מבוא
שבט ההימבה הוא אחד השבטים הייחודיים, האוטנטיים והמעניינים ביותר באפריקה.
בני ההימבה שוכנים בעיקר באזור קוננה Kunene שבצפון-מערב נמיביה, סמוך לגבול עם אנגולה. תנאי האקלים המדברי באזור זה, המאופיינים בחום קיץ גבוה ומעט מאוד גשם, מחייבים את ההימבה לאורח חיים של נדידה בעקבות מקורות מים ושטחי מרעה. עיקר פרנסתם היא מגידול בהמות – בעיקר פרות, עזים וצאן. אלה מהווים מקור מזון, סמל עושר ולהם תפקיד מרכזי בתרבותם.
בני ההימבה הם קבוצה אתנית בעלת תרבות קדומה ומסורתית, אשר נשמרה במשך מאות שנים, למרות השפעות קולוניאליות ושינויים מודרניים.
חברי השבט ידועים באורח חייהם הייחודי, במראה הפיזי המרשים שלהם ובמסורות תרבותיות עמוקות שנשמרו במשך מאות שנים. זו חברה של רועים ומגדלי בקר, נוודית למחצה, המקיימים אורח חיים הקשור לתנאי הסביבה ולבעלי חיים. זאת, תוך דגש על אמונות משפחתיות, קהילתיות ורוחניות.
הכרת בני ההימבה וביקור במקום מגוריהם מהווה אטרקציית תיירות שאין להחמיצה בעת ביקור בנמיביה.
מטרת סקירה זו לתאר היבטים שונים של שבט ההימבה, כולל היסטוריה, תרבות, מסורות, מבנה חברתי, דת ומנהגים יומיומיים שלהם.
בשנת 2004 רעייתי ואני טיילנו עצמאית בנמיביה במשך 18 יום.
שכרנו ג'יפ בווינדהוק, עיר הבירה, ובנהיגה עצמית ערכנו טיול חוויתי בלתי נשכח. הסתייענו במדריכים מקומיים אותם מצאנו ושכרנו בשטח היכן שהתבקש. יומן מסע המתאר את הטיול שביצענו לפי ימים, מצוי בבלוג זה בקישור הבא https://www.lametayel.co.il/posts/r29o4o .
במסגרת הטיול בנמיביה טיילנו במשך כשבוע באזור קוננה, האזור בו שוכנים בני שבט ההימבה וגם שבטי הררו וזמבה. במהלך הטיול, התאפשר לנו לבקר במספר מתחמים משפחתיים, ששכנו בתוך השטח, בריחוק מצירי התנועה המקובלים לרכב (דרכי כורכר ועפר) וכן לקיים מפגשים עם בני ההימבה בשתי עיירות קטנות המהוות מרכז אספקה עבורם ומתחמים לאורך צירי התנועה. במהלך שבוע זה, ליווה אותנו למשך יומיים מדריך מבני ההימבה, דובר שפתם, שעזב את קהילתו ועבר להתגורר בעיירה המרוחקת כשעתיים נסיעה מאזור בני ההימבה אותם ביקרנו. ביומיים אלה לנו במתחם הימבה משפחתי שכלל כ־10 בקתות שם חווינו מקרוב את הפעילות במתחם, לרבות הפעילות המסיימת את היום עם שקיעת החמה, ופותחת אותו עם זריחה. הייתה זו חווית חיים. הלינה במקום הייתה באוהל שהבאנו . המדריך לן ברכב הטנדר 4X4 השכור שלנו.
מאמר זה סוקר באופן תמציתי היבטים שונים אודות שבט ההימבה בנמיביה. אך ראשית, יוסבר בהמשך מה מושך תיירים אל נמיביה ואל שבט מופלא זה, וכיצד ניתן לבקרו ולהתוודע אליו באופן בלתי אמצעי.
סקירות נוספות מופיעות בבלוג זה , שעניינן טיול בנמיביה:
נמיביה – מדריך מקיף https://www.lametayel.co.il/posts/7d41e4
הימבה – שבט מרתק בנמיביה https://www.lametayel.co.il/posts/5d7079
נמיביה – יומן טיול עצמאי 18 יום https://www.lametayel.co.il/posts/5d7079
מסע בעקבות שבט הבושמנים בנמיביה https://www.lametayel.co.il/posts/n58157
נמיביה ושבט ההימבה יעדי תיירות מרתקים
נמיביה היא מדינה מרתקת לביקור, בין אם בטיול עצמאי או בטיול מאורגן. חווית הטיול באופן עצמאי ולא בקבוצה גדולה, מאפשרת מגע וקשר אינטימי יותר עם בני ההימבה ובני קבוצות אתניות אחרות בנמיביה.
נמיביה היא יעד תיירות מהמדרגה הראשונה לתייר הסקרן והמתעניין בתרבויות אחרות ובמראות טבע. יש בה מוקדי עניין מלהיבים ,שאין להחמיצם. בהם:
1. מפגש והכרה של מספר קבוצות אתניות ושבטיות מרתקות, החיות באזורים מדבריים ומרוחקים. במסגרת זו יצוינו קבוצות אותן ביקרנו – הימבה, הררו, דמארה, זמבה ובושמנים (ציידים ולקטים). בנוסף, גם האזורים בו שוכנות קהילות אלה מעניינים לביקור.
2. הפארק המדברי נמיב-נוקלופט Namib-Naukluft National Park , בדרום מדבר נמיביה Namib Desert ,שגולת הכותרת בו היא "ביצת המוות" Deadvlei בסוסוולי . Sossusvlei.
3. הפארק הלאומי אטושה Etosha National Park ,אחת משמורות הטבע המומלצות לטיול ספארי באפריקה.
מספר התיירים שביקרו בנמיביה בשנת 2023 היה כמעט 900 אלף. לפני הקורונה, בשנים 2018 וכן 2019 היה מספר שיא של תיירים במדינה זו כ 1.5 מיליון בשנה. מרבית תנועת התיירות אל נמיביה (70% ומעלה) עד כה היא ממדינות אפריקה ובעיקר מדרום אפריקה השכנה.
נמיביה ובני ההימבה היו לאטרקציית תיירות בערך מראשית המאה ה־21. עם זאת, רק חלק קטן ממספר התיירים הנוכחי בנמביה מגיע לבקר באזורים המדבריים הרחוקים, בהם שוכנים בני ההימבה וקבוצות אתניות מעניינות אחרות. לאזורים המרוחקים מגיעים בעיקר תיירים מאירופה ומצפון אמריקה.
במגזין חודש ינואר 2004 של נשיונל ג'אוגרפיק פורסם מאמר על שבט ההימבה בנמיביה בליווי תמונות מהממות של בני ההימבה ומקומות מגוריהם. מאמר זה היה המניע למסע שלי ורעייתי לנמיביה בספטמבר באותה השנה. מסע חוויתי ובלתי נשכח.
מדוע בני ההימבה מרכזים אליהם תשומת לב תיירותית ?
בני ההימבה משמרים מסורות, תרבות ואורח חיים קדום העובר מדור לדור. התפתחות המודרניזציה בנמיביה, אינה פוגעת בכך. עובדה זו מושכת תיירים סקרנים, המעוניינים להכיר תרבות ואורח חיים אוטנטי קדום, לבקר את בני ההימבה.
מראה נשות ההימבה אדומות העור, המטפחות גופן ושיער ראשן, תוך שהן עוטות אביזרי קישוט (אקססוריז) ותכשיטים, מושך תשומת לב של מבקרים. הסביבה המדברית החמה והצחיחה משפיעה על אורח החיים, הלבוש והנראות של בני ההימבה.
נשות ההימבה עוטות בגד חצאית העשוי מעור עגל ולעיתים נועלות סנדלים בעיצוב אחיד המייחד אותן. הן מורחות על גופן ושערן חומר משחה אדמדמם, אותו הם מכינים מטחינה של אבן האוקרה האדומה לאבקה ומהילתה בשומן בעלי חיים ובשרף ריחני אותו הם מפיקים מצמח שיח אומוזומבה ommuzumba. חומר זה, הקרוי אוטיזי otjize, לא רק מוסיף ליופיין של נשות ההימבה ,אלא גם מגן עליהן מפני השמש ומפני יתושים ומונע צמיחת שיער. מריחת חומר זה על הגוף מהווה עבור נשות ההימבה את פסגת היופי וגם תחליף לרחצה. נשות ההימבה אינן רוחצות גופן במים, למעט ביום חתונתן. על אף אי הרחצה, גופן מדיף ריח נעים, תודות לחומר מיוחד זה. תחליף נוסף לרחצה הוא מיסוך הגוף בעשן ,עליו מוסבר בהמשך.
נשות ההימבה עוטות על ראשן כתר העשוי מעור פרה או עיזים . כתר זה, כמו גם תחילת מריחת המשחה האדומה, נעשים עם ההגעה לגיל ההתבגרות. יש נשות הימבה המוסיפות שיער עזים לשערן. הארכת השיער יכולה לבטא גיל ומעמד חברתי. אנשי ההימבה, נשים גברים ואף ילדים, עוטים עליהם גם תכשיטים ואביזרי יופי.
גברי ההימבה אינם מורחים על עצמם את המשחה האדומה, אולם גם הם מסדרים את שיער ראשם באופן מסוים ומסורתי.
הנוף האנושי של גברים, נשים, זקנים וטף מקרב בני ההימבה הוא אטרקציה של ממש לצלמים.
בני ההימבה מגלים יחס ידידותי כלפי תיירים ומפיקים תועלת לעצמם מביקורי תיירים.
איך מבקרים את בני ההימבה ?
ביקור בכפר של בני ההימבה בנמיביה הוא חוויה ייחודית המאפשרת להכיר את אורח חייהם, המסורת והתרבות שלהם באופן ישיר. למרות שההימבה חיים באזורים נידחים יחסית במדבר, קיימת אפשרות לבקר בכפריהם. עם זאת, כדי לבקרם כראוי, יש כמה דברים שצריך לדעת ולהתכונן אליהם מראש.
המקומות בהם שוכנים בני ההימבה הם בדרך כלל בתוך השטח ולא בצמוד לנתיבי תנועת מכוניות. מדריכים מקומיים מכירים את הדרך אל הכפרים, את האתרים הקשורים לטקסים רוחניים, ויש להם את הידע הנדרש על מנת להבטיח שהביקור יהיה בטוח, מכבד ומהנה גם מבחינה תרבותית וגם לוגיסטית.
חשוב גם שהמדריך יהיה דובר שפת ההימבה וכך ניתן יהיה לתקשר איתם. מכאן, מומלץ שהביקור יהיה עם מדריך מקומי, שגם ינחה אתכם בכללים של "עשה ואל תעשה" על מנת לכבד את בני המקום.
לא תמיד בני ההימבה מעוניינים שיבקרו אותם. על כן על המדריך לבקש רשות לבקר ממנהיג הכפר (צ'יפ) ובד"כ בתמורה לביקור המדריך מעניק למנהיג חבילת מזון במתנה, שהתיירים מממנים את רכישתה. זו כוללת מספר ק"ג של קמח תירס, סוכר, טבק למעשנים, ממתקים לילידם ועוד. פריטים אלה נרכשים ע"י התיירים, על פי הנחיית המדריך, טרם הביקור בכפרי ההימבה. בהנחה שמבקרים במספר כפרים, יש להכין מראש מספר חבילות מזון מסוג אלה. לעתים, בני ההימבה מבקשים תשלום עבור הביקור או עבור הרשות לצלם. במקרה כזה, יש להימנע מלתת כסף ישירות לאנשים פרטיים, אלא להפקיד תרומה דרך המדריך המקומי .
לאחר שניתנה רשות ביקור, תיירים יכולים לשבת לצד בני השבט, לתקשר עימם באמצעות המדריך, לצפות בפעילות שלהם ואף להצטרף אליה. יש לקבל אישור המדריך לצילום ובד"כ רשות כזו ניתנת. אולם יש לצלם ברגישות, תוך כיבוד הפרטיות והרצון של בני המקום. חשוב לכבד את בני המקום ולנהוג בענווה ובשקט במהלך הביקור.
ביקור בכפר הימבה יכול לכלול לינת לילה במתחם הכפר לצד בקתות בני ההימבה (מצריך אוהל שתביאו עמכם), בהנחה שביקשתם וקיבלתם רשות לעשות זאת. לינה במקום מאפשר לצפות ולחוות בפעילות סוף יום ותחילת יום של בני השבט. זו חוויה מיוחדת, בעיקר אם אתם מטיילים בודדים ולא במסגרת קבוצה גדולה.
מרחק הנסיעה מעיר הבירה ווינדהוק Windhoek אל אזורי ההימבה Kunene Region הוא כ 7 שעות נסיעה רצופה. הנסיעה היא בדרך לא סלולה המצריכה רכב 4X4. מדובר בשטח מדברי חם ויבש ,דליל באוכלוסייה ובתשתית תיירות. יש להצטייד במים ובמזון בהתאם.
מידע על מארגני תיירות בנמיביה המציעים שרותי קרקע לטיולים בנמיביה ו/או בכפרי הימבה מצוי בסוף מאמר זה.
היסטוריה ומוצא
שבט ההימבה שייך למשפחת העמים ההררו (Herero) אשר הגיעו לאזור נמיביה מהמרחבים הפנימיים של אפריקה לפני כ-500 שנים. קהילות ההימבה הראשונות הגיעו בראשית המאה ה 16 לאזור הקרוי היום קוננה Kunene מאזור אנגולה של היום. בתקופה ההיא קהילות אלה לא נקראו הימבה, אלא היוו חלק מהקבוצה האתנית של ההררו Herero.
בסוף המאה ה-19 נפגעה נמיביה במגפת בקר שנמשכה תקופה ארוכה יחסית. בני ההררו גידלו בהמות והיו רועים בעיקרם. בנסיבות אלה, הם ניצבו בפני משבר גדול והחליטו לנדוד מקוננה דרומה, ע"מ לחפש מחייה באזורים אחרים ולשפר בכך סיכוי הישרדותם מה שגרם לפיצול של ההימבה מההררו. חלק מאנשי ההררו החליטו להישאר באזור קוננה ולהיאבק על הישרדותם בשטחים ובאזור המוכר להם. הפילוג בין שתי הקבוצות הפך לעובדה וכך נוצרה זהות שבט ההימבה.
בשנים 1907-1904 בוצע רצח עם באנשי ההררו על ידי הרשויות הקולוניאליות הגרמניות, ששלטו באזור נמיביה. הגרמנים ביקשו לדחוק את ההררו מאדמותיהם ורצחו בתקופה זו 65-50 אלף מבני ההררו.
עם הזמן, אנשי ההימבה פיתחו תרבות ייחודית שונה מזו של ההררו, שהתבטאה לא רק בשפה, אלא גם במנהגים ובאורח חיים ייחודי, המותאם לתנאי הסביבה הקשים של המדבר.
התרבות של ההימבה וההררו נותרה דומה במובנים מסוימים, למרות הפיצול ביניהם. זאת בעיקר בשל אורח החיים של רועים, האמונה הרוחנית והקשר החזק שלהם עם הטבע. במהלך המאה ה-20, השפעת הקולוניאליזם והפיתוח המודרני היוו אתגר עבור שבט ההימבה, אך הם הצליחו לשמור על תרבותם ואורח חייהם המסורתי.
חברה ואורח חיים
אוכלוסיית בני ההימבה בנמיביה נאמדת בכ־50 אלף נפש (סה"כ אוכלוסיית נמיביה היא כשלושה מיליון נפש). כאמור, ההימבה מתגוררים בצפון מערב המדינה באזור הנקרא קוננה Kunene ופזורים על פני שטח מדברי גדול יחסית. בדרום אנגולה, השוכנת מצפון לנמיביה, חיים עוד כ 20 אלף מבני ההימבה.
חברת ההימבה היא חברה של רועים ומגדלי בעלי חיים, בעיקר בקר ועזים וגם תרנגולות. לכמות בעלי החיים שברשות הפרט יש משמעות חברתית של עושר וסטטוס. העושר נמדד במספר ראשי הבקר. בנוסף, בני ההימבה מגדלים גידולים חקלאיים כגון תירס ודוחן, המבוססים על מי גשם.
התזונה העיקרית של בני ההימבה היא דייסה העשויה מקמח תירס (או דוחן), חלב וסוכר או דבש. הם כמעט ולא אוכלים בשר. ביצים אוכלים במשורה.
המבנה החברתי בקרב ההימבה הוא פטריארכלי. מדובר במבנה חברתי ברור המתחלק למעמדות לפי עושר וסטטוס תרבותי. המשפחה היא היחידה החברתית המרכזית, ותפקידי כל אדם נקבעים לפי גיל, מגדר ומעמד חברתי.
בני ההימבה חיים בכפרים ובמתחמים משפחתיים. אלה מנוהלים על ידי הזכר הבכור בשבט. בנים חיים עם החמולה של אביהם, וכשבנות מתחתנות, הן עוברות לגור עם החמולה של בעליהן.
תפקיד הגברים בשבט ההימבה הוא בעיקר ניהול החקלאות וההכוונה הכלכלית של המשפחה. הם אחראיים לגידול ומכירת הבהמות, וגם מעורבים בפתרון סכסוכים פנימיים בין שבטים אחרים.
המשימה העיקרית של הגברים היא גידול בעלי חיים, רעיית צאן במקום בו יש עשב ומקור מים. מכאן, הגברים יהנמצאיםיו לעתים קרובות רחוקים מבית המשפחה לתקופות ממושכות. באחריות הגברים כוללת גם שחיטה של בעלי חיים, בנייה וניהול מועצה עם ראשי משפחות הכפר.
בני ההימבה הם פוליגמיים. הגברים יכולים להינשא למספר נשים, במיוחד אם יש להם את המשאבים הדרושים להחזיק מספר נשים. הבעלות על צאן ובקר נחשבת לסמל עושר ובעלת חשיבות רבה בחברה ההימבה.
בחברה של ההימבה קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, זו תופעה קיימת. זאת ,בין היתר, משום שגברים נמצאים מדי פעם מחוץ למגורי המשפחה והכפר לצורכי מרעה. עם זאת, אם גבר מוצא את אשתו מקיימת יחסי מין עם אחר, ללא הרשאתו, האחר יאלץ לפצותו. בהקשר זה יצוין גם הפרט הפיקנטי הבא: קיים מנהג לפיו אורח זר, תייר למשל, המבקר אצל משפחת הימבה, הגבר עשוי להציע למבקר לבלות לילה עם אשתו בבקתת המשפחתית, אותה הבעל יפנה מקום ע"מ לאפשר אינטימיות. זאת מתוך כבוד וקבלת פנים לאורח. אני יכול להעיד על עצמי, בביקור שלי ושל אשתי בהובלת המדריך במתחם משפחתי מורחב של ההימבה, המדריך הודיע לאשתי לקראת לילה, כי אחת מנשות ההימבה עימן קיימנו שיחות ארוכות הזמינה אותי לבלות עימה לילה (בעלה היה מחוץ לכפר).
אותה אישה עם חברותיה התעניינו בנו .אחת מנשות ההימבה סיפרה לנו כי היא עקרה. היא לא היתה מודעת לטיפולים רפואיים היכולים לסייע בילודה במקרים מסוימים. הן גם הזמינו אותנו להיכנס לבקתה המשפחתית. בבוקר הן הזמינו את אשתי שוב לבקתה והציעו לה ללבוש את מלבושן ואביזרי הקישוט שלהן. לכך אשתי נענתה. בעת שהחליפה בגדיה בבקתה, נשות ההימבה היו עימה ,התלהבו מעורה הלבן ,ליטפו ומיששו אותה בסקרנות. לאחר מכן, הוזמנו לצאת לחליבת הפרות יחד איתן. אשתי לבושה עפ"י מסורת ההימבה ואני משרך אחריה. אלה היו חוויות מיוחדות. העובדה שנשארנו ללון במתחם המשפחתי, בסמוך לבקתות המשפחה, היא שאפשרה חוויות מיוחדות אלה .
תפקיד הנשים בחברה של ההימבה הוא בעיקר בקיום הבית, גידול הילדים וטיפול בבהמות. הן אחראיות להכנת המזון, ולתחזוקת הרכוש המשפחתי. הן אלה שמביאות מים בכדים אל הכפר על כתפיהן, מתחזקות את בקתות המגורים, אוספות עצי הסקה, חולבות את הפרות והעזים. נשים וילדות מטפלות בילדים. אישה (או ילדה) אחת תדאג גם לילדים של אישה אחרת. יש העוסקות גם בעבודות יד להכנת ביגוד ,תכשיטים ואביזרי קישוט.
תפקיד מרכזי נוסף של הנשים הוא שמירה על התרבות, במיוחד דרך שמירה על מנהגים ודרכי חיים מסורתיים. בנוסף, נשים מהוות דמות משמעותית בכל הקשור לביצוע טקסים רוחניים ודתיים שונים כגון הטקסים של מעבר הנשים לגיל ההתבגרות.
מעבר לאמור לעיל, נשות ההימבה מוצאות גם זמן, כאמור לטיפוח הגוף והמראה החיצוני שלהן.
ההימבה מפורסמים במראה המיוחד שלהם. במיוחד הנשים, הידועות בטקסי היופי הייחודיים שלהן. נשים מורחות את משחת האוקר האדומה על גופן ושיערן המשווה להן מראה אדמדם, סמל ליופי ונשיות. הכנת המשחה האדומה (otjize ) נחשבת לפעילות קהילתית. לעתים קרובות נשים מתאספות כדי לעזור אחת לשנייה למרוח על גופן משחה זו.
הלבוש של נשות ההימבה הוא גם היבט ייחודי של התרבות שלהן. הן לובשות בגדים מינימליים, לעתים קרובות מעוטרים בתכשיטי חרוזים ובגדי עור. התסרוקות שלהן מעוצבות בקפידה, כאשר נשים נשואות עונדות בדרך כלל כיסויי ראש משוכללים עשויים מחימר וחרוזים, המסמלים את מצבן המשפחתי ואת גילן.
הנישואים מוסדרים בגיל מוקדם. בנות הימבה צעירות נשואות לבני זוג גברים שנבחרו על ידי אבותיהן. זה קורה מתחילת גיל ההתבגרות, מה שעלול לגרום לכך שבנות בגיל 10 ומטה כבר נישאות. נוהג זה אינו חוקי בנמיביה, ואפילו חלק מההימבה מתנגדים לו, אך הוא בכל זאת נפוץ.
בקרב אנשי ההימבה נהוג לבצע ברית מילה לבנים לפני גיל ההתבגרות. עם הנישואין, נער הימבה נחשב לגבר, בניגוד לנערת הימבה שאינה נחשבת לאישה מן המניין עד שהיא מביאה ילד לעולם.
בתפיסת ההימבה, המים הם משאב יקר המצוי במחסור ומייחסים לו גם קדושה. נאמר כבר כי חל איסור על שימוש במים לרחצה. בנוסף, אסור לנשים להשתמש במים לכביסה. לכך השלכה גם על הלבוש המינימלי, המבוסס על עור בקר. מלבד מריחת משחת האוקרה האדומה על העור, נשות ההימבה גם עושות אמבט עשן מדי יום, על מנת לשמור על היגיינה אישית הן מכניסות מעט פחם עשן לתוך קערה קטנה של עשבי תיבול (בעיקר עלים וענפים קטנים של עצי קומיפורה) וממתינות לעשן שיעלה. לאחר מכן, כורעות מעל הקערה, תוך כיסוי עצמן בשמיכה, ילכדו את העשן מתחת לבד ויאפשרו לו לחמם את גופן ולגרום להזעתן. זיעה זו שוטפת את גופן.
ההימבה מאמינים באמונות אנימיסטיות ורוחניות הקשורות לאבותיהם ולטבע. הם מאמינים כי היקום מאוכלס ברוחות ובכוחות עליונים אשר משפיעים על חייהם. במרכז הדת נצבת האמונה באלים ורוחות אבות, ובייחוד האל מוקורו Mukur, שהוא אל הבריאה ומקור החיים. הוא הישות העליונה בה הם מאמינים.
בני ההימבה מאמינים גם בקיומן של רוחות טבעיות המאכלסות חיות, עצים ואפילו מים. מקומות מסוימים נחשבים קדושים, והם נמנעים מלכלות או להפריע לאתרי הטבע הללו, הנראים כמאוכלסים על ידי רוחות חזקות.
ההימבה מקיימים טקסים דתיים חשובים, הכוללים קורבנות והקרבת בעלי חיים – בעיקר בקר ועזים – כהבעת תודה או בקשה לברכה מ"רוחות האבות". הטקסים נערכים לעיתים קרובות סביב מקומות קדושים בטבע, כמו מעיינות או עצים מקודשים.
כחלק מהקשרים הדתיים והחברתיים, יש להימבה "שאמנים" או "מכשפים" שמבצעים פעילויות רוחניות, ריפוי והכוונה רוחנית עבור חברי השבט. הם משמשים כמתווכים בין העולם האנושי לעולם הרוחני, ומבצעים טקסים כמו סיאנס, שמן ותפילות למען בריאות ותשואות טובות.
מנהיגים רוחניים הידועים כשמאנים או מרפאים ממלאים תפקיד חשוב בחברת ההימבה. הם אחראים לתקשורת עם עולם הרוח. הם מספקים הדרכה בנושאי בריאות ועד ליישוב קונפליקטים. אנשים אלה משתמשים בצמחי מרפא, תפילות וטקסים כדי לשמור על איזון בקהילה ועל מערכת היחסים של הפרט עם התחום הרוחני. הם גם מבצעים טקסים הכוללים סיאנס ותפילות.
ההימבה מקיימים טקסים שונים במהלך השנה. אלה קשורים לקורה בטבע, לעונות השנה ולאירועי מפתח בחיים כמו לידה, נישואים ומוות.
להימבה יש טקסי חניכה עבור בנות ובנים כאחד. עבור בנות, המעבר מגיל התבגרות לאישה כולל תקופת הסתגרות, שבה הן עוברות טקסים ולומדות על תפקידיהן כנשים בחברה. עבור בנים, החניכה כוללת טקסים המסמלים את מוכנותם לבגרות ואחריות בתוך הקהילה.
טקסי חתונה בתרבות ההימבה הם אירוע חברתי משמעותי, כאשר משפחות מתכנסות לחגוג את האיחוד. טקסים אלו מלווים בדרך כלל בסעודות, שירה וריקודים. משפחת החתן מציגה בקר כחלק ממחיר הכלה, שגודלו משתנה בהתאם לעושר המשפחה.
המוות הוא אירוע מרכזי בחברה ההימבה, וטקסי הלוויה מתנהלים בכבוד ובחגיגיות. הנפטר נקבר לעתים קרובות ליד ביתו או במקום קדוש, בטקסים ספציפיים המבוצעים כדי להנחות את הנשמה אל החיים שלאחר המוות.
תוחלת החיים הממוצעת בנמיביה היא כ 60 שנה (עדכני ל 2021) . לא ידוע מהי תוחלת החיים הממוצעת של בני ההימבה. אפשר שהיא נמוכה מכך. זאת, בין היתר בשל תנאי החיים המאתגרים בסביבה המדברית הקשה, כמו גם גישה מוגבלת לשירותי בריאות מודרניים. תוחלת החיים גם מושפעת מאוד מגישה למים, תזונה ובריאות בעלי החיים שלהם, מה שיכול להשפיע על הרווחה הכללית של הקהילה. ההימבה מסתמכים על רפואה מסורתית. על תרופות מסורתיות וצמחי מרפא שעברו בדורות כדי לטפל במחלות. מרפאים משתמשים בצמחים ובמוצרים מהחי להכנת שיקויים או משחות. הגישה המוגבלת למתקני בריאות מודרניים, הופכת את בני ההימבה פגיעים למחלות ולתת תזונה, בעיקר בתקופות בצורת.
המבנה הפיזי של כפר הימבה בנמיביה
ההימבה חיים בקבוצות משפחתיות גדולות ובכפרים קטנים. מתחם משפחתי כולל מספר בקתות עגלגלות הבנויות מעץ, חימר, זבל, קש ובוץ. לכל משפחה מספר בקתות, כאשר כל אישה ובני משפחתה שוכנים בבקתה נפרדת.
כפר הימבה כולל מספר מתחמים משפחתיים. מבנה הכפר מותאם לאורח החיים הנוודי של בני ההימבה, כמגדלי בקר וצאן ומותאם לאמונות והמסורות שלהם. הכפרים ממוקמים, ככל האפשר, קרוב למקורות מים ובקרבה לאזורי מרעה.
אין מבנה אחיד לכל הכפרים, אולם יש מאפיינים משותפים.
· המגורים הם בבקתות מסורתיות הניתנות לניוד. בכל מתחם מספר בקתות. בקתה אחת, או יותר, משמשת משפחה גרעינית. הבקתות נבנות כך, שיתאימו לאקלים במקום ושניתן יהיה לנייד אותן. בקתה נקראת "okuva" והיא עגולה. כל בקתה עשויה מענפי עץ, חימר, בוץ וזבל ולה גג סכך. הבקתה מיועדת לפירוק והובלה קלים, כאשר הכפר נודד למקום חדש. בגג הבקתה ישנו חור המאפשר זרימה של אויר ויציאת עשן במהלך הכנת אוכל. יש הבחנה בין בקתות נשים שהן אינטימיות יותר ובהן פעילות המשפחה, לבין בקתות גברים בהן מתקיימים דיונים ואירועים חברתיים. בקתות של אנשים עשירים ובעלי סטטוס יהיו במרכז הכפר ושל אחרים בשולי הכפר.
· בכל כפר מכלאת בקר לה שער וגדרות עץ וקוצים. המכלאות ממוקמות ליד הבתים כדי להבטיח את שלומם של בעלי החיים מפני טורפים במהלך הלילה. בשעת בוקר, מוצא הבקר למרעה לאחר חליבת הבקר, ולעת ערב מוחזר למכלאות (מדובר בבקר שלא הוצא למקום מרעה מרוחק). יצוין, כי נשות הימבה נוהגות לעקור שתי שניים בלסת התחתונה הקדמית של הבקר, סמל לשער הכניסה של הבקר למכלאה וביטוי לחשיבות הבקר בתרבות ההימבה
· לכל כפר יש אזור ייעודי לטקסים קדושים, המרוכז בדרך כלל סביב אש והוא נחשב למקודש. מקומות אלו משמשים לטקסים חשובים, כגון חניכה, נישואים או כיבוד האבות. במקום המקודש מונחים בולי עץ על אבן קדושה באמצעותם מבעירים אש לצורכי פולחן ואמונה. העשן היוצא ועולה לעבר השמיים ומאפשר לבני ההימבה לתקשר עם אבותיהם המצויים בקשר ישיר עם האל מוקורו.
בעת ביקור בכפר הימבה או מתחם משפחתי, יש לשים לב למקום האש הקדושה וגם ל"קו הקדוש". הקו הקדוש הוא קו אווירי המחבר את בקתת ראש הכפר (הצ'יף), עם האש הקדושה ועד לכניסה אל מתחם הבקר. מבקרים זרים בכפר הימבה אינם רשאים לחצות את ה"קו הקדוש".
מעבר לאמור לעיל, יש שטחי פעילות גם מחוץ לכפר. מדובר בשטחי מרעה לבקר, שאינו חוזר לעת ערב אל המכלאה בכפר . במקרה זה בעלי החיים לנים בשטח. בנוסף, ישנם מקומות קדושים בטבע הממוקמים מחוץ לכפר, בהם מקיימים טקסים דתיים ופולחנים, לרבות פולחני תודה לאלים ולרוחות האבות.
להלן קישורים למספר סרטי וידאו אודות בני ההימבה ואורח חייהם:
כיצד להגיע אל כפרי ההימבה ?
בשנת 2004, עת ביקרנו את ההימבה, האפשרויות לקבל ליווי והדרכה לצורך ביקור בכפרי ההימבה היו מוגבלות. קיימת אפשרות לנסוע בצירי התנועה הראשיים, לעיתים ניתן להבחין לאורך ציר התנועה בכפר הימבה ואז להיכנס אליו ללא הדרכה ולבקש רשות ביקור. מדובר באפשרות בלתי רצויה. זאת, משום מחסום השפה ומשום שבד"כ זה יהיה ביקור קצר ממנו לא ניתן ללמוד ולחוות הרבה.
אנו בחרנו באפשרות אחרת, שהייתה קיימת בפנינו – מציאת מדריך בשטח ההימבה הדובר אנגלית ושפת ההימבה כאחד. רצוי שיהיה איש הימבה. כניסה לכפר הימבה וביקור בו עם מדריך מסוג זה מבטיח קשר ישיר וחוויתי עם קבוצה אתנית מרתקת זו.
מנסיוני האישי, ניתן לפנות ללודג' / מקום הלינה בו לנתם , או לתחנת דלק, מינימרקט בעיירה באזור ההימבה ולברר על מדריך מקומי. כשהגענו לעיירה סספונטין Sesfontein שאלנו בתחנת דלק מקומית על מדריך להימבה וקיבלנו מידע מדויק שבעקבותיו שכרנו מדריך מעולה, בן הימבה שעבר להתגורר בעיר והדריך תיירים בלודג' סמוך הנקרא פורט סספונטיין (פרטי הלודג' בהמשך). עיסוקו היומיומי היה תיקון פנצ'רים ברכב. היה לנו מזל נפלא. הוא הדריך אותנו במשך יומיים, במהלכם גם לנו בשטח יחד עם ההימבה.
להלן פרטי מדריכה, בת הימבה מהעיר Opuwo שכדאי לבדוק:
Beauty Tomona- https://www.facebook.com/people/Himba-Tour-Guide-Beauty-Tomona/100092726664286/
+264 81 710 1442 [email protected]
מעבר לכך, ניתן למצוא באתרים כגון "למטייל",Tripadvisor , GetYourGuide, TourHQ ודומיהם מידע על מדריכים פרטיים לנמיביה ולביקור בכפרי הימבה.
אפשרות נוספת הזמינה היום לתיירים היא להסתייע בחברות תיירות מקומיות בנמיביה המציעות סיורים בנמיביה ואצל ההימבה, המותאמים לצרכים וההעדפות של התיירים. בין אלה יצוינו:
Chameleon Safaris – https://www.chameleonsafaris.com/
Wilderness Safaris- https://www.wildernessdestinations.com/africa/namibia
Namibia Tracks and Trails- https://www.namibia-tracks-and-trails.com/
Rmk Tours and Safaris- https://www.rmktoursandsafaris.com/ . קיימת משנת 2013. לה המלצות רבות באתר "למטייל". הבעלים בן ההימבה.
Desert Homestead Lodge- https://www.ondili.com/en/lodges-en/
Ultimate Safaris Namibia - https://ultimatesafaris.na/
Wild Wind Safaris - https://wildwindsafaris.com/
Fort Sesfontein Lodge & Safaris Pty.Ltd. - https://www.fortsesfontein.com/kaokoveld-tour-en/ . [email protected] . לודג' בסספונטיין באזור ההימבה שכדאי לבדוק אצלו אפשרויות טיול ולינה באזורי ההימבה.
Ovehimba Himba village- https://www.ioverlander.com/places/39103-ovehimba-himba-village
כפר הימבה לדוגמא The Ovahimba Living Museum - https://www.lcfn.info/ovahimba וגם הצצה לקבוצות אתניות אחרות בנמיביה בכפרים לדוגמא https://www.lcfn.info/
סיכום
למרות שבני ההימבה חיים באזור הנתון להשפעות מודרניות, מבנה הכפר שלהם ואורח החיים נשאר מסורתי. שבטים רבים אחרים בנמיביה עשו כברת דרך משמעותית לעבר אורח חיים מודרני – עם בתים מתקדמים, חשמל, מערכות מים ומפעלי חקלאות.
עם זאת, למרות אורח החיים המסורתי המובהק, בסביבה כפרית מרוחקת, חלק מההימבה מקיים קשר עם בני קבוצות אתניות אחרות בנמיביה ועם מרכז עירוני. בעיקר אלה המצויים בקרבת העיר אפוו Opuwo בירת אזור Kunene . בעיר זו ניתן לראות בני הימבה שהגיעו למכור מתוצרתם, לבצע קניות בסופרמרקט, או לקבל שרות רפואי.
אף שההימבה הצליחו לשמר חלק גדול מאורח חייהם המסורתי, הם אינם חסינים בפני האתגרים שמציבים המודרניזציה והגלובליזציה. גישה לחינוך, שירותי בריאות והלחצים לפיתוח כלכלי השפיעו עד כה בשוליים על אורח חייהם הפסטורלי המסורתי. שינויי האקלים הם איום משמעותי נוסף, שכן שינוי דפוסי הגשמים ובצורת ממושכת מקשים על רעיית הבקר. בנוסף, ממשלת נמיביה מעודדת מעבר של בני הימבה ליישובי קבע. כל אלה הביאו הביאו לכך, שחלק מההימבה ממשיך לשמור על אורח חיים מסורתי וחלק החל לאמץ טכנולוגיה וביטויים של אורח חיים מודרני.