5.8.19 – יום של מנוחה ובערב מופע בלט בתאטרון מרינסקי

היום, על פי התוכנית, היינו אמורים לנסוע לכפר קטן בשם Komarovo שנמצא בסמוך לעיר. יש שם יער, מן הסוג שמופיע באגדות ובזיכרונות ילדות שלי כאחד הדברים המופלאים ביותר בעולם. אמנם היער של ילדותי היה בכפר אחר, בו גרה סבתא רבה שלי - בבית עץ עם באר מים בכניסה, ערוגות של תותים עסיסיים ושירותי בול קליעה בחלקו האחורי - אבל הנסיעה לשם ארוכה וסבתא רבא שלי כבר מזמן לא בין החיים, כך שהחלטתי להתפשר על משהו קרוב יותר. רק מה, שכחתי לבדוק את השעות בהן יוצאת הרכבת.

כאשר הגענו לשם, גילינו למרבה האכזבה שהרכבת הקרובה ל Komarovo תצא בעוד שעתיים וקצת. L

התיישבנו בפנים נפולות על ספסלי אולם ההמתנה בניסיון להבין מה עושים. לאחר זמן רב של התלבטויות ומאחר ובערב הוזמנו כרטיסים לבלט (עליו אספר בהמשך), הוחלט שלא להסתכן ולצאת אל מחוץ לעיר בשעה כה מאוחרת מן החשש שלא נספיק לחזור בזמן.

על כן עשינו משהו שכנראה היה אמור להיות בתכנון מלכתחילה – הלכנו להסתובב על הרחוב הראשי – Nevsky. מי שמגיע לעיר, אינו יכול לפספס את הרחוב העצום הזה. הן ברוחבו ובאורכו והן במונומנטים שעליו. כולו זרוע חנויות מכל הסוגים. גם מותגים ידועים כמו אדידס, נייק ודומיהם וגם חנויות מקומיות של מזכרות, חנויות לממכר פורצלן מקומי שנחשב לאחד היפים במדינה, מסעדות, מאפיות ועוד ועוד.

היה פשוט תענוג להסתובב ברחוב היפה הזה ללא כיוון ממקוד, לבקר בחנויות, לקנח במאפיה בבייגל טבעוני או במיץ פירות מתוק ופשוט לספוג את האווירה של העיר. את השיטוט שלנו התחלנו מכיכר Vostania (הכיכר שקרובה למקום מגורינו)

והגענו עד ל

Anichkov bridge

הגשר המפורסם ביותר בעיר, כאשר מצדדיו מתנוססים פסלי ענק מרשימים של סוסים. כל כך שמחתי שהגענו עד לשם ולא פספסנו את המראה המרהיב של הגשר עד ששכחתי כבר את האכזבה שהרגשתי מספר שעות קודם.

את ארוחת הצהריים שלנו, אכלנו כבר ליד הדירה ב - Auroville vegetarian café and art בו ביקרנו פעמיים מאז שהגענו אל העיר. יצאנו משם שבעים ומרוצים היישר אל דירתנו הקטנה להתארגנות ומקלחות, לקראת הופעת הבלט שבערב.

בלט אגם הברבורים – תארטון מרינסקי / Mariinsky theatre

את הכרטיסים לבלט הזמנתי כחצי שנה מראש דרך אתר אינטרנט

https://spb.kassir.ru/

האתר ברוסית ומיועד לתושבים, כך שהמחירים שם גם זולים יותר מאשר דרך חברות בשפה האנגלית, שמוכרות את אותם הכרטיסים בדיוק לתיירים.

ברגע שבתי הגדולה (שרוקדת בלט מגיל 3 (כיום היא כבר בת 15)) שמעה שמגיעים לסנט פטרסבורג – השאלה הראשונה שהיא שאלה הייתה – "אפשר ללכת לראות הופעת בלט"?

הבלט הרוסי נחשב למפורסם והטוב ביותר בעולם. רקדניות הבלט ברוסיה זוכות ליחס ששמור בארה"ב לכוכבות הוליווד. אמנם הכרטיסים לא זולים, אבל לא עברה בי אפילו התלבטות שלא לקנות אותם ולוותר על חוויה כה מדהימה כמו זאת.

קניתי 2 כרטיסים, עבורי ועבור בתי בתאטרון מרינסקי המפורסם. הוא הוקם על ידי אשת הצאר והיציע המפואר שתלוי מעל הבמה עדיין משדר את ההוד וההדר המלכותי היכן שנח בעבר ישבנם של הצארים והאצולה.

המחירים של הכרטיסים נעים בין פחות ממאה ₪ לכרטיס ועד ל500 ₪ למקומות הטובים ביותר. אני הלכתי על השני הטוב ביותר והזמנתי כרטיסים בשורה תשיעית באמצע. שילמתי 600 ומשהו ₪ עבור שני כרטיסים.

לבשנו את השמלות האלגנטיות, אותן סחבנו במיוחד לכבוד המאורע, התאפרנו ובהתרגשות הולכת וגוברת עשינו את דרכינו אל התיאטרון באוטובוס. הגענו לשם הרבה לפני הזמן, מה שהותיר לנו די פנאי להסתובב במבנה התאטרון, להתרשם מתערוכה קטנה של שמלות של בלרינות מפורסמות, תמונות ופריטים היסטוריים,

לבקר בחנות מזכרות ולצלם עשרות סלפים נלהבים באולם המפואר.

כאשר עלה המסך והמוזיקה המהפנטת של צ'ייקובסקי החלה לנגן, הלב שלנו כבר היה על מאתיים קמ"ש מהתרגשות. אין מה לומר, המקצועיות, הדיוק, התלבושות... הכול היה ברמה הגבוהה ביותר שראיתי. המופע נמשך קרוב לשלוש שעות עם שתי הפסקות באמצע. שלוש שעות שחלפו להן במהירות מסחררת, בעודנו מרותקות אל הבמה.

כאשר המופע נגמר, תוך כדי מחיאות כפיים סוערות, הבת שלי הכריזה שזה היה אחד הימים הכי טובים של חייה. ההכרזה שלה ריגשה אותי עד דמעות. מקווה שביום מן הימים, גם היא תגיע לבמה כזאת ותרגש צופים נפעמים, כמו שהתרגשנו אנחנו.

6.8.19 – מוזיאון אופטי, titikaka ובית הכנסת הגדול

הבוקר התעוררנו מוקדם כדי לנצל היטב את היום האחרון שלנו בסנט פטרסבורג. מחר בצהריים אנחנו נפרדים מעיר הולדתי ועוזבים למוסקבה.

תחילה נסענו ל:

מוזיאון אופטי/ Optical museum

https://optimus.itmo.ru/en/

זהו מוזיאון קטן, אבל לטעמי בהחלט שווה ביקור. יש בו תערוכה של הולוגרמות ואשליות אופטיות ורובו אינטראקטיבי. השתעשענו שם במשך כשעה וחצי ונהנינו מכל רגע (גם הגדולים וגם הקטנים יותר בחבורה). אמנם ההסברים היו ברוסית, אבל אפשר להבין גם בלי ההוראות הכתובות על מה ללחוץ ומה גורם למה. התמוגגתי לראות את הילדים סוקרים את כל המוצגים בעיניים בורקות ומלאות סקרנות (דבר ששמור אצלם לרוב למסכי מחשב).

מחיר כניסה למשפחה מרובת ילדים (שלושה ילדים ומעלה) הוא 1500 רובל.

המוזיאון נמצא מעט מחוץ לאזור התיירותי, אבל ההגעה אליו פשוטה מאוד בתחבורה ציבורית.

משם חזרנו אל מרכז העניינים, כלומר אל קתדרלת אייזק הקדוש, ממנה התחלנו בעצם את הטיול שלנו בעיר. הפעם רק למנוחה קצרה בגן המטופח שמול הקתדרלה.

אכלנו שם כריכים שהבאנו איתנו ואת שאר הלחם שנשאר, הבן שלי התחיל לחלק ליונים, וזאת התוצאה...

במרחק של פחות מרבע שעה הליכה משם, הגענו למוזיאון נוסף בשם:

מוזיאון שיאי גינס Titikaka

https://titiqaqa.ru/

המוזיאון מתפרס על פני כ 800 מט"ר. לדעתי המוזיאון היה מאוד מעניין, אבל שם כן נדרשת ידיעת השפה הרוסית. לוחיות ההסבר (שכתובות ברוסית בלבד) מהוות חלק חיוני להבנת רוב המוצגים. אם אינכם שולטים בשפה, הייתי ממליצה לוותר על הביקור בו.

גם הכניסה למוזיאון זה עלתה 1500 רובל לזוג פלוס שלושה ילדים.

משם, במרחק קצר מן המוזיאון, הגענו למסעדה הטובה ביותר שאכלנו בה בכל הטיול הזה:

Mir

https://www.tripadvisor.co.il/Restaurant_Review-g298507-d15663853-Reviews-MIR_Vegan_Cafe-St_Petersburg_Northwestern_District.html

מסעדה טבעונית מן הוותיקות בעיר עם תפריט של מנות רוסיות מסורתיות בגרסתן הטבעונית. התענגתי שם על מעדני ילדות שכבר לא דמיינתי שאי פעם אוכל, כמו "קוויאר" שחור על בלינצ'ס ולביבות גבינה.

המחירים בה לא יקרים יחסית לארץ, אבל לא זולים יחסית לרוסיה. עבור 5 מנות ושתי בירות שילמנו כ 150 ₪. סכום כמעט כפול מכל מסעדה טבעונית שהיינו בה עד כה. עם זאת, זה היה שווה כל שקל!

בשלב הזה גילינו שהטלפון הנייד של הבן שלי נעלם (דבר שקורה לפחות פעם אחת בכל טיול בחו"ל). לחוצים מעט, התחלנו לפשפש בתיקים, בספות עליהן ישבנו ועל הרצפה. לאחר שלא מצאנו את האבדה (אבל כן זכינו למבטים תמוהים מן הסועדים וצוות המלצרים), התקשרנו אל המוזיאון הקודם שהיינו בו. היה מפדח למדי לתאר באוזני הפקידה המבוגרת את הכיסוי של הטלפון (כיסוי בהשראת הסרט דדפול עם אצבע אמצעית מורמת וצמד המילים f..ck u). למזלי היא קיבלה את ההסבר המגומגם שלי בהרבה הומור ואמרה שאכן הטלפון נמצא אצלה.

לכן (בהקלה ניכרת ומצב רוח מרומם) עשינו שוב את כל הדרך חזור כדי לאסוף את האבדה.

משם נסענו ל

בית הכנסת הגדול / Grand Choral Synagogue

https://sinagoga.jeps.ru/

כמו שמרמז השם, זהו בית הכנסת הגדול ביותר בעיר. הוא מפורסם בעיקר בגלל האקוסטיקה שלו (שבאמת הייתה טובה באופן מיוחד). יחד עם זאת, אף על פי שהבניין בהחלט יפה ומרשים, אין כל כך מה לעשות בתוך המבנה ולטעמי אפשר היה לוותר על ביקור בו.

למי שמחפש אוכל כשר, יש מכולת כשרה ממש ממול.

מיצינו אותו מהר מאוד, אם כי לא מספיק מהר, כי אל המקום הבא שתכננו להגיע, כבר לא הספקנו לבוא בזמן.

ארמון יוספוב או ארמון מויקה / Yusupov Palace

https://yusupov-palace.ru/en

אם יצא לכם לקרוא קצת על ההיסטוריה העקובה מדם של משפחת המלוכה הרוסית, אז בטח שמעתם על רספוטין. למען האמת, גם אם ראיתם את סרט הדיסני "אנסטסיה", זה מספיק כדי להכיר את אותה דמות מיסטית ומפוקפקת ששמשה כיועץ לצאר.

הארמון הזה היה שייך למשפחת אצולה רוסית וזה גם המקום בו רספוטין נרצח (או אם לדייק – המקום בו הוא החל להירצח. טוענים כי מה שהרג אותו, לאחר שנדקר ונורה בארמון יוספוב ואז נמלט משם - זה היפותרמיה - אחרי שנפל אל תוך נהר קפוא).

מסתבר שסיפורים אפלים ומאגיים על רצח הם מתכון מנצח לקשב אצל ילדים (ממליצה לא לנסות את זה על ילדים מתחת לגיל עשר). השלישייה שלי האזינו הפעם לברבורים ההיסטוריים שלי עם פה פעור שמיד, אחרי שסיימתי, התמלא בהמון שאלות.

לצערי ולמרבה האכזבה של כולם, פנימה לא זכינו להיכנס כי הארמון נסגר בשעה 18:00 והגענו כמה דקות אחרי. זהו בהחלט מקום שנשמר אצלי בראש הרשימה לבקר בו, אם וכאשר אגיע שוב לסנט פטרסבורג.

המקום הבא והאחרון אליו כיוונו פעמינו נקרא:

מוזיאון החתולים / The Republic of Cats and Museum Complex

https://www.catsrepublic.ru/

Kotokafe Respublika Koshek(כפי שמופיע ב google maps)

כאוהבי בעלי חיים וחתולים בפרט, מבחינתנו זה היה אתר חובה. המקום משמש כמרכז הצלה ומקלט לחתולים. בכניסה יש חנות מזכרות קטנה עם המון פסלים, ספלים, צלחות, עטים וכו'.. כולם נושאים עליהם מן הסתם את המוטיב החתולי. הסתובבנו קצת בחנות, עשינו המון "אוי איזה מתוק" וגם "אוי איזה חמוד", אבל בזה בערך הסתכם הביקור שלנו.

מסתבר שכדי להיכנס פנימה ולראות חתולים ממשיים יש צורך להירשם לסיור מודרך והסיור הבא שהיה פנוי התקיים בעוד שעה וחצי. לכן נאלצנו לעשות אחורה פנה לכיוון הדירה.

אם מישהו מעוניין לבקר שם, ממליצה מאוד להירשם מראש דרך אתר האינטרנט שלהם.

אגב, הכניסה לשם עולה 400 רובל לבן אדם.

רגע לפני שחזרנו לדירה, החזרנו את כרטיסי התחבורה הציבורית וקיבלנו חזרה פיקדון על סך 60 רובל עבור כל כרטיס. עשינו עוד קניה קטנה בסופר מרקט הטבעוני כדי שיהיה לנו עם מה להכין למחר כריכים לרכבת למוסקבה ופרשנו לשנת הלילה האחרונה שלנו בעיר.

7.8.19 יום המעבר למוסקבה

הבוקר כולו הלך על אריזת מזוודות ודחיסת כל האוכל והשמאטעס שקנינו, באופן שיאפשר לאותן המזוודות להיסגר (משימה לא פשוטה כשלעצמה). באזור השעה 12:15 נפרדנו מן הדירה הקטנה והנוחה שלנו והתחלנו לצעוד לכיוון Moskovsky vokzal – תחנת רכבת בינעירונית שלמרבה המזל הייתה ממוקמת במרחק הליכה של עשר דקות מן הדירה.

קצת על הרכבת ועל קניית הכרטיסים:

הזמנתי את הכרטיסים מספר חודשים מראש באתר:

http://eng.rzd.ru/

(שימו לב שזה האתר הרשמי של הרכבת. ישנם עוד אינספור אתרים שמציעים כרטיסים לרכבת, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו משמעותית יקרים יותר)

כל כמה זמן בדקתי מתי תפתח המכירה ליום שאנחנו צריכים. הסיבה להמתנה, דווקא ליום פתיחת המכירה, טמונה במחיר. ככל שמזמינים מוקדם יותר, כך המחיר זול יותר. גיליתי גם שלשעה שבה יוצאת הרכבת יש השפעה על המחיר. השעה שאליה הזמנו את הכרטיסים (13:15) הייתה משמעותית יותר זולה משאר שעות הבוקר או הערב לאותו היום. בסופו של דבר, הכרטיסים עבור חמשתנו עלו לנו 617 ₪.

עוד דבר משונה שנתקלתי בו בעת ההזמנה הוא שהאתר לא אפשר לי לבצע הזמנה עבור חמישה אנשים. המקסימום כרטיסים שניתן היה להזמין בהזמנה אחת הוא ארבעה כרטיסים. לכן נאלצתי בעצם לבצע שתי הזמנות, אחת אחרי השנייה.

אחרי שהגענו למסוף ולאחר בדיקת כרטיסים (אותם הדפסתי מראש עוד בבית), התרווחנו בנוחות בתוך תא נוסעים המיועד לשישה אנשים. אמנם בתחילת הנסיעה הצטרפה אלינו מישהי במקום השישי, אך לאחר כרבע שעה היא עברה, כך שהיה לנו תא פרטי לגמרי לעצמינו. התא היה גדול ומרווח. שולחן קטן ניצב לו ליד החלון ועליו מארז לכל נוסע שכלל חוברת צביעה לילדים, שוקולד, סוכריה, מים, מגבון ועוד.

שתי טלוויזיות היו ממוקמות על הקירות הנגדיים וניתן היה לבחור מתוך ספריית וידאו דיגיטלית עשירה את הסרט או התוכנית שרוצים לראות.

זאת הייתה הנסיעה המפנקת ביותר שחווינו. כולנו הסכמנו פה אחד שאם זה היה אפשרי, היינו בשמחה מוותרים על טיסות ומשתמשים ברכבות במקום, גם אם זה לוקח יותר זמן.

ארבע שעות עברו להן באותה המהירות בה הנוף התחלף מבעד לחלוננו.

הרגשנו שרק לפני זמן קצר התמקמנו על הספות הרכות וכבר אנחנו שומעים את הברקסים של הרכבת בעודה עוצרת בתחנת Leningradsky vokzal אשר בלב עיר הבירה הרוסית – מוסקבה.

כמה מילים לפרידה מסנט פטרסבורג, רגע לפני שעוברים למוסקבה (שהייתה כל כך שונה, עד שהרגשנו כביכול טיילנו בשתי מדינות נפרדות).

אני חייבת להודות שאף אחד מהמשפחה שלי לא ציפה שסנט פטרסבורג תחדור כל כך עמוק ללב. אי אפשר שלא להתאהב בה. היא כל כך יפה, מעניינת, מלאת חיים או כפי שהבת שלי הגדירה "אצילית". יש בה הכול - תרבות, היסטוריה, פארקים, אטרקציות, מסעדות וחיי לילה תוססים.

תשעה ימים חלפו במהירות מסחררת ולמען האמת, גם אם היינו נשארים בה עוד תשעה ימים, לא היינו משתעממים לרגע. הרגשנו עצב עמוק לעזוב את העיר המרהיבה הזאת וגם היום, מספר חודשים אחרי, אנחנו עדיין נזכרים בגעגוע ברחובותיה הציוריים ובפארקים הירוקים והנפלאים שבה.

על השבוע שהעברנו במוסקבה המרשימה - בפוסט הבא J