13.08.19 גן הפסלים ופארק גורקי

אחרי שסוף סוף ראינו את ליבה של מוסקבה, (על כך בפוסט הקודם)

היעד הראשון ליום זה היה:

פארק הפסלים / museon art park

https://www.inyourpocket.com/moscow/muzeon-park-of-arts_37518v

הפארק נמצא ליד גלריית טרטיאקוב והוא בעצם מקום מנוחתם האחרון של פסלים סובייטים שפונו מרחובות רוסיה, לאחר קריסת הקומוניזם. הפארק עצמו מרגיש מאוד מודרני וחדש (חוץ מהפסלים עצמם, מן הסתם).

היה מאוד מסקרן להסתובב שם בין פניהם החקוקות באבן של מי שהיו בעבר אליליהם בשר ודם של העם הסובייטי וכעת, הם מצטופפים להם על הדשא, עזובים וחסרי רלוונטיות.

היה גם מעניין לראות את חוסר החיבה המובהק של העם הרוסי כלפי סטאלין. זה התבטא היטב בכל פסליו שהיו שבורים ברמה זו או אחרת. זאת לעומת שאר חבריו הקומוניסטיים שאל דמותם הקפואה התייחסו יותר בסלחנות.

בנוסף לפסלים היסטוריים ופוליטיים, היו שם גם כמה משעשעים במיוחד, כמו זה למשל, שהעלה חיוך אצל כולנו.

בפארק היה גם גן שעשועים גדול ומוצלח שאפילו יורשי העצר הכמעט מתבגרים שלי מצאו בו עניין.

היינו שם כחצי יום שלאחריו צעדנו אל:

פארק גורקי/ Gorky park

https://park-gorkogo.com/

שנמצא ממש מול פארק הפסלים.

אני חייבת לומר שהיינו בהרבה פארקים בחיינו, אבל פארק כמו זה עוד לא ראינו. אין לי שום מילה אחרת לתאר אותו, חוץ מ – מושלם. ולמה מושלם? כי יש בו פשוט הכול. הוא מרהיב ויפה ברמות אחרות ויש בו בערך כל מה שתחפצו שיהיה בפארק.

פופים רכים למנוחה על הדשא הרענן. שם גם התפרסנו עם כריכים שהבאנו אתנו מהבית. אגב, למי ששכח או סתם התעצל לארוז ציידה לדרך, אז אל דאגה – היו שם לא מעט דוכני אוכל שונים ומגוונים.

טבע מרהיב,

פינות חמד עוצרות נשימה,

אפילו מגרש כדורעף חופים ענק עם חול אמתי היה בו.

גן פרחים שהיה כל כך יפה וקסום, עד שלא היינו מתפלאים אם היינו רואים שם פיות שמתעופפות מפרח לפרח.

דוכנים להשכרת אופניים, קורקינטים, רולרבליידס ועוד. התלבטנו רבות אם להיענות לבקשת הילדים ולשכור להם רולרבליידס. אחרי לא מעט דיונים ולמורת רוחם, החלטנו בסוף שלא לעשות זאת, מחשש לפציעות (לא הדבר הכי סימפטי כאשר נמצאים בארץ זרה).

היו שם גם גני שעשועים ואגם עם סירות, ברבורים וברווזים. כמובן שהתעכבנו באגם כדי להאכיל ברווזים וברבורים בלחם שהשארנו במיוחד למטרה זאת.

החיבור הזה אל בעלי החיים והטבע מיד משך עוד מבקרים מן הפארק ומצאנו את עצמינו חולקים את הלחם לא רק עם הברווזים, אלא גם עם ילדים קטנים שעיניהם נצצו מאושר כאשר עוד ברווזון חמוד בא לקחת מידיהם הזעירות פיסות לחם.

תכננו לשכור סירה כדי לשוט על האגם, אבל התחיל לטפטף גשם עקשן במיוחד שבסופו של דבר לא רק ביטל את התוכניות שלנו, אלא גם הבריח אותנו מן הפארק.

משם נסענו לאכול ב:

קפה אבוקדו / Avocado cafe

https://avocadocafe.ru/en

מסעדה שברובה טבעונית ואחת המומלצות ביותר במוסקבה. המסעדה מאוד נעימה ומרגישה אפילו מעט יוקרתית. התפריט עשיר ביותר והאוכל היה פשוט מעולה. לקחנו פילמייני (כיסוני בצק רוסים מסורתיים) ברוטב סלסה (שהיה הרבה פחות מסורתי) – אחת המנות הטעימות שיצא לנו לטעום וכולם ללא יוצא מן הכלל אהבו אותה.

לקחנו גם בוריטו טופו שהיה מצוין והמבורגר שאמנם פחות הזכיר המבורגר, אבל היה בהחלט ערב לחיך.

לקינוח כולנו התענגנו על מאכל מן הילדות שלי, בשם עוגיית "קרטושקה" או בתרגום חופשי – תפוח אדמה. תפוחי אדמה אמנם לא מעורבים בתהליך ההכנה של הממתק הזה, אבל צורתו בדרך כלל כן מזכירה במידת מה את הירק. הטעם מאוד דומה לכדורי שוקולד וגם הפעם (לא שזה היה מפתיע במיוחד), כולם מאוד אהבו את המנה.

ניצלנו את סמיכות המסעדה לעוד "מוקד עליה לרגל" של מוסקבה:

תאטרון בולשוי/ Bolshoi Theatre

https://www.bolshoi.ru/en/

זהו התאטרון המפורסם ביותר ברוסיה ואולי אף בעולם. אנחנו הגענו לשם רק כדי להתפעל ממנו מבחוץ, מאחר והיינו כבר במופע בלט בסנט פטרסבורג. הבניין עצמו בהחלט שווה הצצה. הוא יפהפה ומרשים ולבתי הגדולה, שרוקדת בלט מגיל 3, הביקור היה שווה ערך לקתולי שמגיע לוותיקן.

את הערב שלנו סיימנו בסיבוב קצר בקניון שליד הדירה שלנו ושנת לילה מתוקה לקראת היום האחרון של הטיול שלנו.

14.08.19 קניון גום ושוב הכיכר האדומה

לא יאומן, אבל הגיע היום האחרון שלנו במוסקבה. היה זה יום ללא תכנון ולאחר התייעצות עם כל המשפחה, הוחלט פה אחד שכולנו רוצים לחזור שוב אל הכיכר האדומה.

הפעם, המקום הראשון אליו הלכנו היה:

קניון גום/ Gum

https://gumrussia.com/

זהו כנראה הקניון המפורסם ביותר ברוסיה ואחד העתיקים שבה. הוא חוצץ בין הכיכר האדומה ובין רחוב Nikolskaya ואי אפשר לפספס את המבנה המיוחד והמקושט הזה.

שמעתי על הקניון הזה רבות, לפני שכף רגלי דרכה בו ולמען האמת מעט התאכזבתי. אמנם הוא די יפה מבפנים ובעיקר מבחוץ, אבל מרוב תיאורים נלהבים של מטיילים אחרים ציפיתי להרבה יותר. החנויות היו כה יקרות עד שאפילו לא העזנו להיכנס לתוכן. למען האמת, גם לא ממש רצינו להיכנס. הקניון הזה התגלה כיוקרתי ופלצני מדי לטעמינו.

לדעתי, קניון Evropeisky שליד הדירה שלנו היה הרבה יותר מפואר, מעוצב ומוצלח מקניון Gum.

אחרי שעשינו סיבוב משועמם ב Gum שארך לא יותר מחצי שעה, פנינו אל הכיכר האדומה, כדי לחוות פעם אחת אחרונה את האווירה המרשימה של המקום.

חשבנו ללכת לבקר את דוד לנין, אבל היה תור כל כך ארוך למאוזוליאום (וכשאני אומרת ארוך, אני מתכוונת למשהו שנראה כמו תור של קילומטר וחצי, מבלי להגזים), כך שהחלטנו לוותר על התענוג לראות את פניו המבריקות והמפורסמות כל כך – בטוחה שהוא יסלח לנו על זה.

הצטלמנו עוד קצת על רקע הבניינים היפיפיים וסיימנו את היום שלנו באותה המסעדה בה אכלנו אתמול – אבוקדו.

את כל אחר הצהריים העברנו באריזת מזוודות מאסיבית וכאשר הכול כבר היה פחות או יותר ארוז, יצאנו להיפרד ממוסקבה בקניון Evropeisky החביב שלנו. התלהבנו פעם נוספת ואחרונה מן המופע האור קולי של המזרקה בכניסה, צילמנו שוב את אורות הנאון המרשתים את הקניון

ושתינו את הקפה האחרון שלנו לטיול זה ברשת סטארבקס החביבה עלינו.

הטיסה חזור נקבעה לשעה 08:00 בבוקר למחרת, כך שכבר בשעות הבוקר המוקדמות עזבנו את מוסקבה ויצאנו לנסיעה ארוכה אל שדה תעופה ז'וקובסקי. שדה קטן שנמצא הרחק ממרכז העיר והנסיעה עד לשם לוקחת יותר משעה. את ההסעה הזמנו דרך בעל הדירה האדיב שהפנה אותנו לנהג שהוא מכיר ועמו סיכמנו מראש.

בשדה השתלטנו על שולחן וספות באחת המסעדות שבדיוק נפתחה לסועדים. שם גם העברנו את זמן ההמתנה עד לטיסה, בעודנו לוגמים תה ומנסים לעכל את העובדה המרה שזהו - זה נגמר וחוזרים הביתה.

הטיסה עברה מהר ודי בנעימים ובלי ששמנו לב, כבר היינו שוב בתוך השרב וההמולה שליד שדה תעופה בן גוריון.

כמה מילות פרידה ממוסקבה:

מוסקבה היא בהחלט אחת הערים המרשימות ביותר שראיתי. היא גם מן המפוארות ביותר באירופה. אפשר להעביר בה שבועות מבלי להשתעמם לרגע. לנו היה רק שבוע ולכן יש לא מעט דברים שלא ראינו מפאת חוסר זמן.

מוסקבה מוקפת במה שנקרא "golden ring". מדובר במספר עיירות וערים עתיקות ומעניינות ולכן פרט לאינספור אפשרויות בילוי בתוך מוסקבה, ניתן גם לשלב את הביקור בעיר עם גיחות יומיות אל מחוץ לעיר.

את הדרך מסנט פטרסבורג למוסקבה עשינו ברכבת מהירה, אך מי שיש בידו יותר זמן, יכול בהחלט לשכור רכב ולעשות את הדרך בין שתי הערים היפיפיות האלו בנהיגה עצמית. בצורה זאת אפשר לראות עוד ערים, עיירות וכפרים מסקרנים בדרך ולהתוודע לטבע המרהיב של רוסיה.

אין ספק שעכשיו, כשאני נזכרת בפארקים שלה, באווירה, במבנים הגרנדיוזיים ובעוצמה שהעיר הזאת משדרת, אני מבינה שלא הספיק לי ואני רוצה לחזור לשם שוב. ואני מקווה שזה עוד יקרה.

ולמי שחושב להגיע לשם, אני בטוחה שגם אם קראתם את הבלוג שלי, כאשר תגיעו לשם, אתם עדיין תעמדו עם פה פעור אל מול הגדולה של העיר שאי אפשר להעבירה במילים.

אני מקווה שנהניתם לקרוא ושהצלחתי להועיל במקצת.

אני תמיד זמינה לשאלות והתייעצויות או סתם בשביל לשמוע חוות דעת J

פוסט הבא - על גיחה זוגית קצרצרה לבודפשט בחג מולד – יעלה בקרוב :)