את העיירה ווראזאזאת על נופיה המדבריים עזבתי בצער רב בידיעה שאנו נפרדים היום מהמדבר כשפנינו חזרה מערבה דרך הרי האטלס הגבוהה אל עבר העיר מרקש. וורארזאזאת וסביבתה הנופית משמשים כיום כהוליווד של מרוקו, סרטים רבים כמו גלדיאטור, האיש שרצה להיות מלך, הפיתוי האחרון של ישו, אסטריקס ואחרים צולמו באזור זה.
לא רחוק מהיציאה מהעיירה חלפנו על פני אולפני הסרטים "
אטלס קורפריישן" שבחזיתם נתן לראות פסל ענק של הספינקס ולאורך החומות של המבנה ביצבצו חלקי תפאורות לסרטים מוכרים. הנוף באזור מדברי ויפה ובהחלט ניתן להבין מדוע נבחר כתפאורה לכל כך הרבה סרטים.
היעד הראשון של היום הייתה הקסבה המפורסמת איט בנחאדו 35 ק"מ מוואראזאת, זו אחת הקסבות השמורות והיפות בדרך אלף הקסבות ואזור הרי האטלס. בקסבה הזו צולמו לפחות 20 סרטים בעבר. וחלקה עבר לשם כך שיפוץ המאפשר לראות את יפי הקסבות בעבר. הקסבה הוצהרה כאתר שימור עולמי של אונסקו.
האוטובוס חנה ליד מלון La Kasbah שבצידו האחד של נחל אכזיו בשם ווד אונילה כשהקסבה ממוקמת בצידו השני של הנחל. ביום שביקרנו במקום המתינה לנו חוויה, על מנת לא לאכזב זרמו בנחל לא מעט מים. לא הייתה בכך שום בעיה פרט לעובדה שהיינו חייבים לחצות אותו ברגל על מנת להגיע לקסבת איט בנחאדו. בדרכנו ראינו שבונים גשר מעבר מעל הנחל אבל נראה שיקח עוד זמן מה עד שיושלם. כך שמי שמעוניין להגיע לכאן שיקח בחשבון שאולי ירד גשם והנחל יהיה מלא במים. על כן שכדאי להצטייד בסנדלים על מנת לעבורו.
המקומיים הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל המסחרי של המצב וגייסו שני חמורים על מנת להעביר את המעוניינים מגדה לגדה, אכן חלק מאיתנו ניצל את האופציה. האחרים חלצו נעליים ודשדשו עד קרסוליים במיים קפואים במיוחד, אבל הכל חוויות. המאמץ היה בהחלט שווה, הקסבה ממוקמת על צלע הר, בתייה האדמדמים כצבע הקרקע משתלבים בהרמוניה רבה בנוף.
התחלנו מטפסים בסמטאותיה הצרות ותוך כדי כך פוגשים במראות ואנשים בני המקום והבנו מדוע בחרו להקים את הקסבה בנקודה אסטרטגית זו הצופה אל עבר הנהר. נכנסו לסדנת אומן המצייר ציורי זעפרן (תבלין מקומי יקר) .
בקרנו בבית מקומי על חדריו, חלקם למגורי אדם וחלקם לבעלי החיים של הבית כמו עיזים, כבשים ותרנגולות. שוטטנו בין חנויות מקומיות לממכר חפצי בית, תכשיטים ואומנות לגלות שגם כאן נמכרים חפצי אמנות יהודים שהגיעו לכאן כנראה מתושבי האזור היהודים שנטשו את רכושם בדרכם ארצה. הקסבה קסומה ומומלצת מאוד לביקור.
בחזרה לאוטובוס ארגנו לנו מעבר מעל המים עם קרשים שמצאנו בסמוך ובעלי החמורים התבוננו בנו מאכזבה רבה, הפעם לא היתה להם פרנסה.
באיט בנחדו נפרדנו סופית ממראות המדבר מהקסבות המקסימות והתחלנו לטפס במעלה
הרי האטלס הגבוהה, הנוף הפך להררי, הצמחיה הנמוכה החלה שוב להופיע ועל מורדות רכסי ההרים התגלו כפרים מקסימים טובלים בירוק. טיפוס דרך העיירה "
אגויים" בה חיה בעבר קהילה יהודית תוססת. אחד מבניה
רבי יעקב ואזנה היה דמות צדיק ידועה צבעונית ושנויה במחלוקת. את החניה הבאה עשינו בנקודת מעבר בהרים בשם מעבר טיז-נ-טישקה בגובה 2260מ מעל פני הים שממנה נשקף נוף מרהיב לכיוון המדבר מצד אחד ולהרי האטלס מצד שני.
מנקודה זו ועד למארקש הנסיעה היתה בנוף הררי מדהים, הרבה עמקים ירוקים עם נחלים זורמים בין רכסי הרים בשלל צבעי צהוב, לבן ואדום,
כפרי האטלס צצים בכל פינה כשבתיהם הבוציים והגגות השטוחים משתלבים בצבעים וצורות הנוף עד כי קשה להבחין בהם במבט ראשון. אכן הרי האטלס הגבוהה לא אכזבו. ירדנו בכביש מתפתל במיוחד כשבכול פינה ממתינה פנינה נופית אחרת עד למישור החואז בו יושבת מרקש.
הגענו ל
מרקש ומייד קלטנו שללא ספק היא העיר היפה ביותר מארבעת ערי המלכות. מיד עם ההגעה נכנסנו לשדרות רחבות עם עצי דקל, בניה מודרנית אך נמוכה הנותנת תחושה של פתיחות ומרחב יחד עם יופי והדר. המלון שלנו
Riad Mogador Operaשכן ממש מול בית האופרה המלכותי, מבנה מרשים בפני עצמו. בסמוך נמצא מבנה תחנת הרכבת החדשה והגדולה של מרקש גם הוא מרשים וחדש.
התארגנו במהירות על מנת לצאת באור יום ולנצל עד כמה שאפשר את הביקור בעיר. יצאנו לאטרקציה המרכזית של מרקש כיכר
ג'אמע אלפנאע-; "כיכר האבודים" הכיכר הראשית של העיר. אין ספק שזו ההצגה הטובה בעיר: מספרי סיפורים, נגנים, מרקידי נחשים, אקרובטים, רופאי שיניים, דוכני אוכל, מוכרי מים בלבושם הצבעוני ומי שרק רוצה להראות מתכנס לכיר התוססת הזו שמשנה בהדרגה את פניה ממהלך היום למהלך הלילה.
סביב הכיכר בתי קפה על גגות הבתי על מנת לשבת ולצפות בתהליכי השינוי שחלים על הכיכר. יש להיזהר מלעשות שימוש במצלה במהלך הסיור בכיכר, כל מי שתצלמו ידרוש מכם כסף ומוטב שתתנו לו כי אחרת אתם עשויים למצוא עצמכם מותקפים אפילו עד רמה של פגיעה פיזית. נתקלנו בכמה ארועים לא נעימים שהביאו אותי להחלטה לא להסתכן ולצלם ישירות את המופעים. צילמתי רק בהסכמה של המצולם ואז תגמלתי בטיפ אם היה צורך, ממליצה להתיחס ברצינות להצעתי זו.
מהכיכר ניתן ללכת בכיוונים השונים למספר גדול של האטרקציות המרכזיות של בעיר, היא אכן ליבה הפועם של מרקש. אנחנו בחרנו לבלות את הערב בשוטטות במדינה של העיר ובשווקים שבה. יחד עם ורד מדריכתנו וכמה מחברי הקבוצה עשינו הליכה מהירה במטרה להגיע למדרסת בן יוסף בקצה השני של המדינה. לצערנו לא הספקנו, היא נסגרה דקות לפני כן, מה לעשות עד כה לא היה לנו מזל עם מדרסות.
הסתובבנו בשווקים, ברחובות האחוריים של עושי המלאכה, נפחים, רצענים, סנדלרים, מגלפי עץ ועוד' ראינו את מרבית אזורי הפעילות של השוק הצבעוני, המקסים והומה האדם וחזרנו שוב אל הכיכר על מנת לראותה בשיא פעילותה. נפתחו בה עשרות דוכני מזון המציעים אוכל טרי וכנראה גם טעים, על שולחנות אוכל ישבו זה לצד זה רבים מתושבי העיר ובינהם גם הרבה תיירים מרחבי העולם נהנים מארוחה עממית נפלאה. אנחנו הסתפקנו בתה תבלינים מיוחד שקנינו באחד מדוכני התה המיוחדים בכיכר.
בנקודת הכינוס בכניסה למלון מועדון הים התיכון ובסמוך למקום יציאת הכירכרות התכנסו על מנת לעלות ברביעיות על הכירכרות במסע רכוב של 20 כרכות בסמטאות העיר העתיקה ודרך העיר החדשה עד למלון שלנו חזרה. חוויה חביבה שבצידה הרבה רחמים על הסוסים המסכנים שנאלצים לדהור ברחובות הומים כלי רכב על רצפת אספלט מחליקה. סיימנו את היום העמוס עם ארוחת ערב מאוחרת.
הפוסט הבא: מרקש ועמק האוריקה