8.8.18 – מגיעים להלונג ביי
בבוקר העמסנו על רכבו של טוי את מטלטלינו ויצאנו אל היעד האחרון שלנו בוייטנאם – הלונג ביי, נרגשים לראות את אחד משבעת פלאי תבל ואת אחד היעדים הנחשקים ביותר במדינה אקזוטית זאת. אולי הייתה זאת "הרעלת קילומטרז'" מרוב נסיעות שעשינו בשבועות האחרונים, אולי סתם עייפות, אבל זאת הייתה (בתחושה) הדרך הארוכה והמשעממת ביותר שחווינו, גם אם המחוגים בשעון יחלקו על קביעתי זו.
חצי מן הדרך, אפשר לומר ששחינו, עקב המונסון הכי מטורף שראיתי בחיי. כמויות המים שניתזו בבת אחת מן השמיים האפורים היו יכולות למלא לנו את הכינרת תוך שעה.
אבל לפחות זכינו לקנות בדרך את האפרסקים היפים (והטעימים) ביותר שאכלתי בחיי
כאשר לבסוף הגענו ליעדנו, התפצלו דרכינו שוב. חברינו שכרו להם חדר במלון מפנק ויוקרתי ואילו אנחנו הלכנו על קונספט אחר הפעם, ושכרנו דירה בבניין מגורים או נכון יותר באחד מגורדי השחקים, בני כשלושים קומות כל אחד. כולם נוצצים מהניילון או מן הטיח החדש וחלקם עדיין בשלבים אחרונים של בנייה.
Tuti halong
https://www.booking.com/hotel/vn/tuti-halong.he.html
פקיד הקבלה של הבניין היה די המום מן ההתפרצות הזרה והמוזרה הזאת ללובי ולאחר ייבוש לא קצר, כאשר הוא לא מפסיק לפזול לכיוונינו בסקרנות, ומספר שיחות טלפון עם בעל הדירה, עלינו למעלה אל קומה מספר 12A.
כלומר – קומה מספר 13, רק שבווייטנאם בדומה ללא מעט מקומות בעולם, כך מסתבר, יש אמונות טפלות בנוגע למספר הזה ועל כן לא נתקלנו אפילו בבניין אחד במדינה שבו הייתה קומה כזאת.
הדירה עצמה הייתה חדישה ומרוהטת היטב עם שני חדרי שינה, סלון ומטבח. אחרי כמעט חודש בו בילינו רק במלונות, הייתה זאת הרגשה נפלאה לשהות בדירה פרטית ומרווחת עם שני חדרי שירותים, מכונת כביסה ובעצם כל מה שאפשר להזדקק לו כאשר שוהים בחו"ל.
הנוף שנשקף מן המרפסונת הקטנה היה אחד המדהימים שהיו לנו. ים כחול ונוצץ, אשר רק כביש אחד מפריד ביננו לבינו. מתוך המים הזדקרו איים זעירים, עטופים בירוק עז. האיים שהכניסו את הלונג ביי לאותה רשימה מכובדת של אחד מפלאי תבל.
כהרגלינו בווייטנאם, החלטנו קודם כל לדגום את הבריכה המשותפת לדיירי הבניין. שמחים ועליזים, לבשנו בגדי ים, לקחנו מגבות וירדנו לחפש את הבריכה המדוברת. מצאנו אותה לאחר שיטוט די מייגע ומיוזע בין הבניינים ותשאול של מספר דיירים ופקידי קבלה - בבניין אחר.
הסתבר שהבריכה של הבניין שלנו טרם נפתחה וכל האורחים והדיירים הופנו אל בריכה נוספת, ששייכת לבניין שכן, ושהכילה בתוכה (לפחות על פי התחושה) חצי מתושבי הלונג ביי. לאחר שבחנו את המים או נכון יותר את כמות האנשים בתוך מה שכנראה היה מים (מרוב ראשים, היה קצת קשה לקבוע בוודאות), עשינו אחורה פנה.
לבסוף, את הטבילה שלנו עשינו כבר בדירה במקלחת פרטית ולאחר מנוחה קצרה, יצאנו רק אני ובן זוגי לגלות קצת את האזור. על פי כמות המבטים הבוהים להם זכינו, התברר במהרה שהאזור הזה של הלונג ביי הוא מאוד מקומי וכלל לא מתוייר. גם החנויות והמסעדות שניקדו בשפע את הרחובות המוארים נועדו לתושבי המקום ולא היה אפילו מקום אחד שבו היה תפריט באנגלית או מאכלים שאיכשהו הזכירו משהו מערבי. ולמרות זאת, היה מאוד מרתק לחוות את העיר דווקא מן הצד של התושבים. מה גם, שגילינו שם בית קפה סופר מגניב בשם -
Soya garden quang ninh https://www.google.co.il/maps/place/Soya+Garden+Qu%E1%BA%A3ng+Ninh/@20.9569633,107.0250207,17z/data=!3m1!4b1!4m5!3m4!1s0x314a58c6eaea6af9:0xc7255b0ee31fe60c!8m2!3d20.9569633!4d107.022832?authuser=0&hl=iw
שהתמחה במשקאות העשויים מסויה בלבד, כך שהתפנקנו במוקוצ'ינו אייס קרמל שהיה מעולה וקפה קר שהיה טעים, אך פחות.
בדרך חזור, ביקרנו בסופרמרקט קטן שהיה ממוקם כחצי דקה של הליכה מן הכניסה לבניין שלנו ועם מספר שקיות שהכילו את ארוחת הבוקר שלנו ליומיים הקרובים (ועוד כמה מצרכים שהיו לשם הפינוק בלבד), עלינו לדירה ולשנת לילה.
9.8.18 – הלונג ביי - השיט
אכלנו ארוחת בוקר מן המצרכים שקנינו אמש ולאחר התארגנות קצרה, כבר המתנו למטה לטוי שאסף קודם את חברינו וכעת היה בדרך אלינו. לאחר נסיעה קצרה, חנינו בחניה של המרינה. סגרנו עם מכר של טוי (שבבעלותו סירה) את מחיר השיט ולאחר מספר דקות כבר ניצבנו על סיפונה של.. לא, זאת ממש לא הייתה סירה, אלא ספינה מרווחת ומהודרת בעלת שני מפלסים. גם כאן התמזל מזלנו וזכינו להפלגה פרטית עבור שתי המשפחות שלנו.
המחזה שנגלה לפנינו, כאשר הפלגנו אל הים, היה מרהיב. ים תורכיז נוצץ שהתפרס לכל עבר ומתוכו הזדקרו מה שנראו כמו מאות איים ירוקים. חלקם קטנטנים ונמוכים וחלקם גבוהים יותר ורחבים.
למרות השמש הקופחת, כולנו מיהרנו לעלות למפלס העליון, כדי להשקיף על הפלא המדהים הזה יותר מקרוב. רוח הים סייעה להפיג במעט את החום הלוהט ואפשרה לנו להתפרס על הספסלים בסיפון העליון. הזמנו בירה ומשקאות לילדים ופשוט התענגנו על השיט, הרקיע הכחול והנוף תחתיו.
לאחר הפלגה שארכה קצת פחות משעה, כבר עגנו לצד מערת נטיפים יפיפייה -
Thien cung cave
http://www.halongbay.info/attraction/thien-cung-cave.html
עשינו בה סיבוב ברגל. התפעלנו ממעשי ידיו של הטבע (אם כי, יש לציין, פחות מאשר בפונג נה. אולי כי המערות שם היו מרשימות יותר או אולי פשוט כי זוהי הפעם השנייה בימים האחרונים שאנחנו מבקרים במערה מן הסוג הזה).
כך או כך, לאחר קצת פחות משעה כבר שבנו לספינה והפלגנו חזרה.
לפי מה שידוע לי, ישנן אפשרויות רבות ומגוונות לעשות שיט בהלונג ביי. חלקן אורכות יום שלם וכוללות פעילויות ימיות מהנות וביקור במספר אתרים מעניינים. חלקן אף עם אפשרויות של לינה על הספינה עצמה. לא משנה באיזו מהן תחליטו לבחור, בכל זאת הייתי ממליצה ללכת על משהו ארוך יותר מאשר השיט שעשינו , שהסתכם בשעתיים וחצי. אני באופן אישי יצאתי ממנו בתחושת החמצה.
לנו כבר לא נותרה שום אפשרות לתקן או להעשיר את החוויה מאחר והטיסה לבנגקוק מהאנוי הוזמנה ליום המחרת, לשעות הצהריים המאוחרות.
מן המרינה נסענו לאכול ארוחת צהריים במסעדה חביבה שהייתה ממוקמת לא הרחק מן הדירה שלנו. משם חזרנו לדירה למנוחה ומקלחות ויצאנו בערב לשיטוט נוסף ברחובות מקומיים. שיטוט פרידה מהלונג ביי בפרט ומווייטנאם בכלל. לדירה חזרנו מוקדם יחסית, כדי להתחיל לארוז ולכבס כמות בגדים שתספיק לנו עד לחזרתנו לארץ.
10.8.18 עוזבים את וייטנאם
היום האחרון שלנו במדינה הנפלאה והמאתגרת הזאת הגיע. סיימנו את האריזות האחרונות, אכלנו ארוחת בוקר צנועה של קורנפלקס וכריך עם בננה. ולפרידה זכינו גם במבקר פרוותי חמוד במיוחד שברח מאחת הדירות השכנות והחליט זמנית לאמץ אותנו
אחרי שהשבנו את כדור החמידות הזה אל ביתו, גררנו את המזוודות למטה, כדי להמתין לטוי, לפעם אחת אחרונה.
כשהיינו בדרך לשדה התעופה של האנוי, יצא לי לעשות מעט חשבון נפש לגבי הטיול שעברנו. הייתה זאת בהחלט חוויה מדהימה. ועם זאת, הרגשתי כה מלאת געגועים הביתה, עד שלא הרגשתי עצב על עזיבתנו. ועם זאת, זה היה בהחלט טיול של החיים. הנופים היפים ביותר שראיתי מאודי, האנשים החייכנים, שגם אם לא הבינו אותנו – רובם רצו לעזור מכל הלב, תחושת הסיפוק שעשינו זאת – עם כל הפנקת בה כולנו לוקים, ההרפתקאות הנפלאות שעברנו והאוכל הטעים שאכלנו (גם אם לקראת הסוף כבר החל קצת להימאס והתגעגענו לטעמים מוכרים וביתיים יותר).
אני יכולה להגיד בלב שלם, אם מישהו ישאל אם אני ממליצה על טיול לוייטנאם - כן. בהחלט!!! החוויות וההרפתקאות שחווינו לא יכולות להשתוות לשום מקום אחר שהיינו בו בעולם ונשארנו עם טעם טוב ומדפים מלאי זיכרונות מופלאים. ומספר חודשים אחרי, גם עם געגועים.
הדרך לשדה תעופה בהאנוי הייתה לא קצרה. עצרנו בדרך בסופרמרקט ענק וקנינו קצת מזכרות אחרונות מן הטיול. אכלנו ארוחת צהריים במסעדה בודהיסטית, שהיוותה סיום הולם לחוויות קולינריות שעברנו במדינה אקזוטית זו. האוכל היה פשוט (במושגים וייטנאמיים כמובן) וטעים. ואפילו הילדים התלהבו ממגוון המאכלים, עשויי הטופו, שהגישו לנו לשולחן.
בשדה תעופה, כמעט עם דמעות בעיניים, נפרדנו מטוי, הנהג שלנו, שליווה אותנו לאורך הטיול כולו והפך לחלק מן המשפחה, מן הרגע בו נחתנו בהו צ'י מין. תמונות צולמו, טלפונים הוחלפו וההבטחות לשמור על קשר נזרקו לאוויר המהביל. ואכן, מאז שחזרנו לארץ, התכתבנו עמו מספר פעמים, שלחנו תמונות מבתינו בישראל והוא השיב לנו בתמונות של משפחתו וביתו.
אם מישהו שוקל לעשות את הטיול שעשינו, אז טוי במפורש עשה לנו את הטיול. טוב ליבו, הרצון לעזור, הסבלנות והשלווה שלו הפכו כל דרך וכל מקום להרבה יותר חיוביים וקלים.
הטיסה שלנו נקבעה לשעות הצהריים המאוחרות ונאלצנו להשתעמם בשדה תעופה לא מעט זמן. את הטיסה עשינו עם Qatar airways. הטיסה המפנקת ביותר שיצא לי לחוות. כיסאות ענק נוחים ורכים, המון מקום לרגליים, מסך אישי לכל נוסע ותיקים עם מתנות לילדים.
וכעת הגעתי לנקודה שבה באופן רשמי (וגאוגרפי) סיימנו את הטיול שלנו בווייטנאם. הפרק הבא יוקדש כולו למספר ימים בהם היינו בבנגקוק ובמסע חזרה הביתה לישראל.
כמה פואטי זה, שבדיוק עכשיו, כשאני כותבת את אותן שורות אחרונות על וייטנאם, עשיתי רגע הפסקה כדי להכין לי תה וגיליתי שנשאר לי בדיוק שקיק תה וייטנאמי אחרון. בדיוק כמו המילים האחרונות לפרידה מאותה מדינה מופלאה, מצולקת ומרהיבה. שלום לך וייטנאם ואולי, בעוד מספר שנים, אשוב להתעטף בזרועותייך.
