היום ה – 11
מוזיאון אסטרה וסיביו
היה זה יום מעבר מבראשוב לסיביו. על השבוע שלנו בבראשוב המהממת וסביבותיה אפשר לקרוא בפוסט הזה:
https://www.lametayel.co.il/posts/y24w1e
בשעה 10 אמרנו שלום לדירה היפה, אך המעופשת שלנו ויצאנו לדרך. הייתה זו נסיעה של שעתיים וחצי עד לסיביו שהפכה לשלוש וחצי שעות כי עצרנו באיזה מרכז קניות לקפה ומאפה וסיבוב בpepeco .
כל הדרך עברה בנופים כפריים של שדות חיטה חרושים עם גלילי חציר ענקיים, שדות תירס, חמניות ובין לבין כפרים חמודים. חלק מהבתים מטופחים ויפים ואילו חלק מטים ליפול ומתקלפים. ראינו לא מעט קנים של חסידות על עמודי חשמל.
הכביש ברובו היה כביש צר של נתיב אחד לכל כיוון, ללא שוליים. ראינו שבנתיב הנגדי נתקע רכב ובגלל שאין שוליים או אפשרות לעקוף, היה אחריו פקק של קילומטרים. משהו שתמיד חייבים לקחת בחשבון כשמחשבים זמנים ברומניה.
לקראת צהריי היום הגענו ל:
מוזיאון אסטרה
זהו מוזיאון פתוח ובו בתים מקוריים מתקופות שונות. כולם יובאו לכאן מאזורים שונים ברומניה ושופצו. המקום פשוט עצום. אם תרצו למצות את המוזיאון, קחו בחשבון שזה ייקח בין חצי יום ליום.
שילמנו 98 ליי כניסה עבור 5 אנשים.
היה זה יום ראשון והבנתי שבסופי השבוע יש שם כל מיני הופעות. אנחנו הגענו בדיוק כשההופעה נגמרה וראינו את הנגנים עוזבים את המקום. תחילה ישבנו לאכול פירות ליד אגם.
אחר כך צעדנו כמה דקות עד לכיכר המרכזית עם הדוכנים של האוכל. בזמן הזה לא ראינו שום בית משוחזר. כעיקרון בגלל שהשטח מאוד גדול והבתים מפוזרים לאורך כול כולו, לוקח זמן להגיע או לעבור ביניהם.
מזג האוויר כבר לא היה יותר לטובתנו. היה 33 מעלות וללא ענן אחד לרפואה. כלומר בלתי נסבל עד בלתי אפשרי להסתובב בחוץ. בן זוגי והבנות ויתרו מיד על "חווית הסאונה" והלכו לשבת בתוך אולם ממוזג של הקופות בכניסה. כמובן שאני והבן הקטן לא יכולנו לשאת המחשבה שנצא משם בלי לראות לפחות משהו, גם אם היה לנו חם מוות, לכן בשלב הזה התפצלנו.
כל המקום הוא בעצם בתוך יער מקסים. באמצע יש אגם גדול עם ברבורים וברווזים.
אני והבן שלי הלכנו להקיף את האגם. ראינו בדרך כמה בתים חמודים.
לרובם אפשר להיכנס ולהתרשם מן החדרים עם הריהוט הכפרי האופייני למקום ולתקופה.
מחוץ לבתים היו גינות מטופחות,
תחנות רוח ועוד.
מן הסתם ראינו אולי מאית ממה שיש למקום הזה להציע, אבל לפחות ראינו משהו. חזרנו מזיעים אבל מרוצים ונסענו לסיביו כדי לקבל את המפתח של הדירה. המוזיאון נמצא במרחק של כרבע שעה מסיביו ומומלץ ביותר להקדיש לו את הזמן הראוי לו (רק אולי לא בשיא הקיץ).
את סיפורי הדירה בסיביו כבר חלקתי אתכם בפוסט ה"יבש" עם כל הפרטים הטכניים של הטיול כגון לינה, טיסה, השכרת רכב וכו'... את הפוסט הזה ניתן לקרוא כאן:
https://www.lametayel.co.il/posts/y24wd7
רק אומר שזאת הדירה הכי מעצבנת שהייתה לנו ברומניה. והיא בהחלט בחמישייה הפותחת של הגרועות ביותר מכל המקומות בעולם שביקרנו בהם. אחרי ויכוחים מרים בין הילדים מי ישן איפה ועם מי ופריקה חלקית של מזוודות, נסענו לאכול ולחקור קצת את העיר
סיביו
אכלנו במסעדת The Rabbit Hole
מסעדה לא טבעונית שנמצאת ממש בכיכר המרכזית. הייתה להם פיצה טבעונית שלטעמי הייתה די טעימה, לטעמם של שאר בני המשפחה ממש לא ומרק עדשים שכולנו היינו תמימי דעים לגבי זה שהוא לא משהו.
בעיר היה כל כך חם שזה הזכיר לי את החום הנורא שחווינו בטיול לווייטנאם. המסעדה לא הייתה ממוזגת. במקום מיזוג הם התקינו מן מרססים כאלה (כמו שראיתי פעם באילת) שכל כמה שניות ריססו לאוויר מים. זה עזר ממש במעט, אבל עדיין הזענו כאילו עשינו הרגע אימון אירובי של שעה. אחרי שסיימנו לאכול, הלכנו לחקור את העיר.
סיביו הזכירה לי קצת את בראשוב בסגנון הבניה, רק שהיא האחות הפחות יפה מבין שתיהן.
חוץ אולי מהגשר שנקרא Bridge of Lies שהיה מהמם בעיניי.
היא גם נראתה פחות מתויירת או מזמינה. זה היה המקום הראשון והיחידי שבו לא פגשנו אפילו ישראלי אחד. דבר שכשלעצמו ממש מוזר, כי יש טיסות ישירות לסיביו מהארץ. הדבר שמייחד את העיר זה הבתים הישנים שנראים כאילו יש להם עיניים.
עוד משהו יפה שראיתי בעיר ובאמת שהייתי ממליצה לכל עיר בעולם לאמץ את זה – זה תחנות האוטובוס. במקום פרסומות מעיקות על כל תחנה ותחנה, יש עליהן צילום ענק של מונומנט כלשהו מהעיר. אמנם גם זה סוג של פרסומת, אבל אחת הרבה יותר חיובית ושלא לדבר על כמה שזה מייפה את העיר.
אחרי סיבוב קצר מאוד, מצאנו מפלט במזגן של סטארבקס. משם חזרנו לדירה ובערב בן זוגי נסע שוב לכיכר כדי לראות את ההופעה של הערב. הוא חזר אחרי פחות משעה כי לא הצליח למצוא חניה.
היום ה – 12
מכרות המלח סלינה טורדה
מכירים את המשפט המעצבן הזה "צרות באות בשלשות"? אז מסתבר שבמקרה שלי הוא היה גם נבואי. כנראה שלא הספיקה לי הדירה המעפנה או החום הכבד שבחוץ. בדיוק כשהתחלתי להתלבש בבוקר, הרגשתי כמו קליק בגב כזה ואז כאב חד. כזה שאם הייתי מתמללת אותו בקול רם, היה בטח גורם לשכנים לחשוב שמתבצע רצח בבניין. הכאב אמנם הלך ופחת בהדרגה, אבל הרגשתי אותו יפה מאוד לאורך כל שאר הטיול.
אחת הסיבות שבחרתי ללון בסיביו, חוץ מהבטחות לכך שזו עיר גדולה ויפה, זו הקרבה היחסית שלה למספר מקומות מעניינים.
1. אלבה קרולינה (באלבה יוליה) Cetatea Alba Iulia – מצודה ענקית שנחשבת לשם דבר
2. Lakes of Ocna Sibiului – אגמים עם מים מלוחים שנועדו לשחיה ומרפא
3. מכרות המלח סלינה טורדה / salina turda
בגלל שהיינו מוגבלים בזמן, החלטנו שאנחנו הולכים רק על האופציה השלישית. ותשמעו איזו טעות. קודם כל הנסיעה לשם לקחה כשעה וחצי. למרות החום, סיביו בכל זאת נמצאת בטרנסלבניה היפה ושופעת הירוק. לעומתה, המכרות ממוקמים באזור אחר. בדרך כאילו חצינו איזה גבול דמיוני שבו הטבע המהמם של רומניה הפך פתאום לנופי ארץ ישראל בקיץ.
כמות האנשים שהיו במכרות הייתה יכולה יותר להתאים למקרה שהיו אלו מכרות זהב והכניסה לשם הייתה חינם. החניה של המקום הייתה קטנה מכדי להכיל את מבול המבקרים ואנשים חנו לאורך כביש הגישה לשם, מה שיצר פקקי ענק וקושי רב לעבור בכביש הצר עם הרכב. בסוף גם אנחנו חנינו אי שם, במרחק הליכה של 10 דקות מהמכרות. עשר דקות בהן התבשלנו בחום של 32 מעלות ושמש יוקדת. כאשר סוף סוף הגענו , נאלצנו לעמוד בתור עצום במשך קצת יותר מחצי שעה.
מחיר הכניסה עבור כולנו היה 270 ליי.
אם לפחות המכרות היו שווים את כל זה, אבל הם לא. הדוחק שבחוץ היה כלום ושום דובר לעומת מה שהיה בפנים. תחילה הלכנו לאורך מסדרון ארוך. אחר כך ירדנו במדרגות מאתגרות למדי. הן היו מצופות במלח ולכן היו מחליקות מאוד. בסופו של דבר הגענו אל צומת דרכים. יכולנו להמשיך לרדת במדרגות או ללכת למעלית. החלטנו לא לאתגר את עצמינו יותר מדי והלכנו על המעלית. הבעיה שהמעלית הייתה אחת והיא לא הייתה בנויה לכאלה כמויות של מבקרים. חיכינו חצי שעה בתור למעלית.
לפחות הטמפרטורה בפנים הייתה קרירה. קראתי ביקורות שהגזימו וכתבו שצריך להגיע לשם עם מעיל. עליונית דקה וארוכה בהחלט מספיקה וגם אותה לקח לי כמעט שעה עד שהרגשתי צורך לשים.
אחרי כל התלאות סוף סוף היינו למטה באולם ענק שמכיל: מן דוכן שמוכר כל מיני שטויות (לא אוכל- חשוב לדעת), מיני גולף עלוב, סנוקר, מגרש משחקים לקטנטנים, שולחנות פינג פונג
וגלגל קטן (כלומר זה אמור להיקרא "גלגל ענק", אבל באמת שאני לא מצליחה לעשות את זה).
ישנה עוד קומה אחת למטה עם אגם וסירות. אליה אפשר לרדת רק עם מעלית. רק שלמעלית ההיא היה תור אפילו יותר מאסיבי מהתור שעמדנו בו עד כה ולכן ויתרנו.
כל דבר שתרצו לעשות במכרות זה בתשלום נוסף. אם מחליטים לעשות כמה אטרקציות, הביקור הופך ליקר להחריד. מאחר ורציתי בכל זאת להרגיש שעשינו משהו ולא בזבזנו סתם שעתיים וחצי מהחיים וחצי טנק דלק, קנינו כרטיסים לגלגל ה"ענק". עבור 3 ילדים ומבוגרת אחת לא אחראית. זה עלה 60 ליי.
הזכוכיות של הקבינות היו עכורות, כך שבקושי ראינו משהו. הגלגל הפיצי עשה שני סיבובים וזהו. בשלב הזה הבנו שדי, עבדו עלינו ואנחנו רוצים ללכת. רק מה, לא היה כזה קל ללכת משם. התור למעלית שעולה למעלה היה כפול מהתור כדי לרדת למטה. עם נחישות לעזוב את המקום המעצבן הזה, החלטנו לעלות במדרגות את מה שנראה ויזואלית כמו 12 קומות לפחות.
באופן מפתיע העלייה לא הייתה כל כך קשה. אני מניחה שזה כמו לעלות 6 קומות ברגל. המדרגות גם לא היו מחליקות, לעומת אלה שבהן ירדנו בהתחלה. אחרי זה הגענו שוב למדרגות המחליקות, אבל גם אותן שרדנו, כדי לספר על זה.
משם נסענו לכיוון הדירה ועצרנו באזור אלבה יוליה, באיזה קניון קטן, כדי לאכול:
Noodle Pack
רשת של מוקפצים. גילינו רשת שיש בה 2 מנות טבעוניות שהילדים שלי מאוד אהבו והרשת הזאת הצילה אותנו עוד פעמיים גם בהמשך הטיול.
אתם בוחרים מה אתם רוצים שישימו עם האיטריות או האורז (לטבעונים יש טופו או אגרולים) ובוחרים את הרוטב. כל הרטבים הם טבעונים. התענוג גם לא יקר ויש את הרשת הזאת כמעט בכל קניון שביקרנו בו.
אמנם לקח לאוכל זמן להגיע, אבל הוא היה טעים ושווה את ההמתנה.
חזרנו לסיביו לקראת שעות הערב. השארנו את שני הקטנים יותר בדירה ונסענו עם בן זוגי והילדה הגדולה לכיכר לראות את ההופעות. הפעם גם הצלחנו למצוא חניה.
הייתה הופעה של איזו להקה מקומית שכנראה מופיעה שם תמיד, מוסיקה עממית וריקודים בהתאם.
מן הכיכר המרכזית יצאה שדרה גדולה ובה היו עשרות דוכני אוכל ואווירה תוססת ונעימה. צפינו בהופעה וקינחנו בגלידת סורבה ותירס קלוי באחד הדוכנים. הערב הזה בכל זאת השאיר לנו טעם טוב מסיביו ואני ממש שמחה שיצא לנו לחוות אותו.
אם תשאלו אותי, לא הייתי מכוונת להגיע לסיביו באופן מיוחד, אלא אם כן הטיסה שלכם נוחתת שם. אם כן, הייתי עוצרת שם ללילה, כדי לחוות קצת את העיר, יום למחרת עושה את המוזיאון הפתוח ומשם נוסעת ישירות לבראשוב.
היום ה – 13
כביש טרנספיגריישן / Transfăgărășan
נפרדנו בבוקר, בשמחה גדולה, מהדירה ויצאנו לחלק האחרון של הטיול – בוקרשט. אבל לפני כן, יום המעבר כולו הוקדש לכביש אחד מהולל (ובצדק)
כביש טרנספיגריישן / Transfăgărășan
כמעט כל רומני איתו נהלנו שיחה קטנה (כן, באנגלית זה נשמע יותר טוב, אבל זרמו איתי. אני מנסה משהו חדש) המליץ על הכביש הזה. התחלתי כבר לחשוד שכולם קיבלו הוראה מהממשלה להמליץ על כביש זה לתיירים. בכל מקרה הבילד אפ שעשו ללא יותר מסך הכל כביש כבר הרקיע שחקים. באמת שהייתי בטוחה שהאכזבה עם כל הבילד אפ הזה מחכה לי ממש מעבר לעיכול, אבל זה לא קרה. הכביש הזה הוא באמת אחד המקומות הכי יפים והכי מטורפים שהייתי בהם. וכן, אני יודעת שהשם שלו נשמע כמו שם של סרט מדע בדיוני גרוע. רק שימו לב שהכביש הזה פתוח רק תקופה קצרה בשנה. אם אני לא טועה - בין יולי לאוקטובר.
לקח לנו כשעה להגיע מסיביו עד לתחילת הכביש. בהתחלה היו לא מעט כפרים שפזורים לאורך הדרך. אני מודה שממש קינאתי באותם כפריים שגרים שם. הנופים שם פשוט מטורפים. זה כמו להתעורר בתוך שומר המסך של גוגל.
אחרי יומיים יבשושיים מבחינת נופים, האוויר הטהור והטבע הרגישו עבורי כמו תרופה מצילת חיים.
חלפנו על פני הכפרים החמודים עד שלאט לאט, במקומם, ניצב לו יער שהלך והתעבה עם כל קילומטר. בזמן שהכביש טיפס לו מעלה, הטמפרטורות ירדו להן מטה וגשם החל לרדת כמעט ללא הפסקה. אם התחלנו את הבוקר עם 28 מעלות, בשלב מסוים הן ירדו ל 14 מעלות. בהחלט מומלץ לקחת אתכם בגדים ארוכים.
ככל שעלינו יותר, כך מבין עצי המחט התמירים התחילו לבצבץ נופים. בתחילה ביישניים וצנועים
ובהמשך נועזים ומרשימים יותר.
הכביש ברובו באיכות טובה. רחב מספיק למעבר של שני רכבים. כל כמה מטרים היו מובלעות לעצירה. עצרנו באינספור כאלה. פשוט אי אפשר שלא.
גם דוכנים המוכרים אוכל וקשקושים כמו שבטח כבר ראיתם בכל פינה מתוירת של רומניה היו שם בשפע, כך שלא תצאו משם רעבים.
בשלב מסוים הכביש מתנער מן העצים ונופים אחרים עוצרים את הנשימה. נופים של הרים
ותחתיהם מתפתל לו הכביש כמו סרט בידיה של מתעמלת אומנותית.
השיא מגיע באגם בלאה. אגם אי שם בפסגה. מים שמזוויות מסוימות נראים כתורכיז
ומזווית אחרת בצבע איזמגרד.
שקטים כמו מראה וסביב אינספור נקודות תצפית וצילום. מצאנו את עצמינו מתרוצצים כאחוזי טירוף כדי לנסות ללכוד את כל היופי הזה אל תוך תמונה.
שימו לב שיש שם מלא דוכנים וגם מסעדה וכמו כדי לוודא שתוציאו שם כסף, אז גם השירותים היחידים בכל הכביש הזה נמצאים שם והם עולים 4 ליי. גם במסעדה שמול האגם יש שירותים. אמנם היה רשום שזה חינם רק ללקוחות המסעדה, אך אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו לקוחות או לא. חוץ מזה נראה לי עדיף לקנות איזו בירה ועל הדרך לקבל שירותים נורמליים חינם מאשר לשלם 4 ליי על שירותים כימיים.
גם על תצפית שהציבו על אחת הגבעות ביקשו לשלם. גם שם, אם תעקפו את ביתן התצפית משמאל או מימין תראו בדיוק את אותו הנוף, רק חינם.
האגם היה הנקודה הגבוהה ביותר אליה הגענו עם הכביש ומשם התחלנו לרדת. העצים לאט לאט תפסו שוב חזקה על צדי הדרך. דווקא שם, בירידה, הכביש הפך למשובש יותר. יחד עם הפיתולים הרבים, הנהיגה הפכה למאתגרת יותר ואני מודה שכבר כמעט והתחלנו להשתעמם, אבל אז הגענו לעוד תצפית מגניבה ושוב היינו בעננים.
אחרי כשעה נסיעה מהאגם ראינו את מה שקיוויתי לראות בכביש והלב פשוט השתולל לו בפנים מרוב התרגשות – דב. קטן, חמוד, שפשוט ישב בצד הכביש וחיכה שמישהו יעצור וייתן לו אוכל. אתם קולטים, כן? דוב!! אמיתי. עצרנו במרחק של אולי חצי מטר ממנו. אני מודה שכשהוא לא קיבל מאיתנו שום דבר והחליט לבוא לרחרח אם אנחנו מחביאים משהו בתוך הרכב והתקרב לחלון הפתוח שלי, מיהרתי לסגור אותו. בכל זאת, עם דובים לא צוחקים.
אחריו ראינו עוד שלושה דובים
ולפינאלה ראינו אמא דובה עם שלושה גורים ומכל אחד שראינו התרגשנו בטרוף לא פחות מהדב הראשון.
רק תעשו לדובים החמודים טובה ואל תאכילו אותם. נכון שזה נשמע כמו סתירה? אז זהו שלא. דובים שמתרגלים לבני אדם מפסיקים להיזהר והרבה מהם נפגעים או אפילו מוצאים את מותם על ידי מכוניות או חלאות אנושיות. שלא לדבר על זה שאם הדובים הופכים לאמיצים מדי ומתחילים לחדור לחצרות של אנשים או סתם מסתובבים להם בכפר, הרשויות נפתרות מהם. ולא, אני לא מדברת על רילוקיישן לאיזה יער אגדי.
בערך אחרי שעה וחצי של נסיעה מהאגם הגענו ל:
Vidraru Dam/ סכר וידארו
הנופים שתראו שם הם פשוט לא מהעולם הזה. אני לא יכולתי שלא למלמל its only getting better and better. באמת שאחרי שראינו את היער, האגם, התצפית על הכביש ואז הדובים, כבר לא חשבתי שיכול לבוא משהו שיגרום לי להתרגש כל כך באותו היום.
בגלל הרוחות העזות, הקור והגשם שפשוט לא הפסיק, לא הצלחנו להישאר שם יותר מאשר כמה דקות.
הסכר נמצא כבר ממש בסוף הכביש ואחרי נסיעה קצרה כבר יצאנו ממנו והתחברו לדרך שעוברת בין כפרים ציוריים. העצירה האחרונה שלנו לאותו היום הייתה ב:
Arges Monastery
מנזר שבהחלט שווה עצירה. גם כי אני בטוחה שבשלב הזה התעייפתם מהדרך ובא לכם רגע לעצור ולמתוח את הרגליים וגם כי הוא באמת יפיפה. הוא מכונה הטאג' מהאל של רומניה והוא די מתאמץ להצדיק את המוניטין שלו.
ישנם שני מבנים. הראשון אדום וצנוע יותר
והכניסה אליו חינם.
השני לבן וכולו מלא תבליטים ופיתוחים. הוא מרשים ביותר ואליו הכניסה בתשלום.
אנחנו לא שילמנו כדי להיכנס, אלא התענגנו עליו ועל הגן היפה שמקיף אותו מבחוץ.
משם המשכנו בנסיעה ואחרי עוד עצירה קטנה בסופר, הגענו ל:
בוקרשט
היה כמעט סוריאליסטי לנחות מטבע פראי בתוך עיר גדולה והומה. לא התעכבנו יותר מדי על בוקרשט ומיהרנו לדירה החדשה, כדי לקבל את המפתח. אל הדירה הגענו בשעה 19:30.
הדירה בהחלט הייתה פיצוי על הדירה הקודמת - נוחה, מפנקת, מיקום מצוין וסטארבקס מול הדירה. פרקנו קצת את הדברים והלכנו מהר לאכול, לפני שיסגרו את המסעדה.
Sara Green - Veg Joy
מסעדה טבעונית שהייתה חמש דקות הליכה מהדירה. היה לה תפריט עשיר בהמבורגרים מכל מיני סוגים. אל תצפו שם לתחליפים כמו שיש בארץ. כולם ללא יוצא מן הכלל היו עשויים מדברים פשוטים כמו עדשים, פטריות וכאלה ולכן הם גם הרגישו כמו ההמבורגרים שפעם היינו מקבלים במסעדות, עד שנולד לו ההמבורגר ביונד ואחריו באו עוד ועוד. עם כל זה, היה לנו טעים וזאת הייתה סגירה מעולה ליום מדהים.
היום ה – 14/15/16
בוקרשט
את הימים האלה איחדתי כי למען האמת לא עשינו בהם יותר מדי דברים ששווה לכתוב עליהם. היו לנו יומיים וחצי מלאים בבוקרשט ואת רובם "בזבזנו" על קניונים, כך שעם בוקרשט יש לי עוד חשבון לסגור. אני בהחלט רוצה לחזור אליה בעתיד ולחוות אותה כמו שצריך.
אם קצת קראתם את הבלוג שלי, אז אתם כבר יודעים שאנחנו לא משפחה שמתמחה בשופינג. נכנסים פה ושם, אבל אנחנו טסים לחו"ל כדי לטייל ולראות ארכיטקטורה וטבע. את השופינג הכי שווה אני גם ככה עושה מהספה בבית ב shein.
הסיבה העיקרית שככה פספסנו עם בוקרשט היא בגלל מזג האוויר. ביום הראשון שלנו בעיר היה 38 מעלות ואנחנו לא מוציאים החוצה את האף בכאלה מעלות.
ביום השני הטמפרטורות ירדו, אבל כבר תכננתי את "תרמה". חיכיתי שנים כדי להגיע לשם ולא רציתי לפספס את זה. וביום השלישי, יום הטיסה, הבן שלי העלה חום. האופציה היחידה, לאחר שהחזרנו את המפתחות של הדירה, הייתה להשאיר אותו על ספסל בקניון בזמן שאנחנו מסתובבים שם ובודקים לשלומו כל כמה דקות.
אז איפה כן היינו?
קניון אפי
הסיבה העיקרית שבחרנו דווקא את הקניון הזה מבין כולם היא כי יש בו משטח החלקה על הקרח. מה יכול להיות יותר מהנה מלהחליק על קרח כשבחוץ 38 מעלות. אגב, כל מי שהיה על הקרח באותו היום היו ישראלים. אם באזור טרנסלבניה חשבנו שראינו הרבה ישראלים, אז בבוקרשט אני די חושדת שעברית הפכה לשפה הראשונה ורומנית אחריה.
חוץ מזה, ראיתי שיש שם ג'ימבורי די מאסיבי, כך שאם אתם עם קטנטנים יהיה להם תעסוקה. וגם ראיתי מסלול חבלים שמיועד לילדים בוגרים יותר. כשהיינו שם, המסלול לא פעל, אז אני לא יודעת אם הוא באמת קיים או שנותר ממנו רק זכר נוסטלגי.
בכללי, הקניון לא היה זול. ברשתות זה עבד באותה הנוסחה שמצאתי, כלומר 25 אחוז פחות מבארץ. חנויות אחרות, המחירים יכלו כמעט להשתוות לאלה שאנחנו מכירים.
בילינו בקניון הזה כחמש שעות.
אכלנו שוב בנודל פאק. קינחנו במנגו סטיקי רייס והרגשנו לרגע בתאילנד
סך הכל היה נעים להסתובב שם. יש שם מספיק מקומות לאכול או לבזבז את מה שנשאר לכם בארנק.
העיר העתיקה
לפי ההתרשמות שלי מדובר בלב החי של בוקרשט. רחובות קטנים וקסומים עם המון מסעדות ופאבים. הבירה זורמת שם בליטרים. כל המקומות עמוסים בבליינים מכל הגלאים. יש מקומות צעירים יותר ויש גם כאלה של גיל הזהב. כל אחד יכול למצוא שם את מה שמתאים לו וליהנות.
בוקרשט כשלעצמה היא מן שילוב מאוד מאוד מסקרן בין בניינים ישנים ויפיפיים,
לבין הבניה הקומוניסטית.
אני חושבת ששתי התמונות הבאות מאוד מתארות את בוקרשט ללא מילים:
העיר הזכירה לי באופן מסוים את תל אביב.
את כל המונומנטים של בוקרשט ראינו בחושך. בערב הראשון התרכזנו יותר באזור של רחוב המטריות
ואילו בערב השני בעיר העתיקה עצמה. שם גם שתינו את הבירה האחרונה שלנו לטיול.
Therme Bucuresti
כל מי שבירר אי פעם משהו לגבי בוקרשט, בטח נתקל בהמלצות חמות על פארק המים הזה. אחרי שהייתי שם, אני יכולה לומר בפה מלא שלגמרי בצדק!! זה בהחלט מקום מדהים וכנראה אחד מפארקי המים הטובים ביותר שהייתי בהם.
אז מה יש שם? שלושה מתחמים. הראשון מתאים לילדים ועוד שניים שהכניסה אליהם היא מגיל 16 ומעלה. אנחנו קנינו כרטיסים רק לראשון, כך שאני לא ממש יודעת מה יש בשניים האחרים, חוץ ממסאג'ים ושקט מבורך. המקום עצמו מטופח ויפיפה. זה קצת הרגיש כמו להיכנס ליער טרופי קסום.
במתחם לילדים שנקרא מתחם גלאקסי יש מספר ברכות גדולות ומגלשות, ברכות לקטנטנים וגם חדרי סאונה עם ניחוחות שונים.
שימו לב שמגלשות שם יכולות להיות די אקסטרימיות. את אחת מהן חוויתי על בשרי. זה היה כשהחלטתי שדי עם הבריכות, הגיע הזמן לטבול בילדות ולעלות על מגלשה. מצאתי אבוב, טיפסתי איתו הכי למעלה ונעמדתי באחד התורים הכי ארוכים (כן, אני עד עכשיו לא יודעת מה עבר עלי, כי זה ממש לא מתאים לי). אני רק מציינת כאן שלא היה לי שמץ של מושג מה זאת המגלשה הזאת. כיום אני רק שמחה שנותרתי בחיים כדי לספר על החוויה כי בזמן הגלישה חשבתי שאני עוד רגע מגלה אם אכן יש חיים אחרי המוות.
המהירות מטורפת. המים כיסו אותי מכף רגל עד הראש, כך שלא יכולתי לראות כלום ובמיוחד לא את מה שציפה לי בהמשך. וכמובן הפינאלה הגדולה כשזינקתי יחד עם האבוב על קיר אנכי לגובה שהיה נראה בלתי אפשרי מבחינה מדעית. מרוב תנופה הייתי בטוחה שאני ממשיכה גם עד לתקרה, אבל אז התגלשתי/נפלתי משם מטה. כשסוף סוף הגעתי לסוף, הייתי צריכה לקחת לעצמי דקה כי פשוט לא הצלחתי לקום מהאבוב מרוב שהרגליים שלי רעדו.
עלות הכניסה לשם, יחסית לארץ, היא לא יקרה וזה היה שווה כל ליי.
כמה הערות חשובות:
את הכפכפים ואת בגד הים אתם צריכים לקחת אתכם ולא עליכם. על בגד הים הם לא שאלו אותנו, אבל לא הכניסו אותנו למתחם בגלל שהיינו עם כפכפים וללא נעליים להחלפה. למזלי היו לי ברכב נעליים נוספות ורק אחרי שהלכנו להביא אותם והוכחנו שיש לנו גם וגם, הסכימו לתת לנו להיכנס. אני עד היום מחפשת את ההיגיון בזה ולא מצליחה למצוא.
בכניסה תקבלו שעון ולוקר. עם השעון תוכלו לפתוח ולנעול את הלוקר, להזמין לעצמכם שתיה בבר הצף או במסעדה שבמקום וכן כל שירות נוסף. ביציאה כמובן תחויבו על כל מה שגיהצתם שם.
אנחנו התפנקו בבירות בבר הצף בבריכה וגם נשנשנו קצת צ'יפס במסעדה. ראיתי שיש להם תפריט די עשיר (רק לא לטבעונים) ובמחירים סבירים לחלוטין.
העברנו שם שלוש שעות מושלמות וזה היה בהחלט אחד משיאי הטיול שלנו. אגב, גם שם השפה המדוברת ביותר היא כמובן שפת התנ"ך ויש אפילו שילוט בעברית.
ParkLake Shopping Center
אל הקניון הזה הגענו ביום הטיסה. היינו צריכים להיות בשדה בשעה 16:00, מה שהותיר לנו חצי יום פנוי. כמו שכבר ציינתי, הבן שלי החליט להעלות חום ביום האחרון והפך לסוג של סמרטוט, כך שלא ממש יכולנו לעשות משהו יותר אקטיבי.
הקניון הזה היה כמה דרגות מעל קניון אפי. קודם כל ויזואלית הוא יפה ומעוצב. מאוד נעים להסתובב בו ויש בו את כל חנויות המותגים שתרצו. אפילו השירותים שם הם סוג של אטרקציה בפני עצמה.
כל אחד מעוצב בנושא אחר. כמובן שיש גם קומת אוכל, כך שלא תצאו משם רעבים. אנחנו הספקנו לעבור בקושי בחצי קניון.
יש להם בחניון גם שטיפת מכוניות, כך שאם אתם צריכים לשטוף את הרכב לפני שאתם מחזירים אותו – זו אופציה נהדרת.
אני כמעט בטוחה שיש בקניון גם החלקה על הקרח, יציאה לפארק יפה ועוד, אבל אנחנו לא הגענו עד לשם.
אם הייתי צריכה לבחור בינו לבין קניון אפי, ללא שום ספק, הייתי בוחרת בו.
Blue Margarita
מקום אחרון שממש הייתי רוצה להמליץ עליו זאת המסעדה הזאת. מסעדה מקסיקנית עם אווירה מעולה, תפריט עשיר ואוכל מדהים. יש להם מבחר טבעוני מעולה וכל מה שלקחנו היה מאוד מאוד טעים. מומלץ ביותר.
רומניה בהחלט הייתה מאוד חווייתית ומגוונת. היא יעד מעולה לכל גיל ובכל הרכב של מטיילים. משפחות עם ילדים, מבוגרים, בני גיל הזהב וגם חבר'ה צעירים ימצאו מה לעשות שם.
מוזמנים לכתוב לי אם תרצו לשאול או להתייעץ. מקווה שעזרתי ושיהיה לכם טיול מדהים.
נתראה בטיול הבא :)
