הפוסט הזה יעסוק בתכנון מקדים, המלצות וכמה טיפים שימושיים לגבי טיסה לחו"ל באופן כללי ולגבי לונדון ספציפית. על הטיול עצמו ניתן יהיה לקרוא בפוסט אחר.
טיסה
את הטיסה ללונדון סגרתי מאוד ספונטני. היה זה חודשיים מראש, בדיוק כשהקורונה התחילה לדעוך ותיירות חו"ל החלה לתפוס תאוצה. היינו באחד מטיולי השבת המופלאים שלנו. ישבתי ליד בן זוגי/הגרוש שלי/אב ילדיי והשיחה גלשה לחו"ל – "מתי, לאן וכמה זה עולה". במרץ 2020 היינו אמורים לטוס ללונדון בהרכב משפחתי מלא. אם אתם רואים את התאריך, אז אתם בטח יכולים לנחש שהטיול ההוא לא יצא אל הפועל. מבחינתי אני אף פעם לא ויתרתי עליו. זה היה הטיול הראשון שלנו שהתבטל והשאיר מן חור שחור ומריר שאף פעם לא התאחה. גם תכנון כתוב ומפורט כבר היה, אבל לבן זוגי היו רעיונות אחרים שכללו בעיקר "להישאר בבית ולא להוציא כסף".
לא יודעת מאיפה זה נחת עלי, אבל באותו הרגע (קצת בעצבים – מודה) זרקתי לו בשיא הנונשלנטיות, "סבבה, אז אני אטוס עם הגדולה." הרי היא חולמת על לונדון כבר שנים ובקיץ היא אמורה להתגייס. נגשים לה חלום וגם נרוויח זמן איכות יחד. אין צורך לומר שהיא התלהבה מהרעיון.
יום למחרת התיישבתי לבדוק עד כמה פליטת הפה שלי בכלל רלוונטית מבחינה כלכלית. גיליתי שמחירי הטיסות היו זולים מאי פעם (מידע שנכון לפברואר 2022. הבנתי שעכשיו המחירים המריאו לחלל.) באותו הערב כבר סגרתי לנו טיסה של wizz air לנמל תעופה גטוויק בלונדון. בדיוק באמצע חופשת פסח, במחיר של 600 ₪ לכרטיס, כולל קדימות עליה למטוס, מזוודת טרולי קטנה ותיק גב לכל אחת. את הטיסה מצאתי דרך האתר skyscanner וסגרתי דרך סוכן אינטרנטי בשם "mytrip".
התאריכים של הטיול שנקבעו הם בין ה 12 עד ה 17 לאפריל. בגלל שאני עובדת בגן ילדים, יש לי בפסח חופשה של שבועיים וחצי – מוזמנים לקנא. מצד שני, זה בערך הדבר היחיד לקנא בו. תודו באמת, רובכם לא תחזיקו מעמד בעבודה שלי גם יום מבלי לתלוש לעצמכם שיערות.
דבר חשוב לגבי סוכן אינטרנטי. עד היום את הטיסות הזמנתי באופן ישיר מחברות התעופה. איכשהו זה תמיד היה יותר זול מכל סוכן. הפעם המחירים ב wizz air היו יקרים יותר. מה שלא ידעתי באותו הזמן זה שכשסוגרים דרך סוכן – עלולות לצוץ בעיות. אני אספר כאן את הסיפור שלי, כדי שאתם לא תצטרכו להתמודד עם התרבות שיערות לבנות כמו שקרה לי בעקבות המקרה.
חודש אחרי שהזמנתי את הטיסה, קיבלתי הודעה ששינו לנו את שעת הטיסה.
(במקום 21:15 לשעה 21:55). לא ייחסתי לזה שום חשיבות. מי שטס עם חברות לואו קוסט יודע שזה קורה ודי הרבה. הדבר היחיד שלא הצלחתי לעשות זה לאשר את שינוי הטיסה כמו שבדרך כלל מבקשים.
בהתחלה לא דאגתי. הרי הפרטים שלי הופיעו באפליקציה של וויז אייר והטיסה כן הייתה אמורה להתקיים. 48 שעות לפני הטיסה נכנסתי לעשות צ'ק אין ולא הצלחתי. האפשרות לא הופיעה לי בכלל והיה רשום לפנות לסוכן דרכו הזמנתי את הטיסה.
נכנסתי לאתר של mytrip, הורדתי את האפליקציה שלהם ועשיתי לפי ההוראות שכתובות צ'ק אין דרכם. קיבלתי מאותו הסוכן אישור שהצ'ק אין הושלם ושאת ה boarding pass נקבל 24 שעות לפני הטיסה.
24 שעות לפני הטיסה לא קיבלתי עדיין כלום. רמת החרדה שלי המריאה הרבה יותר רחוק מאנגליה. היו אלה שעות הערב המאוחרות. פתחתי לאותו סוכן פניה באינטרנט וניסיתי ללכת לישון. כן, רעיון נפלא ללכת לישון במצב כזה. כמו שאתם יכולים לנחש את השינה לא ממש פגשתי באותו הלילה.
בבוקר למחרת, הנייד שלי היה עדיין ריק מהודעות או מכרטיסי הטיסה המובטחים. רמת החרדה שלי כבר הספיקה להקיף את כדור הארץ פעמיים. נכנסתי ללו"ז טיסות של נתב"ג ולא מצאתי את הטיסה שלי. באותו הזמן רמת החרדה שלי כבר צנחה מאות קילומטרים מטה, היישר לגיהינום. כאן כבר הייתי בטוחה שהטיסה בוטלה ופשוט לא קיבלנו על זה הודעה. מתוך ניסיון אחרון ונואש התקשרתי לאותה סוכנות אינטרנטית. מספר הטלפון שלהם היה מקומי, אך המענה היה באנגלית. מי ידע שכשאני בלחץ אטומי, האנגלית שלי הופכת להיות כמעט מושלמת.
הסתבר שכדי שאוכל לעשות צ'ק אין דרך האתר של וויז, הסוכן היה צריך לאשר את שינוי זמני הטיסה. רק אחרי שהם עשו את זה, הצלחתי להיכנס לאפליקציה של wizz air ובאמת לעשות צ'ק אין. הצ'ק אין שכביכול עשיתי דרך הסוכן היה שווה לת.....
מרוב הקלה וכפיצוי על מה שעברתי הזמנתי לנו גם מקומות ישיבה ביחד במטוס שעלו לי 126 ₪ - שזה דווקא לא משהו שהייתי ממליצה בדרך כלל. זה מייקר את הטיסה ולרוב אפשר לקמבן איזו אופציה לשבת ביחד. או לתפוס מקומות פנויים במטוס או לבקש להתחלף עם מישהו.
רמת החרדה אמנם חזרה לחוג מעל הישוב שבו אני גרה, אך סירבה בתוקף לנחות. באובססיביות, נכנסתי כל כמה דקות לבדוק אם הטיסה אכן מתקיימת ושהכל בסדר. באחת הפעמים שנכנסתי לבדוק את הנושא פתאום הבחנתי שהטיסה שלנו היא לנמל תעופה לוטון. ל ו ט ו ן!!! לא גטוויק, אלא לוטון!!! זה אגב מסביר למה לא ראיתי את הטיסה שלנו בלו"ז הטיסות של נתב"ג בבוקר.
הייתי כבר שעות ספורות לפני שצריך לצאת לשדה. המלון בשדה תעופה גטוויק כבר הוזמן ושולם וכך גם הרכבת. בנחישות שלא הייתה מביישת את האוקראינים מול פוטין, נכנסתי שוב לבוקינג. שלחתי בקשת ביטול למלון של גטוויק (בקשה שפונה לטוב ליבם, כי תכלס אי אפשר באמת היה לבטל) והזמנתי מלון חדש ליד שדה תעופה לוטון. אחריו מצאתי גם כרטיסים לאוטובוס לבוקר שייקח אותנו למרכז לונדון.
איבדתי תוך כדי התהליך כ 400 ₪ ששילמתי ללילה במלון ועוד 24 פאונד ששילמתי על רכבת שהייתה אמורה לקחת אותי למרכז לונדון בבוקר למחרת.
בשלב הזה התעורר בי חשש כנה שאם ככה נראית ההתחלה של הטיול, איך יראה הטיול עצמו. עכשיו, אחרי שכבר חזרתי, אני יכולה לומר בהקלה שכאן תמו התלאות ומכאן והלאה הכל זרם הכי חלק שיש.
עד כמה שהחוויה הייתה מלחיצה, יצאתי ממנה מחוזקת. עצם העובדה שבסוף טסנו הרגישה כמו הישג אדיר. בכל זאת, עד היום, למרות שאני זאת שאחראית על כל מה שקשור לטיולים שלנו, הייתה לי רשת ביטחון בדמותו של בן זוגי. ידעתי שאם יקרה משהו שאני לא אצליח להתמודד איתו – הוא ייקח את ההגה לידיים וידע לנווט אותנו מתוך המצב. הפעם, בגלל שטסתי אפשר לומר לבד ועוד הייתי אחראית על ילדה (מסתבר שבגיל 17 הם עדיין ילדים), כל כובד האחריות היה עלי ולא קרסתי, אלא התמודדתי איתה והצלחתי לפתור כל בעיה שצצה.
מלון
מיד אחרי שסגרתי את הטיסות, התחלתי לחפש מלון.
סגרתי שני מלונות:
הראשון – מלון שסמוך לשדה תעופה, ללילה אחד, כי הנחיתה שלי הייתה בלילה.
Holiday Inn Express London Luton Airport,
https://www.booking.com/hotel/gb/expressbyholidayinnlutonairport.he.html
המלון ממוקם במרחק של כעשר דקות משדה תעופה לוטון, כך שאין צורך במונית. ההליכה היא ברחוב מואר וראשי ולכן זה ממש לא מפחיד. כנראה שבקבלה מבינים שאנשים מטיסות לילה לא בדיוק בנויים להתעסק עם טפסים וצ'ק אין ארוך. לכן רק אמרתי את השם שלי וישר קיבלתי מפתח ליד. בלי שאלות או בקשות.
החדר פשוט, אבל נוח. הכל היה נקי ונעים. אנחנו לא שמענו שום רעש מהשדה שהפריע לישון, מצד שני יכול לגמרי להיות שזה כי הגענו לשם מותשות בשלוש בלילה.
המלון גם מספק ארוחת בוקר שנראתה די עשירה עבור מי שאינו טבעוני. אנחנו הסתפקנו בטוסט עם ריבה, פירות ותה.
המלון השני נקרא:
Victoria Lodgings London
https://www.booking.com/hotel/gb/victoria-lodgings.en-gb.html?auth_success=1
המלון נמצא באזור ווסטמיניסטר. פחות מעשר דקות הליכה מתחנת ויקטוריה. תחנה מרכזית בלונדון שיש בה גם רכבות תחתיות וגם רכבות עליות ליעדים שונים. האזור עצמו הרגיש מאוד שלו ולא מפחיד, גם אם חזרנו מאוחר מאוד בערב.
זוהי הפעם השנייה שאני בלונדון והפעם השנייה שאני לנה באזור הזה.
הייתי כאן בשנת 2018 עם חברה ועל הטיול הזה ניתן לקרוא כאן:
https://www.lametayel.co.il/posts/vgp828
המלון נמצא ברחוב צדדי ושקט.
הוא מאוד בסיסי, אבל נעים ודי נוח. עד כמה שמלונות מהסוג הזה יכולים להיות. למי שאי פעם תהה איך זה לגור בתוך קופסת גפרורים – נסו את המלונות בלונדון.
כפי שהבנתם החדר היה קטן וכלל בתוכו מיטה זוגית, ארון קטן, שולחן קטן עם קפה, תה וסוכר. אפילו הציעו לנו חלב, אבל סירבנו בנימוס (שתינו טבעוניות). בנוסף ישנה מקלחת ושירותים פרטיים. החיסרון הכי גדול מבחינתי היה שלא היה שום מדף בשירותים שאפשר היה להניח עליו תמרוקים.
הכל היה נקי וגם האישה שקיבלה אותנו הייתה מאוד לבבית. לדוגמא, כאשר ביקשנו שמיכה נוספת היא מיד מיהרה להביא לנו. למי שמחפש מלון זול, שקט ובמיקום טוב – זה המלון בשבילכם.
את שני המלונות סגרתי דרך האתר booking.
הגעה מהשדה למרכז לונדון
המלצה ראשונה שלי היא אם אתם נוחתים בלילה בלונדון – קחו מלון ליד השדה. זה לא יעלה לכם יותר מאשר מלון במרכז ובנוסף תחסכו מונית או שירות הסעות שיגבו מכם מחיר די אסטרונומי. כאשר ביררתי מחיר של הסעה מגטוויק למרכז, הבנתי שיהיה עלי להיפרד מקרוב ל 100 פאונד. רכבות בדרך כלל אין בשעות הלילה.
כך תוכלו לקום בבוקר רעננים פחות או יותר ולקחת רכבת או אוטובוס מהשדה.
מגטוויק יש רכבת אקספרס שתוך חצי שעה מביאה אתכם ממש למרכז לונדון.
משדה תעופה לוטון הזמנתי כרטיסים לאוטובוס של חברת greenline. המחיר היה לא זול, אבל הבנתי שככל שמזמינים מראש, כך המחיר נמוך יותר. אני שילמתי 24 פאונד עבור שני אנשים. האוטובוס עוצר במספר תחנות מרכזיות בלונדון, כולל תחנת ויקטוריה. אורך הנסיעה היא קצת יותר משעה.
חידוש דרכון
לחסרי המזל מבינכם שצריכים לחדש דרכון בתקופה הנוכחית – ליבי אתכם. הדרכון של הבת שלי היה עם תוקף לפחות מחצי שנה ולכן עוד בפברואר, אחרי שהזמנתי את הטיסות והמלונות, התפניתי לטפל בדרכון שלה.
נכנסתי לאתר של רשות האוכלוסין וההגירה כדי לתאם תור וחשכו עיניי. התור הכי קרוב שהם הציעו לי (שוב, מזכירה, עשיתי את זה בפברואר) היה לחודש מאי. אחרי בהלה קלה (או לא ממש קלה), התחלתי לחפור ברשת. לא ממש הופתעתי שמצאתי כמה וכמה כתבות על הנושא.
הדבר החשוב שגיליתי וזה מה שאני רוצה גם לחלוק אתכם כאן, זה שאם נכנסים בשעה 07:25 בבוקר נפתחים תורים לעוד תאריכים הרבה יותר קרובים. תוך חמש דקות בערך כל התאריכים נתפסים ואם לא הייתם זריזים מספיק – עליכם לנסות ביום למחרת. לי באופן אישי זה די הזכיר משחק מחשב אכזרי. לעת כתיבת שורות אלה גם חברה שלי באותו מצב עגום.
אחרי ניסיונות יומיומיים, הצלחנו אחרי שבועיים לתאם תור לעשירי למרץ. את הדרכון המיוחל קיבלנו אגב אחרי כמעט חודש – חמישה ימים לפני הטיסה.
עד כאן ההקדמה והטיפים שלי. פוסט הבא כבר יעסוק בטיול עצמו. מקווה שהצלחתי קצת לעזור. נתראה בלונדון :)
