בוליביה – דרום אמריקה במיטבה Bolivia - The Best of South America

למה ואיך ?

בוליביה היא מהמדינות העניות והבלתי מפותחות ביותר בדרום אמריקה. זו אחת הסיבות לכך, שהיא יעד פנטסטי לביקור, של כל המתעניין בתרבות ובאורח החיים האוטנטי של דרום אמריקה. כאן הייתה ופעלה אימפריית האינקה, בהרי האנדים המהווים שליש משטחה של בוליביה. זאת ,עד לכיבוש הספרדי (1825-1532). רוב תושבי המדינה הם צאצאי האינקה. אלה משמרים מסורות, שפה, לבוש ואורח חיים ,שמרתק לפגוש בו.

בוליביה היא מגוונת מבחינת המקומות בהם כדאי לבקר ולשהות. יש בה ערים גדולות מעניינות כמו לה פאס, קוצ'במבה ,סוקרה, סנטה קרוז. אזורים כפריים ושל עיירות קטנות .שמורות טבע ייחודיות, שהמרתקת בהן היא סלאר דה איוני, על נופיה הנפלאים והבלתי נשכחים. יש בה שוק יום ראשון, מהיפים והמעניינים בדרום אמריקה בטראבוקו. בה מכרות של מחצבים ,שבאחד מהם ביקרנו בפוטוסי . וגם אגם טיטיקקה Titicaca המקסים, אותו בוליביה חולקת עם פרו השכנה.

אלה ועוד, הן הסיבות מדוע בחרנו בבוליביה ופרו ,כיעד לטיול העצמאי הראשון שלנו לדרום אמריקה. טיול זה התכוונו לבצע באוקטובר שנת 2003. ערב הכניסה לבוליביה מפרו נאלצנו לבטל הטיול בבוליביה. על כך יסופר בסוף מאמר זה.

בשנת 2005 קיימנו סוף סוף את טיולנו בבוליביה, גם אם שנתיים באחור.

מאמר זה נכתב בשנת 2018 על טיול מ 2005, על בסיס רשימות ומידע ששמרתי מאז. תוכן המאמר ותיאוריו תקפים ורלבנטיים, למעט רשימת המלונות, המחייבת בחינה והתאמה .

עוד יצוין, כי מאז שנת 2006 בוליביה נשלטת ע"י הנשיא הנבחר אוו מוראלס Evo Morales . פעילות מוראלס ואנשיו בשנת 2003 , היא שמנעה כניסתנו לבוליביה באותה עת (כאמור, ראו תיאור בסוף מאמר זה) .

מוראלס הוא סוציאליסט קיצוני מוצהר, שחבר לרודן וונצואלה ולאיראן . הוא גילה עוינות לארה"ב ,לישראל ולפעילות חברות בינלאומיות בארצו. בשנת 2009 הוא ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, על רקע הפעילות נגד הפלסטינאים בעזה. בשנת 2014 מוראלס הגדיר את ישראל כמדינת טרור וביטל הפטור לוויזה לתיירים ישראלים. עלות הוויזה אף התייקרה במשך הזמן והיא עומדת היום ( 2018) על מאה דולר. מידע בנושא הוצאת ויזה לבוליביה ניתן לקבל כאן http://latini.co.il/?page_id=312 .

לטעמי, מדיניות נשיא בוליביה כלפי ישראל וארה"ב, אינה סיבה לא לבקר בה.

בוליביה כאמור היא אוטנטית, מרתקת ומגוונת. בוליביה היא דרום אמריקה במיטבה. היא גם זולה לתייר המערבי. זו גם אחת הסיבות מדוע היא יעד כה פופולרי בקרב המטיילים הצעירים שלנו.

חמישה מקומות שאסור להחמיץ בבוליביה

• שמורת הטבע סלאר דה איוני Salar de Uyuni
• עמק קוצ'במבה Cochabamba Valley
• שוק יום א' בעיירה טראבוקו Trabuco
• לה פאס La Paz
• מכרה סרו ריקו בפוטוסי (לאמיצים ובעלי כושר) Cerro Rico Mine, Potosi

דמוגרפיה, גאוגרפיה וכלכלה

מספר תושבי בוליביה מוערך בכ 11 מיליון נפש. כ 73% הם בני ילידים, המשתייכים לכמעט ארבעים קבוצות אתניות. שתי הגדולות והעיקריות שבהן - קצ'ואה (Quechua) ואיימרה (Aymara). שתיהן צאצאי האינקה . יתר התושבים הם מסטיסו mestizo , משמע מעורבים. צאצאים של בני ילידים שנישאו לזרים. כ 63% מתושבי המדינה גרים בערים והיתרה בכפרים.

בוליביה נמצאת בצד המערבי של דרום אמריקה ואין לה מוצא לים. שטחה כ 1.1 מיליון קמ"ר ( פי 55 משטח מדינת ישראל). היא גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח,עם פרגוואי וארגנטינה בדרום, ועם צ'ילה ופרו במערב. שליש משטח בוליביה הם הרי האנדים, ששיאם בשטחה הוא 6,542 מ'. במרכז בוליביה משתרעת רמה, הקרויה אלטיפלאנו Altiplano, בה מרוכזת עיקר אוכלוסיית המדינה. במזרח שפלה בה יערות גשם . לה פאס, עיר הבירה, נמצאת בגובה של כ 3,600מ' במרכז העיר. החלק הגבוה של העיר הקרוי אל אלטו El Alto ,בו גם שדה התעופה, נמצא בגובה מעל 4,000 מטר (מחייב הסתגלות לגובה) . מלה פאס יוצאת דרך היונגאס Yungas, הידועה כ "דרך המוות", המחברת בין הבירה לצפון המדינה (לא נסענו בה).

אף שבוליביה נחשבת לאחת העניות בדרום אמריקה, היא עשירה במחצבים טבעיים. יש בה מאגרי גז טבעי גדולים ,המיוצאים בעיקר לברזיל וארגנטינה. היא גם יצרנית נפט . 50 עד 70 אחוז ממרבצי הליתיום lithium בעולם הם כאן. יש בה מרבצים של בדיל Tin,אבץ Zinc, כסף, נחושת, ברזל, עופרת ועוד ועוד. למרות העושר הרב במחצבי האדמה ,המדינה עדיין עניה ובלתי מפותחת. זאת, בעיקר בגלל מדיניות המשטר ,המונעת השקעות זרות וקשרי חברות מערביות עם הכלכלה המקומית. השנים 2005-2003 התאפיינו בחוסר יציבות פוליטית ובמתיחות בין קבוצות אתניות . עם זאת, מאז שמוראלס עלה לשלטון , יש צמיחה והתוצר לנפש גדל ממשית ( 7500 דולר ,עפ"י הערכה מ 2017).

תקציר מסלול הטיול

יום 1-יום ב, 26 ספט . טיסה ת"א – מדריד- לימה- לה פאס .

יום 2 –יום ג' ,27 ספט. לה פאס La Paz .

יום 3 – יום ד, 28 ספט'– לה פאז , טיסת ערב לעיר קוצ'במבה Cochabamba

יום 4 –יום ה,29 ספט' – עמק קוצ'במבה Cochabamba Valley

יום 5 –יום שישי,30 ספט'- העיר קוצ'במבה Cochabamba

יום 6 –יום שבת,1 אוק' – קוצ'במבה וטיסה אל סוקרה Sucre .

יום 7 –יום א ,2 אוק'– טראבוקו Tarabuco , סוקרה Sucre .

יום 8-יום ב',3 אוק'- פוטוסי Potosi .

יום 9-יום ג' 4 אוק'- איוני Uyuni.

ימים 13-10 ,ימים ד'- שבת , 5 - 8 אוק- סלאר דה איוני והאזור Salar de Uyuni.

יום 14- יום א', 9 אוק' – לה פאס.

יום 15- יום ב', 10 אוק' – טיסת בוקר מלה פאס לאקוודור.

פירוט מסלול הטיול

הטיול שביצענו בבוליביה היה עצמאי, בהשתתפות רעייתי ואנוכי . התניידנו בין ערים במספר טיסות פנים לקיצור טווחים, וכן בתחבורה ציבורית (אוטובוסים) ובהסעות מיוחדות ברכב עם נהג שתאמנו מקומית. במרבית המקומות התנהלנו עצמאית ללא הדרכה , למעט בעמק הקוצ'במבה (יום) , בשמורת סלאר דה איוני ( 4 ימים) ובפוטוסי שם, הסתייענו בהדרכה ורכב של מקומיים. אלה תואמו על ידינו בשטח, מול סוכנויות תיירות מקומיות. לרשותנו עמד מידע רב ומפות שאספנו מספרי טיולים ועוד.

הנה מסלול הטיול בפירוט, כפי שערכנו, עליו אני ממליץ, גם לבני חמישים ומעלה :

יום 1,יום ב, 26 ספט . טיסה ת"א – מדריד-לימה- לה פאס

טיסת איבריה מת"א למדריד ( 0600 בבוקר) ומשם בטיסת המשך ללימה ועוד טיסת המשך ללה פאס. נחתנו בלה פאס קרוב לשעת חצות ,שעון מקומי.

כשהגענו למלון, קיבלנו חדר בקומה שנייה , אליו היינו צריכים לעלות רגלית, כשתרמילי ה"מוצ'ילה" שלנו על גבינו. זאת, בהיעדר מעלית ובהיעדר מישהו שיסייע בנטילת ציודנו. כאמור, מרכז לה פאס הוא בגובה מעל 3600 מ'. משמע, היינו צריכים להסתגל לגובה זה , תוך מאמץ פיזי לא קל. כך הסתיים לו יום ארוך שכלל שלוש טיסות בינלאומיות.

לינה – לה פאס, מלון Rosario . http://hotelrosario.com/la-paz/

יום 2 ,יום ג' ,27 ספט. לה פאס

בוקר- ביקור בכיכר סן פרנציסקו והכנסייה שבה. הכיכר מלאת חיים והתרחשות אנושית. היא המרכז של הקהילות האתניות השונות בבוליביה. כנסיית סן פרנציסקו שבכיכר היא היפה בעיר. כנסייה זו נבנתה בשנת 1549, בתקופה הקולוניאלית הספרדית, אם כי רוב המבנה הקיים , נבנה במחצית השנייה של המאה ה 18.

משם הלכנו רגלית אל המרכז הקולניאלי של לה פאס, בו בניינים מרשימים של משרדי ממשלה, מוזיאונים ,כיכרות יפות וגם מדרחוב נחמד שהשתמר מהתקופה הספרדית , הקרוי קייה חא'אן Calle Jaen (קייה הוא רחוב בספרדית). ביקרנו בכיכר מוריו Plaza Murillo המקסימה, הנמצאת בלב האזור הקולוניאלי. זו כיכר מרכזית ושוקקת חיים ,בה מיקרוקוסמוס של בוליביה. מסביב לכיכר ארמון הנשיאות , בניין הפרלמנט והקתדרלה של העיר.

אחה"צ – ביקרנו באזור שמדר' מע' לכיכר סן פרנציסקו, שם שוק, מהגדולים בעולם. שוק אינדיאני צבעוני ותוסס המציע הכל. מכיכר סן פרנציסקו התקדמנו במעלה רחוב Sagarnaga ומיד בצד שמאל עשרות חנויות קטנות גדושות פריטי מלאכת יד ומזכרות לתיירים (איכות מוצרים טובה ומחיר גבוה). למדנו שיש להתמקח -זה כלל ברזל כאן. כעבור שני רחובות ,השוק מתפצל לסמטאות קטנות רבות. רח' סנטה קרוז הוא מהיפים בשוק.

בהמשך, ביקרנו בשוק המכשפות Mercado de Heechiceria . יש בו חנויות ודוכנים העמוסים בפריטים המשמשים להעלאת קורבן ומתן מנחה, למילוי בקשות וסגולה למזל. אלה כוללים ציפורים מתות, , נוצות צבעוניות, עוברי לאמה ועוברי גדיים מיובשים ומשומרים. המקומיים נוהגים להשתמש בעוברים מיובשים אלה, בין היתר, בעת בניית בית חדש. קוברים את העובר המת ביסודות הבית, כסגולה למזל.

ברחוב סגרנגה Calle Sagarnaga , נמצאים שרותי תיירות רבים (מלונות, סוכנויות תיור, מסעדות, חנויות אומנות ומלאכת יד וכו').

לה פאס מאוד מעניינת לביקור. היא העיר הגדולה והחשובה בבוליביה. עיר בת כשמונה מאות אלף תושבים, שנוסדה כבר בשנת 1548. יש בה רחובות צרים ורחבים (חלקם תלולים), ארכיטקטורה ואופי קולוניאלי ספרדי, אנשים בלבוש מסורתי בוליביאני ושווקים אינסופיים. מראה הנשים בלבוש צבעוני, הכולל מספר שכבות של חצאיות, החובשות מגבעת שחורה (או חומה), מיוחד ויפה לעין. רואים אותם בכיכרות, בשווקים, ליד משרדי ממשל ובכל מקום למעשה.

טיילנו בלה פאס עצמאית. כמובן שניתן להסתייע גם במדריך מקומי. היום (2018) ניתן לטייל בה גם בסיור קבוצתי מודרך למספר שעות, הנה קישור http://www.redcapwalkingtours.com/en .

לינה – לה פאס, מלון Rosario .

יום 3 , יום ד, 28 ספט'– לה פאז , טיסת ערב לקוצ'במבה

בוקר – ביקור ברחוב הראשי של העיר הנקרא פראדו Paseo El Prado ,שהוא בעצם שילוב של מספר רחובות ראשיים הממשיכים זה את זה ובראשם שדרת ה 16 ביולי Avenida 16 de Julio. ברחוב מבנים מודרניים והוא מטופח בירק וגנים. ביום ראשון יש פעילות אנושית ססגונית בפארק הנמצא בקרבת השדרה. נגיע לכאן שוב ביום ראשון, בסוף הטיול במדינה זו. שוטטנו ברחובות וכיכרות נוספים במרכז העיר.

בצהריים הלכנו אצל "הזאב" . בספרדית El Lobo . אצלו אכלנו ארוחת צהריים ישראלית. מדובר בזוג ישראלים שהקימו בלה פאס מלון , מסעדה ושרותי תיירות. צעירים ישראלים רבים מגיעים לכאן ומקבלים תחושה של בית. בני הזוג, משמשים גם כתובת לעזרת מטיילים. במקום לוח מודעות של מטיילים ובו הודעות שונות שהשאירו . המלון El Lobo נמצא בכתובת Calle Illampu Esg.santa-Cruz No 441 .

בשעת ערב, יצאנו בטיסת פנים מלה פאס אל העיר קוצ'במבה Cochabamba.

לינה בקוצ'במבה, במלון Regina Hostal. http://www.hotelregina.hotelreginabolivia.com

יום 4 ,יום ה,29 ספט' – עמק קוצ'במבה

בשעה שמונה בבוקר, הגיע אל המלון בו שהינו מדריך/נהג עם רכב אתו יצאנו ליום טיול בעמק קוצ'במבה. סיור זה תואם מראש עם סוכנות תיירות בקוצ'במבה. היום נתוודע לבוליביה הכפרית, בעמק המצוי בגובה של כ 2800 מ', בנוף הררי. בעמק התקיימה חקלאות במשך אלפי שנים, משום אדמתו הפוריה.

הביקור בעמק כלל את הכפרים והעיירות הבאות, בהם נשמרו הארכיטקטורה והאופי הקולוניאלי ספרדי :

• פונאטה Punata,. עיירה ציורית קטנה, המרוחקת 48 ק"מ מקוצ'במבה (40 דקות נסיעה). ידועה כמקום בו מייצרים את משקה הצ'יצ'ה Chicha הטוב בבוליביה (משקה אלכוהולי מסורתי, על בסיס תירס בד"כ, המיוצר ביתית). ביום שלישי יש כאן שוק שבועי.
• אראני Arani .כפר המונה כארבעת אלפים נפש, השוכן בנוף הררי יפה. ממוקם כשבעה ק"מ מפונאטה. . ביום חמישי מתקיים כאן שוק שבועי , בו ביקרנו. שוק צבעוני מקסים. מוכרים כאן בעיקר תוצרת חקלאית, לרבות סוגים רבים של תפוחי אדמה ,אותם לא הכרנו. המוכרים בשוק הן נשים. כולן עם שתי צמות ורובן חובשות כובע. לבושות בחצאיות מסורתיות ועליהן סינר. מראות השוק מרתקים. לאחר הביקור בשוק ,שוטטנו ברחובות הכפר. נראה שהיום הוא יום המזל שלנו . בכפר התקיים פסטיבל סן מיגואל San Miguel Festival , הפטרון המגן על האזור. ברחובות עברה תהלוכה שבראשה אפיריון עליו ניצבת דמותו של סן מיגואל, בידיו חרב ועל ראשו קסדה. שיירת מכוניות מקושטות בשמיכות צבעוניות, עליהן הוצמדו בובות, כלי בית ועוד. התהלוכה מגיעה לבית של משפחה נכבדת, שכנראה תרמה כספים וכאן מתקיים טקס כלשהו. המראה חגיגי, יפה ומיוחד. ברחוב סמוך ,חבורות של צעירים רוקדים בתלבושות צבעוניות ולרגליהם נעלי עץ מוגבהות. המשכנו לשוטט ברחובות העיירה הקטנה והמקסימה הזו. הגענו לבית מרזח מקומי. גברים ונשים בגילאים מבוגרים פוקדים את המקום, מקיימים מפגש חברתי ושותים צ'יצ'ה. אראני הוא אחד מהכפרים המרשימים והמעניינים בהם ביקרנו בטיול זה בבוליביה. הביקור כאן היה חוויתי במיוחד, בעיקר בגלל השוק, הפסטיבל והמראות ברחובות הכפר.
• פוקוטה Pocoata. כפר סמוך לאראני בו כנסייה ציורית ,ורחובות צרים יפים. בניינים דהויים מכוסי רעפים בצדי הרחובות. על קירות בניינים, פה ושם, מצוירת כתובת של מפלגה פוליטית . בשולי רחוב, מדי פעם, נראית יריעה המונחת על הקרקע ועליה גרעיני תירס לייבוש בשמש. שוטטנו ברחובות הכפר וקלטנו מראות אנושיים מעניינים. ילדים משחקים בינם לבין עצמם. אישה מציצה דרך דלת, למראה זרים (עימה ניהלנו שיחה, באמצעות המדריך שתרגם). מקומיים שותים צ'יצ'ה בפתח בניין ומזמינים אותנו להצטרף. הצטרפנו. מקסים.
• ויה ריברו Villa Rivero. כפר המונה כשבע מאות נפש, המרוחק 6 ק"מ מאראני. כפר שתושביו מצטיינים באריגת שטיחים. ביום שישי שוק קטן כאן.
• סן סוורינו San Severino . עוד כפר קטן באזור. דומה באופיו הקולוניאלי לכפרי העמק האחרים.
• טרטה Tarata. ספק כפר, ספק עיירה. בו כשלושת אלפים תושבים. מרוחק 30 ק"מ מקוצ'במבה העיר. מקום ציורי עם רחובות צרים מרוצפים באבן ובניינים קולוניאליים ,חלקם עם קירות מתקלפים. היינו כאן בשעות אחר הצהריים ולפנות ערב, בעת שהתקיים כאן פסטיבל ברחובות העיר, שלא היינו מודעים לו. קבוצות של צעירים, בחורים ובחורות בתלבושות צבעוניות, ביצעו ברחובות ריקודים מסורתיים בקצב ובשירה. פה ושם, ילדים הסתננו לבין שורות הרוקדים. אוירה נהדרת של הפנינג המוני. בכפר כנסייה יפה ,בעלת מראה מאוד אופייני לדרום אמריקה.

לסיכום, היה זה יום נהדר. ראינו מראות וחווינו חוויות נפלאות מבוליביה הכפרית. זהו אזור אוטנטי , מסורתי ,שהמודרניזציה והמערב עוד לא נגעו בו. ביקור בעמק הקוצ'במבה הוא חובה, לטעמי, בכל טיול במדינה מעניינת זו.

טרם רדת הלילה, חזרנו לעיר קוצ'במבה . לינה בקוצ'במבה, במלון Regina Hostal .

יום 5 , יום שישי,30 ספט'- קוצ'במבה

היום הוקדש לביקור בעיר קוצ'במבה עצמה. זו העיר השלישית בגודלה בבוליביה עם כ 630 אלף תושבים. היא נמצאת בגובה של כ 2,550 מ' מעל פני הים. המלון שלנו ממוקם בטווח הליכה קצר מהכיכר המרכזית של העיר. המקומות בהם ביקרנו היו:

• מרכז העיר. מתאפיין ברחובות צרים, בהם מבנים דו קומתיים עם חלונות גבוהים ומרפסות גזוזטרה דקורטיביות לחזית, שנבנו באדריכלות קולוניאלית. הכיכר המרכזית , פלאזה ה14 לספטמבר ,צנועה וכך גם הכנסייה בפינה המערבית של הכיכר. גם בקוצ'במבה יש רחוב טיילת הקרוי פראדו. טיילנו בהנאה ברחובות העיר
• ארמון פורטאלס Palacio de Portales. נמצא בפינת הרחובות פוטוסי ובואנוס איירס. זהו המבנה המרשים בעיר . היה שייך ל"מלך הבדיל " סימון פאטינו בשנים 1922-1915. מתחם מטופח ומוקף גנים גדולים, בהשראת גני וורסאי הפריסאים , בו מעולם לא התגורר איש. המקום משמש כמוזיאון אומנות וכן כמרכז לימוד.
• המוזיאון הארכיאולוגי Museo Arqueologico . בו תצוגה של אלפי פריטים, מתקופות קדומות בהיסטוריה ועד לסוף תקופת השלטון הספרדי. נחשב לאחד המוזיאונים הטובים בבוליביה.
• גבעת סן סבסטיאן Colina de la San Sebastian. מהגבעה יש תצפית לנוף מרהיב. על הגבעה אנדרטה מרגשת, להנצחת גבורת נשות קוצ'במבה, שלחמו בכובש הספרדי ב 27 מאי 1812. הגבעה נמצאת 600 מ' מדרום לכיכר המרכזית של העיר .
• פסל כריסטו לה קונקורדיה Cristo de la Concordia. קוצ'במבה התקנאה בריו דה ז'נרו הברזילאית וגם לה יש פסל ענק של ישו, אליו ניתן להגיע ברכבל. ממנו נשקף מבט יפה על העיר. על מנת להגיע לכאן, לקחנו מונית ממרכז העיר.

יום ,6 יום שבת,1 אוק' – קוצ'במבה וטיסה אל סוקרה Sucre

הבוקר הוקדש לביקור במתחם שוק לה קאנצ'ה La Cancha , שוק העיר. קוצ'במבה נחשבת לעיר שוק הגדולה בבוליביה. יש בה מספר רב של שווקים, דרומית לכיכר המרכזית, ליד תחנת הרכבת. מתחם השווקים הכולל נקרא שוק לה קאנצ'ה . השוק הוא בעיקר ברחובות פונאטה Ponata וטראטה Trataוהרחובות הסמוכים להם. השוק מתקיים מדי יום ,אולם בימים רביעי ושבת ימי השוק גדולים במיוחד. מוכרים כאן הכל. ירקות , פירות, בשר , דברי מזון שונים, בדים, ביגוד ,דברים לבית וכו'. בימי השוק הגדולים, מגיעים לכאן אינדיאנים מכל כפרי הסביבה. חלקם מביאים עבודות יד נפלאות למכירה , לרבות שטיחי קיר, כלי נגינה ועוד. אחד השווקים המעניינים במתחם הוא שוק הקרוי Mercado de Feria (שוק מלאכת יד). יש להיזהר מכייסים וגנבים בעת הביקור בשוק לה קאנצ'ה.

לאחר הביקור בשוק, שנמשך מספר שעות, טיילנו ברחובות מרכז העיר. התוודענו גם למאכל מקומי מסורתי, שיש רק כאן, הקרוי סלטנייה salteña. זהו מאפה מבצק, בצורת אליפסה (דמוי סמבוסק או אימפדנס), הממולא במרק, בשר וירקות ביחד. ניתן לאכול את תוכו עם כפית, לאחר חיתוך החלק העליון . מעניין.

בסביבות השעה 1500 המראנו בטיסת פנים אל העיר סוקרה (כשעת טיסה), עיר הבירה הרשמית של בוליביה, אף שלה פאס היא העיר החשובה במדינה. בסוקרה כשלוש מאות אלף תושבים והיא נמצאת בגובה של 2,800 מ' מעל פני הים.

סוקרה Sucre היא עיר יפה, בה נשמר האופי הקולוניאלי. עיר שבתיה לבנים ורחובותיה צרים ומרוצפים אבן,

לאחר קליטה במלון, יצאנו לטייל במרכז העיר ולתאם בסוכנות תיירות מקומית, הסעה ליום המחרת אל טראבוקו וחזרה.

בשעות אחה"צ המאוחרות והערב טיילנו במרכז העיר . בעיקר באזור הכיכר המרכזית הקרויה פלאזה ה 25 במאי Plaza de 25 Mayo . זו אחת הכיכרות היפות בבוליביה. באגפי הכיכר נמצאת הקתדרלה של העיר וגם הבניין בו הוכרזה עצמאות בוליביה, הקרוי קאסה דה לה ליברטד Casa de la Libertad . ביקרנו בשניהם.

לינה בסוקרה, מלון פאולה Paola Hotel.

יום 7 , יום א ,2 אוק'– טראבוקו Tarabuco וסוקרה Sucre

בסביבות השעה 0730 בבוקר יצאנו באוטובוס של תיירים, בהסעה מאורגנת, שתאמנו אתמול אל העיירה טראבוקו Tarabuco. הנסיעה נמשכה כשעתיים. בטראבוקו מתקיים בכל יום ראשון בבוקר שוק ססגוני ,צבעוני ותוסס .יש האומרים, היפה בדר' אמריקה. כמטייל ,אני מבקר בשווקים, לא כדי לקנות, אלא כדי להתרשם ולחוות את ההתרחשות החברתית אנושית הקורית בו, את האינטראקציות בין אנשים. זה מרתק. זהו שוק יפה, עשיר במראות, עם אנשים הלבושים בגדים מסורתיים וכובעים בצורה ועיצוב מיוחדים ,שעדיין לא ראינו. מקום שהוא חגיגה לכל אוהב צילום . מקום בו חשים את אורח החיים של תושבי האזור. משום ייחודו, תיירים המבקרים בבוליביה, משתדלים לא לפסוח על הביקור כאן. השוק הוא גם אטרקציה תיירותית.

בעיירה כ 2000 נפש. מגיעים לכאן אינדיאנים רבים מכל כפרי הסביבה לסחור ביום שוק זה. מוכרים ירקות, פירות, עבודות אריגה המפורסמות בכל בוליביה וכן דברי מלאכת יד ועוד ועוד. השוק מתקיים בכיכר המרכזית של העיירה וברחובות הסמוכים לכיכר. סחר חליפין אמתי, בין מקומיים לבין עצמם, מתנהל ברחובות צדדיים לא הרחק מהכיכר. בשוק צילמתי תמונות מהיפות בטיול לבוליביה, בעיקר משום עושר המראות האנושיים.

בסביבות השעה 1400 עזבנו את טראבוקו באוטובוס התיירים בדרכנו חזרה אל סוקרה (שעתיים נסיעה).

בסוקרה ביקרנו במוזיאון הטקסטיל האתנוגרפי וטיילנו ברחובות העיר.

לינה בסוקרה, מלון פאולה Paola Hotel.

יום 8, יום ב',3 אוק'- פוטוסי Potosi

בסביבות השעה 0600 בבוקר עזבנו את סוקרה בדרכנו אל עיירת המכרות פוטוסי Potosi . עפ"י בקשתנו, אנשי המלון בו לנו בסוקרה ארגנו רכב מיוחד עבורנו, שיסיע אותנו לפוטוסי ,כולל עצירות בדרך. נסיעה ישירה, נמשכת כשלוש וחצי שעות.

הדרך מסוקרה אל פוטוסי ,על כביש מספר 5, הייתה מאוד יפה ומעניינת. נסענו באזור נידח של הרים, קניונים, נהרות ונחלי אכזב, כשפה ושם פזורים כפרים. תחילה נכנסנו לבקר בכפר היפה יוטלה Yotala , המרוחק כ 15 ק"מ דרומית לסוקרה. בהמשך ביצענו מספר עצירות להתרשמות מהנוף. טרם הגעתנו לפוטוסי, ביקרנו במרכז העיירה בטאנסוס Betanzos ובשוק שלה. אל פטוסי הגענו בסביבות השעה 1030.

פוטוסי נמצאת בגובה של 4,090 מ' מעל פני הים, אחת הערים הגבוהות בעולם .מעל העיר מתנשא הר סרו ריקו (ה"הר העשיר") Cerro Rico . פסגת הר זה מגיעה לגובה 4,824 מ'. בהר היו ובמידה מסוימת עדיין יש, מחצבים חשובים . מרבצי הכסף silver הגדולים בעולם היו כאן. כריית כסף נעשתה כאן מאז המאה ה 16 . בתקופת השלטון הספרדי פוטוסי הייתה העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה., בגלל מכרה הכסף, עם כ 200 אלף תושבים. עם הידלדלות המכרה מכסף ,פחת מספר תושביה לאורך השנים. בעת שביקרנו בעיר, היו בה כ 115,000 נפש. עם זאת, פוטוסי עדיין נחשבת לעיירת מכרות. מכרה סרו ריקו עדיין פעיל ומנוצל בהיקף קטן לכריית אבץ ובדיל. תנאי העבודה במכרה קשים ותוחלת החיים של הכורים אינה ארוכה. מאז 1987 פוטוסי היא אתר מורשת עולמי.

לאחר קליטה במלון במרכז העיר, הלכנו רגלית למשרד סוכנות תיירות מקומית, לתאם ביקור מודרך במכרה סרו ריקו (קרוי ע"ש ההר). הסיור נקבע לשעה 1300. בשעה זו התייצבנו במשרדי סוכנות התיירות. משם נלקחנו ברכב אל המכרה , הנמצא בשטחה של העיר. במכרה חיכה לנו מדריך, שהיה בעצמו כורה .לא היו תיירים נוספים שהתעניינו במכרה וכך קיבלנו סיור מודרך פרטי. קודם כניסתנו למכרה ועל פי הנחיות המדריך, היינו צריכים לרכוש בחנויות סמוכות פריטים מסוימים, מתנות מטעמנו לכורים העובדים במכרה. אלה כללו בקבוקי שתיה קלה (מיצים ומוגזים),עלי קוקה ללעיסה, סיגריות ודינמיט.

קודם כניסה למכרה ,הולבשנו בבגדי גומי מיוחדים, מעל לביגוד שהיה עלינו. כמו כן, חבשנו קסדות עליהן גוף תאורה. המכרה אינו אתר תיירות ואינו בנוי לארח תיירים. תיירים רבים נמנעים מלהגיע לכאן, בגלל הקושי הפיזי להתנהל בו. הירידה אל מעמקי המכרה היא במנהרה צרה ונמוכה, ברוחב של מטר עד מטר וחצי ובגובה של מטר עד מטר וחצי. משמע יש להתהלך בכפיפה בירידה, עשרות רבות של מטרים, באוויר דחוס החסר חמצן ובאפלולית. בנוסף, ההליכה במנהרה מעלה אבק ויש גם אבק מעבודת הכורים. לאורך המנהרה עבר כבל גלוי של חשמל ,או תקשורת. ניתן היה לאחוז בו, להקל בירידות למטה ובעליות חזרה. במכרה יש חמישה מפלסים (קומות) מתחת לאדמה. הצלחנו לרדת למפלס השני. בדרכנו פגשנו כורים בעבודתם, בתנאים לא אנושיים. הם שמחו לקבל המתנות שלנו. המדריך ניהל עימם שיחה קצרה וכך גם אנחנו באמצעותו. היום כשאני כותב, על כך, איני מאמין שעשינו זאת.

יצאנו מהמכרה . המדריך ערך לנו סיור בחצר המכרה, בה מתבצע תהליך של מיון החומר היוצא מהמכרה, הפרדת המחצבים ומתן טיפול ראשוני להם. זאת באמצעות בריכות, שטיפה ועוד. מכאן, החומר יוצא למפעלים במשאית , לצורך עיבודים נוספים.

כשיצאנו מהמכרה ניהלנו שיחה ארוכה עם המדריך. סיפר על החיים שלו ככורה, על חיי הכורים ועל הנעשה בפוטוסי. הוא סיפר שהבעלות על המכרה היא של הכורים עצמם, באמצעות ארגון קואופ שהקימו. הכורים נמצאים כאן מבחירה שלהם. יש משפחות שמקצוע מתיש זה עובר אצלם מדור לדור. כשסיפרתי לו שאני בגיל 58, הוא לא האמין. הביע ספק אם ביקר כאן זר בגיל כזה.

שמחנו על הביקור במכרה, על אף הקושי. זו הייתה חווית חיים .

חזרנו לעיר בסביבות השעה 1600 והתאוששנו קמעא מהמאמץ הפיזי בחדרנו במלון. . אח"כ טיילנו ברחובות מרכז העיר והכיכר המרכזית.

לינה בפוטוסי במלון Hostal Libertador . http://www.hotelgranlibertador.com/

יום 9, יום ג' 4 אוק'- איוני Uyuni

בסביבות השעה 0900 בבוקר, נסיעה באוטובוס ציבורי לעיירה איוני Uyuni (שבע שעות). האוטובוס ביצע עצירות בדרך להתרעננות . היו בו מקומיים וגם מספר תיירים. הגענו לאיוני בסביבות השעה 1600. חיפשנו מלון מתאים במרכז העיירה ומצאנו כזה, ממש ברחוב הראשי. בטווח הליכה קצר לכל מקום בעיירה.

איוני היא עיירה ממנה יוצאים לטיולים בשמורת הטבע המדהימה סלאר דה איוני. זו הסיבה מדוע הגענו לכאן. כששים אלף תיירים מגיעים לכאן בשנה. את הביקור בשמורה אין להחמיץ. שיא עונת הטיולים כאן הוא בחודשים יוני-ראשית ספט'. חודשים דצמ'-אפריל הם גשומים. הטמפרטורות בשמורה קיצוניות. בלילה הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס וביום היא יכולה להגיע גם ל 30 מעלות. מומלץ להצטייד לטיול זה בבגדים חמים (כולל צעיף, כובע חם ,כפפות),שק שינה, קרם שיזוף, משקפי שמש, תרופות למקרה הצורך, חטיפי אנרגיה, נייר טואלט. לשתות הרבה מים במהלך הטיול.

ידענו מראש שניתן להזמין טיול באיוני מהיום למחר. לכן, עם הגעתנו ביקרנו בשתי סוכנויות תיירות מומלצות ברחוב הראשי של העיירה, עליהן היה לנו מידע מוקדם. סיכמנו עם אחת מהן, על טיול של ארבעה ימים בשמורה, שיצא בג'יפ למחרת היום. הטיול כולל ארוחות, לינה, נסיעה של שישה אנשים בג'יפ עם נהג שהוא גם מדריך.

העיירה פוטוסי מונה כ 10,000 תושבים. היא נמצאת במקום מדברי, מרוחק, נידח ומבודד. הבטנו על הרחוב הראשי מבעד חלון חדרנו במלון וחייכנו. הוא נראה לנו כמו רחוב בעיירה של המערב הפרוע. אולי רחוב בעיירת רפאים. פה ושם ג'יפ נוסע . מעט אנשים ברחוב. תרמילאים חוצים מדי פעם את הרחוב, עם או בלי תרמיל "מוצ'ילה" על הגב , או מתהלכים לצדו, כאילו היו אקדוחנים.

את שעות הערב ניצלנו להתארגנות לקראת הטיול של ארבעת הימים הקרובים בשמורה.

לינה - מלון באיוני.

יום 10, יום ד', 5 אוק- סלאר דה איוני Salar de Uyuni

היום אנו מתחילים טיול של ארבעה ימים באזור של שמורות טבע ונופים בלתי רגילים. נהוג לקרוא לאזור זה סלאר דה איוני. כך גם אתייחס אליו, אם כי זה לא מדויק. פורמלית , השם סלאר דה איוני מתייחס לשמורת המלח בלבד, לה נקדיש את יומנו הראשון. מעשית, בקרב המטיילים, מדובר על אזור רחב יותר ,בו מטיילים כארבעה ימים והוא כולל ,בנוסף לשמורת המלח סלאר דה איוני, גם את "הרמה הגבוהה" אלטיפלאנו ואת שמורת אדוארדו אברואה .

אקדים ואומר, שהביקור בסלאר דה איוני (בהגדרה המרחיבה) הוא מהנפלאים שעשינו בכל הטיולים שעשינו בעולם.

זה אזור גדול, שחלק לא קטן ממנו מכוסה מלח. כאילו היה שלג. הגבהים בו הם של 3600 עד 5400 מ' מעל פני הים. יש בו נופים ותופעות וולקניות מהיפים שיש, הרי בראשית, אגמים בצבעים שונים, בעלי כנף ,כפרים נידחים וציוריים . בקיצור כל מה שאנו אוהבים.

עם זאת, טיול בשמורה טומן בחובו סיכונים. הטיול הוא באזורים נידחים. אין תקשורת, אין שרותי בריאות, תשתית התיירות בסיסית. אפשר גם שכמות ואיכות האוכל המסופקת ע"י מארגני הטיול ,לא תתאים לכל אחד. אין תשתית של כבישי אספלט. רוב הנסיעה היא בדרכי עפר, או בדרך שהרכב "סולל" לעצמו. נוסף על כך, דבר שלא ידענו מראש, נהגי הג'יפים נוסעים במהירות גבוהה ויש לא מעט תאונות דרכים עקב כך. אנו לא חווינו תאונה, אולם שמענו על כזו ממטיילים אחרים. לכן, מומלץ לבחור בקפידה סוכנות תיירות שיש לה מוניטין של נהגים וכלי רכב טובים. מומלץ בכל פה לטייל כאן. מינימום ארבעה ימים. מידע חשוב על טיול באזור זה ,ראו גם בקישור הבא https://wikitravel.org/en/Salar_de_Uyuni

בסביבות השעה 1030 בבוקר יצאנו בג'יפ לטיולנו בשמורה. בג'יפ היו שלושה זוגות תיירים ועוד נהג – שניים בגילנו משוודיה, שניים צעירים מאתנו מצרפת ורעייתי ואנוכי מישראל. הטיול הוא במסלול מעגלי וליתר מדויק מלבני. יוצאים מאיוני, נוסעים מעט צפונה, אח"כ מערבה. יורדים דרומה, אח"כ מזרחה וצפונה חזרה לאיוני.

היום הראשון לטיול בשמורה התנהל כולו באזור מישורי ענק המכוסה במלח, הגדול בעולם. מישור זה נמצא בגובה של 3,600 מ' ויותר מעל פני הים. תחילה ביקרנו בכפר קטן הקרוי קולצ'אני Colchani , המרוחק כ 20 ק"מ צפונית מהעיירה איוני. שם ראינו עובדים הקוצרים מלח מהאדמה. מלח המיועד למאכל וגם לצרכים אחרים. בכפר ראינו בית מלון קטן, הבנוי מבלוקים של מלח. יתר בתי הכפר היו בנויים מאבן , לרבות כנסיית הכפר. בתים דהויים, מקורים בגגות עם צמחיה יבשה ,חלקם נטושים כנראה. יש מסילת ברזל העוברת כאן והמלח מכאן מובל ליעדיו ברכבת. משם המשכנו מערבה אל מרכז מדבר המלח, וביקרנו באי הקרוי איסלה אינקאסי Isla Incahuasi , קרוי גם אי הדגים Isla de los Pescados. האי הוא גבעה הררית המתרוממת ממישור המלח. המקום נקרא אי, משום שלפני עשרות אלפי שנים היה כאן אי, שהתרומם מתוך אגם מלוח. האגם נעלם והתחלף במלחה לבנה. ה"אי" נותר במקומו.

הנוף של האי ושל המלחה הנשקפת ממנו מרהיבים. באי הבולט בצבעו החום, על רקע הלבן של המלחה מסביב, זרועים עשרות רבות של קקטוסים, המתנשאים לגובה של מספר מטרים, בצורות שונות. מתהלכים באי בשבילי הליכה מסודרים ומתרשמים מנופים ייחודיים. אנו לא המטיילים היחידים על האי. לצדנו נעמדו עוד כשישה ג'יפים עם מטיילים. המראה מהאי של ג'יפ צבעוני, הנוסע בודד על המלחה הלבנה ומותיר אחריו את עקבות גלגליו מרהיב ומונצח מידית בצילום.

יעדנו האחרון להיום היה הכפר סן חואן San Juan , בו גם לנו בהוסטל בסיסי. הכפר ציורי ממש. מעין כפר רפאים נידח, עם כנסייה קטנה, בעלת שני צריחים וחצר המוקפת גדר אבן. בכפר מספר רחובות עם בתים מתפוררים וברקע מלחת הענק. שילוב של מראות וצבעים יפהפיים. הגענו לכאן בשעת דמדומים וורודה. הכפר נמצא מעט מעבר לקצה הדרומי של מישורי המלח הענקיים.

לינה בכפר סן חואן , סלאר דה איוני.

יום 11,יום ה' , 6 אוק- אזור ה"רמה הגבוהה" אלטיפלאנו Altiplano

את היום השני לטיולנו התחלנו באזור הקרוי האלטיפלאנו Altiplano (הרמה הגבוהה) , מדרום למדבר המלח, בקרבת הגבול עם צ'ילה. אזור זה שונה בנופיו ממישורי המלח בהם היינו ביום הקודם. אם אתמול שלט בנוף הצבע הלבן , היום הוא התחלף בחום, בהרים שפסגותיהם מושלגות, מלחות לבנות קטנות ובלגונות (אגמים) בצבעים מרהיבים.

אנו עוברים דרך כפר ציורי נחמד הקרוי צ'יגואנה Chiguana . בו כנסיה לבנה יפה ,גדולה יחסית ולידה כנסיה קטנה ומיושנת, הבנויה מאבנים טבעיות ומקורה בצמחיה יבשה. נראה שהכנסייה הלבנה החליפה את הקטנה. בכפר בית קברות מקסים לו מראה בובתי. מצבות קבר צבעוניות ומקושטות. בחלקן מוצב דגם של צבעוני של בית, עם גג משופע, דלת כניסה, קירות וחלונות . בתי הכפר עצמם צבועים בצבעים שונים. מעניין היה לבקר כאן.

אנו נוסעים בנופים נפלאים וקסומים. כאילו לא מהעולם הזה. הדרך מטפסת ועוברת במעבר הכרחי (pass) על הר ויורדת. מגיעים ללגונות יפהפיות של הרמה הגבוהה. תחילה לגונה קנייאפה Laguna Cañapa . לגונה כחולה ,באמצע מלחה קטנה לבנה ,המוקפת גבעות והרים חומים. לידה לגונת הדיונדה Lagoona Hedionda , לה מראה דומה. בשתי הלגונות עופות פלמינגו וורודים ויפים. אנו בטווח של 30-15 מטרים מלהקות הפלמינגו. מסביב צומח נמוך צהבהב, המוסיף חן למראה הכללי. ואני מצלם. ללא הפסקה. מקסים. קסום.

הגובה הממוצע באזור זה הוא 4200 מ' עד 5400 מ'. קר. אנו מגיעים למקום הקרוי "עץ האבן" Arbol de Piedra . הטבע יצר כאן צורת סלע מיוחדת, בגובה 7 מ', מאבן חול רכה, הנראית כמו עץ. לה גזע צר ומעליו גוש אבן רחב. המראה יפהפה.

ממשיכים לנסוע דרומה עוד 18 ק"מ ומגיעים למקום היפה ביותר, בעיני, בטיול זה של ארבעת הימים. מגיעים אל הלגונה האדומה Lagoona Colorada . המראה מהמם. לגונה גדולה שצבע מימיה ורוד, עם נגיעות של חלקים כחולים. בשוליה רצועות צבע לבן של מלח, ברוחב של מספר מטרים. מעבר להן, צומח עשבי צהוב ונמוך וברקע הרים חומים גבוהים ומושלגים. במי הלגונה עופות פלמינגו. בעשב הנמוך רועה עדר חמורים. ההיית או חלמתי חלום. נוף קסום. נדיר.

בסוף היום אנו מגיעים אל מקום הלינה שלנו, הנמצא בקרבת הלגונה האדומה. זהו מקום לינה בסיסי הקרוי Laguna Colorada Simple Moutain Lodge .

יום 12, יום ו' , 7 אוק –שמורת אדוארדו אברואה Eduardo Abaroa National Reserve

בבוקר אנו נוסעים מספר קילומטרים דרומה אל שמורת טבע הקרויה אדוארדו אברואה Eduardo Abaroa Andean Fauna National Reserve . יעדנו הראשון בשמורה הוא אתר בשם "גייזר סול דה לה מניינה" Sol de la Mañana Geyser ("גייזר של שמש הבוקר") . באתר, המשתרע על שטח של כעשרה קמ"ר, בגובה של 5000-4800 מ' ,יש פעילות וולקנית מעניינת בקרקע. הביטויים לכך-קיטור היוצא מהאדמה , שטחי בוץ רותח ומבעבע היוצרים צורות מרהיבות , בריכות ומעיינות גופרית ,גייזרים- חורים באדמה מהם יוצאות התפרצויות של מים וגז לגבהים שונים, עד עשרות מטרים . האזור, כולל ההרים שבסביבה מוכר בפעילות הוולקנית המתרחשת בו. באחד ההרים שמסביב , בקו הרקיע, אנו מבחינים בעמוד עשן היוצא ממנו. המראה מרתק. קר. אנו בגובה רב ולא מרגישים כל בעיית גובה. כנראה שהסתגלנו מזמן.

ממשיכים דרומה . דרך העפר עליה אנו נוסעים, חוצה שתי לגונות מקסימות. הלגונה הירוקה Lagoona Verde והלגונה הלבנה Lagoona Blanca . הלגונה הירוקה היא היפה מהשתיים. צבע המים ירקרק בהיר, בשוליה לבן של מלח ,מעבר לו אדמה חומה ,ברקע הרים חומים מושלגים, שכאילו פיזרו עליהם אבקת סוכר. השמיים כחולים ,זרועי עננים. גם הלגונה הלבנה יפה. איזה נוף מרהיב. צילום פנורמי מתבקש. לצערי ציוד הצילום שברשותי לא אפשר זאת. גם כך יצאנו מכאן עם צילומים נפלאים.

לקראת השעה 1600 לערך, הגענו לנקודת מעבר בגבול בוליביה -צ'ילה , הקרובה לסן פדרו דה אטקמה שבצ'ילה San Pedro de Atacama , שם נפרדו מאתנו זוג הצרפתים שטיילנו עמנו. בג'יפ נותרו הזוג השוודי ואנחנו. עם זוג זה שמרנו על קשר, שנים לאחר הטיול.

לקראת ערב הגענו למקום לינה מצפון לשמורת אדוארדו אברואה.

יום 13, יום שבת, 8 אוק' – חזרה לאיוני Uyuni ונסיעת לילה לאורורו Oruro

היום הוא היום הרביעי והאחרון בטיולנו באזור המכונה סלאר דה איוני (הגדרה מרחיבה) . נוסעים צפונה, כשיעדנו הראשון הוא מקום הקרוי "עמק הסלעים" Val de las Rocas. מקום בו מקבץ גדול של צורות סלע מיוחדות , בגבהים של עד עשרות מטרים, אותם יצר הטבע.

המשכנו עוד מעט בנסיעה צפונה והגענו לכפר מקסים, בשם וייה אלוטה Villa Alota , על ציר מספר 701. בסמוך לכפר עדרים של אלפקות עם רועים. ליד הכפר עובר נחל, בו נשים כובסות. את הכביסה הן מייבשות על גבי שיחים. רחובות הכפר מרוצפים אבן. הבתים בנויים מאבן מקומית, מקורים בצמחיה יבשה. כנסיית הכפר בנויה באופן דומה.

נוסעים בדרך 701 לכיוון צפון מזרח ומבקרים בכפר נוסף, הקרוי קולפינה Culpina . כפר יפה ומסודר, שבתיו צבועים באופן מקסים. בית בצבע צהוב, לידו בצבע ירוק בהיר ושוב צהוב וחום וירוק בהיר וכן הלאה. ניכר שהתושבים המקומיים מקפידים על אסתטיקה. מסגרות החלונות צבועים לבן, בתחתית הבית רצועה של 40 ס"מ לערך צבועה חום, או מרוצפת אבן. פה ושם נטוע עץ לנוי. מדי פעם רואים אישה בבגדים מסורתיים עוברת ברחוב ועל גבה ילד עטוף בבד, המשמש לו כמנשא. מספר ילדים משחקים בפינת הרחוב. רחובות הכפר מעפר , כמו בכל המקומות בהם היינו בארבעת הימים האחרונים.

משם המשכנו אל העיירה סן קריסטובל San Cristibal, גם היא על ציר 701. ביקרנו ברחובות העיירה ובכנסייה שלה. עיירה נידחת, דרום אמריקאית טיפוסית.

בסביבות השעה 1500 הגענו חזרה אל העיירה איוני. טרם כניסתנו לעיירה, ביקרנו ב"בית קברות" לקטרים וקרונות רכבת , הנמצא מדרום לאיוני. זהו מתחם בו רוכזו גרוטאות של קרונות וקטרים שפעלו באזור ויצאו מכלל שימוש.

באיוני נפרדנו מזוג החברים השוודי ומהנהג שלנו. חזרנו למלון בו היינו ביומנו הראשון כאן ,קיבלנו חדר למנוחה קצרה ולהתרעננות. בשעה 1700 יצאנו לטייל בעיירה .ביקרנו בשוק, ברחוב הראשי ובמספר סמטאות. קודם לטיול, הלכנו לתחנת הרכבת ורכשנו כרטיסי נסיעה לרכבת, היוצאת מאיוני סמוך לחצות ומגיעה לעיר אורורו Oruro בבוקר למחרת (נסיעת לילה).

בשעה היעודה עזבנו את המלון כשתרמילי ה"מוצ'ילה" על גבינו ויצאנו לעבר תחנת הרכבת הסמוכה. הרכבת לאורורו יצאה בזמן ואת הלילה העברנו בנסיעה זו.

יום 14, יום א', 9 אוק' – לה פאז

ב 0700 בבוקר הרכבת הגיעה לאורורו. לא התעכבנו בעיר זו . הלכנו לתחנת האוטובוסים ,ממנה יוצא אוטובוס כל שעה אל לה פאס. עלינו על אוטובוס ובתוך כשלוש שעות הגענו ללה פאס. הפעם ההגעה לעיר הייתה באור יום. מראה העיר מדרך הגישה אליה היה מעניין מאוד. הדרך עוברת בחלקה הגבוה של לה פאס (אל אלטו) בגובה מעל 4000 מ' ויורדת מספר מאות מטרים אל מרכז העיר . חלק מהעיר בנוי על שפת קניון. הגענו ללה פאס בסביבות השעה 1130. לקחנו מונית שהסיעה אותנו למלון בעיר. פרקנו הציוד בחדר המלון ויצאנו לטייל בעיר.

היום יום ראשון. המוני אנשים נוהרים לפארקים וממלאים את כיכרות העיר. הלכנו על הפראדו לכיכר אסטודיאנטה Plaza de Estudiante ומשם לפארק העירוני. לאורך הפארק דוכנים לממכר דברי אומנות ומלאכת יד (ארטנסיה) , דברי מזון, פרחים, ספרים וכו' וכו'. על הדשאים מתבצעת פעילות ספורט ויש גם התקבצויות של מקומיים. אוירה נחמדה ומראה יפה. ביקרנו גם בכיכרות ורחובות שונים במרכז העיר.

לינה - לה פאס, מלון Rosario .

יום 15, יום ב', 10 אוק' – טיסת בוקר לאקוודור

בשעה 0900 בבוקר עזבנו את לה פאס ובוליביה בטיסה אל לימה (פרו) ומשם בטיסת המשך אל קיטו, בירת אקוודור. היום נתחיל בטיול של שבועיים באקוודור ובגלפאגוס.

לסיכום

הטיול בבוליביה היה מקסים, מרתק וחוויתי. הוא היה שילוב של מראות אנושיים אוטנטיים בערים ובכפרים ושל נופים ותופעות טבע מרהיבים וייחודיים. מי שרוצה להכיר את דרום אמריקה האוטנטית, חייב לבקר בבוליביה .

כאמור, אף שטיול זה בוצע ב 2005, תוכנו ותיאוריו תקפים ומתאימים גם לעת כתיבת מאמר זה, יוני 2018.

לסיום, סיפור אנקדוטה הקשורה לטיול שביצענו בבוליביה בספט'/אוק' 2005 .

טיול שהתקיים ושלא

בספטמבר שנת 2003 יצאנו לטיול של חודש ימים בדרום אמריקה. התכנון היה לבקר תחילה שבועיים בפרו, לסיים בעיירה הפרואנית פונו Puno , באגם טיטיקקה ומשם לעבור באוטובוס לבוליביה לשבועיים נוספים. הטיול בפרו התנהל כמתוכנן.

בתאריך 13 אוקטובר 2003, היינו אמורים לעבור מפרו לבוליביה, בתחבורה ציבורית (אוטובוס) מהעיירה פונו ללה פאס ,בירת בוליביה. ימים ספורים לפני המעבר לבוליביה, הגיע מידע משם על מהומות והפגנות המונים בבוליביה. יום לפני המעבר, הגיעו מספר תיירים צעירים מבוליביה אל פונו, בה שהינו. הם סיפרו על מהומות אלימות, חסימות כבישים, יריות ועל כך ששדה התעופה נסגר. הם מסרו שהצליחו להימלט בדרך לא דרך והמליצו חד משמעית לא להיכנס למדינה. קיבלנו החלטה לבטל הטיול בבוליביה . לחילופין,המשכנו לטייל כשבועיים נוספים בפרו.

יצוין, כי מידע על אי יציבות פנימית בבוליביה, עם התפרצויות אלימות, אחת לכמה שנים, היה בידינו בשלב תכנון הטיול. היו גם אזהרות של משרד החוץ האמריקאי למטיילים. אולם טרם נסיעתנו, לא היה מידע ספציפי על מהומות ואי סדר . הרקע העיקרי למהומות הייתה מחאה נגד הממשלה, המאפשרת פעילות חברות בינלאומיות זרות , "השודדות" את משאבי בוליביה ועמה, לדברי המפגינים .

בחודש ספטמבר, שנת 2005, חזרנו לדרום אמריקה, שוב לחודש ,לטיול עצמאי של שניים (רעייתי ואנוכי). שבועיים ראשונים בבוליביה ושבועיים נוספים באקוודור ובגלפאגוס (מאמר נפרד על הטיול לאקוודור ובגלפאגוס ,ראה בבלוג זה). הפעם הטיול התנהל כמתוכנן ובהחלט היה חשוב לא לוותר עליו. זאת, למרות שהיו עדיין אזהרות מסע לבוליביה.

מאחר ונושא חוסר היציבות הפוליטית והחברתית השפיע על ביטול טיולנו בבןליביה ב 2003 ועל החלטתנו לבקר בה בכל זאת ב 2005 , ארחיב מעט על מה שהתחולל בבוליביה אותן שנים. ליתר דיוק בשנים 2005-2000. יצוין, כי באותן שנים לא היינו מצויים בפרטים שיתוארו כאן. ידענו כללית על הפגנות ואי יציבות ועל אזהרות מסע. הנה מה שהיה בבוליביה בשנה ובחודש בו התכוונו להיכנס אליה ( 2003) וההמשך עד לסוף שנת 2005 . תיאור האירועים מצביע גם על האופי והלכי הרוח בבוליביה.

השנים 2005-2000 התאפיינו בחוסר אי יציבות חברתית, פוליטית . הביטויים לכך, הפגנות המוניות של בני ילידים , ארגוני עובדים ולאומנים , נגד מדיניות הממשלה הבוליביאנית , שגררו תגובות דיכוי אלימות מצד הצבא והמשטרה, עם עשרות הרוגים. המפגינים חסמו צירי תנועה, השביתו את המשק ויצאו להפגנות המוניות במקומות שונים במדינה ובעיקר בלה פאס.

הסנונית הראשונה למחאה העממית הייתה בשנת 2000, בקוצ'במבה.

בסוף המאה ועשרים הכלכלה בבוליביה סבלה מירידה חדה במחירי המתכות (בעיקר בדיל) בעולם. במטרה לאושש את הכלכלה, הממשלה המקומית החליטה על עידוד השקעות זרות, הפרטה וליברליזציה. היא גם החליטה, תחת שלטונו של הנשיא Hugo Banzer בלחץ אמריקאי, להקטין ולהגביל את גידול צמח הקוקה Coca ,לו שימושים שונים, גם לייצור סם הקוקאין . בצמח זה נעשה שימוש ע"י קהילות הילידים, בין היתר, לשתיית תה , ללעיסה וגם לצרכים רפואיים,.

בשנת 1999 חתם נשיא המדינה הוגו בנזר על הסכם עם קונסורציום בינ"ל פרטי לטיהור, הפעלה ושיפור מערכת מי השתייה בעיר קוצ'במבה , השלישית בגודלה במדינה. משמע, הפרטת מערכת אספקת המים לעיר. תוך חודשים, הקונסורציום העלה את מחירי המים לתושבים, פי שלושה. זה הביא, לתסיסה ולמחאות נגד המוניות בקוצ'במבה, בשנת 2000. הממשלה נאלצה לבטל ההסכם בעניין המים. הנשיא נאלץ להתפטר באוגוסט 2001. הוא הוחלף ע"י חורחה קירוגה Jorge Quiroga .

מגדלי צמחי הקוקה עוררו הפגנות ומחאות מצידם, בראשות אוו מוראלס Evo Morales, שעוד ייבחר לנשיא בהמשך. בני הילידים, בראשות מוראלס ואחרים, דרשו גם יותר זכויות ומעורבות בשלטון לעצמם. ברקע התקיים משבר נוסף. משבר בתחום הגז הטבעי. קונסורציום של חברות אנרגיה מבריטניה וספרד קיבל על עצמו פרויקט לפיתוח ויצוא של מאגרי הגז הטבעי של בוליביה. רצונו היה להקים צינור גז שיגיע לנמל בצ'ילה ומשם בהובלה ימית לארה"ב ומקסיקו. הבוליביאנים הלאומניים התנגדו. בני בוליביה עוינים את צ'ילה ,לה הפסידו במלחמה בסוף המאה ה 19 את המוצא לים. הם דרשו להעביר הצינור דרך פרו. הם דרשו גם להשאיר את הרווחים מהגז בבוליביה לצרכיה. המחאה נמשכה והנשיא התפטר ב 2002.

גם יורשו נאלץ להתפטר ולעזוב המדינה ב 18 אוקטובר 2003 , כשהעימות החברתי פוליטי הגיע לשיאו. בוליביה רגישה מאוד לנושא ניצול משאביה הטבעיים ע"י זרים,שנעשה מאז המאה ה 15. גל של שביתות ,חסימות כבישים והפגנות עממיות, שטף את המדינה. ב 29 ספטמבר 2003 שותקה המדינה בשביתה כללית. צירי התנועה ללה פאס נחסמו ע"י המפגינים ונוצר מחסור במזון ודלק בעיר הבירה. באוקטובר 2003 (ממש בימים בהם היינו אמורים להיכנס לבוליביה) נהרגו כ 60 אזרחים מפגינים באזור לה פאס, בדיכוי אלים של המשטר. נבחר נשיא חדש, קרלוס מסה ,שהבטיח להביא את נושא מדיניות הגז למשאל עם, כאשר כוונתו להגדיל התמלוגים שישלם הקונסורציום הבינ"ל לבוליביה. המפגינים , בראשות מוראלס, לא הסתפקו בכך. הם דרשו הלאמה של הגז ,פיתוח תעשייתי והשתתפות מוגברת של בני הילידים בשלטון.

הנשיא קרלוס מסה ניסה להלך "בין הטיפות" . להשאיר הגז בידי הקונסורציום ולהגדיל התמלוגים לארצו. הוא אחר את הרכבת. מוראלס ואנשיו דרשו הלאמה של תעשיית הגז והנפט. החברות הזרות, הבינו את שמתרחש והפסיקו כמעט להשקיע. המצב הכלכלי החריף וביוני 2005 קרלוס מסה התפטר . בסוף אותה שנה נבחר מוראלס לנשיא. זאת, לאחר שבשנים 2005-2000 התחלפו ארבעה נשיאים.

אוו מוראלס Evo Morales הוא הנשיא הראשון שבא מהקבוצות האתניות של הילידים. הוא נקט בשורה של רפורמות שהעבירו כוח לקבוצות הילידים ובעיקר לאיימרה Aymara. הוא הלאים תעשיות שלמות ובראשן את הגז והנפט והתיר שימוש חוקי בצמח הקוקה Coca . השקט חזר לבוליביה ומוראלס עדיין בשלטון גם היום ( 2018) .