הפוסט הקודם: נאזארה, בטאליה, טומר ופטימה
יצאנו מהקדושה הנוצרית של פטימה המנומנמת בשעה זו של בוקר אל עבר ליסבון. עיקר הפעילות מתחילה כפי שראינו בשעות מאוחרות יותר של היום והלילה, בכל זאת ביציאה מהעיירה מצאנו נזירות ממהרות לדרכן לעבודת הקודש.
בדרכנו לליסבון עשינו עצירה אחת בהחלט מעניינת ומהנה בעיירת ימי הביניים אובידוש. אובידוש Obidos שוכנת כ 85 ק"מ מצפון לליסבון. עיירה "מקסימה של סמטאות ציוריות, חומות עתיקות, בתים לבנים ושיחי בוגנוויליה סגולים. מאז המאה ה-13 נהגו מלכי פורטוגל להעניק אותה כמתנת נישואין למלכתם" (מתוך כתבה במסע אחר פורטוגל עשרת המומלצים) . לי היא הזכירה במידה רבה את סאן ג'ימיניאנו באיטליה רק בלי המגדלים. אובידוש נבנתה בימי הביניים ונתנה כמתנה במאה ה 13 ע"י המלך דיניש למלכתו דונה איזבלה, מאז התמיד לעשות זאת כל מלך למלכתו. העיירה כוללת טירה מרשימה שהפכה לפוסאדה (בית מלון) בראש גבעה ממנה יוצאים חומות המקיפות את כל העיירה, עליהם ניתן ללכת לכל אורכם.
הגענו לאובידוש ביום ראשון, הקף המבקרים בא היה גדול ולמרות זאת לא הורגש עומס יתר. למעשה בשום מקום בפורטוגל לא הרגשנו מחנק, הארץ באזורים בו אנחנו טיילנו מטויילת במידה סבירה וללא עומס מיוחד, עובדה שבהחלט מסייעת לטיול מהנה ורגוע.
לאובידוש לא ניתן להכנס ברכב ונאלצנו להשאיר אותו מחוץ לחומות במגרש החניה, כפסע מהכניסה לעיירה. נכנסנו לאובידוש דרך השער המרכזי שבחלקו הפנימי מעוטר באריחי הקרמיקה המסורתיים של רבים מהמבנים הציבוריים בפורטוגל, הלכנו לאורך הסמטאות היפיפיות שלה, טיפסנו בסמטה המרכזית אל עבר הטירה ובדרכנו טעמנו ליקר דובדבנים מקומי הנמכר בתוך כוסות שוקולוד בדוחנים קטנים לצד הסמטה במחיר של יורו לטעימה.
ליד הטירה עלינו על החומה והלכנו לכל אורכה המזרחי חזרה עד לשער בו נכנסנו לעיירה. ניתן להמשיך וללכת על החומה חזרה אל הטירה. ההליכה מהנה מאוד ונוחה מאוד, היתרון שמצד אחד רואים את נופי הסביבה ומהצד השני את מבנה הכפר, הרחובות ובתיהה היפים הבוהקים עם הגגות האדומים של אובידוש.
במהלך חודש יולי מתקיים פסטיבל ימי ביניים בעיירה ולשמחתנו נפלנו בדיוק בימים המתאימים על מנת לצפות באווירה הקשורה לארוע, תוך כדי ביקור צפינו במספר שחקנים שהסתובבו לבושים בבגדים הולמים לתקופה, בכניסה למצודה צויין בשלט שיתקיימה בה מופע במהלך היום (לא צפינו בו).
לסיום הסתובבנו עצמאית ברחובותיה, טועמים סוגי מאפים בבתי העסק השונים . היות וזו עיירה תירותית יש בה הרבה בתי קפה ומאפיות בהם ניתן לשבת ולהנות. כמו כן תמצאו בה מוכרות חיינניות השוזרות זרי פרחים מפרחים מיובשים הגדלים באזור, תיקים ומוצרים שונים משעם, אחד מהעצים (אלון השעם) גדל בפורטוגל במטעים יעודיים לכך. פורטוגל הינה מיצאת השעם הגדולה בעולם ורבים ממוצרי השעם בעולם מגיעים ממנה.
מחוץ לעיירה באזור החניה נצפה אקוודוקט שנבנה במאה ה 16 שהוביל בעבר מים לעיירה. כפי שציינתי כבר במהלך יולי מתקים באובידוש פסטיבל ימי הביניים ובנובמבר פסטיבל שוקולד בינלאומי. נראה לי שלינה לילית באתר זה תהיה מהנה ביותר.
חצינו את ליסבון על מנת להגיעה לאזור הדרומי של העיר לאזור בשם בלם השוכן על גדת הנהר טז'ו, נסיעה זו אפשרה לנו להכיר את העיר המרשימה הזו ולקבל קצת אוריינטציה ראשונית. אזור בלם מאפשר מפגש עם מספר לא מבוטל של אתרים מעניינים, אחד המרכזיים והמרשימים שבהם הוא מנזר ג'רום הקדוש (מונסטיירו דה ז'רונימוש). לכל אורך גדת הנהר ראינו התקהלות של עם רב בדיוק בהגעתנו שצפה במשט סירות מפרש מרשים בו השתתפו עשרות רבות של כלי שייט במגוון גדלים וסוגים. מחלון האוטובוס ניתן היה לראות היטב את הארוע כולו, בהמשך היום גם עמדנו עם הקהל וציפינו במשט עצמו מקרוב.
חדר האוכל של בית היתומים במנזר זרונימוס
יצאנו אל האוטובוס על מנת לנסוע מרחק קצר אל עבר המגדל הלבן או בשמו האחר מגדל בלם ששימש בעבר כבית סוהר ומהווה אחד מהסמלים ההיסטוריים של ליסבון (פרוט עליו בפוסט הבא). עקב המשט היה בלתי אפשרי להחנות את הרכב במקום וויתרנו על הביקור בו ליום זה, הביקור באתר התקיים למחרת במצב הרבה יותר ידידותי ומתאים. המשכנו לאורך הנהר לשמחתנו נהג האוטובוס מצא חניה ממש בסמוך לפסל המרשים של מגלי הארצות. ירדנו מהרכב ורצנו לגדה על מנת להסיפק ולראות את סיומו של המשט. עמדנו עם מאות פורטוגלים ונהננו מהמראות ומקולות הצפירה של סירות המפרש הגדולות והקטנות כאחד.
האנדרטה מרשימה בגודלה, ניתן למצוא בה עניין רב ולזהות חלק מהדמויות ההסטוריות עליהם קראנו כה רבות במסעותיהם לגילוי העולם שנראה לנו היום כה מובן מעליו (הנרי הספן, וסקו דה גמה, קבאראל, המלך מנואל הראשון ועוד). מקבץ הדמויות מסמל אנשים הרפתקנים ואמיצים במיוחד שיצאו בתנאים לא תנאים לגלות עולם. הם בהחלט ראויים לאנדרטה המרשימה. האנדרטה הוקמה ב 1940 שוקמה שוב ב 1960 והוקמה במקור לציון 500 שנה להולדתו של הנסיך הנרי הנווט שהיה ימאי פורטוגלי מוערך ומחנך של דורות ספנים בתקופתו.
מהאנדרטה ניתן לראות מצד אחד את הגשר המרשים בשם גשר ה 25 באפריל שחוצה את הנהר ומזכיר את גשר הזהב בסן פרנציסקו, אורכו 2.28 ק"מ גובהו 70 מטר ובנייתו הושלמה ב 1966. ומהצד השני את המגדל הלבן ממנו הגענו. כשמיצינו את הביקור במקום עלינו חזרה לאוטובוס ונסענו לאורך הנהר להמשיך ולהנות מהאזור, עברנו בסמוך לנמל המהווה אזור בילוי ביום ובמיוחד בלילה היות ויש בו הרבה מסעדות ופאבים. ליד הגשר המרשים של ה 25 באפריל, ניתן לראות בצידו השני של הנהר את התאום של פסל ישו בריו דה ג'נרו צופה אל עבר הנהר. היעד הבא שלנו הייתה טירת סנט ג'ורג' הנמצאת במרכז ליסבון וצופה על העיר את המצודה המקיפה את הטירה ניתן לראות כמעט מכל פינה בעיר.
הביקור בטירה/מבצר מרשים גם בגלל ההסטוריה של המקום, אבל בעיקר כי זו נקודת תצפית החולשת על כל ליסבון, ניתן ליראות מכאן את נהר הטז'ו ושני הגשרים הגדולים, את בתיה היפים של אלפמה, ובעיקר את הכיכרות ומרכז ליסבון המוגשים מטה כעל כף היד.
המבצר הינו המבנה העתיק ביותר בליסבון, יסודותיו ניבנו ע"י הויזיגוטים במאה ה 5, הערבים המאורים הרחיבו אותה במאה ה 9, ובין המאות 12-16 שימשה כארמון המלך. השרידים הם בעיקר החומה החיצונית שעליה ניתן לטפס במדרגות מיוחדות לכך ולטייל לאורכה תוך כדי תצפית בנוף לכל רוחות השמים, רחבות המאפשרות טיול בצל עצים ומבט על התותחים שהגנו בעבר על חומות המבצר.
ואכן טיילנו על החומות, שמענו הסברים רבים על העיר המעניינת הזו, נהננו ממוזיקה של נגן שעמד בחצר הפנימית של המבצר וקולות נגינתו המקסימה הגיעו לכל פינה. ביקור יפה ונקודה נהדרת להתחיל בה את הביקור בליסבון, היות וניתן לקבל אורינטציה מצויינת היכן כל האתרים הראויים לביקור בעיר המערבית והמקסימה הזו.
בתום הביקור חזרנו אל רחובות רובע אלפמה, בירידה מהמצודה בתצפית יפה מול הים בסמוך למסעדה מקומית עמדה קבוצת פולקלור מקומית ונתנה מופע יום א' פתוח לקהל הרחב. עמדנו שם עם עוד עשרות תיירים מקומיים לזמן מה להנות מהאווירה, התלבושות המסורתיות הססגוניות ומהצלילים. משם התחלנו בירידה רגלית לעבר הנהר בחלק היהודי של הרובע, מסתבר שיהודי ליסבון גרו באזור זה, שרידים לכך ניתן לראות גם כאן כמו בשאר המקומות בהם בקרנו בפורטוגל בשמות הרחובות היהודיים.
החלק האחרון בסיור היום היתה נסיעה דרך כיכר קומרסיו כיכר רוסיו או בשמה האחר פדרו הרביעי , כיכר פיגוארה וכיכר רסטודורס משם עלינו לשדרות הניצחון ליברדאדה עד כיכר פומבאל השוכנת למרגלות פארק אדואר השביעי. הפארק משתרע על שטח של 160 דונם ובו צמחיה מגוונת, בקצה השני שלו גינה עם פסל על שמה של זמרת הפאדו המפורסמת עמליה רודריגז. בצידו האחר של הפארק בנקודת תצפית יפה ניתן לראות את כל הפארק ואת חלקה המרכזי של ליסבון על כל הכיכרות בהם נסענו. בנקודה זו נמצא גם פסל מעניין שמנציח את רעידת האדמה והבניה מחדש של העיר ודגל ענק של פורטוגל המתנפנף ברוח.
משם נסענו אל בית המלון Altis Hotel Lisbon המלון שלנו לשני הלילות הבאים על מנת לאכול ארוחת ערב. מחלון החדר צפינו אל עבר נהר הטאז'ו ועל גשר וסקו דה גמה הארוך והמרהיב.
חלק מחברי הקבוצה יצאו חזרה אל העיר, חלק נסעו לקזינו הסמוך, אנחנו החלטנו לקחת פסק זמן מהטיול ולהנות מקריאה ומנוחה מוקדמת לקראת היום האחרון של הטיול שכלל גם בילוי לילי מאוחר של מופע פאדו.
