יצאנו לעבר צפונה של מדינת ישראל סבא בן 92 (שיבדל לחיים ארוכים), אני ביתו הייחידה, בני הבכור נכדו של אבי וחברה אורחת מחו"ל שהייתה הטריגר לכל הנסיעה. יש לנו מנהג כזה במשפחה שכמגיע משהו מחו"ל, במיוחד עם מדובר בחבר קרוב, מייד כול מי שמוכן ויכול מתגייסים להראות לו את המדינה, כל פעם בהרכב אחר של המשפחה. הפעם היינו רב תרבותיים במיוחד, יוצא גרמניה (אבי) עם ילידי הארץ (אני ובני) וילידת רוסיה שחייה בהווי (האורחת שלנו).
היו לנו מספר מגבלות בנסיעה הזו, מגוון הגילאים, כושר ההליכה, מגוון השפות והחום הכבד ששרר בימי הטיול (היה לנו כשרון מיוחד לבחור את הימים החמים ביותר השנה - מעל 35 מעלות בצל). לבטל את הטיול לא היתה אופציה בכלל, במיוחד כשמזמינים צימרים מראש. על כן תכננו בהתאם ליכולת להרכב המיוחד ולמזג האויר.
הטיול תוכנן מראש, והתבסס על מיפגש עם דתות ותרבויות בישראל, במיוחד עם בני העדה הדרוזית בארץ. במקום ללכת לבית מלון או צימר רגיל הפעם הזמנו חדרים בביתם של זוג מקסים במיוחד בשם פואז ולטיפה בכפר עין אל עסד שלמרגלות הר המרון. על הצימר לא שמענו מראש, אבל הוא הסביר לי פנים באתר צופית באינטרנט בעקבות חיפוש אירוח דרוזי . אחרי שיחה קצרה וידידותית מאוד עם פואז בעל הצימרים אלף נוף ונוף היה ברור לי שזה המקום אליו אני נוסעת. כמה שצדקתי ועד כמה אני ממליצה תבינו בהמשך.
היעד הראשון היתה העיר חיפה, עיר ואם בישראל שיש בה הרבה מה לראות. אנחנו בררנו את המקומות בהתאם לנושא הטיול, הגענו אל העיר מכיוון כביש הכניסה הישן לחיפה כביש מס. 4 ממנו טיפסנו בכביש הגישה לסטלה מאריס על מנת לעשות תצפית על העיר התחתית ונמל חיפה. חצינו את הכביש ונכנסנו לכנסיה השייכת למסדר הכרמליתי . הכנסיה הקטנה והיפה ממוקמת במנזר הכרמליתי שנחשב לאחד המנזרים היפים בארץ.
הביקור במקום מרגש אותי כל פעם מחדש. על דלתות הכנסיה נתן לצפות בתבליט דמותו של אליהו הנביא אוחז במאחלת במלחמתו נגד נביאי הבעל רמז לאמונתם של מאמיני המסדר באליהו הנביא כדמות מפתח באמונתם. במרכז הכנסיה מערה בה ניתן להדליק נרות שעל פי המסורת הכרמליתית שהה בה אליהו ועל פי המסורת היהודית הנביא אלישע הסתתר בה. את המקום גדשו קבוצות והיה מעניין לשמוע את בליל השפות שספרו את סיפור המקום.
משם פנינו לביקור בגנים הבהיים בחיפה,. אל הגנים ניתן להכנס ממספר כניסות (ראו קישור מצורף) אנחנו בחרנו להשאיר את הזוג הצעיר לסיור מודרך בגנים. הסיור יוצא מרחוב יפה נוף שבראש ההר, זמן הסיור כ 45 דקות וכולו בירידה עד למבנה המקדש שבמרכז הגנים וכולל הסבר מקיף בשפות שונות על פי לוח זמנים. אבי ואני נכנסנו לחניון פנורמה במרכז הכרמל עלינו לקניון והתענגנו על קפה ועוגה באויר ממוזג. כל זה לא לפני שעשינו תצפית נהדרת על הגנים הבהיים במלוא אורכם והדרם מנקודת התצפית ביפה נוף. המקדש נסגר בשעה 12.00 כך שלא הספקנו להכנס ולראותה מבפנים. כחו זאת בחשבון אם אתם מתכננים ביקור במקום.
בתום הסיור אספנו את הצעירים מהכניסה לגנים באזור המקדש וירדנו עם הרכב אל עבר המושבה הגרמנית הממוקמת בדיוק בכניסה התחתונה לגנים הבהיים. ניתן לעשות סיור מהנה במושבה מומלץ עשיתי אותו בעבר, הפעם הסתפקנו בעצירה והתבוננות בבתיה שברחוב הראשי שדרות בן גוריון על מנת להבין עד כמה היה הרחוב הזה חדשני ומפואר בימים ההם בהם ארץ ישראל היתה בתחילת דרכה מכל הבחינות (חקלאות, תחבורה, ארכיטקטורה תרבות ועוד), אין ספק שהטמפלרים תרמו לחיפה כמו לשאר המקומות בהם התישבו קדמה ואסטטיקה רבה. מעניין לראות שבחלק הזה של העיר קיים מפגש בן תרבותי הבא לידי ביטוי בבניה הרבגונית, בהיית, טמפלרית, ערבית ויהודית יחדיו, כל דת תרבותה וסגנונה, כל תרבות ומאפייניה. צפינו שוב על הגנים לכל אורכם נפרדים ונוסעים דרך העיר התחתית עד ליציאה אל הקריות ועכו.
הכביש המוביל מהקריות לעבר עכו לא השתנה הרבה מאז נעורי, הוא עמוס, צפוף ולא מזמין נסיעה, אבל באין בררה הזדחלנו לאורכו עד ליעד הבא. הגענו לעכו העתיקה בשעת צהריים חמה במיוחד. בשלב ראשון טפסנו כולנו על החומה הצלבנית על מנת לצפות אל עבר האופק ולראות את עוצמתה ויופיה. אפילו הזקן שבחבורה לא בייש את הארוע וטיפס איתנו עד למעלה. משם הזוג הצעיר המשיך בהליכה לאורכה עד לנמל הדייגים הקטן של העיר ובדרכו לנקודת הפגש שקבענו בשוק בעיר העתיקה של עכו. בדרכם הם נכנס גם לחלק מהמנהרות התת קרקעיות שנבנו ע"י הטמפלרים בעיר.
המסגד בעל חצר מרווחת ומרשימה ביופיה, הרבה ירק וקשתות ועץ דקל מרשים במרכזה. משם המשיכו הצעירים לביקור באולמות האבירים והמצודה ההוספיטלרית הם קבלו אוזניות בשפה המתאימה וערכו סיור בן שעה בארץ תת קרקעית אדריכלית קסומה. אבי ואני המתנו בחוץ במקום מוצל עם משב רוח טוב ומעים מנסים להנות מהמגוון וההטרוגני של תושבי עכו ומבקריה שעברו מולנו במהלך ההמתנה.
סעדנו בבית דרוזי שפתח מסעדה סגורה עם ויטרינת חלונות אל הנוף בגג הבית בשם מסעדת אלעין (טל: 04-6987143 או 050-7251849). האפשרות שנתנה לנו היתה להזמין מהתפריט או להפקיד עצמנו לידי בעל הבית. אז החלתנו פה אחד שאנחנו נותנים לו להוביל. קבלנו 12 צלחות סלטים מעשה בית עם טעמים וניחוחות מדהימים בתוספת מג'דרה שכמוה עוד לא טעמתי ועלי גפן ממולאים וחמים. המנה העיקרית כללה אורז עם בשר כבש ובשר חזה עוף מתובל היטב בתיבול ייחודי שהזכיר לי את הכבש שהיינו אוכלים עם שותפנו הערבים במחנות הקיץ של התנועה. טעים טעים טעים... וגם קצת שיפודים על האש.
בקיצור השארנו מחצית מהאוכל על הצלחת כי לא יכולנו יותר. קינחנו עם כוס תה צמחים טוב ושיחה מלב אל לב עם זייד בעל הבית שהוקסם מאבי באותה מידה שזה הוקסם ממנו. צפינו בפתגמי שפר שזייד תלה על קירות המסעדה פרי כתיבתו uשמענו סיפורים על כבוד למשפחה ולהורים והיה לנו כף, מעניין ונעים. את הערב סיימנו על המרפסת המשותפת לשני החדרים באלף נוף ונוף על בקבוק יין צופים אל עבר אורותיה של חצי מדינה תוך שיחה עם פואז שהפך מהר מאוד לידיד אמיתי.
את ארוחת הבוקר האוטנתית הדרוזית עשינו בחדר אוכל קטן וידידותי. היה שם כל מה שאפשר לבקש, פיתות עם זעתר מעשה בית על הבוקר, לבנה ביתית אוורירית שכמוה עוד לא אכלתי, חביתות מתובלות בירק טבעי, זיתים מעשה בית ועוד ועוד מכל טוב בטעם יחודי ומיוחד.
יצאנו לדרכנו ליומו השני של הטיול בכוונה לעשות סיבוב מהגליל המערבי ועד מטולה דרך כביש הצפון. העצירה הראשונה היתה פקיעין, ישובכפר שרוב אוכלוסיתו דרוזית, אך חיים בו גם נוצרים, מוסלמים ויהודים. פתחנו את הסיור בכפר במעיין, מקום מקווה המים בו היו נפגשות נשות הכפר על מנת לעשות את עבודת היום יום, לרשותם עמד עץ תות ענק העומד שם נטוע גם היום ומצל על חלק גדול מהשטח, תחתיו הושבנו את אבי להתבונן בפעילות היום יום של הכפר, במקום מסעדה, חנות מכולת והרבה תנועה של מבקרים ותושבי המקום, פינה נהדרת לתצפית מוצלת.
אנחנו הצעירים התחלנו בסיור בפקיעין עצמה, התחלנו עם המערה בה על פי המסורת שהה הסתתר רבי שמעון בר יוחאי עם בנו רבי אלעזר בתקופת המרד ברומאים. במקום הייתה משפחה יהודית דתיים מארה"ב שהוסיפה עניין לביקור. חזרנו למעיין והלכנו בסמטאות לכיוון בית הכנסת העתיק בפקיעין על מנת לצפות גם בו. הוא בדרך כלל סגור וצריך להזעיק את בת משפחת זיתוני השומרת על הנכס. ויתרנו על הביקור בפנים וחזרנו אל המעיין על מנת לאסוף את אבי.
איזור הגליל התחתון ובמיוחד בפקיעין עשיר במטעי זיתים, חלקם עתיקים מאוד. לא מעט מפרנסת בני הכפר קשורה לשמן הזיית כפי שנראה בהמשך. משם נסענו אל חנות הסבונים של סבתה ג'מילה, מוסד ידוע בפקיעין המספק הסבר לקבוצות מאורגנות ורכישה של שמנים וסבונים ארומטיים העשויים רובם משמן זית וחמרים טבעיים מהאזור. בתום הביקור יצאנו לכיוון מעלות מערבה מפקיעין. בדרכנו עשינו ביקור בבית הבד של פקיעין הנמצא כשלושה ק"מ מהכפר בצד שמאל (עקבו אחרי השילוט).
הביקור במקום מומלץ בעונת המסיק בסביבות נובמבר כאשר ניתן לראות את בית הבד בפעולה, אבל גםאם לא נקלעתם למקום בזמן המיועד ארוח בבית הבד הינה חוויה נחמדה, בעל המקום מסביר פנים, ומספר על תהליכי הפקת השמן, ההבדל בין סוגי השמן השונים, מתובל בסיפורים אישיים וחום אנושי. ניתן לרכוש במקום מוצרי שמן שונים למאכל ולקוסמטיקה. וזו חוויה נחמדה מאוד. נהננו מהמפגש והתכבדנו בתה מיוחד עשוי מצמחים.
המשכנו את דרכנו עוברים את העיירה מעלות שם פנינו מערבה לכיוון ראש הנקרה. הכניסה לניקרות מתבצעת בסיוע רכבל חמוד שהוריד אותנו מטה. הנוף מקסים וצופה על רצועת החוף הצפונית של מדינת ישראל. הסיבוב בין הנקרות הינה חוויה נחמדה לכל המשפחה ומומלצת מאוד. כמו כן ניתן לצפות בסרט באולם קולנוע בשפה האנגלית או העברית בזמנים קבועים מראש כשבעייני איכות ההקרנה שווה שיפור. עלינו מעלה צפינו בגבול הלבנון ובנוף.
היעד הבא היתה מצודת כוח, על מנת להגיע אליה החלטנו לנסוע לאורך כביש הצפון לכל אורכו (כביש 899), זהו אחד הכבישים הנופיים היפים במדינת ישראל ואני אוהבת לנסוע בו באופן מיוחד, הוא אינו עמוס בתנועה, ניתן לעשות עצירות בדרך ולהנות מהנוף ומאתרים מעניינים אחרים ולא פחות מתצפיות אל מעבר לגבול לתחום לבנון. עלינו על הכביש בסמוך לראש בניקרה במטרה לעשות עצירה בדרך ובחרנו בפארק גורן ותצפית על מבצר המונפור מבצר צלבני שנבנה בצידו השני של נחל כזיב. ניתן לרדת רגלית לנחל מפארק גורן ולעלות לאתר הצלבני ולחזור אבל בחום הצהריים הנוראי ביום שבו טילנו זה היה בלתי אפשרי.
שהינו בתצפית זמן מה וחזרנו אל כביש הצפון על מנת לנסוע עד מצודת כוח בדרך היפה והירוקה העוברת ברובה לאורכו של נחל דישון. במידה ואתם נוסעים בכביש בתקופת האביב אל תפספסו עצירה לאורך נחל דישון (עשיתי את מסלול הנחל בהליכה לכל אורכו בתקופה האביב וזו חוייה נדירה במיוחד אחרי גשם, הנחל שוצף, הפריחה בשיאה ונדירה ביופיה ובמגוון פרחיה).
במצודת כוח או בשמה האחר מצודת ישע עשינו את התצפית הראשונה על עמק החולה לכל אורכו ותפארתו, המקום מאפשר מפגש עם סיפור אחד הקרבות המשמעותיים בתקופת תש"ח. במקום אנדרטה עם שמות הנופלים. משם ירדנו אל כביש 90 בחלקו הצפוני והצפנו דרך קרית שמונה עד למטולה. במטולה עם הכניסה למושבה פנינו ימינה לנקודת תצפית יפה על עמק החולה. משם המשכנו לסיור רכוב על פני המושבה כולה ועלינו אל מיצפה דדו משם ניתן לעשות תצפית נהדרת נוספת עמק החולה מצד אחד ועל לבנון מצד שני.
חזרנו לכביש 90 ונסענו דרך עמק החולה אל ראש פינה, בשלב הזה כבר היינו רעבים אבל החלטנו קודם לערוך סיור רגלי קצר ברחוב המייסדים וראש פינה הישנה. בראש פינה בקרתי בעבר מספר פעמים, הפעם התאכזבתי מאוד, הכל היה סגור, או בשיפוצים. כנראה ששעת בין ערביים בסתם יום של חול אינה הזמן להגיע למושבה. אי לכך החלטנו לרדת ולהתמקם במסעדת דוריס קצבים לארוחת ערב על טהרת הבשר.
מקום נפלא לבלות סיום של יום טיול ולצאת מרוצים. חזרנו אל הצימר שלנו בשעת חשיכה להנות שוב משיח חברותי עם פואז וכוס תה צמחים על המרפסת מול הנוף והאוויר הצח של ערב גלילי חמים.
למחרת בבוקר הרגשתי שלא הכרתי דיי את הכפר בו אנו שוהים והחלטתי לעשות טיול בסמטאות עין אל אסד, ירדתי אל המעיין שבמרכז הכפר והסתובבתי להנעתי זמן מה מתבוננת בבתים, בנוף ובתושבים הבודדים שהסתובבו בו.
ארוחת הבוקר הנפלאה בחברתה של לטיפה התארכה מעל לתוכנית, בתום הארוחה היא הצטרפה אלינו לשולחן ושוחחנו על כל כך הרבה נושאים שלא רצינו להפרד, בנוסף לכך קבלנו במתנה בקבוק שמן זית נפלא, פיתות ולבנה שנשארו מהארוחה ושלא יכולנו לעמוד בפניה ועוד צידה לדרך. בסיכומו של דבר נפרדנו בחיבוק חם ונשיקות והבטחה שעוד נחזור ונפגש, מה שאין לי ספק שיקרה. לאלף נוף ונוף אני אחזור ואמליץ בחום לכל מי שאני אוהבת.
היום השלישי היה בסימן חזרה הביתה, יצאנו לכיוון הכינרת, בדרך עצרנו בהר האושר על מנת לבקר בכנסיה שעל ההר. היא ממוקמת מצפון לכינרת ומעל כפר נחום בנקודת תצפית יפה על כל צפון הכינרת ורמת הגולן. ביקרנו במתחם המטופח והירוק ובכנסיה שהיתה הומה מקבוצות צליינים שקימו טקסים ושירה בכל פינה אפשרית, מחזה מעניין מאוד.
משם ירדנו אל כביש סובב כינרת בו ניתן לבקר במספר רב של אתרים וחופים. אנחנו החלטנו למצוא מקום מוצל בו אבי ואני נוכל לשבת במקום ממוזג והדור הצעיר להתרחץ בכינרת. בחופה המזרחי של הכנרת מצאנו את מבוקשנו, הדור המבוגר בילה את השעות החמות בלובי של מלון כינר הממוזג על כוס קפה ועוגה כשהדור הצעיר יושב במימי האגם בחוף דוגית הסמוך, כולנו היינו מאושרים. בשעת צהריים סימנו את הרחצה והמשכנו לביקור באתר נוסף בסובב כינרת, אתר ירדנית הסמוך לגשר דגניה המשמש את הנוצרים הבפטיסטיים ברחבי העולם כאתר טבילה. מספר מצומצם של טובלים נצפו במים אבל הביקור במקום מעניין. הסתובבנו בחנות הצמודה לאתר וטעמנו ממטעמי התמרים של קיבוץ כינרת המפעיל את החנות. את דרכנו הביתה עשינו עם טעם של עוד, מתוק כדבש התמרים.
![[תמיכה של EL AL 24/7 18447622800] איך מתקשרים עם אל על?](https://www.lametayel.co.il/p/l-087ed8576c6a198d1e8f64d455800157.jpg?size=798x416)
