מבוא
מאז 2020 הטיסות הפכו לסוג של רולטה רוסית, רק שהפעם היו לנו שלוש אפשרויות: לטוס, לא לטוס, להיתקע בחו"ל. מספר ימים לפני הטיסה חיזבאללה הרים את הראש ודובר לא מעט על כך שבכל רגע המצב בצפון יתחמם ויפשיר את הפסקת האש המעורערת גם כך. וזה עוד לפני החיזור הארוך בהיסטוריה בין טראמפ וחמינאי. אז ישבתי וחיכיתי לראות איזה קליע יגיע לקנה ואני שמחה לדווח שזכיתי לטוס ואפילו לחזור בלי ששום טיל איראני או לבנוני יחריב לי את התוכניות.
מרוב חשש אפילו לא שיתפתי כאן בבלוג או בסביבה הפחות קרובה אליי שהטיול בכלל עומד על הפרק, אפילו שהוא הוזמן עוד ביוני 2025, במלחמת 12 הימים, איפשהו בין אזעקה ובום לבין תהיות קיומיות וכלל לא פילוסופיות. זה קרה אחרי שנשברתי בגלל טיסה אחרת שבוטלה. עברתי קודם את כל חמשת שלבי האבל שכללו הכחשה, כעס ועוד, רק שאת שלב ה'קבלה' הימרתי לזוג כרטיסי טיסה לרומא.
את היעד בחרה בתי האמצעית למתנת יום הולדת 18 ואני זרמתי בשמחה. להגיע לאיטליה היה החלום שלי עוד מהרגע שהבנתי שיש מטוסים ואפשר להגיע איתם לארצות אחרות.
הפרטים הטכניים
מאז ש - AI נכנס לחיינו ורגע לפני שהוא מתהפך עלינו ומוחק את האנושות, זה הזמן האידיאלי ליהנות ממנו. מעולם לא היה לי תכנון קל, נוח וקצר כמו שהיה לי הפעם עם ה -Chat Gpt .
טיסה
כמו שנהוג לומר, "פעם שלישית גלידה," אז במקרה שלי זה היה "פעם שלישית טיסה." תודו שזה הרבה יותר שווה מגלידה. איפשהו בתחילת 2023 הזמנתי טיסה עם wizz לוינה. בעקבות המלחמה היא בוטלה וברוב טיפשותי ביקשתי את הכסף כקרדיט שתקף לשנה. אחרי כמעט שנה הזמנתי שוב טיסה והיא שוב בוטלה בגלל האיראנים. לא חיכיתי הרבה, הזמנתי בפעם השלישית את הטיסה לרומא וסוף סוף זכיתי לטוס ולנצל את הקרדיט המאוס. טיפ קטן ממני - אם בגלל סיבות אלה ואחרות wizz מבטלים לכם את הטיסה, תדרשו את הכסף בחזרה דרך שירות הלקוחות שלהם. הם לא נותנים את זה כאופציה באפליקציה.
הטיסה עלתה לנו באזור ה 450 ₪ לכרטיס. הוספתי מזוודה של 26 קילו לשתינו. סתם כי היה לי עוד מספיק כסף בשבילה בקרדיטים ואיזה מזל שעשיתי זאת, כי אחרי כל הקניות המשקל שלה באמת נשק ל 26.
מלון:
Hotel Gregoriana
אומר מראש שהמלון מומלץ ביותר!!!
מלון בוטיק, שלושה כוכבים, עם חדרים חמודים ולא קטנים מאוד. במלון יש מזגן, מעלית, תמרוקים, כספת, מיני-בר ואפילו נעלי בית. בעצם כל מה שצריך בשביל שהות של כמה ימים בעיר.
המלון נמצא במרחק של מספר דקות הליכה מהמדרגות הספרדיות, ברחוב קטן וצדדי. לא יכולתי לחשוב על מיקום מושלם יותר. להיות במרכז העניינים, אבל בלי יותר מדי רעש מבחוץ.
אנשי הצוות היו נחמדים ואדיבים מאוד, ובירכו אותנו בלבביות בעברית בברכת "שלום" כשהגענו.
במלון יש ארוחת בוקר שמגיעה כעסקת חבילה עם החדר. ארוחת הבוקר פשוטה למדי (אל תצפו כאן לשפע שיש במלונות בארץ), אבל לי זה הספיק בהחלט והכל היה טעים וטרי.
קחו בחשבון שבנוסף למחיר ההזמנה יש מס תיירות על כל אדם, 6 יורו ללילה שמשלמים בסוף השהות.
ביטוח
הפעם הוזמן ממנורה מבטחים בגלל המחיר. למזלי לא היינו צריכים להשתמש בו. כעיקרון בכל טיול אני בודקת במספר חברות ביטוח ופשוט מזמינה איפה שהכי זול.
כרטיס SIM
מאז שנכנסו לחיינו הניידים החכמים... יותר, אלה עם הסים הדיגיטלי, הכול הפך לקל יותר. בטיול ללונדון לקחתי את הסים של airalo שהיה סביר, אבל אני לא יכולה לומר שהוא עבד פיקס. הפעם הלכתי על איזה מבצע שהיה על globaleSIM - מדובר בחברה ישראלית עם תמיכה ושירות בעברית, מה שהפך את השימוש בו לנגיש הרבה יותר. אמנם גם עם הסים הזה הייתה לי בעיה, אבל היא נפתרה כמעט מייד, אחרי שפניתי לשירות הלקוחות שלהם בווטסאפ. גם הבת הגדולה שלי טסה עם אותה חברה וגם היא הייתה מרוצה. כרגע הם בעדיפות ראשונה אצלי ואני בהחלט עומדת להזמין את הסים לטיול הבא דרכם.
תחבורה והתניידות בעיר
1. הגעה משדה התעופה למרכז העיר - תכננתי לתפוס רכבת בשם Leonardo express ומשם להחליף לרכבת תחתית. בפועל חטפתי איזה וירוס לא סימפטי יומיים לפני הטיסה ולכן חששתי מאוד מהמעברים, ועוד יותר ממעברים עם מזוודה של 26 קילו. לכן הלכתי על המלצה של הצ'אט והזמנתי הסעה מחברת Welcome Pickups. מדובר בחברה בין-לאומית מעולה. צי הרכבים שלהם כולל מרצדסים חדישים ונהגים סופר אדיבים. אהבתי מאוד שחלק ממדיניות החברה היא שהם לא מאשרים לנהגים לקבל טיפים ולכן גם מבקשים מהלקוחות לא להציע. יש להם אפליקציה שבה ניתן לראות מראש מי הנהג, מתי הוא מגיע וכו'.
לנו היה נהג רומני חמוד שחיכה עם שלט ועזר עם המזוודה. פטפטתי איתו לאורך כל הנסיעה. הוא הראה לנו כל מני נקודות עניין שלידן עברנו והייתה לנו נסיעה נעימה ובטוחה.
השירות לא זול. שילמתי 65 יורו, אבל זה היה שווה את זה. בסופו של דבר, סגרתי איתם גם בחזור. ושלא תחשבו, כאם חד הורית תפרנית עם משכורת מינימום אני סופרת כל שקל, או יורו לצורך העניין, פשוט אחרי לא מעט טיולים לחו"ל הבנתי עם עצמי שיש דברים שיכולים לשדרג את הטיול בכל כך הרבה רמות ששווה לשלם עבורם ולהתקמצן על דברים אחרים.
2. תחבורה ציבורית ברומא - קראתי בלא מעט מקומות ש"את רומא עושים ברגל" ולא הבנתי עד כמה זה נכון עד שהגעתי לשם בעצמי. אני רק אסייג שנייה ואוסיף את המילה "חורף", כלומר "את רומא עושים ברגל בחורף". נראה לי שאם אתם כמוני, בקיץ תקללו את הרגע שבו לא לקחתם אובר או שבכלל יצאתם מהמזגן.
רוב המקומות התיירותיים נמצאים במרחק הליכה ואין על שיטוט ברחובות העתיקים של רומא, כשכל כמה צעדים נגלים עוד בניין יפה, פסל מרהיב או כיכר מרשימה.
לפי מה שראיתי, התחבורה הציבורית ברומא מפותחת פחות מאשר בערים אירופאיות מרכזיות אחרות שהייתי בהן. אנחנו נסענו פעמיים ברכבת התחתית. פעם אחת לוותיקן (שאליו גם בחורף לא הייתי ממליצה ללכת ברגל) ופעם אחת לקולוסיאום.
אפליקציות מומלצות לנסיעה
Citymapper - אפליקציית ניווט של תחבורה ציבורית, אבל לא רק. אפשר לנווט דרכה גם ברגל. האפליקציה עבדה לנו מעולה בלונדון. ברומא השתמשתי בה בשביל הניווט הרגלי, כאשר google maps החליט להפנות לי כתף קרה, והיה מצוין.
Mooneygo - אפליקציה לקניית כרטיסים לתחבורה ציבורית. באופן עקרוני ממה שראיתי, האיטלקים לא מתקדמים כל כך בכל מה שקשור לשירותים דיגיטליים. האתרים שאליהם נכנסתי היו ישנים ועד לא מזמן כרטיסים לתחב"צ אפשר היה לקנות בעיקר בקיוסקים שונים. לא יצא לי בסוף להשתמש באפליקציה הזו, אבל כן ראיתי שהיא ברורה ונוחה מאוד.
רומא פס
יש שני סוגים של כרטיסים. אחד של 24 שעות והשני של 72 שעות. ה - 24 שעות מאפשר כניסה לאטרקציה אחת ונסיעה חופשית בתחב"צ ליממה. ה - 72 שעות מאפשר כניסה לשתי אטרקציות ושימוש חופשי בתחב"צ ל 72 שעות בהתאמה. קניתי כרטיס לי ולבתי ל - 72 שעות וכל כרטיס עלה לי באזור ה - 200 ₪. האם זה היה משתלם? לא במקרה שלנו. בארץ חשבתי שאשתמש הרבה יותר בתחבורה ציבורית ולכן זה היה נראה שווה. אחרי שהשתמשנו בסך הכול פעמיים במהלך כל הטיול בתחב"צ, יצא שהכרטיס אולי כיסה את עצמו, אבל לא מעבר לכך.
ראיתי עוד סוגי כרטיסים שונים ברומא, אבל אחרי שערכתי חישוב של עלות מול תועלת, הבנתי שלפחות לזמן נתון, עדיף להזמין כרטיסים לכל אטרקציה שמתחשק לכם בנפרד ולא לרכוש שום כרטיס עירוני. כמובן שזה אינדיבידואלי מאוד ומומלץ לפני הטיול לערוך את החישוב המתמטי שלכם.
מזג אוויר
השאלה שתמיד עולה בטיולים לאירופה היא מה לארוז במזוודה. אני לא יודעת אם זה מאפיין את רומא בחורף או לא, אבל לנו היה מזג אוויר נפלא כל השבוע. בבוקר בהחלט קר, סביב 6 מעלות. בצהריים המעלות מטפסות לכיוון 16 בערך וזה, יחד עם שמיים בהירים והליכות מרובות, היה בסיס מושלם לטיול. חצי מהטיול ויתרנו על המעיל ואילו כובע הצמר, הכפפות והצעיף לא זכו לראות את העיר היפה בכלל.
אנטישמיות
לצערי עליי להוסיף סעיף שלפני קצת יותר משנתיים הייתי כנראה צוחקת על עצמי בגללו וחושבת שזה מאוד 'מלחמת העולם השנייה' מצידי, אבל המציאות הנוכחית דורשת אותו בכל זאת.
לשמחתי, לאורך הטיול כולו ראינו דגל פלסטין אחד תלוי מאחד הבתים באחת הכיכרות וכיתוב גרפיטי אחד נוסח: "שחררו את פלסטלינה" על קיר באחת הסמטאות. בנוסף היו לנו שני סיפורים שקשורים לנושא. הראשון אירע בהמתנה לרמזור במעבר חציה ליד כיכר ונציה, כששכחנו את עצמנו ודיברנו בעברית בקולי קולות. רגע אחר כך שמנו לב פתאום ששני גברים בעלי חזות ערבית לוטשים בנו מבטים חשדנים. תוך הברקה של רגע עברתי לנאום לבת שלי ברוסית כדי לבלבל אותם. אני לא יודעת מה איתם, אבל את הבת שלי בוודאות בלבלתי. בכל מקרה, שני החשודים איבדו בנו עניין מהר מאוד.
המקרה השני קרה בחנות נעליים ליד כיכר נבונה. יש לציין שהכיכר הייתה מלאה במהגרים דוברי ערבית, אז מראש היינו זהירות. כשנכנסנו לחנות, היינו בטוחות שהבעלים שייך לאותו מגזר ולכן הקפדנו לפטפט בינינו רק באנגלית. רק כשעמדנו לצאת מהחנות ראינו שבחלון הראווה תלוי בגאון שלט 'ברכת החנות' בעברית.
הפגנות לא ראינו, אבל כן ראינו המון ישראלים (בעיקר בתוך חנויות, ממלאים עגלות כאילו הם בתאילנד) שדיברו ללא חשש בשפת האם
סרטים וסדרות
לפני כל נסיעה לחו"ל, אני אוהבת לצפות בתוכן שצולם או מספר על האזור. כשתכננתי את הטיול הנוכחי לרומא היה לי הכי קל בעולם למצוא סדרות וסרטים שהכניסו אותנו לאווירה האיטלקית. על כמה מהם הייתי רוצה להמליץ לפני הביקור שלכם.
1. רומא - סדרה מעולה על רומא העתיקה.
2. אלו שעומדים למות - סדרה חדשה עם אנתוני הופקינס ועוד כוכבים מוכרים שמתרחשת גם היא ברומא העתיקה. הסדרה מתמקדת ב - Circus maximus - האמפי בו היה נהוג לערוך קרבות גלדיאטורים ומרוצי מרכבות לפני ובזמן שהקולוסיאום עוד היה בבנייה. כאשר בפרק האחרון של העונה מתקיים לראשונה קרב גלדיאטורים אפי בין כותלי הקולוסיאום החדש. תאמינו לי שהסדרה הזאת תשדרג לכם פי כמה וכמה את הביקור בקולוסיאום אחר כך.
3. ספרטקוס - סדרה ישנה יחסית, אבל רלוונטית לא פחות לנושא. נדמה לי שראיתי שהוסיפו אותה בנטפליקס. העלילה מתמקדת בגלדיאטורים. רק שימו לב שזה לא לבעלי לב חלש.
4. לרומא באהבה - לחובבי הסרטים של וודי אלן, זה הסרט המושלם בשבילכם לראות לפני הטיול.
5. מלאכים ושדים - סרט על פי הספר של דן בראון. הסרט עצמו מעניין מאוד ולכל אורכו הצופה זוכה לצאת למסע אל רוב האתרים האייקונים של רומא עם זווית נסתרת ומסקרנת במיוחד על כל אחד מהם.
6. אמילי בפריז - סוף העונה הרביעית וחצי מהעונה החמישית מתרחשות ברומא. תסמכו על היוצרים של הסדרה שידעו להגיש לכם את העיר באופן הרומנטי והאינסטגרמי ביותר. כזה שמעורר חשק לקנות כרטיס ולעלות מייד על המטוס.
7. להתאהב ברומא - קומדיה רומנטית מתוקה שדרכה זוכים להצצות על העיר.
8. גלדיאטור - כי איך אפשר שלא. הסרט עוסק מן הסתם בגלדיאטורים ורוב העלילה מתרחשת בקולוסיאום. הכי כיף ללכת לבקר שם אחרי הסרט כשכל האתר קם לתחייה בדמיון. אם אהבתם את הראשון ובלי ציפיות שהשני יהיה באותה רמה, אז תראו גם את "גלדיאטור 2".
הטיול
היום הראשון
הטיסה שלנו המריאה מטרמינל 1. בדרך כלל הייתי מתמרמרת על זה שלא התחלתי את הטיול מאותו אולם עגול נוסטלגי, מוקף בחנויות שבהן אני לא קונה כלום, אבל הפעם זה דווקא היה לטובתי. מאחר שלא היו הרבה טיסות במקביל לטיסה שלנו, שדה התעופה הקטן הפך לשדה בוטיק ורובו עמד לרשותנו.
טיסה לרומא נמשכת 3 שעות ו - 50 דקות. המראנו בזמן ואפילו נחתנו כחצי שעה לפני המועד.
הנהג הפרטי שלנו חיכה לנו עם שלט והביא אותנו עד לפתח המלון. השארנו שם את הדברים ושמחות ומחויכות יצאנו לתור את רומא.
הדבר הראשון שנתקלנו בו היה עומס בלתי נסבל ברחובות. מצרפת תמונה של רחוב סטנדרטי במרכז העיר העתיקה כדי שתבינו את החוויה.
בכל רגע שבו היינו ברחוב הרגשנו כאילו אנחנו מנסות להיכנס לאולם שכל הכרטיסים בו הם sold out להופעה של כוכב רוק אגדי. זרם האנשים לא איפשר לעקוף או לקבוע את קצב ההליכה. גם כשניסינו לברוח לחנויות, הן היו עמוסות לעייפה ולפעמים היה אפילו תור רק כדי להיכנס פנימה, כמו למשל ב - .Saphora
בהתחלה חשבתי שזה פשוט היום הראשון בחו"ל שאיכשהו תמיד מראה את הכול דרך עדשה מעופשת, אבל מאוחר יותר גיליתי את הסיבה האמיתית לאותו עומס בלתי נסבל. ביום האחרון שלנו ברומא, כשהנהג אסף אותנו לשדה התעופה, הוא סיפר שביום שנחתנו, האפיפיור הגיע לנאום על המדרגות הספרדיות ולכן הרחובות היו גדושים באנשים.
אז מה בכל זאת הצלחנו איכשהו לראות?
מזרקת טרווי
כי אי אפשר להגיע לרומא בלי לבקר במזרקה המפורסמת בעולם. כדי להגיע קרוב אליה, תצטרכו לעמוד בתור מגודר עם שומר. הבנתי גם שהחל מפברואר 2026 הכניסה היא בתשלום של 2 יורו. בגלל התור שנמתח איפשהו עד תל אביב, הסתפקנו בהצצה על המזרקה היפהפייה מלמעלה. וכן היא באמת שווה את השמועות שיצאו עליה כאחת המזרקות היפות בעולם.
אחרי מספר ימים חזרתי אליה לבד. הייתי צריכה לעמוד בהסכם שערכתי עם הבסטי שלי, שאיתה גם כתבתי סדרת ספרים - לזרוק מטבע למזרקה ולבקש משאלה שתגשים לנו חלום להוציא את הספרים שלנו סוף סוף לאור. באותה הפעם הגעתי למזרקה בקלות. התור היה קצרצר, התקדם במהירות ואחרי כחמש דקות כבר ישבתי לי למטה והתפעלתי מהפלא הארכיטקטוני הנהדר שמולי.
המדרגות הספרדיות
אחרי שיטוט או נכון יותר אחרי שפילסנו את הדרך למדרגות הספרדיות, הגיעה ההפתעה. לא הצלחנו לראות אותן. הסיבה לכך הייתה כי כל סנטימטר שלהן נכבש על ידי ישבנים אנושיים. ולמה זה היה מפתיע? כי יש איסור מוחלט לשבת על המדרגות. איסור שאפילו גורר קנס.
אגב, בימים הבאים כשעברנו שם, כבר לא ראינו אפילו בן אדם אחד שהעז להנחית את ישבנו על האתר התיירותי הזה. לכן גם את המאורע המוזר מאותו הערב אני משייכת לטקס האפיפיור שהתקיים שם באותו היום.
המדרגות הן בהחלט מקום שכדאי להגיע אליו, גם כי לא תצליחו לפספס אותן אפילו אם תנסו, הן נמצאות במרכז של הכול, וגם כי הן מאוד יפות ומרשימות. בתקופה קריסמס יש גם עץ אשוח מקושט שמייפה אותן עוד יותר.
את היום הזה סיימנו עם הלשון בחוץ וכמעט באפס אחוז סוללה בנייד, מה שבמהרה הפך למלחיץ במיוחד, מאחר שלא היה לי שמץ של מושג איפה המלון ואיך להגיע אליו בלי ניווט. למזלנו הצלחתי, על שאריות הסוללה והזיכרון, בכל זאת לחזור למלון באנחת רווחה גדולה ולצליל הנייד שהתרוקן לחלוטין ונכבה.
היום שני
תסמונת היום הראשון התפוגגה עם האור הראשון של הבוקר. וכן, זכיתי לראות אותו כי התעוררתי בחמש לפנות בוקר לפי שעון רומא.
את ארוחת הבוקר של המלון אכלתי לבד כי הבת שלי החליטה שטיול בחו"ל זה זמן מצוין לחטוף וירוס בטן (זה לא.) שם גם הרגשתי לראשונה שאני באמת באיטליה, אחרי שהמלצר לא הפסיק לפלרטט איתי באותה חלקלקות איטלקית ידועה ומחמיאה.
בגלל שהבת שלי לא הייתה במיטבה, החלטנו לצמצם תוכניות ולהתמקד בסביבה הקרובה, כדי שנוכל לחזור לחדר במידת הצורך. המקום הראשון שהלכנו אליו:
פיאצה נבונה
רומא מפורסמת בכמויות של כיכרות שלא היו מביישות מאפיית לחמים. ראינו לא מעט מהן במהלך הטיול וכולן היו יפות ומרשימות מאוד. לכיכר המסוימת הזאת הלכנו בגלל שוק הקריסמס שהתקיים בה. באופן עקרוני רומא זה לא היעד המושלם למי שרוצה לחוות אווירת קריסמס אירופאית אותנטית. נכון, יש קישוטים ועצי אשוח כמעט בכל מקום, אבל מבחינת שווקי הקריסמס... בואו נגיד שבנצרת, יפו או ירושלים ראיתי מוצלחים יותר.
מה בכל זאת היה שם? דוכנים של כל מיני קשקושים לתיירים, קישוטים לעצי אשוח ודוכני אוכל. עשינו סיבוב של כחצי שעה ומיצינו. לא מצאנו שם את האווירה הקסומה שזכרתי מטיולים קודמים בחו"ל בשווקי החג. כן התרשמנו מהכיכר היפה עם מזרקת ארבעת הנהרות המפורסמת ועם האובליסק המצרי שמזדקר מתוכה.
מלבדה היו שם עוד שתי מזרקות קטנות יותר, אך עדיין מרשימות.
שוק קמפו דה פיורי
מפיאצה נבונה התקדמנו ברגל לכיוון השוק העירוני שלא תלוי בעונות השנה או בחגים. בעבר זה היה שוק פרחים ומשם נותר השם. ראינו דוכן פרחים אחד,
אבל מלבדו מדובר בשוק די גדול וצבעוני שברובו יש דוכני מזון ומוכרים שאינם איטלקים. כלומר כאלה שבגללם עברנו לדבר בינינו באנגלית. זה פחות מקום לתיירים לבוא לאכול בו או לעשות בו שופינג, אלא יותר אם אתם רוצים לקנות גוש גבינה מקומית או פירות וירקות. לפי מה שהבנתי, בערב, הכיכר שבה נמצא השוק הופכת למקום בילוי שוקק עם ברים ומסעדות.
Buddy Veggy Restaurant Cafè,
אחרי שיטוט בין דוכני אוכל מגרים יותר או פחות, התחלנו להרגיש רעב, לכן הלכנו למסעדה טבעונית מומלצת ולא רחוקה שרשמתי לעצמי בתכנון מבעוד מועד. היא התגלתה כאחת המסעדות הטבעוניות הטובות ביותר שהיינו בהן.
איכשהו האיטלקים מצאו דרך להפוך גבינות טבעוניות לכאלה שבאמת דומות למקור. אכלנו לזניה שהייתה גבינתית ומפנקת כל כך, שהבת שלי התקשתה להאמין שהיא טבעונית. גם הפסטה המוקרמת שהזמנתי הייתה מעדן שכבר מזמן לא יצא לי לטעום. המקום עצמו מאוד מזמין ונעים לשבת בו. נראה שלדעה שלי על המסעדה היו שותפים רבים כי המקום היה מפוצץ.
את הקינוח אכלנו בגלידריה סמוכה. איזו הקלה זאת הייתה לגלות שהמוכרות הן אוקראיניות דוברות רוסית ולא צריך לעשות פנטומימה למוכרים שבקושי מבינים מילה באנגלית. רק אחר כך חשבתי על זה שהן אוקראיניות ואני רוסיה, אז אני רוצה לקוות שהן לא ירקו לי בגלידה. תכלס, אני כנראה השילוב הכי שנוא בעולם כרגע - גם רוסיה, גם ישראלית וגם יהודייה.
הפנתיאון
מדובר באחד המבנים הרומיים העתיקים ביותר, אבל בעיקר במושג שהפך לשגור בלשון העברית. בעבר הוא שימש כמקדש לאלים הרבים של התרבות העתיקה ובהמשך הוסב לכנסייה, מה שסייע מאוד לשמר את המבנה היפהפה הזה.
הפנתיאון מרשים ביותר ואי אפשר שלא לעמוד מולו ביראת כבוד לתרבות של רומא העתיקה. החלק המיוחד ביותר הוא הכיפה העצומה שלו שבעבר הייתה הגדולה בעולם. היום היא נחשבת לכיפה הגדולה ביותר בעולם שעשויה מבטון לא מזוין.
פנימה לא נכנסנו. היה תור והבת שלי כבר התחילה להראות תסמיני טינאייג'ריות מאיימים.
מקדש אדריאנוס
לא הרחק מהפנתיאון אפשר לראות שרידים של מקדש שנבנה בשנת 145 לפני הספירה, לכבוד הקיסר אדריאנוס. מה שנותר ממנו זה 11 עמודים שמורים במיוחד בסגנון יווני. במקום להרוס אותם או להשאיר אותם "תקועים" ככה באמצע העיר, האיטלקים פשוט בנו מאחוריהם בית מכס והשתמשו בעמודים כקישוט בחזית. אהבתי מאוד את השילוב הזה בין הישן לחדש ועוד יותר את הכבוד לעבר ושימורו. לפי מיטב הבנתי אי אפשר להיכנס פנימה וזה גם לא באמת מעניין. זה אתר להתרשם ממנו מבחוץ.
רחוב ויה דל קורסו (Via del Corso)
רחוב הקניות המפורסם ביותר ברומא. הוא ארוך, רחב ושוקק חיים. כל כולו מלא בחנויות של מותגים יחד עם בוטיקים מקומיים ומסקרנים. תוכלו למצוא בו את החנות של דיסני, את ספורה, H&M וגם חנויות יוקרה שאליהן לא ראינו כל כך טעם להיכנס.
המחירים לא זולים, לרוב הם כמו בארץ ולפעמים אפילו יותר. הם הזכירו לי מאוד את המחירים בלונדון שבה ביקרנו לפני פחות מחצי שנה. אני לא יודעת אם זה בגלל העלייה במחירים שמתרחשת בכל העולם או סתם כי השנה יצא לנו במקרה לבקר בשתי ערים יקרות במיוחד.
כל הרחוב היה מקושט לכבוד קריסמס ושררה בו אווירה עליזה.
השיא היה בחנות Hamleys, חנות הצעצועים המפורסמת מלונדון שיש לה סניף גם ברומא. כבר בכניסה לחנות התנגנו שירי קריסמס מוכרים, כאלה שאולי לא עוררו בי נוסטלגיית ילדות, אבל עדיין ריגשו. תור ארוך של הורים וילדים עם עיניים בורקות וחיוכים רחבים חיכו להיכנס. איש המחופש לגמדון קיבל את פני האורחים הקטנטנים יחד עם עצי אשוח מקושטים ושלל אורות צבעוניים.
אני עכשיו בשלב ביניים כזה של החיים, כשהילדים כבר גדולים, אבל לא מספיק גדולים כדי לחשוב על ילדים משל עצמם, אז אין לי כל כך סיבות להיכנס לחנויות צעצועים, אבל לחנות הזאת הייתי ממליצה להיכנס בכל זאת. הכול בה יפה ומזמין כל כך, ודווקא בפנים התעוררה בי אותה נוסטלגיה חמקמקה של ילדות.
את הערב סיימנו ברשת סטארבקס אהובתנו, כי מבחינתי אי אפשר להגיע לחו"ל בלי לבקר בה על בסיס כמעט יום יומי. אני לא יודעת אם זה הסטארבקס שריפאה את הילדה שלי או סתם עבר זמנו של אותו ווירוס מעיק, אבל בלילה היא כבר התאוששה לחלוטין.
היום השלישי
גלריית בורגזה
הגלריה הייתה במרחק של כחצי שעה הליכה מהמלון. ההליכה לשם הייתה קלילה ומהנה וזכינו לראות עוד ועוד מיופייה המיוחד של העיר. חלק מההליכה הייתה בתוך פארק בורגזה היפהפה, שאליו אני עוד אחזור אחר כך.
כבר כשהתקרבנו לווילה התחלנו להשמיע קולות של התלהבות, חלק אפילו לא רציונליים. עם כל הכבוד לווילות שראיתי עד היום, זה היה דומה יותר לארמון מאשר לווילה. מבנה לבן מבהיק הטובל כולו בתוך טבע ירוק והם נדמים כמשלימים אחד את השני.
את הכרטיסים לגלריה הזמנתי מראש כאטרקציה ראשונה מתוך השתיים של ה'רומא פס'. אגב, ההזמנה מראש היא חובה. כדי להזמין מקום צריך לשלוח להם מייל. כן, כן, קראתם נכון. באופן עקרוני, מהניסיון שלי בשיטוט במספר אתרי אינטרנט תיירותיים, איטליה היא לא מדינה מתקדמת מאוד בנגישות דיגיטלית לאתרי תיירות.
את המייל השגתי דרך ה - Chat Gpt , אז אחסוך לכם את החיפוש:
פשוט תכתבו מה אתם רוצים להזמין, שם, תאריך, שעה מועדפת ושיש בידכם 'רומא פס'.
אפשר להזמין גם דרך האתר הרשמי שלהם, אבל אז צריך להוסיף 2 יורו על כל כרטיס.
בקופות הראיתי את ההזמנה וה'רומא פס' וקיבלנו ליד זוג כרטיסים.
ברגע שנכנסתי לחדר הראשון בגלריה, הבנתי שהגענו לאחת הגלריות היפות שיצא לי לבקר בהן וזה עוד בלי להתייחס לאוצרות האומנות שבתוכה. הזהב והשיש שולטים שם ביד רמה ומתפקדים כרקע יוקרתי לאוסף יצירות מופת מתקופת הרנסאנס והבארוק.
הקומה הראשונה כולה מוקדשת לפסלים של מיטב הפסלים האיטלקים.
חלק של אלים מהמיתולוגיה, חלק של אישים חשובים שאיכשהו נראים תמיד חמורי סבר. אני תוהה אם פיסלו אותם כך כדי לשדר תדמית מסוימת? או שאולי זה רק עניין של ריח? אמנם רומא של העת העתיקה מפורסמת במערכת ביוב כמעט פלאית מרוב קדמה, אבל הפלא הזה הגיע רק למבני ציבור, בזמן שבבתים פרטיים השתמשו בבורות שופכין.
בין הפסלים הציצו גם כמה תמונות, אבל לציירים יש את מקום הכבוד בקומה השנייה. אני והבת שלי המצאנו משחק תוך כדי הסיור. "מצאי את המורבידיות." ואכן, ברוב התמונות, אם תתמקדו בהן מספיק, תמצאו גופה, ראש כרות, ניסיון רצח או סתם דמות גרוטסקית שנראית כאילו פלוטו (אל השאול הרומי) שחרר להתאוורר אחרי כמה שנים בגיהינום.
אל תפספסו גם את התקרות של הווילה. הן קנבס מפואר לא פחות משאר האוצרות הממוסגרים שנמצאים שם.
אני רוצה להגיד שאני פשוט ריחפתי שם מרוב הנאה. הרנסאנס היא התקופה האהובה עליי באומנות ואני יכולה לבלות שעות בגלריות ובמוזיאונים מהסוג הזה. תמונות ופסלים של "דויד" שלנו התנ"כי כיכבו בגלריה. אולי לא פסל דויד המפורסם שאמנם נמצא באיטליה, אבל לא ברומא, אלא יצירות אחרות. אבל היצירות האלה היו בעיניי מרשימות לא פחות מהפסל המדובר. טוב, וגם עירומות לא פחות ממנו. מעניין איך דוד היה מרגיש אם היה יודע שכל העניינים הפרטיים שלו מוצגים ככה לראווה בגלריות.
למען שמירה על צניעותו, מצרפת תמונה נדירה של דויד לבוש
גני וילה בורגזה
אי אפשר לבקר בגלריה בלי לבקר בפארק בורגזה, (באמת, פיזית אי אפשר,) אבל גם רצוי מאוד לעשות את זה. קודם כל מאחורי וילת בורגזה יש גן קטן וחמוד עם פסלים ושיחים גזומים למשעי ששווה להציץ בו.
הגלריה עצמה מוקפת בפארק שהוא בעצם הריאה הירוקה בלב ליבה של רומא. הגנים קיימים עוד מהמאה ה - 17. יש שם מדשאות ירוקות ורחבות ידיים, פסלים, מזרקות, גני שעשועים ואגמים. זה מקום מושלם לתפוס קצת שלווה מההמולה של העיר ולהעביר כמה שעות של מנוחה בפינות קסומות. וזה בדיוק מה שעשינו. הבנתי שבקיץ אפשר לשכור סירה כדי לשוט באגם ולעתים מתקיימים שם מופעים והצגות.
כיכר דה פופולו
מהגנים הלכנו ברגל לאחת הכיכרות המרכזיות והמרשימות ברומא. אם תלכו כמונו מפארק בורגזה, אז אל הכיכר תיכנסו דרך השער הצפוני העתיק ביותר ברומא. בעבר זה גם היה השער הראשי למי שרצה להיכנס לאימפריה.
הכיכר ענקית ומרשימה ביותר ובמרכזה עומד אובליסק מצרי עתיק שלמרגלותיו התיישבנו כדי לנוח מההליכה ולספוג את האווירה.
בקצה השני של הכיכר, מול השער, מתנשאות שתי כנסיות תאומות שאפשר בכיף לשחק ב "מצא את ההבדלים" רמת קושי - לא קל.
מסעדת Bau bau
מהכיכר צעדנו למלון להתרעננות קצרה ולקראת הערב הלכנו לאכול. הפעם בחרנו במסעדה סינית קטנה ו cozy (כי בעברית לא מצאתי מילה מתאימה יותר בשבילה.) שקרובה למלון. המחירים בה נוחים, האוכל מעולה והמנות מגיעות בכלים חד פעמיים. לקחנו גיוזה ממולאת בירקות, אגרול וסלט ווקאמה.
לקחנו גם כדורי שומשום ממולאים בשעועית. באופן המפתיע ביותר, המנה האחרונה הייתה בעצם קינוח מתוק ומיוחד. מאז שחזרנו לארץ, אני עוד חולמת על הכדורים האלה. ולכל מי שמצחקק עכשיו.... grow up
את היום שלנו סיימנו בסיבוב קניות מעמיק יותר ובעיקר ברדיפה אחר קניית מתנות לכל בני המשפחה והחברים.
היום הרביעי
הוותיקן
מבחינתי ביקור בוותיקן היה עוד חלום שהתגשם. מאז ומתמיד סיקרן אותי לטייל בתוך המדינה הקטנה בעולם, שאותה ראיתי אין-ספור פעמים בסרטים וסדרות.
אני יכולה לומר שזאת הייתה חוויה מדהימה שנחקקה בזיכרוני לעד. יש כאלה שיאמרו שהוותיקן עמוס, המוני ומציף. בעיניי המקום היה מופלא והוא בהחלט נכנס לרשימת "חובה לבקר אם אתם מגיעים לרומא."
הגענו לשם ברכבת תחתית. השתמשתי ברומא פס הדיגיטלי שלי. פשוט נכנסים לתוך האפליקציה, עושים הפעלה על תחב"צ ואז מופיע ברקוד שסורקים בכניסה לרכבת.
את כרטיסי הכניסה לוותיקן הזמנתי דרך מועדון הנחות שיש לי מהעבודה. שילמתי 29 יורו לכרטיס שכלל כניסה מהירה ומדריך שמע שהתגלה כמיותר לחלוטין. בכניסה פגשו אותנו נציגים של אותה חברה והעניקו לנו את הכרטיסים יחד עם ההסבר ה"מסובך" מאוד איך נכנסים. (הולכים ישר ועומדים בתור.)
אולי האנשים ברומא שבעו מהאפיפיור שביקר אותם יומיים לפני כן, אולי ההמלצה של ה - chat GPT התגלתה כמועילה, (הוא טען שיום רביעי הוא היום הטוב ביותר לבקר כאן) ואולי זה סתם עניין של מזל, אבל ביום הביקור שלנו הוותיקן לא היה עמוס במיוחד. תוך כמה דקות כבר נכנסנו פנימה. בהתחלה המבנה נראה מודרני מאוד ולא מעניין במיוחד, לפחות עד שמגיעים למוזיאונים של הוותיקן.
אפילו כחובבת מוזיאונים מושבעת, התפלאתי לגלות כמה עשירים ומגוונים המוזיאונים של המקום. מדובר באוסף אוצרות בלתי יתואר. כל יצירת אומנות נדירה ויפה מהשנייה. ממש כאב לי הלב לחלוף על פניהן. זה נחווה בעיניי כמעט מזלזל כלפי כל כך הרבה יצירות נפלאות שלא הספקתי להתעמק בהן אחת אחת ולתת להן את הכבוד הראוי להן.
את המוזיאונים עשינו לפי הסדר. גם את אלה שנשמעו מעניינים פחות, כגון מוזיאון הקרטוגרפיה (מפות) שהתגלה כמפיל לסת. נעזרתי רבות ב -Chat Gpt ששמח ללוות אותי, לספק הסברים על המוצגים והאולמות השונים והוסיף מאוד לחוויה.
התמונה מתוך המוזיאון המצרי שהיה ממש מרתק.
גם כאן היו לא מעט פסלים וחלק לא מבוטל מהם היו של אותו דויד תנ"כי, רק שכאן כל הפסלים עברו סירוס אכזרי. הוא לא היה היחיד. אם חשקה נפשכם לראות קצת בולבולים משיש, אז הוותיקן זה לא המקום. מסתבר שלאפיפיור פיוס התשיעי הייתה בעיה קשה לראות איברי מין גבריים חשופים בסביבתו הקרובה ולכן הוא פשוט כרת את כולם. כדי להסתיר את הזוועות שביצע, הוא הורה להוסיף לכל הפסלים עלי תאנה מאולתרים.
האוצרות של המוזיאונים לא מסתכמים רק בתמונות ופסלים. גם התקרות עצמן הן יצירות מופת שצוירו בידי אמנים מהגדולים בהיסטוריה. כאלה שגם מי שלא חובב אמנות מושבע מכיר, כמו מיכלאנג'לו ורפאל.
הקטע המצחיק הוא שעד שהגענו לציור התקרה המפורסם ביותר בעולם - הקפלה הסיסטינית, כבר היינו בכזה עומס חושי שפספסנו את הפרסקו המפורסם בעולם.
סיבוב המוזיאונים ארך כשעתיים, שהיו יכולות להפוך בקלות ליום שלם, אם הייתי לבד.
reLab local and organic
אחרי הוותיקן הלכנו למסעדה קרובה עם אופציות טבעוניות. הפעם מדובר בדיס-המלצה. קודם כל האוכל פשוט לא היה טעים והזמנו שתי מנות שבאמת שקשה להרוס אותן - מוקפץ עם טופו ופסטה ברוטב עגבניות. השירות היה גרוע ולקינוח הלא מתוק גם גבו מאיתנו 2 יורו על קנקן מים מהברז ועוד 4 יורו על השירות שזה בין 15 ל - 20 אחוזים מסכום החשבון. לא משהו שראינו שקורה במסעדות אחרות.
את הטעם המר העברנו עם גלידה משובחת בגלידריה ליד. ברומא יש גלידות טעימות כל כך, שלא הסכמנו לוותר עליהן גם בחורף.
כיכר פטרוס הקדוש והבזיליקה
אחרי מנוחה לרגליים, אבל בעיקר לעיניים מכל העומס החושי של הוותיקן, פנינו אל הבזיליקה המרהיבה שבה האפיפיור מעביר את הדרשות בחגים מרכזיים וטקסים רשמיים. כבר בכניסה לכיכר פטרוס הקדוש עמדנו נפעמות, הן מהבזיליקה המרשימה והן מהכיכר העצומה. הייתה שם אווירת קדושה שקשה לתאר במילים. סוג של אנרגיה קוסמית של אנשים שמאמינים באמונה שלמה במשהו משותף שפשוט נספג לתוך האוויר.
בשביל להיכנס לבזיליקה היה צריך לצלוח תור ארוך ביותר. הבת שלי לא התלהבה, בלשון המעטה, להידחס שם והייתי חייבת להפעיל את כל יכולות השכנוע שלי כדי להיכנס פנימה בכל זאת. אני יודעת שאם לא הייתי עושה את זה, כנראה שהייתי מפסיקה לישון בלילות.
בסופו של דבר, למרות תור שנראה כאילו יימשך שעות, תוך עשרים דקות כבר היינו בפנים.
אם חשבתי שמבחוץ המקום מרשים, אז אני יכולה לומר שזאת ללא ספק הכנסייה המרשימה ביותר שביקרתי בה.
היא הייתה פשוט ענקית ויפהפיה, עם ציורי קיר ותקרה שצייר מיכאלנג'לו. אין-ספור פסלים, תמונות ובעיקר פאר שמשאיר את המתבונן נפעם.
אחרי שיצאנו, זכינו לראות את המשמר השווייצרי של הוותיקן, עם מדים שתואמים לתקופת הרנסאנס ודרישות תפקיד שנשמעו כמו חיפוש באפליקציית היכרויות. אני מעתיקה אותן לכאן מאתר אחר:
"חובה על המצטרפים למשמר להיות קתולים רומים עם אזרחות שוויצרית, בין הגילאים 19 עד 30, רווקים, בוגרי תיכון ובגובה של לפחות 174 ס"מ. בנוסף, הם חייבים להשלים שירות צבאי שוויצרי מלא."
בקיצור, אם מישהי מחפשת חתן אשכנזי נוצרי, זה המקום.
את היום שלי סיימתי לבדי. (הבת שלי נשארה לזמן איכות עם עצמה במלון.) השלמתי את החוב שלי במזרקת טרווי, זרקתי מטבע, הבעתי משאלה
ואז שוטטתי ברחובותיה הציוריים של רומא ופשוט ספגתי את האווירה הייחודית של העיר. הפעם הרחובות כבר לא היו גדושים באנשים. אורות כריסמס צבעוניים ועליזים האירו כל פינה, חנויות ובוטיקים מזמינים רק חיכו שאכנס יחד עם אין-ספור מסעדות מפתות, (כי אין על האוכל האיטלקי.) שוטטתי לבדי כשעה וחצי ואת הערב סיימתי בפטיו של המלון עם בירה וחיוך.
היום החמישי
הקולוסיאום
אני חושבת שאין אדם שלא מכיר את האתר המפורסם ביותר ברומא. זה שנחרב ראשון בכל סרטי האפוקליפסה, יחד עם הביג-בן ווסטמיניסטר בלונדון והקרמלין במוסקבה. מבחינתי הביקור בו חתם את הגשמת החלומות שלי ברומא.
אמנם יכולנו להגיע לשם ברגל, אבל החלטנו לנצל את הרכבת התחתית ולהתחיל לספור צעדים באתר עצמו.
זאת הייתה האטרקציה השנייה שעבורה השתמשתי ב'רומא פס'. את הביקור הזמנו מראש, (מומלץ או אולי אפילו חובה,) באתר הרשמי. שימו לב שכשאתם מזמינים, יש לציין שאתם בעלי 'רומא פס' באחד השלבים, כדי שלא תשלמו על הכרטיסים.
הרכבת התחתית נמצאת בדיוק מול הקולוסיאום, ככה שברגע שעלינו אל פני הקרקע, זה הדבר הראשון שנגלה לפנינו. לקחתי לעצמי כמה דקות שבהן לא הצלחתי באמת לדבר או לזוז. פשוט עמדתי ובהיתי בפלא הארכיטקטוני הזה ששרד אלפי שנים.
בכניסה בדקו את הכרטיסים שלנו לפחות חמש פעמים אם לא יותר. אז תכינו אותם מראש ואל תכניסו בחזרה לתיק או תעלימו מהמסך של הנייד עד שאתם פיזית נכנסים לארנה עצמה. כמו שהמבנה מרשים מבחוץ, כך הוא גם בפנים. כמות התמונות שצילמתי שם כנראה תאלץ אותי לקנות בקרוב עוד שטח אחסון בגוגל.
עם כל זה, אני חייבת לציין שהייתה בי מידת אכזבה מסוימת. לא כי המקום לא מרשים, אלא כי בעיניי האיטלקים יכלו לשדרג את החוויה של הביקור פי כמה. בקושי היה שם שילוט ומה שכן היה זה הסברים קצרים ויבשים מאוד על המקום. הייתי מצפה שבאתר מפורסם כל כך ישקיעו קצת יותר במולטימדיה, או לפחות בשלטים עם הסברים מפורטים ומעניינים יותר. נעזרתי גם כאן ב - Chat Gpt שהפך את הביקור לחווייתי מאוד וסיפק הסברים ואנקדוטות מעניינות על המקום ועל התקופה.
ה'רומא פס' או הכרטיס הבסיסי מאפשרים כניסה רק לארנה עצמה, שאותה פשוט מקיפים במעגל. יש כרטיסים מורחבים שמאפשרים גם סיור בתחתית הקולוסיאום - Colosseum Underground. המפלס התחתון שבו היו כלובי החיות, חדרי הגלדיאטורים, מעלית ועוד.
אני לא נרשמתי לסיור כי ידעתי שעבור הבת שלי זה לא יהיה מעניין מספיק. לכן כל מה שנותר לי לעשות זה להסתכל מלמעלה על כל ברי המזל ששוטטו להם שם למטה בנבכי הזמן. אין לי צל של ספק שאם או כאשר אחזור לרומא, אזמין את הסיור הזה.
גבעת פלטין - גבעת הפאלאטיום - Palatine
גבעת פלטין הייתה בעבר אזור מגורים יוקרתי של האליטה הרומית, ובעיקר של קיסרי רומא. נבנו עליה ארמונות קיסריים גדולים והיא שימשה כמרכז שלטוני ומגורים לשליטים ולאצולה הרומית.
היום זו עיר שלמה שכולה שרידים ארכיאולוגים ושחפים שבאים לבקר. הנה אחד שהתעקש לדגמן עבורנו.
חלק מן השרידים הצריכו דמיון כדי להקים מחדש את הקירות והמבנים שמוטט הזמן וחלק לא הצריכו אותו בכלל כי הם נשמרו כמעט בשלמותם.
אני מודה שכשתכננתי את הטיול, רציתי לוותר על החלק הזה, מתוך מחשבה שראיתי כבר מספיק שרידים רומיים בארץ, (קיסריה, בית שאן, בית גוברין ועוד...) למזלי, חברה שלי שסבלנית הרבה פחות ממני לטיולים ועתיקות, ממש התעקשה שאני חייבת לבקר שם ואני מודה לה על כך עד היום.
כל התכנון שעשיתי לא הכין אותי לגודלו העצום של המקום, לאתרים המרשימים, למסע המטורף בזמן ולתחושה שמתעוררת כשמבקרים שם. גם העובדה שהיינו שם בחורף הוסיפה מאוד לחוויה, כאשר שטיחי דשא ופריחה ערסלו בתוכם את השרידים יקרי הערך מהאימפריה הגדולה והעוצמתית ביותר של העת העתיקה.
עם כל זה, אני ממליצה שתכינו גם שם את ה - AI שלכם. השילוט באתר לוקה בחסר וזה בלשון המעטה. כשיש שילוט, זה בדיוק כמו בקולוסיאום - הסברים יבשים ולא מספקים בכלל. נעזרתי המון בצ'אט שלי והוא עזר לי מאוד לחוות את המקום במלוא תפארתו.
הקולוסיאום, הפורום הרומי שהוא חלק מכל העיר העתיקה וכל גבעת פלטין הם אתרים לטיול של יום שלם. היינו שם שעות על גבי שעות וגם אז היו חלקים שחלפנו על פניהם מהר מדי. אני בטוחה שהיו גם חלקים שפספסנו.
יצאנו משם רק כי כבר היינו רעבות מאוד והתחלנו לנווט לכיוון כיכר ונציה. בדרך הבחנו שמהכביש אפשר לראות היטב חלקים נכבדים מההריסות, אז אם אתם קצרים בזמן, תוכלו פשוט לטייל ליד ולהתרשם מבחוץ.
כיכר ונציה
הכיכר אמורה להיות מרשימה ביותר. ולמה אני אומרת 'אמורה'? כי היא הייתה בשיפוצים ואת רובה בכלל לא ראינו. מה כן ראינו והיינו המומות שזה לא המקום הכי מפורסם ברומא?
Vittoriano
מבנה לבן, עצום ויפהפה, מאלה שעומדים לידם וכל המילים פשוט נושרות לרצפה. במיוחד כשנתקלתי בו לגמרי במקרה, בלי שום ידע קודם שהוא קיים.
לשם שינוי, המבנה הזה לא שייך לרומא העתיקה. הוא נבנה בסוף המאה ה - 19. יש בפנים מוזיאונים, את קבר החייל האלמוני ותערוכות שונות. הבנתי שיש שם גם מעלית שקופה שעולה לגג לתצפית. העלייה בתשלום, אבל לפי מה שרשום, הנופים שווים את זה. עבורנו השעה הייתה כבר מאוחרת מדי והמקום היה סגור למבקרים.
ViVi - Piazza Venezia
המסעדה הזו ממש צמודה לכיכר ונציה. היו בה אופציות טבעוניות מגוונות והבת שלי הכריזה עליה כ"המסעדה הכי טובה ברומא". גם בעיניי היא הייתה מעולה. האווירה בפנים הייתה חמימה ונעימה, המחירים סבירים והאוכל... בואו נגיד ככה, הבת שלי טוענת ששם היא אכלה את ההמבורגר הטבעוני הכי טעים בעולם. גם הפיצה שלי הייתה מעולה, אם כי היא לא הייתה טבעונית.
את הערב האחרון שלנו ברומא העברנו בשיטוט במרכז העיר, בין חנויות אופנה לחנויות מזכרות. חתמנו את השיטוט הנעים בסטארבקס ונפרדנו מהרשת האהובה, לפחות עד לטיול הבא.
הטיסה חזור
ביום למחרת קמנו ברוגע, סיימנו לארוז מזוודות, אכלנו ארוחת בוקר ובאופן כללי די השתעממנו בחדר עד שהנהג הגיע לקחת אותנו לשדה. כמו שציינתי, גם בחזור הזמנתי הסעה מאותה חברה וכבונוס, אפילו קיבלתי את אותו נהג.
כמה חוויות משדה התעופה של רומא:
בתור לצ'ק-אין עמדנו ליד קבוצה שלמה אותנטית של טסים לערב הסעודית. הקבוצה כללה בעיקר גברים שהיו לבושים במה שנראה כמו טוניקות לבנות ארוכות מימי התנ"ך ונשים שהתחפשו לשמשיות סגורות בקיץ עם חור לעיניים.
אין ספק שכמות הפזילות שנדדה בין הטסים לישראל לבין הטסים לג'דה הייתה יכולה להשתוות רק למה שקורה בין בנים לבנות בתיכון, רק בלי כל המתח המיני.
אחרי הצ'ק-אין התברר שלישראלים יש מקום נפרד לחלוטין עבור הבידוק הביטחוני. זאת לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בדבר כזה, אבל מה שהפליא אותי באמת זה לגלות שאל מתחם ה - "VIP" המפוקפק הזה הוסיפו לנו כשותפה את ארה"ב. כלומר באיטליה מפרידים לא רק את הישראלים, אלא גם את האמריקאים. עד עכשיו לא הצלחתי להבין אם זה למען ביטחוננו או למען ביטחונם של שאר הנוסעים, כנראה תלוי את מי שואלים.
אחרי כל הבידוק הביטחוני, השתלבנו בחזרה עם שאר הטסים ה"לא מוקצים" בשדה. בשער העלייה למטוס נפגשנו מחדש עם התיירים של ערב הסעודית ששוב היו שכנינו לשער. המשכנו באותו משחק פזילות, זאת עד שלפתע היעד על השער שלנו התחלף לג'דה ואילו שלהם לתל אביב. כך מצאנו את עצמנו מתערבבים אחד עם השני ורצים ממקום למקום בניסיון להבין לאן נעלמה הטיסה שלנו.
שום תקרית דיפלומטית לא אירעה שם וככל הידוע לי כולם בסוף עלו הטיסה הנכונה. בגלל כל הבלגן, הטיסה שלנו התעכבה בשעה וחצי כמעט.
כמה מילות סיכום על רומא:
זאת עיר מפוארת. אין לי באמת מילה אחרת להעניק לה. היא עשירה בהיסטוריה ובארכיאולוגיה, יפהפייה ורומנטית. בעיניי היא יעד מושלם לזוגות, חברים או חברות ואפילו לטיול לבד. לא הרגשנו בשום שלב בטיול שלנו פחד או סכנה. כמובן שזה בתנאי שאתם נשארים ברדיוס התיירותי המוכר. כן ראינו רוכלים שנראו מפוקפקים ושמענו סיפורים על גניבות, אבל זה לא דבר שחווינו על בשרנו.
ראינו גם משפחות שמגיעות לרומא, אבל אין לי כל כך מידע על תעסוקה לילדים. אני מניחה שכמו בכל עיר אירופאית, גם ברומא יש אטרקציות מותאמות לקהל הצעיר. בכל מקרה, המסלול שאנחנו עשינו לא מתאים בעיניי לילדים קטנים.
הייתה לנו חופשה נפלאה שבה לא רק התוודענו לעיר חדשה, אלא גם אחת אל השנייה. אמא ובת. ובשבילי זה היה משמעותי יותר מכל אטרקציה או מסעדה.
תודה רבה שקראתם ונתראה בטיול הבא. :)
