ההגעה למלון ארכה כ 45 דקות או בתרגום לשעה המאוחרת והעייפות – נצח. את המלון בבנגקוק הזמנו מראש עוד בארץ. מאחר וידענו שזה יהיה סך הכול לשני לילות, החלטנו לחסוך עלויות וללכת על משהו פשוט. מה גם שרצינו מלון שיהיה קרוב לארמון המלך ולקוואסאן ומה שמצאנו ענה על הצרכים הגאוגרפיים של שני המקומות. המשפחה השנייה סגרה מלון באזור אחר, כך שכבר בשדה התעופה התפצלנו לעת עתה.
המלצה קטנה למי שמגיע לבנגקוק – לנסות לתפוס מונית מן הכניסה לממריאים ולא הנוחתים – הסיכויים שתמצאו שם מונית במחיר סביר, הרבה יותר גבוהים וכמובן – להתמקח על מחיר (ההמלצה השניה תקפה לכל אורך הטיול בבנגקוק ובויטנאם)
https://www.siriposhtelbangkok.com/
החדר שהזמנו הוא בעצם חדר מעונות משותף שסגרנו רק עבור המשפחה שלנו והוא הכיל 3 מיטות קומותיים ומקלחת פרטית ועלה באזור 100 ₪ ללילה. מאחר והמיטות העליונות היו מאוד לא בטיחותיות עבר ילדים, הצטופפנו כולנו יחד למטה. למזלנו המיטות היו רחבות מספיק כדי להכיל את כולנו באופן שלא יגרור מכות, דחיפות וילדים (או הורים) צונחים מן המיטה. התעוררנו לצלילי מקדחה בשעה 10:30 בבוקר ואחרי שמצאנו את הידיים, הרגליים ומה שלובשים עליהם – יצאנו קודם כל לאכול. כבר בארץ מצאתי מסעדה קטנה וטבעונית (כולנו, פרט לבן הזוג טבעונים, כך שבנושא של אוכל אני נוהגת לעשות סקר מקדים בדיוק כמו תכנון המסלול). אכלנו שם את מה שבארץ נהוג יותר לקרוא לו – ארוחת צהריים. זה הרגיש כמו קפיצת ראש היישר אל המים העמוקים של הלם תרבות עם הטעמים האסייאתים החזקים והמגוון המשונה של המנות שאין לנו כזה מושג מה הן היו. שילמנו באזור 20 ₪ על כולנו והאישה החביבה שמנהלת את המקום גם הביאה במתנה 2 חטיפים לילדים.
משם – דרך רחובותיה הפחות מתוירים וייצוגיים של בנגקוק צעדנו לכיוון ארמון המלך. מזג האוויר בבנגקוק היה לטובתנו (עד כמה שזה אפשרי לאותה עיר מפויחת וחמה). היה חום נסבל של כ 30 מעלות וטפטוף בלתי פוסק. כזה שמותיר אותך להתלבט אם יש טעם במטרייה או אולי מסננת מעל הראש תספיק. יחד עם הטפטוף השמימי התווסף גם טפטוף ארצי יותר של קיטורי ילדים. התורים הארוכים בכניסה, ההכרח עבורי ועבור הבת הגדולה שלי להתעטף בבגדים ארוכים (יש קוד לבוש נוקשה מאוד בכניסה), המחיר הגבוה (250 ₪ כניסה עבור חמש נפשות) ושני הלילות של חצי שינה – עשו את שלהם. ראינו את הארמון מבחוץ, עשינו וואו אחד או שניים ו.. אחורה פנה.
הקטנים נשארו במלון ואני, בן זוגי והבת הגדולה תפסנו טוקטוק שעלה לא יותר מ 5 ₪ אל הקוואסאן ובעיקר לסטארבאקס אהובתינו. כבר בדרך הרגשתי שכאן הנופש התחיל באמת. כל ההתרגשות והזיכרונות מהביקור הקודם החלו לצוף יחד עם הנוף המוכר המתחלף לאיטו. אחרי שהורדנו הילוך במזגן של הסטארבקס עם אייס קרמל, חזרנו למלון. ומשם מונית נוספת ל MBK. עלינו לקומת האוכל שזאת הקומה האחרונה. שם בקופה אשר בכניסה למתחם קיבלנו כרטיס, עליו הטענו סכום של כ 500 באט (לא לחשוש להטעין ביותר מן הנדרש כי בסיום מחזירים את העודף שנותר בכרטיס) ואכלנו ארוחת צהריים טעימה בדוכן הצמחוני/ טבעוני שהיה שם. אחרי סיבוב והעלאת זיכרונות נוספים סיימנו את הביקור בכל מה שחלמתי עליו מאז שעזבנו את תאילנד לפני ארבע שנים – מנגו סטיקי רייס, גלידת קוקוס, ואננס חתוך.
את הביקור הקצרצר שלנו בבנגקוק חתמנו יחד עם המשפחה השנייה שהצטרפה אלינו בשעות הערב בקוואסאן וברמבוטרי. קיפצתי ופיזזתי שם כמו ילדה קטנה ונלהבת מרוב התרגשות לחזור לשם. אווירת הפסטיבל התמידית, הדוכנים המזמינים של הבגדים והתכשיטים ודוכן הפאד תאי הכי טעים שאכלתי אי פעם שהמתין במיוחד בשבילי (ובשביל עוד מאות אלפי התיירים) בדיוק באותו המקום שזכרתי ברמבוטרי. וכמובן לסיום (איך אפשר שלא) מסאג' דו משפחתי לרגליים.
חזרנו למלון לקראת חצות. שוב אריזת תיקים, הפעם לטיסה לוייטנאם ושוב חצי לילה של שינה.
