2.8.21 - היום העשירי של הטיול

אז אחרי שעברה חצי מהשהות שלנו ביער הבווארי  - עליה ניתן לקרוא בפוסט הקודם שלי:

https://www.lametayel.co.il/posts/2gjv1p

התעוררנו ליום השלישי שלנו ביער הבווארי בו הספקנו כבר להתאהב. את היום הזה החלטנו להקדיש לאחד המקומות שאנחנו הכי אוהבים לבלות בו כמשפחה – לונה פארק.

על הלונה הפארק הזה קראתי לא מעט המלצות וממש שמחתי לגלות שהוא מופיע ב"אקטיב כארד" והכניסה אליו היא לגמרי חינם עם הכרטיס המדובר. חשוב לציין שבניגוד לרוב המקומות שמופיעים באקטיב כארד ושאפשר לחזור אליהם יום אחר יום – הלונה פארק הזה הוא עסקה חד פעמית. כלומר ניתן לבקר בו רק פעם אחת במהלך כל תקופת השהות שלכם בדירה שסיפקה לכם את האקטיב כארד.

 Bayern park

Fellbach 1, 94419 Reisbach

 הפארק ממוקם כשעה ורבע נסיעה מהדירה שגרנו בה. זאת כנראה האטרקציה הכי רחוקה אליה היינו צריכים לנסוע במסגרת טיול הכוכב שעשינו ביער.

הפארק הזה היה ענק והיו בו אינספור מתקנים. רובם מה שאני קוראת להם "מתקני ביניים". כאלה שאני הכי נהנית בהם. לא אקסטרים מדי וגם לא כאלה שמיועדים לקטנטנים. למרות שגם בכאלה אני לפעמים נהנית.

אגב, כמה שזה מצחיק – רוב מי שראיתי שעלה על המתקן הזה היו זקנים כמוני.

עוד לפני שהתחלנו לחקור את המתקנים, התפעלנו מכמה שהמקום יפה ומזמין. הכל ירוק ומרהיב מסביב

והכל מעוצב באופן מושלם.

הגענו לשם באזור השעה 11:00 ויצאנו רק כשהפארק כולו נסגר – בשעה שש. בשתי דקות לשש עוד רצנו להספיק את המתקן האחרון.

לטעמי זה היה אחד מפארקי השעשועים המהנים ביותר שהייתי בהם.

הפארק מחולק לשני חלקים. החלק הראשון זה המתקנים. מגלשות אבובים, קרוסלות, רפטינג, רכבות הרים ועוד ועוד .

החלק השני זה יער עם אגם קטן באמצע וסירות שאפשר להפליג בהן.

היה שם גם גן שעשועים ענק לילדים קטנים יותר, קופים חמודים שכלואים בכלוב ומן מתקן של שיט שכולו לקוח מאגדות. הפעם לא בתור מטאפורה, אלא ממש עם ארמון, ברבורים ועוד.

אם אתם מרגישים צורך לנוח קצת בין הריצות ממתקן למתקן – זה המקום המושלם לעשות את זה.

בסופו של דבר יצאנו משם מחויכים עם סחרחורת ובחילה קלה, אחרי שדגמנו את כל המתקנים שהיו בפארק. חלקם דגמנו יותר מפעם אחת.

אם אתם מגיעים עם ילדים – החל מגיל 3 ועד לכאלה שעוד רגע עוזבים את הבית לטובת שירות צבאי – אתם חייבים לבקר שם. אני מודה שאם הייתה לנו את האפשרות, היינו חוזרים לשם שוב.

במהלך הבילוי שלנו בפארק, נשנשנו בעיקר כריכים וכל מיני פירות וחטיפים שהבאנו לשם, כך שכשיצאנו כבר היינו מאוד רעבים. לשם כך נסענו למסעדה שהייתה לא רחוקה משם:

Plan B Burgers

Hans-Krämer-Str. 51, DeggendorfGermany, 94469

מסעדת המבורגרים לא טבעונית. יש שם אופציה להזמין המבורגר טבעוני של "ביונד מיט". זה לא כתוב בתפריט, אבל אפשר לבקש והם נענים בשמחה. הגענו לשם בערב. גילינו מסעדה מעוצבת ונעימה שמשמשת בשעות האלה בעיקר לבילוי עבור הצעירים של העיר. האווירה הייתה תוססת ועליזה ונהנינו מאוד מההמבורגר והאווירה.

בדרך חזור לדירה, הבחנו ממש בכניסה לצוויזל, העיירה שבה גרנו, באגם קטן ונסתר. עצרנו את הרכב ויצאנו לראות יותר מקרוב. השעה הייתה שעת דמדומים וקיבלנו נוף של גלויה שפשוט השאיר אותנו נפעמים.

שוב פעם זה הוכיח את עצמו שבטיול אפשר לגלות מקומות נפלאים גם לגמרי במקרה וללא שום תכנון מקדים.

אם לא היינו עייפים או קצרים בזמן, אפשר היה לבלות שם, על שפת האגם, גם שעה, שעתיים שלוות. לנו יצאו מזה בעיקר זיכרונות מתוקים ותמונות שגורמות לגעגוע.

 3.8.21 היום ה – 11 לטיול

 היום המלא האחרון שלנו ביער הבווארי.  ניצלנו אותו היטב לרכבל, מגלשת אבובים ומגלשת הרים ומסלול נוסף מעל צמרות העצים.

 מכרה סילברברג / Silberbergbahn Freizeitanlagen GmbH & Co.KG

Barbarastraße 1, 94249 Bodenmais

מדובר בהר בגובה 955 מטר אליו אפשר לעלות עם רכבל. יש במקום גם מספר אטרקציות משעשעות. המכרה אכן קיים שם איפשהו במעמקי ההר ואפילו הבנתי שיוצאים לשם סיורים, אבל לא בשבילו באנו לשם.

באותו היום לא היו הרבה אנשים במקום. האקטיב כארד שלנו נתן לנו עליה אחת ברכבל לכל מבוגר ופעמיים לילד. גלישה אחת למבוגר במגלשת צינורות ופעמיים לכל ילד (ותכף אסביר מה זה לעזאזל "מגלשת צינורות"). זאת גם הסיבה שהילדים קיבלו שני כרטיסים לעליה ברכבל. בנוסף כל אחד מאיתנו קיבל אסימון כניסה למגלשת אבובים.

הרכבל הוא רכבל כיסאות. אותי באופן אישי סוג הרכבל הזה מפחיד ממש. אבל לא עד כדי כך שיימנע ממני מלעלות על אחד, כן? הפחד שלי הוא בעיקר בגלל הילדים או אם אדייק יותר - בגלל הבן הקטן שלי שניחן במרץ של סוללת אנרג'ייזר בתחילת דרכה. הוא גם על גבול היפראקטיביות (לפי האבחונים שלו ולא סתם כשם תואר) ולכן הוא לא מפסיק לזוז בערך לאורך כל שעות היום. עכשיו דמיינו את זה כשעולים על שני כיסאות עם איזה מוט שנסגר עליכם, אבל לא באמת מאבטח אתכם או את הילד התזזיתי לידכם, תלויים אי שם באוויר על חוט. לכן מניסיון עבר ברכבל כיסאות, תמיד אחרי שהייתי עולה יחד עם הבן שלי, הייתי יורדת משם עם כמה שיערות שיבה. הפעם החלטתי לחסוך לעצמי תוספת "נחמדה" שכזאת של שיערות לבנות שעוד ייאלצו אותי להתחיל לצבוע שיער ונתתי לו לעלות עם אבא שלו. הבנות עלו אחת עם השנייה ואני עליתי לבד והפעם נהניתי כמו שלא נהניתי אף פעם.

הנוף בדרך קצת הזכיר לי את הארץ שלנו בחורף. בגלל שמדובר בגובה רב, הצמחייה שם למעלה היית קצת יותר דלילה וקרחות בצורת סלעים כהים ומרשימים הציצו מכל עבר.

אחרי כמה דקות ארוכות של עליה, מצאנו את עצמינו בפסגה. הסתובבנו קצת למעלה והשקפנו על הנוף המרשים שנפרס מכל עבר.

הרגשנו כמו עזי הרים בניסיונות לקפץ מסלע לסלע.

אחרי שמיצינו, החלטנו לרדת ברגל עד לתחנה האמצעית של הרכבל שבה ממוקמת מגלשת הצינורות.

הדרך למטה הייתה ממש מהנה ודי קלילה. שביל בתוך יער התפתל לו כלפי מטה עד לתחנה האמצעית.

לא פעם הזכרתי את האוויר שיש בגרמניה. שם, בנוסף לצמחייה העשירה של היער היה גם את יתרון הגובה. בואו נגיד ככה, שאם היו מוכרים את האוויר שיש שם בתור בושם – הייתי רצה לקנות אחד.

מגלשת צינורות

מהתחנה האמצעית אפשר להתגלש על מגלשת צינורות. ילדים יכולים אחרי זה לתפוס שוב רכבל עד לתחנה הזאת ולהתגלש פעם נוספת.

אז מה זה בעצם מגלשת צינורות? זה כמו מגלשת הרים, רק במקום מסילות יש מן צינור מתכת גדול וחתוך ובתוכו גולשים. מביקורות של אנשים שעשו את זה, לא ספציפית שם, אלא בכל מיני מקומות בעולם – הבנתי שהמגלשות האלה מסוכנות והרבה נפצעו במהלך הגלישה בהן. לכן עד היום נמנעתי מלעשות אותן. עכשיו, אחרי שהילדים גדלו, החלטתי בכל זאת לנסות. כמובן שלפני זה פרסתי בפניהם רשימה ארוכה של אזהרות ודרישות שלא להפריז במהירות. כנראה שהתעמולה שעשיתי עבדה יותר מדי טוב, כי הבת האמצעית שלי סירבה אחרי זה בתוקף לעלות על זה.

היא עלתה על הרכבל יחד עם בן זוגי ואילו אני, הבת הגדולה והבן שלי הלכנו לרדת בצינורות. מרוב שפחדתי נסעתי ממש לאט (באמת מזל שאפשר לשלוט על המהירות). בסוף זאת הייתה גלישה מהנה, רגועה ושלווה. בדיעבד הבנתי שזה מה שאמור להיות וכל מי שכתב שנפצע מזה, זה אנשים שטסו בירידה. גם הילדים שפחות או יותר הקשיבו להנחיות שלי, הגיעו בשלום.

אחרי זה הלכנו לבחון את מגלשת האבובים שהכניסה אליה היא מלמטה, איפה שהקופות.

האבובים התגלו כמפחידים הרבה יותר מאשר מגלשת צינורות. בעיקר כי אין שום שליטה על המהירות וטסים למטה במהירות מסחררת. זאת בזמן שהאבוב גם מסתובב סביב עצמו.

כדי לגלוש, לוקחים למטה אבוב ואז עולים יחד איתו במן דרגנוע אל הגבעה ממנה גולשים. שם גוררים את האבוב דרך מים עם סבון, מתיישבים וטסים.

חוץ ממני ומהבן שלי  - שאר המשפחה ויתרה על החוויה ולכן הבן שלי זכה לעשות עוד שלושה סיבובים עם האבוב ועוד שלוש פעמים את מגלשת הצינורות במקום אחותו האמצעית.

אם לסכם את החוויה במקום, אז היה ממש כיף (כמו שילדים אומרים). בהחלט שווה להגיע לשם. תכננו לפחות שעתיים וחצי במקום.

משם היינו אמורים לנסוע לשמורת טבע Nationalparkzentrum Falkenstein

שנמצאת בקרבת מקום. בגלל שזה היה היום האחרון שלנו ביער ובגלל שהמשפחה שלי העדיפה אטרקציות על פני הליכה בטבע, החלטנו לשנות מסלול. כעיקרון, אם אתם נמצאים ביער הבווארי, אז אתם בהחלט יכולים ללכת לסילברברג ומשם לשמורת טבע. שני המקומות האלה לגמרי ימלאו לכם יום שלם.

בבית בניתי שני מסלולים אופציונליים ליום זה. המסלול הראשון זה מכרה סיברברג ושמורת הטבע והשני כלל בריכת שחיה מחוממת בטבע בשם Erlebnisbad Schönberg pool אליה לא הלכנו, אבל שוב, אם יש לכם זמן, אז הבריכה יחד עם שתי אטרקציות נוספות שעליהן תכף אפרט – נותנת לכם עוד יום שלם ומלא פעילויות לטיול.

אנחנו הלכנו ישירות אל:

Sommerrodelbahn Bärenbob

האטרקציה העיקרית שם זאת מגלשת ההרים. ראיתי במקום גם טרמפולינות ועוד כמה פעילויות לילדים קטנים יותר, אבל אנחנו באנו בשביל המגלשה. כרטיס האקטיב כארד נתן לנו שלושה כרטיסים למגלשת הרים לכל אחד.

מגלשת ההרים הייתה מעולה, גבוהה, ארוכה ועם המון פיתולים. אם אף אחד לא מזדחל לפניכם, אז אפשר לצבור יופי של מהירות.

גם לקופה וגם לעליה למגלשה היה תור לא קצר, אבל נסבל. אחרי שסיימנו את הגלישה הראשונה, נעמדנו בתור בשביל עוד סיבוב.

איך, איך תמיד נופלות עלי כל מיני אי הבנות מוזרות?

 אחרי שהתייבשנו בתור כעשרים דקות, בני המשפחה שלי עלו אחד אחרי השני ואילו אני נשארתי אחרונה לחכות לתורי. רגע לפני שבאתי לעלות גם כן, קפץ לפני איזה נער חצוף. רק מה, הוא כנראה לא כל כך תיאר לעצמו שעם כל החזות המאוד אירופאית ומנומסת שלי, במצבים מסוימים למדתי להיות גם די קולנית. אין מה לעשות, החיים בארץ עושים את זה. לטוב ולרע. מיד נדחפתי לפניו ובתנועות ידיים מאיימות ובמבטא די מחריד אמרתי לו "ניין" – כלומר "לא" בגרמנית ופשוט התיישבתי.

חשבתי שכאן תמו הרפתקאותיי, אבל לא ככה היה. גם בפעם השלישית היה אותו מקרה, רק שהפעם הייתה זאת אישה לא צעירה שעקפה אותי. בעצבים קפצתי לפניה בנפנופי ידיים ובזמן שאני חוזרת בעקשנות על ה"ניין" הזה, התיישבתי על המגלשה. מפעיל המקום שלא ידע מילה באנגלית והיה עד לסיטואציה, מיהר לגשת אלינו. הוא התחיל להגיד משהו ארוך בגרמנית שכלל את המילה "קולגה". כמו שכבר ציינתי – גיליתי יכולת מופלאה להבין מה רוצים ממני אם אני משלבת הקשרים נכונים עם הידיעה של אנגלית ורוסית והרי את המילה "קולגה" אני בטוחה שגם אתם מכירים. מן הסתם הסתבר שזאת אישה שעובדת שם והיא הייתה צריכה לעלות למעלה ולכן לא עמדה בתור עם כולם. הבנתי שעשיתי כאן פדיחה ולכן עשיתי את הדבר השני שאני יודעת לעשות די טוב (לפעמים גם לא בכוונה) וזה להצדיק בדיחות על בלונדיניות. מתחתי על עצמי חיוך מטופש, משכתי כתף נאיבית ואמרתי שאני לא מבינה מילה. זה עבד. הוא חייך אלי חזרה בייאוש ונתן לי לעלות.

אחרי שסיימנו כולנו את הסבב השלישי והאחרון שלנו ובשמחה גלויה שאני לא צריכה לעשות עוד סיבוב במגלשת הרים ולהיתקל שוב בבושת פנים באותו מפעיל, נסענו ליעד הבא והאחרון שלנו:

Baumwipfelpfad Bayerischer Wald

מסלול מעל צמרות העצים. מדובר במסלול נוסף מעל צמרות העצים, דומה למה שכבר עשינו (על המסלול הראשון פירטתי כבר בפוסט הקודם.)

גם כאן היו גשרי עץ שהתפרסו בגובה רב ואפשרו הליכה מעל היער. השוני בינו לבין המסלול הקודם שעשינו זה שהמסלול הנוכחי ארוך יותר ועם מגוון תחנות משעשעות בדרך. כמו זה (אמנם לא רואים כל כך בתמונה, אבל זאת מן רשת בגובה רב שהיה די מלחיץ לשבת עליה):

או זה:

גם כאן יש מגדל ספירלה שעולים בו עד למעלה לתצפית. רק שכאן אין מגלשה או כל מיני מתקני טיפוס לילדים בדרך.

וכמובן הנוף שנשקף מהמגדל ששווה לגמרי את העליה:

אני מודה שאני באופן אישי, נהניתי כאן יותר מאשר במסלול הקודם. מצד שני, אם אתם מגיעים עם ילדים, אני מניחה שהמסלול הקודם יהיה להם יותר הרפתקני ומעניין.

כאשר יצאנו משם, הבן שלי הפך למפלצת. הוא רב עם כולם ובאופן כללי כעס על כל העולם כמו ילד בן שלוש באמצע התקף זעם קשה. מאחר ואני כבר מכירה היטב את הסימנים, ידעתי לשייך את זה לעובדה אחת פשוטה – בין כל ההנאות והתיזוזים, שכחנו לאכול! לא תכננתי מסעדה ליום זה והסתמכתי על זה שנאכל משהו בבית כשנחזור. כשהבנתי שיש סיכוי שעד שנגיע לבית, יהיה רצח במושב האחורי, התחלנו לחפש מסעדה. אחרי הצצה בתפריט של המסעדה שהייתה שם במקום, הבנו שאין לנו מה לחפש כאן. לא הייתה אפילו מנה אחת טבעונית או כזאת שניתן לטבען.  גם בדרך חזור לא הצלחנו לאתר משהו נורמלי שיהיה אכיל עבור משפחה של ארבע טבעונים.

בסוף מצאנו במקרה מסעדה הודית פתוחה בכניסה לעיירה שבה גרנו.

 Punjab Villa

Stadtpl. 1, 94227 Zwiesel, גרמניה

התברר שזו הייתה מסעדה חדשה. האווירה בפנים הייתה נעימה וקיבלנו יחס חם במיוחד. אני חושדת שזה קרה בעיקר כי בעלי המקום חשבו כי בן זוגי הודי. גם בגלל החזות שלו וגם בגלל שכולנו די "שוחים" במטבח ההודי ומכירים שמות של לא מעט מנות. המלצר לא הפסיק להתנצל כשניסינו להזמין כמה מהן ולא היו להם.

בסוף, מצאנו מה לאכול והאוכל היה טעים וגם ממש לא יקר.

אם אתם באזור, אז בהחלט מומלץ.

 את היום שלנו סיימנו בדירה, באריזה של כל מה שאפשר לקראת המעבר מחר לדירה חדשה ולאזור חדש. 

 4.8.21 היום ה – 12 לטיול

 יום מעבר בו ביקרנו בעיר רגנסברג שתוחמת את היער הבווארי בדרך לדירה החדשה.

אחרי התארגנות בוקר קצרה, נפרדנו מבעל הדירה שעיכב אותנו לעוד שעה של פטפוטים ותקוות שנחזור להתאכסן אצלו שוב. אחרי שהבטחנו לו שאם אנחנו חוזרים ליער הבווארי (ואנחנו באמת רוצים לחזור), אז אין ספק שאנחנו נגור רק אצלו.

עזבנו את הדירה ואת העיירה המקסימה צוויזל בלב כבד. המקום הפך לסוג של בית בשבלינו וידעתי שמכאן והלאה אנחנו נבקר רק בערים יחסית מרכזיות ונצטרך להשאיר את הטבע המופלא הזה של גרמניה הרחק מאחורינו.

 העיר רגנסבורג / Regensburg

עיר ציורית עם המון קסם שנחשבת לאחת היפות והגדולות ביער הבווארי.

הייחוד של העיר זה הבתים הצבעוניים שלה, כיכר העיר וקתדרלת רגנסבורג המפורסמת.

מצאנו חניה קצת מחוץ לעיר העתיקה, טוב, על מי אני מנסה לעבוד כאן? מאוד מחוץ לעיר העתיקה, כלומר רבע שעה של הליכה. שמנו כסף במדחנים (2 יורו לשעה) והתחלנו לצעוד על פי מסלול שבניתי בבית. מזג האוויר היה סגרירי מאוד והגשם בא והלך בטפטופים קרים. המקום הראשון בו ביקרנו היה:

Basilika St. Emmeram - St. Emmeram's Abbey

Emmeramspl. 3, 93047 Regensburg, גרמניה

בזיליקה בסגנון בארוק. מאוד יפה בחוץ ובפנים. היא נמצאת קצת מחוץ לעיר העתיקה. פנים הבזיליקה הזכיר לי מאוד את הקתדרלה של הקדוש סטפן שבעיר פסאו (כתבתי עליה בפוסט הקודם שלי). גם פנים הבזיליקה הזאת היה כולו על טהרת הלבן והזהב – מה שנתן לה מראה מאוד מרשים ומפואר והשרה מן קדושה מתבקשת על המקום.

משם כבר המשכנו אל העיר העתיקה ואל הכיכר המרכזית. הכיכר המרכזית היא בעצם לא כיכר, אלא משולש. היא יפיפייה עם בניינים יפים שמקיפים אותה וכיף להסתובב בה. הבנתי שבחג המולד יש שם שוק כריסמס גדול.

המקום הבא אליו הלכנו היה:

קתדרלת רגנסבורג 

הקתדרלה הכי מוכרת בעיר שהתגלתה כמרשימה ויפה.

אני מודה שבשלב הזה, אחרי נסיעה ארוכה, מזג אוויר מעט מעיק ועייפות מצטברת, היינו די תשושים. למרות שתכננתי לבקר בעוד בזיליקה, הילדים שלי הציבו לי אולטימטום - או הם או הבזיליקה. התלבטתי לרגע או שניים, אבל בסוף איכשהו בכל זאת נכנעתי לאיומי הטרוריסטים הצעירים ובמקום לבקר בעוד כנסיה שהייתה אמורה להיות הכי יפה בעיר – הלכנו לאכול.

Valea

Am Brixener Hof 5, Regensburg,

אם יש מסעדה שאני יכולה לדרג כהכי גרועה שהיינו בה בטיול הזה, אז המסעדה הזאת זוכה בתואר הזה ובגדול.

זוהי מסעדה טבעונית שמגישה צהריים עד לשעה 14:30 שלאחריה יש שם קפה וקינוחים. בן זוגי שעוד לפני שבכלל נכנסנו פנימה החליט בחוש שישי שהוא ממש לא אוהב את המסעדה הזאת. הוא עשה את זה בצירוף כל מיני אמירות מעצבנות. כאלה שאם המפתחות של האוטו לא היו אצלו, היו גורמות לי כנראה להשאיר אותו לחיות שם ברגנסבורג. מאחר וניחנתי בעקשנות ופרנציפיזם שיכולים להתחרות רק עם ג'ון סנואו (ההוא שלא יודע כלום ואם אתם לא מכירים, אז תראו את משחקי הכס. כדאי לכם) התעקשתי לשבת שם בכל זאת. מה גם שזאת הייתה המסעדה הטבעונית היחידה באזור.

זוהי הפעם הראשונה שנתקלתי בבעל מסעדה שלא רק שלא דיבר מילה באנגלית, אלא גם היה נראה כאילו הוא לא מנסה להבין או לתקשר איתי.

בסוף הצלחתי להסביר לבעל המסעדה האנטיפת שאנחנו רוצים לאכול צהריים. אמנם לא הבנתי איזה צהריים בדיוק, כי עם כל הכבוד לגרמנית שלי ואין כבוד, חוץ מטופו לא הבנתי מילה.

לשם הזהירות לקחתי רק 2 מנות, איזה מזל שעשיתי את זה. אני עדיין לא מוכנה להודות שבן זוגי צדק (איזו מן בן אדם אני אהיה אם אעשה את זה? שלא לדבר על זה שזה מסוכן לעתיד. הוא עוד עלול לחשוב שהוא תמיד צודק), אבל האוכל היה פשוט דוחה. לשם הראיה:

מאחר וכבר הלכתי ממש רחוק עם ה"דווקא" שלי ואף אחד לא היה מוכן לגעת באוכל, בעקשנות אכלתי את שתי המנות לבד. כן, אני יודעת, זה כבר היה ממש פארודי החלק הזה. דחסתי כף אחר כף מהמנות הדלוחות האלה עד שהרגשתי בחילה, אבל שאני אודה שטעיתי? מה פתאום.

כשסיימתי את הרוב ואחרי ששילמנו איזה 20 יורו עבור שתי המנות - מחיר מופרז לכל הדעות – עזבנו את המקום.

מן הסתם כולם חוץ ממני יצאו משם רעבים ולכן הלכנו למסעדת המבורגרים שידעתי שיהיו בה אופציות טבעוניות.

Burgerheart

Schwarze-Baren-Strasse 10, RegensburgGermany, 93047

אתם יכולים רק לדמיין איך קינאתי בהם כשהם התענגו להם על ההמבורגרים העסיסיים עם הצ'יפס שנראה לא פחות ממושלם, בזמן שהבטן שלי הייתה מלאה ולא הצלחתי לקחת אפילו ביס.

בינתיים שמנו לב שזמן החניה שלנו כבר עומד לפוג ולכן התנדבתי ללכת לשים עוד כסף במדחן. רבע שעה הליכה הלוך ורבע שעה חזור. לפחות זה עזר לי להוריד קצת את האוכל, כך שהצלחתי לנשנש קצת צ'יפס כשחזרתי, מה שהעביר לי את הטעם הדוחה של המסעדה הקודמת.  

כולם יצאו משם במצב רוח הרבה יותר מרומם. בדרך חזרה לרכב החלטנו ללכת דרך הטיילת על גדת נהר הדנובה שעובר בעיר.

טוב, אתם כבר מכירים את החולשה שלי לנופים שכוללים מים וברווזים...

 משם חזרנו לאוטו ולנסיעה נוספת של שעה וחצי שלאחריה הגענו לדירה הבאה בתור והלפני אחרונה לטיול הזה. הנה הקישור לדירה באתר Airbnb:

https://he.airbnb.com/rooms/37525357?adults=3&children=2&check_in=2021-08-04&source_impression_id=p3_1624704780_GVVvBgWeNaJe6tIs&guests=1&check_out=2021-08-07&cancellation_policy_id=3

הדירה נמצאת בעיירה בשם Veitsbronn שממוקמת לא הרחק מנירנברג שזה היה בעצם אחד היעדים הבאים שלנו. כעיקרון מרגע זה ועד לטיסה, כל הטיול שלנו התרכז בערים מרכזיות: העיר Furth, נירנברג, מינכן (בערך) וממינגן ממנה גם המראנו חזרנו הביתה, אבל על החלק הזה והאחרון של הטיול אספר לכם כבר בפוסט הבא.

הדירה אליה הגענו הייתה פשוט מושלמת!!! הגודל שלה היה פיצוי הולם לדירה הקטנטנה שהייתה לנו ביער הבווארי. שני חדרי שינה גדולים, סלון עם נוף ומיטת יחיד נוספת,

מטבח ענק,

חדר אוכל שלם ופטיו.

עברה לי שם מחשבה מנחמת שאם פתאום נצטרך להיכנס לבידוד, אז זאת בהחלט ה דירה לעשות את זה.

הסמיכות שלה לשתי ערים מרכזיות – פירט ונירנברג הופכת אותה לאטרקטיביות אפילו יותר. אם אתם מתכננים לטייל באזורים האלה, אל תחשבו פעמיים. החיסרון היחיד שהיה בדירה זה שלא היה מקפיא. כלומר היה, אבל הוא היה מקולקל. עם זאת, אני בטוחה שעד שתגיעו לשם הוא כבר יתוקן.  

אחרי שהתפרסנו לנו, פרקנו את הדברים ועשינו עוד קניה בסופר, התיישבנו לראות טלוויזיה כשעם הקול שבוקע מהמכשיר המרובע התחרו רעמים וגשם חזק שהחל לרדת לקראת הערב.

 עד כאן עוד פוסט על הטיול הקסום שלנו בגרמניה.

תודה שקראתם :)

מוזמנים לשאול, להגיב או סתם לעשות לייק – זה גם סבבה. ונתראה בפוסט הבא.