אני יודעת שנעלמתי לזמן מה, אבל באמת שזה מסיבה טובה. בתקופה האחרונה הייתי עסוקה בתכנון הטיול לגרמניה ועכשיו, אחרי שחזרנו לארץ בשלום, אני מתפנה סוף סוף להעלות את התובנות שלי לגבי הטיול.
לפני שאספר לכם איפה היינו, מאיפה הזמנו כל דבר ובמה זה היה כרוך, אני רק יכולה לומר שבתקופה הזויה זו, תכנון הטיול הרגיש כמו מסלול מכשולים מאיזה סרט הרפתקאות נוסח "אינדיאנה ג'ונס". כל ידיעה חדשותית, כל בידוד של מישהו שאנחנו מכירים, הרגישו כמו חץ שעף לנו בדיוק ליד הראש. עצם העובדה שהצלחנו בסוף לצאת מהארץ, ליהנות ולחזור בשלום בלי בידוד, גרם לכולנו להרגיש כמו דמויות מסרט בדע בדיוני שהספיקו לזנק דרך שער שנפתח רק לכמה דקות למימד אחר.
שלב התכנון:
את כרטיסי הטיסה הזמנו באופן הכי ספונטני שיש. החשק הבלתי נלאה לטייל בעולם רק הלך וגבר אצלי במהלך השנה וחצי האחרונות, מאז הטיול האחרון שלנו לבודפשט ורגע לפני שהקורונה נכנסה לחיינו.
עליו אפשר לקרוא כאן: https://www.lametayel.co.il/posts/97gj11
ברגע פנוי אחד בשבת, בסוף יוני, התיישבתי להציץ על טיסות לחו"ל. יותר מתוך חשק לחלום על כל היעדים שאליהם אני רוצה להגיע ופחות מכדי באמת לממש את הערגה. ואז העיניים שלי נדלקו. מחירי הטיסות לחופש הגדול, שלרוב מרקיעים לשחקים יחד עם המטוסים, היו בין הזולים שראיתי.
באותו הרגע צווחתי את השם של בן זוגי שחשב שמינימום הבית נשרף. אחרי שקצת הרגעתי אותו ואת עצמי והצלחתי להסביר את המצב המתבקש – כלומר שאנחנו חייבים, פשוט חייבים לטוס לממינגן שבגרמניה, הצלחתי להדליק גם אותו על הרעיון. ולמי בכלל אכפת שלא שמעתי על העיר הזאת עד עכשיו.
כל אותה שבת ישבתי לסקר שוק ארוך ומפורט של עלויות כלכליות, מגבלות קורונה ושאר הירקות. אחריו יצאתי עם מסקנה אחת - הטיול הזה חייב לקרות!
עוד באותו הערב, כבר הזמנו את כרטיסי הטיסה בחברת "ריינאייר" עם הרחבת "פריורטי" שנתנה לכל אחד תיק גב ומזוודה עד 10 קילו לעלות איתם לטיסה וקדימות בעליה למטוס. טיסה לכולנו (2 הורים ו3 ילדים בני 16, 13, 12) עלתה 2380₪ כולל הפריורטי.
מאז התחלתי להסתובב בעולם כאילו שתיתי לפני רגע שישיית רד בול. מישהו פעם אמר שרד בול נותן לך כנפיים, לא?
אני, שרגילה לשנה של תכנון רגוע ומעמיק, הבנתי שיש לי בסך הכל חודש כדי לתכנן את המסלול, להזמין מגורים, רכב, לעשות ביטוח, לבדוק לעומק את כל מגבלות הקורונה, להצטייד בכל המסמכים הנדרשים וכו'....
פה נאלצתי להכניס את עצמי למהירות על. ההתלבטות הראשונה הייתה לאן בכלל נוסעים מממינגן. ניפיתי לעצמי את כל האופציות ונשארתי להתלבט בין שתיים – היער השחור או בוואריה. ביער השחור כבר היינו, כך שידעתי שיהיה לי הרבה יותר קל לתכנן את הטיול לשם. אבל אחרי שבדקתי את האטרקציות שהאזור מציע, הבנתי שבטיול עבר כבר עשינו בערך את הכל. לכן, הלכתי על בוואריה - האופציה היותר מסובכת. גם כי זה מקום חדש שדרש הרבה קריאה ושליפת מידע וגם בגלל שהמידע שיש עליו ברשת הוא לא רב. בטח לא כמו על היער השחור.
אחרי שדליתי לעצמי באופן שטחי, מתוך מרחבי הרשת, את האטרקציות והמקומות העיקריים אליהם ארצה להגיע ולכמה זמן - התפניתי לחפש מגורים. משימה שהתגלתה כמסובכת הרבה יותר ממה שחשבתי. רובן המוחלט של הדירות כבר היו תפוסות לתאריכים שלנו ולקח לי שבוע שלם למצוא ולסגור את כל המגורים. שעות על גבי שעות של חיפושים, מיילים ומה לא.
את רוב הדירות שכרנו דרך Airbnb. מחירי הדירות היו ההוצאה העיקרית שלנו בטיול. המחירים היו משמעותית יותר יקרים מאי פעם. אני מניחה שהיו לזה שתי סיבות. הראשונה – תאריך ההזמנה שהיה מאוד קרוב למועד השהייה והעובדה שהגרמנים נמנעים כרגע מלטייל בעולם ומטיילים באופן מקומי.
אחרי שסיימתי להזמין מגורים, פניתי להזמין ביטוח. את הביטוח עשינו בפניקס שנתן את ההצעה הטובה ביותר. כמובן שלזמן קורונה נוכחי לדעתי חובה לעשות ביטוח קורונה וביטוח ביטול נסיעה. נכון שזה מייקר את הביטוח פי שתיים, אבל זה נותן שקט נפשי שאותו אי אפשר לאמוד בכסף.
את הרכב הזמנתי דרך יורופקאר. קיבלנו את הרכב בשדה תעופה של ממינגן ולשם גם החזרנו אותו. הזמנתי ניסן קשקאי ובמקומו קיבלנו סיטרואן C5. רכב מצוין לכל הדעות. מרווח, נוח ואפילו יחסית חסכוני. הרכב עלה לנו באזור ה 3000 ש"ח לשבועיים וחצי.
אחרי זה סוף סוף התפניתי לחלק הכי כייפי ומרגש - לתכנן את המסלול לפרטי פרטים. כמו שכבר ציינתי – לאזור הטיול שנקבע בקושי הצלחתי למצוא אינפורמציה או מסלול טיול מסודר ולכן בניתי אחד בעצמי. נעזרתי רבות בטריפאדווייזר ובמפות גוגל. בדיעבד, אני יכולה לומר שהמסלול שלי מתאים למי שלא נמנע מנסיעות ורוצה לחוות כמה שיותר ממה שלאזור של בוואריה יש להציע. אם אתם מעדיפים טיול רגוע יותר, אז עדיף להתרכז באזור מסוים ולהאט את הקצב.
והנה הגיע היום המיוחל – יום הטיסה. המזוודות כבר היו ארוזות. כולנו היינו כבר לבושים וכל שנשאר לחכות לו זה תוצאות בדיקת הקורונה שעשינו לשני הילדים הקטנים יותר שאינם מחוסנים. בן ה – 12 ובת ה – 13. בשלב הזה הבנתי מה זה התקף חרדה. השעה הייתה 14:00, כשקבענו לצאת לשדה תעופה בשעה 15:00 והתוצאה של הבת שלי עדיין לא הגיעה (את הבדיקות עשינו דרך AIDG - https://aidg.co.il/).
הרמנו טלפונים למוקד, עשינו ריענון דף למייל עשרות פעמים ופסענו הלוך וחזור בבית כמו נמר שכלוא בגן חיות. בשעה 14:15 סוף כל סוף הגיעו התוצאות. צווחת האושר שלי יכלה להתחרות רק עם צווחת האושר ששחררתי כשהזמנו את הטיסה המיוחלת.
ריכזתי לכם קצת אינפורמציה על כל דרישות ה"קורונה" לאותו זמן נתון לטסים לגרמניה. לפי מיטב ידיעתי זה לא השתנה, חוץ מזה שגם מחוסנים ומחלימים יצטרכו לשהות בבידוד, אחרי שחוזרים לארץ. כמובן שהאינפורמציה הזאת תקפה ליום פרסום הפוסט (אוגוסט 2021)
1. מחוסנים ומחלימים צריכים להדפיס ולהציג בשדה תעופה את תעודת החיסון/החלמה. מי שלא מחוסן חייב לעשות בדיקת קורונה 72 או 48 שעות לפני הטיסה. עד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה לגבי תווך השעות ולכן דאגתי לעשות 48 שעות לפני.
2. במהלך 24 השעות שלפני הטיסה יש למלא "הצהרת נוסע יוצא". אגב, זה תקף לגבי כל מדינה אליה טסים.
3. יש לתאם בחו"ל בדיקת קורונה, אותה עושים לפני החזרה לארץ. אני הזמנתי דרך חברת ecocare בשדה תעופה של נירנברג. כאשר אגיע לשם, אז אפרט קצת יותר. זה עלה 59 יורו לבן אדם. המחיר הכי זול שהצלחתי למצוא באזור שבו היינו. רק לשם השוואה, במינכן ראיתי מחירים מעל 100 יורו לבדיקה.
4. את בדיקת הקורונה יש לעשות עד 72 שעות לפני החזרה לארץ.
5. במהלך 24 השעות שלפני הטיסה חזור יש למלא הצהרת נוסע נכנס לישראל. חשוב מאוד כי בודקים את זה בצ'ק אין בשדה תעופה בגרמניה. מיד אחרי שממלאים את הצהרת הנוסע הנכנס, אפשר להזמין בדיקת קורונה בארץ בשדה. מומלץ להזמין מראש. גם כדי לחסוך כסף (80 ₪ לעומת 100 ₪) וגם כדי לחסוך עיכובים בשדה, לאחר הנחיתה.
6. בחלק מן הדירות אותן שכרנו, בעלי הדירה ביקשו לראות מראש את תעודות החיסון שלנו. במידה ואין תעודות חיסון או מחלים, אז הם מבקשים לראות בדיקת קורונה שלילית שנעשתה עד 72 שעות לפני. הדרישה הזאת הייתה רק עבור מי שמעל גיל 16. במידה ואתם לא מחוסנים – כדאי לקחת את זה בחשבון.
7. בגרמניה יש להשתמש במסיכת N95. הם קוראים לה בשם אחר – FFP2. גם הדרישה הזאת היא לכל מי שמעל גיל 16. ילדים מתחת לגיל זה יכולים להיות עם מסכות כירורגיות רגילות. שימו לב שראינו זוג תיירים שלא היו מודעים לדרישה הזאת ופשוט סירבו להכניס אותם עם מסכות רגילות. ההמלצה שלי לגבי המסכות- תקנו בארץ מסכה אחת כזאת (אנחנו הזמנו דרך האינטרנט חבילה של 10 במחיר של 150 ₪). מוכרים שם בכל סופרמרקט את המסכות האלו במחיר של 1 יורו למסיכה. פחות משליש מן המחיר בארץ.
8. כשאתם רוצים להגיע לאטרקציה כלשהי – תבדקו מהן מגבלות הכניסה באתר הרשמי של אותה האטרקציה. יש מקומות שדורשים רק כרטיסי אונליין ולא מפעילים בכלל קופות באתר. מה גם, שרק לפני זמן קצר, לגרמניה היה תו ירוק משלה שאפשר כניסה לאטרקציות רק למחוסנים/מחלימים או עם בדיקת קורונה שלילית.
באופן עקרוני, עם ההנחיות וההגבלות שמשתנות על בסיס כמעט יומי – אני ממליצה כמובן לבדוק את הכול מחדש.
הטיסה
אל השדה הגענו בדיוק בזמן, עם חשש כבד שכשכף רגלינו תדרוך לה בטרמינל 3, נכנס אל תוך המולה שהראו לנו בחדשות כמעט ערב ערב. כמה היינו מופתעים לגלות שדה תעופה כמעט ריק. התור היחיד שהיה זה לצ'ק אין לטיסה וגם הוא היה קצרצר. מה שכן ראינו שם, זה צלם חדשות כלשהו מכוון את המצלמה אל התור. כנראה כדי למצוא זווית מסוימת שתראה כמה שהשדה תעופה "עמוס".
תוך כחצי שעה כבר התרווחנו על הכיסאות ליד המזרקה שבדיוטי פרי. היינו רק צריכים לבחור איפה לשבת, לעומת הטיסות הקודמות ששולחנות אלו תמיד היו תפוסים. את חנויות הדיוטי פרי קיבלנו כמעט לגמרי לעצמנו. כלומר ביחס של 5 מוכרים על קונה אחד.
הטיסה לא הייתה מלאה והיא המריאה בדיוק בזמן. מאחר ולריינאייר יש פוליסה די קטנונית (מובנת לגמרי, אבל עדיין קטנונית) שאם לא משלמים מראש על מקומות ישיבה הם מפזרים את המשפחה על פני כל המטוס, גם אם נשארו להם עדיין שורות שלמות שלא מאוישות, אנחנו מצאנו את עצמנו איפשהו בין שורה 7 ועד לשורה האחרונה במטוס. למזלנו, היו מספיק מקומות שאפשרו לי לשבת ליד שני הילדים הקטנים יותר שלי ואילו בן זוגי תפס שורה שלמה עם הבת הגדולה.
מותר לאכול במטוס. לא יודעת אם זה משהו שאתם יודעים או לא, אבל אותי השאלה הזאת הטרידה לפני הטיסה.
הטיסה עברה הכי טוב שאפשר לצפות מטיסה ונחתנו בממינגן בשעה 22:00 לפי שעון מקומי (ו 23:00 לפי שעון ישראל ושעון העייפות שלי). כלומר 4 שעות טיסה. מאחר ולא היינו צריכים לחכות לקבל את המזוודות, היציאה מהשדה הייתה מהירה מאוד. לא היו כמעט תורים והכל התנהל מאוד מהר וקל, כמעט כאילו אין קורונה.
משם, בחציית כביש, נמצאות הסוכנויות להשכרת רכבים. דווקא שם נתקענו כמעט שעה בתור עד שקיבלנו את הרכב. כלומר הרבה אחרי שעת השינה שלי. תוסיפו לזה את העצבים הרעועים שלי מכל הסטרס והטיסה ותקבלו ליסה אחת מאוד מאוד לא מאופסת.
מזל שיש "גוגל מפס" שלא מתעייפים ויודעים (לרוב) להוביל את המטיילים ליעדם.
הדירה הראשונה ששכרתי (מתוך חמש) הייתה בעיירת durach. עיירה קטנה במרחק של חצי שעה נסיעה משדה התעופה של ממינגן.
השנה נתקלנו בנוהג חדש בדירות אייר בי אנד בי – "אל תפגוש את המארח". אין לי מושג אם זה בגלל הקורונה או סתם עניין של נוחות, אבל כמעט כל דירה אליה הגענו, קיבלנו מראש הוראות הגעה מדויקות, קוד לשליפת המפתח לדירה מכספת שממוקמת לידה והסבר מקיף ומפורט על כל מה שאורחים ממוצעים נוהגים לנדנד למארחים שלהם. כמו סיסמת wifi, איך מפעילים את הקומקום או איפה ממוקמים פחי הזבל. אני חייבת לומר שאני ממש אהבתי את השיטה החדשה הזאת. לא פעם, בנסיעות קודמות, מצאנו את עצמנו עומדים ברחוב אבודים כי אנחנו לא מצליחים ליצור קשר עם המארח או שהוא סתם מאחר.
בכל מקרה, אחרי שהכנסנו את עצמנו ואת כל מטלטלינו לדירה, גיששנו את דרכינו לעבר המיטות ושקענו אל תוך שינה.
עד כאן בעצם ההקדמה האינפורמטיבית על תחילת המסע שלנו. על הטיול עצמו תוכלו כבר לקרוא בפוסטים הבאים כשיעלו.
תודה שקראתם ומקווה שעזרתי. אם יש לכם שאלות, אל תהססו לפנות אלי ואשמח לחלוק מניסיוני או לחילופין להודות בחוסר הניסיון שלי ולהפנות אתכם למקורות מוסמכים יותר.
