הקדמה
קרקוב היא עיר מרתקת וכיפית לטייל בה בכלל, ועבור המטייל הישראלי בפרט. ישראלים יגלו עניין רב בעיר בגלל ההיסטוריה היהודית שלה, שבה התגוררה ופעלה קהילה יהודית מיוחדת משך דורות, עד מלחמת העולם השנייה והשמדתה בשואה.
מטרת סקירה זו לשפוך אור על קורות הקהילה היהודית בקרקוב והשפעתה לאורך ההיסטוריה, תוך מבט להווה של של עיר זאת, בה מצויים שרידים וביטויים רבים לחיי הקהילה היהודית במקום.
קרקוב ממוקמת בדרום-מרכז פולין, כ־300 ק"מ דרומית־מערבית לוורשה, על גדות נהר הוויסלה, סמוך לרכס הקרפטים ולגבול עם סלובקיה. היא שייכת לחבל הארץ גָּלִיצְיָה ההיסטורית אך מבחינה מנהלית מודרנית היא בירת מחוז (וויאוודיה) מָלוֹפּוֹלסקָה. גליציה היא חבל ארץ היסטורי במזרח־מרכז אירופה, שאין לו כיום קיום כיחידה מדינית עצמאית, אבל יש לו משמעות היסטורית ותרבותית גדולה מאוד, בעיקר עבור יהדות מזרח אירופה. עד שנת 1772 שטח מחוז זה היה שייך כולו לפולין. בשנת 1772 שטח פולין חולק בין רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, כאשר חבל גליציה צורף תחת שליטת אוסטריה למשך תקופה שנמשכה עד סוף מלחמת העולם הראשונה.
גליציה נחשבה לחבל־ספר עני ונחשל של אוסטריה. היא היתה רחוקה מאוד מאירופה התרבותית והמשכילה. קרקוב הייתה יוצאת דופן בגליציה ונחשבה לעיר מתקדמת. זהו הרקע בו פעלה הקהילה היהודית בגליציה ובקרקוב.
סקירה זו משלימה סקירות נוספות בבלוג זה, בהן מידע מפורט וחשוב למטייל בקרקוב, כדלקמן:
· " קרקוב, פולין - המדריך המקיף למטייל " - סקירה מקיפה בה מידע מלא הדרוש למטייל בעיר ובפולין במגוון תחומים (מזג אוויר, תחבורה, כסף, תקשורת, מידע חיוני, כללי התנהגות, מארגני תיירות, קניות, בתי מלון, מסעדות, חיי לילה ועוד ועוד). https://www.lametayel.co.il/posts/0m24r5
· " קרקוב, פולין - מה לראות בעיר היפה והמעניינת " https://www.lametayel.co.il/posts/llp558
· "מאוריצי גוטליב הצייר היהודי - קרקוב" https://www.lametayel.co.il/posts/2gwop8/edit
· "קרקוב, פולין - קניות" https://www.lametayel.co.il/posts/d4ljr4
קורות הקהילה היהודית בקרקוב
הקהילה היהודית בקרקוב, היא אחת העתיקות והמשמעותיות ביותר מבחינה היסטורית יהודית באירופה. קהילה שקיומה נמשך כשמונה מאות שנים. הקהילה חוותה תקופות של שגשוג, חיים אינטלקטואליים ודתיים עשירים ועמוקים, תקופות של קשיים עזים וטרגדיה נוראה.זאת, מראשית ימי הביניים ועד להשמדתה הכמעט מוחלטת במהלך השואה. הנוכחות היהודית בקרקוב הייתה חלק בלתי נפרד מזהותה של העיר ואף הותירה חותם על ההיסטוריה היהודית של העיר.
תחילת ההתיישבות היהודית בקרקוב מתוארכת למאה ה־12. עדויות מוקדמות מציינות נוכחות של סוחרים ומלווים יהודים בריבית בעיר. הקהילה התבססה והחלה לשגשג הודות למדיניות הסובלנית יחסית של מלכי פולין, כמו קז'ימייז' השלישי (Kazimierz III Wielki),המכונה "הגדול" ( שלט בשנים 1370-1333 ), שהעניקו ליהודים זכויות ופריבילגיות שונות. קרקוב הפכה למרכז כלכלי חיוני בפולין, כאשר סוחרים יהודים מילאו תפקיד מכריע בכלכלה, במיוחד במסחר במלח, טקסטיל ותבלינים. היהודים התיישבו באחד מהרובעים בעיר, בו פעלו בתי כנסת, בית חולים, בית חתונות, מקווה, בית קברות וכדומה.
במהלך המאה ה־15 גברו המתחים בין האוכלוסייה הנוצרית ליהודית בקרקוב. היו אלה שנים של התגברות האנטישמיות הדתית באירופה, והדבר לא פסח על פולין. מטיפים דתיים נוצרים קיצוניים הסיתו נגד יהודים וקראו להגבלת זכויותיהם וגירושם. סוחרים ואומנים נוצרים התלוננו על התחרות הכלכלית מצד היהודים, ובקשו להגביל את פעילותם המסחרית והבנקאית. במאה זו חלו אירועים של עלילות דם ופרעות אלימות נגד יהודים (למשל בשנים 1407, 1423). ביוני 1494 פרצה שריפה גדולה בקרקוב, שהתפשטה מרחוב יהודי לאזור נוצרי. היהודים הואשמו באחריות לשרפה, ובעקבות זאת פרצו מהומות וביזה של רכוש יהודי. אירוע זה שימש כזרז ישיר לגירוש היהודים מקרקוב.
בשנת 1495, בעקבות הלחץ הגובר והשריפה, הוציא המלך יאן אולברכט (Jan Olbracht) צו המורה ליהודי קרקוב לעזוב את העיר. היהודים גורשו מהעיר העתיקה של קרקוב ועברו אל העיירה הסמוכה קז'ימייז' (נקראת גם קזימיר). קז'ימייז' נוסדה כמאה וחמישים שנה קודם לכן (ב-1335) על ידי המלך קז'ימייז' הגדול (שעל שמו נקראת העיירה), במטרה להגן על הגבולות הדרומיים של קרקוב. היא הייתה עיר מלכותית עצמאית, מוקפת חומה ומופרדת מקרקוב על ידי יובל של נהר הוויסלה.
היהודים יושבו באזור ספציפי בקז'ימייז', בעיקר סביב מה שנודע לימים כ"רחוב שרוקה" (Szeroka) . אזור זה נודע כ"עיר היהודים" "Oppidum Judaeorum" והיה מופרד משאר קז'ימייז' בקיר חומה, בדומה לגטאות יהודיים שהחלו להיווצר במקומות אחרים באירופה באותה תקופה. עם זאת, בשלב זה ההפרדה לא בהכרח נבעה מאי-סובלנות קיצונית, אלא הייתה לעיתים גם פועל יוצא של רצון הקהילה לאוטונומיה וארגון עצמי.
למרות הגירוש, הקהילה היהודית בקז'ימייז' שגשגה במהירות. היא הפכה למרכז יהודי תוסס וחשוב, שהיה למעשה עיר יהודית אוטונומית ועצמאית בתוך עיר פולנית. בקז'ימייז' נבנו בתי כנסת מפוארים (כמו בית הכנסת הישן, שנבנה עוד לפני הגירוש ושימש את היהודים), הוקמו מוסדות קהילתיים והתפתחו חיי רוח ולמידה עשירים. קז'ימייז' הפכה לאחד ממרכזי התורה והקבלה החשובים באירופה. במאה ה־16 צמחו בה גדולי תורה כמו הרמ"א (רבי משה איסרליש). לצד בתי כנסת, הקהילה הקימה בתי דפוס משלה, בתי חולים, בתי ספר וארגוני צדקה, המבטאים חברה מתוחכמת ועצמאית. בתי כנסת, כמו בית הכנסת הישן (סטארה סינאגוגה) ובית הכנסת הרמ"א, עומדים כיום כעדות לעידן תוסס זה. האיסור על היהודים להתגורר בעיר קרקוב לא מנע מהסוחרים היהודים להגיע לעיר מדי יום, הם הפעילו חנויות ששכרו בה והמשיכו לסחור שם.
המאות ה־17 וה־18 הביאו תקופה של קשיים בחיי היהודים בעיר - מלחמות, מגיפות ואנטישמיות גוברת, כולל הגבלות על פעילות כלכלית יהודית, גבו את מחירם .
העיר קז'ימייז' (Kazimierz) הייתה עיר עצמאית עד לשנת 1795. התמוטטותה של פולין בסוף המאה ה־18 וחלוקתה בין אוסטריה[רוסיה ופרוסיה הביאו לשינוי במצב היהודים. חלוקתה של פולין העבירה את קרקוב ו קז'ימייז' לשלטון אוסטרי. מהלך זה הביא עמו בתחילה רפורמות לצד הגבלות נוספות. בשנת 1822, תחת שלטון האימפריה האוסטרית, אוחדה קז'ימייז' עם קרקוב וקיבלה מעמד של רובע בתוך העיר קרקוב. רובע קז'ימייז' הפך לחלק בלתי נפרד מהעיר קרקוב, אך שמר על זהותו הייחודית, במיוחד בזכות הקהילה היהודית שהתפתחה בו במשך מאות שנים.
למרות אתגרים אלה, הקהילה היהודית ב קז'ימייז' התמידה בנוכחותה במקום.
במאה ה־19 הקהילה היהודית בקרקוב חוותה תחייה, במיוחד עם עליית ההשכלה (הנאורות היהודית) ומאוחר יותר, הציונות. הנהגת הקהילה התחלפה. יהודים משכילים וחילונים, רבים מהם רופאים ועורכי דין שלמדו בגרמניה ובפולין, החלו לתפוס עמדות מפתח בהנהגת הקהילה, במקום ההנהגה האורתודוקסית המסורתית. זו שאפה לשלב את היהודים בחברה הכללית, תוך שמירה על זהותם היהודית. הם דגלו ברציונליזם, ליברליזם וחופש מחשבה, והתנגדו לבידוד המסורתי. נפתחו בתי ספר יהודיים ששילבו לימודי קודש עם לימודי חול. לדוגמה, בית ספר יסודי יהודי נפתח בקרקוב כבר בשנת 1830. בהמשך, בשנת 1908, הוקם "בית הספר העברי העממי" (שמאוחר יותר הפך לגימנסיה עברית), ששילב תוכנית לימודים יהודית ולאומית עם מקצועות כלליים. הזרם הרפורמי ביהדות הגיע לקרקוב בתחילת שנות ה־40 של המאה ה־19. בשנת 1862 הוקם בית הכנסת המתקדם "טמפל", שהפך למרכז של תומכי ההתבוללות והקידמה הדתית. בשנת 1876 נפתחה בקרקוב הספרייה הציבורית העברית החילונית הראשונה, שסימלה את הדגש על השכלה וקריאה. המשכילים קידמו את השפה העברית כשפה חיה (לא רק כשפת קודש), והחלה כתיבה ספרותית ענפה בעברית וביידיש, כמו גם הופעת עיתונים וכתבי עת יהודיים.
יהודי קרקוב השתלבו יותר ויותר בחברה הפולנית תוך שמירה על זהותם התרבותית והדתית הייחודית. הם תרמו תרומה משמעותית לחיים האינטלקטואליים, האמנותיים והפוליטיים של העיר, כאשר דמויות בולטות רבות צצו מהקהילה. בשנת 1867, נעשה שינוי חוקתי ע"י השלטון האוסטרי-הונגרי, שביטל אפליות ויהודים הורשו להתיישב מחדש בכל חלקי קרקוב.
לקראת סוף המאה ה־19, עם התחזקות התנועה הציונית העולמית, החלו לקום ארגונים ציוניים בקרקוב. אחד הארגונים הציוניים הראשונים בעיר היה "ראש פינה", שהוקם על ידי אהרן מרכוס בסיוע הרב שמעון סופר. ארגון ציוני נוסף של תלמידי אוניברסיטה בקרקוב בשם "השחר" היה פעיל מאוד, וחבריו הפכו בהמשך לראשי התנועה הציונית בעיר ובסביבתה. בקרקוב הופיעו עיתונים וכתבי עת ציוניים בעברית וביידיש, כמו "המגיד החדש" ו"המצפה" (בעריכת הסופר שמעון מנחם לאזר). מאוחר יותר הופיע "נובי דז'ניק" (Nowy Dziennik), עיתון ציוני ליברלי שנלחם בהתבוללות ובאנטישמיות וקידם את הרעיון הציוני. דמויות כמו ד"ר יהושע טהון (1870-1937), סופר, הוגה ומנהיג לאומי, וציר לפרלמנט הפולני, פעלו רבות לביסוס התנועה הציונית בעיר. לצד ארגונים ציוניים כלליים, פעלו בקרקוב גם ארגונים לאומיים-חברתיים, ארגוני "פועלי ציון", ארגוני נוער ציוני, ארגוני עוזרי מסחר, ארגוני נשים לאומיות ועוד. אירגונים אלה שיקפו את מגוון הזרמים בתנועה הציונית.
ההתעוררות הציונית תרמה גם לעלייה של יהודים מקרקוב לארץ ישראל, לצד הגירה לארצות הברית, בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20.
שתי התנועות הללו, ההשכלה והציונות, שיקפו את הדינמיקה והשינויים העמוקים שעברו על הקהילה היהודית בקרקוב במהלך המאה ה־19, והובילו אותה לעבר מודרניזציה, התערות בחברה הסובבת, ובה בעת, התחזקות התודעה הלאומית היהודית.
בתחילת המאה ה־20, אוכלוסיית היהודים של קרקוב מנתה כ-30-25 אלף איש, כשליש מאוכלוסיית העיר.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם של המאה ה־20, מנו היהודים כ 50 אלף תושבים בקרקוב. מוסדות הקהילה שגשגו. במסגרת הקהילה בעיר עיר פעלו עשרות בתי כנסת, בתי ספר, בתי מדרש תורניים, תיאטרון אידיש, אגודות ספורט, מפלגות פוליטיות ציוניות, תנועות נוער ואפילו עיתון יומי יהודי בשפה הפולנית בשם "היומן החדש" הופץ בעיר ובאזור. לקראת שלהי שנות השלושים של המאה העשרים, השלטון החל להגביל את היהודים בקרקוב.
הכיבוש הגרמני של פולין בספטמבר 1939 סימן את הכחדת הקהילה היהודית בקז'ימייז' ובקרקוב .ערב הכיבוש הגרמני (1939), היהודים בקרקוב מנו כ־60 אלף תושבים (כ 25% מאוכלוסיית העיר). עם כיבוש העיר ב־1939 החלה מדיניות גירוש שיטתית של יהודים מקרקוב לערים וכפרים בגליציה. הנאצים הנהיגו שלטון טרור, הטילו גזירות אנטי-יהודיות, עבודות כפייה וגירושים שיטתיים והרסו בתי כנסת ומוסדות קהילה יהודיים. בשלב זה, הנאצים התירו רק לכ־16,000 יהודים להישאר בעיר לצורכי עבודה, בעיקר כפייה. יתר היהודים גורשו או ברחו לערים אחרות. בחודש מרץ 1941 ריכזו הגרמנים את יהודי קרקוב בגטו שהוקם ברובע פודגושה. רובע קז'ימייז' ההיסטורי רוקן מתושביו היהודים, אשר הועברו בכוח לגטו. הגטו כלל 21 רחובות, שהוקפו בחומה ובה שלושה שערים. בגטו היו כ־320 בתים. התושבים הנוצרים שהתגוררו בשטח שיועד לגטו, הצטוו לפנותו לעבור לאזורים אחרים בעיר. בשטח הגטו הופעלו בית חולים יהודי, בית מרחץ, משטרה יהודית, בית סוהר, בית יתומים ובית מרקחת בבעלות נוצרית.
החיים בגטו היו מאבק נורא ברעב, מחלות ופחד מתמיד. האוירה בקהילה הייתה קשה. פחד, ייאוש וחוסר ביטחון היו נחלת הכל.
בין השנים 1942 ל-1943, הגטו "חוסל" באמצעות אקציות אכזריות. בשנת 1942, עם חיסול גטו קרקוב וגטאות אחרים באזור, הקימו הגרמנים ברובע פודגושה Podgórze בדרום קרקוב מחנה ריכוז בשם פלאשוב (Płaszów). המחנה החל לפעול ב־1943 והפך לאחד מסמלי זוועות השואה והדיכוי הנאצי. סיפורו של המחנה זכה לתהודה עולמית בסרט "רשימת שינדלר", שתיאר חלק מחיי המחנה ומפקדו האכזר אמון גת. החל משנת 1943, אלפי יהודים, ובהם גם לא-יהודים, נכלאו בו, נרצחו, או נשלחו ממנו למחנות השמדה אחרים. האסירים הועבדו בפרך בתנאים בלתי אנושיים, במחצבות ובמפעלים שפעלו בתחומי המחנה או בסמוך לו (כולל מפעל האמייל של אוסקר שינדלר). בין היתר, נדרשו יהודים לנפץ מצבות בבתי קברות יהודיים ולהשתמש בהן לסלילת כבישים. נשים הופרדו מהגברים. צפיפות, רעב, חוסר היגיינה ותנאים סניטריים מזעזעים הובילו להתפרצות מחלות קטלניות במחנה. בנוסף למותם של אסירים כתוצאה מרעב, מחלות ועבודת יתר, בוצעו במחנה גם רציחות שיטתיות של אסירים. במחנה בוצעו גם ניסויים רפואיים ועיקורים כפויים, במיוחד על נשים יהודיות.
עם התקרבות הצבא האדום לאזור בסוף 1944, החל פינוי שיטתי של מחנה פלאשוב. אלפי אסירים נשלחו ב"צעדות מוות" או ברכבות למחנות ריכוז והשמדה אחרים, בעיקר לאושוויץ-בירקנאו. רבים מתו בדרך כתוצאה מתשישות, רעב או ירי של השומרים. המספר המדויק של הקורבנות בפלאשוב אינו ידוע בוודאות, אך מוערך כי בין 80,000 ל-150,000 אסירים עברו דרך המחנה. מתוכם, עשרות אלפים נרצחו ישירות במחנה או מתו מרעב ומחלות.
הרוב המכריע של האוכלוסייה היהודית של קרקוב הושמד. רק אלפים בודדים שרדו. חלקם בזכות אומץ ליבם של "חסידי אומות העולם" כמו אוסקר שינדלר, תדאוש פנקייביץ (בעל בית המרקחת הפולני בגטו, עליו יסופר בהמשך) ואחרים.
לאחר מלחמת העולם השנייה, מספר קטן של ניצולים חזרו לקרקוב, בניסיון להקים מחדש את החיים היהודיים בעיר. הם נתקלו בעוינות ושנאה מצד פולנים רבים ואף היו קורבן לפוגרום (על כך יורחב בהמשך). זה הביא לסופה המוחלט של הקהילה. ניצולים רבים היגרו, בחיפוש אחר חיים חדשים במקום אחר.
כיום, הקהילה היהודית בקרקוב מונה 700-500 איש בלבד, ורק מיעוטם רשומים כחברי הקהילה.
רובע קז'ימייז', שהיה בעבר לב ליבה של קרקוב היהודית, עבר טרנספורמציה יוצאת דופן. בתי הכנסת ובתי הקברות ששימשו את הקהילה בעבר הפכו בעיקר למוזיאונים ואתרי זיכרון. הם עומדים כעדות ותזכורת לקהילה פעילה ומשגשגת שהייתה קיימת במקום. מדי שנה מתקיים בקרקוב פסטיבל התרבות היהודית המושך אליו אלפי מבקרים. הפסטיבל, מציין את המורשת והתרבות העשירה אשר, למרות זוועות השואה, ממשיכה להדהד.
היחסים בין האוכלוסייה הנוצרית בקרקוב לבין שכניהם היהודים
מה היו היחסים בין הפולנים הנוצרים לבין שכניהם היהודים? התשובה לשאלה זו מורכבת.
לאורך ההיסטוריה היו תקופות של דו קיום ושיתוף טוב בין נוצרים ליהודים, שאיפשר שגשוג יהודי כלכלי ותרבותי. זאת, לצד ביטויים של עוינות, מתח, אנטישמיות ואלימות מצד חלקים מהאוכלוסייה הפולנית נוצרית כלפי היהודים בקרקוב ובמקומות אחרים בפולין. תקופות השפל באו לידי ביטוי בהגבלות כלכליות, חברתיות ודתיות ולעיתים גם בהתפרצויות אלימות מקומיות, אם כי לא תמיד ברמת "פוגרום" מקיף. דוגמה לכך היא גירוש היהודים מקרקוב בשנת 1495, שהוביל להקמת הרובע היהודי בקז'ימייז'.
בתקופת מלחמת העולם השנייה התחוללו פוגרומים של פולנים ביהודים בקרקוב, כמו גם במקומות אחרים בפולין. יצוינו בהקשר זה פוגרום הפסחא (1940) ופוגרום נוסף שהתבצע לאחר המלחמה (אוגוסט 1945). פוגרום הפסחא התרחש במרץ 1940, זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני של פולין. פוגרום זה, אשר יתכן והתרחש בעידוד הגרמנים, כלל תקיפות אלימות של פולנים כלפי יהודים בקרקוב, שכללו מכות, מעשי שוד והשפלות (אין מידע על רציחות). המהומות נבעו משמועות על "חטיפת ילדים" על ידי יהודים. פעילים ותומכים של ארגונים לאומניים פולניים, לקחו חלק פעיל בפוגרום זה.
מספר חודשים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר הניצולים היהודים החלו לחזור לקרקוב הם חוו פוגרום נוסף מידי הפולנים. הפוגרום פרץ בעקבות שמועות שווא (עלילת דם) על כך שיהודים חטפו ורצחו ילדים פולנים. המון זועם של אזרחים פולנים פרץ לבית הכנסת קופא שברובע קז'ימייז', בזמן תפילת שבת, תקף מתפללים יהודים, הרס את בית הכנסת והצית אותו. יהודים הותקפו ונשדדו ברחובות הסמוכים ובבתיהם. לפחות אישה יהודייה אחת, רוז'ה ברגר, ניצולת אושוויץ בת 56, נהרגה בפוגרום זה. יש עדויות למעורבות של שוטרים וחיילים פולנים באירועים אלה.
על עומק השנאה והאנטישמיות כלפי היהודים בקרקוב, גם לאחר שכבר הסתיימה מלחמת העולם השנייה, יעיד פוגרום זה, כמו גם העדות המטלטלת הבאה:
ההיסטוריון יאן תומש גרוס בספרו פורץ הדרך "שכנים" (הוצאת ידיעות ספרים,2001) מביא בעמודים 117-116 עדות של אישה יהודייה שנפצעה בפוגרום אוגוסט 1945 בקרקוב ונלקחה לטיפול בבית חולים. להלן ציטוט מהעדות:
"באמבולנס שמעתי הערות של החייל המלווה אותי והאחות שדיברו עלינו בתור חלאות יהודיות שהם נאלצים להציל, שאסור להם לעשות את זה, שרצחנו ילדים ויש לירות בכולנו. הביאו אותנו לבית חולים על שם לאזארוס הקדוש ברחוב קופרניקוס. אני נכנסתי ראשונה לחדר הניתוח. אחרי הניתוח בא אלי חייל ואמר שייקח את כולם לבית הסוהר לאחר הניתוח. הוא הכה אחד מהיהודים הפצועים שהמתינו לניתוח. הוא שמר עלינו ברובה דרוך ולא נתן לנו לשתות מים. זמן מה אחר כך הגיעו שני עובדי רכבת ואחד מהם אמר: זה סקנדל שלפולני אין אומץ לב אזרחי להכות אדם חסר ישע ונתן מכה ליהודי פצוע. אחד החולים בבית החולים היכה אותי בקב. נשים, כולל אחיות, עמדו מאחורי הדלת ואיימו עלינו שהן מחכות לסיום הניתוח כדי לקרוע אותנו לגזרים". סוף ציטוט.
הפוגרום בקרקוב בסיום המלחמה, בנוסף לפוגרום קיילצה Kielecki, שהתרחש בפולין שנה לאחר מכן, היו גורם משמעותי לעזיבתם של ניצולי שואה רבים את פולין.
בראשית יולי 1946, על רקע שמועת שווא, לפיה ילד נוצרי מקומי נעלם ונחטף על ידי יהודים בעיר קיילצה Kielecki, פשטו השלטונות המקומיים על בניין בו שכנו יהודים ניצולי שואה, ביצעו לינץ' אכזרי, רצחו 42 יהודים ופצעו רבים. בעקבותיו, החלה בריחה המונית מפולין של יהודים, בשנים 1946-1948 - רובם באמצעות ארגון "הבריחה" שהעביר יהודים רבים לאיטליה, משם רבים מהם המשיכו לשיראל.
לסיום יצוין :
הפולנים המעורבים פיזית בפעולות אלימות ורצח נגד יהודים היוו מיעוט בקרב האוכלוסייה הפולנית הכללית. הם פעלו באווירה כללית של אנטישמיות, שהייתה קיימת בפולין במשך דורות ואשר הוחרפה בעקבות הכיבוש הגרמני של פולין במלחמת העולם השנייה. היו עיירות בפולין בהם הקהילה היהודית בהן הושמדה כליל בידי פולנים. על מעשי הפוגרום של פולנים ביהודים שבוצעו בחודש יוני 1941 בעיירות יידוובנה (Jedwabne), ראדז'ילוב (Radziłów), ונסוש (Wąsosz) מסופר בספר "שכנים" שצוין לעיל וכן בספרה של החוקרת הפולניה אנה ביקונט Anna Bikont,שיצא לאור בעברית (2017) תחת השם " אנחנו מיידוובנה - הפשע וההשתקה".
עם כל הנאמר לעיל, יש לציין את העובדה שאלפי פולנים נוצרים, הצילו יהודים בתקופת השואה, תוך סיכון חייהם. עדכני לשנת 2023, 7280 פולנים הוכרו כ"חסידי אומות העולם" ע"י המוסד "יד ושם" (רבע מכלל מספר חסידי אומות העולם). סביר הוא שמספר הפולנים שהצילו יהודים היה אף גבוה ממספר זה. גם בקרקוב היו פולנים שהצילו יהודים והוכרו כ"חסידי אומות העולם", המפורסם שבהם הוא אוסקר שינדלר .
היבט נוסף הראוי לציון הוא שבמלחמת העולם השנייה נספו כ 6 מיליון פולנים, מהם כשלושה מיליון יהודים והיתר לא יהודים. זאת, כתוצאה מהכיבוש הגרמני והסובייטי, מהוצאות להורג, מעבודות כפייה, מרעב וממחלות.
היהודים בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה
לפני מלחמת העולם השנייה חיו בפולין כ-3.3 מיליון יהודים, מתוך כ־17 מיליון יהודים בעולם כולו. יהודי פולין היוו את הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה. השואה מחקה כ-90% מקהילה זו.
כמה יהודים שרדו את השואה בפולין ? ההערכות לגבי מספר היהודים ששרדו את השואה על אדמת פולין נעות בין 40,000 ל-100,000. בנוסף לכך, כ-150,000 פליטים יהודים שבו לפולין משטחי ברית המועצות וכן ניצולים מגרמניה ומארצות אחרות. בסך הכל, ההערכה היא שכ-240,000 עד 380,000 יהודים התגוררו בפולין לאחר המלחמה.
למרות סיום המלחמה, ניצולי השואה בפולין המשיכו לחוות באלימות אנטישמית קשה מצד הפולנים. פוגרומים, כמו פוגרום קרקוב (אוגוסט 1945) ופוגרום קיילצה (יולי 1946), גבו את חייהם של עשרות יהודים והובילו להתפכחות ניצולים רבים מהרצון להשתלב מחדש בחברה הפולנית. הפוגרומים והאווירה העוינת דחפו עשרות אלפי יהודים לעזוב את פולין במסגרת תנועת "הבריחה". תנועה זו סייעה לניצולים לעבור באופן בלתי חוקי דרך אזורי הכיבוש באירופה בדרכם לארץ ישראל. עד שנת 1947, נותרו בפולין כ-90,000 יהודים בלבד, ועד ספטמבר אותה שנה המספר ירד לכ-12,000.
חלק מהניצולים ניסו לשקם את חייהם בפולין. הוקם "ועד יהודי מרכזי" בלובלין, והיו ניסיונות להקים מחדש מוסדות קהילתיים, בתי חולים, בתי ספר וחוות הכשרה חקלאית. ארגונים כמו הג'וינט סייעו בשיקום כלכלי, תרבותי ודתי. חלק מהיהודים ניצולי השואה ביקשו להשתלב בפולין החדשה תחת השלטון הקומוניסטי, בתקווה למצוא שוויון וצדק.
אחרי המלחמה, פולין הפכה למדינה קומוניסטית תחת השפעה סובייטית, והאידיאולוגיה השלטת לא הקלה על ביטויים המבטאים זהות יהודית דתית או לאומית. בשנת 1949, המפלגה הקומוניסטית הפולנית אסרה על פעילות יהודית עצמאית במדינה וארגון הג'וינט היהודי גורש מהמדינה. היה ניסיון לכפות על יהודים לאמץ זהות קומוניסטית על חשבון יהדותם. עקב המדיניות הקומוניסטית והאנטישמית, תחת הנהגת ביסטריק (Bolesław Bierut) מנהיג פולין, התקיימה מדיניות קשה ומדכאת שכללה רדיפות פוליטיות, תקיפות אנטישמיות (כגון "המשפטים היהודיים") וקיפוח כלכלי. הפעילות היהודית בקרקוב הייתה מוגבלת, והיה קושי בשימור המסורת הדתית והחיים הקהילתיים.
בשנת 1956, בעקבות דה-סטליניזציה בברית המועצות (תקופת ניקיטה חרושצ'וב), התעוררו תנועות מחאה פוליטיות ברחבי מדינות הגוש המזרחי, כולל פולין. באוקטובר 1956, מחאות ושביתות גדולות התרחבו ברחבי פולין, בעיקר בקרב פועלים ואינטלקטואלים, שהתנגדו למדיניות המדכאת ולריכוזיות הקומוניסטית הקשה. על רקע זה, הוחלט להחליף את מנהיג המפלגה הקומוניסטית בפולין, בוולדימיר גומולקה. גומולקה הצליח להבטיח בפגישות עם מנהיגי ברית המועצות כי פולין תשמור על נאמנות לברית המועצות, אך תקבל יותר עצמאות פנימית בניהול ענייניה הפוליטיים והכלכליים. גומולקה הנהיג מדיניות יותר פתוחה שכללה רפורמות מוגבלות מסוימות, צמצום דיכוי פוליטי והקלה יחסית על החיים הציבוריים.
תקופת וולדימיר גומולקה בפולין (1956-1970 בקירוב) השפיעה משמעותית על הגירה של יהודים מפולין לישראל, בעיקר בשל שינוי ביחסים בין המדינה הפולנית ליהודים ובשל אירועים פוליטיים שהתרחשו בתקופה זו. בשנים הראשונות של שלטונו, 1956-1958, נוצרה הזדמנות להגירת יהודים מפולין. ב 1956 גומולקה הכריז על ליברליזציה יחסית, שכללה גם אישור ליהודים לעזוב את פולין, אם רצו בכך. רבים רצו. בעיקר צעירים ומשפחות שחששו מהמשך קיפוח או שחיפושו חיים טובים יותר. בעליה זו הגיעו לישראל כ־50 אלף מיהודי פולין, בהם גם אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק, שלימים היו למוסיקאים וזמרים ידועים בישראל. רוב העולים היו ניצולי שואה ומשפחותיהם, שחלקם חיו בפולין מאז המלחמה, או שבו אליה אחרי שהות בברית המועצות. זה היה גל העלייה האחרון בהיקף גדול ממזרח אירופה עד נפילת הגוש הקומוניסטי בסוף שנות ה־80.
בשנים 1967-1968, בעקבות מלחמת ששת הימים והלחץ הסובייטי, פולין חוותה גל נוסף של אנטישמיות רשמית, שהוביל לגירושם של אלפי יהודים נוספים מהמדינה ולחיסול כמעט מוחלט של הקהילה היהודית.
עם נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989, נותרו בפולין בין 5,000 ל-10,000 יהודים, כאשר חלקם הסתירו את מוצאם היהודי. כיום, הקהילה היהודית בפולין קטנה אך מתחדשת, ומתקיימים בה מוסדות כמו התיאטרון היהודי והמכון היהודי ההיסטורי בוורשה.
דמויות יהודיות בהיסטוריה של קרקוב במאות ה־19 וה־20 ראויות לציון
אבקש להאיר שלוש דמויות יהודיות שפעלו בקרקוב במאות ה־19 וה־20 - מאוריצי גוטליב (נקרא גם מאוריציו, משה) ,יהושוע טהון ויעקב הולנדר.
מאורצי גוטליב (1879-1856) - צייר יהודי פולני, הנחשב לחלוץ באמנות היהודית המודרנית. יצירותיו משמשות כעדות חיה לתרבות יהודית במזרח אירופה ולמאבקים של זהות, אמונה ותרבות. הוא צייר בסגנון ריאליסטי מוטיבים יהודיים עם מסרים חברתיים ודתיים. אף שפעל תקופה קצרה, השפעתו ורישומו באמנות היהודית עצומה. בגיל 15 החל ללמוד באקדמיה לאומנות ויצר מעל שלוש מאות עבודות ציור מרשימות, במשך כתשע שנים, עד מותו בקרקוב בשנת 1879 בגיל 23. מסע הלווייתו שחלף בסמוך לבית הכנסת "טמפל" (לקהילתו השתייך) היה אירוע שסוקר בכל פולין. ספד לו גדול ציירי פולין יאן מטייקו, שהיה גם המנחה של גוטליב באקדמיה, וגוטליב היה גדול תלמידיו. הציור המכונן "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום כיפור" (ברשות אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות) הוא המפורסם והמרשים ביותר ביצירותיו של מאוריצי גוטליב. מאמר על "קרקוב וגוטליב" ראו בבלוג זה בקישור הבא
יהושוע טהון (1936-1870) - איש רב אשכולות, בעל השפעה רבה על חיי הקהילה היהודית בקרקוב בשנים 1936-1900. מנהיג בולט בקהילה היהודית בקרקוב ובפולין בכלל, מנהיג ציוני פולני, דוקטור ורב רפורמי, דרשן בבית הכנסת הרפורמי "טמפל".
הלנה רובינשטיין (1965-1872) - תעשיינית קוסמטיקה מצליחה שהפכה לאחת מהנשים העשירות בעולם. נולדה וגדלה ברובע היהודי קרקוב בסוף המאה ה־19, למשפחה יהודית (אביה היה חנווני). בגיל 24 (1896) היגרה לאוסטרליה ושם החלה לעסוק בייצור ושיווק של קוסמטיקה. בראשית המאה ה־20 עברה להתגורר בלונדון ופריס, תוך כדי פיתוח עסקיה. ב־1936 היגרה לארה"ב והמשיכה בעסקיה שם. פולין וקרקוב גאים עד היום במוצאה הפולני של יהודיה זו. רובינשטיין שהייתה חובבת ואספנית אומנות תרמה בשנת 1959 להקמת ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל אביב (חלק ממוזיאון תל אביב כיום.
יעקב הולנדר (2014-1928) - ניצול שואה, שעבר את מלחמת העולם השנייה בגטו קרקוב וב־12 מחנות ריכוז שונים, כולל פלאשוב, אושוויץ ומאוטהאוזן. הוריו ושני אחיו הגדולים נספו בשואה. הוא היחיד ששרד מבני משפחתו. לאחר המלחמה עלה ארצה והיה לאחד מגדולי המלחינים של הזמר העברי בישראל.
אתרים בקרקוב המספקים צוהר לחיי היהודים בעיר
אתרים ברובע קאז'ימייז' (Kazimierz)
במשך מאות שנים, קז'ימייז' הייתה עיר עצמאית ומרכז תרבותי, דתי ומסחרי משגשג עבור יהודי קרקוב.
רובע קאז'ימייז' (Kazimierz) בקרקוב נמצא סמוך לעיר העתיקה וניתן להגיע אליו ממנה ברגל (40-30 דקות הליכה). אני ממליץ להגיע לרובע זה בנסיעה,רצוי באמצעות Bolt או מונית, או חשמלית/אוטובוס. ועדיין, למעדיפים לעשות זאת בהליכה, לכו ברחוב Świętego Idziego המצוי מזרחית לגבעת ואוול. רחוב זה, משנה את שמו בהמשך לרחוב Stradomska. רחוב זה חוצה רחוב ראשי הנקרא Józefa Dietla המפריד בין העיר העתיקה לרובע היהודי. לאחר חציית רחוב זה נכנסים לרובע היהודי ברחוב בשם Krakowska. הולכים ברחוב זה 150-100 מ' ופונים מזרחה (שמאלה) אל רחוב Beera Meiselsa . נלך בו כ 300 מ' ונגיע אל Plac Nowy, מקום מרכזי ברובע היהודי.
רובע קאז'ימייז' (Kazimierz) הוא מהאזורים האותנטיים, המרתקים והאמנותיים ביותר בעיר. לרובע היסטוריה יהודית עשירה, בתי כנסת עתיקים, סמטאות קסומות, אומנות רחוב, גלריות, בתי קפה ועוד. להלן הצעת מסלול שתאפשר להכיר את הרובע דרך ההיסטוריה, האמנות והאווירה. משך זמן משוער 1.5-עד 7 שעות (תלוי ברמת העניין באתרים) במסלול באורך של כ 2 ק"מ. ניתן להתחיל ולסיים המסלול מכל נקודה. להלן נקודות עצירה לאורך המסלול:
· הכיכר החדשה Plac Nowy כיכר נובי - מרכז הרובע ובו שוק אוכל מקומי, ברים ועבודות אומנות רחוב. עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, כיכר נובי במרכז קז'ימייז' שימשה כשוק יהודי. רוטונדה של בית המטבחיים במרכזה מזכירה את ייעודו הקודם של האזור. כיום, ממוקמים כאן כמה מהברים ובתי הקפה הטובים ביותר בקרקוב, המושכים אליהם רבים. זהו מקום טוב להתחלת הסיור הרגלי ברובע. מומלץ לאכול כאן מאכל הקרוי זאפייקאנקה Zapiekanka (מאפה פתוח עם תוספות) הנמכר מקיוסקים עגולים. ביום שבת הכיכר הופכת לשוק פשפשים (ראו בהמשך בפרק "קניות").
רחוב שרוקה Szeroka - הרחוב המרכזי של קאז'ימייז' היהודית. לב הרובע היהודי. זהו רחוב קטן ובעל אוירה מקסימה. כדאי להיות כאן ביום וגם בערב. בו בתי כנסת חשובים, מסעדות יהודיות ובתי קפה.
ברחוב שרוקה 39 Szeroka ממוקם בית הכנסת הרמ"א Synagoga Remuh - בית כנסת קטן, מפואר ופעיל מהמאה ה־16 ולידו בית קברות יהודי ישן, קטן ומרגש ששרד את נזקי הנאצים. זהו בית הקברות היהודי העתיק ביותר שנותר בעיר. הוא הוחלף על ידי בית הקברות היהודי החדש בתחילת המאה ה־19. בין הנקברים כאן נמצא קברו של הסופר והפילוסוף הנודע בן המאה ה־16, הרב משה איסרליש, המכונה רמ"א, שאביו ייסד את בית הכנסת.
ברחוב זה במספר 24 נמצא בית הכנסת העתיק ביותר ששרד בפולין הנקרא בית הכנסת הישן The Old Synagogue וגם ביכ"נ סטארה Stara Synagoga https://muzeumkrakowa.pl/en/branches/old-synagogue . בית הכנסת מתוארך למאה ה-15 והוא משמש כיום כמוזיאון יהדות קרקוב. בבית כנסת זה, תצוגה ותיעוד של חיי היהודים בעיר וכן של חפצים ליטורגיים יהודיים. במקום מוצג גם העתק ציור של הצייר היהודי המפורסם בן קרקוב, מאוריצי גוטליב Maurycy Gottlieb (1879-1856),הנושא את השם "ג'סיקה ושיילוק" "Shylock and Jessica" . הציור המקורי נמצא במוזיאון ת"א לאומנות. ציור זה מתאר סצנה מתוך המחזה "הסוחר מוונציה" של ויליאם שייקספיר, בו מוצג שיילוק, המלווה היהודי בריבית, יחד עם בתו ג'סיקה. גוטליב יצר ציור זה בשנת 1876, בגיל 20, וזכה עליו במדליית זהב בתחרות אמנות במינכן. הציור נחשב לאחד מיצירותיו המרכזיות ובו הוא בחן את נושא הזהות היהודית, נישואי תערובת והמתח בין המסורת היהודית והמודרנה האירופאית. בציור. שיילוק מוצג בלבוש מסורתי, בעוד ג'סיקה לובשת בגדים אירופאיים עכשוויים, מה שמדגיש את הניגוד והקונפליקט. בציור, גוטליב צייר את פניה של ג'סיקה בהשראת לורה רוזנפלד, אישה לה הציע נישואין, אך היא דחתה אותו בסופו של דבר.
ברחוב שרוקה 16 נמצא בית הכנסת וולף פופר (Popper Synagogue), אשר נוסד בשנת 1620 על ידי וולף פופר, איש עסקים יהודי עשיר. לאחר מותו הוריש המקום לקהילה היהודית. מבנה מלבני בסגנון בארוק בחצר המוקפת חומה.המבנה עבר מספר שיפוצים במהלך השנים וחלקו הפנימי נהרס ע"י הגרמנים במלחמת העולם השניה. המבנה כיום הוא בבעלות הקהילה היהודית ומשמש כבית ספרים וגלריה בשם Austeria, המתמחה בספרות, תולדות היהדות ועוד. במקום מתקיימות סדנאות תרבות יהודית, בעיקר במהלך פסטיבל התרבות היהודית השנתי.
ברחוב שרוקה 18-17 נמצאת מקום ובו מספר חללי אירוח המשמשים מסעדה, בית קפה, גלריה לאומנות יהודית וחנות מזכרות בשם אריאל Ariel. בחודשי האביב משמיעים כאן קונצרטים של מוסיקה קלה ומופעי מוסיקת כלייזמר. מבנה המקום הוא בית אבן בסגנון מסורתי, בעיצוב המזכיר בית מגורים יהודי מהמאה ה־16 .
ברחוב שרוקה 40 נמצא פסל בצורת ספסל המוקדש ליאן קרסקי חסיד אומות העולם. הפסל ממוקם בכיכר קטנה ליד הכניסה לבית הכנסת רמ"א ובחזית חומת בית הקברות היהודי הישן. יאן קרסקי היה לוחם מחתרת פולני בזמן המלחמה, והיה מהראשונים שדיווחו לבעלות הברית המערביות על השמדת היהודים בשנת 1942. הוא הצליח להתגנב פעמיים לתוך גטו ורשה ונפגש עם מנהיגיו כדי לחוות ממקור ראשון את האירועים ולחשוף אותם לעולם. בשנת 1982 הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.
קלעזמער הויז Klezmer-Hois- מקום ייחודי המשלב מלון, מסעדה, בית קפה וחנות ספרים, השוכן בבניין מהמאה ה-16, ששימש בעבר כמקווה, בלב הרובע היהודי ההיסטורי קאז'ימייז'. מדי ערב בשעה 20:00 נערכים במסעדה במקום קונצרטים של מוזיקת כליזמר (בתשלום), הנמשכים כשעה ומוסיפים לאווירה הייחודית (מומלץ לבלות כאן ערב, כולל ארוחת ערב (השירות איטי, מומלץ להגיע ב 19:00) ולהזמין מקום מראש. המקום מעוצב באופן אותנטי ומושך אליו סופרים, משוררים, מתרגמים, פילוסופים ואמנים מכל העולם. ממוקם ברחוב שרוקה 6 Szeroka, במרחק קצר מבית הכנסת הרמ"א,. www.klezmer.pl [email protected] . טלפון:12-411-1245. בשעות הערב, ישנו לפחות עוד בית קפה אחד ברחוב שרוקה, בו מופיעים נגנים המנגנים מוסיקה יהודית, על בסיס תשר.
ברחוב שרוקה 1 בית קפה/מסעדה בשם Dawno Temu Na Kazimierzu שעיצובו מנסה לשמר את העבר היהודי של הרובע (משמעות שם המקום "היה היו זמנים בקאז'מייז' '"). מומלץ לבקר במקום, פתוח 22:00-10:00 (בערב יש במקום מוסיקה חיה של כלייזמר, מוסיקה עממית ואתנית),הזמנת מקום https://zjedz.my/dawno-temu-na-kazimierzu
· המוזיאון היהודי של גליציה Galicia Jewish Museum - מוזיאון עכשווי המציג את ההיסטוריה היהודית של העיר באמצעים חזותיים שונים והכולל תערוכת צילום על קהילות שנעלמו. ממוקם בכתובת ul Dajwór 18 .באותה כתובת נמצא ציור קיר הנקרא Museo Galicia's Mural . פרטים אודות יצירה זו ראו בהמשך תחת הנושא אומנות רחוב ברובע Kazimierz, קרקוב. פתוח בכל ימות השבוע.
· רחוב ג'וזפה Józefa. בו מימד מודרני ויצירתי ברובע -בוטיקים, אמנות רחוב, בתי קפה טרנדיים. במספר 17 ברחוב זה יש ציור רחוב מחווה לדמויות היסטוריות הנקרא Kazimierz Historical Mural .פרטים אודות יצירה זו ראו בהמשך תחת הנושא אומנות רחוב ברובע Kazimierz, קרקוב.ברחוב ג'וזפה 36 נמצא מקום הנקרא "חדר" .
Cheder (חדר)- " הוא חדר"מוסד מקסים ברובע היהודי Cheder (חדר), הממוקם ברחוב Józefa 36 בקרקוב. מקום זה הוא בית קפה ומקום מפגש מיוחד, המשמש גם כמרכז תרבות יהודי . הוא מנוהל על ידי פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב.שמו, "חדר", מתייחס לבית הספר הדתי היסודי בקהילה היהודית והוא שואף לחבר את המבקרים בו אל התרבות היהודית העכשווית. מגישים במקום קפה בפינג'אן, תה עם נענע, חומוס ומנות אוכל נוספות בהשראה ישראלית וים תיכונית. בהיותו משמש גם כמרכז חינוך ותרבות, המקום מארח מגוון אירועי תרבות וחינוך לאורך כל השנה, כולל קונצרטים, הרצאות, סדנאות ומפגשים. הוא מהווה מקום ללמוד ולחוות היבטים שונים של התרבות היהודית. במקום ישנה ספרייה עשירה של ספרים בנושאים יהודיים, רבים מהם באנגלית, שהאורחים מוזמנים לעיין בהם ."חדר" מציע אווירה רגועה ונעימה, עם עיצוב מודרני בעל אופי יהודי, המזכיר ספרייה נינוחה. יש בו חיבור Wi-Fi זמין. הבניין שבו שוכן מוסד זה שימש בעבר כבית תפילה יהודי (חברת "נר תמיד") משנת 1890. לאחר שיקום המבנה, הוא נפתח מחדש בשנת 2008 כמרכז תרבותי, ובשנת 2009 נפתח בו בית הקפה. לסיכום-זהו מקום ייחודי המשלב היבטים קולינריים, תרבותיים וחינוכיים, ומספק חוויה אותנטית של התרבות היהודית בלב קרקוב.
ברחוב ג'וזפה 38 נמצא בניין ששימש את בית הכנסת "הגבוה",שנקרא "הויכע שול". הבניין הוקם באמצע המאה ה־16 בסגנון הרנסנס המאוחר. הוא כלל שלוש קומות. בקומת הקרקע חנויות, בקומה הראשונה אולם תפילה לגברים, הראשון מסוגו בפולין בו אולם התפילה ממוקם גבוה מעל הקרקע ומכאן מקור שמו. אולם התפילה מרכזי זה הוקם בגובה 10 מטרים וחופה בכיפה עם חלונות קשת עגולים גדולים, וקישוטי סטוקו לכניסת אור טבעי. פנים בית הכנסת נהרס ע"י הנאצים ב 1939. המבנה שופץ בשנות ה־70 של המאה ה־20 ומשמש היום כמוזיאון ולאירועים,בשיתוף הקהילה היהודית בעיר.
בסמוך לבית הכנסת הגבוה, ברחוב ג'וזפה 42 נמצא בניין ששימש בית מדרש ותלמוד תורה של קהילת "חק קובע עתים לתורה" Kowea Itim le‑Tora, שנוסדה בשנת 1810 . בניין בית המדרש הוקם בסוף המאה ה 18 ושופץ בשנת 1912. שימש בעיקר למטרות לימוד והוראה: תלמוד תורה לילדים ובוגרים ולימודי גמרא. במהלך השואה הבניין ניזוק קשות ובפועל הפסיק לשמש כבית מדרש. יעוד הבנין היום הוא למגורים. הוא נראה מוזנח, אולם חזיתו מעידה על עברו . החזית מעוטרת במרכז בכתובת "חק קובע עתים לתורה" ושני מגני דוד משני צדדיה, המבנה אינו פתוח לציבור ואין בו שירותי תיירות.
· בית הכנסת "הקדוש" Synagoga Izaaka Jakubowicza ( Isaac Synagogue) ממוקם ברחוב 18 Kupaהסמוך וקרוב לרחוב יאקובה. זהו אחד מבתי הכנסת ההיסטוריים המרשימים והחשובים ביותר ברובע קז'ימייז' והוא הגדול בקרקוב. בית הכנסת נבנה בין השנים 1638 ל-1644 על ידי יצחק יעקובוביץ' (Izaak Jakubowicz), בנקאי וסוחר יהודי אמיד ומכובד, שהיה אחד מעשירי קז'ימייז' ושימש גם כפרנס הקהילה. הקמתו נעשתה למרות התנגדויות מצד תושבי קז'ימייז' הנוצרים, שזעמו על כך שבית הכנסת יהיה המבנה הגדול ביותר ברובע. הוא תוכנן בסגנון הבארוק על ידי האדריכל האיטלקי פרנצ'סקו אוליביירי (Francesco Olivierri), ונחשב ל"חשוב ביותר מבחינה אדריכלית" מבין בתי הכנסת העתיקים של קרקוב. במהלך הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, בית הכנסת נהרס ונבזז. הגרמנים השמידו את פנים המבנה, כולל הבימה וארון הקודש, והשתמשו בו כמחסן נשק. בשנת 1983 החלו עבודות שיקום, וב-1989, עם נפילת הקומוניזם בפולין, הוחזר המבנה לקהילה היהודית בקרקוב. מאז הוא עבר שיפוצים ושחזורים נרחבים (במיוחד בשנים 1996-1990), במטרה להחזיר לו את תפארתו.בית הכנסת עדיין פעיל והוא משמש גם כמרכז תרבות המארח תערוכות ולעיתים סרטים דוקומנטריים. המקום פתוח בכל ימות השבוע,למעט בשבת ובחגים יהודיים. יש להתעדכן בשעות הפתיחה. הכניסה תמורת תשלום סמלי. בקיץ 2025 אתר בית כנסת זה היה סגור למבקרים, לרגל שיפוצים.
· ציור הקיר "יהודה" "Judah" הממוקם ברחוב Św. Wawrzyńca 16,סמוך למוזיאון גיליציה. פרטים אודות יצירה זו ראו בהמשך תחת הנושא אומנות רחוב ברובע Kazimierz, קרקוב.
· ציור הקיר "אצבע שבורה" (ביידיש "צעבראכן פינגער") הממוקם ברחוב Plac Bawół 3 סמוך למוזיאון גליציה. פרטים אודות יצירה זו ראו בהמשך תחת הנושא אומנות רחוב ברובע Kazimierz, קרקוב.
· רחוב Meiselsa. רחוב מייזלסה (Ulica Meiselsa) הוא רחוב מקסים ומלא אופי הממוקם בלב רובע קז'ימייז' (Kazimierz) ההיסטורי של קרקוב. הרחוב נקרא על שם דב ברוך מייזלס (Dov Ber Meisels), שהיה רב ראשי של קרקוב (ומאוחר יותר גם של ורשה) במאה ה 19. זהו אחד הרחובות הציוריים באזור, והוא מהווה שילוב מרתק של היסטוריה יהודית עשירה עם אווירה בוהמית ותוססת של ימינו. הרחוב חוצה את הרובע מדרום לצפון. קרוב למוזיאון היהודי של גליציה. לפני מלחמת העולם השנייה הרחוב היה הומה חיים, בית לעסקים יהודיים רבים, בתי מגורים, ומוסדות קהילתיים. לאחר המלחמה, הרובע כולו, ורחוב מייזלסה בתוכו, סבלו מההרס וההזנחה של מלחמת העולם השנייה והתקופה הקומוניסטית. ואולם, קז'ימייז' עברה תהליך שיקום ושימור מדהים, והרחובות ההיסטוריים, כולל מייזלסה, חזרו לשקוק חיים. הרחוב משמר מבנים היסטוריים מתקופות שונות, עם סגנונות בנייה אופייניים לקז'ימייז', המעניקים לו קסם ייחודי. שימו לב לחלונות הגבוהים, לחזיתות המשוחזרות ולפרטים ארכיטקטוניים מעניינים. הרחוב ממוקם במרחק הליכה קצר מאטרקציות מרכזיות נוספות בקז'ימייז' כגון: הכיכר החדשה Plac Nowy, כיכר וולניצה (Plac Wolnica)-כיכר היסטורית גדולה עם בניין העירייה הישן, בתי כנסת היסטוריים כגון בית הכנסת הרמ"א ובית קברות היהודי העתיק, או בית הכנסת העתיק (Stara Synagoga).
· רחוב Miodowa . בו גלריות, חנויות וינטאג' ובתי קפה.
ברחוב מיודובה 26 Miodowa נמצא בית הכנסת "טמפל" Temple, ששימש את הקהילה היהודית הרפורמית של קאז'ימייז'. בית הכנסת הוקם בשנים 1860-62 והוא נהרס ע"י הגרמנים במלחמת העולם השנייה. בבית הכנסת היו עוגב, במה קדמית, ועיטורי קיר שלא אופייניים לבתי כנסת אורתודוקסיים וכן פעלה בו מקהלה, שכללה נשים. בתחילת שנות התשעים של המאה ה־20 הוכר הבניין כמיועד לשימור המורשת היהודית. בקיץ 2000 הושלם שיפוץ המבנה והוא נפתח לפעילות. . הבניין המלבני הוא בסגנון ניאו-מורי, ובחזית אלמנטים של ניאו-רנסנס. בחזית ובקירות הצדדיים חלונות ובהם 36 ויטראז'ים צבעונים ייחודים, ששרדו מסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה עשרים. בית הכנסת פעיל כיום, אם כי לא משמש כמקום תפילה לקהילה קבועה. נערכות בו תפילות באירועים מיוחדים וכן קונצרטים, בעיקר במסגרת הפסטיבל למוסיקה יהודית המתקיים בקרקוב מדי שנה.המקום פתוח למבקרים.
ברחוב מיודבה 55 נמצא אתר בית הקברות היהודי החדש של קרקוב Krakow New Jewish Cemetery-Nowy cmentarz żydowski. זהו בית קברות יהודי גדול יחסית,שהוקם בשנת 1800 בשטח של כ 45 דונם. הוא מצוי בתוך חורש ירוק. במקום קבור, בין היתר, הצייר הפולני יהודי מאוריצי גוטליב Maurycy Gottlieb. בית הקברות ממוקם סמוך למוזיאון בנקסי וסמוך למרכז הקניות גלריה קאז'ימייז'. שער הכניסה הראשי לבית הקברות נמצא בכתובת: Miodowa 55, Kraków . מיקום הקבר של הצייר גוטליב בבית קברות זה,כנראה מרוחק משער הכניסה הראשי לבית קברות זה. להבנתי הקבר נמצא באזור הדרום מזרחי של בית הקברות, כנראה בקרבת מגרש חניה הנקרא בגוגל מפות Parking 24/7 Kraków Kazimierz - parkuj bezpiecznie i wygodnie . בעת ביקורי במקום חיפשתי את הקבר בחלק הצפוני של בית הקברות ולא מצאתיו.
· הכיכר המרכזית של הקהילה היהודית ההיסטורית בקרקוב היא Plac Wolnica - כיכר החירות, ממוקמת במפגש רחובות Krakowska, Józefa ו‑Bonifraterska. שימשה ככיכר השוק של העיר קז'ימייז' כשהייתה עיר נפרדת (עד חיבור לקרקוב במאה ה‑19). היא הייתה המרכז הכלכלי‑חברתי של התושבים, ובין היתר מוקד לפעילות היהודית בעיר. סביב הכיכר נמצאים מבנים היסטוריים רבים, כולל המוזיאון האתנוגרפי ע"ש סוורין אודז'ילה (בבניין בית העירייה הישן של קז'ימייז'), מסעדות, בתי קפה ומבני מגורים עתיקים.
· Galeria Kazimierz - מרכז קניות ברובע קזימייז'. למעוניינים. כתובת: רחוב פודגורסקה Podgórska 34 .
אתרים ברובע פודגוז'ה Podgórze
רובע פודגוז'ה בקרקוב הוא אזור נוצרי,אשר במרץ 1941 הנאצים החליטו להקים בו גטו ליהודי קרקוב. בגטו רוכזו כ־16 אלף יהודים. הגטו פעל כשנתיים. חיסול גטו קרקוב התרחש במרס 1943. באותה תקופה, אלפי יהודים מהגטו, יחד עם יהודים רבים אחרים מהעיר ומהסביבה, נורו ברחובות או גורשו במשלוחים למחנות השמדה, בעיקר לאושוויץ-בירקנאו ובלז'ץ . חלק נוסף נשלח גם למחנות עבודה, וביניהם מחנה הריכוז פלאשוב הממוקם ברובע פודגוז'ה Podgórze בקרקוב. באזור זה גם פעל המפעל של אוסקר שינדלר חסיד אומות העולם.
להלן הצעה לביקור במספר אתרים ברובע זה. ניתן לבקרם בהליכה, למעט באתר מחנה הריכוז פלאשוב המחייב הסעה. מומלץ להתחיל הביקור באזור במפעל אוסקר שינדלר ומשם בהליכה, לפי סדר האתרים המוצגים כאן עד לבית המרקחת "תחת העיט". זהו מסלול הליכה מתונה של כ 10 דקות ממפעל שינדלר אל חומת הגטו ועוד כ 10 דקות לכיכר הגטו, שם גם נמצא בית המרקחת "תחת העיט". ניתן לקצר את ההליכה בנסיעה באוטובוס או טראם (חשמלית) מאזור מפעל שינדלר אל אזור הגטו היהודי.
· מפעל שינדלר (Fabryka Emalia Oskara Schindlera). כתובת: ul. Lipowa 4. מומלץ להתחיל ממקום זה, מכיוון שהוא מרוחק מעט משאר המקומות. המפעל הוא כיום מוזיאון מרתק המתעד את סיפור הצלת היהודים בתקופת השואה. מומלץ להקדיש לו כשעתיים. מכאן ניתן ללכת (או בתחבורה ציבורית) אל כיכר גיבורי הגטו באזור הגטו היהודי לשעבר (כ 2.3 ק"מ,כ־20 דקות הליכה). בקיץ, מספר רב של תיירים יכול לגרום לתור ארוך בכניסה למפעל שינדלר. עדכני לקיץ 2025, אין אפשרות להזמין מראש חלון זמן לביקור. המוזיאון פתוח בכל יום, אולם סגור מספר ימים בשנה. מומלץ להתעדכן בשעות ובימי הפתיחה באתר הבא: https://muzeumkrakowa.pl/en/branches/oskar-schindlers-enamel-factory .
הגענו למקום בשיא עונת התיירות ביולי, סמוך לשעת הפתיחה בבוקר, התור היה קצר. הביקור במקום נמשך כשעתיים. המוזיאון מציג בתמונות, מסמכים, מוצגים וסרטונים המתארים את חיי היהודים בגטו, את עוללות הגרמנים, רוח התקופה של מלחמת העולם השנייה, אך מספר יחסית מעט על אוסקר שינדלר ופועלו.
· חומת הגטו (Fragment of Ghetto Wall) - שריד קטן אך מצמרר מחומת הגטו המקורית. ממוקם במרחק כ 10 דקות הליכה ממוזיאון שינדלר וכ 350 מ' מבית המרקחת "תחת העיט" .
כתובת: ul. Lwowska 27
· כיכר גיבורי הגטו (Plac Bohaterów Getta) - התחילו את הטיול בכיכר המרכזית של הגטו לשעבר, הנקראת היום כיכר גיבורי הגטו. הכיכר נקראה בעבר "כיכר זגודה" (Zgody), ושימשה ככיכר השילוחים המרכזית של הגטו, ממנה רוכזו יהודים ונשלחו ברכבות למחנות ההשמדה, בעיקר לבלז'ץ ולאושוויץ. שמה שונה ל"כיכר גיבורי הגטו" כדי להנציח את היהודים שנספו בשואה ואת ההתנגדות היהודית בגטו. הכיכר מעוטרת באנדרטת כיסאות, המנציחה כאן את קורבנות השואה. אנדרטת הכיסאות, שהוקמה בכיכר בשנת 2005, נוצרה על ידי האדריכל הפולני פיוטר לביצקי. ההשראה לאנדרטה הגיעה מתמונה מפורסמת בה נראית הכיכר ריקה לאחר הגירוש האחרון של היהודים מהגטו, וכן מעדותו של הרוקח תדאוש פנקייביץ' (חסיד אומות העולם), בעל בית המרקחת "תחת העיט" שפעל בגטו. פנקייביץ' תיאר בספרו "בית המרקחת בגטו קרקוב" את מראה הכיכר המלאה בחפצים שננטשו על ידי היהודים שגורשו. באנדרטה משובצים 69 כיסאות בגבהים שונים, המייצגים גברים, נשים, ילדים וטף. הכיסאות הריקים מסמלים את האנשים שנעדרו, את אלה שנלקחו לבלי שוב, ואת חפציהם שננטשו. הכיסאות מסמלים את הכיכר הדוממת והריקה מאדם, בה נותרו רק הכיסאות כעדות אילמת לאובדן.
· בית המרקחת "תחת העיט" ( (Apteka Pod Orłem,ממוקם בכיכר גיבורי הגטו. זהו אתר בעל חשיבות היסטורית ואנושית רבה, המשמש כיום מוזיאון המנציח את סיפורו המיוחד בתקופת השואה. כאשר הוקם הגטו בקרקוב במרץ 1941, כל התושבים הלא-יהודים נאלצו להתפנות מהאזור. תדאוש פנקייביץ', הרוקח הפולני הקתולי ובעל בית המרקחת, היה היחיד מבין ארבעה בתי מרקחת בשכונה שסירב לעזוב וקיבל אישור מיוחד מהגרמנים להישאר ולפעול בתוך הגטו. בית המרקחת הפך לנקודת אור וחיבור לעולם החיצון עבור יהודי הגטו. שימש עבורם גם כנקודת מפגש ומסתור ליהודים בתקופת הגטו . פנקייביץ' ועוזרותיו (אירנה דרוז'דז'יקובסקה, הלנה קריבאניוק ואורליה דאנק-צ'ורטובה) סיכנו את חייהן על מנת לסייע ליהודים במגוון דרכים. הן סיפקו תרופות חיוניות, מזון ואף אמצעים קוסמטיים כמו צבעי שיער וזקן, ששימשו יהודים מבוגרים כדי להיראות צעירים יותר ולשרוד סלקציות. פנקייביץ' אף זייף מסמכים עבור יהודים כדי לסייע להם להינצל. בית המרקחת שימש כמקום מסתור עבור יהודים רבים בעת מעצרי לילה ו"אקציות". בנוסף, המקום שימש ליהודי הגטו כנקודת מפגש, מרכז "חדשות" וקשר עם העולם החיצון. פנקייביץ' היה עד ראייה לפשעים שביצעו הנאצים ותיעד את המתרחש ביומנו. יומן זה הפך לאחר המלחמה לספר בשם "בית מרקחת בגטו קרקוב" (1947), שהיה אחד הזיכרונות הראשונים שפורסמו בנוגע להשמדת יהודי קרקוב. הוא אף השתתף כעד בסרט "שואה" של קלוד לנצמן. בפברואר 1983, הוענק לתדאוש פנקייביץ' התואר חסיד אומות העולם על ידי "יד ושם", ועץ ניטע על שמו בשדרת חסידי אומות העולם ב"יד ושם" בירושלים. באפריל 1983 נפתח מוזיאון במקום בו שכן בית המרקחת שלו, המציג את סיפור הגטו ותושביו באמצעות עדויות, תצלומים ופריטים מקוריים. המוזיאון מהווה חלק מ"מסלול הזיכרון" בקרקוב.. בית המרקחת "תחת העיט" הוא לא רק מוזיאון, אלא אתר הנצחה מרגש המספר סיפור של אנושיות, אומץ לב והתנגדות שקטה בלב התופת של השואה.
כתובת: כיכר גיבורי הגטוPlac Bohaterów Getta 18.
מחנה עבודה/ריכוז פלאשוב (Płaszów) -ממוקם ברחוב Abrahama ברובע פודגוז'ה Podgórze בקרקוב. המחנה הוקם בשנת 1942 על שטחים שהיו בעבר בתי קברות יהודיים, והפך לסמל של זוועות השואה והדיכוי הנאצי. סיפורו של המחנה זכה לתהודה עולמית בזכות הסרט "רשימת שינדלר", שתיאר חלקים מחיי המחנה ומפקדו האכזר אמון גת. החל משנת 1943, עם חיסול גטו קרקוב וגטאות אחרים באזור, הפך פלאשוב למחנה ריכוז. תחילה הוא שימש כמחנה עבודה והפך מאוחר יותר למחנה ריכוז. אלפי יהודים, ובהם גם לא-יהודים נכלאו בו, או נשלחו ממנו למחנות השמדה אחרים., או נרצחו. האסירים הועבדו בפרך בתנאים בלתי אנושיים, במחצבות ובמפעלים שפעלו בתחומי המחנה או בסמוך לו (כולל מפעל אמייל של אוסקר שינדלר). צפיפות, רעב, חוסר היגיינה ותנאים סניטריים מזעזעים הובילו להתפרצות מחלות קטלניות במחנה. בנוסף למותם של אסירים מרעב, מחלות ועבודת יתר, בוצעו במחנה רציחות שיטתיות של אסירים. במחנה בוצעו גם ניסויים רפואיים ועיקורים כפויים, במיוחד על נשים יהודיות. עם התקרבות הצבא האדום בסוף 1944 לקרקוב, החל פינוי שיטתי של מחנה פלאשוב. אלפי אסירים נשלחו ב"צעדות מוות" או ברכבות למחנות ריכוז והשמדה אחרים, בעיקר לאושוויץ-בירקנאו. רבים מתו בדרך כתוצאה מתשישות, רעב או ירי של השומרים. המספר המדויק של הקורבנות בפלאשוב אינו ידוע בוודאות, אך מוערך כי בין 80,000 ל-150,000 אסירים עברו דרך המחנה. מתוכם, עשרות אלפים נרצחו ישירות במחנה או מתו מרעב ומחלות. כיום, השטח של מחנה פלאשוב (Teren byłego obozu). המחנה מהווה כיום אתר זיכרון פתוח ושקט, המשמש בעיקר כפארק טבעי. אין בו מבנים מקוריים רבים ששרדו, שכן הגרמנים הרסו את רובם בניסיון לטשטש עקבות. עם זאת, ניתן לאתר בשטח אנדרטה מרכזית גדולה ומרשימה לזכר קורבנות פלאשוב. האנדרטה ממוקמת על אחת הגבעות בשטח המחנה (ככל הנראה על שטח קברי אחים). קיימת אנדרטה נוספת קטנה יותר המציינת את מקומם של קברי ההמונים היהודיים. האנדרטה בצורת אובליסק מוקדשת ליהודים מהונגריה שנרצחו בפלאשוב. במקום שרידים של מצבות קבורה שהיו בבתי הקברות היהודים לפני הקמת המחנה. במקום זה מתוכננים להבנות מרכז זיכרון ומוזיאון על מנת לספר את שהיה והתרחש במקום זה. https://plaszow.org/he/mvzyvn-tr-hhntskhh-plshvb
המלצות לקראת סיום
למבקשים להעמיק ידע על אודות ההיסטוריה והחיים בקהילה היהודית בקרקוב, אני ממליץ:
1. להאזין להרצאת יוטיוב מצוינת של גב' ריקי מנדל, המספרת את סיפור הקהילה היהודית בקרקוב במאות ה־18, 19 וה־20, דרך סיפור בית הכנסת "טמפל" שבעיר. ההרצאה (36 דקות) נמצאת בקישור הבא https://www.youtube.com/watch?v=sv6G9PsFCQU. היא כוללת תמונות היסטוריות, עדויות ותיאורים מרתקים. ריקי מנדל היא חוקרת, מרצה ומדריכת מסעות בעקבות קהילות יהודיות בפולין ובבלקן, בין היתר מטעם מוסד "יד ושם".
2. לצפות בסרטו של סטיבן ספילברג "רשימת שינדלר" המספר את סיפור הקהילה היהודית בקרקוב בתקופת השואה ופועלו של חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר. ניתן לצפות גם בסרטי דוקו אודותיו: https://www.youtube.com/watch?v=wEztt2bfQok&t=2631s, וכן https://www.youtube.com/watch?v=ytMNr9gLqE4
3. לצפות בסרטון דוקו על אודות בית המרקחת "תחת העייט" בו מופיע בין היתר תדאוש פנקייביץ', הרוקח הפולני הקתולי ובעל בית המרקחת שהוענק לו אות הההוקרה של "חסיד אומות העולם". https://www.youtube.com/watch?v=yj-gVOzPW-Q&t=328s
4. לצפות בסרט דוקו נוסף ובו עדויות על חיי יהודים בקרקוב בקישור הבא https://www.youtube.com/watch?v=ETAVaKpi6Gk
