5/8/21 היום ה – 13 לטיול
אחרי שנת לילה מפנקת בדירה החדשה, אותה תיארתי בפוסט הקודם:
https://www.lametayel.co.il/posts/2gjvme
התחלנו את החלק האחרון של הטיול שלנו שכלל בתוכו ארבע ערים מרכזיות: Furth, נירנברג, מינכן וממינגן.
העיר Furth
אחרי ארוחת בוקר והתארגנות קצרה, עלינו לרכב והתחלנו לנסוע. עד לאותו הרגע הייתי בטוחה שהשארנו את הטבע המופלא של גרמניה מאחור, אבל למזלי התבדיתי. מסתבר שגם במקומות מרכזיים יותר אפשר תמיד לראות וליהנות מהרבה ירוק. בכל מקום לאורך הדרך היו שדות ירוקים עם שבשבות רוח ענקיות שאיכשהו השתלבו נהדר בנוף.
גילינו ממש במקרה גם שדה חמניות מקסים, ממש מחוץ לעיירה בה גרנו. אגב, השדה הזה דווקא לא היה שדה חקלאי והחמניות היו "פראיות" וצמחו מעצמן.
אחרי נסיעה של רבע שעה, בלי להחשיב את העצירה כדי לצלם את החמניות, כבר הגענו לעיר. בהתחלה התברברנו עם החניה. זה לא שלא הייתה חניה, אבל גם לא היה שילוט מספיק ברור אם מותר או אסור לחנות. העדפנו לא לקחת סיכון ומצאנו חניה קצת מחוץ לעיר העתיקה. שעתיים חינם עם תו החניה הזה שעליו סיפרתי עוד בפוסט הראשון של הטיול שלנו.
למרות הביקורות הרבות שקראתי על כך שזו עיר תיירותית והומה – לא כך היה המצב. העיר הזכירה יותר עיר רפאים. הבודדים שהיו ברחובות היו בני הגיל השלישי שיצאו לנצל קצת את היום השמשי.
רוב החנויות והמסעדות היו בכלל סגורות. אני מניחה שהיה מדובר שוב בנזקי הקורונה. כאלה שגרמו לתיירים להישאר בבית ולעסקים לפשוט את הרגל.
למרות שהעיר הייתה רדומה (או גוססת) זה לא גרע כהוא זה מהיופי של העיר העתיקה. מבנים מצועצעים עם מסגרות עץ קישטו את הרחובות השוממים. כל בניין היה בצבע אחר והוסיף עליזות לבטון העירוני.
נהנינו מאוד להסתובב ברחובותיה. אחרי שעתיים של שיטוטים נהיינו כבר רעבים והלכנו למסעדה שתכננתי לאותו היום. גילינו שגם היא הייתה סגורה. ניסינו עוד מסעדה שהכנסתי לתכנון כ"אופציה ב'", אבל גם המסעדה השנייה נראתה נטושה לגמרי. לכן, נאלצנו לחפש לעצמנו משהו אכיל בלי העזרה של happy cow (אפליקציה מעולה של מסעדות טבעוניות ברחבי העולם). בסוף מצאנו מסעדה אסייתית קטנטנה שהיה בה סושי. בעלי המסעדה הודיעו לנו מראש שאי אפשר לשבת במסעדה (שוב, כנראה ענייני קורונה, מה שדי הסביר את הרחובות השוממים). לכן את הסושי לקחנו כטייק אווי. גם ככה התכוונו לנסוע מן העיר העתיקה לפארק.
Furth Stadtpark
פארק גדול ומרכזי של העיר. מצאנו חניה במדרחוב שליד הפארק (אני עוד אחזור למדרחוב הזה בהמשך) והלכנו עם הסושי לכיוון הפארק. בכניסה היו פזורות עשרות ערוגות פרחים ששזרו צבעוניות אל תוך הירוק העז של העצים סביב.
לא היו הרבה אנשים בפארק ותפסנו לנו ספסל כדי לנשנש מהסושי שקנינו.
זאת הייתה הפעם הראשונה שאכלנו סושי עם אננס. תקשיבו זה להיט היסטרי. זה הסושי הראשון שחוסל. למזלי הספקתי לטעום אחד. חבל שבארץ לא נתקלתי בכזה. בלי קשר לאננס, גם שאר הסושי היה מעולה וממש התענגנו עליו.
בזמן שנהנינו מן הארוחה, ניגש אלינו מישהו ובחצי אנגלית, חצי גרמנית הזהיר אותנו מפני ריבוי יתושים בפארק. הודינו לו בנימוס, גם אם בתוך תוכנו היינו קצת סקפטיים. בכל זאת, ישבנו כבר איזה רבע שעה על הספסל ובינתיים לא נאנסנו על ידי שום יתוש.
אחרי שקצת שבענו, התחלנו להתקדם אל תוך הפארק. למרות ההמלצות המדהימות שקראתי עליו, אני חייבת לומר שדי התאכזבנו. הפארק אמנם יפה, אבל בכלל לא כמו שציפיתי.
יכול להיות שהייתי יכולה לראות את זה אחרת, אם לא להקת היתושים הרעבתנית שהסתירה את הנוף. אז כן, לצערי העצה שקיבלנו הייתה בסוף נכונה. לא שרדנו שם הרבה. אותי היתושים לא אוהבים בכלל, בטח לא כשאני ליד שאר בני המשפחה שלי שדווקא נחשבים בתפריט שלהם כמנות גורמה. אני כנראה רשומה שם איפשהו בתחתית הרשימה כמנת קרב שנועדה לצרכים הישרדותיים בלבד במקרים של חוסר ברירה.
הסיבה לאותם אלפי יתושים התגלתה במי האגם שנראו עכורים ומלוכלכים. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שראיתי בגרמניה אגם כל כך מלוכלך ולא מטופח. הייתה הרגשה שהפארק הזה פשוט הוזנח.
אגב, אני בכל זאת אופטימית ואני חייבת לציין שיכול להיות שם פוטנציאל לבילוי נהדר של כמה שעות, אם רק יטפלו בבעיית המים והיתושים.
Hornschuch-Center
כמו שהבטחתי, חזרנו למדרחוב שלידו חנינו. הכותרת ששמתי כאן היא של מיני קניון שנמצא ממש שם. מאחר והמקום לא תוכנן אצלי - שלפתי את השם מציר הזמן שלי בגוגל מפס. בכל מקרה, אם תחליטו להגיע לשם (ואני בהחלט ממליצה שכן), אז תוכלו לנווט לפי הקניון הזה.
המדרחוב והקניון הסמוך הוכיחו לנו שיש חיים בעיר הזאת, רק שהם מתרכזים במקומות קצת פחות תיירותיים.
הדבר הראשון שעשינו זה ללכת לקניון הקטן הזה. היתה שם חנות "KIK" האהובה עלינו ועוד כמה חנויות של מוצרים זולים. עשינו קצת שופינג ואחרי כמעט שעה וחצי יצאנו חזרה למדרחוב שהיה ממש שוקק.
שדרה קטנה וירוקה שהובילה אל רחבה עם פסלים מזרקות.
מיד אחריהם, דוכני האוכל שהיו פזורים ליד חנויות יוקרתיות. אגב, מי שאוהב מותגים, אז זה המקום האידיאלי לקנות אותם. נכנסנו שם לחנות ענקית שמכרה את כל השמות המוכרים כמו אדידס, נייק וכו'... במחירים יחסית זולים. אני באופן אישי לא מוצאת בקניית מותגים שום הנאה ולפעמים גם לא הגיון. מניסיון של שנים, למדתי שאפשר להשיג בגדים באיכות מדהימה גם באינטרנט וגם בחנויות שאין על התווית שם שכולם מכירים ועל תג המחיר סכום מופקע.
אחרי שאמרתי את כל זה, אתם חושבים שהבת הגדולה שלי לא הלכה וקנתה לעצמה גוזית ספורט של פומה ב 80 ₪? קנתה וגם קנתה.
בין דוכני האוכל הרבים, מצאנו דוכן של נאגטס טבעוני. כבר התחלנו שוב להיות רעבים אחרי כל השיטוטים האלה, כך שממש שמחנו לנשנש לנו נאגטס שהיו מעולים. השמחה הייתה כפולה כי חוץ מזה שמצאנו במה למלא את הבטן, הכתה בי ההבנה שגם במקומות שהם לא איזה מקום תיירותי מובהק, יש היצע טבעוני שהיינו צריכים ברצינות לעמוד בתור בשבילו.
משם הרגליים שלנו כבר היו מפורקות (סיבובי קניות עושים את זה לרגליים), כך שחזרנו לרכב ומשם לדירה ולמנוחה.
6/8/21 היום ה 14 של הטיול
את היום הזה הקדשנו לעיר נירנברג המפורסמת.
יצאנו מהדירה הרבה יותר מדי מאוחר לטעמי, כך שכשחנינו (ברחוב עם מדחנים, ממש ליד העיר העתיקה), השעה כבר הייתה 12:00. זאת, למרות שנירנברג נמצאת במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה מהדירה שלנו.
המקום הראשון שהלכנו אליו היה:
מוזיאון הצעצועים / Toy Museum
Karlstraße 13-15 90403 Nuremberg
ניגשנו לקופה וביקשנו מהקופאית לקנות את הכרטיס המשפחתי המשולב. כלומר הכניסה למוזיאון הצעצועים עלתה 12.5 יורו, אבל אם מוסיפים עוד 3 יורו מקבלים כרטיס שמאפשר כניסה לעוד מוזיאונים רבים בעיר לאותו היום.
שימו לב שהם לא ממש מפרסמים את המידע הזה וצריך לבקש.
המוזיאון גדול והוא מתפרס על פני 4 קומות. אני מאוד אוהבת מוזיאוני צעצועים, אבל לילדים שלי זה כבר די יצא מכל החורים. כמעט בכל מקום שהיינו בעולם גררתי אותם לאחד, כך שהם מצאו דרכים אחרות להעסיק את עצמם.
הבנות מצד שני הורידו אפליקציה בטלפון שיודעת לסרוק אם חפצים דוממים הם אחוזי דיבוק. הן עשו את זה בעיקר בגלל הבובות העתיקות שמילאו את אחת הקומות. בובות יפיפיות של פעם שמככבות בדרך כלל בסרטי אימה ובסיוטים. אם להאמין לאפליקציה, אז חלקן באמת היו אחוזות דיבוק.
חוץ מלחפש רוחות רפאים, כולנו התפעלנו מבתי הבובות שהיו שם. זה לא בתי ברבי שמוכרים היום בחנות צעצועים, אלא חדרים שלמים משוחזרים של אחוזות, מטבח עם כל כלי המטבח האפשריים
וגם אחוזות שלמות על כל חפציהן. רואים שהושקעה בהם עבודת אמן מטורפת. אני מודה שאני והבנות שלי ממש קינאנו באותן ילדות קטנות ועשירות שזכו לשחק בבתי בובות שכאלה.
בילינו במוזיאון בערך שעה וחצי שאת החצי האחרון של הבילוי עשיתי די לבד בזמן שכל השאר ניסו לזעוף בשקט בצד, כדי לאפשר לי ליהנות.
אם לסכם את החוויה, אז לטעמי המוזיאון מתאים יותר למבוגרים מאשר לילדים. ילדים בקושי ימצאו תעסוקה במוזיאון וישתעממו מהר. לחובבי צעצועים ישנים ובמיוחד לצעצועים מהתקופה הוויקטוריאנית - המוזיאון הזה הוא גן עדן.
משם הלכנו לעיר העתיקה. עברנו דרך רחובות ציוריים, כנסיות מרהיבות ובניינים עתיקים ויפים. הכל היה ספוג במן קסם מיוחד.
לעומת כל הערים הגדולות בהן ביקרנו עד היום – נירנברג הייתה שוקקת חיים ומלאה באנשים ואפילו תיירים (במרכז העיר). זה היה המקום היחיד בכל הטיול שפגשנו ישראלים. הם קצת הרסו לי את התכנון לכתוב על שלטי חוצות "הטיול הראשון שלנו בחו"ל בו לא ראינו אף ישראלי".
אחרי שביקרנו בכיכר המרכזית שמכובדת לא פחות מכיכרות של ערים מוכרות כמו פראג, ברלין ועוד... המשכנו בשוטטות המהנה שלנו, כשלפתע פתאום קלטנו את השלט הירוק והמוכר. כזה שמילא את כולנו בנוסטלגיה מתוקה והתלהבות נמרצת.
"סטארבקס"
התמונה צולמה ממש ליד. ניתן לראות את הסככות הירוקות של סטארבקס מצד ימין.
יש לנו מן מסורת משפחתית לעשות הפסקות רגועות בסטארבקסים ברחבי העולם. שם אנחנו תמיד יודעים שיהיה חלב סויה או מה יהיה הטעם של הקפה. כשעמלתי על התכנון של גרמניה – הסטארבקס היחיד שמצאתי היה במינכן ואילו בנירנברג לא מצאתי כלום, כך שזאת הייתה הפתעה משמחת.
באותו הרגע כולנו דילגנו אל הסניף והתרווחנו על הספות עם קפה, פרפוצ'ינו לילדים ושני קינוחים טבעוניים שהיו בסניף. גם זה היה חידוש עבורי. הפעם היחידה שנתקלתי בקינוח טבעוני בסטארבקס היה בלונדון לפני שלוש שנים.
אחרי מנוחה ועם טעם מתוק בפה, החלטנו ללכת לבקר באחת הכנסיות:
St. Sebaldus Church
כנסיית זבלדוס הקדוש
Winklerstraße 26, 90403 Nürnberg, גרמניה
כנסייה יפיפייה גם מבחוץ וגם מבפנים, אם כי אני מודה שהכנסיות שביקרנו בעיר רגנסבורג או פסאו היו הרבה יותר יפות בעיניי.
משם הסתובבנו עוד קצת בעיר עד שהגענו למסעדה אותה תכננתי מראש.
Ganesha
Winklerstraße 3, Nuremberg,
מסעדה הודית עם תפריט צמחוני נפרד. את רוב המנות הצמחוניות ניתן לשנות לטבעוניות, כאשר את הגבינה הם פשוט מחליפים בטופו.
הגענו לשם בשעה 14:30. הסתבר שהמסעדה נסגרת לשעות הצהריים בשעה 15:00 (כן, אני יודעת, דבר מאוד "הגיוני" עבור מסעדה)
המלצר אמר לנו בנימוס שיש לנו חצי שעה. מאחר וכבר היינו רעבים והמקום נראה מאוד מזמין, החלטנו בכל זאת להיכנס. עברנו על התפריט ברפרוף, הזמנו בערך מכל הבא ליד – כדי לזרז את העניינים והתרווחנו לחכות לאוכל. המסעדה הייתה מעוצבת בסגנון הודי עשיר. מלא זהב ואדום והאווירה הייתה ממש נעימה.
האוכל הגיע יחסית מהר והתנפלנו על המנות כאילו לא אכלנו שבוע. האוכל היה פשוט מעולה, בהחלט המסעדה ההודית הכי טובה שאכלנו בה בטיול הזה.
מומלצת מאוד מאוד.
רצינו לבקר ב Kaiserburg Nurnberg / מצודת קייזרבורג, אבל בגלל שהשעה הייתה יחסית מאוחרת, נאלצנו לבחור בין המצודה לבין היעד הבא שרצינו לבקר בו. ידענו שאין סיכוי שנספיק לשניהם. בסוף, מן המצודה, התרשמנו רק מבחוץ.
Documentation Center Nazi Party Rally Grounds
מרכז התיעוד לתולדות המפלגה הנאצית
Bayernstraße 110, 90478 Nürnberg, גרמניה
זה היעד שבגללו הפסדנו את הביקור במצודה ות'אמת...חבל.
היו לי ציפיות מאוד גבוהות מהמקום, אבל למען האמת גם אם הייתי מגיעה בלי ציפיות בכלל, עדיין הייתי מצליחה להתאכזב.
זהו מוזיאון שממקומם במבנה בו היה הרייך. מעלייתו של היטלר לשלטון ולאורך שנות השלטון הראשונות שלו. יש שם מסמכים ומוצגים שמסבירים כיצד קרתה שטיפת המוח שהובילה למצב שבו נרצחו 6 מיליון יהודים.
המבנה עצמו מכיל תערוכה של מסמכים וקצת תמונות. כמעט הכל היה בגרמנית, אז גם אם היינו רוצים להתעמק ולקרוא – לא יכולנו לעשות את זה. התערוכה גם הייתה קטנה ותוך 20 דקות כבר היינו בחוץ.
אין מה לומר, המבנה עצמו מרשים. יש לו את העוצמות המגמדות האלה שכל מי שמסתכל על הבניין האדיר מרגיש קטן וחסר חשיבות – בדיוק כפי שהתכוון האדריכל. סגנון הבניה מאוד הזכיר לי את הבניינים במוסקבה שנבנו בתקופה הקומוניסטית עם אותה האג'נדה בדיוק.
המבנה מעוגל ובמרכז יש כיכר בה היו מתקיימים טקסים ונאומים. בזמן הביקור שלנו, המבנה והכיכר היו בשיפוצים, כך שקשה היה להתרשם ממה שהתרחש שם לפני פחות ממאה שנה. גם הלונה פארק הסמוך עם קולות השמחה והמוזיקה הקצבית לא ממש עזרו לדמיון.
אם לסכם את החוויה - למרות החשיבות ההיסטורית של המקום – אני באופן אישי, הייתי מוותרת על הביקור.
משם כבר חזרנו אל הדירה שלנו ואל נוף קצת יותר ירוק ושמח. הרגשנו צורך כמעט קיומי לראות ולהריח קצת טבע אחרי עיר גדולה, אז חצינו את הכביש אל שדות ירוקים ונחל קטן שמול הבית שלנו ובילינו שם שעה קלה.
את הערב סיימנו בדירה ללילה האחרון שלנו בה.
7/8/21 היום ה 15 של הטיול
עוד יום מעבר, האחרון הפעם.
היום הזה היה מורכב משני דברים סך הכל – בדיקת קורונה לפני החזרה לארץ (עליה תכף אפרט כמו שצריך) ופריימארק במינכן.
בדיקת קורונה בנירנברג
את בדיקות הקורונה תיאמנו שבוע מראש. הסיבה לכך שנירנברג נבחרה כעיר שבה נקיז קצת נזלת על מטוש היא בגלל הסמיכות שלה אל הדירה שלנו ובגלל שהמחיר בה היה זול יותר מאשר במינכן.
את ההזמנה לבדיקות ניתן לעשות באינטרנט דרך האתר:
https://www.ecocare.center/en/
יש להם סניפים בכל רחבי גרמניה והמחיר היה זול יותר מהרבה מקומות אחרים שבדקתי. עלות הבדיקה היא 69 יורו לבן אדם והיינו צריכים לבצעה עד 72 שעות לפני הטיסה. לפני שמזמינים את הבדיקה ומשלמים, צריך להירשם באתר. אחרי הרישום כל אחד מקבל ברקוד אישי, אותו יש להציג בבדיקה.
אנחנו בחרנו את הסניף שנמצא בשדה תעופה נירנברג. קצת התברברנו כי בטעות הלכנו קודם לביתן בדיקות שמיועד עבור אזרחים גרמנים. משם הפנו אותנו אל המקום הנכון שנמצא בבניין הטרמינל 1 עצמו.
כשהגענו לא היה שם תור בכלל ותוך דקות ספורות כולנו כבר היינו אחרי עם אפים מדגדגים. כל שנשאר לנו לאותו זמן נתון זה לחכות לתוצאות ולקוות לטוב.
משם נסענו למינכן. נסיעה שהתגלתה כארוכה במיוחד – שעתיים וחצי.
עצרנו בדרך להתרעננות קלה והתגנבות אל שירותי העובדים של סניף "סופרפארם" מקומי. עוד ממקרי "כשצריך אז צריך" תרתי משמע.
באופטימיות בלתי נדלית תכננתי עוד מהארץ טיול של יום שלם ברחובותיה של מינכן. הפעם האחרונה שהייתי שם, הייתה עם בן זוגי, הרבה לפני שהילדים בכלל נולדו, כך ששמחנו על ההזדמנות לבקר בה שוב. אבל תכנון לכוד ושעה מאוחרת לכוד. כשהגענו למינכן הבנתי שכל התכנון שלי ייאלץ לעבור כיווץ מיידי, אם אני רוצה להגשים לבת שלי את החלום לבקר בפריימארק. חלום אותו היא סוחבת עוד מהטיול ללונדון שהיה מתוכנן למרץ 2020 ומן הסתם התבטל בגלל הקורונה.
פריימארק מינכן
החנות המפורסמת יושבת בתוך קניון לא גדול באזור לא תיירותי במינכן. אתם לא תתקלו בה במהלך השיטוטים שלכם בכל האתרים החשובים של העיר. אם תרצו להגיע לשם, ותרצו, במיוחד אם אתם חובבי שופינג לא יקר, תצטרכו לנסוע לשם במיוחד. אנחנו מן הסתם הגענו לשם עם הרכב, אבל ראיתי, בדיוק מול הכניסה לקניון, תחנת מטרו.
העמסנו עגלות בכל טוב ואז ניפינו חלק, כי איך לעזאזל ניקח את כל זה. לאותו זמן נתון, הייתי עדיין בספקות מאוד כבדים שהכל ייכנס למזוודות הטרולי הקטנות שלנו. בסופו של דבר ואחרי ניפויים, מהחנות יצאנו כשאנחנו ב 150 יורו עניים יותר.
למרות שבמקום היה גם סניף סטארבקס, היינו כל כך רעבים שידענו שהפעם, המקום האהוב והמסורתי לא יוכל לעזור לנו יותר מדי. לכן פנינו בספקות כבדים אל סניף מקדונלדס הקרוב. כאשר שאלנו את השומר בכניסה אם במקרה יש המבורגר טבעוני הוא השיב "כמובן", ונראה מאוד מופתע שבכלל היינו צריכים לשאול כזה דבר.
אז לא רק שהיה להם המבורגר טבעוני – הוא היה גם של "ביונד מיט". נו, זה שהגיע לא מזמן לארץ ומצליח להטעות גם את אוכלי הבשר.
נהנינו מארוחה טעימה וזולה, אבל בכל זאת לא ויתרנו על הסטארבקס ולקחנו לנו פרפוצ'ינו לדרך.
משם חיכתה לנו נסיעה של עוד שעה וחצי עד ממינגן לשני הלילות האחרונים שלנו בגרמניה.
אני מודה שתכלס לא ראינו כלום ממינכן, אבל הרווחנו כיף מסוג אחר וכולם היו מרוצים.
Alpen-Hostel
https://he.airbnb.com/rooms/34273561?adults=3&children=2&check_in=2021-08-
הגענו לדירה לקראת הערב, כשירד מבול של ממש. למודי ניסיון, השארנו את הילדים והמזוודות באוטו והלכנו קודם כל לצלצל בפעמון כדי לוודא שהכל בסדר ולקבל את המפתח. אחרי המתנה של מספר דקות שהייתה שוות ערך למקלחת קרה, התקשרנו לבעל הנכס שאמר שהוא מתנצל והוא כבר מגיע. תוך כמה דקות הוא כבר חנה והכניס אותנו פנימה.
הדירה נמצאת בתוך בית מגורים פרטי בקומה השנייה.
ממה שהבנתי, קומת הקרקע היא של בעל הבית ואילו הקומות העליונות מיועדות להשכרה. למרות התמונות המאוד מחמיאות, הדירה התגלתה כחמודה, אבל מיושנת. ברור היה כי הרהיטים עתיקים ועל המצעים עברו יותר מדי כביסות.
יש בדירה שני חדרים. בראשון יש מיטה זוגית ואילו בשני - שלוש מיטות יחיד. הטלוויזיה והספה נמצאים בנפרד בשטח של המטבח, שם גם יש שולחן מלבני גדול וספסלים.
בסך הכל, בשביל שהייה של שני לילות זה היה מצוין. מה גם שהמיקום של הדירה זה חמש דקות הליכה מהעיר העתיקה של ממינגן.
לצערי את הדירה הזאת שכחתי לצלם, אז אם אתם חושבים להזמין שם, תתרשמו מהתמונות באייר בי אנד בי ותוסיפו לכל מה שאתם רואים עוד עשור ככה.
אחרי שסיימנו להתארגן, התמקמנו על הספה הקשה כאבן שגרמה לנו לראשונה להתגעגע הביתה ושקענו אל תוך סרט שהבאנו איתנו על דיסק אונקי.
8/8/21 היום ה 16 והאחרון של הטיול
התעוררנו לבוקר האחרון של הטיול שלנו (אם לא מחשיבים את בוקר הטיסה שחיכה לנו למחרת). אני מודה שהפעם, בניגוד לטיולים קודמים, הרגשתי בעיקר עצבות. ממש לא רציתי לחזור לחום הלוהט שבארץ ולשבועיים מחניקים אחרונים שנשארו לי עד תחילת שנת הלימודים והעבודה. לעומתי, הבת האמצעית שלי קמה בצהלות שמחה. היא כל כך התגעגעה לחדר שלה הפרטי ולמחשב, שמבחינתה הימים האחרונים כבר היו סוג של עינוי.
ממינגן
עיר קטנה במחוז אלגוי שבגרמניה. העיר בה נחתנו, אבל לא ראינו ממנה כלום. ממינגן לא נחשבת כיעד תיירותי או מוקד עניין מיוחד במינו. היא משמשת בעיקר כתחנת מעבר עבור מי שנוחת או ממריא ממנה.
ממינגן הייתה בהחלט אחת מההפתעות הנעימות של הטיול. מן בונבוניירה שקיבלנו לקינוח, רגע לפני העזיבה. חוץ מבניינים יפיפים, העיר כולה הייתה שופעת בירוק. ממליצה בקלות לעשות בה טיול של חצי יום.
למרות שהיה זה יום ראשון (או אולי דווקא בגלל זה) העיר הייתה שוממת.
אחרי הליכה של חמש דקות כבר פסענו דרך השער שמוביל לעיר העתיקה.
הגענו לכיכר המרכזית של העיר. כיכר שהתגלתה כיפיפייה.
גם כאן היו בתים צבעוניים, בדיוק כמו בנירנברג או Furth.
הסתובבנו קצת בכיכר, התפעלנו מהבניינים והשלווה והאזנו לפעמונים של הכנסייה הסמוכה. אחרי כשעה, התחלנו ללכת לכיוון פארק עירוני. את המסלול לשם תכננתי בכוונה דרך:
Bettelturm
87700, Am Einlaß, 87700 Memmingen, גרמניה
שרידים של החומה הישנה של העיר ומקום נהדר לצילום.
ליד החומה זרם נחל קטן ומקסים וכמה פינות מסתור מענגות היו פזורות לאורך הדרך.
לא הרחק מהחומה נתקלנו גם ב"מגדל פיזה" מקומי. ולא, הפעם זה לא אנחנו שצילמנו עקום, אלא המגדל ממש נוטה לצד:
Memmingen Stadtpark Neue Welt
לאחר הליכה של קצת פחות מחצי שעה, הגענו לפארק. הפארק העירוני התגלה כקסום במיוחד. ממש בכניסה היה מגרש משחקים מדהים. כולו בנוי מסביב לנחל קטן והרבה מהמתקנים בו היו קשורים לאותו נחל.
אין גבול לדמיון באירופה, בכל מה שנוגע לילדים ולהנאה שלהם. אני מודה שגם בתור מי שכבר מזמן לא ילדה (לפחות לפי גיל), התלהבתי מגן השעשועים לא פחות מהילדים שלי. שיחקנו במתקנים וניסינו את רובם, התנדנדנו בנדנדנות וחווינו שם בונדינג משפחתי אמיתי.
בימים חמים אפשר גם לטבול שם רגליים. זה מה שעשתה משפחה מקומית שהייתה שם. עבורנו, מזג האוויר היה שווה ערך לחורף ישראלי ולכן שום טבילות, גם לא של קצה הבוהן, לא באו בחשבון.
אין מספיק מילים להמליץ על המקום עבור מי שמגיע לעיר עם ילדים קטנים. אתם יכולים בכיף להעביר בפארק הזה חצי יום מהנה ביותר.
כאשר עזבנו את גן השעשועים והעמקנו קצת פנימה, ראינו שיש שם גם סקי מים עבור מבוגרים,
שדרה ירוקה, קפיטריה, אגם,
והרבה מקומות מחבוא פסטורליים.
אחרי שסיימנו שם, כבר היינו מאוד רעבים ולכן חזרנו אל העיר העתיקה כדי ללכת למסעדה:
Royal India
Kalchstraße 6, 87700 Memmingen, גרמניה
אני לא יכולה להגיד שאני ממליצה על המסעדה הזאת, מצד שני, אם אתם שם וזאת האופציה הטבעונית היחידה שיש, אז לכו על זה. האוכל היה בסדר, המחיר קצת יקר והשירות איטי ואפילו קצת אנטיפטי.
אחרי האוכל כבר חזרנו לדירה, למרות שהשעה הייתה רק שעת צהריים. אני ובן זוגי ממש לא רצינו לסיים את היום האחרון של הטיול שלנו בדירה, לכן תוך כמה דקות מצאתי בגוגל מפס איזה מסלול הליכה במרחק קצר מהעיר, התנענו את הרכב ויצאנו לדרך. הילדים החליטו שלא להצטרף הפעם.
במציאות, את המקום שאיתרתי בגוגל מפס לא הצלחתי למצוא, למרות שבאמת ניסיתי. גם זה קורה. כאשר היינו בדרך לאותו יעד, הכביש חצה יער ובו מספר שבילים שמתפצלים מהדרך הראשית. לכן החלטנו ללכת ופשוט לטייל ביער. אני מודה שהתגעגעתי מאוד לטבע המופלא של מחוז אלגוי. כמו תמיד, השביל היה מאוד מסודר וברור. עמדות קטנות עם חידות בגרמנית היו פזורות לכל אורכו עבור ילדים. נשמנו בפעם האחרונה לטיול זה מהאוויר הכי נפלא בעולם ושטפנו את העיניים בירוק העז הזה. רגע לפני שהן יצטרכו להתרגל מחדש לצהוב, לפחות עד שיבוא החורף בארץ.
אחרי כשעה וחצי של שיטוטים וטפטופי גשם, חזרנו לדירה.
מילאתי טפסים של נוסע נכנס לארץ (לא בטוחה שעדיין צריך. הרבה השתנה מאז). ארזנו את המזוודות. גיליתי שיש להן יכולת מופלאה להכיל יותר ממה שנראה לעין והצלחתי לדחוס את כל הקניות שעשינו בפריימארק לתוכן.
אגב, גם בדיקות הקורונה שלנו חזרו כולן שליליות, כך שיכלנו לנשום לרווחה.
9.8.21 יום הטיסה חזור
הטיסה שלנו חזור נקבעה לשעה 13:20. הגענו לשדה תעופה של ממינגן באזור השעה 10:15 (רבע שעה נסיעה מהדירה). מסרנו את הרכב ואז גילינו שהדלפק של הצ'ק אין עדיין סגור. לקח זמן עד שהוא נפתח ואחרי תור מאוד ארוך עברנו את הצ'ק אין. אחריו הכל רץ ותוך זמן קצר כבר היינו באולם נפרד שבו ממתינים להמראה.
זה היה בדיוק כמו במינכן – אולם נפרד לממריאים לישראל. חוץ מאיזה דוכן קטן של אוכל ושירותים לא היה שם כלום ושום דבר ונאלצנו להמתין יותר משעה של שעמום עד שעלינו סוף סוף לטיסה חזור.
נחתנו בערב, עשינו בדיקת קורונה נוספת, אותה גם הזמנתי מראש עוד כשהיינו בגרמניה ואז סוף סוף יכולנו לצאת מן השדה.
קצת לסיכום:
גרמניה ואוסטריה הן הארצות הכי יפות בעולם. הכל בגרמניה כל כך מתוקתק שאחרי שחזרנו לארץ – לקח לי זמן להתרגל להתנהלות הכאוטית האופיינית של ישראל. גם לכבישים הייתי צריכה להתרגל מחדש, כאשר האוטוסטרדות בגרמניה ישרות פלס ויש תחושה שעוד רגע והרכב ממריא לאוויר. אגב, לשם כך יש המון עבודות בכביש בכל מקום ובכל זמן. קצת מעצבן לפעמים, אבל לגמרי נחוץ.
הגרמנים הם האנשים הכי נחמדים שפגשנו בכל הטיולים שלנו בחו"ל. וכן, אני לגמרי יכולה להבין את הרמת הגבה להצהרה שכזאת. הם גם ממש יפים חיצונית.
אני לא יודעת איזה וריאנטים יביא איתו העתיד, אבל אם הכל יסתדר, אז אני בהחלט מתכוונת לחזור לשם.
מקווה מאוד שנהניתם לקרוא והצלחתי לספק לכם קצת רעיונות ותובנות לטיול הבא שלכם.
נתראה בקרוב, הפעם בטיולים בארץ.
