30.7.21 היום ה-7 לטיול
עוד יום של מעבר נחת עלינו. הפעם לא רק בין מקומות מגורים, אלא מעבר מאזור אחד לאחר. אחרי שבוע בחבל אלגוי, עליו ניתן לקרוא כאן:
https://www.lametayel.co.il/posts/eqm8yg
וחלק ב' כאן:
https://www.lametayel.co.il/posts/d42ogp
עברנו ליער הבווארי. עוד אזור שלא מצאתי עליו יותר מידע ברשת, בטח לא מידע בעברית.
מקווה שאוכל לספק לכם קצת תובנות, הצעות לאטרקציות ומסלולים מומלצים.
היער הבווארי מדהים ביופיו והוא לא פחות מרשים מהיער השחור והמוכר. יש ביער הבווארי שפע של פעילויות לילדים ומבוגרים ואפשר להעביר שם בכיף גם שבועיים - שלושה מבלי להשתעמם או לחזור על אותה הפעילות פעמיים.
הדבר שהוזיל לנו מאוד את הטיול היה כרטיס ה"אקטיב קארד". את הכרטיס הזה ניתן לקבל רק במקומות לינה מסוימים ואי אפשר לרכוש אותו עצמאית. אבל אני ממש מקדימה את המאוחר. בואו נתחיל מהתחלה.
את הבוקר שלנו התחלנו בסיום של אריזה וגרירת מזוודות לרכב. לפחות הפעם הן נכנסו יבשות. מזג האוויר היה שמשי ואפילו אפשר לומר שהיה די חם.
את הנסיעה הארוכה לדירה החדשה החלטתי לחצות בביקור בעיר פסאו. אמנם זה לא חצה את הדרך לשני חלקים שווים, אבל גם ידעתי שאם לא אבקר בעיר הזאת באותו יום, אז כבר לא נגיע אליה בהמשך.
העיר פסאו / Passau
העיר פסאו נחשבת לאחת הערים היפות ביער הבווארי. היא נמצאת ממש בקצה היער ולטעמי, אם אתם מחפשים לעשות טיול כוכב באזור, לא הייתי ממליצה להזמין לינה דווקא שם, אבל כן לבקר בעיר לטיול של חצי יום עד יום.
כאשר הגענו לעיר – דבר ראשון שעשינו זה לחפש חניה. אני ממליצה לכם לנסוע על פי שילוט לחניון שקוראים לו "centrum parking" יש שם המון מקומות חניה ומדחנים. מחיר החניה ממש לא יקר ותוך כמה דקות ברגל, אתם כבר תמצאו את עצמכם בדיוק במרכז העיר.
העיר התגלתה כעיר קצת מנומנמת. חצי מהחנויות היו בכלל סגורות וברחוב היו יחסית מעט אנשים. אני מניחה שהמושג "מעט" הוא ביחס לציפיות שלי. בכל זאת – מדובר בעיר תיירותית והיה זה יום שישי באמצע הקיץ.
לקראת שעות הצהריים, העיר הפכה ליותר הומה, אך עדיין מאוד רחוקה ממה שהיא אמורה להיות. חצי מן החנויות היו בכלל סגורות וחלקן אף נראו בכלל נטושות. אני מניחה שמקומות תיירותיים נפגעו הכי הרבה בגלל שנה וחצי של קורונה וגם אחרי שהסירו את המגבלות בגרמניה (לאותו זמן נתון), כנראה שלא כולם הצליחו להתאושש.
את הטיול בעיר עשינו לפי מסלול שבניתי מראש בבית.
כנסיית סנט פאול / St paul church
היא נחשבת לכנסיה השנייה ביופייה בעיר פסאו. הייחוד שלה הוא המזבח השחור והמרהיב.
בערך באמצע הביקור בכנסיה, הבנות נזכרו שהן ממש חייבות לשירותים. תחילה הייתי אופטימית שנמצא שירותים בכנסייה, אבל מהר מאוד התבדיתי.
אם בפוסט הקודם היללתי את גרמניה בזמינות של שירותים ציבוריים לאורך כבישים מהירים, אז בתוך ערים המצב שונה לגמרי. לקח לנו שעה למצוא שירותים וגם מה שמצאנו לא היו שירותים ציבוריים, אלא שירותים של מסעדה. מאחר והבנתי שזה או זה או איזו סמטה - בשיא החוצפה הישראלית שלי, הכנסתי את עצמי עם הבנות אל תוך מסעדה. אמרתי יפה שלום למלצר ההמום ופשוט צעדתי אל תוך השירותים. אחרי שסיימנו את עניינינו, באותה נון שלנטיות צעדנו גם החוצה. הבנות שלי היו קצת המומות מהתעוזה שלי. למען האמת גם אני די הפתעתי את עצמי. בכל זאת, בדרך כלל אני מאוד מנומסת ואפילו די ביישנית. עם זאת, יש איזה משפט שמלווה אותי בחיים "כשצריך אז צריך" (ובאותו הזמן בהחלט היה צריך). המשפט הזה, ולא משנה כמה הוא נשמע בנאלי, עוזר לי פעם אחר פעם, לבצע דברים שנראים לי כמעט בלתי אפשריים או סתם כאלה שמביכים אותי.
אחרי שהקלנו על השלפוחית, התפנינו ליעד הבא והאטרקטיבי ביותר בעיר:
קתדרלת סנט סטפן / Dom St. Stephan
אחרי כנסיית סנט פול ובמרחק ממש קצר ממנה נמצאת קתדרלת סנט סטפן. זוהי הקתדרלה המפורסמת של העיר. שלושת המגדלים הגבוהים שלה עם כיפות הבצל, מתנשאים מעל העיר העתיקה וקל לזהותם כמעט מכל מקום בעיר.
הייחוד שלה הוא העיצוב הלבן והטהור של פנים המבנה.
ראיתי לא מעט קתדרלות בטיולים שלי. אני יכולה לומר שזאת אחת היפות שראיתי. הבת הגדולה שלי שחובבת ארכיטקטורה, pinterest ובכלל אסתטיקה – התלהבה ממנה עד כדי כך שהיא לא הפסיקה לצלם ולהצטלם בתוכה.
אחרי הכנסייה עברנו דרך "מוזיאון כלבי תחש". אמנם למוזיאון לא נכנסנו, אבל כן ביקרנו בחנות מקסימה שכל כולה מוקדשת לאותו "כלב נקניק".
משם ירדנו לשפת הנהר וזכינו לעוד נוף מהפנט.
שם גם למדנו משהו שלא מופיע במדריכי טיולים על העיר:
לא, זה לא סתם מקל, זה מקל שנועד למשות אנשים מהמים. מעניין אם יש הרבה שיכורים בפסאו או סתם מלא אנשים חסרי קואורדינציה.
בשלב הזה נאלצנו להניח את התהיות הרות גורל אלה בצד כי נגמר לנו זמן החניה ונהיינו מאוד רעבים. חזרנו לרכב ונסענו למסעדת:
Veg-Italia
Spitalhofstraße 23, Passau,
גם היא נמצאת בפסאו, אם כי לא במרכז העיר. אם יגידו לי לציין שם של מסעדה אחת שהכי נהניתי בה בטיול – זו תהיה המסעדה הזו.
נתחיל עם זה שזאת מסעדה איטלקית טבעונית לגמרי. דבר שאין בארץ ולמען האמת לא יצא לי לפגוש עדיין גם בחו"ל.
המסעדה עצמה מאוד חביבה. העיצוב פשוט, אבל ביתי ואם לא השיפוצים שהיו ממש ליד המסעדה, אז גם האווירה מסביב מאוד נעימה. כאשר הגענו היו שם סך הכל שני אנשים – בעל המסעדה שהוא גם השף וחבר שלו.
השף ממוצא איטלקי. הייתה לו פעם מסעדה באיטליה, עד שהוא הכיר את אשתו הגרמנייה והטבעונית. שניהם עברו לגור יחד בעיר פסאו והוא החליט לפתוח מסעדה איטלקית טבעונית, אבל כזאת שמשמרת את הטעמים של המולדת. הוא סיפר לנו שלקח לו הרבה זמן של ניסוי וטעיה עד שהוא הצליח לשחזר את הטעמים המוכרים לגרסה טבעונית.
בעל המסעדה לא ידע כמעט מילה באנגלית ולכן חבר שלו תירגם בשבילנו ובשבילו. אותו חבר התגלה כאיש שיחה מעניין ובעל ניסיון חיים עשיר ומסקרן. שקענו איתו אל תוך שיחה כל כך מרתקת, עד שכמעט ושכחנו שבאנו לאכול ושאנחנו בכלל רעבים.
אחד הדברים שהוא שאל אותנו ולמען האמת הוא לא היה הראשון זה "למה לכל הרוחות החלטתם להעביר את החופשה המשפחתית שלכם דווקא בגרמניה". השאלה הזאת, שחזרה על עצמה כבר בפעם השנייה, מאוד הפתיעה אותי. הרי גרמניה בעיניי זו אחת המדינות היפות בעולם. הכל כאן כל כך מסודר, הנופים מרהיבים ואפילו את השפה הגרמנית אני מצליחה איכשהו להבין (כלומר לנחש, אם אני יודעת את ההקשר וכשאני משלבת את הידע שלי באנגלית ורוסית).
זה באמת מדהים כמה אנחנו לפעמים עיוורים למה שיש לנו. כמה אנחנו שוכחים להעריך את הקיים. אני יכולה להגיד רק דבר אחד על זה "אל תיקחו שום דבר כמובן מאליו".
אז אחרי קצת מזון לנשמה – הגיע האוכל והוא היה פשוט מדהים!!! הפיצה הכי טובה שאכלנו (היחידים שמשתווים לזה הם "החתול הירוק" שבארץ)
וכך גם הפסטה המוקרמת שהזכירה לי תקופת חיים אחרת כשעוד לא הייתי טבעונית וזאת המנה שהייתי אוהבת לקחת במסעדות.
לקחנו כל כך הרבה אוכל עד שפשוט לא הצלחנו לסיים הכל, למרות הרצון העז. אז חלקנו את הפיצה שנשארה עם החבר החדש שלנו. נפרדנו משני הבחורים, תוך כדי תחנונים שבעל המסעדה יבוא לפתוח מסעדה כזאת גם בארץ ויצאנו לדרך.
אחרי נסיעה של כשעה פלוס הגענו לדירה החדשה שלנו:
Zur Wanderloipe
שנמצאת בעיירת Zwiesel ממש באמצע היער הבווארי.
את הדירה הזאת דווקא הזמנתי דרך booking. אם אתם תחליטו לעצור שם, אני ממש ממליצה ליצור קשר עם בעל הדירה ישירות ולא לעבור דרך מתווכחים כמו בוקינג, כמו שאנחנו עשינו. אשמח לתת את הפרטים שלו אם מישהו ירצה. רק כתבו לי בתגובות.
זה בהחלט המקום הכי מיוחד ששהינו בו. אני אעתיק לכם לכאן את הביקורת שכתבתי על הדירה בסוף השהות שלנו:
האירוח היה פשוט מושלם. אנשים כל כך לבביים וחמים. מוכנים תמיד לעזור ולייעץ. מכירים היטב את הסביבה והם נתנו הרבה טיפים מועילים לטיול. נדיר לפגוש כאלה אנשים מקסימים!
הדירה הייתה מקסימה בסגנון כפרי עם מטבח קטן. לנו, זוג עם שלושה ילדים, היא הייתה קצת צפופה. הדירה ששהינו בה מתאימה יותר לזוג או זוג פלוס ילד. אני יודעת שיש להם דירות יותר גדולות שמתאימות למשפחה גדולה. לצערי כשהזמנו הן היו תפוסות. אבל כבר החלטנו שאנחנו חוזרים לשם שוב. המיקום של הבית היה מושלם. קרוב לכל מה שתרצו לראות ביער הבווארי. קיבלנו גם אקטיב קארד שנתן לנו כניסה חינם להרבה מקומות. ביניהם בריכה שנמצאת ממש קרוב לדירה. מאוד מאוד ממליצה.
אז כן, הדירה הייתה קטנה מדי, אבל מלכתחילה ידעתי את זה ובחרתי אותה כי זוהי הדירה היחידה שנותרה פנויה ושנתנה אקטיב כארד לכל מי ששוהה שם. היא נמצאת בתוך בית גדול ובו עוד כמה דירות מקסימות בגדלים שונים. בעלי הדירה היו באמת נהדרים. לדוגמא: כששאלתי איפה יש מכבסה באזור הם ישר הזמינו אותי לעשות כביסה באחת הדירות הגדולות שלהם שבדיוק התפנתה. מאחר ושמתי את הכביסה בבוקר וחזרנו רק בערב, אשתו של בעל הבית גם תלתה לי אותה.
היו לנו לא מעט שיחות עם בעל הדירה והוא כבר הבטיח לנו שאם נבוא שוב הוא ישכן אותנו בדירה הרבה יותר גדולה במחיר יותר זול ואף ידאג לנו לרכב להשכרה בחצי מן המחיר ששילמנו בטיול הנוכחי. כבר בהתחלה הוא סיפר לנו שאנחנו הישראלים הראשונים שהוא מארח והוא היה מאוד סקרן לשמוע על ישראל. לפחות על פי הפרידה המאוד לבבית וחמה בסוף השהות שלנו שם, אני יכולה להיות בטוחה שייצגנו את המדינה שלנו בכבוד.
אני מצרפת כמה תמונות מן הדירה ומן הנוף המהמם שסביב.
קצת על אקטיב כארד:
הכרטיס הזה ניתן לכל אורח שמתאכסן ביער הבווארי במקומות נבחרים. הוא מאפשר כניסה חינם לרוב האתרים השווים ביער ובעצם בעזרתו אתם יכולים להעביר חופשה ביער הבווארי מבלי להוציא שקל על אטרקציות. אני מצרפת כאן את הקישור לאתר – תוכלו למצוא שם את המידע על המגורים שמספקים אותו ועל האטרקציות שהוא נותן. רק שתצטרכו להשתמש ב google translate כי המידע בגרמנית. אגב, שווה מאוד להגיע לשם גם בחורף. יש לא מעט מסלולי סקי באזור והאקטיב קארד מאפשר כניסה חינם להרבה מהם, אם לא לרובם, כולל רכבלים ואפילו השכרת ציוד.
הניצול הראשון של הכרטיס התבצע באותו היום ובמרחק של 3 דקות נסיעה מהדירה. אחרי שפרקנו את המזוודות ועיצבנו מחדש את הדירה כך שתתאים יותר למגורים עבור כולנו. לדוגמא במקום 2 ילדים שישנו בעליית גג, סחבנו את המזרון משם אל חדר שינה ושמנו אותו על הרצפה בין שתי מיטות, כך שישנתי שם עם 2 הבנות שלי. הבן שלי ישן בעליית הגג לבד והיה מבסוט עד ה... טוב ברור עד לאן – זה לא שהיו לו אופציות נוספות. ובן זוגי בסלון על הספה – עליה הנחנו מזרון נוסף.
Zwieseler Erholungsbad
Erholungsbad ZEB, Badstraße 4, 94227 Zwiesel, גרמניה
בריכת שחיה וסאונה בעיר צוויזל עצמה. מקום גדול עם בריכות שחיה חיצוניות, מגרש ספורט ועוד...
הכניסה עם האקטיב כארד היא חינם ומאפשרת שהיה של 3 שעות. ניתן להיכנס לשם כל יום, כל עוד כרטיס האקטיב כארד בתוקף. הבריכה פעלה באותו היום עד שמונה בערב. אנחנו הגענו אליה קצת אחרי השעה שש. באותו הזמן כבר בקושי היו שם אנשים. שמנו את הדברים בלוקר, קיבלנו צמידים כאלה שמאפשרים להיכנס למתחם ולפתוח את הלוקר ונכנסנו לבריכה החיצונית. הבריכה מחוממת, כך שהמים היו ממש נעימים. מבחינת הגודל – הבריכה בינונית. יש מדשאה גדולה מסביב עם נופים מיוערים סביב ובריכה פנימית גדולה.
אחרי שהשתכשכנו קצת במים והתרעננו אחרי יום ארוך של נסיעה, נסענו לסופרמרקט ומשם חזרה לדירה החדשה ולמנוחה.
31.7.21 היום ה – 8 של הטיול
ביום זה ביקרנו ב 2 פארקי שעשועים קטנים, גשר שמתפרס מעל יער ומוזיאון מדע.
אחרי שכל הלילה ירד גשם, הבוקר דווקא היה שמשי ויפה. יצאתי החוצה, נשמתי מלוא הריאות מאוויר היער ופשוט הרגשתי מן שלמות כזאת בלב.
אחרי התארגנות קצרה שכללה אריזת ארוחת צהריים (לצערי אזור היער הבווארי היה פחות מפותח מבחינת מודעות לטבעונות והיה יותר קשה למצוא שם מסעדות עם מבחר טבעוני) יצאנו לדרכינו.
היעד הראשון שלנו לאותו היום היה:
EDELWIES
EDELWIES, Diessenbach 3, 94362 Neukirchen, גרמניה
פארק קטן יחסית עם מספר מתקנים, טרמפולינות, קרוסלה ומגלשת הרים. יש במקום חניה חופשית.
למרות שראיתי את הפארק הזה בחוברת של האקטיב כארד, התבקשנו לשלם עבור הכניסה. מאחר והיכולת שלי לקרוא גרמנית שואפת לאפס והחוברת הייתה כתובה בגרמנית, לא הבנתי שהכרטיס נותן הנחה בכניסה ולא כניסה חינם. אגב, זה היה המקום היחיד שנתקלנו בזה. שאר המקומות בהם ביקרנו בטיול שלנו שכיבדו את הכרטיס המדובר היו בחינם.
אחרי שהצצנו לעבר הפארק והבנו שהוא די קטן, החלטנו לשלם רק עבור הילדים. בסוף, אחרי הנחה, הכניסה עלתה כ 10 יורו לילד.
הפארק מוקף כולו יער, צמחייה ופרחים ולכן מאוד נעים לשהות בו.
רוב המתקנים שם מיועדים לילדים קטנים. אם אתם מטיילים ביער הבווארי עם ילדים עד גיל 10 זה המקום המושלם בשבילכם!!! קרוסלות,
טרמפולינות,
גינת שעשועים גדולה,
עזים שאפשר להאכיל ועוד.
יחד עם זה, גם אם אתם מגיעים עם מתבגרים, כמונו, שווה לכם להיכנס גם כן. גם אם זה רק בשביל מגלשת ההרים ששם. זה המקום הראשון שנתקלתי בו שיש אפשרות לעלות למגלשת הרים כמה שרוצים. המגלשה הייתה בהחלט מכובדת מבחינת הגובה והפיתולים והילדים בילו קרוב לשעתיים רק בלהתגלש בה פעם אחר פעם. בכל מקום אחר, סיבוב אחד במגלשת הרים, כנראה היה עולה לכם את אותו הסכום ששילמנו עבור כניסה לפארק.
בנוסף – היה שם מתקן מאוד כייפי שאין לי מושג איך לתאר אותו, אז אצרף תמונה. גם הוא מיועד לילדים קצת יותר גדולים.
בסופו של דבר היינו שם בערך שלוש שעות של הנאה צרופה. אגב, היו שם ממש מעט אנשים ולכן לא עמדנו בתור בכלל. מה שכמובן הוסיף להנאה מהמקום.
משם המשכנו ל
Waldwipfelweg
Waldwipfelweg, Maibrunn 9a, 94379 St. Englmar, גרמניה
מסלול מעל יער על גשרי עץ שמגיעים עד לגובה של 52 מטר. כניסה חינם עם אקטיב כארד. סוף סוף, מצאתי בזמן התכנון של הטיול, משהו שטרם עשינו.
לעומת המקום הקודם, הגשרים שמעל צמרות העצים זכו לפופולריות גדולה בקרב מטיילים והמקום כולו היה עמוס.
אחרי שנכנסנו פנימה, עלינו על הגשר והתחלנו ללכת. היער הלך והתרחק בזמן שהגשר טיפס גבוה יותר ויותר לכיוון המרום.
אחרי הליכה קצרה הגענו למן מגדל מסולסל אליו אפשר להעפיל ואז לרדת במגלשת ענק. למבוגרים יש את השביל הרגיל שפשוט הולך בסיבובים עד למעלה. העלייה אמנם נראית די קשוחה, אבל בגלל שכל המבנה זה בעצם סוג של ספירלה, גילינו שהיה מאוד קל וכיף לעלות. ילדים פחות עצלנים יכולים לעלות למעלה דרך כל מיני מתקני טיפוס שממוקמים לאורך המבנה כולו.
הנוף שנפרס מלמעלה הוא פשוט עוצר נשימה. אל תשכחו לקחת לכם סווצ'ר חם, קפוא שם.
שני הילדים הקטנים יותר שלי, החליטו לרדת במגלשה ואילו כל שאר המשפחה, כולל אותי, ירדנו באותה הדרך שבאנו. כשפגשנו את הילדים למטה, ראינו שהם נשרטו בזמן הירידה במגלשה. אמנם לא משהו רציני, אבל גם לא כזה נעים. גילינו רק בדיעבד שיש שקים מיוחדים, אותם לוקחים מלמטה, כשמתחילים לעלות על מגדל הספירלה, ואיתם בעצם מתגלשים. שימו לב, לפני העלייה – לקחת לכם אחד!
בנוסף יש במקום גם בית הפוך. אנחנו החלטנו לוותר עליו כי היה אליו תור ענק.
המקום הבא בתור לאותו יום היה:
Rodel- und Freizeitparadies
Rodel- und Freizeitparadies St. Englmar, Grün 10, 94379 St. Englmar,
עוד סוג של פארק שעשועים לא גדול עם רכבת הרים, מגלשות אבוב, מגלשת הרים, פארק חבלים ועוד...
מאחר והכניסה לכל מתקן היא בתשלום נפרד, ניגשנו לקופות עם חשש מסוים. המקום הופיע בחוברת של האקטיב כארד, אבל לא היה לנו מושג מה הכרטיס בעצם נותן.
הקופאית הביאה לנו ערימה של אסימונים שאפשרו לכל אחד מאיתנו כניסה אחת לרכבת הרים, אחת למגלשות אבוב ועוד אחת לפארק חבלים ואומגה – flying fox.
רכבת ההרים הייתה בדיוק כמו שאני אוהבת– מספיק מפחידה, אבל בלי שאצטרך לחפש את הלב שלי בתחתונים אחר כך. מגלשות האבוב היו גם מהנות,
אבל גולת הכותרת של הביקור כאן היה פארק החבלים - "השועל המעופף".
חיכינו המווון זמן עד שהמדריך הגיע והתגבשה קבוצה מספיק גדולה כדי להתחיל את ההסבר. חוץ מאיתנו – כולם היו דוברי גרמנית ולכן המדריך נאלץ להעביר את ההסבר פעמיים. פעם אחת בגרמנית ופעם אחת באנגלית בשבילינו.
מכירים את זה שמשהו קטן משתבש לכם והמשהו קטן הזה גורם למן מפולת סלעים סמלית? אז זה מה שקרה לי שם. בזמן שעמדנו והקשבנו להסבר, המסכה שלי נקרעה. כמו שכבר ציינתי בעבר – בגרמניה, כל מי שמעל גיל 16 מחויב לעטות מסכת N95 בלבד. מאחר ולא הייתה לי מסכה נוספת בהישג יד, לקחתי מהבת הגדולה שלי את המסכה שלה (את הבת שלי הצגתי כאילו היא בת 15 – מהיתרונות המוטלים בספק שהילדים שלי נראים קטנים לגילם) ולה הבאתי מסכה כירורגית רגילה מהבת האמצעית שלי שסירבה בתוקף להפוך לשום סוג של שועל, בטח לא אחד מעופף.
כל הפרוצדורה הזאת הצריכה מכל מי שהיה נוכח בהדרכה להמתין לי. חזרתי כולי מתנשפת וסמוקה. מאותו הרגע כל כך התערערתי, שלא הצלחתי לעשות שום דבר כמו שצריך. את ציוד הטיפוס שמתי הפוך. את ההוקים חיברתי במקום הלא נכון ואת האומגה, שהייתה שם בשביל הדגמה, סיימתי כשאני תלויה באוויר הפוך. אני חייבת לציין שהמדריך לא בדיוק עזר פה ולא הפסיק להסתלבט עלי.
איפשהו לקראת סוף ההדרכה כבר הייתי על סף דמעות ורצון עז לפרוש. כמעט ועשיתי את זה, אבל אז תפסתי את עצמי. למה שאתן למישהו או למשהו להרוס לי את החוויה? אספתי את עצמי מחדש והחלטתי שלא משנה מה - אני מתחילה את המסלול וגם מסיימת אותו.
ואכן – סיימתי בהצטיינות. לא, לא נותנים שם ציונים או מדליות. זה צל"ש שהענקתי לעצמי על האומץ והעובדה שהצלחתי להתגבר על המבוכה ולהרים את ההערכה העצמית שלי מהרצפה.
המסלול עצמו היה מאתגר, אבל לא מדי. עשינו בעבר יותר קשים ממנו. חלקים ניכרים ממנו היו אומגות שהיו ממש ממש מהנות. בסוף יצאתי משם עם חיוך. גם בגלל החוויה וגם בגלל שלא וויתרתי לעצמי.
כשבניתי בבית את התכנון של היום הזה – הייתי די בטוחה שאני מגזימה לגמרי בכמות האטרקציות שדחסתי ושאת הרביעית והאחרונה כנראה שכבר לא נעשה. גם הילדים שראו את התכנון אמרו לי במילים עדינות שאני קצת לא שפויה.
עם זאת, הספקנו להגיע גם אליה:
Bayerwald Xperium
Bayerwald Xperium, Pfarrhofweg 4, 94379 St. Englmar, גרמניה
מוזיאון מדע לילדים. הגענו בשעה 16:00 כשידעתי שהמוזיאון נסגר בחמש. אני מודה ששעה בשביל המקום הזה זה לחוץ ואם רוצים ממש ליהנות ממנו, אז תכננו לכם לפחות שעתיים בפנים.
מצד שני הכניסה אליו הייתה כלולה באקטיב כארד ולכן לא היינו צריכים לשלם על הביקור.
הבנות החליטו שהספיק להן ונשארו באוטו בחברת הטלפונים הניידים. נכנסנו פנימה רק אני עם הבן זוג והבן הקטן (בן 12).
אני חייבת לומר שהמוזיאון הפתיע אותי לטובה. היינו בלא מעט מוזיאוני מדע בכל מיני מדינות בעולם והמוזיאון הזה לא פחות טוב ממוזיאונים מפורסמים וגדולים ממנו.
העברנו שם שעה של כיף והצטערנו שלא היה לנו שם יותר זמן.
בדרך חזור לדירה השכורה שלנו צילמנו עוד כמה תמונות נוף שאולי ימחישו הרבה יותר טוב ממילים איך זה לטייל ביער הבווארי:
01.08.21 היום ה – 9 של הטיול
אם הייתי צריכה לתת כותרת ליום הזה, היא הייתה: "היום בו הכל השתבש לטובה"
התעוררנו בבוקר לקול ממטרים שהכו בגג הדירה ללא רחמים. השמיים היו אפורים ואפילו קרן אחת של תקווה לא חדרה מבעדם.
השרירים היו תפוסים לי מטיפוס החבלים של אתמול ולקח לנו יותר זמן מן הרגיל להתניע את עצמינו. גם מזג האוויר לא ממש עזר לעניין. ניצלנו את הבוקר כדי להזמין תור לבדיקות קורונה, אותן ידענו שנצטרך לעשות בשביעי לאוגוסט, יומיים לפני החזרה לארץ. כשאגיע לשם – מבטיחה לפרט יותר.
יצאנו מהבית רק באזור השעה 12:00. בחוץ היה עדיין גשום וקר, אבל ממש קר. כאילו 12 מעלות קר.
היעד הראשון שתכננתי ליום זה היה אגם ובו ניתן להשכיר סירות פדלים (חינם עם כרטיס האקטיב כארד). נסענו לשם מתוך מחשבה שזה כנראה לא ייצא לפועל, אבל אולי הגשם יפסיק לרדת ובכל זאת...
Bootsverleih Großer Arbersee
Arberseestraße 42, 94252 Bayerisch Eisenstein, גרמניה.
האגם עם הסירות נמצא ליד מלון כלשהו. ראינו גם ליד שיש איזה מסלול הליכה בתוך יער שנראה ממש יפה, אבל בגלל הגשם לא התפתינו לבדוק אותו. כמו שחשבנו הסירות היו סגורות. טוב, מי המטורף שירצה להשכיר סירה בגשם שכזה. לא הייתה נפש חיה על שפת האגם. בעצם, זה לא ממש מדויק כי דווקא כן מצאנו שם כמה נפשות חיות...
היו שם מאות צפרדעים קטנטנות וחמודות. אם אתם מגיעים לשם, תיזהרו לא לדרוך עליהן.
האגם התגלה כאחד הקסומים. הכול נראה כאילו נלקח מתוך אגדה. בימי שמש אני בטוחה שאפשר להעביר שם בכיף כמה שעות. יש על שפת האגם כיסאות נוח, מסעדה קרובה, אוויר צח ונוף מושלם.
השוס הגדול של הביקור היו הברווזים. בחיים לא פגשתי ברווזים כל כך אמיצים. ברגע שהם קלטו שיש לנו לחם (אגב, כמעט תמיד, כשאנחנו בחו"ל, אנחנו מביאים איתנו לחם למקרה שנראה ברווזים) הם יצאו בהמוניהם מהמים וממש חטפו לנו אותו מהידיים.
אני מודה שזאת הייתה חוויה יותר מרגשת מאשר שיט בסירות פדלים. לכן ממש לא הצטערנו שהסירות היו סגורות.
משם נסענו ל:
Erlebnis-Minigolf im Seepark
Seepark 1, 93474 Arrach, גרמניה
אין טיול בחו"ל שאני לא מחפשת לנו איזה מיני גולף. זה כבר הפך למסורת משפחתית עוד מהטיול הראשון שלנו באוסטריה מלפני 9 שנים. גם הפעם בחרתי מיני גולף מתוך החוברת של האקטיב כארד שהכניסה אליו חינם.
גם המיני גולף היה סגור כשהגענו, למרות שהגשם סוף סוף התחיל להראות סימני נסיגה. במקום, גילינו אגם קטן
וגן שעשועים חביב שאותו שני הילדים הקטנים יותר ניצלו היטב.
ליד זרם גם נחל יפיפה.
ומעליו גשר פסטורלי
בסופו של דבר, כשכבר חשבנו לחזור לאוטו, ראינו שהמיני גולף נפתח.
העברנו שם עוד שעה של כיף והרבה צחוקים. המיני גולף היה מאוד מסודר ומושקע. המסלולים היו מהנים ומאתגרים והיה ממש כיף לשחק שם. מומלץ בהחלט.
משם יצאנו לדרך. הדרכים והנופים שהתגלו לאורכן היו כל כך יפים שאי אפשר היה שלא לעצור ולצלם:
היעד האחרון שלנו לאותו היום היה:
Osserbad Lam Hallenbad und Sauna
Osserbad aquapark, Ginglmühlerweg 25, 93462 Lam, גרמניה
פארק מים עם מגלשות. כן, גם אליו הכניסה חינם עם האקטיב כארד.
הפעם המקום דווקא כן היה פתוח, אבל היה שם תור מטורף. בהתחלה נעמדנו בתור, אבל אחרי כרבע שעה שבה ראינו שהתור בכלל לא זז (אני מניחה שזה בגלל מגבלות הקורונה לגבי כמות האנשים שאפשר להכניס לבריכה) הבנו שאם אנחנו לא רוצים להמשיך לעמוד עוד שעתיים בתור, עדיף לנו לוותר.
גם הפעם, המזל שיחק לנו, ובדרך למסעדה, אליה רצינו להגיע, עצרנו במקרה בתצפית אקראית. תצפית שהתגלתה כאחת היפות שהייתי בהן.
Hindenburgkanzel
93470, Lohberg, גרמניה
את שם המקום מצאתי בזמן כתיבת שורות אלו, אחרי שהצצתי בציר הזמן שלי במפות גוגל. התצפית נראתה כמו מגדל עתיק
העלייה לתצפית היא במדרגות אבן שמוקפות אינספור פרחים ויער עבות.
הנוף שנשקף מלמעלה פשוט מטורף, למרות שהיה ערפילי באותו יום. אם לא הקור, היינו כנראה עומדים ומתפעלים שם הרבה יותר זמן ממה שהצלחנו. לצערי עוד שניה והיו קופאים לכולנו כמה איברים חיוניים בגוף ולכן מיהרנו לרדת.
אחרי שירדנו משם, החלטנו להעמיק טיפה אל תוך היער. בשלב הזה שמענו קול חרחור מוכר. חזירי בר הם לא מחזה נדיר בישוב שבו אני גרה. אמנם הם נמצאים מעבר לגדר של הישוב, אבל אפשר בקלות לשמוע או לראות אותם. חזיר הבר היה ענק ולפי הנשיפות העצבניות שהוא השמיע – הוא גם לא ממש שמח לחברה. לאט לאט, בלי תנועות פתאומיות, עזבנו את המקום וחזרנו לרכב בהקלה. עד כמה שזה מרגש לפגוש אחת מחיות היער – אנחנו כבר יודעים שעם חזירי בר לא מתעסקים.
תמונה של חזיר בר לצערי אין לי להראות לכם, אז קבלו במקום זה תמונה של פטריה שצולמה רגע לפני:
משם נסענו לסיים את היום שלנו במסעדת:
Pizzaria Banderas
Sonnenhof 87a/3, Bayerisch Eisenstein, Germany, 94252
זוהי מסעדה שנמצאת בעצם במתחם של מלון קטן. היא לא טבעונית, אבל יש שם פיצה טבעונית ואוכל הודי (שלפחות חצי ממנו תמיד טבעוני). האווירה במסעדה הייתה מאוד נעימה והמלצרים ממש ידידותיים. הזמנו 3 פיצות בינוניות, ארוחה הודית, 3 כוסות שתיה קלה ו 2 בירות. שילמנו על כל זה כ 170 ₪. האוכל היה מאוד טעים והיווה סיום מושלם ליום הזה.
עד כאן שלושת הימים הראשונים שלנו ביער הבווארי. בפוסט הבא תוכלו לקרוא על שלושה ימים נוספים שחותמים את הביקור שלנו באותו יער נפלא.
מקווה שנהניתם לקרוא ונתראה בפוסט הבא :)
