לפני כמעט שנה, בעודנו רובצים על מחצלת בפארק כשרוח סתיו מנשבת בגבינו עם עוד זוג חברים צץ רעיון לטוס בקיץ לוייטנאם (זאת אחרי שכבר התנסינו בחופשה משפחתית משותפת בתאילנד לפני מספר שנים). אני מודה שהמשפחה שלי (הבנויה משלושה ילדים בני 14, 10 ו – 9, אני ובן זוגי לחיים) חובבת אירופה, נופים מיוערים ובעיקר קור, כזה שבקיץ הישראלי אפשר להשיג רק עם סוחבים אתכם מקפיא וגנרטור, מתמקמים בחורשה שהשמש לא התאכזרה אליה ודוחפים בתוך המקפיא את הראש. המשפחה השנייה (המורכבת מחברה הכי טובה, בעלה ושני ילדיהם בני ה 11 וה 8), חובבת יותר את המזרח. ובכל זאת, כשהעלינו זיכרונות, התעוררה אצלי נוסטלגיה לפירות העסיסיים והאנשים מסבירי הפנים וכל זה עטוף בנופים עוצרי נשימה וצבועים בירוק עז. וכמובן שזה מגיע גם עם בונוס בצורת חברה הכי טובה. על כן הוחלט סופית שהשנה מוותרים על הקרירות לטובת אקלים טרופי ומקומות אקזוטיים שרואים רק בסרטים.
השלב הראשון היה קניית הכרטיסים. הזמנו את הכרטיסים בנובמבר 2017. חברת התעופה ש"זכתה" לארח את החבורה הקולנית שלנו היא "אוזבקיסטאן אייר". טיסה של כ 5 שעות לערך עד טשקנט. עצירת ביניים של שעה וחצי ואז עוד קרוב לשבע שעות עד בנגקוק. בבנגקוק עושים הפסקה של שני לילות ואז טיסה נוספת להו צ'י מין לקצת יותר משלושה שבועות ואז חזרה לבנגקוק לעוד 4 לילות והביתה לישראל. המחיר הסתכם ב 14 וחצי אלף ₪ עבור חמישה אנשים על כל הטיסות.
אחרי זה התחיל תכנון המסלול עליו לקחתי על עצמי את הפיקוד ובמקביל בעלה של חברתי התחיל לחפש לנו נהג – דבר שהתברר ככלל לא פשוט. מסתבר שאמנם וייטנאם מדינה בהחלט מתויירת, אבל התיירות בה מתחלקת לשני סוגים. הראשון הוא טיולים מאורגנים (קבוצתיים או פרטיים) שכוללים מדריך, מלונות ברמה גבוהה, טיסות פנים ועוד אקסטרות שהעלו את מחיר הטיול לסכומים שאינם רלוונטיים לנו. או השני - טיולי תרמילאים שכוללים אוטובוסים, רכבות והוסטלים, משהו שהיה נשמע לנו קצת "קשוח" בהתחשב בחמישה ילדים מפונקים שנכנסו למשוואה. על כן ניסינו להמציא את דרך האמצע שלא נתקלתי בה עד כה והיא לקחת נהג ללא מדריך, להסתמך על כישורי התכנון שלי ולעשות את וייטנאם מן הדרום לצפון בנסיעה. בסופו של דבר, דרך מדריך תיירים וייטנאמי, הצלחנו לסגור נהג עם מיני ואן ממוזג ונוח בעל 11 מקומות ישיבה במחיר של 3000 דולר לכל התקופה (מדובר על 25 ימים) כולל דלק ודמי מחיה לנהג ולא כולל ארוחה ביום וטיפ בסוף הטיול.
מצו"ב הפרטים של הנהג שפרסם חברי לטיול ב"למטייל" בתום הטיול:
תכנון הטיול היה מורכב לא פחות. מי שהזמין טיול מאורגן – כמובן לא היה צריך להתעמק בתכנון ומפות. ומי שלא – לקח לרוב טיולים בני יום, יומיים בסוכנויות המקומיות. אבל כמו שאמרתי – החלטנו שאנחנו משחקים בחלוצים, אז ישבתי יום יום במהלך שמונת החודשים שקדמו לטיסה והפכתי את האינטרנט בשביל להבין לאן לעזאזל אנחנו הולכים.
בין לבין נסענו לבית חולים מאיר בכפר סבא כדי להתחסן. הילדים הזדקקו לחיסון אחד או שניים ואילו אני ובן זוגי שאיבדנו את פנקסי החיסונים שלנו נאלצנו להשלים את כל החיסונים שנותנים בארץ לתינוקות בני יומם.
שבוע לפני הנסיעה, לאחר ביקור אצל רופא משפחה, הצטיידנו בתרופות חיוניות (בכל זאת מדינת עולם שלישי). התוצאה הייתה שק שלם שתפס חצי מזוודה (אנטיביוטיקה, משחות, כדורים וכו').
יומיים לפני הטיסה הוקדשו במלואם לאריזה. בגלל שידענו שנהיה כל התקופה עם נהג צמוד, החלטנו להביא מזוודות ולא תרמילי גב. החלטה שהתבררה כאחת הנכונות ביותר עבורנו, הן בגלל הנוחות והן בגלל המקום שנשאר בשביל השופינג J
הטיסה – 15.7.18
יום הטיסה סוף סוף הגיע. הטיסה נקבעה לתאריך 15/7/18 בבוקר, מה שהצריך מאתנו לקום באמצע הלילה (או לפנות בוקר – תלוי במידת האופטימיות של המתעורר). הזמנו מונית גדולה שתכיל את שתי המשפחות. תור, בידוק בטחוני, עוד תור, בדיקת דרכונים, דיוטי פרי ואז עוד תור ואנחנו במטוס.
הטיסה הראשונה עד טשקנט עברה די בקלות. סך הכול המטוס היה סביר עם מספיק מקום לרגליים וארוחות אכילות. מרגע הנחיתה ועד שהגענו לאולם המתנה לטיסה השנייה בטשקנט חלפו לא יותר מ 20 דקות מה שהשאיר לנו עוד קרוב לשעה למתוח קצת את הרגליים ולהסתובב בחוסר מעש בין החנויות המעטות שניקדו את האולם. הטיסה השנייה לעומת זאת הייתה איך לומר.... מאתגרת למדי. פתאום המטוס הסביר מהטיסה הראשונה הרגיש כמו הילטון לעומת בית החייל. המטוס היה צפוף וקטן ובתור פינוק נוסף גם חיכינו בו ללא מיזוג אוויר להמראה שהתאחרה. (רק לשם ההמחשה בטשקנט היה 36 מעלות בחוץ עם לחות המאפיינת סאונה ממוצעת). לא נעים, אבל זה מחיר פעוט בשביל חופשה. אחרי כמעט שבע שעות טיסה נחתנו בבנגקוק. המרת כספים, איסוף מזוודות, קניית סים ולמונית.
מתחילים 
