קצת אחרי שחזרנו מחופשת קיץ משפחתית ברומניה, עליה ניתן לקרוא כאן:
https://www.lametayel.co.il/posts/4den1n
ולפני שאתחיל לחשוב על חופשת הקיץ הבאה, רציתי הפוגה קטנה בחו"ל. מאחר ואני תפרנית, החלטתי לחפש את הטיסה הזולה ביותר לחופשת חנוכה. הפור נפל על ורנה, בולגריה.
מי בכלל חושב על ורנה בחורף? הרי היא מפורסמת כיעד קייצי עם קזינו וים כדי לצנן את הגוף והנפש אחרי שהימרתם והפסדתם חלק נכבד מכספכם. אז מסתבר שיש מה לעשות בורנה גם בלי לשחות בים או להמר, אבל על זה אני ארחיב עוד בהמשך.
- אקדים ואומר שכל החופשה עבור שלושה אנשים, כולל טיסה, לינה קניות, מסעדות ואפילו חניה בשדה תעופה, עלתה 3200 ₪. אם היינו מצטמצמים קצת בקניות אפשר היה בקלות לעגל את זה לשלוש אלף. כלומר חופשה של אלף ₪ לבן אדם באירופה לשלושה ימים. שווה, לא?
טיסה
הטיסה עלתה 730 ₪ עבור זוג, כולל מזוודה גדולה של 20 קילו ב wizz air
קצת אחרי, דחו לבת הגדולה שלי את הגיוס וכמובן שגם היא רצתה להצטרף. הוספתי עוד כרטיס טיסה ב 460 ₪ כולל מזוודת טרולי עבורה. שני המתבגרים הקטנים יותר שלי לא היו בעניין ונשארו בבית.
את הטיסה עצמה הזמנתי ישירות דרך wizzair. זה היה הכי משתלם לאותו הזמן.
לינה
מיד אחרי, הזמנתי דירה דרך בוקינג. חודש לפני הנסיעה, בעלי הדירה ביטלו את ההזמנה עם תירוץ של שיפוץ חירום ולכן, נאלצתי לחפש מקום לינה אחר. בסוף סגרתי על: Diva apartments
דירה עם שני חדרי שינה וסלון. שילמנו על הדירה 877 ₪. הדירה הקודמת שבוטלה, עלתה חצי מחיר, מה שרק מראה כמה זה חיוני להזמין את הטיסה ואת הלינה כמה שיותר זמן מראש.
הדירה הייתה מוצלחת מאוד. קודם כל המיקום שלה היה פשוט מושלם. באמצע מדרחוב שוקק חיים, אך בלי הרעש הנלווה. היא הייתה מרווחת מאוד. אמנם לא השתמשנו כמעט במטבח, אבל הוא היה מאובזר באופן מלא. אפילו מכונת כביסה הייתה בדירה. בנוסף לזה, באחד מחדרי השינה הייתה גם מרפסת חמודה.
החיסרון היחיד של הדירה זה שהיא ממוקמת בקומה שניה והעליה לשם במדרגות עץ ישנות שהולכות בצורת ספירלה. לא הייתי ממליצה עליה למשפחות עם ילדים קטנטנים או למי שמתקשה להתנייד.
אחרון חביב, רגע לפני שאקח אתכם לעיר עצמה :
הזמנת מטבע
למודת ניסיון מהשנים האחרונות, החלטתי לא לקנות הרבה כסף בולגרי והסתמכתי על כרטיס האשראי. ההחלטה הייתה נכונה ו 99 אחוז מהעסקים קיבלו כרטיס אשראי. אני עדיין ממליצה לקחת אתכם סכום כלשהו שישמש אתכם למוניות או לעסקים הבודדים שבכל זאת יבקשו מזומן.
אחרי שהכול הוזמן, התפניתי לתכנן את הטיול. אם זאת הפעם הראשונה שאתם קוראים את הבלוג שלי, אז חשוב שתדעו שאני קצת (או הרבה, תלוי את מי שואלים) קונטרול פריק. לכן, התכנונים שלי בחו"ל הם תמיד עד לרמה של מה עושים בכל רגע נתון, באיזו תחנה עולים לאוטובוס, כמה תחנות נוסעים ובאיזו תחנה יורדים.
מסלול הטיול
היו לנו בסך הכול יומיים וחצי בורנה.
היום הראשון – מוזיאון ארכיאולוגי, המדרחוב, הקתדרלה של ורנה
היום השני – טיילת ו sea garden ובערב נמל ושוק קריסמס
היום השלישי – גראנד קניון ומוזאיון רטרו ושעווה.
הטיול
הטיסה הלוך הייתה בשעה 08:25 ביום שבת. מניסיון קודם עם טיסות מהסוג הזה, יחד עם העובדה שהיה זה בוקר שבת וגם עונת החורף, החלטתי עם עצמי שאנחנו מגיעים לשדה תעופה שעתיים מראש ולא שלוש, כמקובל. בן זוגי נחרד מן הרעיון, אבל אחרי שהסברתי לו שכדי להגיע שלוש שעות לפני, נצטרך לקום בשעה 03:40 לפנות בוקר, הוא מהר מאוד השתכנע.
חנינו בחניון לתווך ארוך. זה היה הרבה יותר משתלם מלקחת מונית. כשהגענו לשם, התברר שהרבה אנשים חשבו ככה כי החניון היה עמוס והתקשינו למצוא מקום חניה. מה שכן, אני חייבת לציין לטובה את שירות ההסעות של השדה. התדירות היא מאוד גבוהה. גם בהלוך וגם בחזור המתנו לא יותר, מאשר כמה דקות.
הבידוק הביטחוני והצ'ק אין חלפו כהרף עין ועוד נשארה לנו יותר משעה להעביר בדיוטי פרי עד לעליה במטוס. אחרי שעתיים וחצי כבר ניערתי את האוזן שנסתמה לי מהנחיתה בורנה.
השדה נמצא במרחק קצר ממרכז העיר. אנחנו לקחנו אוטובוס - קו 409. התחנה שלו נמצאת ממש מחוץ ליציאה מהטרמינל, בצד ימין. מחיר נסיעה לבן אדם או מזוודה גדולה הוא 1.60 לב. משלמים לכרטיסן שמסתובב בתוך האוטובוס ולא לנהג. משך הנסיעה היא כחצי שעה וחצי מן הזמן הזה במונית.
עוד בדרך מהשדה פגשנו סנטה רכוב על אופנוע:
מתחנת האוטובוס שבה ירדנו במרכז העיר ועד לדירה היה לנו מרחק של 500 מטר אותו עשינו ברגל. בעלי הדירה כבר חיכו לנו ליד הבניין. הגענו בשעה 12:10 לשם ולמרות ששעת הצ'ק אין הרשמית היא החל מהשעה 15:00, ביקשתי מראש עוד בארץ אם נוכל להקדים קצת והם הסכימו מיד.
אחרי שהם שברו שיניים כדי לדבר איתנו באנגלית, שאלתי אותם בהיסוס אם הם יודעים במקרה רוסית. בהקלה ניכרת ובהתלהבות הם התחילו לפטפט איתי ברוסית, כמעט כאילו זאת שפת האם שלהם. אחר כך גיליתי שבערך חצי מן הבולגרים דוברים רוסית ברמה זו או אחרת (לפחות מכל מי שפגשנו באותו טיול). אנגלית לעומת זאת ממש לא כולם ידעו.
אחרי מנוחה קצרה, יצאנו לחקור את העיר. ורנה בחורף היא בעיקר עיר של מקומיים ולא פגשנו כמעט תיירים שם. המדרחוב ומרכז העיר יפים עם בניינים מטופחים, חנויות ומסעדות.
כמובן שבהתאם לתקופה, היו שם גם אינספור קישוטי קריסמס
מאוד נעים להסתובב שם ופשוט לספוג את האווירה החגיגית. הרחובות לא שוקקים כמו בערים גדולות ומוכרות יותר באירופה, אבל עדיין יש תחושה של חגיגיות וקסם באוויר. עם זאת, ברגע שתסטו קצת מן המסלול ה"מתויר," תראו בניינים מתקלפים ולא שמורים. איכשהו זה לא גרע מן התחושה הנעימה שהעיר משרה. כמובן שהשלכת והעובדה שהגענו לשם ביום "שרבי" הוסיפו מאוד לתחושה החיובית. הטמפרטורה ביום הנחיתה הייתה 19 מעלות, כאשר הממוצע העונתי הוא חד ספרתי,
מאחר והיינו רעבים, ניווטנו את דרכינו אל מסעדה טבעונית שקרובה לדירה. כאן גילינו שהבולגרים אלופים בעיצוב פנים.
כל חנות או מסעדה שהיינו בהם גם בהמשך נראו כמו פרסומת מתוך אתר של עיצוב. מצד שני, לגבי האוכל... הוא לא כל כך תאם את התפאורה סביב. המסעדה הייתה לא מוצלחת ולא חזרנו אליה יותר ולכן אני גם לא אמליץ עליה כאן.
משם הלכנו ל:
מוזיאון ארכיאולוגי
אני מודה שהמבנה היה נראה עלוב ביחס למה שקראתי עליו, אבל הוא מוכיח יותר מהכול את המשפט הקלישאתי "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו".
המוזיאון מכיל אוצרות רבים ומרתקים. אוסף הזהב הקדום ביותר, פסלים וחפצים מלפני אלפי שנים מן העת הרומית והעת היוונית ועוד.
למי שאוהב מוזיאונים, האוסף בהחלט יפתיע אותו לטובה. היינו בו כשעתיים ונהנינו מכל רגע.
ממש ליד, היה שוק קריסמס קטן וחמוד עם דוכני אוכל וקצת חפצי נוי. אנחנו רצינו להספיק להגיע לקתדרלה לפני שהיא תיסגר ולכן עברנו בו בחטף.
הקתדרלה של ורנה
זהו ללא ספק המבנה היפה והמרשים ביותר בורנה.
היא נבנתה בסגנון רוסי על ידי אדריכל רוסי. כיפות הזהב שלה נוצצות למרחקים והיא הקתדרלה השנייה בגודלה בבולגריה וסמלה של העיר ורנה. הדת בבולגריה היא נצרות אורתודוכסית, בדיוק כמו ברוסיה, כך שלי באופן אישי זה היה מוכר מאוד.
פנים הקתדרלה מרשים כמעט כמו החוץ. אנחנו הגענו בדיוק באמצע תפילה ולכן הרגשנו לא בנוח להסתובב ולצלם שם יותר מדי.
את הערב שלנו סיימנו בסטארבקס ולא סתם אחד, אלא סניף שנבנה מעל הריסות של עיר עתיקה. יש שם רצפת זכוכית שתחתיה רואים היטב את המבנים הישנים. בהחלט אטרקציה בפני עצמה.
הסטארבקס היה ממוקם שני מטר מהדירה שלנו (ברצינות, ממש שני מטר) כך שלשם חזרנו כל יום, פעמיים ביום. התאהבתי במשקה החורפי "pumpkin spice latte". אם יש טעם שיכול לתאר קריסמס, אז זה זה.
היום השני
הבוקר התעוררנו כשבחוץ 12 מעלות פחות מהיום הקודם. מה שהצריך מעיל טוב, כובע וכל שאר המחממים שמגבילים את התנועה. את הבוקר שלנו התחלנו בסטארבקס מאחר והיו שם מספר אופציות טבעוניות וחששתי שלא אמצא משהו במקום אחר.
קצת על ורנה וטבעונות:
במהלך היום גיליתי שהטבעונות בהחלט הגיעה לורנה. ברוב המסעדות ובתי הקפה הייתה לפחות מנה אחת טבעונית והן גם היו מסומנות ככאלה. כלומר לא תתקשו למצוא משהו לאכול. למרות שעשיתי כהרגלי שיעורי בית וסימנתי לעצמי את המסעדות בהן נאכל, הפעם לא נצמדנו לתכנון ופשוט הימרנו על מקומות.
את רוב היום העברנו ליד הים, אבל עוד בדרך לשם סימנתי לעצמי לעבור בכנסייה קטנה וחמודה בשם:
Saint Athanasius Church
מאחר והיה זה יום ראשון- כל תושבי השכונה היו שם עם מגשי אוכל וכולם ללא יוצא מן הכלל ניסו לדחוף לנו משהו לאכול ברגע שבו נכנסנו פנימה. כמובן שזה נעשה עם ברכות וחיוכים, אבל הרגשתי כאילו חדרתי לתוך מסיבה פרטית. בן זוגי שאלוהים חילק לו פחות ביישנות ממני, דווקא שמח על האירוח והתכבד בתה ועוגיות.
אחרי הכנסייה קנינו לנו במכולת את אחד מהפירות שאנחנו הכי מתגעגעים אליהם בארץ:
משם כבר צעדנו ישירות אל:
Sea garden
פארק שמשתרע לאורך 3.5 קילומטר במקביל לטיילת. זה היה כמעט בלתי נתפס לראות מצד אחד פארק אירופאי מטופח עם עצים שחלקם ערומים וחלקם עוד נאחזים בעלי שלכת זהובים ומן הצד השני ים. בתפיסה שלי ים זה משהו מאוד ישראלי ומקומי ואילו שלכת זה מאוד אירופאי. לכן זה כמעט הרגיש שאני עומדת על איזה גבול דמיוני בין אירופה לבין ישראל.
במהלך הטיול שלנו היה ברור שבקיץ ורנה פורחת. רואים את זה היטב לפי כמות החופים, המסעדות והאטרקציות שחלקן היו סגורות בזמן שהיינו שם.
עם זאת, נהנינו מאוד מן הטיילת והפארק גם בחורף. לא היו הרבה אנשים, אף על פי שהיה זה יום ראשון. המקום השרה עלינו מן שלווה שאי אפשר לתאר במילים. הנאה פשוטה וקדמונית מפשוט להיות. להסתכל אל האופק ולראות רק כחול של ים ושחפים.
תכננו בהתחלה לבקר במוזיאון הימי שנמצא בפארק. לצערי בחורף הוא פתוח רק בימים מסוימים ויום ראשון לא היה ביניהם. למרות זאת, עדיין היה שווה להגיע לשם כי יש המון מוצגים שממוקמים בחוץ ואפשר לראות אותם גם מבלי להיכנס פנימה.
לפני שאנחנו מגיעים ליעד כלשהו, אני אוהבת לחפש סרטים שצולמו באותו המקום. לפני הטיסה לורנה מצאתי סרט שחלקים נרחבים ממנו צולמו באותו מוזיאון ימי. שם הסרט "לצוד את האויב" משנת 2018. הסרט היה לא רע כשלעצמו וזה תמיד מעניין להגיע אחר כך למקום ששימש כסט לסרט.
משם עשינו בהלוך את הטיילת ובחזור את הפארק. התפעלנו מהדברים הקטנים, כמו עץ ערום בודד שיצר נוף מהמם עם הים מאחוריו.
חתול על ספסל.
אגב, הוא לא היה היחיד. ראינו המון חתולים בטיילת. אני חושבת שהיו שם הרבה יותר חתולים מיונים. מה שכן, לעומת חתולי רחוב בארץ, כולם נראו שמנמנים ומטופחים מאוד.
גם ברבורים תפסו לנו את העין ונלכדו בעדשה.
הטבע האירופאי החורפי אולי קודר, אבל יפיפה. השבילים בפארק היו סדורים.
בכל מקום היו פסלים וספסלים או סתם עצים מיוחדים
פרחים שנשתלו והוסיפו קצת עליזות למקום.
סנאי חמוד שדילג לו בין העצים.
עשינו כמה הפסקות בדרך רק בשביל לנשום את אוויר הים המרענן. האוויר עזר לי מאוד עם הצינון שחטפתי עוד ביום הקודם. אני די בטוחה שבזכותו מצבי לא התדרדר אל שפעת ויכולתי להמשיך לטייל בהנאה.
לפני שחזרנו לנקודה ממנה נכנסנו (יש הרבה כניסות אל תוך הפארק) הבחנו במדרחוב מוכר וגילינו שאנחנו נמצאים סך הכל מספר דקות מן הדירה שלנו.
פנינו לשם לצורכי התרעננות שכללה בעיקר שירותים, כי קשה למצוא כאלה ברחובות העיר ומשם הלכנו לחפש מסעדה.
המקום שנבחר היא רשת מסעדות שראיתי לפחות שני סניפים שלה בעיר בשם:
Happy
https://www.happy.bg/en/restaurants/8/happy-bar-grill-tsentar-varna
מסעדה עם תפריט עצום שכולל בתוכו אוכל מהיר, בולגרי, סושי ועוד. עיצוב המסעדה היה פשוט מהמם על גבול היוקרתי. המחירים היו זולים והשירות מעולה. המנות הטבעוניות היו מסומנות בתפריט באופן ברור.
לקחנו סושי, תפוחי אדמה בתנור, אנטיפסטי ירקות ואורז עם פטריות ומעל יוגורט טבעוני. הכל היה מאוד טעים ומשביע. לקינוח לקחנו את אחת העוגות הכי טעימות שיצא לי לאכול אי פעם – עוגת באונטי טבעונית. בשבילה חזרנו גם ביום למחרת לשם. מומלץ מומלץ מומלץ!!!
הדבר היחיד שהפריע לי במסעדה זה מדי המלצריות שכללו חצאית מיני קצרצרה ואם אפשר, אז גם מחשוף נדיב. הרגשתי שחזרנו לשנות ה – 90 ככה, לפני שמישהו הכיר בכלל את המושג "החפצה". רק שיהיה ברור, גם אני הולכת עם מיני, פשוט אני עושה את זה מבחירה ולא מועסקת כאובייקט מיני שאמור למשוך לקוחות.
קצת על מחירים בורנה
המחירים זולים מן הארץ (זה לא מפתיע. ישראל היא כנראה המקום הכי יקר בעולם.) האוכל במסעדות זול פי שתיים מן הארץ. הקוסמטיקה גם. בגדים זולים יותר, אך עם הפרש פחות משמעותי. אם כי, ברגע שתתרחקו קצת מן המסלול המתוייר המחירים כמובן ירדו עוד.
אחרי המסעדה עלינו שוב לדירה למנוחה קצרה ולקראת השקיעה (שבורנה זה אומר ארבע) יצאנו לנמל. בדרך ניצלתי את ההזדמנות של שעות האור היפות ביותר כדי לצלם קצת את העיר.
Port Varna
עיקר העניין בנמל, בימים לפני קריסמס, זה פארק שעשועים לא גדול שכל כולו בנושא של אותו חג צבעוני.
בין אלפי אורות, עצי אשוח וכמובן סנטות בגדלים שונים היו פזורים מתקני שעשועים כגון רכבת הרים, גלגל ענק ועוד.
יחד איתם כי איך אפשר שלא, גם דוכני אוכל ודוכני פרסים.
סוף סוף שתיתי את משקה החורף האולטימטיבי של אירופה – יין חם. מוכרים אותו בכל שווקי קריסמס באירופה (או לפחות בכל המקומות בהם היינו כמו ברלין, בודפשט ויאשי). אני חייבת להודות שבורנה היין לא היה כזה טעים, אבל הניחוחות הטובים שלו פיצו על הטעם.
מבחינת מתקנים - לא עלינו על אף מתקן. גם כי לא היו לי פרטנרים לרכבת הרים וגם כי למען האמת זה היה יקר להחריד. לדוגמא - נסיעה אחת במיני רכבת הרים עלתה 20 שח. השוק היה די ריק מאנשים, אני בטוחה שאם לנו זה נראה יקר, אז למקומיים, המחירים בטח נתפסים כהון תועפות.
משם הלכנו לנמל עצמו. מצד אחד טיילת יפה ומודרנית עם מסעדות מעוצבות, ספסלים ונופי ים. בצד השני כל המכונות של הנמל שפעיל גם היום. לזכותם ייאמר שגם המכונות והמנופים הוארו בלילה באורות צבעוניים ולכן כל החלק ה"תעשייתי" הזה לא פגם ביופי ובאסתטיקה של המקום.
בדרך חזור עברנו דרך הכניסה ל sea garden והתפעלנו כמה יפה היא בלילה
את הערב שלנו סיימנו ב:
Memento Varna
https://restaurantguru.com/Memento-Varna
בית קפה מקומי שממקומם על המדרחוב. לפי כמות האנשים שהיו בפנים, נראה שהוא מאוד פופולרי אצל הצעירים המקומיים. מגישים בו רק משקאות. האווירה במקום הייתה מאוד נעימה ושוקקת חיים והייתי ממליצה להקדיש לו זמן באחד הערבים שלכם בעיר.
ראינו בעיר מן אופנה נפוצה – נשים עם כלבים קטנים. כל מיני גברות מגונדרות מסתובבות עם כלבים קטנים ומפונפנים ביד, כמו עוד אביזר אופנתי. גם בתוך אותו בית קפה פופולרי היו כמה כאלה. כמובן שאפשר לראות את זה בכל מקום בעולם, אבל בורנה הכמויות בהחלט הפתיעו אותי.
אל הדירה חזרנו לקראת השעה תשע ומשם, אחרי יום ארוך, מהנה ומעייף, הדרך לשינה לא הייתה ארוכה,
היום השלישי (בלי פלישה של חייזרים)
את היום האחרון שלנו בורנה החלטנו להעביר בקניון. גם כדי לתפוס מחסה מהקור שכבר הגיע ל 0 מעלות וגם כי בקניון המדובר היו 2 מוזיאונים. ככה שזה הרגיש לי מספיק מוסרי "לבזבז" על קניון יום שלם.
אבל לפני הכל – ארוחת בוקר. עם הניסיון שלי במסעדות בורנה החלטתי לקחת "סיכון" וללכת לחפש לי אוכל טבעוני מעניין במסעדות שבסביבה. הגענו לרשת שנראתה מבטיחה במיוחד בשם "fresh" אפילו היה להם שלט גדול בכניסה שהיה כתוב עליו "100% vegan" ברגע שנכנסנו פנימה מיד ראינו גם שלט "100% local dairy milk" כאן התחלתי לחשוד. מבט מהיר בתפריט אישש את החשדות שלי והיו להם סך הכל 2-3 מנות טבעוניות.
בחרתי את המנה עם הכי פחות סיכונים – סלט. אני חייבת לציין שאני מטורפת על סלטים. כל בוקר אני מכינה לעצמי קערת סלט ענקית עם טחינה וזה אף פעם לא נמאס עלי. מי ידע שאפשר להרוס ככה סלט עד להפיכתו לכמעט בלתי אכיל. גם הסלט שבן זוגי לקח סבל מאותה תסמונת. וכן, בתמונה זה נראה הרבה יותר טוב מאיך שזה נטעם.
הרגענו את עצמינו שהנה, בעוד רגע נגיע לסטארבקס ונפצה את עצמינו על תמהיל הטעמים המוזר והלא קשור.
כדי להגיע לקניון החלטנו לנסות את התחבורה הציבורית של ורנה. ניווטנו עם מפות גוגל ותוך מספר דקות כבר נדחסנו לנו בניחותא עם התושבים המקומיים באוטובוס מיושן ומפריח עשן. נושא קניית הכרטיס התגלה כקל למדי (עבור מי שיודעת לקרוא רוסית, כמוני. אם אתם לא יודעים לקרוא ברוסית – ממליצה להיעזר בתושבים המקומיים). קנינו 2 כרטיסי נסיעה ואילו את השלישי איש מבוגר וחביב דחף לי ליד רגע לפני שירד מן האוטובוס. מאחר והכרטיסן עלה רק כשאנחנו ירדנו, אני לעולם לא אגלה אם אותו הכרטיס היה בתוקף או לא.
גראנד קניון ורנה
הקניון בהחלט מצדיק את שמו והוא אכן גדול ויש בו את כל הרשתות המוכרות. התחלנו בסטארבקס. לקחתי איזה מאפה ונילי טעים וטבעוני ואת הקפה ספייסי דלעת שלי ונרגעתי. אחרי שחיממנו טוב טוב את הספות של סטארבקס יצאנו לבזבז קצת לב (כסף בולגרי).
הקניון מעוצב יפה (כמובן שגם לפה הגיעו קישוטי חג המולד)
הוא מודרני ועם מחירים כמעט כמו בארץ. כלומר אם אתם בעניין של קניות בזול – זה לא המקום. חוץ אולי מ pepco. אם כבר טיילתם איתי בעבר דרך הבלוג, אז אתם וודאי מכירים את הרשת האירופאית הכי זולה ביבשת. בגדים איכותיים ומחירי רצפה בהחלט הפכו אותה לאהובה על משפחתי במיוחד.
מוזיאון רטרו
ממש בתוך הקניון עצמו יש מוזיאון גדול שעוסק בתקופה הקומוניסטית של בולגריה בין השנים 1944 עד 1989. יש בו תערוכה של רכבים מאותה התקופה, כלי בית, בובות, סיגריות, שואבי אבק, טלפונים וכו'....
לי באופן אישי היה פשוט מרתק להסתובב שם. בכל זאת, בסוף שנת 1989 כבר הייתי בת אחת עשרה ולכן חלק מן החפצים שהיו שם ממש זיהיתי ככאלה שהיו אצלי בבית. כמו למשל משחק הלוטו הזה שההורים שלי ברצינות עשו לו עלייה לארץ והילדים שלי עוד הספיקו לשחק בו עד שהוא נעלם לו איפשהו בנבכי הזמן.
גם עבור מי שהתקופה הקומוניסטית לא מעוררת אצלו זיכרונות ילדות נוסטלגיים, יכול בהחלט ליהנות במוזיאון. לראייה בן זוגי שטוען שהמוזיאון מוצלח ביותר. אם כי הוא, לעומתי, התרכז בעיקר במכוניות שהיו שם.
משם פנינו ל:
מוזיאון השעווה
שני המוזיאונים צמודים אחד לשני ולשניהם אפשר לקנות כרטיס משולב שעלה לאותו זמן נתון 18 לב. מוזיאון השעווה היה חביב. חוץ מאוסף די מאיים ורציני של דיקטטורים, היו שם גם כוכבי קולנוע מוכרים
וגם סלבריטאים רוסים שאת חלקם אפילו הצלחתי לזהות.
הבובות לא היו עשויות באותו דיוק מדהים כמו במדאם טוסו וחלקן היו פחות דומות לעצמן, אבל עדיין היה משעשע מאוד להסתובב שם.
אחרי שופינג, מוזיאונים ורגליים שזועקות הצילו, פנינו לאכול. כמו בכל ורנה, גם בקומת האוכל המהיר מצאנו לנו משהו טבעוני לאכול. אני הלכתי על טורטייה ממולאת בכל מיני ירקות ודברים לא קשורים. לא יודעת אם זה קטע בולגרי או סתם מזל רע, אבל מה לעזאזל הקטע של הבולגרים עם שילובי טעמים הזויים?
בחזור החלטנו לחסוך לעצמינו את ההמתנה לאוטובוס ולקחנו מונית שמצאנו ממתינה ליד הקניון ללקוחות פוטנציאליים וקפואים. הנסיעה עברה בכיף ושילמנו משהו כמו 12 שח. מסקנה – שווה לקחת מוניות בוורנה.
בערב יצאנו לפעם אחת אחרונה להיפרד מהעיר עם עוגת באונטי טבעונית מהמסעדה של אתמול וסטארבקס.
הטיסה שלנו חזור נקבעה לשעה 5:15 בבוקר. כלומר נאלצנו לקום בשעה 2:30 כדי לקחת מונית בשעה 3:00 ולהגיע לשדה תעופה. מרחק הנסיעה לשדה הוא כרבע שעה ממרכז העיר. הפעם את המונית ביקשנו שיזמינו לנו בעלי הדירה והם שמחו לעזור. הנהג דייק ואף חיכה לנו לפני הזמן. הוא נסע עם מונה לפי המהירות המותרת, אך ממש לא לאט והביא אותנו לשדה במחיר של 15 לבה.
שדה התעופה היה כמעט ריק חוץ מהטסים לישראל. זאת הייתה הטיסה הראשונה של אותו היום והטיסה הבאה אחריה הייתה רק שעה אחרי, כך שקיבלנו את שדה התעופה לעצמינו. אמנם הוא לא גדול במיוחד, אבל היה סניף "קוסטה" שפתוח ועוד דוכן או שניים של אוכל וקשקושים. שתינו תה בקוסטה, זללנו בייגל ובלי שנשים לב הזמן חלף וכבר היינו על המטוס.
זמן הטיסה חזור היה קצר יותר מההלוך ותוך שעה ו 55 דקות כבר נחתנו בבן גוריון. אני מודה שממש היו לי חששות מטיסה בשעה כזאת. הטיסה חזור הוכיחה לי היטב שאני לא כזאת קשישה כמו שאני לפעמים מדמיינת את עצמי והיא עברה בקלות של נערה מתבגרת במסיבה.
קצת לסיכום:
ורנה מתאימה למי שאינו מחפש אינספור אטרקציות וערים שוקקות ומלאות אנשים. זוהי חופשה פשוטה וזולה מאוד. מן מילוט של כמה ימים מחיי היומיום. הרי איפה תמצאו בארץ חופשה של שלושה ימים במחיר של אלף ₪ לבן אדם? וכאן בכל זאת תקבלו עיר אירופאית, מסעדות זולות וכמובן אווירה אחרת. ואם אתם טסים באזור חג המולד, אז הרווחתם גם שווקי קריסמס ורחובות מקושטים באורות נוצצים.
חזרתי בתחושה שגיליתי אוצר חבוי לעיני כל. נהניתי מאוד מהחופשה ולדעתי שלושה או אפילו ארבעה ימים בעיר זה אידיאלי.
אגב, לורנה יש יותר להציע ממה שאנחנו הספקנו לראות. כמו Battle of Varna Park Museum או פארק קטן ובו אנדרטת קרב מפורסמת ועוד
ואם הגעתם ליותר מארבעה ימים, אז אפשר ואף מומלץ (על פי בלוגרים אחרים) לקחת יום מחוץ לורנה ולבקר ביער האבנים או ב Barite Complex
ואם בא לכם עוד, אז ממש בקצה העיר, בנסיעה של כחצי שעה מהמרכז – יש ספא מומלץ בשם Aquahouse Thermal Complex
אני חייבת לציין שכל ההמלצות האחרונות הן לא שלי, אלא ממקורות שמצאתי ברשת. רשמתי אותם לעצמי לפעם הבאה שאגיע לורנה.
מקווה שעזרתי קצת ונהניתם לקרוא. אשמח לענות על שאלות אם יהיו ונתראה בטיול הבא :)
