22.7.18 ממוי נה לדאלאת ומפלי פונגור pongour falls באמצע

נפרדנו בבוקר ממוי נה ויצאנו לכיוון דאלאת. ככל שהתרחקנו מעיירת החוף והעמקנו אל תוך ההרים, כך הנוף החל להשתנות באופן ניכר. ירוק עז תפס חזקה על ההרים שהקיפו או השתפלו תחת הכביש שהפך למשובש יותר, מאלץ את הנהג שלנו לנסוע לאט יותר ויותר. בשלב מסוים אי אפשר כבר היה לנתק את האף מן הזגוגית של החלון. כול הטבע סביב נראה כנלקח מתוך גלויה. איפשהו באמצע הדרך עצרנו למנוחה קצרה בבית קפה על פסגה של אחד ההרים.

https://www.google.co.il/maps/place/Nh%C6%B0+Anh+coffee+shop/@11.4954029,108.3547087,17z/data=!3m1!4b1!4m5!3m4!1s0x31714b41c5b3b92f:0xdc53b9e60cfbff98!8m2!3d11.4954029!4d108.35252?authuser=0&hl=iw

כנראה שמבלי להגזים, זה היה אחד המקומות הכי יפים בעולם שהייתי בהם. בדיוק מעל תהום התמתחה לה מרפסת עץ ארוכה ארוכה. מתחת למעקה שלה היה מין מדף צר וארוך ששימש בתור שולחן ובסמוך הצטוותו אליו גם ספסלים באותו האורך -כולם מזכים את היושבים עליהם בתצפית מדהימה על הנוף המטורף. הצמחייה כולה כמו נצבעה בגוונים בוהקים יותר. זאת שכיסתה את התהום – נראתה כמו שטיח קטיפה ירוק שהונח על גבעות אינספור וזאת שהייתה גבוהה יותר וניצבה על הרים הסמוכים בצד ימין, טבלה בעננים אפורים שאיימו להמטיר על ראשינו מבול. בצד שמאל, ברקיע, אותו ענני הגשם טרם הספיקו לכבוש, חייכה השמש והשילוב הפנורמי היה פשוט עוצר נשימה.

שתינו שם מיץ ובירה וגם כשהשתייה נגמרה והדרך עוד הייתה ארוכה ועם תכנונים רבים לעצירות, לקח זמן רב עד שהצלחנו לעזוב את המקום הקסום הזה. מקום שנתן תחושה שאם רק נמתח את היד כלפי מעלה, נוכל לגעת בשערי גן עדן.

לבסוף לא הייתה ברירה והגשם השיג את השמש ואותנו ואילץ אותנו לצאת שוב לדרך. נסענו עוד כשעה, דבוקים לחלונות בפיות פעורים. לבסוף, אחרי עוד מספר עצירות הכרחיות בשביל הגוף או הנפש, הגענו אל היעד הראשון שתוכנן ליום זה ושהפך להיות גם האחרון. בכל זאת הדרך ארכה פי שתיים מן הצפוי (בחלק ניכר מזה באשמתינו) והשעה הייתה כבר שעת צהריים, שלא לדבר על כך שמשם ציפתה לנו עוד נסיעה לא קצרה עד לדאלאת עצמה.

מפלי פונגור

https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g2146217-d4462752-Reviews-Pongour_Falls-Lam_Dong_Province.html

לפני שהתקדמנו אל המפלים עצמם – ישבנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת במין מסעדה מאולתרת לפני הכניסה למפלים. אחרי שאכלנו נודלס שהרגיש כביכול מישהו חימם 'מנה חמה' עם ירקות מוקפצים היינו מוכנים להמשיך הלאה אל המפלים. שבילים נוצצים מניקיון (לא עניין של מה בכך בוייטנאם) נפרסו לפנינו, מוקפים בערוגות של מיני פרחים וביניהם גם סחלבים יפיפיים ופינות חמד עם ספסלי מתכת מרוקעים. הכל מעוצב למשעי עד הפרט האחרון.

אבל כל זה מתגמד אל מול עיצוב הפנים של הטבע הפראי. אחרי הליכה קצרה למדי הגענו למפלים שהותירו אותנו וללא מילים. התחושה הייתה קצת כמו בסרט שבו הגיבורים עוברים מסע מפרך ולפתע, מפסגה של הר נגלית לפניהם תמונה אוטופית שאף אחד לא האמין שהיא קיימת. רכס הרים שלם המתנשא אל על ומכל כולו, כמו וילון מפואר, נופלת חומה של מים. לעמוד למרגלותיו של המפל היווה מקום מצוין להרהר על הגודל שלנו אל מול איתני הטבע (רמז, אנחנו לא כאלה גדולים כמו שאנחנו חושבים).

אני מניחה שהיינו מבלים שם הרבה יותר זמן, אם מזג האוויר לא היה עומד מעלינו עם סכין לגרון או אולי מדויק יותר לומר עם ברק בקנה. על כן, לפני שיתחיל המבול, נאלצנו לעזוב את המפלים והתחלנו לעשות את הדרך חזרה. בשביל מן המפל אל החניון גילינו מקדש קטן וקסום באמצע אגם שהגישה אליו היא דרך גשר עץ צר. עצרנו לעוד מספר תמונות למזכרת לפני שחזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה.

לאחר כשעה החלו לצוץ להם פאתי דאלאת. כבר מן הכניסה לעיר, היה ברור שזאת עיר מיוחדת ושונה מאוד משאר הערים בוייטנאם (מה שהסתבר כנכון גם אחרי שצברנו קצת יותר קילומטרז') הבנייה הזכירה מעט יותר את הבנייה האירופאית ואין מה לדבר על מזג האוויר הקריר ששרר שם. אולי הגזמתי קצת עם קריר. יותר לכיוון הקר. כמעט קשה להאמין שתוך נסיעה של מספר שעות זה הרגיש כאילו עברנו יבשת.

מצאנו מלון ארבעה כוכבים שלא היה מבייש גם חמישה. בסיועו האדיב של טריפאדוייזר.

https://www.tripadvisor.co.il/Hotel_Review-g293922-d1553456-Reviews-Sammy_Dalat_Hotel-Da_Lat_Lam_Dong_Province.html

הפעם מציאת המלון הלכה מהר יחסית וכעבור חצי שעה מאז שהגענו לדאלאת כבר פרקנו את הדברים בחדר. המלון מפואר מאוד, אולי אחד המפוארים ביותר שהיינו בהם בוייטנאם. העיצוב שלו יכול להיראות מיושן בעיני כמה, אך בעיני הוא הזכיר כניסה לארמון. החדרים היו ענקיים ובסגנון דומה. המיטות גדולות ונוחות וכל זה במרחק קצר ממרכז העיר. בקיצור – מומלץ ביותר.

אחרי אמבטיה חמה (שאין לי בכלל מושג איך הצלחתי להוציא את עצמי משם) הלכנו לאכול. מצאנו מסעדה מומלצת טבעונית שקרובה למלון

Hoa sen

https://www.tripadvisor.co.il/Restaurant_Review-g293922-d1650734-Reviews-Hoa_Sen-Da_Lat_Lam_Dong_Province.html

אם לומר את האמת, הניסיון שלנו עם המסעדה היה מעט מאתגר. השעה הייתה כבר שעת ערב. עד שהצלחנו לבחור מן התפריט הענק וכפול זמן מזה – להסביר למלצרית העייפה שלא ידעה מילה באנגלית מה אנחנו רוצים – יצא אלינו בחור מן המטבח והודיע שהמטבח עומד להיסגר ואם אנחנו רוצים להזמין, אז רק מהעמוד הראשון. וכך חזרנו לשלב ההתחלתי רק עם אפשרויות מצומצמות יותר.

לבסוף אכלנו כמה מנות שלא היו מדהימות, אבל הבאן באו פיצה על הכל. מדובר על לחמנייה מתקתקה מבצק לבן ומעט דביק, ממולאת (בגרסתה הטבעונית) בסייטן (כמו בשר טחון) עם כל מיני תבלינים שונים. ראינו את גרסתה הלא טבעונית בלא מעט מקומות וכעת, יצא לנו סוף סוף לטעום את הפלא הקולינרי הזה. יצאנו משם לאחר ששילמנו על כל הארוחה כ 20 ₪ לחמישה אנשים והתחלנו לעשות את דרכינו למלון, אבל לא לפני שביקרנו בדרך בסופר והצטיידנו בעוד כמה שטויות. ביניהם היה עוד גילוי מסעיר – וופלים טבעוניים שמאוד הזכירו את הלואקר החלבי בשם nabaty. אגב, מרוב שהתלהבנו מהם, הוופלים עשו איתנו את המסע לאורך הוייטנאם כולה ועד לארץ.

23.7.18 מקדש לין פוק, מקדש גולן בודהה, קרייזי האוס ושוק דאלאת

דאלאת קיבלה אותנו בבוקר באפרוריות, כך נדמה תמידית ועם זאת היה משהו מרגיע ונעים בשמיים החורפיים הללו. הגשם סירב לעזוב והעננים התעקשו להמשיך ולהסתיר את הרקיע הנחבא תחתם. ארוחת הבוקר במלון הייתה מצוינת. אין כמו להתחיל את הבוקר עם צלחת פירות טרופיים כגון אננס, פפאיה, מנגו ועוד, איטריות, ירקות מוקפצים, מיץ טבעי סחוט ולחם עם ריבה.

פגשנו את הנהג שלנו ליד המלון מיד אחרי ארוחת הבוקר ונסענו לראות את המקדש לין פוק. השם שפשוט דרש הסתלבטות במהלך רוב הנסיעה (הקצרה יש לומר). על הבת הגדולה שלי שבמקרה ניחנה בשם לין

https://en.wikipedia.org/wiki/Linh_Phuoc_Pagoda

המתחם לין פוק עצמו מרהיב ביופיו. מאות מקומיים ותיירים גדשו את המבנים והמעברים המפותלים. הצבעוניות של המקדשים הייתה פשוט מסנוורת במיוחד על רקע השמיים החד גווניים. פסלים רבים מספור ניצבו בכל פינה. השוס הגדול של המתחם הוא פסלה של אלה בגובה של 4 קומות, עשוי כולו מפרחים מיובשים. אין ספק שהיה זה המקדש היפה ביותר שראיתי הן בוייטנאם והן בתאילנד (טיול אחר שארע לפני 4 שנים).

גם כאן בתי הפכה במהרה לאטרקציה מרכזית כאחת מפסלי המקדש. לא פחות מעשרה מקומיים ביקשו להצטלם עמה שוב ושוב. אך הפעם גם הגברים שבחבורה שלנו זכו ליחס של סלב וגם עליהם הייתה התנפלות של פלאשים ותנוחות "החברים הכי טובים", אליהן ביימו אותם מבקרים מקומיים. נדמה היה שהמראה המערבי שלנו היה מרתק עבורם הרבה יותר מאשר המקדש.

משם עברנו למקדש נוסף לא הרחק משם בשם "גולדן בודהה".

https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g293922-d6960949-Reviews-Statue_Of_Golden_Buddha-Da_Lat_Lam_Dong_Province.html

אחרי הפאר של המקדש הקודם, הוא נראה מאכזב למדי. פסל של בודהה מוזהב (מן הסתם) ועוד כמה פסלים הפזורים לאורך גן קטן ומטופח. שום דבר מיוחד לטעמי ובהחלט אפשר היה לוותר.

היעד הבא בתוכנית היה ה"קרייזי האוס".

https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g293922-d5503688-Reviews-Crazy_House-Da_Lat_Lam_Dong_Province.html

זה היה גם המקום שבו פגשנו לא מעט ישראלים. למען האמת, למרות שקראתי עליו לפני הנסיעה, קשה לומר למה בדיוק ציפיתי ועד עכשיו קשה לומר גם מה קיבלתי. הבית עצמו זה בעצם מין קומפלקס של מבנים מעוותים ללא שום היגיון ארכיטקטוני או צורה עם אינספור מעברים שונים ומשונים. חלקם נגישים וחלקם נמצאים שם לצורכי נוי בלבד. בפנים יש חדרים בעלי צורה משונה לא פחות מן המבנה המכיל אותם (הבנתי שהמקום משמש גם כבית מלון וניתן לשכור שם חדר ללילה). בתוך כל זה הגענו לאולם שלם ורחב שכולו מן הרצפה ועד התקרה צבוע כחול ומקושט בציורים תת ימיים. בכל אופן, די קשה להגדיר את המקום. ועם זאת, אם לשפוט רק על פי תחושה שנותרה לאחר הביקור - היה נחמד ומעניין ונראה שהילדים נהנו שם מאוד.

מרכז העיר ושוק דאלאת

אל היעד הבא הגענו מלווים בגשם עקשן שרק הלך והתגבר מאז הבוקר. השעה הייתה שעת צהריים ולכן, לפני שהתחלנו לחקור את האזור, דבר ראשון שעשינו זה שחררנו את הנהג שלנו והלכנו למצוא מסעדה קרובה לאכול בה ארוחת צהריים. בסוף מצאנו ממש קרוב אלינו סניף של אותה המסעדה מאתמול. אם אדבר בשם המשפחה שלי בלבד – היה לנו לא טעים (חוץ מהבאן באו) והכרזנו בקולי קולות שלשם אנחנו יותר לא חוזרים. בכל מקרה, אחרי ששבענו, יצאנו אל הרחובות ספוגי המים של העיר. בהמלצות שקראתי לפני הנסיעה – נאמר שהשוק בדאלאת הוא אחד הטובים או אם לדייק - בין עשרת הטובים ביותר בוייטנאם כולה, כך שבאנו עם ציפיות גבוהות למדי. וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות. מצאנו שוק קטן בו רוב המוצרים נועדו למקומיים ולא לנו (כגון כלי בית, אוכל או לפחות מה שהם מגדירים כאוכל וכו'..). מאוכזבים, עייפים ורטובים חזרנו אל המלון. (חייבת רק לומר שבערב למחרת, כשבטעות נדדנו ברחובותיה של דאלאת עד לאותו השוק, גילינו מראה שונה לחלוטין והרבה פחות מאכזב, אבל על זה אכתוב עוד בהמשך).

אין כמו להיכנס כמו קבצנים רטובים אל לובי של מלון פאר ולזכות למבטים תמהים מעובדי הקבלה שניסו להיזכר אם עליהם לגרש אותנו או שאנחנו בכל זאת מתאכסנים כאן. למזלנו הם כנראה נזכרו שכן, מאחר ולאחר כמה גבות מכווצות התקבלנו בכל זאת בחיוך ובברכת שלום. המקלחת החמה הייתה מבורכת מאי פעם וכך גם החדר המפנק בו בילינו מספר שעות של מנוחה.(החיסרון היחיד היה לשוב אל אותו המכנס מאתמול מאחר וזה היה מכנס הארוך היחיד שלקחתי איתי). בערב, אחרי שנחנו - שוב מצאנו את עצמינו, נחשו איפה? כן, כן, באותה המסעדה שנשבענו שאליה אנחנו לא חוזרים.

תהליך ההזמנה מן התפריט העשיר (מדי אפילו) התנהל כמו קומדיה משובחת. המלצרים שכלל לא דוברים אנגלית, נדמו כניחנו במין עקשנות שהייתה תחילה מרגיזה ואז הפכה למשעשעת – לא להבין דבר ממה שאנחנו שואלים או מבקשים. אם זה בתנועות ידיים ואם זה תוך כדי שימוש בגוגל טראנסלייט. אחרי לא מעט ניסיונות הצלחנו סוף כל סוף לעשות הזמנה. רק מה, נזכרתי ברגע האחרון לשאול משהו לגבי סוג החלב שהם מגישים במסעדה את אחד המלצרים. שאלה שבאופן הגיוני ביותר ביטלה לנו את כל ההזמנה. לקח עוד רבע שעה לשחזר את ההזמנה מחדש ועוד כרבע שעה עד שהאוכל הגיע.

הפעם היה תורם של החברים שלנו להתמודד מול המלצרית כשניסו לבקש סכין. תחילה בניסיונות הידברות שהניבו הגשה של מרק במקום סכין. אחר כך הם ניסו לתאר את הסכין עם גוגל טראנסלט, מה שגרם להופעתן של איטריות של שולחננו. בשלב הזה כולנו כבר לא הפסקנו לגחך. בסוף בן זוגה של חברה שלי השכיל להראות להם תמונה של סכין שגררה (סוף כל סוף) הנהון ראש וחיוך שלאחריו המלצרית הביאה להם .. לא. לא מזלג, אלא מספריים. כולנו כבר היינו על הרצפה מרוב צחוק. יש לציין שזה גם היה השלב שבו ויתרנו על הניסיון לבקש מהם דברים והסתפקנו במספריים שהם הביאו כדי לחתוך את האוכל (זה היה דווקא נוח למדי. אולי בכל זאת הם עלו כאן על משהו). אחרי עוד מספר טעויות בחשבון ובעודף (כולן לא מכוונות) נפרדנו מהם בחיוך וחזרנו לעוד שנת לילה מפנקת, אבל לא לפני שסגרנו לנו לילה אחד נוסף בדאלאת בקבלה של המלון שלנו.

24.7.18 צ'יקן ווילג', מפלי דטנלה, thien vien lam

את היום האחרון שלנו בדאלאת התחלנו בנסיעה של כעשר דקות אל הכפר lat או בשמו העממי chicken village.

https://www.thetravelninjas.com/chicken-village-dalat-vietnam/

הכפר הקטנטן מפורסם בעיקר בזכות פסל ענק העשוי עץ של תרנגול. המקום, כמו שחברה שלי אמרה, נותן יופי של פרופורציות. מדובר על כפר קטן עם בתים פשוטים למראה. הביקור זרק אותנו כמה עשרות שנים אחורה. תושבי הכפר חיים חיים מאוד בסיסיים ופשוטים. מגדלים לעצמם את היבול. שדה אורז נדחק לו בין הבתים. תרנגולות, פרות. ילדים יחפים עם בגדים מרופטים ועיניים מסוקרנות הציצו מן המפתנים. חלקם כבר נרתמים לעזור בפרנסת המשפחה. הילדים שלנו היו המומים לראות קטנטנים בני לא יותר משמונה סוחבים על גבם סלים עם ירקות, עובדים בשדה או רועים צאן. ולנו הייתה זאת הזדמנות נהדרת להזכיר להם וגם לעצמינו עד כמה בורכנו בחיים שנראו לפתע קלים בהרבה מאשר של אותם מקומיים. הגשם (או כן, אותו הגשם שסירב לעזוב אותנו מן הרגע בו הגענו לדאלאת) החליט בשבילינו שהגיע הזמן להתקדם הלאה.

על כן עזבנו את הכפר ונסענו ליעד הבא שלנו והוא מפלי דטנלה

https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g293922-d2448851-Reviews-Datanla_Falls-Da_Lat_Lam_Dong_Province.html

ברגע שמגיעים לחניה ישנן מספר אטרקציות שניתן לעשות במקום. אף על פי שתכננו לעשות שם מסלול חבלים – בגלל חברינו העקשן והרטוב, נאלצנו לוותר. עם זאת, אם תגיעו לשם במזג אוויר יותר מסביר פנים, אז הבנתי שהמסלול מאוד מומלץ ובטיחותי.

שילמנו בקופה על מגלשת הרים וכניסה למפלים (מומלץ מאוד לקחת את שניהם ולא לשכוח לבקש גם כרטיסי חזור, אחרת תאלצו לעלות ברגל עליה לא קלה). בתחילה ירדנו במגלשת הרים אל המפלים. המסלול לא ארוך, אבל הנוף סביב בהחלט מפצה על כך. לצערנו נתקענו מאחורי תיירים סיניים שהחליטו לוותר על המהירות והכיף ופשוט נסעו בקצב של צב עם עצירות (אסורות יש לציין) בשביל אינספור סלפים. מיד כשהגענו מטה – התגלו המפלים. אמנם הם בהחלט יפים ונעים מאוד להסתובב שם, אבל אין מה להשוות אותם אל מפלי פונגור. אחרי כמה תמונות ונשנוש במסעדה קטנה הממוקמת ממש ליד המפלים, עלינו חזרה למעלה באותו המסלול של מגלשות הרים שפשוט העלו אותנו הפעם בקו ישר וחסכו לנו עליה רגלית לא פשוטה.

משם נסענו אל מנזר ומקום למדיטציה בשם thien vien lam

https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g293922-d451021-Reviews-Thien_Vien_Truc_Lam-Da_Lat_Lam_Dong_Province.html

ההגעה לשם היא עם רכב. יש חניה מסודרת בכניסה. מן החניה נכנסנו אל תוך המתחם. המבנה עצמו אינו מעניין, אך יש שם גן מקסים עם אגם שנעים לטייל בו.

עשינו שם סיבוב לא ארוך ואז חזרנו לחניה וממנה, קצת יותר למטה, יש כניסה לתחנה של רכבל. הרכבל מאוד מודרני ומסודר והוא נשא אותנו למעלה אל פסגת הר. כל הדרך התפעלנו מן הנופים שהזכירו יותר שוויץ מאשר וייטנאם. למעלה יש תצפית יפה על העמק ועל דאלאת עצמה. כמות הפעמים בהן ביקשו להצטלם עם הילדים שלנו למעלה בתצפית כבר הייתה פשוט מגוחכת. נראה שרוב הזמן שהיינו שם, במקום לראות את הנוף, ראינו איך מביימים את הילדים שלנו אל תוך תצלומים משפחתיים. פעם זאת משפחה שלמה ש"אימצה" לה כמה ילדים לבנים, פעם נערה, בת גילה של בתי, עומדת מול הנוף ומחבקת את בתי מאחור בסצינת "חברות הכי טובות". לא היה גבול לדימיון ולפלאשים.

אחרי שעשו להם בוק או עשר ובכל זאת ראינו קצת את הנוף ועשינו גם כמה צילומים משלנו, ירדנו מן ההר ופנינו חזרה לדאלאת.

השעה הייתה שעת צהריים והלכנו לאכול, הפעם במסעדה בודהיסטית קטנה ופשוטה, מיני רבות הפזורות לכל אורך וייטנאם ומשם פנינו להסתובב קצת ברחוב, אחרי ששחררנו את טוי לעיסוקיו. קנינו בחנות נעליים נעלי אדידס מהממות לילדים. כל זוג עלה 30 ₪. עברנו גם כמה חנויות בגדים, אבל היה פער גדול מדי בין האופנה שלהם לבין שלנו, כך שלא ממש מצאנו משהו מעניין לקנות. לאחר כשעה וחצי של שיטוטים חזרנו למלון למנוחה ובערב הלכנו שב להסתובב. במקרה נדדנו עד לאזור השוק בו היינו אתמול ואז הבנו על מה כולם דיברו.

https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g293922-d451009-Reviews-Dalat_Market-Da_Lat_Lam_Dong_Province.html

השוק העלוב והמקומי שפגשנו יום קודם שינה לחלוטין את פניו לכבוד הבאים בשעריו זרועי אורות הניאון. הכל היה שוקק, רועש, צבעוני. עשרות דוכנים קמו לאורך המדרחוב (או לפחות מה שהיה אמור להיות מדרחוב, למרות לא מעט מכוניות שפילסו את דרכן בין אנשים). גם הסחורה הפכה להיות הרבה יותר מעניינת ואטרקטיבית לעומת הצהריים. אחרי שהסתובבנו בו בהנאה והצטיידנו בעוד כמה שטויות, פנינו אל מסעדת "גניש" ganesh dalat

http://www.ganesh.vn/site/ganesh-dalat.html

מסעדה הודית שהתגלתה כמציאה של ממש. אמנם המחירים בה היו יקרים יותר ממסעדות אחרות בהן ביקרנו בוייטנאם, אבל זה היה שווה כל דונג. המנות משביעות וטעימות. השירות מהיר ואדיב והמסעדה עצמה מעוצבת בטוב טעם, נקייה ונעים לשבת בה. יש להם גם מושג מצוין לגבי מה טבעוני ומה לא ויש מבחר מאוד גדול של מנות טבעוניות. בכל מקרה, העברנו שם את שארית הערב שלנו. בזמן שהיינו במסעדה הבחנו בזוג די בולט. שניהם נראו בשנות החמישים לחייהם – אישה גדולת מימדים אפרו אמריקאית ולידה גבר לבן, גבוה ורחב שנראה כביכול יצא הרגע מסרט הוליוודי על כנופיה של אופנוענים. ולמה אני מספרת עליהם? התשובה תגיע מתישהו בהמשך...

אחרי שסיימנו את האוכל, חזרנו למלון לאריזת מזוודות ולשנת לילה אחרונה שלנו בדאלאת. מחר בבוקר שוב יוצאים לדרך וממשיכים לנה טראנג.