ריו דה ג'נרו - לא בתקופת הקרנבל

לפנינו עמדו מספר ימים בריו דה ז'נרו, לשם שינוי הכרות מעמיקה עם מקום אחד בלי לרוץ יותר. באופן אוטומטי שינינו פאזה, הורדנו הילוך והבנו שאנו מתקרבים לצערנו לסוף המסלול.

ריו דה ז'נרו (Rio de Janero) בה חיים היום כ 7 מליון איש ידועה גם בשם "העיר המופלאה". העיר שוכנת במקום קסום על חופים ומפרצים בין הרים עמוסי יערות וירק. את השם קבלה ריו מהפורטוגזים שהיו סבורים שהגיעו לשפך נהר גדול כינו את המקום הנהר של חודש ינואר. הצרפתים הם הראשונים שיישבו את המקום ב 1555, הפורטוגזים שחששו מפלישה צרפתית סילקו אותם והתיישבו במקום ב 1567. ריו התפתחה בזכות מטעי הסוכר והסחר בעבדים. היא צמחה במהירות במאה ה 18 בעידן הבהלה לזהב ולקחה את הבכורה כעיר הבירה מסלבדור ב 1900. שנות ה 50 של המאה העשרים היו שנות הפריחה של ריו. היום העיר תוססת מאוד, יש בה 37 חופי רחצהכמו זה שבקרבתו לנו, אקלים נוח ומשמשת כעיר הקרנבלים של ברזיל.

את ריו ניתן לחלק לאזור הצפוני שכולל את השכונות המתועשות ומעמד הפועלים, והאזור הדרומי (זונה סול) שבו שוכנים המעמדות הבינוני והגבוה והחופים המפורסמים של העיר ובו התמקד הטיול שלנו. רובע העסקים של העיר מהווה את נקודת המפגש בין השניים. העיר מוקפת בפאוולות (אזורי עוני) כמו כל עיר אחרת בדרום אמריקה בה בקרנו. סממן לתופעת ההגירה הגדולה אל העיר.

התחלנו את סיורים בריו בביקור באצטדיון הכדורגל המפורסם של ריו המרקאנה (Maracana). לחובבי הכדורגל שבקבוצה הציפייה הייתה רבה, כידוע ברזיל הנה מעצמת כדורגל. זהו אחד האיצטדיונים הגדולים בעולם קרוב ל 100,000 איש נכנסים לצפייה במשחק. ברחבת האצטדיון ניתן לצפות בטביעות הרגליים של מיטב שחקני דרום אמריקה המפורסמים. ביקרנו ברחבה ונכנסנו לאצטדיון, לתאי ההלבשה וצפינו בתמונות הרבות שעל קירות המסדרונות של היכל ספורט זה.
 משם נסענו לאזור אצטדיון הסמבודרומו -; (Sambodromo) הרחוב בו מתקיים מצעד המנצחות של הקרנבל המפורסם. ביקרנו בחנות לממכר תלבושות מקרנבלים קודמים וקיבלנו מושג ממה מכינים אותם. יצאנו אל הרחוב עצמו וצפינו בטריבונות השונות עליהם יושבים הצופים במהלך הקרנבל, עלינו על אחת מהם כדי לקבל מושג איך הרחוב נראה במבט מעל.

היעד הבא הייתה הקתדרלה החדשה קתדראו מטרופוליטאנה (Catedral Metropolitana) המקורית בצורתה החדשנית (כמו חללית אפולו) ומודרנית מאוד. היא נפתחה ב 1976 לאחר בניה של 12 שנה. נכנסנו בדיוק בזמן דרשה וראינו את גודלה העצום ואת הויטראז'ים הענקיים בגובה 60 מ'.

 

הלכנו ברגל מרחק קצר במרכז העיר על מנת להמתין מחצית השעה לחשמלית הנקראת בונדיניו (Bondinho) שתיקח אותנו לטיול חוויתי במעלה ההר לשכונת האומנים סנטה טרזה Santa Teresaאחת השכונות הציוריות ביותר של ריו שהיום יושבים בה אומנים רבים. הבונדיניו הנה חשמלית בעלת קרון אחד עם ספסלים ארוכים לישיבה של ארבעה אנשים, פתוחה לשני הכוונים וללא חלונות. בנוסף יש לה ידיות בצדדים כך שכשהיא מלאה הנוסעים המקומיים נאחזים בידיות ונוסעים תלויים באוויר.

 

 החשמלית עלתה לאיטה במעלה ההר לעבר השכונה כשהיא חוצה את מרכז העיר ועוברת ליד הקתדרלה ודרך רובע לאפה Lapa, הנוף שנשקף היה מדהים וכל מרכז ריו היה פרוס לפנינו. ראינו את האיצטדיון, הקתדרלה, הר הסוכר, המפרץ והגשר שמעליו וכשהגענו לשכונה עצמה ראינו בתי אחוזה יפים לאורך הדרך וגם נקודת תצפית יפה וקרובה על פסלו של ישו על הקורקובדו וגם לא מעט פבלות במדרון. בדרך החשמלית עצרה בתחנות ביניים ואספה נוסעים שנתלו עליה מבחוץ. נסענו בשביל החוויה הלוך וחזור בלי לטייל בשכונה עצמה, מעל הקירות לאורך העלייה נבטו אלינו ציורי גרפיטי שחלקם היו יפים מאוד. כשירדנו היה כבר תור ענק שהמתין לעלות, טוב שהקדמנו.

 

משם נסענו עם האוטובוס דרך ככר פלורינו (ככר ההפגנות) לכיוון אזור איפנמה (Ipanema) על מנת לאכול צהריים איש כרצונו ולבקר בשוק אומנים של יום א' שהתקיים בכיכר. היות ושווקים ראינו מספיק בטיול הלכנו לסופר וקנינו כמה דברים טובים לאכול ועם כל הצידה הלכנו לחוף הים המדהים של איפנמה לתפוס קצת שמש ולאכול בכיף. התיישבנו על החוף נהנים מהנוף ומהמראות, חוף חולי יפיפה ורחב מלא כסאות נוח ושמשיות עם אלפי אנשים העוסקים בספורט, רחצה, אכילה וכו'. הרבה רוכלים מסתובבים ומנסים למכור חולצות, כובעים, משקפי שמש ומה לא. היות והיה לנו מספיק זמן עשינו הליכה נחמדה לאורך החוף והטיילת הצמודה לים צפינו בפסלי החול מעשה ידי המקומיים ולסיום חזרנו לכמה דקות לראות גם את השוק שבכיכר שהיה עמוס בהמון מקומיים שבאו לבילוי יום א' וקניות לקראת חג המולד.
 

חזרנו עם האוטובוס לכיוון מרכז העיר על מנת לעלות להר הסוכר. זהו אחד מהסמלים של ריו. גובהו כ 396 מ' ומפסגתו נשקפת ריו כולה במלוא הדרה. העליה נעשת בשני רכבלים. עלינו ברכבל התחתון עד לתחנת הביניים מורו דה אורקה (Morro de Urca) בגובה 215 מ'. שם יש משטח יפה עם עצים וספסלים ובית קפה שניתן לעצור ולהסתכל על הנוף מהגובה הזה. המשכנו עם הרכבל העליון אל הר הסוכר עצמו. הנוף משם אכן מדהים, רואים את כל האזוריםהסמוכים כמו בוטופוגו, פלמנגו, אורקהUrca, לאמה,וחוף קופאקבאנה, את מרכז העיר ועד לנמל התעופה הבינלאומי, כולל את החופים והמפרץ וכמובן את הקורקובאדו. למזלנו היה לנו יום בהיר לגמרי כמו לאורך כל הטיול וראינו היטב ולמרחוק. מעל ההר חגו כל הזמן ציפורי טרף ענקיות בשם אורובו שהוסיפו למראה המלהיב.

 

ירדתי מעט במדרגות היורדות לתוך אזור של שארית היער הטרופית שהקיף פעם את העיר לפארק נאסיונאל דה טיז'וקה ששטחו היום 120 קמ"ר, בגלל חוסר הזמן טעמתי ממנו רק מספר דקות ושבתי למעלה אל פסגת ההר. בדרכנו חזרה בתחנת הביניים ראינו חברה עושים סנפלינג לכיוון מטה, גם זו דרך לרדת. כמו כן ראינו לראשונה סוג של קוף קטן וחמוד שנקרא קוף סנאי או בשם המקומי סמיני. ירדנו מההר לקראת אחה"צ וחזרנו בנסיעה למלון. היות והיה לנו ערב חופשי, חלק מהקבוצה נסעו עם ורד לצפות בחזרות של אחד מבתי הספר לסמבה שעשו חזרה באזור הסמבודרומו ואנחנו בילינו את הערב עם חברים מהקבוצה בהליכה לאורך החוף היפה של קופאקבאנה. החוף משתרע לאורך 4.5 ק"מ, המלון שלנו היה ממוקם בקצהו הצפוני, הלכנו לאורך השדרה בשם אטלנט'יקה (Atlantica) הצמודה לחוף עד הקצה הדרומי. בדרכנו צפינו בנוער משחק בכדורגל חופים, כדור עף חופים, במגדלים מחול שנבנו על מנת להצטלם אתם. החול בחוף אכן מזמן מלאכת פיסול. בספרים השונים יש אזהרות לגבי הליכה לאורך החוף, האמת שלא הרגשנו בשום איום והיה כיף ונוח להסתובב שם במהלך כל הימים ששהינו בעיר. בכל 31 לדצמבר החוף משמש כמרכז החגיגות לשנה החדשה, התחלנו לראות פרסומים והכנות לאירוע.
לאורך הרחוב יש לא מעט בתי מלון יוקרתיים והרבה מאוד מסעדות, כמו כן צפינו בחגיגה מקומית של ברזילאים שהתקבצו בקטע של השדרה ורקדו להנאתם ריקודי סמבה, צפינו בהם לזמן מה. ראינו גם חנוכייה בסמוך לשוק לילה שגם בו סיירנו במהלך ההליכה. בדרך הלוך החנוכייה הייתה כבויה וכשחזרנו לכיוון המלון דלק בה שמש ונר אחד (בדיעבד נודע לנו שהרב של חב"ד ריו אחראי לחנוכייה ומקיים כל ערב טקס הדלקת נרות) לסיום התיישבנו בבית קפה מקומי וארוחה קלה. נהנינו מהאווירה ומהשרות. חזרנו למלון בצעידה לאורך השדרה המוארת. אני נהניתי במיוחד ללטף ולגעת בעשרות הכלבים בשלל מינים וגדלים שהילכו להם עם בעליהם בשעת הערב, מה לעשות, התגעגעתי לג'וני.

המשכנו את הסיורים בריו. היות ומזג האוויר היה צלול לגמרי ניצלנו אותו ועלינו על הבוקר להר הקורקובדו Corcovado שפירושו הגיבן. ההר שעליו עומד פסלו של ישו, הנוצרי הגואל כריסטו רדנטור Cristo Redentor. גובהו של ההר 710 מ' . עלינו עליו ברכבת גלגלי השיניים בעלת שלוש הקרונות. הדרך אל ההר הנה חוויה בפני עצמה. הרכבת עוברת דרך שכונות ובתים היושבים בתוך יערהמתאפיין בלא מעט עצים צמחים ופרחים טרופיים שאת חלקם כבר הכרנו והיה לנו כיף לראות שוב. במיוחד נהנינו לצפות בעץ הג'אקה Jaca שאת פריו טעמנו בשוק של סאלוודור, הפרי גדול מאוד וצומח על גזע העץ, מחזה מעניין.

 

 מהר הקורקובדו נשקפת ריו כולה לכל הכיוונים. המראה מהמם ביופיו וניתן להבין מכאן עד כמה ריו יפה, אחת הערים היפות והמיוחדות שראיתי. סיירנו על ההר וצפינו בפסל הענק ובנופים המדהימים בכל הכיוונים עד שרווינו. בירידה למטה ליוותה אותנו בקרונית הרכבת קבוצה של נגנים מקומיים שעשו שמח והרקידו חלק מאתנו במעבר בין הכיסאות. אחרי הירידה הלכנו ברגל לבית אחוזה קולוניאלי סמוך שהיה יפה למראה עם תריסי עץ כחולים, כיכר קטנה לפני הבית עם צמחיה פורחת וגן בצידו, מקסים.

 

בהמשך האוטובוס לקח אותנו אל מרכז העיר לסנטרו, שהוא גם הרובע המסחרי של העיר לסיור רגלי. האזור עמוס בתים מהתקופה הקולוניאלית, הרבה כנסיות בסגנון הבארוק וחלק מהרחובות מרוצפים באבן. היינו נהנים אולי יותר לולא החוויה הצפופה מאוד לה זכינו. בהתחשב בזה שאילו היומיים האחרונים לקניות לפני חג המולד הרחובות היו כל כך עמוסים עד כי היה ממש קשה לנוע בהם. את הסיור התחלנו בספריה הפורטוגזית ריאו גאבינצ'י פורטוגש ג'י ליטורה

(Real Gabinete Portugues de Leitura  (אולם הקריאה הענק עמוס ספרים ישנים בפורטוגזית מהמסד ועד לתקרה, יש בו אוירה קסומה של ספריה מהסרטים (חשבתי על ספרי הרי פוטר בזמן שעמדתי שם, זה התאים לי לאווירה). משם הלכנו לאורך שדרת ריו בראנקו כשאנו עוברים ליד מבנה התיאטרון עד לבית הקפה האלגנטי קונפיטאריה קולומבו, אכן חוויה גסטרונומית (קנינו כמה דברי מאפה) ואווירה מיוחדת מאוד. זהו מוסד ותיק מאוד בריו וכנראה ע"פ הצפיפות גם פופולרי היום. סיירנו בקומת הקרקע, הצצנו למסעדה בקומה השניה ויצאנו לפסאז' הסמוך להמיר כסף. ברחוב היו הרבה חנויות ללבוש ודוכנים לממכר חפצים שונים ממניפות ועד ארנקים ועוד.

 

 אחרי ההפסקה הגסטרונומית המשכנו לסייר בחלק ההיסטורי של העיר כיוון ארמון המלך שנקרא פאסו אימפריאלו שבסמוך לכיכר פראסה קינזי ג'י נובמבו (הכיכר סמוכה לרציפי הנמל). בבניין זה היה בעבר הארמון המלכותי ומושב הממשלה. משם ניגשנו לצד הצפוני של הכיכר ו Arco do telles, מבנה קשת שנוצר מחלק של אמת מים ישנה. דרכה נכנסנו לרובע העתיק יפיפה ועמוס ברים ומסעדות ששולחנותיהם פרוסים בחוץ בלב הרחוב בשם טראבסה ג'י קומרסיו. חצינו את הרובע המתאפיין ברחובות קולוניאליים והלכנו לעבר כנסיית ה- Candelaria נכנסו אל הכנסייה, דלתות הכניסה האומנותיות של הכנסייה היו ראויות לתשומת לב מיוחדת.

המשך היום היה בצידה האחר של העיר. נסענו אל אזור לגואה רודיו ג'י פריטאש אגםodrigo de Freitas דרך העיר כולה. זו היא לגונה נחמדה עם שבילי אופניים בלב העיר הנמצאת לא רחוק מהגנים הבוטניים שלהעיר. משם המשכנו לעבר ביקור בחוף Sao Conrado וצפייה בגולשי אויר. החוף הזה הוא אחד הקיצוניים ביותר בשרשרת החופים של העיר ויפה לא פחות מהאחרים. הגולשים של ריו נהנים לעלות על ההר הסמוך לחוף ולגלוש מטה ישר אל החול שבחוף. היו שם עשרות גולשים והמחזה היה נחמד. רוב הקבוצה המשיכה לביקור במפעל התכשיטים של שטרן וסיבוב עצמאי באזור חוף אימפנמה. אנחנו העדפנו לחזור למלון למנוחה קצרה ולצאת שוב בערב.

 

רציתי לנצל את הזמן ועליתי על גג המלון לברכת השחייה שהשקיפה על כל החוף לשחייה קצרה, אך ברגע שהגעתי התחיל מבול. מסתבר שהיה שבר ענן בדיוק באזור שלנו, חזרתי לחדר ותאוותי בידי. אחרי מנוחה קצרה וכשפסק הגשם עלינו לצפות מהברכה שעל הגג על החוף ופגשנו את רותי חברתנו לקבוצה. מכיוון שתכננו לעשות טיול לאורך החוף ולהגיע לקראת השעה היעודה להדלקת נר חנוכה שני במנורה של חב"ד הזמנו אותה להצטרף אלינו.

הפעם הלכנו לכיוון השני לצד צפון עד קצה הטיילת, יש שם נקודת תצפית יפה על כל החוף, השמיים הצהיבו לקראת שקיעה והמראה היה יפה. משם המשכנו שוב לאורך החוף לכיוון דרום, נעצרנו ליד המלון היוקרתי ביותר של חוף קופאקבאנה מלון קופאקבאנה פאלאס, הייתה שם המולה מיוחדת במינה, הפגנה עם שלטים, הרבה משטרה וכוחות הבטחה. מסתבר שנשיא ברזיל מארח את סרקוזי נשיא צרפת במלון. עמדנו עם העוברים והשבים והמתנו שיצאו ואכן כעבור מספר דקות לא רב ההמולה התפוגגה עקב עזיבתם את המלון. נכנסנו פנימה ועשינו סיור בלובי ובברכה שסביבה צמחו סחלבים לבנים מדהימים על עצי הדקל. בסיכומו של דבר עקב אי הבנה של זמן הדלקת הנרות לא הגענו לחנוכייה, חלק מהחברים הגיעו ועשו את הערב השני עם החבדניקים, אחד מבני הקבוצה קבל את הכבוד להדליק את החנוכייה וחזר מלא חוויות.

 

 במקום זה טיילנו קצת לאורך השדרה התוססת וגם ברחובות הפנימיים שליד השדרה ונכנסנו למסעדה על השדרה יחד עם רותי לאכול ארוחה טובה. נהנינו מחברתה והיה לנו ערב מאוד נחמד ורגוע ביחד.

היום הוא למעשה יום הסיום של הטיול, ממחר אנחנו נהיה בדרכנו חזרה הביתה. על כן הייתה לנו תכנית מיוחדת להיום. יצאנו מריו ונסענו כשעתיים במרחב הכפרי של ברזיל, בפרוורי ריו ז'אינו הרבה מאוד פאוולות (שכונות מגורים צפופות ודלות של המעמד הנמיך בריו) שמהם בעצם באים כל בתי הספר לסמבה. ככל שהתרחקנו מהעיר הנוף נהיה ירוק יותר וגם מהנה יותר. ראינו מפלי מים יורדים מההרים והרבה צמחיה טרופית סביב.

הגענו לעיירה קטנה בשם איטה קוראסאוו שממנה הפלגנו בסירה בינונית בגודלה לאיים טרופיים יפים המצויים באזור. כמיטב המסורת במזג האוויר היה שמשי ומקסים וקלסי ליום שייט ושחיה. בעלי הסירה היו משפחה ברזילאית נחמדה שליוותה אותנו במהלך השיט לאורך כל היום. היא כללה סבא, אבא אמא וביתם נערה צעירה וחיננית שהשתלבה מהר מאוד עם הקבוצה. כיבדו אותנו בפרות טרופיים, רקדנו בכיף ריקודי סמבה כשהבת מקפצת אתנו ומלמדת אותנו צעדי סמבה נכונים. חגגנו לשלוש בנות מהקבוצה יום הולדת בריקודים ושירים, השתזפנו בחלק הפתוח של הסירה ונשכבנו לנוח על המזרונים בחלק המוצל. שוחחנו הרבה והייתה אווירה של סיום עם הרבה כיף. הסירה עגנה פעמיים במהלך השייט על מנת לאפשר למי שרצה שחייה במימי הלגונה ואכן עשינו זאת בהנאה רבה. באחד הפעמים גם עלינו על החוף לריצה קצרה וסתם בשביל ההנאה. על החוף הצטיידנו בפרי הז'אקה שאנו כבר מכירים שגדל על העצים האי וחזרנו לאכול אותו בסירה.

 את ארוחת הצהריים ושיחת הסיכום עשינו על אי קטן וירוק שבו מסעדה ומלון חמוד. המסעדה ישבה על כלונסאות מעל המים והייתה חביבה מאוד. לאחר הארוחה ארגנו מעגל ישיבה גדול, ורד סכמה את הטיול מהצד שלה ואנחנו הודינו לה במילים חמות. לא קל לנווט קבוצה טובה ככל שתהיה במהלך טיול של חודש עם כל כך הרבה טיסות וביקור בחמש ארצות שונות. אני חושבת שבניסיון שלה, בשקט שלה, ובאסרטיביות שהפגינה מידי פעם היא הצליחה לנווט את הטיול לגמר טוב ומהנה לכל אנשי הקבוצה. היה זה הזמן להגיד מילות תודה חמות ומחבקות.

כמיטב המסורת השבתאית נתנו ראש מגוף מגרעין אבוקדו שאבי מגלף לכל אחד מהמשתתפים למזכרת קטנה מאתנו. מנהג נפוץ במשפחות זנדר ושבתאי המורחבת (גם ילדי נהגו לעשות זאת בטיולים שלהם, אבי ואנחנו עושים זאת שנים וזה תמיד מהווה דרך מקורית להגיד תודה).

חזרנו בשייט ישיר אל הנמל ממנו יצאנו ועשינו דרכנו חזרה אל ריו. וכמו שקרה הרבה פעמים כשהיינו בנסיעה ירד גשם חזק. כשהגענו לריו השמים שוב היו בהירים ומסבירי פנים.

רחל חברתנו לקבוצה ירדה ליד מלון קופוקבאנה פאלאס על מנת לקחת מחנות שטרן טבעת שנתנה לניקוי. ורד ואני הצטרפנו אליה, שאר הקבוצה חזרה למלון. לאחר סידור עניין הטבעת נכנסנו שוב לטייל במלון וחזרנו דרך השדרה שעל החוף והשוק המקומי לעבר המלון.

 בערב התקבצנו מספר חברים ויחד עם ורד עשינו הליכה מהירה אל עבר החנוכיה בחוף קופוקבאנה לצורך הדלקת נרות עם הרב הצעיר של חב"ד והרבנית החביבה שהצטרפה גם היא. היו שם עוד מספר מצומצם מאוד של אנשי קהילת העיר. רוב הקבוצה שלנו הצטרפה. הרב ניסה להדליק נרות חנוכה בחנוכייה למרות הרוח, ובמקביל הודלקה גם הנורה המתאימה בחנוכייה. אלי, בן זוגי ויהודה קבלו את הכבוד כל אחד בתורו להדליק נר אחד בחנוכייה. הברכה נאמרה בעברית ובפורטוגזית, שרנו מעוז צור ועוד מגוון שירי חנוכה. המראה ההזוי של קובץ ישראלים/יהודים שרים ורוקדים בצהלה ושמחה ואפילו בגאווה באמצע השדרה של החוף המפורסם ביותר בברזיל העלתה זיכרונות מטקס דומה שעשינו לפני שנתיים בדיוק בפושקאר בהודו. החבדניקים באמת עושים מעשה יפה במנהג הזה של הדלקת חנוכיות בציבור בכל המקומות בהם מבקרים ישראלים.

בתום הטקס והריקודים כל אחד התפזר לענייניו, אנחנו הלכנו עם עוד מספר חברים מהקבוצה לאחת המסעדות שלאורך השדרה לארוחה קלה אחרונה בריו. נהנינו לשבת ולדבר ולסכם יחד את החוויות המשותפות הרבות שצברנו. חזרנו למלון, חלק מאתנו עשה קניות אחרונות לקראת הנסיעה בסופר. את שאר הערב בילינו באריזות והתארגנות לשיבה הביתה.

הבוקר לפני הטיסה היה חופשי לכל אחד לעשות כרצונו. החדרים עמדו לרשותנו עד השעה 12.00. שני חדרים עמדו לרשותנו להשאיר ציוד אישי ואת המזוודות הורדנו ללובי. הם נקשרו יחד עד לטיסה. ההתארגנות הייתה מעט מורכבת כי יש לנו חניית ביניים וטיול ערב ברומא הקרה. כך שהיינו צריכים במזג אויר של 30 מעלות לחשוב איך מתארגנים למזג אויר של אירופה בחורף. אנחנו החלטנו לבלות את הבוקר בגנים הבוטניים של ריו. יחד עם ורד המדריכה האולטימטיבית שהחליטה אחרי 29 יום שעוד לא נמאס לה מאתנו ועוד כמה חברים בילינו במקום הקסום הזה שעתיים נפלאות וצבעוניות.

הגנים משתרעים על שטח של 4 קמ"ר ומכילים לא פחות מ 6000 זנים של מגוון עצום של צמחיה טרופית. עצים, צמחים, פרחים, סחלבים, עצים טרופיים, צמחי מים, קקטוסים, צמחים טורפים, וצמחי על שונים. היות והגענו בתקופת הפריחה הביקור היה חוויה נהדרת וצבעונית לסיום הטיול. צעדנו בשבילי הגן היפה להנאתנו, מתעכבים היכן שהתחשק, ללא לחץ של זמן. צילמתי המון כי פשוט היה מה לצלם. טרם ראיתי כל כך הרבה צמחים מיוחדים מקובצים באזור אחד כמו הגן הזה.

בדרך חזרה למלון עשינו קצת קניית ממתקים אחרונה בסופר ושם גם אכלנו במסעדונת פיצה טובה. חזרנו למלון והתקלחנו באחד החדרים שעמדו לרשותנו והיינו מוכנים לטיסה הביתה.

בטיסה משדה התעופה בריולבואנוס איירס הצלחנו לראות את נופה של ריו מהחלון ולהיפרד מהעיר המקסימה והיפה. בשדה התעופה בבואנוס איירס התעכבנו כשעתיים ושם גם עשינו קניה של הממתק הארגנטינאי המפורסם אלפאחורס. היינו כמעט לבד בשדה התעופה והכל הלך מהר ופשוט היות והיום ערב קריסמס החג הנוצרי המשפחתי הזה השאיר את כל הנוסעים בבית.

הטיסה מבואנוס איירס לרומא הייתה חוויה בפני עצמה. על מטוס ג'מבו היו מספר מצומצם של נוסעים חוץ מהקבוצה שלנו. כך שכל המושבים של מרכז המטוס הפכו תוך שניות למיטות שינה. בחצות לילה הצוות חבש מצנפות אדומות עם פונפון לבן ועברו לחלק כוסות שמפניה עם ברכת חג שמח. התקבצנו יחד ושרנו שירי חנוכה וברכנו אחד את השני בחג שמח. את שאר הטיסה רוב הקבוצה עשה בשינה עמוקה, הייתה זו הטיסה הדלילה ביותר בנוסעים שחוויתי בימי חיי. ביום ו' היום השלושים לטיול בתאריך ה 26.12.08 בשעה 02:00 ואחרי חניה וסיור בין שש שעות ברומא איטליה, נחתנו בשלום בישראל.

הפרידה בשדה התעופה הייתה נרגשת. רכשנו הרבה חברים חדשים ויקרים אחרי חודש של הכרות אינטנסיבית. הייתה זו התנסות טובה וחוויה אמיתית, נהננו מכל רגע, הרגשנו שמגיע לכל אחד מאתנו פרח טרופי יחיד ומיוחד לסיום הטיול ופרידה.