הקדמה:

נכון שכל יועץ זוגיות יגיד לכם, שזוג צריך זמן איכות? אז החלטתי לשם שינוי להקשיב. ואם כבר חידוש זוגיות, אז מה יותר טוב מאשר לעשות את זה בבודפשט המקושטת לכבוד חג המולד. לכן, ברגע שראיתי טיסה נוחה ולא יקרה, בדיוק בתאריכים של חופש חנוכה, לא התלבטתי יותר מדי והזמנתי.

את ההזמנה עשיתי עוד בתחילת ספטמבר דרך חברת Wizz air. ניצלתי את הימים האחרונים שנותרו לי כחברת מועדון. חברות שעשיתי לפני כמעט שנה, כאשר הזמנתי את הטיסה לרומניה, גם כן דרך Wizz air.

קישור לפוסט על הטיול שלנו לרומניה:

http://bit.ly/2PqUdnL

הטיסה עלתה 1376 ₪ לזוג, כולל פריורטי שנותן קודם כל מזוודה קטנה שניתן לקחת איתנו למטוס וגם קדימות עליה לטיסה (מה שהתברר כיתרון די נחמד).

מיד אחרי הזמנת הטיסה, הזמנתי גם מלון והתיישבתי על תכנון המסלול. מאחר והיינו אמורים לשהות בבודפשט סך הכול יומיים מלאים ועוד שני חצאי ימים (כלומר חצי יום אחרי שנוחתים, יומיים מלאים ואז עוד חצי יום לפני הטיסה חזור), הייתי בטוחה שתוך שבוע - שבועיים יהיה לי כבר מסלול.

אז חשבתי...

אחרי שכבר בניתי מסלול מפורט, (דבר שדי פשוט לעשות בהתחשב בשפע המידע שיש היום באינטרנט על בודפשט), התחלתי לבדוק שעות פתיחה ואז סמרו שערותיי. התברר שבתאריכים בהם הזמנתי את הטיסה – כלומר תאריכים שנופלים על ערב חג מולד וחג מולד עצמו, הם התאריכים הגרועים ביותר לטוס לאירופה! רוב המקומות נסגרים בצהריים בחג מולד ונפתחים רק יומיים אחרי (כלומר כשאנחנו כבר נחזור לישראל).

מעט לחוצה (או מאוד - תלוי את מי שואלים), התחלתי לחפור במעמקי הרשת, כדי להבין בדיוק את שעות הפתיחה והסגירה של כל מה שתכננתי עד כה.

כמובן שכל התוכניות שלי נזרקו לפח ונאלצתי לבנות מסלול חדש לחלוטין. אני חושבת שזה היה תכנון מסלול מן הקשים שאי פעם עשיתי. לעומת שפע מידע על כל האתרים האפשריים בבודפשט, דווקא את המידע על שעות פתיחה בחג מולד הייתי צריכה לדלות בפינצטה (לגבי חלק מן המקומות - זה היה שווה ערך ללחפש קוץ על עץ אשוח). חלק מצאתי באתר הזה, אך עם מידע שרלוונטי לשנה שעברה:

http://budapestchristmas.com/

חלק מן המקומות, נאלצתי לכתוב להם אי-מייל. זכיתי לתשובה מנומסת של - "גברת, את לא שפויה, עדיין ספטמבר, אלוהים גדול. מי יודע אם בכלל נהיה קיימים עד חג מולד". טוב, אולי לא בדיוק בנוסח הזה, אבל עם אותה הכוונה.

לבסוף, אחרי חודשים של עבודה, אי-מיילים חוזרים לאותה מקומות, בתאריכים מעט יותר הגיוניים, סוף סוף היה בידי תכנון.

23.12.19 יום הטיסה, השוק הגדול ובית חולים בסלע

את הצ'ק אין עשינו 48 שעות מראש, דרך האפליקציה של Wizz air. מאחר וחיכיתי לדקה שבה נפתחת אפשרות הצ'ק אין, הייתי בטוחה שיושיבו אותנו ביחד ועוד במקומות סבירים. גם כאן התבדיתי. המחשב פיזר אותנו בשורות שונות לגמרי, איפשהו בסוף המטוס.

התברר שזה איזה טריק שנועד לגרום לאנשים לשלם על בחירת מושבים. למען האמת, אני לא יכולה להאשים אותם. בסופו של דבר זוהי חברה כלכלית שרוצה להרוויח כמה שיותר.

לעומת לא מעט אנשים שהתרעמו על הפרידה שנכפתה עליהם, קיבלנו את הגזרה בשלוות נפש. הרי יש לפנינו ארבעה ימים להימאס אחד על השני, אז מה זה שלוש וחצי שעות בנפרד.

כמו ילדים טובים, הגענו לטרמינל 1 שלוש שעות לפני הטיסה, כלומר בשעה שמונה בבוקר. מאחר ולא היינו צריכים למסור מזוודות, תוך חמש דקות כבר היינו בדיוטי פרי, אחרי כל הביקורות.

נשבענו שוב (מתי? מתי נלמד?) שבפעם הבאה לא נגיע כל כך מוקדם לטיסה, אם טסים מהטרמינל הזה מבלי למסור מזוודות.

העברנו את הזמן בין ארומה, לבין שיטוט חסר תכלית בחנויות עד שהגיעה שעת הבורדינג. בגלל הפריורטי, עלינו בין הראשונים למטוס, מה שאפשר לנו לעקוף את כל התור ולצעוד כמו אח"מים על שטיח אדום ולאחסן בנוחות את המזוודה מצד אחד ולהתייבש במטוס עד ההמראה יותר מכל שאר הנוסעים מצד שני.

הטיסה יצאה באיחור של שעה ונחתה באיחור של חצי שעה (אל תשאלו אותי איך זה הגיוני). מכאן החל המרוץ של היום הראשון ובעצם היחיד שבו ידעתי שהכול יהיה פתוח.

לאחר הנחיתה, קודם כל רצנו לקנות כרטיסים לאוטובוס שמגיע למרכז העיר – קו E100. יחד עמם, קנינו גם כרטיסי נסיעה ללא הגבלה לשימוש בכל התחבורה הציבורית בעיר ל 72 שעות. את הכרטיסים ניתן לקנות בדוכן של BKK שנמצא ממש מול היציאה מן הטרמינל.

תחנת האוטובוס של קו E100 נמצאת בחוץ, ליד הטרמינל, ואי אפשר לפספס אותה. הנסיעה עד למרכז העיר ארכה כחצי שעה. משם לקחנו אוטובוס נוסף כדי להגיע אל המלון.

מלון קרלטון

http://www.carltonhotel.hu/index.htm

מלון בן ארבעה כוכבים מפנק שנמצא בחלק של בודה ובמרחק של שתי דקות הליכה עד לכיכר המרכזית אדם קלארק. הכיכר ממנה מתמתח לו מעל הדנובה גשר השלשלאות המפורסם.

את ההזמנה של המלון עשיתי לפני מספר חודשים. שילמתי לזוג כ 800 ₪ עבור 4 לילות. קיבלנו חדר זוגי קטן וחביב עם ארון, מקרר קטן, טלוויזיה ומיטה זוגית ענקית ורכה. הכול היה מבריק מניקיון ונוח. אבל למי היה זמן להתחיל לבחון את הנוחות. זרקנו את המזוודות בחדר ומיד רצנו ליעד הראשון שלנו, לפני שייסגר.

תחילה חצינו את גשר השלשלאות וכמעט עפנו ממנו עם רוח. למזלי, למודת ניסיון, הצטיידתי היטב בטייץ מרופד בפרווה (לא אמתית כמובן), מעיל מאסיבי, כובע, צעיף וכפפות. הטמפרטורה עמדה על משהו כמו 7 מעלות ויחד עם הרוח, זה הרגיש כאילו נחתנו בתוך אנטרקטיקה.

באופן עקרוני, יחסית לאירופה בחורף, היה לנו מזל עם מזג האוויר שהתקבע על כ 10 מעלות. גם הרוח שקיבלה את פנינו ביום הראשון, נרגעה ושככה במהלך היום הבא.

לאחר שעלינו על חשמלית קו מספר 2 (שנחשבת למן סוג של תחלופה לאוטובוס תיירים, מאחר והיא עוברת בכל האטרקציות המרכזיות של העיר וגם מתקשטת בעצמה לכבוד החג)

, תוך פחות מרבע שעה כבר פסענו אל תוך:

השוק הגדול / The Great Market Hall

http://budapestmarkethall.com/great-market-hall-budapest

השוק אכן גדול. ליתר דיוק הוא הכי גדול בהונגריה ואולי אף בכל אירופה (לפחות זה מה שהאינטרנט טוען). יש בפנים מאות דוכנים של מזכרות, בגדים ומזון. תחילה ירדנו לקומה התחתונה, כדי לחפש את החמוצים עליהם קיבלתי המלצה מחברה. ואכן, מצאנו דוכנים על גבי דוכנים של חמוצים מכל הסוגים והמינים. כרוב כבוש, עגבניות, מלפפונים, קישואים... בעצם כמעט כל ירק שאתם יכולים להעלות על דעתכם – הם יידעו לכבוש.

נשנשנו מלפפון חמוץ ממולא בכרוב כבוש שהיה אחד הדברים הטעימים שאכלתי בחיי. בדיעבד, כמישהי שמטורפת על חמוצים למיניהם, אני מצטערת שלא ניסינו עוד דברים.

משם עלינו לקומת קרקע שהתגלתה בעיקר כקומה של אוכל.

לפני כל טיול, אימי היקרה שתחיה, מושיטה לי רשימה באורך קילומטר של דברים שהיא רוצה שאני אביא לה מחו"ל. היא ברצינות יושבת ועושה מחקר באינטרנט על היעד הבא אליו אנחנו מתכוננים להגיע ודולה משם את כל מה שממליצים לקנות שם. אני אוהבת את אמא שלי, באמת, ואני גם לא רוצה לאכזב אותה (במיוחד שהיא לא מרבה לצאת מהבית, שלא לדבר על טיולים לחו"ל), כך יוצא שכל טיול, במקום להסתובב להנאתי בחנויות – זה תמיד מרוץ לקנות דברים מהרשימה.

גם הפעם, שלפתי את הדף המקומט עם כתב ידה הנאה והתחלתי לעבור בין הדוכנים.

קניתי פפריקה (כי הרי אי אפשר לחזור מהונגריה בלי פפריקה, גם אם יש אותה בכל סופר או חנות תבלינים בארץ), סבון לבנדר (כי אין בודי שופ או ללין בארץ ובמחיר יותר זול ממה שקניתי שם) ועוד, ועוד... בכל מקרה הבנתם את הפואנטה.

באופן כללי, אני יכולה לסכם את ההתרשמות שלי מהשוק כנחמד, אבל לא כזה וואו כמו שתיארו אותו. המחירים נראו לנו לא כל כך זולים לאותו הזמן. דבר שהסתמן כלא נכון בהמשך.

למען האמת, בודפשט התגלתה כעיר היקרה ביותר שביקרתי בה מבחינת מזכרות ובגדים. המחירים אותם ראינו בהמשך, בחנויות השונות, גרמו לנו פעם אחר פעם להרים גבה או שתיים. אגב, זה תקף לאזורים התיירותיים של בודפשט, אני כמעט בטוחה שבשאר המקומות במדינה, המחירים יהיו הרבה יותר ידידותיים לכיס.

את השוק כולו, כולל הקומה העליונה של המזכרות מיצינו תוך שעה ומזל שכך, מאחר והשוק נסגר באותו היום בשעה חמש.

משם תפסנו חשמלית ואז אוטובוס אל עוד מקום שרציתי מאוד לבקר בו לפני שייסגר:

בית חולים בסלע / Hospital in the Rock. Nuclear Bunker Museum

https://www.sziklakorhaz.eu/en/

מדובר במתחם תת קרקעי ענק, מתחת לגבעת בודה, שבתוכו הוקם בית חולים לשעת חרום במלחמת העולם השנייה. החדרים השתמרו בדיוק כמו שהיו אז, כולל כל הציוד הרפואי הישן. בנוסף המתחם גם הותאם, בזמן המלחמה הקרה, לשמש כמקלט אטומי כדי להתמודד עם מתקפה גרעינית.

הסיור הוא עם הדרכה בלבד ואסור לצלם בפנים, כך שאין לי תמונות משם. הייתה לנו מדריכה מקסימה עם ידע נרחב ויכולת מופלאה לספר על ההיסטוריה של המקום באופן מסקרן ביותר.

המקום בעיניי היה פשוט מרתק. בכל החדרים, פרט לכל הציוד, היו גם בובות בגודל מלא. פני הבובות המחישו היטב את פגעי המלחמה ואת מה שעבר על אותם חולים אומללים. אין ספק שהסיור מצמרר בדיוק כמו שהוא מרתק. סצנות שלמות נבנו בתוך המערות, כמו מסוק חילוץ שלם עם פצועים, רחוב הרוס מהפצצות ועוד.

המקום מעורר הרבה מחשבה והוא חשוב להבנת ההיסטוריה של העם ההונגרי בזמן מלחמת העולם השנייה. הגבורה של האנשים, התנאים הסניטריים הירודים, הציוד הלוקה בחסר לטיפול בכמות בלתי אפשרית של חולים. הכול גורם למי שמהלך שם במסדרונות להעריך את הזמנים שבהם אנחנו חיים כיום ולהבין את גודל הזוועה שהמלחמות גורמות.

בחלק השני של הסיור יש הסבר על ההכנה של המערות כדי שישמשו כמקלט אטומי. זה מתחיל מהסבר טכני על מערכת לטיהור אוויר ומערכת המים ומגיע עד לתערוכה המתארת את הזוועות של נפגעי הקרינה הרדיואקטיבית בהירושימה ונגסקי.

הדבר שטלטל אותי יותר מכל היה קופסת אוכל קטנה ומפוחמת של ילדים. בתוך הקופסא נראים בבירור אורז ואפונה מפוחמים ומאובנים. מדובר אמנם בהעתק מדויק של קופסא מקורית שנמצאה בהירושימה לאחר ההפצצה, אבל המשמעות שלה עדיין מכווצת את הלב.

הסיור ארך קצת יותר משעה ויצאנו משם נפעמים.

מיד אחרי זה מיהרנו למסעדת:

Napfenyes Resturant

https://napfenyesetterem.hu/en/

מסעדה גדולה וטבעונית עם אווירה של מסעדת יוקרה. ישר אפשר היה להבחין שהמסעדה מאוד פופולרית והיא הייתה מלאה כמעט עד אפס מקום. התפריט היה מגוון ביותר וכלל בתוכו הרבה מנות הונגריות מוכרות בגרסתן הטבעונית.

הזמנו גולש הונגרי שהיה פשוט מדהים. כרוב ממולא בכל מיני סוגי "בשרים" טבעוניים ופיצה. הכול היה פשוט מעולה. המנות היו גדולות והגיעו מאוד מהר (וטוב שכך, היינו כל כך רעבים שאם לא היינו מקבלים את האוכל, כנראה שהיינו מתחילים לנשנש את המפיות שעל השולחן).

המחירים היו זולים. שילמנו על שלושת המנות, בתוספת עוד 2 כוסות שתיה קרה, כ 100 ₪.

את הקינוח החלטנו להשאיר למקום אחר.

נפרדנו מן המסעדה בצער רב (היינו חוזרים לשם בשמחה, אבל ידעתי שהמסעדה תהיה סגורה בשאר הימים שנהיה בעיר, בגלל חג המולד).

משם הלכנו אל:

מתחם אוכל טבעוני – Vegan Garden

http://vegangarden.hu/en/

מתחם שלם עם חמש או שש מסעדות. כולן ללא יוצא מן הכלל טבעוניות. עד כמה שבישראל יש מודעות הולכת וגוברת לתזונה טבעונית, יש לנו עוד דרך עד שנראה גם אצלנו מתחם מדהים שכזה.

לצערי, רוב המסעדות כברו היו סגורות בגלל השעה המאוחרת. תכננו לאכול שם קיורטוש טבעוני, אבל גם הוא היה סגור. הדבר היחידי שהיה פתוח לאותה שעה זה דוכן של אוכל מקסיקני. לקחנו בו מאפה תפוחים מתוק וטעים שפיצה אותנו על הקיורטוש הסגור.

אף על פי שתכננתי באותו היום ללכת גם לפאב הריסות מפורסם בשם Szimpla Kert הרגשתי שפשוט לא היה לי כוח. בכל זאת היינו אחרי יום טיסה ותוכנית כה צפופה שיכלה למלא יומיים, במקום אחר צהריים אחד. לכן ויתרנו וחזרנו למלון, שם כמעט מיד נרדמנו על המיטות הרכות עד בואו של הבוקר למחרת.

24.12.19 מדרחוב ואצי, שוק חג המולד, בזיליקת אישטוון הקדוש וסיור בעוד מקומות איקוניים בחלק של פשט.

אכלנו ארוחת בוקר במלון. אמנם אין להם מנות טבעוניות שהוכנו במיוחד, אבל היה שם שפע של ירקות (חיים ומבושלים) שמאוד נהניתי מהם, לחמים טריים ממגוון סוגים ומבחר של ריבות נהדרות. אפילו חלב סויה היה שם בשביל הקפה של הבוקר, כך שיצאתי מחדר האוכל שבעה ועם חיוך.

את חצי היום הראשון בו ידענו שהרוב יהיה עדיין פתוח, לפני ערב חג המולד, התחלנו ב:

מדרחוב ואצי (Váci utca) –

https://www.budapestbylocals.com/vaci-street.html

המדרחוב חוצה את מרכז העיר והוא נמתח לאורך קילומטר וחצי של חנויות מותגים ומזכרות.

מזג האוויר עדיין היה מאוד "רוחני", כך שנאחזנו היטב במעילינו והתחלנו לשוטט ברחוב הצבעוני והמקושט. קראתי שהמדרחוב נבחר למקום השביעי בעולם מבחינת עיצוב ואווירה. אני יכולה בהחלט להבין מדוע. היה פשוט תענוג להסתובב שם בין החנויות המסודרות לתפארת עם מוכרים חייכנים וחלונות ראווה מצועצעים.

מצד שני, אם חשקה נפשכם באיזה שופינג, אז לטעמי זה לא המקום. הכול היה יקר להחריד. אם לדייק את זה, אז זה המקום הכי יקר שנתקלתי בו בעולם! אפילו כשרצינו לקנות למזכרת כוס ב starbacks עם הכיתוב בודפשט או הונגריה – גילינו שהכוס עולה כ 80 ₪, לעומת שאר המקומות בעולם שמחירה נע בין 40 ל 60 ₪.

בשלב מסוים רגלינו נשאו אותנו עד ל:

כיכר Vorosmarty

https://www.budapestbylocals.com/event/budapest-christmas-fair/

הכיכר התקשטה כולה לכבוד כריסמס ועשרות דוכנים עמוסים בכל טוב, גדשו כל חלקה פנויה בכיכר. רוב המוצרים בדוכנים היו עבודות יד של התושבים או מזכרות לתיירים. הכול אסטטי, צבעוני ועושה חשק לשלוף את הארנק. גם דוכני אוכל היו שם בשפע, אבל אם מישהו בונה על לאכול שם משהו טבעוני, אז תצטרכו להסתפק בבירה וצ'יפס.

קנינו קצת מזכרות. עשינו כמה סיבובים בין הדוכנים ואז פנינו ל:

רחוב האופנה / fashion street

http://fashionstreet.hu/

הרחוב גם כן התגנדר לכבוד החג, אבל בגלל שזה היה צהריי היום - האורות לא דלקו ולכן הוא היה בעל מראה די סתמי (ספויילר – זה עוד ישתנה בערב).

בשלב הזה מזג האוויר הפך להיות מעט יותר חביב אלינו והרוח החלה לשכוך. שמש שובבה הציצה מבין העננים, משלה את העוברים והשבים בחמימותה הבלתי מורגשת.

משם שמנו פעמינו אל:

בזיליקת אישטוון הקדוש / St. Stephen Basilica

https://www.budapestbylocals.com/st-stephen-s-basilica.html

הבזיליקה מאוד מרשימה מבחוץ. גם פנים הבזיליקה עשיר מאוד בעיטורי זהב, ויטראז'ים ומוזאיקה. סממני החג הפזורים באולם המרהיב הוסיפו עוד יותר ליופייה.

הבנתי שניתן לעלות למעלה לתצפית, אבל אנחנו רק עשינו סיבוב בפנים ואז פנינו אל שוק חג מולד נוסף שהתמקם מולה.

גם שם היו עשרות דוכנים שמוכרים עבודות יד ומזכרות, עץ אשוח מקושט ואווירה חגיגית במיוחד. השוק היה דומה לזה שבכיכר Vorosmarty ועם זאת, כל דוכן עדיין היווה עולם ומלואו ולא השתעממנו לרגע.

צמוד לשוק חג המולד של הבזיליקה ממוקמת המסעדה בה אכלנו את ארוחת הצהריים:

מסעדת Gelarto Bistro

https://gelartorosa.com/en/

מסעדה / בית קפה טבעוני שמוכר בעיקר כריכים, גלידה שמעוצבת בצורת ורד וקפה. החלל היה מאוד קטן ועמוס מבקרים. למזלנו בדיוק התפנה שולחן לזוג ומיהרנו לתפוס אותו. לקחתי לעצמי כריך פסטו ומוצרלה טבעונית שהיה מוצלח מאוד ואילו בן זוגי לא ויתר על מרק חומוס מהביל, כדי להתחמם אחרי חצי יום קפוא בחוץ. לקינוח חלקנו וופל שוקולד בננה שהיה טעים מאוד.

המסעדה ממוקמת במיקום נהדר וגם אם אתם לא רעבים, שווה להיכנס לשם בשביל להתפנק על כוס קפה ועוגה או גלידה בקיץ.

כשיצאנו מן המסעדה השעה כבר הייתה אחרי שתיים בצהריים והשוק, שרק לפני שעה קלה עוד היה שוקק, כבר החל להתרוקן. המוכרים קיפלו את הסחורה והחנויות והמסעדות נסגרו. אווירת ערב חג הורגשה באוויר. ברחובות נותרו בעיקר תיירים וקומץ תושבים מקומיים עמוסי קניות של הרגע האחרון שמיהרו הביתה. התנועה בכבישים הידלדלה והתחבורה הציבורית יצאה לחופשה השנתית הקצרצרה שלה עד יום למחרת. אפילו הרוח הזדהתה עם אווירת החג ופסקה מלהתעמר בעוברים ושבים.

אנחנו המשכנו את היום שלנו וצעדנו אל:

בית האופרה / Opera House

http://www.opera.hu/operahouse?lan=en

לצערי המבנה היה בשיפוצים וכולו הוקף בפיגומים שלא אפשרו לראות דבר. לכן אם אתם מתכוונים ללכת לשם– נסו לברר אם המקום עדיין בשיפוצים.

משם המשכנו ללכת עד ל:

בית הפרלמנט/ the House of Parliament

https://www.parlament.hu/web/visitors

זהו המבנה המפורסם ביותר בעיר והוא אדיר ממדים. בתקופה בה הוא נבנה הוא היה הבניין הגדול ביותר באירופה. אלף איש עבדו על בנייתו. הוא מורכב מיותר מ 40 מיליון לבנים והאורך הכולל של המדרגות הפנימיות שלו הוא כ 20 ק"מ.

לקח לנו כחצי שעה כדי להקיף את כולו.

אבל לא רק הגודל שלו מרשים. נשמותינו נעתקה כאשר עמדנו מול הבניין המרהיב הזה. הוא מרשים עד כדי צמרמורת ומהווה רקע מושלם לצילומים ממיליון זוויות אפשריות.

הבנתי שניתן ואף מומלץ לבקר בפנים (רק להזמין כרטיסים מראש). לצערי הרב, בגלל חג המולד, בית הפרלמנט היה סגור למבקרים לאורך כל התקופה בה שהינו בעיר.

גם ההיסטוריה של המבנה מאוד מסקרנת. למשל העובדה שהאדריכל שתכנן את המבנה מעולם לא זכה לראות את השלמת בנייתו בגלל שהתעוור.

משם, התחלנו לעשות את דרכינו חזרה לכיוון גשר השלשלאות. הפעם צעדנו לאורך נהר הדנובה. אמנם בתמונות נראה כביכול היה יום שטוף שמש וחמים, אבל אל תתנו לשמיים הכחולים להשלות אתכם. קרני השמש לא חיממו כלל והרוח שגברה ליד הנהר - תקפה את עוברי האורח כמעט בברוטליות. למזלי, בגלל שהייתי לבושה היטב, רק האף המאדים איים לנשור מן הכפור.

הטיילת הובילה אותנו עד למונומנט נוסף וחשוב של העיר:

נעליים על הדנובה / shoes on the danube

https://www.yadvashem.org/articles/general/shoes-on-the-danube-promenade.html

אני מניחה שזה היה המקום המרגש ביותר שביקרנו בו בבודפשט. אי אפשר להישאר אדישים לעשרות פסלים של זוגות נעליים עזובות, על גדת הנהר, לזכר קורבנות השואה. הלב מתכווץ והדמעות חונקות את הגרון. לא מעט אנשים ביקרו שם יחד עמנו. חלק עמדו ובהו, חלק הניחו עוד נר או עוד זר פרחים. אבל מה שבטוח שלא היה אחד שהסתכל על הפסלים בשוויון נפש, גם אם נושא השואה רחוק משורשיו האתניים.

משם, פנינו כבר חזרה למלון, למנוחה והתארגנות לקראת הערב.

יצאנו שוב אל העיר באזור השעה שש. אחרי שהרחובות כבר כמעט ננטשו ורק תושבים מקומיים שמיהרו לארוחת חג חלפו על פנינו יחד עם קומץ תיירים כמונו.

אנחנו התחלנו לצעוד לאיטנו אל האטרקציה היחידה שידעתי שתהיה פתוחה בערב החג:

הגלגל הענק / Budapest eye

https://www.budapestbylocals.com/budapest-eye.html

אני לא בטוחה אם הייתי מקדישה לו את זמני וממוני בנסיבות אחרות, אבל מאחר וזאת הייתה האופציה היחידה לערב זה – לא התלבטתי פעמיים.

גובה הגלגל הוא 65 מטר ויש בו 42 תאי זכוכית. המתנו בתור כעשרים דקות עד שהעלו אותנו עם עוד זוג אמריקאי צעיר וחביב אל תא אחד.

הנוף הלילי היה מסנוור ביופיו. ממש שמחנו שבאותו היום ראינו כבר את רוב המונומנטים של העיר, כך שהיה קל לזהות אותם מגובה רב.

סך הכול הגלגל עשה כארבעה סיבובים. העברנו את הזמן בשיחה קלילה עם הזוג שלידנו והמון צילומים.

שילמנו כ 2700 huf שזה בערך 32 ₪ לאדם.

הערב עוד היה צעיר ואנחנו, אחרי מנוחה במלון, עוד היינו מלאי אנרגיות. החלטנו לנסות ללכת אל שוק חג המולד בו ביקרנו בבוקר, כדי לראות אם אולי יש שם איזה נשנוש פתוח. לשמחתנו גילינו שאמנם דוכני המזכרות היו סגורים, אבל מספר דוכני אוכל עבדו שם במלוא המרץ. הרי בכל זאת, אנחנו לא התיירים היחידים שנתקעו בעיר השוממת בערב החג עם בטן ריקה.

לקחתי לעצמי יין חם עם ניחוח כה נפלא עד שהיה מספיק רק להחזיק את המשקה הלוהט ביד ולהסניף. התיישבנו על השולחנות שפזורים בין הדוכנים המוארים, הוספנו ליין החם גם צ'יפס והתענגנו על הצ'יפס והאווירה החגיגית שסביבנו.

משם הלכנו לשוטט עוד קצת ברחובות. הגענו לרחוב האופנה, כדי לראותו מואר כל כולו באורות נוצצים. האורות הפכו אותו לכל כך יפה עד שבקושי זיהינו שזה אותו רחוב אפרורי ומשעמם שהיינו בו בבוקר.

לקראת השעה עשר, התעייפנו מן השוטטות וחזרנו למלון לעוד שנת לילה מתוקה.

25.12.19 החלק של בודה ומרחצאות סצ'ני

היום שלנו התחלק לשני חלקים: את הבוקר בילינו בגבעת בודה ואת אחר הצהריים במרחצאות סצ'ני ובפארק עירוני סמוך.

גבעת בודה

אל גבעת בודה וכל נקודות החן שבה, ניתן להגיע במספר דרכים שונות:

  • ברגל (העליה לא כל כך נוראית ובהחלט אפשר לעמוד בה, אבל אנחנו לא רצינו לבזבז זמן ו... טוב נו, בעיקר התעצלנו, אז ויתרנו על האופציה הזאת).
  • במיניבוסים של תיירים – בכיכר אדם קלארק ישנם מספר מיניבוסים קטנטנים ופתוחים שנועדו במיוחד לתיירים. המשווקים של המיניבוסים מיד יעוטו עליכם, כך שאל תחששו שלא תמצאו אותם. הם מציעים לא רק את העלייה לשם, אלא גם את האפשרות להתנייד בגבעת בודה בעזרת אותם מיניבוסים. למי שאין בעיה ללכת קצת ברגל (וזה באמת לא הרבה הליכה שם למעלה) לטעמי די מיותר לקחת את האופציה הזאת.
  • תחבורה ציבורית –ניתן לקחת אוטובוס רגיל לחלוטין שיביא אתכם עד למעלה. זאת האופציה הזולה ביותר ולדעתי, מי שלא בוחר את האופציה האחרונה (שבסעיף הבא) – גם המומלצת ביותר.
  • פוניקולור / Buda Castle Funicular.

http://budacastlebudapest.com/funicular-buda-castle-district/

מדובר באחד הפוניקולורים העתיקים באירופה. הוא נפתח בשנת 1870, אבל נהרס במלחמת העולם השנייה ונפתח מחדש בשנת 1986. כיום הפוניקולור מהווה אטרקציה בפני עצמה ולמרות שהמחיר היה יקר יותר, יחסית לשאר האופציות, אני לא היססתי לרגע ובחרתי בו.

רכשנו בקופות את הכרטיסים במחיר של 1200 huf לכיוון אחד לאדם – כ 14 ש"ח (יש אופציה מוזלת לשני הכיוונים, כך שעדיף שתחליטו מראש אם תרצו גם לרדת באותה הדרך). המתנו דקות ספורות ונכנסנו אל הקרוניות היפיפיות שמעוצבות ברוח המאה התשע עשרה בה הן נבנו.

הנסיעה קצרצרה ולמען האמת אין משם נוף מיוחד או משהו ,אבל אנחנו עדיין נהנינו מן הנסיעה. מה גם שהיה ממש מבדר לדמיין את אדי מרפי ואת אוון וילסון נתלים על הקרונית. ולא, זאת לא איזו פנטזיה קינקית שלי, אלא סצינה מתוך סרט קומדיה שצולם ברובו בבודפשט.

שם הסרט (מומלץ מאוד לפני הביקור בעיר) הוא ""I spy או בעברית "אני מרגל"

בזמן האחרון, לפני כל טיול לחו"ל , אני מנסה למצוא סרטים שקשורים לאותה ארץ. סרטים היסטוריים או אם אין כאלה, אז סרטים שצולמו באותו מקום.

כשטסנו לוייטנאם ראיתי מספר תוכניות דוקומנטריות על מלחמת וייטנאם שגרמו לי לראות את המדינה בעיניים מפוכחות יותר.

לפני הטיול לרוסיה, ראינו את הסדרה "האמריקאים". חוץ מזה שזאת סדרה מעולה ומומלצת לצפייה, גם אם כף רגלכם לא מתכוונת לדרוך על האדמה הסובייטית, זה נתן נקודת מבט מאוד מעניינת על רוסיה ועל תקופת הקומוניזם והמלחמה הקרה בפרט.

למשל עכשיו, אני מתכוננת לטיול שלנו ללונדון שהוזמן לפסח השנה (בתקווה שאיזה וירוס שנושא את שם הבירה המוכרת לא יהרוס לנו את הנסיעה). בעקבות כך, כל המשפחה מתאספת לראות, לפחות פעם בשבוע, סרט על ההיסטוריה של אנגליה בשילוב עם סרטי הארי פוטר. גיליתי שכאשר יודעים קצת יותר על ההיסטוריה והתרבות של המקום – מסתכלים על הכול בעיניים אחרות ונלהבות יותר.

אחרי שסיימנו לדמיין סצנות אקשן קומיות והגענו למעלה, נפרס בפנינו נוף עירוני מן יפים ביותר שניתן לדמיין. מזג האוויר היה די סגרירי באותו יום, מה שנתן נופך עוד יותר דרמטי לנוף המרהיב.

אחרי שכמעט גמרנו את הסוללות בניידים על צילום, התפנינו לשאר הפנינים שהגבעה זרועה בהן. הראשונה שבהן הייתה:

מצודת בודה / Buda Castel

http://budacastlebudapest.com/

המצודה שמכונה גם ארמון בודה נמצאת ממש ליד תחנת הפוניקולור. היא יפיפייה ומספקת הרבה נקודות צילום מדהימות. המצודה הייתה סגורה בגלל חג המולד, כך שהתרשמנו ממנה מבחוץ. חוץ מן המבנה המרשים, יש לא מעט פסלים פזורים סביבה ואפשר לשוטט שם בכיף גם מבלי להיכנס פנימה.

אחת מנקודות החן הידועות במצודה זו היא מזרקת ילדים דייגים. חיפשתי אותה לא מעט זמן, עד שהבנתי שערמת הריסות שנמצאת בתוך מעגל מאבן הייתה פעם המזרקה הידועה. הייתי רוצה לקוות שהיא הייתה באותו הזמן בשחזור ולא נהרסה כליל.

משם המשכנו לשוטט בסמטאות הצרות לכיוון מצודת דייגים. הרחובות היו שקטים והמקום כולו השרה שלווה. היה פשוט תענוג להסתובב שם.

תוך מספר דקות כבר הגענו ל:

כיכר טריניטי / Trinity Square

הכיכר הראשית שבשוליה עומדת כנסיית מטיאש ומצודת הדייגים. באמצע הכיכר ניתן לראות את עמוד המגפה. העמוד נבנה בתקופת המגפה השחורה בעיר והתושבים האמינו שהוא יגן עליהם מפני המחלה.

בכיכר היו פזורים מספר דוכנים של מזכרות ואוכל וכמובן שלא יכולתי לוותר על היין החם במזג אוויר כה סגרירי.

גם את:

 כנסיית מטיאש / Matthias Church

http://budacastlebudapest.com/matthias-church/

נאלצנו לראות רק מבחוץ. הכנסייה בנויה בסגנון גוטי והיא בהחלט יפיפייה.

אני חושבת שהתמונה מעידה על כך יותר ממילים.

ממש לידה נמצאת:

מצודת הדייגים / fisherman bastion 

http://budacastlebudapest.com/fishermans-bastion-in-buda-castle/

מצודה מפורסמת ואחד המבנים המרשימים שיש לעיר הזאת להציע. המבנה כולו לבן ומקושט. הוא בנוי בשילוב של סגנון ניאו רומי וניאו גותי ובהחלט נראה יוצא דופן ומרתק.

ניתן לעלות למן מרפסת ארוכה שמספקת עוד תצפית עוצרת נשימה על העיר. ראיתי כי ישנן מכונות תשלום בכניסה לאותה מרפסת, אבל כאשר ביקרנו שם, המכונות היו מנוטרלות והכניסה הייתה חינם.

אני חושבת שבילינו במקום קרוב לשעה וחצי רק כדי לצלם, להצטלם ולהתרשם מן המקום.

משם פנינו לאטרקציה אחרת ולא פחות חשובה – אוכל.

מסעדת Ramazuri Bistronomy

https://www.tripadvisor.co.il/Restaurant_Review-g274887-d12662332-Reviews-Ramazuri_Bistronomy-Budapest_Central_Hungary.html

מסעדה שמאוד קרובה לכיכר טריניטי ואחת הבודדות שקראתי שפתוחה בכריסמס. התפריט שלה מגוון וכולל אוכל מקומי, איטלקי ועוד. למרות שהיה רשום שיש שם לא מעט אופציות טבעוניות, הדבר היחיד שהיה זמין באותו היום זה ריזוטו.

למרות שהמנה נראתה מאוד אסטטית ויפה, היא התגלתה כלא טעימה, כך שמי שמחפש אוכל טבעוני – הייתי ממליצה למצוא מסעדה אחרת.

עם זאת, האווירה היוקרתית והחמימה והבירה המקומית המצוינת, פיצו היטב על הריזוטו.

משם כבר נפרדנו מן הגבעה ועלינו על קו אוטובוס מספר 16 שלקח אותנו חזרה אל כיכר אדם קלארק ומשם, תוך מספר דקות, כבר היינו חזרה במלון.

התארגנו, לבשנו בגדי ים (או כך לפחות חשבתי), הצטיידנו במגבת ונסענו לעוד אטרקציית חובה בבודפשט:

מרחצאות סצ'ניי / Szechenyi Baths and Pool

http://szechenyispabaths.com/

המרחצאות נמצאות בלבו של פארק עירוני, קרוב לכיכר הגיבורים. הכיכר מאוד יפה עם שני מוזיאונים שכמובן היו סגורים. המוזיאונים מחוברים בינם באנדרטת המילניום, כאשר במרכזה ניצב עמוד שיש לבן ובראשו פסלו של הקדוש גבריאל. האנדרטה מקושתת לכל אורכה ומאוד מרשימה.

ברגע שנכנסנו למרחצאות הרגשתי שחזרתי לרגע לתורים הארוכים שאפיינו את רוסיה הקומוניסטית. כמות האנשים שהיו שם יכלה למלא אצטדיון וזה רק ממה שראינו בכניסה. ריח חמים של כלור, מים ורטיבות התערבל באוויר. החום גרם לנו בדחיפות להתקלף ממעילים וסווצ'רים עוד לפני שניגשנו בכלל לקופות.

למרות כמות האנשים, הקופות היו מאוד יעילות ותוך מספר דקות כבר היו בידינו שני כרטיסי כניסה. כרטיסים עבור שנינו עלו 11,000 HUF. קיבלתי המלצה לשלם קצת יותר ולקחת תא פרטי בו ניתן להחליף בגדים ולהשאיר את הדברים. לצערי לא היו תאים פנויים באותו היום, לכן נאלצנו להסתפק בלוקר. לשם כך קיבלנו צמידים עמם עוברים אל מתחם הברכות ואיתם גם פותחים ונועלים את הלוקרים.

אגב, העצה שקיבלתי הייתה באמת מצוינת אם רק היה אפשר ליישמה. אין שם מקום להחליף בגדים, פרט לתאים פרטיים. שווה בהחלט להוסיף כמה שקלים בשביל הנוחות.

בלית ברירה התקדמנו לכיוון שורות הלוקרים. לקח בערך נצח עד שמצאנו כאלה שפנויים. בדרך הספקנו להטריד לא מעט ישראלים שפגשנו, בשאלות על מציאת או תפעול הלוקר המדובר. את עיקר ההטרדות עשה בן זוגי שאין לו שום בעיה להתחיל שיחה עם אנשים זרים או בניגוד לבדיחות המיושנות על גברים – לבקש הכוונה.

מאחר ואת בגד הים שמתי על הגוף עוד במלון, תוך מספר דקות כבר עמדתי מוכנה. לעומת זאת, בן זוגי שיחיה גילה שאין לו בגד ים או לצורך העניין יכולת קשב סבירה (הזכרתי לו עוד במלון, לפחות שלוש פעמים לקחת בגד ים). לרגע נעמדנו בחוסר אונים. הרי לחזור עכשיו למלון שנמצא במרחק נסיעה לא קצר משם, לא היה בכלל אופציונלי. במקרה הזה בן זוגי גילה שחסר לו לא רק בגד ים או יכולת קשב, אלא גם בושה. הוא הוריד את הבגדים ופשוט נשאר בתחתונים (למזלו היו אלה תחתוני בוקסר).

דחסנו את כל התיקים והבגדים לתאים והתקדמנו לכיוון הברכות. המתחם בנוי מבריכות פנימיות בטמפרטורות שונות, ג'קוזי, סאונות ובריכה חיצונית ענקית עם מים חמים. חלק מן הברכות הפנימיות בעלות ריח גופרית מאוד חזק בגלל המעיינות התרמיים שמספקים להן את המים.

כל המבנה הוא בסגנון ניאו בארוקי והוא יפיפייה כשלעצמו. מיצינו מהר מאוד את הבריכות הפנימיות. לפחות את אלה שבני אנוש ממוצעים עם קצות עצבים שמתפקדים, יכולים לפקוד. ואילו על כאלה שהיו במצב צבירה של רגע לפני קיפאון, כמובן ויתרנו.

בינתיים בזמן השיטוט בין הברכות השונות הספקנו לפגוש לא מעט ישראלים, את השכנים שלנו לשעבר מראש העין ואת הזוג האמריקאי הצעיר עמם עלינו אתמול על הגלגל הענק – העולם קטן, כבר אמרתי?

משם יצאנו אל השיא של הביקור במרחצאות – הברכה החיצונית.

הברכה מחוממת ובגלל הפרשי הקור והחום המקום כולו שרוי באדים. זה נראה ממש קסום על רקע המבנה העתיק של המרחצאות. גם שם בין האדים המיתמרים צפו אינספור ראשים. עד כמה שאני לא אוהבת דוחק והתקהלויות, החלטתי שהפעם אני פשוט מתעלמת ונכנסנו (או נכון יותר רצנו – אתם מתארים לעצמכם מה זה לצאת ממבנה שבו יש קרוב ל 30 מעלות היישר אל 9 מעלות שבחוץ?) וצללנו פנימה.

המים מאוד נעימים וההפרש הזה שבו האף קופא ואילו שאר הגוף מתמוגג לו בחמימות נעימה הוא כמעט פרדוקסלי ועם זאת מהנה ביותר.

המתנו שם עד בוא החושך ועד שהדליקו את התאורה המקיפה את הברכה, מה שנתן נופך עוד יותר אגדי על המקום.

בסך הכל היינו שם כשעתיים מהנות מאוד. אני יודעת שהדעות חלוקות לגבי המרחצאות. אחרי הביקור בהן, אני נמנית עם המעריצים של המקום.

עוד טיפ קטן – קחו אתכם מגבת. אמנם אפשר להשכיר שם מגבות, אבל הבנתי שמחירי ההשכרה גבוהים מאוד.

משם הלכנו להסתובב קצת ב:

פארק העירוני / Budapest city park

https://www.budapest.com/city_guide/attractions/budapest_city_park.en.html

שתוחם את המרחצאות מכל עבר. שם גילינו טירה מרהיבה ביופיה שבכלל לא ידעתי על קיומה, למרות כל ההכנות שלי לפני. שמה:

טירת ויידהוניאד /  Vajdahunyadvár Castle

https://vajdahunyadcastle.com/

השעה הייתה כבר שעת ערב והפארק העירוני התכסה עלטה. לכן כאשר ראינו לראשונה את הטירה היפיפייה מוארת כולה, נשמתנו נעתקה. ממה שקראתי עליה, היא נבנתה במאה ה – 19 כחלק מתערוכת מילניום. כיום יש בה מוזיאון חקלאי שהיה סגור, לכן התרשמנו מן הטירה מבחוץ (ובאמת שהתרשמנו).

משם המשכנו אל שוק חג מולד קטן שהוקם בפארק, לא הרחק מן הטירה.

אמנם הוא היה פחות אטרקטיבי מן השווקים שהיינו בהם בעיר, אבל עדיין חביב ביותר. גם שם לא ויתרתי על היין החם שמחמם את הגוף (והנפש) יותר טוב מכל מעיל.

קרוב אליו נמצא גם מגרש החלקה על הקרח גדול ממדים. אם אתם בעניין – המגרש נראה מאוד אטרקטיבי.

בדרך חזרה אל תחנת המטרו גילינו מכונה לממכר כרטיסים (קרוב למרחצאות). ניצלנו את ההזדמנות לקנות כרטיסים לאוטובוס E100 שנוסע לשדה תעופה.

חשוב מאוד!! אם אתם מתכננים לחזור באוטובוס לשדה תעופה – חובה לקנות כרטיסים מראש. הבנתי שאי אפשר לקנות אותם אצל הנהג עצמו.

משם חזרנו למלון, למקלחות ולהתארגנות מחדש ויצאנו שוב אל העיר. הפעם אל עוד מוקד עליה לרגל שהביקור בבודפשט לא יהיה שלם בלעדיו – פאב הריסות. באנגלית אגב זה נשמע הרבה יותר אטרקטיבי – ruin bar.

פאבים מן הסוג הזה פזורים בכל העיר. לרוב הם מנצלים מפעלים נטושים ומעצבים את הפנים באופן הביזארי ביותר שתוכלו להעלות על דעתכם.

הפאב שהכי רציתי לבקר בו והוא גם המפורסם ביותר בעיר – Szimpla kert היה סגור. לכן הלכנו למקום שכן היה פתוח וקיבל לא מעט המלצות:

Instant Ruin Bar Budapest

https://www.ruinbarsbudapest.com/instant-ruin-bar-budapest/

כתובת: Budapest, Akácfa u. 51, 1073

הבר אכן היה פתוח, אבל הוא היה שומם לחלוטין (השעה הייתה שבע בערב). אולי הגענו ממש מוקדם ואולי סתם בגלל החג לא היו אנשים. כמו שהולך השיר המפורסם - "זה לא כל כך נעים לראות בר שומם" (בעצם זה "גן סגור", אבל תאמינו לי ש"בר שומם" זה יותר גרוע).

לרגע נעמדנו בהתלבטות אם בכל זאת לתרום את הערב האחרון שלנו למקום הזה, אבל אחרי סיבוב קצר והצצה אל אולם ענק נוסף שאמור לשמש כרחבת ריקודים, הבנו שזה לא הולך לקרות.

גם מבחינת עיצוב, אחרי ציפיות די גבוהות, מאוד התאכזבתי. המקום נראה משעמם ומדכא (אני בטוחה שכשהם מדליקים את כל אורות הניאון והמוסיקה פועמת כמו לב נוסף בתוך הגוף – זה נראה אחרת לגמרי).

אמרנו יפה - "שלום" - לברמן המשועמם שלא ממש הופתע שלא נשארנו ועשינו אחורה פנה.

בסוף את הבירה שלנו שתינו בשוק וורסמארטי. דווקא שם האווירה הייתה הרבה יותר עליזה. עם מוזיקה, אנשים ומספר דוכנים פתוחים.

רגע לפני שפרשנו לישון, עוד קפצנו למכולת קטנה ממש ליד המלון שלנו שבאופן מפתיע הייתה פתוחה והצטיידנו שם בכל מיני חטיפים לטיסה מחר.

26.12.19 מוזיאון הודיני וחוזרים הביתה

הטיסה שלנו נקבעה לשעה ארבע בצהריים, מה שהותיר לנו עוד בוקר אחד ליהנות מן העיר. אחרי ארוחת בוקר וארגון זריז של המזוודות, עשינו צ'ק אאוט. השארנו את המזוודות בשמירת חפצים במלון ותפסנו אוטובוס שלקח אותנו חזרה אל גבעת בודה.

הפעם כיוונו את פעמינו היישר אל:

מוזיאון הודיני / House of Houdini

http://budacastlebudapest.com/house-of-houdini/

הגענו לפני הפתיחה והמתנו מספר דקות עד שהכניסו אותנו בשעה עשר בדיוק.

הסיור במוזיאון הקטן (מאוד) הוא עם הדרכה. וטוב שכך, אחרת היינו משתעממים תוך חמש דקות. המדריכה הסבירה על המוצגים ועל הביוגרפיה של הודיני (שנולד בבודפשט) באופן מאוד מסקרן. בסופו של דבר, למרות שהמוזיאון היו קטנטן, מאוד נהנינו בו.

אחרי סיור שאורך כחצי שעה – יש מופע קסמים. אז לא, הקוסם הוא ממש לא הודיני, אבל זה עדיין היה מאוד מבדר. אני קצת כמו ילדה קטנה כשזה נוגע למופעי קסמים. איכשהו זה החזיר אותי לאותה התלהבות ילדותית נשכחת שיצאתי משם עם עיניים בורקות וחיוך מאוזן לאוזן.

מחיר הכניסה הוא 8 יורו לבן אדם ולפי דעתי האישית זה שווה את זה. בהחלט חוויה נחמדה גם למבוגרים וגם לילדים. הצטערתי מאוד שהילדים שלי לא היו שם אתנו. זה גם היה השלב שבו הגעגועים אליהם הפכו למוחשיים עד כאב והכבידו על הרגליים והלב. הרגשתי שלמרות שהיה לנו טיול מדהים – בהחלט הגיע הזמן לחזור אליהם הביתה.

אספנו את המזוודות מן המלון ויצאנו לכיוון בזיליקת אישטוון הקדוש, מתוך ידיעה שלא הרחק ממנה יש תחנה של האוטובוס לשדה תעופה. אני מודה שהיה לא כל כך סימפטי להיגרר עם מזוודות בשוק ההומה. מצד שני אני בטוחה שלשבת בשדה תעופה שעות יכול היה להיות הרבה פחות סימפטי מזה.

אכלנו צהריים באותו המקום בו אכלנו שלשום – Gelarto Bistro. הפעם לקחתי כריך "סלט ביצים" טבעוני שהתגלה כאחד הטעימים שאכלתי.

משם הלכנו לחפש את תחנת האוטובוס ו.... לא מצאנו.

תחילה עוד לקחנו את זה קליל, אבל בשלב מסוים כבר התחלנו ממש להילחץ. בסופו של דבר הבחנו בזוג תיירים שגררו שתי מזוודות ופנו לכיוון מסוים והחלטנו לקחת סיכון ולעקוב אחריהם. למזלנו צדקנו והם אכן פנו אל תחנת אוטובוס עמוסה בתיירים ומזוודות נוספות.

הנסיעה לשדה הייתה מאתגרת. האוטובוס היה מלא וכל הדרך עמדנו, בעודנו מתאמנים על שיווי משקל עם שתי מזוודות ושני תיקי גב.

בבדיקות הביטחוניות בשדה שכחתי לעדכן על הנוזלים שיש לי במזוודה בתוך שקית שקופה ולכן נאלצנו לפתוח את המזוודות. לזכות עובדי הביטחון ייאמר שהם היו מאוד נחמדים ואדיבים.

אחרי שסיימנו עם כל הצ'ק אין, תפסנו לנו שולחן בקוסטה קפה עד זמן הטיסה (מקווה שסטארבקס יסלחו לי על הבגידה הרגעית).

במטוס הושיבו אותנו בהפרש של 15 שורות. מה גם ש"זכינו" במקומות האמצעיים בין שני נוסעים. טיפ קטן – עשו צ'ק אין אינטרנטי ברגע שבו האופציה נפתחת (אני עשיתי מספר שעות אחרי).

הטיסה יצאה באיחור של כחצי שעה. כשנכנסנו לשמי ישראל זה היה בדיוק ביום שבו הייתה סערה של רוחות וגשמים. היה מהפנט לראות מן החלון את הגשם הניתז על הגוף המתכתי של המטוס בכל הבזק של פנס אור.

לא יודעת אם מזג האוויר היה הסיבה או לא, אבל המטוס עשה מספר סיבובים מעל ישראל עד שקיבל את האישור לנחות.

למרות כל זה, נחתנו בזמן (שוב.. אל תשאלו איך).

כמה מילות סיכום:

היה לנו טיול קצר (מדי), אבל מדהים. בודפשט פשוט עוצרת נשימה ויש בה המון מה לראות ולעשות. אנחנו לא הספקנו לעשות אפילו חצי ממה שיש לעיר הזאת להציע.

היא גם מאוד נוחה להתמצאות והכול מאוד קרוב אחד לשני.

התחבורה הציבורית נהדרת ואפילו שהיינו בתקופת חג שבה השעות מצומצמות יותר – לא היינו צריכים להמתין יותר מדקות ספורות לחשמלית, אוטובוס או רכבת תחתית.

אם אתם באמת רוצים להרגיש את העיר – לדעתי שווה להגיע אליה לפחות לחמישה ימים. אפשר גם הרבה יותר, אם מחליטים להקדיש חלק מן הימים לטיולים מחוץ לעיר.

מקווה שנהניתם לקרוא ושהצלחתי להועיל J

לפוסטים נוספים על טיולים בחו"ל וגם בארץ – מוזמנים להיכנס לבלוג שלי ב"למטייל":

http://bit.ly/35kCKm0