מישראל לבייג'ין
יום ב' 22/03/10 תל-אביב בייג'ין
טיסת אל-על LY-095 לשדה התעופה בבייג'ין, יציאה 21:55 הגעה 13:30 למחרת. (9.5 שעות טיסה)
יום ג' 23/03/10 בייג'ין
נהג ומדריכה בשם הלן אספו אותנו משדה התעופה לסיור ראשון בעיר בייג'ין: (רכב מסוג ואן גדול ונוח) התחלנו את הטיול בעיר בביקור במקדש בודהיסטי טיבטי Lama Temple -; זהו מקדשים בודהיסטי למאיסטי (טיבטי מונגולי), אחד הגדולים, הססגוניים, העתיקים והמפורסמים מחוץ לטיבט הבנוי ממספר חצרות פנימיות, מקדש פעיל ויפה למראה. הוא נבנה ב 1694 ושמש בתחילה כמקום מושבו של קיסר הצ'ינג. הייחודי במקדש הוא פסל של בודהה בן 18 מטר מגולף מעץ אלגום שלם העומד במבנה בחצר האחרונה של המקדש. במקדש תמצאו את כל המאפיינים של מקדש טיבטי ופעילות פולחנית רבה מאוד ומעניינת. ואין ספק שהוא מרשים ביותר ומומלץ לביקור.
משם המשכנו לביקור בגבעת הפחם, Coal Hill , הגבעה נמצאת בצידה הצפוני של העיר האסורה בלב פארק ג'ינגשאןגונגיואן ומהווה נקודת תצפית מצוינת להתחלת הטיול בביג'ין. ממנה ניתן לראות לצד דרום את שער הכניסה הצפוני לעיר האסורה על החפיר, החומה והמבנים שבתוכה. במבט לכיוון צפון תראו את מגדל התוף וכל אורכה של השדרת המרכזית המובילה אליו. כמו כן את רוב מרכז ביג'ין והפארקים שסביב במיוחד את פארק בייחאי עם הפגודה הלבנה והאגם. בהחלט מקל על האורינטציה לימי הביקור בביג'ין ולא כדאי לפספס.
המשכנו לביקור בשוק האוכל, Wang Fu Jing Night Market חוויה תיירותית מאוד שגם הסינים לא מפסידים. לאורך קטע רחוב באורך של כמה מאות מטרים במרכזה של בייג'ין נמצא שוק של דוחני אוכל נקי ומסודר המציעה למבקר מבחר נרחב של מאכלים שיש למטבח הסיני להציע כל מה שנהוג ופחות נהוג לאכול. החוויה הקולינרית בהחלט מעניינת וניתן לטעום מכל המבחר הרבגוני ניסינו נהננו ולא קלקלנו את הקיבה. מצאנו שם גם שיפודים עם כל עולם החרקים, הזוחלים וחיות המים האפשריות אותם רק האזנו לצלם.
על בטן מלאה נסענו לבמלון Hutong Inn Hotelמלון משפחתי בלב אזור החוטונגים של בייג'ין. היגענו אליו מהכניסה האחורית כשאת הציוד שלנו מסיע נהג ריקשה. הנהג לא האז להיכנס לסמטאות הצרות עם רכב הואן. היתרון הגדול והיחיד שהיה למלון היא הקרבה לרחוב Nan Lu Gu Xian. בעיקרון הוא ברמה ירודה והמבואה מסריחה מביוב, לא מומלץ (זו הייתה הנפילה היחידה במהלך הטיול). התפשרנו היות והיינו כבר רצוצים אחרי טיסת הלילה. למחרת עברנו בעזרת הסוכן שלנו למלון אחר.
למרות האיפות עשינו בלילה סיור רגלי עצמאי מהמלון לרחוב Nan Lu Gu Xiang שהוא הרחוב המשוחזר ביותר של אזור החוטונג, חמוד ואוטנטי. אין חשש להסתובב לבד בלילה והרגשנו מאוד בטוחים.
חוטונג (משמעות המילה סימטה) מבוך של סמטאות הבנויות מבתים חד קומתיים עם חצר פנימית משותפת והוא האזור המסורתיות של מרכז בייג'ין שנבנה עוד בתקופת כיבוש המונגולים בשושלת יואן (1279-1368).
באזור זה עדיין גרים כרבע מאוכלוסיית העיר בתנאים לא קלים, רוב הבתים ללא מערכת ביוב ובשכונות יש שירותים משותפים המשרתים מספר בתים. הביקור באזור מעניין כי זהו החלק האוטנטי של בייג'ין. מומלץ לבקר בו גם ביום וגם בלילה. הביקור יכול לכלול מספר אתרים באזור החוטונג (ראה בספר הלונליפלנט בעמוד 135 "החוטונג של בייג'ין"). יש גם סיורי ריקשות מודרכות לאזור החוטונג היוצאות בסמוך למגדל התוף.
יום ד' 24/03/10 בייג'ין
את הבוקר פתחנו על פי תכנון מראש בביקור בפארק רי טאן (רי-טאן גונג יואן) בתרגום "מקדש השמיים" ( טיאן טאן), Temple of Heaven, הסמוך לאזור העסקים של בייג'ין. זהו פארק המשתרע על שטח של 2670 דונם ובמרכזו אחד המקדשים המעניינים בעיר שהוכרז כאתר מורשת עולמי. מתוך התחקיר שעשיתי הבנתי שעקר הפעילות של הסינים בפארק היא בשעות הבוקר המוקדמות. הגענו לשם בסביבות 9.00 בבוקר ולא האמנו למראה עיננו, היו שם מאות סינים בעיקר בגיל הזהב פנסיונרים המשתמשים בפארק בתור המתנ"ס השכונתי שלהם. מדהים, תוסס וכובש לב. את זה אסור בשום אופן להפסיד.
אגב בשעה 11.00 הפארק התחיל להתרוקן, כך שכדאי מאוד להגיע מוקדם. זו חוויה אנתרופולוגית מהיפות ביותר שחווינו בסין. הסיבוב בפארק חשף בפנינו קבוצות שונות של רוקדים בסגנונות ריקוד שונים. מסתבר שהחברה מתארגנים באופן עצמאי, אחד מביא טייפ או מערכת הגברה קטנה אחרים מביאים את המוזיקה וכולם נפגשים ורוקדים. יש קבוצות שמתעמלות עם כל מיני עזרים שונים כמו כדור ורקטת סקווש מרשת, קבוצות שעושות טאיצ'י או צ'י גונג, לא מעט אנשים שעומדים ושרים בפני קהל מזדמן שעומד ומצטרף לשירה. אפילו להקת פנסיונרים עם כלי נגינה כמו האר-חו (כינור סיני) שלצידה התארגנה מקהלה של 30 איש ששרו שירים סיניים מקסימים. הצטרפתי למעגל נשים מבוגרות שקיבלו אותי בחום לשירה עם מקצב תנועות ייחודי, הן היו כל כך מקסימות ומחבקות.
גם פינת שידוכים מצאנו. תחת מקבץ של עצים היו פזורים עשרות דפים כתובים סינית המתארים את המחפשים שידוך, וכל הסבים והסבתות עיינו במלוא הרצינות במטרה למצוא שידוך לקרוב משפחה. לאורך הגן כולו היה מעבר מקורה המוביל אל מתחם מקדש השמיים. לאורכו עמדו עשרות קבוצות של אנשים ששיחקו במשחקי קלפים, דומינו ומשחק סיני שנקרא מה -ג'ונג. היה לי קשה להתנתק מההמון הנפלא והפעיל הזה ולהיכנס למתחם המקדש.
מקדש השמים נבנה בתקופת שושלת מינג והפך לאחד הסמלים של בייג'ין, שימש בעבר במה לפולחנים עבור הקיסר. מבנה המקדש עצמו עגול משובץ שיש ואבנים טובות ומרהיב ביופיו וצבעיו ויושב על בסיס מרובע מורם מעל המתחם. הצורות של העיגול והריבוע מסמלות את השמיים והארץ. כל המתחם בנוי מכפולות של המספר 9 שהוא הספרה הקיסרית. 9 מדרגות עולות למזבח, 9 טבעות במפלס העליון וכו'. חובה לבקר בפארק ובמקדש בבוקר מוקדם.
משם נסענו לסיור ברחוב המסחרי המחודש והמשוחזר , Qian Men Street , עם בתים בני 100-300 שנה וחנויות יוקרה. הרחוב ממוקם דרומית לכיכר טיאנאנמן ומרחק הליכה ברגל. בכניסה לרחוב תמצאו שער מרהיב מעץ ובצדדיו נורת רחוב אדומה ויפה ואת הנמר המסמל את שנת הנמר הסינית. הרחוב רחב מאוד ולאורכו שלל בתים עתיקים ששופצו בצורה יפיפייה. בכל אחד מהם שוכנת חנות יוקרה אחרת. יש ברחוב את בית התה הראשון בבייג'ין ואת המסעדה המפורסמת ביותר לאכילת ברווז בייג'ין המאכל המפורסם של העיר ועוד ועוד. למי שיש זמן מומלץ לגלוש לסמטאות שבצדי הרחוב ולפגוש את סין האמיתי. הרחוב נחמד לביקור.
כחמש דקות הליכה הביאו אותנו לפינת המוזיאון האורבאני של בייג'ין שנקרא גם חלל התצוגה לתכנון בייג'ין (בייג'ינג שה גואיחואה דז'אנלאנגואן), שמעתי המלצות לביקור במוזיאון. היות והוא ממש סמוך לכיכר טיאנאנמן כדאי אולי להיכנס לראות את הדגם היפה של בייג'ין הנמצא בקומה השניה. למי שיש סבלנות ואוהב ארכיטקטורה יכול לסייר וללמוד על עברה של בייג'ין בתערוכת תמונות נחמדה. הביקור במוזיאון לפי דעתי אינו חובה.
חצינו את הרחוב ונכנסנו לככר טיאנאנמן שפרושה "השער השמיימי", הכיכר המפורסמת הזו הנה הכיכר המרוצפת הגדולה בעולם, לב ליבה של בייג'ין ומקום עתיר היסטוריה. היא ענקית, בצדדיה מבנים מגלומנים משעממים מבחינה ארכיטקטונית פרט לכניסה הדרומית לעיר האסורה שמעליה מוצבת תמונת ענק של מאו צה דונג. במרכז הכיכר אנדרטה וסביבה דגלים אדומים, בצידה האחד המוזלאום של מאו עם תור עצום של סינים שמעונינים לצפות במנהיגם החנוט. על זה ויתרנו מבחירה. בצד אחר ממוקם ההיכל הגדול של העם הסגור כמובן לביקורים וממערב לו התיאטרון הלאומי הגדול מבנה עם כיפה מטיטניום וזכוכית. הכיכר היתה מלאה קבוצות של סינים. כשניסינו לדובב את המדריכה שלוותה אותנו לגבי מרד הסטודנטים והרצח בכיכר לפני שנים קבלנו תשובה כי היא לא יודעת על כך, לטענתה זה קרה תרם לידתה. באותו הרגע הבנו לראשונה את המציאות אתה מתמודדים הצעירים בסין. בהמשך השיחה הבנו שגם האינטרנט מאוד מוגבל עם עוד כמה גורמים שאינם מעבירים מידע מהמערב. רבים מהם עדיין ספונים לכאורה ב ד' אמותיהם מבחינה תרבותית. אין פלא שרוב המדריכים לא ידעו היכן ישראל נמצאת, ומי אנחנו בכלל. בעולם האנטישמי של היום היה לזה יתרון רב.
ארבע כניסות לעיר האסורה, הדרומית שנקראת גם "שער קו הצהרים" היא המרכזית שבהם. העיר האסורה, Forbidden City הנה קומפלקס הארמון הגדול בעולם בו חיו 24 שושלות קיסריות. היא נקראת כך היות ובמהלך 500 שנה הייתה אסורה לכניסה פרט לבני המשפחה הקיסרית. רק עשירית מהמתחם פתוח היום לקהל הרחב. סיירנו בכל המבנים המרכזיים לאורכה של העיר מדרום לכיוון השער הצפוני הנקרא "שער הגאונות הצבאית האלוהית". לאורך כל הסיור ניתן לצפות בחצרות פנימיים במעקות משיש עם דמויות הדרקון שהינו הסמל הקיסרי. "היכל ההרמוניה העילאית" הוא המבנה הראשון החשוב והגדול במתחם בהליכה מדרום לצפון ושימש לטקסים ובתוכו נמצא הכס הקיסרי. מאחוריו נמצא "היכל ההרמוניה האמצעית" ושימש כאולם מעבר לקיסר. ההיכל מאחוריו היינו "היכל שימור ההרמוניה" ששימש לאירוח וסעודות ובחינות הקיסריות לפקידות הנבחרת. מאחוריו ניצבים שלושה מבנים "ארמון הטוהר השמימי" מעונו של הקיסר מינג וקיסרי שושלת צ'ינג, מאחוריו "היכל האיחוד" ומאחוריו בקצה הצפוני ביותר "הגן הקיסרי" המתפרס על 7000 מ"ר של גן סיני עשיר במסלעות וצמחיה עשירה. החלקים המערבי והמזרחי הם אזורי המגורים, ספריות מבני תרבות וכו'. שם תמצאו גם את אולם השעונים ותצוגות חפצי אומנות ותכשיטים שבחרנו לא לבקר. הביקור בעיר האסורה הוא חובה, נתן לחוש את העוצמה הקיסרית במלו הדרה ויופייה.
לתשומת לבכם, במעבר בין המתחמים השונים ישנו תבליט משיש לבן מרהיב של דרקון המשמש כמעלה מדרגות שאסור לפספס. כמו כן קיר דרקונים מרהיב שאותו פספסנו כי לצערי המדריכה ניסתה לקצר בחלק מהמקומות. דוגמה טובה למה צריך להכין מראש מה רוצים לראות. (לא כל מדריך עושה את המאמץ להראות לכם באמת את כל מה שיש לראות הכינו עצמכם מראש אם זה חשוב לכם).
בשלב הזה היינו רעבים והחלטנו לנצל את ההזמנות ולבקש מהמדריכה שתיקח אותנו למסעדה עממית מקומית לאכול ברווז סיני נוסח בייג'ין. לראשונה פגשנו את המטבח הסיני ומנהגי האכילה של סין: לשולחן הוגשו מקלות אכילה, כף מרק מיוחדת (כמו במסעדות הסיניות בארץ), קערה גדולה לאכילה, קטנה למרק וספל קטן לשתיה חמה (תה או מים חמים). אין מלח על השולחן או מפיות, גם לא צלחת שטוח כמו שאנחנו מורגלים במערב, אוכלים יחד מצלחת ההגשה המרכזית עם המקלות. אישי היקר שלף מייד את המזלג החד פעמי ובקשנו צלחות לאכילה.
הברווז מגיע חתוך ומטובל במרינדה מתקתקה וטעימה (קצת שמן לטעמנו). בנוסף מגישים מלפפון ירוק חתוך דק, ומן חביתיות דקיקות מאוד. בנוסף רוטב מיוחד מתוק. האכילה של הברווז כרוכה בטקס שלם, כורכים חתיכה של הברווז בתוך החביתיה עם המלפפון והרוטב. נחמד וחוויתי ומשביע רק בתנאי שמצטרף לזה מרק טוב וקערת נודלס טובה. זה היה השיעור הראשון שלנו באוכל סיני.
לא רחוק מהמסעדה נסענו לפארק Bei Hai פארק יפיפה עם אגם גדול שעיקר המיקוד שלו בצד הדרומי של הפארק באזור הפגודה הלבנה. אבל כדאי שתדעו כי גם בצד הצפוני של הפארק יש מקדש נוסף יפה, מתחם מגורי הקיסר וקיר דרקונים מרהיב ביותר שאסור לפספס. אנחנו לא ראינו חלק זה בביקור הזה בפארק (זוכרים מדריכה שמנסה לקצר). עשינו מקצה שיפורים ביום האחרון שלנו בביג'ין בסוף הטיול. פארק ביי חאי (ביי חאי גונג יואן) שימש כאחד מאתרי הנופש של המשפחה הקיסרית. יש בו אגם מלאכותי גדול לשייט בעיקר בקיץ, גבעות ירוקות ופגודות רבות. גשרי אבן יפים ונקודות מבט יפות. לצערנו היינו בתקופה שהפארקים עדיין לא היו בלבלוב ופריחה. כשחזרנו בסוף הטיול כעבור שלושה שבועות כבר היה הרבה יותר ירוק. במרכז הפארק מתנוססת פגודה לבנה שבתוכה שמורות מגילות בודהיסטיות. המבט מהפגודה על האזור מרהיב וכדאי לעלות ולצפות על האגם וסביבתו, הפארקים הסמוכים וגבעת הפחם. ירדנו ועשינו הליכה רגלית סביב גבעת הפגודה.
הערה חשובה, מגדל התוף ומגדל הפעמון סמוכים מאוד לצדו הצפוני של הפארק כך שמומלץ אם יש זמן לגשת ולעלות על מגדל התוף, גם המראה ממנו מרהיב וצופה על אזור הפארקים הסמוכים מצד אחד ועל גגות אזור החוטונג מצדו השני. (שלבנו גם את מגדל התוף ביום האחרון בבייג'ין).
מכאן נסענו למופע Kung Fu המתקיים באחד התיאטראות לקהל גדול של סינים ותיירים. המופע מוצג בסינית ואנגלית ומספר את סיפורו של ילד הנשלח למנזר לצורך לימוד קונגפו וברבות הימים הופך לגיבור ולוחם אמיץ. המופע מפגין את אומנות הלחימה הייחודית הזו ברמה שקשה להבין. נהנינו מהמופע בהיותו ייחודי.
לינה במלון חליפי בעיר רחוק ממרכז העיר. באותו הלילה ירד גשם חזק כך שלא הצטערנו על החלפת המלון. בן כה לא היה סיכוי שנטייל (כשאתם בודקים מלון בביג'ין נסו למצוא אחד כמה שיותר קרוב לאזור העיר האסורה ומרכז העיר על מנת לנצל את מראות העיר בלילה).
יום ה' 25/03/10 בייג'ין -; פינגיאו
את הבוקר השני בבייג'ין פתחנו ביקור באזור הכפר האולימפי, המתחם מודרני מרווח ומשמש היום כאזור מגורים למעמד הבינוני גבוהה של בייג'ין. הסתובבנו קצת ליד האצטדיון "קן הציפור" אלמנט חשוב בתרבות הסינית. ו"קוביית המים" הבנויה מריבוע של בועות פלסטיק מנופחות, המבנה כולל את הברכה האולימפית. הסתובבנו ברחבות שסביב המבנים ונכנסנו לאצטדיון לביקור (הערה חשובה תדאגו לכלול את הכניסה לאצטדיון בעלות ההסכם עם הסוכן היות ואני לא פרטתי במפורש נאלצנו לשלם בנפרד את הכניסה הלא זולה לאצטדיון). על שני מסכי ענק בשני צדי האצטדיון שמכיל 91,000 מקומות ישיבה מוצגים קטעים נבחרים מהאולימפיאדה לאורך כל שעות הביקור. המבנה כולו עמוס צינורות ברזל ומאוד מעניין.
משם נסענו כשעה לכיוון צפון מערב לקברי שושלת מינג, Ming Tomb (מינג שה סאן לינג). הקברים שוכנים בלב אזור גדול בין הרים בו טמונים 13מתוך 16 קיסרים בני שושלת מינג. המבנים בנויים בסגנון קונפוציוני. שלושה קברים פתוחים לקהל. הגדול והמרשים מבניהם הוא קברו של הקיסר יונגלה. אנחנו ביקרנו בקברו של דינג לינג בו נמצא גם מוזיאון מרשים הכולל ממצאים שנמצאו בקברים השונים. לאזור מובילה דרך הנקראת "דרך הרוחות" הנמשכת לאורך כ 7 ק"מ בתחילתה שער כניסה ולאורכה פסלים מאבן של חיות ופקידי חצר. מזג האוויר היה קר מידי ללכת לאורכה של הדרך שבתקופת האביב המאוחר והקיץ אמורה להיות יפה מאוד ופורח מתוך קריאה הבנתי שכדי לשלב הליכה לאורך השדרה.
משם נסענו לחנות ענקית לממכר מוצרי אמנות מאבן הג'יד. הביקור בחנות נכפה עלינו היות ולא כללנו ארוחת צהרים בטיול נאלצנו לאפשר לנהג ולמדריכה לאכול צהרים. הסידור הוא שאם הם מביאים אותנו אל החנות הם זכאים לארוחה. פרגנו להם את העניין ועשינו טיול מלווה בהסבר בחנות ענקית לממכר חפצי אומנות ותכשיטים מאבן הג'יד שהיא אבן שהסינית מיחסים להם סגולות מיוחדות. התנערנו מהר מאוד מהמוכרים הכפייתיים והסתובבנו עצמאית בחנות עד שמלווינו סיימו לאכול. דווקא היה מעניין קצר וממוקד.
משם נסענו כ 30 דקות נוספות לחומה הסינית הגדולה (צ'אנג צ'אנג) לקטע שנקרא ג'ויונגואן. החומה הסינית הנה הארוכה בעולם ומתפרסת על 6,400 ק"מ. חלקה הקטן משוחזר ומשמש לטיול רגלי. היא נבנתה במשך מאות שנים כמגן בפני פלישת הברברים ממונגוליה לתוך סין. בקשתי מראש לבחור עבורנו קטע פחות תירותי והגענו אל הקטע שנקרא ג'ויונגואן, קטע המתאפיין בנופים מרהיבים ובקטעי טיפוס לא קלים. האזור לא עמוס בצורה המונית כמו קטע החומה של באדאלינג שהינו החלק המשופץ והרחב ומן הסתם גם העמוס ביותר של החומה. הפקנו הנאה מההליכה על החומה ומהנופים שלאורכה. למזלנו מזג האוויר היה קר אבל די שמשי ובלי גשם כך שיכולנו לטפס במשך שעה וחצי בין מגדלי השמירה השונים ולראות קטעים נוספים של החומה מנקודות התצפית לאורך הדרך.
הזמן שעמד לרשותנו לא הספיק להגיע אל מגדל השמירה בקצה ההר אבל הגענו דיי קרוב. האמת זה הספיק לנו. העלייה קשה היות והמדרגות על החומה תלולות מאוד (מדרגה בגובהה של שתי מדרגות יחד) ונעזרנו הרבה פעמים במעקה שלצד הקיר. מומלץ להגיע עם נעליים נוחות להליכה. סך הכל הביקור על החומה היה מעניין ובהחלט כדאי לעשות אותו. בחירת הקטע המתאים לביקור הנו כמובן עניין של כמה זמן עומד לרשותכם ועד כמה אתם מעונינים ללכת ובאיזו צפיפות? (יש ששה קטעים לבחירה ופרוט על כל אחד תמצאו בספר של הלונליפנט).
חזרנו לכיוון בייג'ין במטרה להגיע אל ארמון הקיץ ששימש אתר הנופש של שושלת צ'ינג. ארמון הקיץ הורחב בצורה מפוארת מאוד בתקופת הקיסר צ'יאנלונג במאה ה 18 ב 1860 נשרף ע"י האנגלים והצרפתים. הקיסרית האלמנה החלה בשיפוצו ושיקומו ב 1888. היא גם זו שבנתה את ספינת השיש אותה ניתן לראות באגם.
הארמון משתרע על 2.9 ק"מ וכולל אזור מגורים, מקדשים, אגם קומינג המרהיב, מסלולי טיול במתחמי גנים, גשרים, בתי תה ועוד. לאורך האגם נמצא "המסדרון הארוך ביותר בעולם" 700 מטר אורך בנוי כולו מעץ ומקושט לכל אורכו בשלל ציורים מהטבע, המיתולוגיה הסינית והנוף של סין. טילנו לאורכו של המסדרון עד ספינת השיש,
צפינו בגשרי האבן היפים והבטנו בארמון מלמטה, ויתרנו על הטיפוס עד למעלה למבנה הארמון היושב על גבעה הצופה לאגם בגלל קוצר זמן. הביקור במתחם ארמון הקיץ מומלץ ביותר. ביציאה ממתחם הארמון פגשנו בנשים סיניות שמכרו בטטות חמות על גחלים. הייתה זו ארוחה טעימה מאוד לפני ההגעה לשדה התעופה, מומלץ לנסות.
הטיסה מבייג'ין ל- Taiyuan (כשעה טיסה) יצאה בשעה 20:25, היות והיינו המערביים היחידים בכל השדה לטיסה זו היינו אטרקציה לא רגילה למקומיים. מסתבר שיעד הטיסה שלנו לא מקובל מאוד לתיירים מערביים ועל כן ליוו אותנו מבטי הסינים בכל דבר שעשינו. זו הייתה חוויה מוזרה אבל מעניינת. הם היו חביבים מאוד וחייכו אלינו כל הזמן. הבחנתי שרבים מהם באים מהמעמד הנמוך יותר שלא מאפיין את אוכלוסיית בייג'ין אתה נתקלנו לראשונה. זה היה מבוא לסין הכפרית שתלווה אותנו בחלק לא קטן מהטיול.
בשדה התעופה ב Taiyuan המתינו לנו שתי מדריכות צעירות בשם הלן ואימי (אחת מהם מתלמדת) ונהג. כולם חביבים מאוד ומסבירי פנים הרבה יותר מהמדריכה בבייג'ין. שעת ההגעה הייתה מאוחרת ולפנינו עמדו עוד שעה וחצי של נסיעה לעיירה Pingyao.
הגענו לקראת חצות ללינה במלון Changyifeng Hotel מלון משפחתי מקסים ומואר כולו בפנסים סיניים אדומים עם חצר פנימית וחדר קצת קטן אבל מסודר בצורה סינית מסורתית (מיטה מוגבהת, כריות מחול ים שהשנה עליהם הייתה נפלאה, תאורה אדומה והכול קטן וחמוד). המלון היה ממוקם ברחוב הראשי של העיירה האוטנטית הזו. הסתובבנו נלהבים בין שני החצרות להתרשם מהמבנה המסורתי והאורות האדומים. סוף סוף הרגשנו ממש בסין.
