19 מוזיאון גוף האדם, המוזיאון היהודי ופארק סוקולניקי (כולל טיפוס חבלים)
אחרי ארבעה ימים במוסקבה ועם תחושה שעוד לא ראינו כלום (מה שכמובן היה נכון), יצאנו לכיוון היעד הראשון לאותו יום. את הדרך לשם עשינו ברכבת תחתית, אשר קרונותיה הפכו לגלריה לאומנות:
אחרי נסיעה קצרה יחסית הגענו ל:
מוזיאון גוף האדם / Museum of Human Living Systems
https://bioexperimentanium.ru/english/
אני חייבת להודות שככל שהילדים שלי גדלו (לאותו זמן נתון הם היו בני 10, 11 ו 15) וככל שהתארך "קילומטראז' חו"ל" שהם עשו, כך גם רמת הקיטורים שלהם על תעסוקת הפנאי שבחרתי עבורנו עלתה. לפתע כל מיני סוגי מוזאונים (גם אלה המיועדים במיוחד לילדים) כבר לא עניינו אותם (או לפחות זה מה שהם טענו).
כך גם היה עם המוזיאון הזה, אליו הם הגיעו עם פרצוף חמוץ ובגרירת רגליים רועשת במיוחד.
כמה שהם התבדו J
המוזיאון אכן מיועד לילדים. גם קטנטנים וגם גדולים (כולל הוריהם) יכולים למצוא בו הרבה עניין. בחלל גדול לומדים תוך כדי התנסות במוצגים השונים על גוף האדם ואיך הוא פועל. אם זה על ידי הרכבת דגם של בן אדם שלם על כל איבריו הפנימיים
תצוגה אינטראקטיבית שמראה על פי המשקל כמה מים מכיל גופינו, כמה קלוריות שורפים כאשר חותרים בסירה ועוד ועוד. הכול מוצג דרך משחק מהנה ומרגיש קצת כמו ביקור בג'ימבורי לכל הגילאים, רק עם יתרון של למידה.
בילינו שם מספר שעות ואם לא פארק החבלים שעוד היה מתוכנן להמשך היום, כנראה שהיינו נשארים עוד.
הכניסה לכל המשפחה עלתה 2000 רובל שזה בעךך 110 ₪.
אל היעד הבא שלנו הגענו אחרי נסיעה קצרה באוטובוס:
המוזיאון היהודי / Jewish Museum and Tolerance Center
https://www.jewish-museum.ru/en/
זהו אחד המוזיאונים האינטראקטיביים והחדשניים ביותר שראיתי מעודי. בכל התערוכות היה שימוש בטכנולוגיה עדכנית ביותר כגון הולוגרמות, מסכי מגע ועוד. אפילו בשירותים היה ריבוי כפתורים והם נראו כמו אתר צילומים לסרט מדע בדיוני.
לפני שנכנסים אל תוך המוזיאון עצמו, מתחילים עם סרט 4D מאוד נחמד על ההיסטוריה של העם היהודי.
אם להודות באמת, הסרט כנראה היה גולת הכותרת של המוזיאון כי משם, יחד עם ההתפעלות על הטכנולוגיה, הגיעה גם האכזבה. הכול כולל הכול היה בשפה הרוסית בלבד. כלומר שום דבר מזה לא נגיש למי שלא דובר את השפה. שימשתי שוב כמתורגמנית, אבל הפעם זאת התגלתה כמשימה קשה במיוחד מאחר והמון מידע הועבר במוצגי שמע עם אוזניות פרטיות.
בסך הכול, לדעתי המוזיאון חשוב מאין כמוהו וזה מחמם את הלב לראות את הכבוד שנתנו לו בעיר כה גדולה כמו מוסקבה, אבל עם זאת, אם אתם לא דוברי רוסית, לא הייתי ממליצה ללכת לשם.
אגב, כניסה עלתה כ 200 רובל לבן אדם.
יצאנו משם בשעות הצהריים רעבים ועייפים ולכן פנינו אל מסעדה קטנה לא הרחק מן המוזיאון בשם:
Veganga
https://www.happycow.net/reviews/veganga-moscow-122663
לקח לנו זמן למצוא את המסעדה מאחר והיא נחבאת בתוך חצר פנימית ואין אליה או עליה כמעט שילוט. בסופו של דבר, כשכולנו כבר היינו פסיעה אחת מלהתייאש, מצאנו את המסעדה הקטנטנה.
העיצוב שלה כמו נלקח משנות ה- 90, בהם ציורי קיר זוהרים עם סמלי שלום צבעוניים למיניהם היו שיא האופנה.
במסעדה לא היו כיסאות והישיבה היא על כריות רחבות מול שולחן נמוך, אחרי שמסירים את הנעליים בכניסה. את המקום מנהל בחור אחד נחמד שמשמש גם כמלצר וגם כטבח. כתוצאה מכך, רוב הזמן הוא נמצא במטבח, כך שאם רוצים לקרוא לו - צריכים לקום ולצלצל בפעמון שליד פתח הכניסה.
בן זוגי שלא סובל לשבת על הרצפה, (אפילו כשאנחנו מתפרקדים על מחצלת בפארק הוא יושב לידנו על כיסא מתקפל, אותו הוא גורר עמו לכל מקום), קיטר לא מעט על העיצוב ההיפי, אבל כשהגיע האוכל פסקו הקיטורים.
אף על פי שהמסעדה נראתה חובבנית ופושטית, האוכל היה פשוט מעולה. לקחנו המבורגרים עם נאצ'וס שהיו נהדרים וגלידה שהזכירה מאוד את הקסטה של הארץ (הכול כמובן בגרסה טבעונית).
המקום בהחלט הצדיק את מאמץ החיפוש וגם המחיר היה אטרקטיבי מאוד. עבור ארוחה לחמישה אנשים, כולל הקינוחים, שילמנו פחות ממאה ₪.
היעד הבא והאחרון ליום זה, אחרי שהרגענו את הקיבה המקרקרת, היה:
פארק סוקולניקי / Sokolniki Park
כאשר פסענו פנימה מבעד לשער הענק הנושא את שמו של הפארק, גילינו למרבה השעשוע שהגענו ביום של פסטיבל הודו. ולמה למרבה השעשוע? כי חברה הכי טובה שלי שהתה באותם ימים במסע משלה, רק שאצלה הוא התרחש במדינת עולם שלישי (מהמקומות האלה שזה סכנה בריאותית אמתית להיכנס למקלחת ללא כפכפים או לצאת החוצה ללא תרסיס נגד יתושים). ניהלנו לא מעט שיחות על ההבדלים התהומיים שבין המסע המשפחתי שלי לבין המסע שלה עם בן זוגה. ולכן כשמצאתי את עצמי ניצבת במרכז של המולה רועשת וצבעונית עם צלילים אתניים ותלבושות בהתאם, לא יכולתי שלא לגחך בליבי שהנה, ברגע זה, נבנה גשר מעל התהום שחצץ בין שתינו באותם ימים של טיול.
הסתובבנו בין הדוכנים השונים, הרחנו את הריחות האהובים של תבלינים הודיים והתענגנו על החגיגה הצבעונית שקיבלנו ככה בהפתעה. אבל לא הספקנו ליהנות מזה יותר מדי, כי הילדים כבר משכו בידינו בקוצר רוח לכיוון מה שהיה מבחינתם הסיבה העיקרית למענה הם יצאו מן הדירה בבוקר:
פארק החבלים / panda park
מדובר על סניף אחד מתוך רשת של פארקי חבלים פופולרית מאוד שממוקמת בעיקר בפארקים שונים במוסקבה. במקרה הזה, המסלולים היו ממוקמים ממש בלב פארק סוקולניקי, במן מתחם מגודר. אולי בגלל הפסטיבל ואולי סתם בגלל הפופולריות של המקום, אבל הוא היה עמוס יחסית. עם זאת, נאלצנו לחכות רק דקות ספורות עד ששמו על הילדים שלי (בני ה 10 וה 11) רתמות בטיחות והעלו אותם אל המסלול הבינוני, אותו בחרו לעצמם (הגדולה שלי לא הרגישה כל כך טוב באותו היום ולכן ויתרה על החוויה האקסטרימית).
אמנם המסלול נקרא מסלול בינוני, אך הוא היה בהחלט מאתגר (אף על פי ששניהם ניחנו בכוח פיזי ושיווי משקל מצוין). במהלך המסלול יש מספר נקודות יציאה ובעצם, כבר בקופה, הם שואלים אם רוצים את המסלול המלא, חצי ממנו או רבע.
יורשיי האמיצים ישר זעקו שהם רוצים את המלא ואת המלא הם קיבלו.
שעה וחצי הם היו באוויר, צולחים מכשול אחרי מכשול. חלקם מאתגרים יותר וחלקם פחות, אך בסופו של דבר, עם שרירים תפוסים וחיוכים מרוחים על הפנים, הם הודו שהחוויה הייתה בהחלט מעולה והם נהנו, אבל גם חצי מסלול יכול היה להספיק.
את התמונות האחרונות של הקופיפים שלי צילמתי כשהם עוד תלויים להם בין שמיים מחשיכים לבין הארץ שמתכסה בעלטה לקראת הלילה העומד לבוא. לכן כשהגענו חזרה אל דירתנו, מותשים מן היום הארוך והמהנה שעבר עלינו, השעה כבר הייתה לקראת עשר בלילה.
12.8.19 הכיכר האדומה, הנשקייה בקרמלין וקניון הילדים
אני מניחה שהיום היה היום שחיכינו לו יותר מכל. בכל זאת אין כמעט סרט אמריקאי אחד על אסון גלובלי שבו לא מראים את הכיכר האדומה והקרמלין קורסים, מוצפים תחת גל ענק או מותקפים על ידי חייזרים. הרי זהו אחד המקומות המפורסמים ביותר בעולם ולא בכדי.
את הבוקר שלנו התחלנו ב:
נשקייה שבקרמלין / The Kremlin Armory
https://www.kreml.ru/en-Us/museums-moscow-kremlin/
זהו בעצם חלק ממבצר קרמלין האדיר שבו גם נמצא מקום מושבו של נשיא רוסיה.
בתוך הנשקייה ניתן לראות אוסף מלכותי של נשק, כתרים אמתיים, שמלות מפוארות של הצארינות ועוד ועוד.
בתוך המבנה עצמו נמצא גם ה Diamond Fund שבו שוכנים האוצרות הכי מנקרי עיניים, אך ארחיב עליו בהמשך.
בנוסף יש אפשרות לבקר גם בחלק אחר של קרמלין והוא כולל כנסיה, פעמון ענק ועוד, אבל עליו החלטנו לוותר עוד בארץ (לא כי הוא לא מעניין, אלא פשוט כי הרגשתי שלילדים זה עלול להיות יותר מדי מוזיאונים ליום אחד).
את הכרטיסים לקרמלין חובה לקנות מראש. תורי הענק שראינו לקניית כרטיסים בקופות בהחלט אוששו זה.
אני קניתי את הכרטיסים לנשקייה כמעט חודש מראש וגם אז הצטערתי שלא עשיתי זאת קודם. לפחות עבור שני שליש מן הימים שבהם שהינו במוסקבה כבר לא היו כרטיסים זמינים, ולכן נאלצתי להזיז בתכנון את הימים כדי שיסתדר עם הביקור שלנו.
בנוסף, ממליצה מאוד לרכוש את הכרטיסים דרך האתר הרשמי ולא דרך כל מיני ספקים שונים ומשונים שבדרך כלל מוסיפים במחיר או לעתים (כך לפחות שמעתי), מוכרים כרטיסים מזויפים.
קישור לאתר הרשמי:
https://tickets.kreml.ru/en/#id=1
ההזמנה פשוטה מאוד. בוחרים יום ושעה ומקבלים שוברים לדואר האלקטרוני. את אותם השוברים יש להדפיס ולהביא לקופה להמרה לכרטיסים (אגב, הקופות להמרת כרטיסים היו כמעט ללא תור). הזמנתי שני כרטיסים עבורי ועבור בן זוגי ואילו את הכרטיסים של הילדים קיבלתי ללא תשלום בקופה בה המרנו את השוברים (ילדים עד גיל 16 נכנסים חינם).
מן הקופות עברנו להמתין לבידוק בטחוני בכניסה למתחם. ההמתנה ארכה כמעט שעה שלמה מאחר והתור היה ארוך והבידוק הביטחוני היה קפדני ביותר.
הביקור שלנו נקבע לשעה 10:00, כאשר בפועל נכנסנו רק לקראת השעה 11:00. מסרנו את המעילים והתיקים במלתחות, עלינו במדרגות לכיוון הנשקייה, אך לפני שהגענו אל היעד, החלטנו קודם להיכנס אל ה:
Diamond fund
את הכרטיסים לשם קונים בנפרד בדלפק שממוקם בתוך המבנה, בדיוק מול הכניסה לחדר המדובר. שם כבר לא היה תור בכלל, אך כן עברנו בדיקה ביטחונית נוספת.
בחדר יש שתי דלתות. האחת משמשת לכניסה של מבקרים והשנייה עבור יציאה. על פי הוראות בטיחות, אסור לאפשר לשתי הדלתות להיות פתוחות בעת ובעונה אחת. לכן נאלצנו להמתין עד שיסגרו את דלת היציאה, כדי שיוכלו להתחיל ולהכניס מבקרים חדשים. למזלנו נפלנו על שומר חביב במיוחד שעשה ככל יכולתו כדי לזרז את העניינים.
אני חושבת שאם הם היו שמים מצלמות שקולטות את הרגע שבו המבקר נכנס לראשונה לחדר (כמו אלה ששמים לפעמים על מתקני האקסטרים בלונה פארק, שמנציחות את הרגע הכי מותח/מפחיד) ואז מוכרים את אותן תמונות ביציאה מן החדר, הם היו מרווחים לא רע בכלל.
כאשר פסענו פנימה, הלסת של כולנו פשוט נשמטה. המקום עצמו שרוי במין אפלוליות, כאשר מאחורי זגוגיות מוצגים אוצרות מן היקרים בעולם. כתרי זהב מעוטרים ביהלומים, בלוקים על גבי בלוקים של זהב טהור, תכשיטים עם אבני חן כה גדולות וצלולות, שמספיקה אפילו אחת מהן כדי לקנות אי שלם.
המקום לא ענק, אבל ליד כל מוצג ומוצג ניתן להתעכב, להסתנוור ולהתפעל דקות ארוכות. אגב, מותר לדבר שם רק בלחש והשומרים מאוד מקפידים על כך. בנוסף, אסור לצלם בפנים, כך שפרט למה שנחקק בזיכרוני, אין לי תמונות משם.
אחרי ששטפנו את העיניים בכתרים, ביצי פברז'ה ויהלומים אגדיים, נאלצנו להמתין עוד זמן רב עד שיפתחו סוף סוף את היציאה וישחררו אותנו החוצה.
משם כבר המשכנו אל הנשקייה עצמה.
קיבלנו מכשירי אודיו באנגלית והתחלנו ללכת על פי ההוראות המושמעות במכשיר. המקום עצמו גדול וגם בו יש אינספור אוצרות ופריטי אומנות מרהיבים ומעניינים ביותר. אני והבנות לא הפסקנו להתפעל משמלות הנשף או הכלולות של המלכות הרוסיות שנשמרו באופן מושלם.
ואוסף נכבד של ביצי פברג'ה
ואילו בן זוגי התעכב דקות ארוכות ליד איקונות מפורזלות ומעוטרות באבני חן, שריונות, כלי בית מלכותיים מעשה ידי אמן ועוד ועוד.
המקום מעניין ביותר וניתן להסתובב שם שעות מבלי לשבוע מכל העושר שמוצג שם.
אחרי שיצאנו משם, השעה הייתה לקראת צהריים. כעת יכולנו לאפשר לעצמנו להסתובב ולספוג את האווירה של מרכז העיר (או מרכז העולם, תלוי את מי שואלים), מבלי למהר לשום מקום.
ביקרנו בגן אלכסנדר הסמוך.
ראינו את אש התמיד.
התפעלנו מפסלים שחוצצים בין גן אלכסנדר לבין קניון Ohotny ryad.
כולם מציגים סצנות מתוך אגדות עם רוסיות.
עשינו סיבוב בקניון:
Okhotny ryad
זהו קניון תת קרקעי שנושק לגן אלכסנדר. הקניון התגלה כיקר להחריד, עמוס מבקרים ובאופן עקרוני לא מעניין במיוחד לטעמי.
צילמנו אינספור תמונות של:
כנסיית וסילי הקדוש / St Basil's Cathedral
https://www.travelallrussia.com/st-basil-moscow
הקתדרלה עוצרת נשימה מרוב יופי ומהווה את אחד הסמלים הבולטים של מוסקבה והכיכר האדומה (מאות התיירים שנדחסים כדי לתעד אותה בטלפונים הניידים שלהם, בהחלט מהווים הוכחה לכך).
מבחינת היופי היא יכולה להתחרות רק עם אחותה הכמעט תאומה – "כנסיית הגואל שעל הדם" מסנט פטרסבורג. לקח לנו זמן לשבוע מצבעוניות המבנה, כיפות הבצל שזורקות צבע על הרקיע המעונן ועיטורי הזהב. מספרים שהצאר איוון האיום עיוור את האדריכל כדי שהאחרון לא יבנה עוד כנסייה כמו זאת.
ניתן גם להיכנס פנימה, אך אנחנו הגענו אליה עייפים ורעבים ולכן התרשמנו ממנה מבחוץ.
משם נסענו לאכול ב:
Complex Burger
המסעדה נמצאת במתחם אוכל קטן ופינתי. עולים במדרגות לקומה השנייה ושם, בין מספר מסעדות שונות, נמצאת הפנינה הקולינרית הזאת.
מדובר במסעדת מזון מהיר כגון המבורגרים, נקניקיות, פיצות, צ'יפס ודומיהם. הכול טבעוני והכל פשוט מעולה!!! אם אתם מכירים מסעדות טבעוניות בארץ, אז המקום הזכיר מאוד את גודנס האגדית שבתל אביב.
שם גם פגשתי פעיל לזכויות בעלי חיים מקומי שבדומה לסלבריטאית הישראלית שלנו – טל גלבוע, השתתף אף הוא בתוכנית ריאליטי רוסית כדי להעלות את המודעות לנושא. ניהלתי אתו שיחה ארוכה ומעניינת על טבעונות ואקטיביזם עד שהגיע האוכל.
אחרי שזללנו המבורגרים, נקניקיות וצ'יפס, הזמנו לקינוח גם גלידות טבעוניות מעולות.
יצאנו משם שבעים ומרוצים אל היעד הבא, שנמצא במרחק של מספר צעדים מן המסעדה:
קניון הילדים / Tsentral'nyy Detskiy Magazin
Central Children's Store on Lubyanka
זהו קניון ענק בן 6 קומות, כאשר כל החנויות שבו מוקדשות ל... טוב, די ברור לפי השם של הקניון למי. אם אתם מגיעים למוסקבה עם ילדים – לכו לשם!
אנחנו התחלנו עם תצפית אשר בקומה העליונה.
על פי מיטב הבנתי, בעבר התצפית הייתה בחינם. היום הכניסה אליה עולה 50 רובל לאדם. הנוף העירוני והיפיפה שנפרס מן הגג בהחלט מצדיק את ההגעה לשם, גם אם הגעתם בלי ילדים.
מחיר הכניסה לתצפית כולל גם כניסה למוזיאון צעצועים קטן וחביב (בעיקר עבור אלה שגדלו בברית המועצות לשעבר ויוכלו לזהות שם בובות ומשחקים בהם שיחקו כילדים).
בשאר הקומות ישנן אינספור חנויות בגדים וצעצועים לילדים, כאשר את גולת הכותרת של הביקור תופסת חנות צעצועים מרכזית שנפרסת על קומה שלמה. החנות מלאה בכל טוב (אם כי במחירים יקרים עד מאוד). בנוסף לזה, מפוזרים לאורך כל החנות פסלים מטורפים שעשויים מלגו: מונומנטים ממוסקבה, בובות בראץ בגודל של בן אדם מבוגר, סצינה מהארי פוטר, ג'ירפה בגודל טבעי ועוד. זה הרגיש ממש כמו ביקור בלגו לנד. מה גם שלילדים קטנים יותר יש שם מספר מוקדים בהם הם יכולים לבנות יצירות לגו משלהם.
למרות שעבר עלינו יום עמוס ומעייף והרגליים כבר זעקו הצילו, חרשנו את כל קומות הקניון בהתלהבות בלתי נלאית במשך מספר שעות.
שם גם סיימנו את היום ואל הדירה הגענו בשעות הערב, רצוצים מעייפות, אבל נפעמים מן היום המדהים שהיה.
עד כאן חלק ג' של הטיול שלנו במוסקבה.
חלק ד' ואחרון יעלה בקרוב J
