9.8.19 מוזיאון החלל, מתחם VDNH ורחוב Nikolskaya

זוכרים את אסון צ'רנוביל? ההוא שממשלת רוסיה ניסתה בהתחלה לטייח בכל כוחה. זה שפגע באינספור בני אדם ובעלי חיים? אז הבוקר שלנו התחיל עם ידיעה מלחיצה במיוחד בנוגע למזג אוויר סוער במוסקבה, יחד עם בקשה מן התושבים לא לצאת מן הבתים, כאשר בחוץ יום שמשי ונעים. ולמה זה היה כל כך מלחיץ? כי בנוסף לזה התפרסמה גם ידיעה, נפרדת לחלוטין, על כור גרעיני רוסי עם חשד לדליפה רדיאוקטיבית בערוצי החדשות הבינלאומיים.

אחרי דיון מעמיק עם בן זוגי, כאשר רמות החרדה שלי מגרדות את הקצה העליון של מונה גייגר ואילו של בן זוגי לא מזיזות כלל את המחט, הוחלט שגם אם יש קרינה באוויר, אז מצבינו גם ככה אבוד ואין טעם להפסיד יום של טיול.

התארגנו עם כריכים, מטריות ולא מעט אומץ ויצאנו לכיוון מתחם ה – VDNH.

אגב, בסופו של דבר מזג האוויר הפתיע ובאמת הפך לסוער והחשד לדליפה רדיואקטיבית התגלה כלא נכון.

ממול ל VDNH ובדיוק ליד תחנת הרכבת התחתית, נמצא מוזיאון שאני מאוד ממליצה לבקר בו:

מוזיאון החלל

http://www.kosmo-museum.ru/?locale=en

מחיר כניסה: 900 רובל עבור חמישה אנשים.

המשפחה שלי לא מתעניינת באופן מיוחד בתעופה על כל סוגיה (טוב, חוץ מסרטי marvel למיניהם או כאשר הילדים היו קטנים יותר - קפיצה מספות), אבל למרות זאת, כולנו בילינו שם שעתיים מרתקות ביותר.

בין המוצגים ראינו ביגוד וציוד של קוסמונאוטים, דגמים של מעברות חלל, מטאוריטים שאפשר ממש לגעת בהם,

עשרות סוגים של לוויינים

ועוד מלא מוצגים מעניינים. מצאנו את ישראל שלנו בטבלה של חקר החלל (ממוקמת גבוה במיוחד). וגולת הכותרת של הביקור – חללית אמתית שניתן ממש להיכנס לתוכה.

בדיוק ממול, ממוקם:

מתחם VDNH

https://vdnh.ru/

כשאני נזכרת במוסקבה, אז התמונה הראשונה שעולה לי בראש זה השער העצום שמוביל אל המתחם הנ"ל. הגרנדיוזיות שלו, הגודל האדיר, כולם כמו באים להוכיח את מה שהעולם יודע כבר מזמן – שרוסיה היא מעצמה.

אחרי שמבקרים במוסקבה ובמיוחד ב VDNH מבינים לגמרי את משמעות המילה – מעצמה. הכול משדר כוח, גדולה, גאווה לאומית. הכול מאסיבי. הכול נועד לגרום לדמויות הזעירות, המשוטטות על הקרקע, להרים את ראשן עד שיכאב הצוואר. לפעור את עיניהן עד שאלה יאיימו לצאת מארובותיהן. הכול נועד לגרום למי ששם למטה להרגיש כמו נמלה.

הזמנים השתנו, ללא ספק. בכל פינה יש היום רשתות של מזון מהיר (עד היום אני זוכרת את תורי הענק שהשתרכו לאורך הרחוב, כשפתחו את המקדונלדס הראשון בסנט פטרסבורג), חנויות מעצבים וסופרמרקטים (גם את התורים לקניית מצרכי מזון אני זוכרת). ועם זאת, עדיין, כשמסתובבים שם בין מפלצות הבטון שדוקרות את הרקיע, אפשר להרגיש קצת כמו פעם. קצת כמו שסטאלין שבנה את מתחם ה VDNH כמפגן של כוח והישג, התכוון שאנשים ירגישו.

עם זאת, למרות שבעבר הייתה בשטח המתחם בעיקר תערוכה של הישגים חקלאיים ותעשייתיים, היום ביתני הענק המעוצבים והמרהיבים מאחסנים בתוכם סוגים שונים של מוזיאונים.

אגב, זוכרים שאמרתי שמזג האוויר היה שמשי ונעים בבוקר, אז כבר לא.

רוח חזקה... לא, זאת לא הגדרה טובה.. רוח ברמת חצי הוריקן נשבה במלוא העוצמה על הרחבה העצומה, העלתה גלים על פני שרשרת המזרקות המובילות עמוק פנימה וניסתה להפשיט אותנו מן המטריות. הסתכלתי מעט בחשש על הבן שלי שעוד לא גירד את ה 30 קילו וליתר ביטחון נתתי לו יד, פן הרוח תנסה לבצע בו שיחזור לסצנת מרי פופינס והמטריה.

גשם זלעפות שהתחרה עם הרוח ריסס אותנו ברסיסים קרים כקרח. קול רציני וחמור, שנשמע לרגע כביכול יצא מדפי התנ"ך, רעם על פני כל השטח באזהרות חמורות לפנות את האזור בגלל הסערה. מעט לחוצים, הסתכלנו סביב, אך ראינו שיש לא מעט מבקרים שלא הראו סימני חשש מן ההודעה הדרמטית ועל כן העמקנו פנימה.

תחילה נכנסנו אל תוך מוזיאון השפה הרוסית. מן הסתם, זאת לא הייתה בחירה של סקרנות, אלא נטו ניסיון למצוא מחסה ממזג האוויר. המוזיאון כולו היה אינטראקטיבי ולמען האמת אני דווקא כן מצאתי בו עניין (בזמן שהילדים מצאו בעיקר את כל הכפתורים שאפשר ללחוץ עליהם).

משם, בחצי ריצה, הגענו אל מתחם האוכל שהיה ממוקם בחוץ. קנינו לנו מן סופגניות מתוקות כאלה (שקראתי שהן טבעוניות) בדוכן שנקרא:

Te samiye ponchiki

https://www.tripadvisor.co.il/Restaurant_Review-g298484-d6113357-Reviews-or10-Te_Samiye_Ponchiki-Moscow_Central_Russia.html

התחבאנו מתחת לגגון, בין שני דוכנים, מהישג ידם של הגשם והרוח והתענגנו על כל ביס.

משם דילגנו במהירות לביתן של "בלארוס" ובו היו בעיקר דוכני אמנים שונים ומוצרים מן האזור. הסתובבנו קצת עד שהפשרנו וקינחנו בשוקולד טבעוני שקנינו באחת החנויות.

הביתן הבא אליו הגענו היה עדיין בשלבי אכלוס . היו בו מספר מכונות מציאות מדומה מהן נהנו הקטנים שבחבורה,

וגם גלריית 3D

כבר היינו בעבר במקום דומה בווייטנאם, אם כי דווקא בווייטנאם זה היה מספר רמות מעל מבחינת איכות הציורים. ועדיין נהנינו מאוד להצטלם בסצנות שונות ומשונות

חלקן מסרטים

או סדרות מוכרות כגון הארי פוטר

או המתים המהלכים

. בילינו שם קרוב לשעתיים עם הרבה צחוק והנאה. לכן, אף על פי שיש בהחלט טובים ממנה בעולם, עדיין הייתי ממליצה לעצור שם להפוגה משעשעת ומגבשת.

אגב, רק הביתן האחרון של מציאות המדומה והגלריה היו בתשלום. הכניסה לשני הביתנים האחרים הייתה חינם.

באופן עקרוני, אם לא מזג האוויר הסוער לתוכו נקלענו, היינו כנראה מעבירים במתחם VDNH יום שלם. המקום עצמו מאוד יפה. יש בו יותר מעשרה ביתנים שנראים כמו ארמונות מפוארים

, אליהם מובילות שדרות רחבות, ערוגות פרחים ומזרקות, ומאוד נעים להסתובב שם ביום שמשי.

אחרי הביקור בביתן של גלריית 3D חזרנו אל הדירה החמימה שלנו. התקלחנו, נחנו מעט ונסענו (2 תחנות מטרו) רק אני, בן זוגי והבת הגדולה להסתובב בערב (אחרי שמזג האוויר פרק את זעמו על העיר ונרגע) ברחוב:

Nikolskaya

https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g298484-d549635-Reviews-Nikolskaya_Street-Moscow_Central_Russia.html

זהו מדרחוב מרהיב ביופיו שנמצא בסמוך לקרמלין ושווה מאוד לבקר שם דווקא בערב, כאשר כל הרחוב מואר באלפי נורות צבעוניות.

חנויות המעצבים, רבבות האנשים שמטיילים בו ותקרת האורות המנצנצים גרמו לנו להרגיש כביכול נחתנו בתוך אגדה (לאו דווקא רוסית). הלכנו לאורכו, בעודנו סופגים את קסם המקום, עד שהגענו אל גולת הכותרת של מוסקבה ושל רוסיה בכלל – הכיכר האדומה

אמנם אנחנו עוד נחזור לשם ולא פעם אחת, לסיור הרבה יותר מעמיק, אבל לראות את אחד המקומות האייקונים ביותר בעולם, ועוד כאשר שרשרת הבניינים והכנסיות מתנשאת אל שמיים זרועי כוכבים, בעודם מוארים כך שהם נראים כמו עוד שורה של כוכבים שירדו ארצה, היה פשוט עוצר נשימה.

וזהו קניון Gum המפורסם מואר בלילה:

אחרי שצילמנו עשרות תמונות נלהבות, חזרנו אל רחוב Nikolskaya

והלכנו להשביע את רעבוננו במסעדת:

La Pain Quotidien / hleb nasushniy

https://www.lepainquotidien.com/ru/en/locations/%D0%9D%D0%B8%D0%BA%D0%BE%D0%BB%D1%8C%D1%81%D0%BA%D0%B0%D1%8F/Nikolskaya-Street-8/1

זוהי רשת מסעדות שפזורה בכל מוסקבה. הרשת עצמה אינה טבעונית, אך יש בה מספר אפשרויות טבעוניות שמסומנות בציור של גזר. המסעדה הייתה מחולקת לשני חלקים. החלק הקדמי זאת בעצם מאפיה עם מאפים מלוחים ומתוקים (שאינם טבעונים) והחלק האחורי זאת המסעדה עצמה.

האווירה בה הרגישה יוקרתית והשירות היה בהתאם. שתיתי שם את הקפה הטעים ביותר ששתיתי בחיי. גם האוכל היה טעים מאוד. לקחנו פלאפל, מרק ומוקפץ עם ירקות שונים.

המחירים יקרים (יחסית למסעדות ברוסיה), מה שכמובן לא היה מפתיע כלל בהתחשב במיקום המסעדה המדוברת או האווירה שבה.

אחרי האוכל, השעה המאוחרת כבר דרבנה אותנו להיפרד מן הרחוב הקסום ולחזור אל דירתנו הקטנה לשנת לילה.

10.8.19 קתדרלת ישו המושיע, פארק צאריצינו/ Tzaritsino Park

ורחוב ארבט הישן / Old Arbat street

הבוקר לא מיהרנו. קראתי שהמקום הראשון אליו אנחנו מתכננים להגיע נפתח רק בשעה 12:00, לכן הרשינו לעצמנו להתעורר מאוחר. אכלנו ארוחת בוקר רגועה, עשינו קצת מטלות שנחוצות לכל מי שבוחר לשכור דירה (כגון כביסות, כלים, קיפול כביסה וכו'...), כך שיצאנו מן הדירה רק לקראת השעה 12:00.

הרבה אנשים מרימים גבה כשאני מספרת להם שאנחנו שוכרים בעיקר דירות. אני שומעת הרבה משפטים כמו: "באתי לחופשה, מה עכשיו להתחיל עם כלים, כביסות וכו'...".

אז נכון שכששוכרים דירה לא מקבלים ארוחת בוקר מוכנה או ניקיון יומי של החדר. מצד שני, חדרי מלון, באופן גורף, הרבה יותר קטנים מדירות. וכשמדובר בחופשה משפחתית, הם מרגישים לי צפופים ונוצר מן סיר לחץ שלכולנו קשה אתו.

מבחינת האוכל, אני מעדיפה לאכול ירקות טריים שחתכתי בעצמי (ולא דרוש לכך מאמץ מיוחד), לחם שזה עתה נאפה ממאפיה קרובה וממרחים שקנינו בסופרמרקט. שלא לדבר על הבונוס של מקרר גדול ובו אפשר להחזיק שפע של פירות ופינוקים אחרים כמו גלידות, מעדני סויה ועוד. גם בצהריים, כאשר אין מסעדה זמינה עם מבחר טבעוני באזור, אנחנו תמיד יכולים להכין סיר פסטה או אורז.

מבחינת ניקיון, אז נכון שאף אחד לא מנקה לי את הדירה בזמן השהות שלי שם (למרות שגם זה לא כל כך נכון. יש דירות שמציעות את השירות הזה כאשר מדובר בשהייה של שבוע ומעלה). אבל אנחנו גם לא ממש צריכים את זה. אנחנו נמצאים בדירה זמן מאוד קצוב – בבקרים עד שיוצאים לטייל ובערבים רגע לפני שהולכים לישון, כך שהדירה לא באמת מספיקה לצבור לכלוך.

וכמובן מבחינה כלכלית לדירות יש יתרון, במיוחד כאשר מדובר במשפחה בת חמש נפשות. רוב הדירות זולות משמעותית מחדר (או שניים) במלון.

לשכור דירה מבחינתי זה להגיע לארץ זרה, אבל להרגיש עדיין בבית.

טוב, אז אחרי קצת חפירות לא כל כך קשורות ללו"ז, המקום הראשון אליו הגענו באותו היום:

קתדרלת ישו המושיע / Cathedral of Christ the Savior

https://guidol.co.il/item/91649/%D7%A7%D7%AA%D7%93%D7%A8%D7%9C%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%95-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%A2-Cathedral-of-Christ-the-Saviour

זוהי הכנסייה הראשית של רוסיה והיא גם הכנסייה הפרובוסלאבית הגדולה ביותר בעולם. במקום שבו היא ניצבת, הייתה בעבר כנסיה אחרת והמבנה שניתן לראות היום נחנך רק בשנת 2000.

הכנסייה יפיפייה מבחוץ וגם מבפנים. עקבנו אחר טיפ שקראתי באינטרנט, לפני הנסיעה, שהמליץ לחפש בתוך הקתדרלה מגני דוד. ואכן, מצאנו אינספור.

זה היה משהו שהעסיק את הילדים בזמן שאני ובן זוגי התפעלנו מציורי הקיר ועיטורי הזהב.

יש לשים לב שלא להגיע לשם במכנסיים קצרים ובכלל בלבוש לא צנוע. לא שיש לי משהו נגד זה, פשוט לא יכניסו אתכם פנימה. אה, ואסור לצלם בפנים (למרות שבן זוגי בכל זאת צילם כמה תמונות, עד שהעירו לנו על כך).

אחרי שיצאנו משם, התחלנו ללכת לכיוון מסעדה שמצאתי מראש. בדרך עברנו ליד מוזיאון פושקין המפורסם עם תור ארוך ארוך (למי שמתכנן להגיע למוזיאון, בהחלט מומלץ לשלב את הביקור בו יחד עם הקתדרלה).

אחרי מספר דקות הליכה, כאשר כל רגע אנחנו מוציאים ומכניסים את המטריות, בגלל הגשם שהיה מאוד לא החלטתי באותו היום, הגענו ל:

מסעדת ugol

https://www.happycow.net/reviews/ugol-moscow-86459

מסעדה טבעונית שנחשבת מן הטובות במוסקבה. האווירה בה הייתה מאוד נעימה. השירות מצוין, האוכל טעים להפליא והמחיר שווה לכל כיס. לקחנו מספר מנות שונות שכולן ללא יוצא מן הכלל היו מעולות והקינוחים עוד יותר.

אחרי ששבענו, נסענו למקום שנקרא:

פארק צאריצינו / Tzaritsino Park

http://en.tsaritsyno-museum.ru/

זהו פארק ענק ובו ארמון שבנתה הצארינה יקטרינה הגדולה. כיום הארמון משמש כמוזיאון.

אנחנו הגענו אל הפארק מן ה"כניסה האחורית". ירדנו בתחנת מטרו Orekhovo היישר אל החלק האחורי והמיוער של הפארק. זו הייתה הפתעה נעימה ביותר עבורי. ציפיתי לפארק מתורבת עם ערוגות סדורות ועצים גזומים. במקום זאת, קיבלתי יער. ולא סתם יער, אלא יער שאחרי גשם. עם אוויר כה טהור וריח כה מושלם ששום בושם שבעולם לא יוכל להשתוות אליו.

שוטטנו קצת בשבילי היער, האכלנו קצת סנאים,

עצרנו להביט בחלזונות שיצאו לספוג קצת רטיבות.

בשלב מסוים, השבילים הלכו והפכו לרחבים ומסודרים יותר והובילו אותנו עד לארמון.

הארמון עצמו מרשים ופוטוגני ביותר. אנחנו לא נכנסנו פנימה, אבל היה שווה להגיע אליו גם אם זה רק כדי לראותו.

קצת אחרי שעברנו מתחת לגשר יפיפה ואדמדם, בדיוק כמו הארמון,

הגענו לאגם גדול ובו עשרות אם לא מאות ברווזים.

התיישבנו על חלקת דשא מול האגם, שלפנו מן התיקים לחם שהבאנו אתנו במיוחד וחלקנו אותו עם ברווזים ויונים שמיהרו להצטרף לחגיגה.

בזמן הזה בתי הגדולה הלכה לדפוק בינתיים פוזות למצלמה.

בשלב מסוים, התחברתי כל כך לאחד הברווזים, עד שהאחרון לא הסתפק רק בלקחת מידי את הלחם, אלא כמעט וטיפס על ברכיי כדי לקבל עוד.

מסתבר שהמראה היה כל כך יוצא דופן, עד שתיירים שהזדמנו אל המקום התחילו לצלם אותנו ואישה אחת מקומית שאלה אם אני מבקרת בפארק הזה קבוע והברווזים כבר מכירים אותי.

משאלה זו התפתחה שיחה לבבית שלמה. אני לא יודעת אם זה הטבע המשכר שסביב, הנוף המרהיב, האוויר הצח או שיחה שלמה שניהלתי בשפת אם, אבל למרות שאני מטבעי קצת סגורה וביישנית - משהו בי נפתח שם,.

בכל מקרה, אחרי שהחלפנו פרטים לפייסבוק והכרזנו על כך שנשמור על קשר, הלכתי לחפש את המשפחה שלי, שהתקדמה בינתיים אל מזרקה ענקית ומרשימה.

(אגב, הבנתי שבשעות הערב המזרקה מוארת בצורה מאוד יפה, אבל אנחנו היינו עדיין רחוקים שעות אור משקיעה), לכן פשוט ישבנו קצת מול זרמי המים המקפצים סביבנו, עד שהגיעה העת לחזור לדירה.

בערב, לראשונה לטיול זה, השארנו את כל הילדים בדירה והלכנו, הפעם רק אני ובן זוגי, אל

רחוב ארבט הישן / Old Arbat street

https://www.moscovery.com/old-arbat-street/

זהו מדרחוב, מן המוכרים והעתיקים ביותר במוסקבה. טוענים כי הרחוב היה קיים כבר במאה החמש עשרה. כאן, באחד הבתים, התגורר המשורר הלאומי האהוב – פושקין. ובאופן כללי, הרחוב הזה נחשב לנחלתם של אמנים ומלומדים.

כיום הוא עדיין שומר על ייחודו כמקום שבו מתאספים צעירי העיר בערבים. ישנן אינספור הופעות רחוב מכל הסוגים והסגנונות ובתי הקפה הפזורים לאורכו תמיד מלאים בתושבים ותיירים כאחד, שבאו לספוג את האווירה.

לצערי, אנחנו הגענו לשם רק בשעה 22:00 שהתגלתה כשעה מאוחרת מדי, מאחר ורוב החנויות ואף חלק מן המסעדות כבר נסגרו. אבל עם זאת, כן ראינו מספר הופעות רחוב (חלקן מעניינות יותר וחלקן פחות).

אחרי סיבוב קצר, התיישבנו בפאב חביב, בשולחן הממוקם על מדרכה, תחת נורת חימם ענקית ולגמנו בירה קרה וטעימה.

את הדרך לשם, אמנם עשינו ברכבת תחתית (תחנה אחת מן הדירה שלנו), אך את הדרך חזור החלטנו לעשות ברגל, למרות שהשעה כבר כמעט ואיחדה את מחוגי השעון על הספרה שתים עשרה. לקח לנו קצת פחות מחצי שעה של צעידה מתונה כדי לחזור אל הדירה שלנו.

אני מרגישה שאני חייבת לציין כאן, כי בנושא של ביטחון לא היה מקום בסנט פטרסבורג או במוסקבה שהרגשנו בו לא בטוחים. המשטרה עושה מאמצים כבירים כדי לשמור על הרחובות מאובטחים. יתרה מכך, חל ברוסיה איסור חמור לשתות משקאות אלכוהוליים ברחובות ולכן לא ראינו אפילו מקבץ נדבות או שתיין אחד במרחבים ציבוריים.

עד כאן חלק ב' של הטיול שלנו במוסקבה.

חלק ג' (מתוך ארבעה חלקים) יעלה בקרוב J