וייטנאם היתה משאת נפשי שנים רבות בעיקר בגלל הסלעים והאיונים היפים הפזורים במפרץ האלונג ביי. כל פעם היעד נדחק הצידה עד שהשנה קראתי כי לקראת סוף חודש ינואר או פברואר מתקיים חג הטאט שהינו ראש השנה שנחוג גם בסין, דרום קוריאה ועוד מדינות במזרח אסיה בו זמנית. זה שידרג את הטיול ברמות. השנה הינה שנת העכברוש. העיתוי משתנה משנה לשנה כיון שהוא נחוג על פי שנת הירח כמו בלוח העברי.

השם המלא של החג: Tet Nguyen Dan. מברכים: צ'וק מוק נאנג מוי. = שנה טובה.

התברר לי כי החגיגות מתקיימות במשך 7 ימים. לפני החג הכנות מעניינות. אופנועים, אופניים וכל כלי ממונע מסיעים עצים פורחים בעיקר עצי שזיף או תפוזונים סיניים או עצי שקד כדי לקשט את הבית או חצר הבית, את בית העסק, ובנוסף הרבה פרחים בעיקר צהובים ואדומים. מנקים וממרקים היטב את הבית. נוהגים לארח בני משפחה.

לפני הנסיעה שמעתי כי בסין פרצה איזו מגיפה מסתורית קורונה שמה, הצטיידתי במסיכות פשוטות, הקורונה אופסנה במחשבות ועקבתי עליה מרחוק עד ש...

הצבעים לא נבחרו באקראי. כמו בדגל של ויטנאם שצבוע כולו אדום ובמרכזו כוכב צהוב. גם כאן הצבע האדום מסמל מזל ואילו הצהוב את השמש והבריאות.

במחצית פברואר הפרחים קמלו והושלכו אחר כבוד לפח.

לא יכולתי להחמיץ את העכברוש בעיר דנאנג 

צולם בעיר דנאנג העכברוש ואני לפני גשר הדרקון

ברחובות האנוי נחשפנו למנהג שאנשים לוקחים סרטים אדומים ושורפים בתוך מתקן קטן הנראה כמו פגודה קטנה. השריפה נועדה להזמין את הרוחות הטובות אליהם.

כמו בתמונה מטה שצילמתי בסמטה בהאנוי

פרח הלוטוס נחשב לפרח הלאומי של וייטנאם לכן תמצאו אותו הרבה. וכשהוא מואר בלילה זה מרהיב. המזרקה היפה כשברקע בית העירייה המואר נותרה על מקומה.​​​​​​

צילמתי בסייגון - הו צ'י מין סיטי ברקע בית העירייה

דגלים פוזרו ברחבי הערים, בכל כיכר או שדרה , כתוביות גדולות מוארות בשלל צבעים, בעלי חנויות קישטו את פתח החנות בדגלים וכמובן גם מוסדות ציבור כמו בתי ספר, אוניברסיטאות ועוד.

ברחובות ובפינות רחובות מוכרים פרחים וקישוטים לחג.

גם העיר דלאת קושטה עם פסלי פרפרים ופרחים אותם צילמתי בהתלהבות

בהרבה מקומות בין הדרכים הוצבו שלטים מאירי עיניים לרגל השנה החדשה בסגנון קומוניסטי המראה שזהו חג משפחתי ושוב הצבעים השולטים הם אדום וצהוב.

תאורה צבעונית ברחובות לרגל החג

לפני חנויות ובתוכן ניצב מקדש קטן שבו פסל בודהה, קישוטים , עץ מניב פרי והכל בצבעים הדומיננטיים בעיקר של אדום וצהוב..

ויטנאם מונה כ-94 מליון תושבים. המדינה צרה וארוכה נראית כמו האות S באנגלית.

מזג האויר

מבחינתי חודש ינואר היה אידיאלי לביקור שכן זו מדינה שרק בצפון קריר – באיזור סאפה אך במרכז חם ולח ובדרום עוד יותר. בצפון היה די קר ונזקקנו למעילים, כובעים וצעיפים. מבחינתי זה אחלה. במרכז היה נעים עד 24 מעלות צלזיוס חולצה קצרה עם ז'קט פליז רק בבוקר.

בדרום את החולצות הקצרות הכי דקות אבל היה יום שהתמזל מזלי והיה אפילו נעים.

המקום הכי חם ולח היה בעת ביקור במחילות הוייטקונג בקו צ'י. 

טיסה

טיסה ארוכה של אל על במשך 10 שעות ו-10 דקות עד בנגקוק. קונייקשן קצר והמשך של עוד שעה ו-40 דקות עד האנוי. 

רקע 

על הרכב האוכלוסיה, הגיאוגרפיה תוכלו למצוא בכתבות של ד”ר גילי חסקין

כאן וכאן. על ההסטוריה תקראו כאן ובכתבתו של של יובל נעמן כאן.

על מנהגים בויטנאם בכתבה של ד”ר גילי חסקין כדאי מאד לקרוא כאן.

מידע פראקטי רב תוכלו למצוא בלמטייל כאן.

בוייטנאם קיימים מעל מליון סקוטרים – וספות. רשיון נהיגה ניתן לילדים מעל גיל 16. זה הרכב הכי זול שידם של רבים משגת. לכן ניתן לראות לא פעם משפחה שלמה על הקטנוע.

מידע חיוני רב באתר GO TRAVEL תוכלו למצוא כאן. 

האנוי תחילה – פאריס של המזרח

אגדת עם עתיקה: מספרת על צב מים מאד נדיר, שחי באגם קטן במרכז האנוי שהחוקר הזיאולוג פרופסור הא דין דוק, שחקר רבות צבי מים, מכנה אותו Rafetus Leloii, על שמו של הקיסר הוויטנאמי לֶה־לוֹי, ששלט באזור במאה ה־15. לפי האגדה לקיסר היתה חרב קסמים, והוא השתמש בה כדי לגרש את הפולשים הזרים שאיימו על הממלכה. יום אחד, כאשר הפליג לה־לוי להנאתו באגם – שכונה אז Ho Luc Thuy (האגם בעל המים הירוקים) – הגיח לפתע צב ענקי מהמים ואמר לו שעליו להחזיר את החרב למלך הדרקון. 

מייד לאחר מכן נשלפה החרב מתוך נדנה ונבלעה בפה העצום של הצב, והצב נעלם מתחת למים. בעקבות האגדה שונה שמו של האגם, והוא נקרא כיום "האגם של החרב שהוחזרה"

- Ho Hoan Kiem. מה שיפה עוד בסיפור שהחוקר הנ”ל חלה במחלה קשה ולאחר שראה את הצב בחזיונו הוא כמובן נרפא כמו באגדות.

מה אהבתי בהאנוי?

שמה של האנוי פירושו על גדות הנהר. היא שוכנת על גדותיו המערביות של הנהר האדום.

האגם HOAN KIEM רומנטי גם ביום ובלילה .

בלילה הגשר המכושף עם השתקפות המושלמת במים

מקדש Ngoc Son ( בחלק הצפוני של האגם)

כדאי להקיף את האגם ולצפות בשערים היפים האלה עם הפיסול משני הצדדים. 

מקדש נגוק סון היפה, הוקם במאה ה-18 פירוש שמו של המקדש הוא הר האיזמרגד והגישה אליו נעשית באמצעות הגשר האדום הנקרא טהה לאק.

טיול בריקשה ברחובות הקטנים הסואנים בעיר העתיקה

כאן נוכחים לדעת שהמדרכה אינה עבור הולכי הרגל אלא עבור המסעדות והחנויות שמוציאים מרכולתם החוצה, וגם עבור הסועדים האוכלים על שרפרפים נמוכים כמובן על המדרכות.

אסל ודליים עדיין משמשים לנשיאת פירות וירקות. אם חשבתם שזה משא קל – אתם טועים!!!

אפילו ניסיתי להרים והכתף כמעט יצאה ממקומה

לראות את שפע הירקות והפירות כמובן על המדרכות

להרגיש את דופק החיים אם כי לעיתים הנסיעה בריקשה מעט מפחידה כי מפחדים שמא רוכב אופנוע או מכונית תכנס בריקשה אבל הכל מסתדר בתנועה נפלא והשעה של הנסיעה חולפת מהר.

המוזוליאום להו צ'י מין  – שנחשב לאבי האומה והחלפת המשמר

אני מאד אוהבת לראות החלפת משמרות בכל מדינה בלבוש שונה וטקס שונה. גם כאן לא התאכזבתי הטקס מתקיים בשעה 9.00. המוזוליאום ניצב ליד כיכר Ba Đình, בה הוכרזה גם

עצמאותה של ויטנאם ב-2.9.1945. המבנה המפואר בגובה של כמעט 22 מ' והוא מרשים.

הארמון הנשיאותי

זהו מבנה מרשים מאד שבנייתו החלה ב-1900 ונמשכה 6 שנים . המבנה הינו בסגנון קולוניאלי צרפתי בהתאם לתקופה דאז. בתחילתו התגורר שם המושל הצרפתי של הודו-סין. הרבה עצים ופרחים מקיפים את המבנה .

הבתים הצנועים של הו צ'י מין

המנהיג הדגול חי כאן במשך 15 שנים משנת 1954 .החדרים קטנים וצנועים אבל מוקפים גינות וצמחים מזנים שונים מרחבי ויטנאם, אגם ומזרקה שהשלווה שורה כאן. המכוניות שנמצאות הן מתנות שקיבל ממנהיגים בעולם.

בית החשמלאי של הו צ'י מין

אף הוא צנוע ביותר עם חדרים פשוטים ובקושי מרוהטים. בנוי על כלונסאות כמנהג הבתים בצפון הארץ .הנוף סביב היה נפלא.

צניעות

פגודת העמוד האחד

פגודת העמוד האחד שבסמוך למוזיאון הו צ'י מין נמצאת במרכז העיר, היתה מבנה עץ עתיק שנבנה ב-1049 ומוקף מים וצמחייה. אולם בשנת 1954 צבא צרפת הרס אותה, אך שנים לאחר מכן נבנתה מחדש. לאיש לא מפריע להתפלל כאן למרות שאינה המקורית. הכניסה חופשית.

האגדה : לפי האגדה הפגודה נבנתה על ידי הקיסר לי תאי טונג חשוך הילדים לאחר שחלם כי אלת הרחמים הגישה לו ילד כשהיא יושבת על פרח לוטוס. הקיסר נשא לאשה לאחר מכן בת איכרים, והיא ילדה לו בן, יורש לכתרו ולכן הקים הקיסר את המקדש המעוצב ומזכיר את פרח הלוטוס שהקיסר ראה בחלומו.

נושאים תפילה לפני עלייה למקדש 

מקדש קואן תאן – Quan Thanh Temple – מקדש האלהים

המקדש הינו עתיק יומין ונבחר יחד עם עוד שלושה מקדשים היוצרים את ארבע רוחות השמים להגן על העיר האנוי מרוחות רעות.

בחצר ניתן לראות את פסלי הפילים ועצי הפרי

בפנים מקושט עם סממני החג ופירות מנחה לפסל האל שבתמונה מטה.

פסל ענק מברונזה בגובה 4 מ' של האל ששומר על האנוי TRAN VU

המסעדה הוייטנאמית הטובה ביותר בהאנוי: VAN MIEU DELI

כתובת וטלפונים כאן

אהבתי לאכול כאן אחרי פעמיים שהתארחנו כאן לארוחות ערב. המזון היה מגוון ומאד טעים, הוגש במהירות ובאדיבות, מנות גדולות, המלצרים דיברו אנגלית. המקום מאד נעים עם ציורי קיר מההסטוריה של וייטנאם והמקום.

האלונג ביי העיר והמפרץ

שייט בהאלונג ביי שהוכרז כאחד משבעת פלאי הטבע בעולם ב-2011, היה משאת נפשי – מזה שנים רבות. חלומות נועדו להגשמה . מה רבה היתה אכזבתי כשעקבתי אחרי מזג האויר הצפוי בימים האחרונים לפני הטיול כשגשם צפוי לרדת כאן.

גשם אמנם לא ירד לנו אבל אובך כיסה את הצוקים היפים. למזלנו כשהתקרבנו לצוקים אפשר היה להנות גם מצורתם ומצבע המים. במפרץ הזה פזורים כ-3000 איים ואיונים קרסטיים. 

פירוש השם – המקום בו הדרקון שקע. על פי המסורת הוייטנאמית כאשר סין פלשה לוייטנאם שלחו האלים משפחת דרקונים להגן על הוייטנאמים, הללו ירקו אבני ירקן שנפלו במפרץ והסתדרו כחומה בצורה וכך הגנו מהפולשים.

ארוחת הצהרים על הספינה היתה טעימות מרולים ושרימפסים – נותרנו רעבים.

עצירה במערת נטיפים THE MIRACLE שכ-100 מדרגות מטפסות אליה ועוד כמה בפנים. למי שכבר ראה בימיו מערות נטיפים יפות ומתקשה בהליכה – יכול לוותר. הנוף מלמעלה יפה.

המראות מחוץ למערה במפלס התחתון הפעימו אותי יותר ואולי כי ראיתי מערות נטיפים רבות ויפות ממנה.

נסיעה על האוטוסטרדה החדשה בלילה מהאנוי צפונה בגשם ולעיתים גם ערפל, נסיעה של 4.5 שעות כשהנהג מדי פעם גם מנמנם או מדבר בנייד היה הדבר הכי מפחיד שיכול להיות ומזלנו שהגענו בשלום ליעד.

לאו קאי – הישוב והמחוז הצפוני הגובל בדרום סין – יונאן

מלאו קאי בירת המחוז בשם זה, אפשר להבחין בישוב הנמצא מצפון בחבל יונאן השייך לסין , כשהנהר האדום – אחד הנהרות הארוכים בוייטנאם, חוצץ ביניהם. תחנת הרכבת נמצאת מעבר לנהר בסין ונועדה לכל הרוצים לבקר בצפון וייטנאם או בחבל יונאן בסין וגם לדואר. הנסיעה ברכבת בלילה היא אמנם ברכבת מטלטלת אבל לפחות בטוחה יותר.

גשר להולכי רגל מחבר בין שתי המדינות, והרבה סוחרים נושאים סחורות וחוצים את הגבול.

במעבר הגבול פגשנו את היפה בנשים מגונדרת עם לבוש אופייני למקומיים

ואפילו ציורי קיר להפתעתי הרבה על גבי קיר ארוך שנראה כי מספר את ההסטוריה של המקום

אפילו כאן בצפון מתכוננים לחג החשוב ראש השנה עם חבילות ארוזות לרכישה – הייתי קונה אבל למי לתת?

למגיעים עד כאן בדרך כלל מטרתם לבקר בצפון וייטנאם. מלבד האוטוסטרדה המגיעה לכאן קיימת אפשרות לנסוע ברכבת מטלטלת שתחנתה הינה בחלק הסיני. הנסיעה ברכבת אמנם ארוכה יותר כ-8 שעות לעומת 4.5 שעות באוטובוס ממוזג, אך בטוחה יותר.

על חווית הנסיעה ברכבת תוכלו לקרוא בבלוג הנפלא של הטוריסטית (לחץ על שם הבלוג ) – מלי אברמוביץ פוסט הכתוב בחן רב ונותן פרוט לבוחרים באופציה זו.

המשך הטיול בפוסט הבא -וייטנאם סאפה – שוק באק הא ומה שביניהם !!!