פרובאנס, צרפת – "יהודי האפיפיור" וסיפורן של ארבע קהילות Provence, France –"Juifs du Pape" & Four Jewish Communities Tale

הקדמה

זהו סיפורן של ארבע קהילות יהודיות קטנות, ששכנו בארבע עיירות בחלק הצפון מערבי של פרובאנס באזור ווקלוז Vaucluse,בדרום צרפת.

קהילות אלה חיו בחסות ובהגנה מסוימת של הכנסייה הנוצרית,אולם תחת הגבלות קשות, השפלה ואפלייה. יהודי קהילות אלה כונו "יהודי האפיפיור".

הקהילות שכנו באביניון, קאביון Cavaillon, קרפנטרה Carpentras ו איל-סור-לה-סורג,  L’Isle-sur-la-Sorgue.

מאמר זה מספר את סיפורן של קהילות אלה ומציע טיול של יום (ויותר) בכפרים ובערים בהן חיו ופעלו קהילות אלה.

המאמר משלים מאמרים נוספים על טיול בפרובאנס, שפורסמו בבלוג זה, כדלקמן:

פרובאנס - בעקבות פריחת הלבנדר  https://www.lametayel.co.il/posts/d4lxqg

פרובאנס - בעקבות ואן גוך  https://www.lametayel.co.il/posts/eqelp1

פרובאנס – מדריך מקיף לטיול  https://www.lametayel.co.il/posts/y24xmg

פרובאנס – מסלול טיול מפורט  https://www.lametayel.co.il/posts/qvxgmn

פרובאנס – שווקים  https://www.lametayel.co.il/posts/xvkxq5

רקע היסטורי

משנת 1274 ועד ל 1791 (לאחר המהפיכה הצרפתית) אזור ווקלוז היה חלק ממדינת האפיפיור שנקראה רוזנות וֶנֶסֶן Comtat Venaissin. יהודים שהוגלו ממקומות שונים באירופה מצאו כאן מקלט. הם הגיעו לכאן בעקבות גירוש מאנגליה בשנת 1290, גרוש משטחי מלך צרפת (בצרפת הצפונית) ב 1394, מספרד ב 1492, מפורטוגל החל ב־1497 ועוד. עיקר ההגירה לכאן התרחש בסוף המאה ה 15 בעקבות גירושי ספרד ופורטוגל.

מדינת האפיפיור הסכימה לקבל את היהודים המגורשים אולם הטילה עליהם הגבלות קשות. יהודים אלה שנקלטו באזור ווקלוז כונו "יהודי האפיפיור" Juifs du Pape. בנוסף לחסות שקבלו, אולצו היהודים לשלם לכנסייה מסים תמורתה.

כבר מאז המאה ה־13 היהודים, גברים ונשים, אולצו ללסמן את בגדיהם באופן מיוחד ובולט. הם נדרשו לשאת טלאי צהוב על הבגד העליון, לחבוש כובע מחודד ועוד סימני קלון שהומצאו מדי פעם. המטרה היתה להרחיק ולבדל את היהודים מהקהילה הנוצרית ולשים על מצחם אות קין משפיל.

בנוסף, היהודים אולצו להתגורר בגטאות צרים (בד"כ ברחוב קטן אחד או שניים). גטאות הוקמו בכל ארבע הקהילות. לא ניתן היה לחרוג משטח הגטו שהוגדר. כשהיה צריך להגדיל שטח למגורים, היהודים נאלצו לבנות לגובה. במקומות הכניסה לגטו הוצב שומר נוצרי שאת שכרו מימנה הקהילה.

חופש התנועה של היהודים הוגבל והוטלו עליהם הגבלות על עיסוקם לצורך פרנסה.

היהודים הורשו לקיים את מצוות הדת, אך תוך הגבלות שונות ובתנאי חיים קשים יחסית. הם היו למעשה נעדרי זכויות ונטולי מעמד כלשהו. למעשה, היו נתונים לחסדי השליט המקומי.

בשנת 1501 גורשו גם יהודי פרובאנס, למעט אלה שהיו באזור ווקלוז במדינת האפיפיור . יהודי אזור ווקלוז  חיו בבידוד בארבע קהילות  והיו מנותקים ממרכזים יהודיים אחרים בעולם. כתוצאה מכך הם שמרו על שפה פרובאנסלית ייחודית, שהושפעה מהלדינו. היה להם גם נוסח תפילה ייחודי, שהושפע מהנוסח הספרדי.

מספרם הכולל של היהודים בכלל ארבע הקהילות היה כאלפיים, אם כי הוא השתנה מעת לעת כתוצאה מריבוי טבעי והגירות אל/מ קהילות אלה.

היו שהורשו להקים בית כנסת ובמתחם שלו להפעיל גם מקווה ומאפיה. בתי הכנסת שהוקמו במאה ה־18 בקאביון ובקרפנטרה ושרדו מספקים עדות לכך. היו בתי כנסת שהוקמו גם בתקופות קודמות יותר אולם הם לא שרדו. אלה שהוקמו במאה ה־18 שרדו, שופצו וניתן לבקר בהם גם כיום, בדומה למוזיאון, אף שאינם פעילים ואין קהילות יהודיות במקומות אלה.

עד סוף המאה ה־19 ראשית המאה ה־20, הצליחו הקהילות בארבע מקומות אלה, לקיים חיי קהילה ששמרה על קיום מצוות הדת והמורשת. זאת, תחת רדיפות מהם סבלו מדי פעם מצד שכניהם הנוצרים, שבחלקם כללו מעשי אלימות ורצח.

מאז ראשית המאה ה־20 חדלה להתקיים נוכחות של יהודים בארבעת העיירות המדוברות. זאת, למעט קהילה יהודית חדשה של מהגרים יהודים הקיימת היום באביניון.

אביניון Avignon

אביניון היא עיר ידועה ומפורסמת בצרפת. מספר תושביה כ 90 אלף. במטרופולין של אביניון כ 500 אלף תושבים. כארבעה מיליון תיירים מבקרים באביניון בשנה (כולל תיירות פנים).

לאביניון חשיבות היסטורית, בהיותה בירתה של הנצרות הקתולית ומקום מושב האפיפיור במשך שבעים שנה, במהלך המאה ה־14 . אביניון גם היוותה מרכז חשוב של אומנות בכל צרפת.

הגטו היהודי באביניון נקרא גם “la cité juive” . הוא היה מבוך של רחובות צרים -רחוב אברהם Rue Abraham ורחוב יעקב Rue Jacobהכניסה אל הגטו באביניון הייתה דרך שני שערים.

 במאה ה־14 התגוררו בגטו מעט יותר מאלף איש. כשהקהילה גדלה, נאלצו לבנות לגובה של 6-5 קומות בגטו. בעיר היה מחסור תמידי במי שתיה. הצפיפות, הלכלוך חוסר האוורור, והעוני בגטו היוו מלכודת מוות בתקופה של מגיפות.

המגיפות פגעו בכולם. יש עדויות שרופאים יהודיים גילו אומץ, תושייה והקרבה בהתמודדות במגיפות וזכו להערכה מצד שכניהם הנוצרים, שגם בהם טיפלו.

בשנת 1569 גורשו היהודים מאביניון, בהוראתו של האפיפיור פיוס החמישי. ואולם, בהדרגה הם חזרו אל העיר. לאחר המהפכה הצרפתית (1789) עזבו רוב היהודים את אביניון.

למרות ההגבלות, ההשפלה, הצפיפות והעליבות שבחיי היהודים בגטו , הם קיימו פעילות אינטלקטואלית ורוחנית ערה. בית הכנסת היה המרכז.

בית הכנסת של אביניון  Synagogue d'Avignon ממוקם כיום בקצה רחוב יעקב Rue Jacob מול כיכר ירושלים הקטנה Place Jérusalem. הוא הוקם במאה ה־19 ,לאחר שבית הכנסת הקודם, שהיה באותו מקום, נהרס בשריפה ב 1844. בית הכנסת  הקודם שנשרף הוקם בשנת 1348 ובמתחמו היו גם מאפייה, משחטה, אטליז ומקווה טהרה.

בית הכנסת הנוכחי, נבנה בשנת 1845 בסגנון ניאו-קלאסי בהשפעת עיצוב מקדש יווני. בית הכנסת פתוח למבקרים בכל ימות השבוע למעט בימים שבת וראשון.

היום קיימת קהילה יהודית קטנה בעיר המונה כאלף איש, והמורכבת ממהגרים, בעיקר מצפון אפריקה  ומזרח אירופה.

קאביון Cavaillon

קאביון היא עיר קטנה המונה כיום כ 26 אלף נפש, וממוקמת כ 36 ק"מ דרומית מזרחית לאביניון (35 דקות נסיעה), במחוז ווקלוז.

מאז המאה ה־14 הייתה קהילה יהודית בקאביון. אפשר שהיתה נוכחות יהודית במקום עוד קודם לכן. מדינת האפיפיור ששלטה בין היתר באזור ווקלוז, נתנה חסות ליהודי קאביון, כמו גם ליתר היהודים בארבע הקהילות  שחיו באזור זה. מדינת האפיפיור הגדירה תקנות, שהיו שונות לחלוטין מאלה של שליטי צרפת החילוניים, שלמעשה גרשו את היהודים. 

מדינת האפיפיור סיפקה ליהודי קאביון מקלט והגנה. מאז שנת 1453 הם רוכזו בגטו נפרד ברחוב קטן שאורכו כ 50 מ' בלבד, הקיים עד היום ברחוב העברים  Rue Hébraïque. למרות ההגנה והחסות שניתנו לקהילה, בשנים 1456 וכן 1485 נעשו פרעות ביהודים ע"י נוצרים מקומיים באמתלות שווא.

בצידו הצפוני של רחוב העברים נפרץ שער בשנת 1772, ברחוב שבראן Rue Chabran. בשער הוצב שומר נוצרי חמוש לצורך הגנה על היהודים.

היהודים סבלו מהגבלות קשות שהוטלו עליהם בעיסוק, תנועה, לבוש ועוד. הם אולצו לענוד טלאי צהוב והגברים אולצו לחבוש כובעים צהובים, זאת על מנת לבדל אותם מהאוכלוסייה המקומית ולהבטיח את אכיפת ההגבלות עליהם.

במאה ה־15 הורשו היהודים בקאביון להקים בית כנסת בגטו המקומי. למרות שהוטלו עליהם הגבלות בעיסוק, תנועה ולבוש, חייהם היו שלובים באלה של הנוצרים.

בית קברות היהודי היה קיים בקאביון מאז המאה ה־14. היום אין לו זכר. בית הקברות נמצא תחת מגרש חנייה בדרום העיר, ליד תחנת מידע לתייריםTourist Heart of Luberon Provence   , הסמוכה  לרחוב Place du Clos . יש במקום שלט המציין את עובדת קיומו בעבר של בית קברות היהודי.

הקהילה היהודית בקאביון מנתה בשיאה כמאתיים נפש (בסוף המאה ה־18 היו בה כ 150 איש). בית הכנסת היווה מרכז בחיי הקהילה. במתחם בית הכנסת היה מקווה קטן ומאפייה. בית הכנסת עבר שיפוצים ושינויים בשנת 1615. בשנים  1772 - 1774 נבנה בית הכנסת מחדש, והוא עומד על תילו עד לימינו אלה.

בית הכנסת אינו פעיל ונמצא בבעלות עיריית קאביון. העירייה הבינה את חשיבותו התיירותית והוא משמש היום כמוזיאון הפתוח לקהל  Synagogue de Cavaillon. המוזיאון פתוח כל יום למעט יום שלישי בו הוא סגור, מומלץ להתעדכן באינטרנט  אודות מועדי/שעות הפתיחה של המקום. במקום מתקיימים סיורים מודרכים הניתנים בכל שעה עגולה והנמשכים 40 דקות. הביקור בבית הכנסת מעניין מאוד והסיור המודרך אינפורמטיבי ומועיל. מאוד מומלץ.  כתובת :  Rue Hébraïque . טלפון : +33 4 90 71 21 06 .

בית הכנסת של קאביון הוא קטן ויפהפה. מעוצב בסגנון ניאו קלאסי ובולט בצבעוניותו. יש בו נברשות תאורה מרשימות (בהן מציבים נרות לתאורה), ארון קודש, גלריה עליונה וכיסא לאליהו הנביא, שהוצב בנישה מוגבהת. השימוש המקורי בגלריה העליונה היה לגברים. הנשים מוקמו תחילה מאחורי פרגוד במעבר צר של בית הכנסת ורק בשלב מאוחר הורשו להתגודד בגלריה ל"עזרת נשים". ניכר לעין שעיריית קאביון מטפחת המקום ומשמרת אותו .

כיום אין קהילה יהודית בקאביון.

קרפנטרה Carpentras

העיירה קרפנטרה מונה כ־ 30 אלף תושבים. היא נמצאת במחוז ווקלוז בצפון-מערב פרובאנס, במרחק של כ־27 ק"מ צפונית-מזרחית לאביניון (30 דקות נסיעה) וכ 27 ק"מ צפונית לקאביון (30 דקות נסיעה).

בקרפנטרה היתה קהילה יהודית כבר מהמאה העשירית לספירה. בשנים 1791-1235 קרפנטרה (כמו כל אזור ווקלוז בפרובאנס) הייתה בשליטת מדינת האפיפיורות, באמצעות רוזנות וֶנֶסֶן Comtat Venaissin  ולא הייתה חלק משלטון המלוכה בצרפת. קרפנטרה הייתה בירת רוזנות זו. האפיפיורים של אביניון לעיתים קבעו את ביתם .

יהודי קרפנטרה היוו חלק מ"יהודי האפיפיור". מדובר ביהודים שהורשו על ידי מדינת האפיפיור לחיות באזור ווקלוז, וכך קיבלו מקלט וחסות מהאפיפיורים ואנשי הכנסייה. זאת, בתמורה לתשלום מס לכנסייה וקבלת הגבלות על הקהילה וחבריה.

למרות ההגנה והחסות, יהודי העיר נרדפו מדי פעם. בשנת 1322 הם אף גורשו כליל מהעיר. לאחר 20 שנה הורשו יהודים לחזור לעיר, אולם רק כ־90 משפחות חזרו אליה. אלה הורשו להקים בית כנסת ובית קברות.

בית הכנסת בקרפנטרה הוקם בשנת 1367. הוא עומד על תילו עד היום הזה, אף שעבר שינויים במהלך השנים. הוא נחשב לעתיק ביותר בצרפת.

בשנת 1460 נתחם אזור מגורי היהודים בגטו והם אולצו לענוד טלאי צהוב ולחבוש כובע מיוחד. במחצית השנייה של המאה ה־ 16 הוצאו שוב צווי גירוש ליהודי הקהילה . בשנת 1571 נותרו בקהילה שש משפחות בלבד. אולם, הקהילה גדלה בהמשך. בשנת 1728 אוכלוסיית קהילת היהודים בעיר הגיעה למספר שיא של כ־2000 איש.

בצידה הדרומי של קתדרלת העיר Cathédrale Saint-Siffrein de Carpentras, שהוקמה במאה ה־15, ממוקמת דלת כניסה צדדית לקתדרלה המכונה דלת היהודים Porte Juif. זאת משום שדרכה הוכנסו יהודים לקתדרלה, בין אם כבולים ומושפלים ובין אם על מנת לשכנעם להתנצר .

פנקס קהילת קרפנטרה מהשנים 1769-1736 נמצא ונחקר ע"י החוקרת ד"ר סימון מרג'ו-אוחנא. חוקרת זו עשתה עבודת דוקטורט בחקר הקהילה היהודית בקרפנטרה ובארבע הקהילות. בשנת 2009 יצא לאור ספרה,  "ספר היחס לאליהו כרמי", בעברית בהוצאת מוסד ביאליק והאוניברסיטה העברית.

כיום, יש בקרפנטרה קהילה יהודית קטנה מאוד (עשרות בודדות) ובית הכנסת פעיל במקום. בית הכנסת מעוצב ושוחזר בצורה יפהפייה, מרשימה, עשירה וצבעונית. במרתפי מתחם בית הכנסת, בדומה לקאביון, יש מקווה טהרה ומקום לאפיית מצות. מאוד מומלץ לבקר כאן.

בית הכנסת של קרפנטרה Synagogue de Carpentras נמצא בכתובת Pl. Maurice Charretier Carpentras. הוא פתוח למבקרים בכל יום למעט בימים שבת וראשון. מומלץ להתעדכן באינטרנט  אודות מועדי/שעות הפתיחה של המקום. https://synagoguedecarpentras.fr/

בנוסף, ניתן ורצוי לבקר גם בבית הקברות היהודי של קהילת קרפנטרה Cimetière Israëlite de Carpentras (יש סימון בגוגל מפס) הנמצא ליד אמת מים Aqueduct ,שהוקמה במאה ה־18 (אמת המים נמצאת ברחוב ב Route de Bédoin). בשנת 1990 בית הקברות על ידי גורמי ימין קיצוני בצרפת. בעקבות כך התקיימה הפגנת תמיכה בקהילה היהודית בה השתתפו כ 200 אלף איש, בהשתתפות נשיא צרפת מיטראן.

העיר קרפנטרה מארחת בסוף יולי ולעיתים בתחילת אוגוסט פסטיבל שנתי למוזיקה יהודית, לרבות מוסיקת כליזמר.

איל-סור-לה-סורג  L'Isle-sur-la-Sorgue

עיר קטנה במחוז ווקלוז בצפון-מערב פרובאנס, המונה כ 20 אלף נפש. ממוקמת באמצע הדרך שבין קאביון לקרפנטרה (כ 30 דקות נסיעה לכל כיוון).

עדות לקיום קהילה יהודית בעיר איל-סור-לה-סורג ישנה כבר מהמאה ה־12. היהודים שחיו כאן היו חלק מ"יהודי האפיפיור"  שקיבלו את חסות מדינת האפיפיור והכנסייה ששלטה בפרובאנס ובמחוז וולקוז.

בסוף המאה ה־15 וראשית ה־16 הגיעו לכאן יהודים ממגורשי ספרד. אלה השפיעו על צביונה של הקהילה שאימצו ממנהגי יהדות ספרד.

בשנת 1501 גירש מלך צרפת את היהודים שחיו באזורים שבשליטתו (צפון ומרכז צרפת). יהודי ארבע הקהילות, שלא היו תחת שלטון המלך, לא נפגעו מכך והן אף קלטו יהודים שגורשו ע"י המלך.

בדומה לקהילות היהודיות האחרות של "ארבע הקהילות" ,גם זו של איל-סור-לה-סורג סבלה מהגבלות, אפליה והשפלות שנכפו עליה על ידי צווים של הכנסייה, שבחסותה הותר ליהודי קהילה זאת לחיות שם. היהודים רוכזו מחוץ לעיר בשטח שיוחד להם, בגטו מוקף חומה, שהגישה אליו הוגבלה. הגטו היה ממוקם במקום שהוא היום במרכז העיר העתיקה, אזור "כיכר היהדות"  Pl. de la Juiverie .

בעיר היו כ 400 יהודים והם התגוררו בשטח של 6000 מ"ר .  הותר להם להקים בית כנסת וזה הוקם במאה ה־16 בגטו, במבנה של שתי קומות.

מבנה בית הכנסת של הקהילה היהודית באיל-סור-לה-סורג נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים, בעקבות פרעות, כולל ב־1793 כחלק מפרעות שנגרמו בעטיה של המהפכה הצרפתית. .

הקהילה היהודית בעיר דעכה במהלך המאה ה־17. בית הכנסת ננטש ונהרס על ידי העירייה המקומית ב  1856. גם חומות הגטו נהרסו ושטח הגטו חובר לעיר. בנוסף, נהרסו כל הבניינים בגטו היהודי, למעט שניים. שני בניינים, שהיו סמוכים לבית הכנסת- Beaucaire building וכן Carcassonne building שרדו.  לגטו אין זכר.

במקום בו עמד בית הכנסת, נמצאת כיום כיכר, שהעירייה המקומית קראה לו "כיכר היהדות"   Pl. de la Juiverie . בקרבת מקום היה ממוקם בית הקברות היהודי. בסמוך לכיכר נמצא היום בית העירייה של איל-סור-לה-סורג.

לאחר המהפכה הצרפתית הוחל שוויון זכויות גם על היהודים והם החלו להיות מעורבים בחיי העיר.

בראשית המאה ה־19 חלק ניכר מיהודי הקהילה בעיר היגרו למרכזים עירוניים גדולים בצרפת. באותה תקופה גם הועבר בית הקברות היהודי כ־1.5 ק"מ דרומית-מערבית למקומו המקורי ,שהיה ליד בית הכנסת. ניתן לבקר במקום. שרידי בית הקברות היהודי נמצאים בכתובת   Chem. du Cimetière Israélite, מספר 377-469.

מאז ראשית המאה ה־20, חדלה  להתקיים בעיר קהילה יהודית.