אז איך בעצם בחרתי לטוס לנורווגיה? כי לכל אחד מהילדים שלי הענקתי למתנת יום הולדת 18 טיול לחו"ל וכשהגיע זמנו של הקטן (מצחיק לקרוא לו קטן כשהוא כבר כמעט ראש מעליי) הוא הודיע לי שהוא רוצה נורווגיה. פזלתי לכיוונו בתמיהה מהולה בבהלה וביקשתי שיחזור על כך שוב, מתוך תקווה שבאורח פלא היעד הלא מוכר הזה ישתנה. הוא לא. נורווגיה בכלל לא הייתה ברשימת המקומות שאני חייבת לבקר בהם לפני שאמות ותאמינו לי שזו רשימה ארוכה.
בלית ברירה, כי מה לא עושים בשביל הילדים, התחלתי לבדוק על נורווגיה.
קודם כל גיליתי שנורווגיה יקרה, אבל לא יותר יקרה מישראל, כך שכישראלית שעושקים אותה כאן בארץ באורח קבע, המחירים שם נראים מוכרים. עם זאת, אם אתם בעיקר מחפשים טיולי טבע ומסלולים, אז הגעתם למקום הנכון כי רובם בחינם לגמרי וזה מפצה על המחירים.
טיול של עשרה ימים מלאים, כולל טיסות, מלונות, רכב, אטרקציות ומסעדות יצא לנו באזור ה - 18000 ₪. זה היה יכול להיות גם הרבה יותר קרוב ל - 15000 אם לא כמה עניינים עם המלונות שעליהם אפרט בהמשך.
דבר שני גיליתי שנורווגיה קרירה מאוד גם בקיץ, דבר שדחף אותי ביתר התלהבות להמשיך לחקור, כי המחשבה לקבל הפסקה מה'על האש' הזה שישראל עושה מאיתנו כל קיץ נראתה לפתע קסומה מאין כמותה.
דבר שלישי גיליתי שנורווגיה נגישה ומסודרת, מה שחתם סופית את ההחלטה לטוס לשם.
קצת פרטים טכניים (כי אי אפשר בלי)
טיסה - את הטיסה הזמנתי דרך האתר Kiwi בנובמבר 2025 לסוף יולי 2026. טיסה של לופטהנזה עם קונקשן בפרנקפורט בהלוך ומינכן בחזור. שילמתי כ- 3000 ₪ לשנינו כולל תיקי גב וטרולי לכל אחד. בשלב מסוים הבנתי שאין מצב שזה מספיק לי והוספתי מזוודה גדולה אחת בעלות של 550 ₪. אקדים ואומר שאני מאוד, מאוד ושוב אדגיש את המאוד, לא ממליצה על kiwi. בכל כך הרבה פשלות עוד לא נתקלתי מעולם וטסתי לא מעט. גם אין עם מי לדבר, אלא אם כן בוט אטום נחשב.
רכב - גם אותו הזמנתי בנובמבר דרךrentalcargroup מחברת thrifty שהם בעצם herz. הזמנתי טויוטה יאריס היברידית. שילמתי עבור 8 ימים כ 1500 ₪ כולל ביטוח הכי מורחב שקיים. הבחירה ברכב היברידי התגלתה כחסכונית במיוחד. בסך הכל נסענו כ - 1350 ק"מ ומילאתי כמיכל וחצי כל הטיול.
ראיתי ששואלים לא מעט בכל מיני קבוצות על נורווגיה בהקשר לרכב חשמלי. נורווגיה היא כנראה אחת המדינות הכי ידידותיות לרכבים חשמליים. ראינו תחנות טעינה בכל פינה והבנתי שגם מחירי ההשכרה לרכב חשמלי זולים יותר מבנזין, אבל לקחת רכב חשמלי זה אומר לתכנן את הטיול עם עצירות לטעינה ולקוות שהן פנויות וזה מבזבז חלק מזמן הטיול, אז תעשו את השיקולים שלכם.
ביטוח - סגרנו דרך כרטיס אשראי .max למזלי לא היינו צריכים להשתמש בו.
מלונות - הזמנו בסך הכול שישה מלונות. הראשון בשדה תעופה, השני לשלושה לילות באזור גיילו, השלישי באזור אדיפיורד לעוד 3 לילות, מוטל ללילה בדרך חזרה לאוסלו, עוד אחד ליומיים באוסלו והאחרון בשדה תעופה של אוסלו לקראת טיסת הבוקר חזרה לארץ. אפרט על המלונות כשנגיע לפירוט על הטיול.
סים - בגלל שזאת הפעם הראשונה שאני לבד עם ילד בטיול מורכב יותר עם רכב, החלטתי שאני משלמת ביוקר. כלומר סגרתי חבילה של הוט, חברת הסלולר שלי, במחיר של 239 ₪ שכוללת בתוכה 20 ג'יגה גלישה ועוד 200 דקות שיחה ו - SMS ונשארתי עם המספר שלי מהארץ. לזכותם ייאמר שהכול עבד מושלם. ברגע שנחתתי בקונקשן הראשון והדלקתי "נתונים ניידים", בתוך שניות הטלפון שלי כבר תפקד פיקס. לא היו לי בעיות עם אינטרנט או עם שיחות. מניסיון עבר פחות מוצלח עם e-sim למיניהם, שאומנם הצלחתי לתפעל אותם, אבל זה תמיד נחווה כמו קורס תכנות מתקדם, הפעם זה היה הכי פשוט וקל שיש. בשבילי השקט הזה והביטחון היו שווים את המחיר.
המסלול - התמקדנו בדרום־מערב נורווגיה, הפיורדים המערביים, אזור הארדנגר (Hardanger) ורמת הארדנגרווידה (Hardangervidda Plateau) . את צפון נורווגיה השארתי לפעם הבאה.
והנה המסלול בקצרה:
1. נחיתה באוסלו ויום מעבר מאוסלו לגיילו - מלון בגיילו.
2. רכבל קיץ בגיילו ומסלול לאגם + מוזיאון פתוח בגיילו + פארק הפסלים וגשר עתיק בגיילו.
3. רמת ההר Hardangervidda + מפלי וורינגפוסן Vøringsfossen).
4. סכר Sysendammen: + עיירה איידפיורד / Eidfjord + שביל נהר המפלים של קינסרוויק (Husedalen) - מלון בלופטוס.
5. מסלול ביער עם תצפית על מפל ואגם סאנדווין (Sandvinvatnet) + מפל Låtefossen (מפלי התאומים) + העיירה אודה / Odda + מסלול אל אגם הטורקיז והסירה: Bondhusvatnet.
6. כפר וויקינגי אותנטי בגודוונגןGudvangen) + שייט הלוך חזור לעיירה פלאם / Flam.
7. יום מעבר כמעט עד אוסלו דרך רמת ההר ועצירה בכנסיית העץ הוויקינגית המשוחזרת בגול / Gol - מוטל דרכים Krøderen Kro.
8. פארק השעשועים TusenFryd ( ואחריו החזרת הרכב בשדה באוסלו - מלון באוסלו.
9. יום באוסלו - בניין האופרה + שופינג + שכונת גרינרלוקה (Grünerløkka).
10. טירת אקרשוס (Akershus Festning) + שיטוט במרכז אוסלו + פארק הפסלים ויגלנד Vigeland Park) - מלון בשדה תעופה אוסלו.
אנטישמיות - חוץ מאיזה כיתוב על קיר באוסלו בכתב יד "שחררו את פלסטלינה" ורוכל רחוב באותה העיר שמכר חולצות עם אותו הכיתוב, לא נתקלנו בשום דבר והיחס אלינו היה בדיוק כמו לכל תייר.
ההכנות לטיול
נתחיל עם זה שאיום בטחוני נתלה בשמי ישראל כמו ענני סערה ואיים בכל רגע להמטיר עלינו טילים. בלילה שלפני הטיסה היו אמורים להיפתח שערי גיהינום. ברקע ההכנות הצבאיות למתקפת ענק באיראן כולן ב'מאמאצחיק' התחילו להמליץ לישון עם חזייה, מקלטים נפתחו ופרשנים נאמו את דבר אחרית הימים. הסיכויים כלל לא נראו לטובתנו וכבר כמעט השלמתי עם זה שאני לא עומדת לטוס. בשביל מישהי מתוכננת כמוני שלא משאירה דבר לידי הגורל, זה היה פשוט עינוי.
אבל אלו לא התלאות היחידות שעברתי. כשבועיים לפני הטיסה גיליתי במקרה ששינו לי את טיסת ההלוך. פניתי לשירות הלקוחות של Kiwi שדרכם הזמנתי את הטיסה ורק אחרי הפנייה שלי הם הועילו בטובם לאשר בשמי את שינוי הטיסה. אממה, היא הפסיקה להופיע ב"טיסות שלי" באתר של לופטהנזה. הבוט של Kiwi המשיך לטעון במלוא הביטחון שהכול תקין, יש לנו טיסה וזאת סתם בעיה של סנכרון טכני.
24 שעות לפני הטיסה נכנסתי לאתר לופטהנזה לעשות צ'ק אין וגיליתי שאני לא יכולה. גם כאן נאמר לי מחברת Kiwi שהכול תקין. רק תגיעו לשדה תעופה ויעבירו אותך צ'ק אין שם. בבוקר הטיסה, כאשר הטיסה ב 16:30, לא הייתי רגועה בכלל. פניתי לשירות הלקוחות של לופטהנזה וגיליתי למרבה התדהמה שאני לא רשומה בכלל לטיסה ושהטיסה שבה הייתי אמורה לטוס כבר מלאה. למזלי הנציג הצליח למצוא לי טיסה לאותו היום ב - 18:30 עם 2 קונקשנים מהגיהינום.
הראשון בדיסלדורף. נחיתה בעשר בערב ומשם טיסה ב 06:00 לפרנקפורט, המתנה של עוד שעתיים וחצי ורק אז טיסה לאוסלו. כלומר, נחיתה באוסלו באיחור של יותר מ - 12 שעות מהטיסה המקורית.
אחרי שחזרנו לארץ, פניתי לחברת לופטהנזה בדרישה לפיצוי שמגיע לי לפי חוק התעופה. הם סירבו פעמיים וניסו לטעון שהיה מדובר בבעיה ביטחונית או תפעולית, כלומר תירוץ כלשהו שהיה אמור לפתור אותם מאחריות.
החלטתי לא לוותר ופניתי לגוף בוררות גרמני שמתעסק עם חברות תעופה גרמניות במקרים כאלה בדיוק. אני שמחה לומר שזה הצליח וקיבלתי את מלוא הסכום שדרשתי מהם כולל פיצוי על נחיתה באיחור של מעל 12 שעות, המלון בדיסלדורף ופיצוי על עוגמת הנפש.
1. הטיסה
רק כשכבר היינו באוויר והתרחקנו מישראל, השתכנעתי שהטיול בכל זאת יוצא לפועל, למרות כל המהמורות והאיומים שבדרך.
נחתנו בדיסלדורף ב - 23:30 בגלל עיכובים בנתב"ג. אחרי שעברנו את ביקורת הדרכונים והרישום הביומטרי, הבנו שנשארו לנו בקושי 3 שעות שינה. במזל גדול, כשעברנו ליד המסוע של המזוודות, קלטתי לפתע את המזוודה הגדולה שלי מסתובבת לה להנאתה. אותה מזוודה שנשלחה לבטן המטוס עוד בנתב"ג ונאמר לנו מפורשות שאנחנו לא נראה אותה עד שננחת באוסלו. חיבקנו את המזוודה שכמעט הלכה לאיבוד בהתרגשות מהולה ברוגז על הדיילת המטעה וזחלנו לכיוון המלון הצמוד לשדה:
Maritim Hotel Düsseldorf
מלון ארבעה כוכבים מפנק שמספק בדיוק את מה שצריך לשהות של לילה. החדר היה מרווח ונקי וזה בהחלט מלון שהייתי מזמינה שוב. המלון מחובר בגשר לטרמינל, אבל תסמכו עליי שאדע לפספס את הגשר, כך שמצאנו את עצמנו נודדים באמצע הלילה בדרך לא דרך, עד שאיתרנו את הכניסה.
ק נרדמנו וכבר היינו צריכים לקום אחרי שעתיים וחצי של שינה. לקח זמן עד שהצלחנו למסור את המזוודה הגדולה. המכונות האוטומטיות סירבו לבלוע אותה ונאלצנו לחפש מענה אנושי יותר. למרות ההתברברות עם המזוודה, חיכינו עוד זמן לא מבוטל עד הטיסה עצמה.
הקונקשן השני בן השעתיים וחצי בפרנקפורט עבר די מהר ומשם עוד טיסה של כמה שעות לאוסלו. באוסלו נחתנו ב - 12:30 בצוהריים.
את הרכב שריינתי לאותו היום לשעה 10:30 מתוך מחשבה שנישן בשדה התעופה באוסלו וניקח אותו אחרי שנת לילה טובה, רעננים ומרוצים.
במציאות רצנו לחברה להשכרת רכב מרוטים, עייפים ובעיקר חוששים שהרכב כבר לא ממתין לנו שם. מהרגע שהבנתי שהטיסה שלי שונתה, ניסיתי להשיג את החברה להשכרה כדי לעדכן על איחור, אבל ללא הצלחה ולא משנה איך וכמה ניסיתי.
הפקידה אומנם לא הנידה עפעף על האיחור, אבל הרימה את שתי העפעפיים וגם את הגבות על תוקף הרישיון שלי שיפוג אי שם בדצמבר ובקול משועמם ולא שירותי במיוחד אמרה שהיא לא יכולה להשכיר לי את הרכב כי אין מספיק תוקף לרישיון הנהיגה שלי. חשבתי שזהו, זה כבר יהיה הקש שישבור את גב הגמל או ידרוש אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי עם התמוטטות עצבים קשה, אבל אז נזכרתי שדאגתי להביא איתי רישיון נהיגה בינלאומי עם תוקף לשנה שלמה.
הפקידה הטתה את ראשה, הפכה את הרישיון לכאן ולשם, עיקמה פרצוף, אבל בכל זאת הסכימה לבדוק עם הממונים מעליה אם אפשר לקבל את הנייר המוזר הזה. זה לא בדיוק שינה לה שעמדתי שם עם דפיקות לב בקצב של מטוס על מסלול המראה כשהיא דיברה עם אותו ממונה. לא הבנתי מילה ממה שהיא אמרה והיו הרבה מילים בנורווגית וגם לא מעט צחקוקים שאני די בטוחה שלא קשורים אליי. זה גם לא שינה לה כשהיא ניתקה את השיחה ועם אותו פרצוף מעט עקום התחילה להקליד משהו במחשב מבלי למסור לי את גזר דיני. רמת האיפוק שהפגנתי שם הייתה ראויה לציון ולכתבה בעיתון. רק אחרי שהתחלתי לכחכח בגרון באופן די נואש, היא מלמלה באותו שעמום שהיא תכף מביאה לי את המפתח לאוטו, כאילו זה מובן מאליו.
בדיעבד התברר שהיה לנו פשוט מזל. גיליתי לא מעט סיפורים על אנשים שלא הסכימו להשכיר להם את הרכב (לאו דווקא ספיציפית ב Herz או בנורווגיה) בגלל תוקף הרישיון.
עד כאן ההקדמה. בקרוב אעלה את החלק הראשון של הטיול המפורט. תמשיכו לעקוב.ק נרדמנו וכבר היינו צריכים לקום אחרי שעתיים וחצי של שינה. לקח זמן עד שהצלחנו למסור את המזוודה הגדולה. המכונות האוטומטיות סירבו לבלוע אותה ונאלצנו לחפש מענה אנושי יותר. למרות ההתברברות עם המזוודה, חיכינו עוד זמן לא מבוטל עד הטיסה עצמה.
הקונקשן השני בן השעתיים וחצי בפרנקפורט עבר די מהר ומשם עוד טיסה של כמה שעות לאוסלו. באוסלו נחתנו ב - 12:30 בצוהריים.
את הרכב שריינתי לאותו היום לשעה 10:30 מתוך מחשבה שנישן בשדה התעופה באוסלו וניקח אותו אחרי שנת לילה טובה, רעננים ומרוצים.
במציאות רצנו לחברה להשכרת רכב מרוטים, עייפים ובעיקר חוששים שהרכב כבר לא ממתין לנו שם. מהרגע שהבנתי שהטיסה שלי שונתה, ניסיתי להשיג את החברה להשכרה כדי לעדכן על איחור, אבל ללא הצלחה ולא משנה איך וכמה ניסיתי.
הפקידה אומנם לא הנידה עפעף על האיחור, אבל הרימה את שתי העפעפיים וגם את הגבות על תוקף הרישיון שלי שיפוג אי שם בדצמבר ובקול משועמם ולא שירותי במיוחד אמרה שהיא לא יכולה להשכיר לי את הרכב כי אין מספיק תוקף לרישיון הנהיגה שלי. חשבתי שזהו, זה כבר יהיה הקש שישבור את גב הגמל או ידרוש אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי עם התמוטטות עצבים קשה, אבל אז נזכרתי שדאגתי להביא איתי רישיון נהיגה בינלאומי עם תוקף לשנה שלמה.
הפקידה הטתה את ראשה, הפכה את הרישיון לכאן ולשם, עיקמה פרצוף, אבל בכל זאת הסכימה לבדוק עם הממונים מעליה אם אפשר לקבל את הנייר המוזר הזה. זה לא בדיוק שינה לה שעמדתי שם עם דפיקות לב בקצב של מטוס על מסלול המראה כשהיא דיברה עם אותו ממונה. לא הבנתי מילה ממה שהיא אמרה והיו הרבה מילים בנורווגית וגם לא מעט צחקוקים שאני די בטוחה שלא קשורים אליי. זה גם לא שינה לה כשהיא ניתקה את השיחה ועם אותו פרצוף מעט עקום התחילה להקליד משהו במחשב מבלי למסור לי את גזר דיני. רמת האיפוק שהפגנתי שם הייתה ראויה לציון ולכתבה בעיתון. רק אחרי שהתחלתי לכחכח בגרון באופן די נואש, היא מלמלה באותו שעמום שהיא תכף מביאה לי את המפתח לאוטו, כאילו זה מובן מאליו.
בדיעבד התברר שהיה לנו פשוט מזל. גיליתי לא מעט סיפורים על אנשים שלא הסכימו להשכיר להם את הרכב (לאו דווקא ספיציפית ב Herz או בנורווגיה) בגלל תוקף הרישיון.
עד כאן ההקדמה. בקרוב אעלה את החלק הראשון של הטיול המפורט. תמשיכו לעקוב.
