את היום אנחנו מתחילים בלנסות להבין איפה יש מייבש כביסה בחדר שלנו. מכונת כביסה יש, אז למה אין מייבש?. בייאושנו אנחנו פונים לבעלת הדירה, היא מסבירה לנו בסבלנות (מהולה בזלזול?) שחדר האמבטיה שלנו, אחרי שלוחצים על אחד הכפתורים בלוח הבקרה המשוכלל שלו, הופך כולו למייבש ענק. באמת, איך לא חשבנו על זה לבד?
יוצאים לטייל למקדש הכסף, שאין בו טיפה אחת של כסף, אבל יש לו גן מדהים ביופיו. משם ממשיכים לשביל הפילוסופים ומנסים, תוך צעידה בו, לחשוב מחשבות נעלות שמתאימות למעמד ולמקום. החום מקשה על המשימה ובסוף כל מה שאנחנו מצליחים לחשוב עליו זה על גלידה. למודי ניסיון אנחנו מוותרים על גלידת התה הירוק שמציעים כאן בכל מקום ואוכלים האגן-דאז רגילה.
משם נוסעים לתחנת הרכבת של קיוטו. מבנה ענק שמכיל תחנת רכבת רגילה, רכבת תחתית, שינקנסן (רכבת מהירה) ותחנת אוטובוס שנותנת שירות למליון וחצי תושבי קיוטו ולאין ספור המבקרים בה. זה מבנה מדהים ביופיו עם המון שטחים פתוחים לציבור ובאחד מהם אנחנו זוכים לשמוע קונצרט מוזיקה נחמד. במקום גם מאות מסעדות ואנחנו מנסים שוב למצוא סושי במחירים סבירים ולא מצליחים אז אוכלים ארוחת יפנית רגילה. משוטטים במבנה הענק ומתפעלים מהניקיון, הסדר והארכיטקטורה היפיפייה. במקום קיימות המדרגות הנעות הגדולות בעולם. בגג בקומה 11 יש נוף של כל קיוטו וגן עם עצים ודשא. בקומה העשירית יש מעבר לצד השני של התחנה .אין מה לומר –מבנה גאוני מרשים .
משם אוטובוס "הביתה". מחליטים שמספיק להיום. אני נשלח לסופר המקומי להביא "פיתות וחומוס" לארוחת הערב שמתארגנת במהירות בחדר שלנו.
