הביקור בפטגוניה "גג העולם" - בין צ'ילה לארגנטינה

את הבוקר פתחנו בסיור קצרצר במזג אויר קריר לאורך החוף הציליאני והטיילת כדי להשלים את מה שהפסדנו מליל אמש ב Puerto Mont. ארוחת בוקר זריזה במלון ויציאה לשדה התעופה לטיסה לפונטה ארנסPunta Arenas .למזלנו הגדול הטיסה הפכה לחוויה של ממש. מזג האוויר היה בהיר לחלוטין והיות והטיסה עברה מעל כל רכסי ההרים של פטגוניה הייתה לנו הזדמנות נדירה לצפות בכיפת הקרח של פטגוניה, בקרחוני העד הרבים המכסים אותה ולזהות את כל האתרים שאנו עתידים לבקר בימים הקרובים.

 

 ראינו וגם צילמנו את (קרחון אופסולה, קרחון פוריטו מורנו, הפארק הלאומי טורוס דה לפינה ועשרות נהרות שחלקם מכוסים בהרי קרח צפים). המראות היו עוצרי נשימה וחד פעמיים וכל המטוס נדבק לחלונות על מנת לצפות ולצלם.
על פי הסברה ניתן השם פטגוניה לאזור זה על שום המוקסינים שנעלו בני טוואלצ'ה (Tehuelche) שגרמו לכפות רגליהם להראות ענקיות -; פאטה בספרדית ובפורטוגזית הוא כף רגל.

האזור גיאוגרפית חשוף ושומם וסחוף רוחות. מערב פטגוניה מעליו טסנו ובו טיילנו שוכן על שרשרת הרי האנדים שצפיפות האוכלוסייה בה היא מן הנמכות בעולם.

בשדה התעופה בפונטו ארנס חיכתה לנו הפתעה קצת פחות נעימה. האוטובוס אחר בשעה וזה שהגיע היה עם ריח בלתי נסבל של שתן מהשירותים שמאחור. כמו כן הובהר לנו שהמלון בו אנו מתוכננים לישון הלילה בפורטו נטאלס נשרף לפני מספר ימים וכי נמצא פתרון המחייב פיצול הקבוצה ללילה הקרוב (אף אחד לא ראה בכך אסון גדול).

פונטו ארנס ממוקמת על נתיבי הסחר ההיסטוריים בעולם ומשקיפה על מיצר מגלן. היא גם העיר הדרומית ביותר בצ'ילה, כמעט סוף העולם.

 

התחלנו את הסיור בפונטה ארנס. בעצירה לתצפית יפה מגבעה בקצה העיירה וממנה השקפנו על העיירה ועל מיצרי מגלן ועל האי טיירה דל פואגו(Tierra del Fuego) שהיא ארץ האש. את השם נתנו לאי אנשי הספינות שחלפו לחופיו וראו מרחוק את המדורות שהדליקו בני יאמאנה או יגאגאן לאורך החוף. בסמוך לתצפית ישנם מספר עמודים עם שמות ערים בכל העולם והמרחק בקילומטרים מפונטה ארנסאחת הערים הדרומיות בעולם לכל הערים האחרות.
 

ירדנו אל הכיכר המרכזית Munoz Gameroשבמרכזה עומד פסלו של חוקר הארצות מגלן. הכיכר הייתה הומה באדם ופורחת בשלל צבעי פריחה מהעצים הרבים המקיפים אותה. צעדנו לאורך הרחוב הראשי של העיר לארוחת צהריים מתמשכת. ורד שלחה את נהג האוטובוס לנקות ולאוורר אותו כדי שנוכל להמשיך אתו את שארית היום. אחרי שעתיים של המתנה נסענו שמורת
 הפינגווינים Seno Otwayהשוכנת מצפון לעיר.

 

 הפינגווינים באזור זה הם מאותו הסוג שראינו באיי באייסטאס הפינגווין הומבולט. ראינו אותם חוזרים מהחוף יחידים וקבוצות, מדדים בהליכה ברווזית מקסימה באזור החולי של האתר. עברנו לנקודת תצפית לאורך החוף וצפינו בהם מתחממים בשמש, קופצים למים ומחפשים את בנות זוגם. המושבה לא הייתה גדולה אבל בהחלט מהנה היה להתבונן בהם.

המשכנו את הנסיעה באזור ערבתי צחיח וחשוף המאפיין את פטגוניה לפורטו נטאלסPuerto Natales בדרך עצרנו עצירת ביניים בחווה מבודדת לקפה ועוגה.

את המשך הנסיעה לפורטו נטאלס עשינו כבר בין ערביים עם צבעי שקיעה ייחודיים לאזור. השמים נדלקו בצהוב ואחר כך באדום. אין ספק שזו הייתה אחת השקיעות היפות שראינו.

 באופק לחדי העין ניתן היה לצפות ברכז ההרים של טורוס דה לפאינה.

הגעה לפורטו נטאלס ששימשה בעבר כפר דייגים לחופו של סנו אולטימה אספראנטה (Sano Ultima Esperanza)והיום מהווה מוקד יציאה לפארק המפורסם טורוס דל פאיינה. התפצלנו לשני בתי מלון חדשים בעיר. אנחנו לנו במלוןIndigo , מלון בוטיק מקסים וצעיר בעיצובו, שכלל נדנדות המשתלשלות מהתקרה במעברים בין החדרים, מפלי מים זורמים במסדרונות, תאורה מיוחדת, הכל בנוי מעץ בארכיטקטורה מיוחדת. חדר ספא מיוחד וסאונה בעיצוב לבן בגג הבניין עם תצפית מרהיבה לעיירה . המלון שכן בכניסה לעיירה ממש על גדות הלגונה עם מראה נופי עוצר נשימה ביום ובלילה. הסתובבתי במלון מחצית הערב נהנית מאופיו המיוחד.

היום החמישה עשר לטיול

את הבוקר פתחנו בתצפית נפלאה במזג אויר בהיר לחלוטין מגג המלון על העיירה. יצאנו באוטובוס לאסוף את מחצית הקבוצה מהמלון שלה בדרכנו אל אחד השיאים של הטיול מבחינתי שמורת הטבע טורס דל פאיינה Torres Del Paineעליה קראתי הרבה ושמעתי סיפורים מבננו ירון.

עוד לפני הכניסה לפארק בדרך לשמורה כחמישה ק"מ צפונית לפורטו נטאלס עצרנו לביקור בכיסא השטן, גוש סלע תלכיד- קונגלומרט בצורת שרפרף גדול ומערת מילידון . זהו אתר הכולל סלע גרניט הנקרא כיסא השטן שהאגדה אומרת שמי שישן לצידו בלילה גורלו מר. מערת מלידון Cueva Del Milidon) החצובה גם היא בסלע קונגלומרט סלע משקע שהתאבן והפך למסלע קשה) המנציחה את החיה שחיה באזור זה לפני מיליוני שנים. במרכז המערה צפינו בשועלה אדומה שכנראה שמרה על צאצאיה. השועל האדוםהוא בין היונקים החיים באזור זה של צ'ילה.

 

הכניסה לאזור פארק טורס דל פאיינה לוותה במספר תצפיות לאורך הדרך על מנת לצפות בנוף המדהים, עמדנו להיכנס לתוך תמונה.

טורס דל פאיינה הנו פארק לאומי שהוקם ב 1959 והוכרז כשמורת ביוספרה ע"י אונסקו ב 1978. הפארק נמצא 112 ק"מ צפונית לפורטו נטאלס ומשתרע על פני 1,810,000 דונם (יותר מ 1800 קמ"ר) ובו יותר מ 200 ק"מ של שבילים ומסלולי הליכה. במרכזו גוש הרי גרניט בגובה של 3200 מ' הנקראת בשפת הגיאולוגים "בתולית" -; מאסיב גרניטי שפרץ דרך שכבות סלע צעירות יותר לפני כ 12 מליון שנה. במרכז הגוש עומדים שלושה מגדלי גרניט ורודים (Torros) שעל שמם נקרא הפארק טורוס שגובהם בין 2600-2850 מ') . ה"פייני" שפירושו כחול בשפת הילידים Tehuelche כמימי האגמים הממלאים אותו. כך שמשמעות השם הוא מגדלי הכחול.

הפארק טורוס דל פאיינה מהווה בצדק את אחד ממקודי הטיול של תרמילאי ותיירי דרום אמריקה. הפארק רחב ידיים עם צמחייה נמוכה שפורחת בתקופה זו של השנה. אגמים כחולים, מפלי מים שוצפים, מראה נופי נדיר ביופיו של צוקי גרניט חשופים בצדק נחשב כאחד המראות החזקים ביותר שקיימים בדרום אמריקה.

 קרחונים צפים במימי האגמים וגולשים מן ההרים והרבה חיות ייחודיות המאפיינות את הפארק. הייתי כבר בעבר בהרבה פארקים בעולם אין ספק שהוא אחד היפים שבהם.

ניתן לטייל בו ברכב או ברגל ליום או לשבועות, רוב התרמילאים עושים בו מספר לא מבוטל של ימים בטרקים. הטרק המפורסם והקשה הוא הטרק ההקפי הכולל את כל פסגות הפארק כולל תצפית מדהימה על הקרחון האפור ולוקח בין 8-10 ימים (ירון עשה את הטרק הקשה הזה והתמונות שהביא הביתה היו מרהיבות ביופיין). הטרק הקצר יותר הוא טראק ה W הלוקח בים 3-5 ימים וכולל את הקרחון האפור, והטורוסים. את הלינה החברה עושים באוהלים באזורי קמפינגים המיועדים לכך ונקראים בשפת הפארק רפוחיוס. גולת הכותרת של הטרקים הוא הטיפוס לשלושת הטורוסים וללגונה שלמרגלותיהם אותה ראינו בטיסה מהאוויר.

עם ההגעה לפארק נסענו אל החניון הצמוד לקרחון האפור באגם גריי Lago Grey, הלכנו רגלית עד האגם כקילומטר לאורך המורנה שהצטברה כתוצאה מהסחף של הקרחון כדי לצפות בטמפנוס - Iceberg הלבנים והכחולים שצפו לאורכו ולצפות מרחוק בקרחון הגולש אל תוך האגם. הייתה זו הפעם הראשונה שראינו טמפנוס (קרחון ששט במים).

בסיום הטיול הרגלי חזרנו לאוטובוס ונסענו למסעדה לארוחת צהריים משותפת בסמוך למלון Explora השוכן לאורך אגם Lago Pehon. משם המשכנו ברכב עד לחניה בסמוך למפלי Salto Grande. ירדנו אל המפלים במזג אויר קריר ורוח המאפיינת את הפארק בתקופה זו של השנה. משם חלק מהקבוצה חזר לאוטובוס והחלק האחר החל בטרק של שעתיים וחצי לאורך אגם NordenskjoldLago עד לנקודת תצפית יפה מתחת לקרני הפיינה והר ה Caro Paine Grande שמשמאל לקרניים. עמדנו בגדה שמול העלייה אל אחד העמקים היפים של המסיב בשם העמק הצרפתי. כמו כן צפינו באחת הרפוחיות (Los Cuemos) על גדת האגם ממול בה עושים שימוש התרמילאים בעליה לעמק זה. משם צעדנו בדרך סיבובית חזרה אל האוטובוס. בדרך פגשנו פרחים יפיפיים וצמחים רבים המאפיינים את השמורה וביניהם גם את שיח הקלאפטה על פרחיו הוורודים ופירותיו מהם עושים גם גלידה נהדרת אותה זכינו לטעום כעבור יומיים בעירה קלאפטה שבארגנטינה.

המשכנו בנסיעה בשמורה לאורך אגם למלון Lago Pehonלצורך התמקמות בבית המלון שבלב האגם

מלון Hosteria Pehoe אל המלון הוביל גשר נחמד מעל מי האגם. Pehoe המלון היה ממוקם בדיוק מול גוש הגרניט מהצד של קרניי הפיינה וסיפק לנו נוף מרהיב למשך כל השהות בו.

 

 הייתה זו הזדמנות לנוח, לכבס, לדבר עם חברים ולטייל באזור הסמוך למלון מול הנוף הנפלא. על גדות האגם פרחו תורמוסים בשלל צבעים ושיח אחי רותם בצהוב וכתום. במרכז הדשא עמד עץ הלילך בפריחתו שנתנה ריח נהדר. בשטח המלון שוטטו חתולים צ'ילאניים ולצידם בשלווה גם זוג אווזי קלקן (הזכר בצבעי שחור לבן מקסים והדור למראה) עם צאצאיהם המקסימים, האווזים הללו חיים באזור זה ומסמלים עבור המקומיים את החופש. ועל מי האגם שטו להם אגמיות.

צפינו במראות כאילו היינו בתמונה עד שעות החשיכה. גילי חסקין אחד ממורי הדרך בדרום אמריקה כתב באחד ממאמריו כי הפארק הוא "שילוב מסעיר של רכות ועוצמה". לא יכולתי לבטא זאת טוב יותר.

לקראת ערב החל ענן מתיישב על המסיב כאילו אומר לנו, ראיתם מספיק להיום. תופעת העננות הפתאומית מאפיינת את האקלים בפארק. לנו היה מזל, התברכנו ביומיים של שמש.

המראות הנפלאים קבלו את פנינו גם בשעות הבוקר. המשכנו את הביקור בשמורה, נסענו לאורכו של הפארק מדרום מזרח לצפון מזרח על מנת להגיע גם לתצפית טובה על הטורוסים.

בדרכנו עברנו ליד NordenskjoldLago אורכו טיילנו אתמול ועמדנו מצידו האחר לצפות שוב בקרני הפיינה, Lago Sarmiento שמולו. הגענו אל אגם המר Laguna Amarga משם עשינו תצפית ראשונה על הטורוסים, משם נסענו וירדנו למפל Cascada Paineהמים השוצפים והנוף של המסיב ברקע היו מרהיבים ביופיים. המשכנו לאגם Lago Sarmientoולתצפית פרידה על שלושת הטורוסים ועל הפארק.

 

 בדרך ליציאה מהפארק עצרנו לאורך הכביש לתצפיות על עדרי הגוונקו (Guanaco) החיים במיוחד באזור זה של השמורה. ראינו אותם עם צאצאייהם נודדים על מורדות ההרים כשהזכר של העדר עומד וצופה מנקודת תצפית ומתריע מפני סכנה. הגונקו הנו יונק ממשפחת הגמליים, קרוב של הלמה והאלפקה המוכרים בבוליביה ובפרו, אך מראהו עדין יותר. בניגוד להם הגונקו חיי עדיין בטבע ולא בויית. כמו כן צפינו בניינדו (Nandu) הדומה ליען אך קטן ממנו. ראינו כמה בודדים וביציאה מהשמורה גם משפחה שלמה.

ביציאה מהשמורה סייענו למיניבוס שנתקע והסתבר כקבוצה ישראלית מהחברה הגיאוגרפית שעשתה טיול דומה לשלנו. אספנו אותם אל האוטובוס עד לנקודת הגבול עם ארגנטינה.

 

אכלנו ארוחת צהריים מצוינת בצד הצ'ילאני Rio Turbio לפני מעבר הגבולהיבשתי לארגנטינה ומשם לאחר כל הפרוצדורות להם הורגלנו של מלוי טפסים וחתימת דרכונים עשינו את דרכינו במשך ארבע שעות בנסיעה מונוטונית במרחבים הגדולים והצחיחים של הרמה הפטגונית אל עבר העיירה המקסימה אל קלפטה Calafate. העיירה היא המרכז ממנו יוצאים לקרחונים שם חיכתה לנו הפתעה, לינה במלון היוקרתי Kempinsky.
 

אחרי מנוחה קצרה וטבילה בברכה החמה של המלון יצאנו עם חברי הקבוצה לסיור רגלי של אחה"צ ברחובות העיירה. המלון שכן במרחק סביר של הליכה ואפשר לנו להכיר את הדרך אל העיירה וחזרה בהליכה נעימה ובצפייה על בתים פרטיים מטופחי גינות.

קלפטה הנה עיירה תיירותית מאוד הנקראת ע"ש צמח הקלפטה אותו ראינו בשמורה טורוס דלה פאיינה, משמשת מרכז ליציאה לשמורת פארק הקרחונים (Los Glaciares National Park) המשתרע על פני 6 מליון קמ"ר. בשטחה של פרובינציית סנטה קרוז (Santa Cruz) רוב הפארק לא נגיש למעט שני אזורים, אזור ההר פיצרוי אליו לא הגענו ואזור קלפטה והקרחונים שבסביבתה.

ברחוב הראשי יש הרבה חנויות יפות,דוכנים לממכר מתנות וביגוד אופנתי והרבה מסעדות משובחות. אנחנו בחרנו לאכול בפיצרייה שברחוב הראשי. התיישבנו בסמוך לשולחן של זוג ארגנטינאים שכעבור מספר דקות כבר היו חברינו לארוחה. זוג יהודים שבאו לעיר לחגוג 49 שנות נשואים. הוא עורך דין היא שופטת בדימוס. על הפתיחה כיבדו אותנו בבירה והשיחה קלחה. ביקרו בארץ כמובן, יש משפחה גם בישראל, נחמדים כמו שארגנטינאים יהודים יודעים להיות וגם הבנו שנפגוש אותם למחרת בהפלגה לקרחונים, באיזה שהוא שלב ורד הצטרפה גם והיה נחמד.

משם המשכנו לכיוון המלון כשאנו פוגשים חלק מחברי הקבוצה בדרך. בכיכר העיירה ראינו קבוצת צעירים רוקדת ריקודי זוגות, התנדנדנו לקול המוזיקה וצפינו בהם בכף.

היום השבעה עשר לטיול

פתחנו את היום בנסיעה מקלפטה לנמל פורטו בנדרהPuerto Bandena כ 45 ק"מ מקלפטה על מנת להגיע להפלגה לכיוון הקרחונים. ההפלגה התקיימה בסירת קומראן גדולה מאוד של 3 קומות (כ 200 איש) שלצידה מפליגות עוד שתי סירות דומות קטנות יותר. כמובן שאתנו הפליגו גם חברינו הארגנטינאים מליל אמש, שמחנו לראותם והצגנו אותם בפני חלק מחברי הקבוצה. הם שכחו את המצלמה שלהם עובדה שהבטיחה צילומים משותפים והמשך קשר גם בעתיד.

 

 ההפלגה כללה שייט למספר קרחונים. התחלנו בשייט של שעה וחצי לכיוון אגם אונלי וקרחון אופסולה (Upsala) שהוא הגדול ביותר בדרום אמריקה. אורכו 60 ק"מ ורוחבו 10 ק"מ. התמקמנו בקומה העליונה והחשופה של הסירה במטרה לראות כמה שיותר ולחוות את הקור של ההפלגה באזור של קרח. אתנו עמדו רבים אחרים בהתרגשות זהה. שטנו לעבר הקרחון על גבי אגם ארגנטינו (Lago Argentino) כשאנו צפינו באייסברג Tempanos בשלל צבעי הכחול ולבן, וככל שהתקרבנו יותר לכיוון הקרחון הם הלכו ורבו עד שלא יכולנו להתקדם עוד היות והם חסמו את המשך השייט.

 

 המראה של קרחונים בצבעים כה חדים של כחול היה מרהיב ומרגש במיוחד. ככול שהקרח צפוף ודחוס יותר צבעו כחול יותר. הצבע והצפיפות מעידים רבות על הוותק של הגוש בקרחון. צפינו בגושי קרח בני מאות שנים צפים במים ונמסים לאיטם. למרות הרוח על הסיפון לא ויתרנו ולא הפסקנו לצלם בהתרגשות.

את קרחון אופסולה יכולנו לראות רק מרחוק ולאגם אונלי לא יכולנו להגיע בגלל האייסברגס הרבים, משם המשכנו בהפלגה על האגם לכיוון הקרחון הגבוה ביותר בפארק קרחון ספגזיני  Spegazzinni שגובהו מעל 135 מ'. התקרבנו עד למרגלות הקרחון העצום הזה לא מאמינים שאנחנו עומדים מול קיר קרח כה גבוהה הנושק למים. רק הסירות הסמוכות לנו שנראו כה קטנות מול קיר הקרח עזרו לנו להמחיש את גודלו.

 

משם המשכנו בהפלגה אל חלקו הצפוני של הקרחון המפורסם ביותר על האגם הנקרא גם הקרחון המתנפץ פריטו מורנו (Perito Moreno ). מעטים הקרחונים על כדור הארץ הפעילים כמוהו. הוא מתנשא ל 60 מ', אורכו 30 ק"מ' ורוחבו 5 ק"מ. המיוחד בו הוא קצב התקדמותו כ- 2 מ' ליום. פעילותו חוסמת לעיתים את הזרוע של אגם ארגנטינו בשם בראסו ריקו (Brazo Rico) ועולה על היבשה של חצי האי מנג'אנס, זה היה המצב בעת ביקורנו. כך שבהפלגה ראינו רק את מחציתו הצפונית של הקרחון.
התקרבנו אליו מצפים לראות את קיר הקרח מתנפץ במקומות החולשה, ואכן חזינו בשתי נפילות שונות בגודלן ועוצמתן. אין מראה יפה יותר מעוצמת הטבע. הנפילה של קיר הקרח העלתה רעש עמום ואוושת גלים שטלטלה את הסירה בא עמדנו. היה זה סיום מרהיב ליום הפלגה יפה ומהנה.
 

יצאנו לדרך בסביבות השעה 10.00 וחזרנו אחרי השעה 16.00 כ- 8 שעות הפלגה בהם לא חשנו איך הזמן עבר.

חזרנו למלון למנוחה ושחיה בברכה עד ארוחת הערב. ארוחת ערב שישי אכלנו במשותף עם חלק מחברי הקבוצה במסעדת בשרים יוקרתית בשם לה טבליטה שבעיירה La Tablita. המסעדה מפורסמת ומתמחה בבשר כבש שהיה אכן משובח. לקינוח החלטנו לעשות סיבוב לילי ברחוב הראשי של קלפטה ולאכול גלידה קלפטה סגלגלה וטעימה מצמח הקלפטה בגלידרייה המפורסמת צ'נצ'ולי שעל הויטרינה שלה מתנוססת המלצה חד משמעית של החברה הצעירים שלנו בעברית. "זו הגלידרייה הכי טובה בקלפטה", איך יכולנו להתעלם מהמלצה שכזו.

השכמנו ליום שמש נוסף ויצאנו לדרכנו להמשך הכרות עם הקרחונים בפארק נאסיונאל לוס גלאסיארס. בדרכנו עצרנו לתצפית בלגונה נימץ (Laguna Nimez) הנמצאת כק"מ ממרכז העיר וניתן לצפות בה בציפורי מים, ראינו מרחוק כמה פלמינגו במרכז הלגונה. בדרך לפארק ראינו בוקרים ארגנטינאים רוכבים על סוסיהם בתלבושת מסורתית ואוספים עדר ענק של פרות. כמו כן עצרנו בדרך בתצפית נופית יפה לאורך אגם Brazo Rico הנוף של הרים מושלגים, והרבה מרחבים פורחים, במיוחד בלט ביופיו צמח הנקרא בפי המקומיים צמח האש, זהו עץ ה Notroעם פריחה אדומה צפופה המזכירה מראה של להבה. היעד היום היה ביקור קרוב בצידיו של קרחון Perito Moreno(הקרחון המתנפץ -; מומלץ לצפייה) אותו ראינו כבר אתמול בשייט מצד הצפוני שלו.

 

בסמוך למעגן הסירות היוצאות אל צידו הדרומי של הקרחון קיימנו תצפית מרהיבה נוספת על הקרחון המתנפץ ממרחק מה ומעל, תצפית שאפשרה לנו לצפות בכל אורכו ורוחבו המרשימים (כדי לקבל מושג על ממדיו מספיק אם נציין שניתן להכניס עליו את כל העיר בואנוס איירס).

ראינו היטב את כיפת הקרח ממנה יוצא הקרחון ואת הדרך הארוכה שהוא עושה במסת קרח צפופה ועצומה לכיוון מטה. המראה מרהיב ביופיו ועוצמתו. ראינו קרחונים בימים האחרונים מכיוונים שונים: בטיסה מעל (את הקרחון הזה צילמנו מהאוויר), מהצד, ממול ובסמוך והפעם התצפית הייתה מבט לכל אורכו של הקרחון. נהר של קרח גולש מטה מההרים בוהק בלובנו, עוצר נשימה.

משם ירדנו אל מגרש החניה ואל שביל ההליכה ומרפסת התצפית הממוקמות כ 20 מטר מהקרחון. מהמרפסת העליונה ניתן לראות בעיקר את הצד הצפוני של הקרחון ואת החלק הנושק ליבשה. מרחוק כבר שמענו את רעם ההתנפצויות של חלקי הקרחון אל המים. וכשקרבנו גם צפינו בכמה מהם.

מאות תיירים עומדים שעות על מנת לחזות במראה המרהיב. מהמרפסת המשכנו לאורך השבילים הבנויים על גבי רמפות עץ לאורך הקרחון אל התצפיות על הצד הדרומי של הקרחון. גם משם נשמעו רעשי שבירה וגלישה למים. עשיתי את הסיבוב הזה פעמיים פעם לשם צילום ופעם בשביל להביט לספוג ולקלוט את המראות והקולות, חוויה בלתי נשכחת.

לסיום התיישבנו עם שאר חברי הקבוצה בקפיטריה שבאזור החניה לתפוס קצת שמש ולשתות משהו קל.

בדרך חזרה לקלפטה נתקלנו שוב בקבוצת בוקרים רכובים עם עדר הבקר שלהם. הפעם גם צפינו בכלי רכיבה יעיל לאיסוף העדר, בוקר על קטנוע. אבל בסיכומו של דבר את העבודה האמיתית עשה כלב רועים קטן וזריז שזינב בעדר בלי רחם.

הגענו לקלפטה עם צהריים ועצרנו בעיירה לאכול גלידה באותה גלידרייה ממש. אני מצאתי בית מאפה וקניתי לי שלוש אמפנדוס מעולים וחמים ישר מהתנור שעד היום טעמם בפי.

חזרנו למלון בצער רב לאסוף את המזוודות ולהיפרד מאזור פטגוניה המדהים ומקלפטה בירת הקרחונים של האזור. נסענו לכיוון שדה התעופה הקטן והסמוך לקלפטה לטיסה לבואנוס איירס עם נחיתת ביניים בברילוצ'ה.

לבואנוס איירס הגענו בשעת לילה מאוחרת ונסענו למלון Reconquista (אותו מלון בו שהינו לפני שבוע) על מנת להתארגן ללינת לילה.

הפוסט הבא: בואנוס איירס בשלישית