ברזיל זוכרת. אפילו עד היום. זוכרת סיפור אהבה שראשיתו בשנת 1783. אהבה שלא מומשה.
זהו סיפור אהבה בין אנטוניו גונזגה Antonio Gonzaga לבין מריה דורותיאה Maria Doroteia .
השניים נפגשו ,כאמור ב 1783, כשמריה הייתה בת 15 ואנטוניו בן 38. הבתים בהם התגוררו, היו סמוכים זה לזה, בעיר וילה ריקה (היום אורו פראטו), במדינת מינאס ז'ראיס, מהמדינות החשובות ביותר בברזיל.
בשנים 1530 עד 1822, ברזיל הייתה תחת שלטון פורטוגל, אשר פעלה לנצל ולהעביר את משאביה של ברזיל אל פורטוגל.
אנטוניו גונזגה ( 1810-1744) עורך דין צעיר, שחי והתחנך בפורטוגל , נשלח ע"י הרשויות בפורטוגל להיות שופט בברזיל בעיר וילה ריקה (משרה בה החזיק עד 1789). הוא הגיע לברזיל בשנת 1782 , לאחר היעדרות של 21 שנים מברזיל . אנטוניו הגיע מפורטוגל לברזיל לראשונה ב 1751 עם אביו שהתמנה להיות שופט כאן. הוא חי בברזיל מספר שנים עם משפחתו ונשלח לפורטוגל לקבלת השכלה.
מאריה דה דירסאו ( 1767-1853) , התייתמה בילדותה מאמה. אביה לא רצה לגדל את ילדיו ונטש ביתו. מאריה ואחיה עברו לגור אצל הדוד ז'ואאו קרלוס שהיה קצין בכיר בצבא הפורטוגלי המקומי והשתייך לאליטה של מינאס ז'ראיס. ז'ואאו קרלוס היה גנרל בדרגת מרשל. שמה המלא של מריה היה Maria Doroteia Joaquina de Seixas Brandão, אולם היא ידועה יותר כ Marília de Dirceu, כשם ספר שירי האהבה שכתב אנטוניו אליה.
פחות משנה לאחר הגיעו של אנטוניו לוילה ריקה (אורו פראטו) הוא הכיר את מריה, כאמור כשהייתה בגיל 15. הוא התאהב ,למרות פער 23 השנים בגיל שביניהם. אנטוניו היה חובב שירה. הוא כתב ושר למריה שירי אהבה תחת חלונה. יש אומרים שהיא הובטחה לאחר ואולם היא נפלה בקסמו של אנטוניו ושיריו.
אנטוניו, שאף הוא בא ממשפחה בעלת אמצעים וקשרים ,התקרב אל ז'אאו קרלוס והאחרון נתן הכשר לקשר הרומנטי עם מריה. אנטוניו פנה למלכת פורטוגל וביקש אישור לנישואיו עם מריה. משניתן האישור הוא פנה למושל הפורטוגלי של מינאס זראיס וביקש את אישורו. גם אישור זה ניתן.
אנטוניו ומריה התארסו ונקבע מועד לחתונה – 30 מאי 1789.
מריה הייתה אמורה להיות בגיל 22 ביום נישואיה ואנטוניו בגיל 45. אלה היו נישואין של בתוך אותו מעמד חברתי-שניהם ממשפחות עשירות ,מכובדות ומקושרות.
בוילה ריקה, שהייתה עיר מרכזית וחשובה במדינת מינאס ז'ראיס, התארגנה קבוצה של אנשים ,אשר הקימה תנועת התנגדות לשלטון פורטוגל בברזיל. לתנועה קראו אינקונפידנסיה מיניירה Inconfidência Mineira . הרוח החיה מאחורי תנועה זו היה חואקים חוזה דה סילבה קסבייר Joaquim José da Silva Xavier , הידוע בשם ובכינוי טיראדנטס Tiradentes. טיראדנטס ,בהיותו קצין צבא במימשל הפורטוגלי המקומי, ראה איך פורטוגל מנצלת את ברזיל, תושביה ומשאביה, החליט לפעול. הוא הפיץ את רעיונות ההתנגדות שלו ותכנן להניע המונים למרד 1789. בהיסטוריה של ברזיל יש הד ומקום חשוב לפעילותה של תנועת התנגדות זו לשלטון הפורטוגלי. טיראדנטס הוא גבור לאומי בברזיל ויש יום שבתון לזכרו במדינה זו.
הגרעין הקשה של התנועה מנה 12 איש. אנטוניו גונזגה נכלל, כנראה, בגרעין הקשה של תנועת ההתנגדות.
הגורל החל להתל בזוג האוהבים.
ב 9 מאי 1789,חואקים סילבריו דוס ריס -איכר, בעל מכרה שפשט רגל וקולונל בצבא המקומי-שהיה בגרעין הקשה של קבוצת הקושרים, הסגיר את שמות חבריו לשלטון הפורטוגלי, בתמורה לביטול כל חובותיו הכספיים וקבלת תואר אבירות. טיראדנטס שמילא תפקיד מרכזי בתנועה, נכלא, נשפט והוצא להורג.
אנטוניו גונזה, נעצר ע"י השלטונות, שבועות ספורים טרם נישואיו למריה. הוא נשפט ונדון לשלוש שנות מאסר בריו דה ז'נרו ואח"כ הוטל עליו עונש גלות לנצח במושבה הפורטוגלית מוזמביק שבאפריקה (עונש שהומר ל 10 שנות גלות בהמשך. אנטוניו טען לחפותו והצהיר שלא היה מעורב בתנועת ההתנגדות. אפשר שהיה חף מפשע, אולם שופטיו התרשמו מקרבתו החברתית לחלק מהקושרים. אל מוזמביק הוא נשלח בשנת 1792.
בעת שהיה אנטוניו בכלא הוא כתב ספר עם 33 שירי אהבה, לו קרא Marília de Dirceu .הספר תיאר את אהבתו של אנטוניו למריה דורותיאה, היא מריה דה דירסאו. הוא ביקש מאחד ממכריו, בשנת 1792, שייקח את כתב היד לפורטוגל ושם יוציא את הספר לאור וכך היה. בשנת 1799, כשהיה כבר במוזמביק, הוא פרסם את החלק השני של ספר השירה למריה וב 1802 יצא לאור החלק השלישי של הספר.
ספר השירים הנושא את השם "מריה דירסאו " זכה לחיי הנצח. יש בו שירי אהבה הנחשבים לקלסיים. אנטוניו בזכות ספר זה נחשב לאחד המשוררים החשובים בפורטוגל וברזיל. שיריו נחשבים לאלמותיים. עד היום , ספר שירים זה נמכר לקהל הרחב וניתן לרכוש אותו גם באמזון.
מריה בכל שנות כלאו של אנטוניו בברזיל וגלותו במוזמביק, שמרה לו אמונים. והוא ?
במוזמביק אנטוניו חי חיים כאדם חופשי. הוא עסק במקצועו כעורך דין והתחבר למשפחה עשירה, שעסקה בין היתר בסחר עבדים. ראש המשפחה שכר את שרותיו של אנטוניו ואימץ אותו כבן המשפחה. תוך פחות משנה, אנטוניו נישא לבת משפחה זו והוליד מספר ילדים.
אנטוניו לא שמר אמונים למריה. הוא גם לא חזר לברזיל. מת במוזמביק בגיל 65 , בשנת 1810.
מריה, היא חיכתה לאנטוניו. לא ברור מה ידעה על גורלו במוזמביק. היא שמרה לו אמונים . מעולם לא נישאה.
בגיל 26 מריה היתה אחות באחת הכנסיות בעיר. היא נפטרה בשנת 1853, בגיל 86 כשהיא רווקה. היא נפטרה בבית בו נולדה. היא נקברה בכנסיה בעיר הנקראת Nossa Senhora da Conceição.
במרכז העיר העתיקה של אורו פראטו ,בה התגוררו אנטוניו ומריה, יש מוזיאון המנציח את תנועת ההתנגדות לפורטוגל https://museudainconfidencia.museus.gov.br/ . המוזיאון הוקם תחילה כפנתיאון לגיבורי תנועת ההתנגדות,אליו יובאו לקבורה. ואכן במוזיאון נמצא קברו של טיראדנטס, ראש תנועת ההתנגדות. יש שאומרים כי גם עצמותיו של אנטוניו נמצאים כאן, אולם הדבר אינו וודאי.
בשנת 1955, הוצאו עצמותיה של מריה מהכנסיה באורו פראטו והועברו אל מבנה מוזיאון ההתנגדות בעיר. צעד זה אולי מבטא את האיחוד מחדש בין מריה לאנטוניו, שנים רבות לאחר מותם.
בעיר אורו פראטו (מינאס ז'ראיס) , בה התגוררו השניים, ישנו מוזיאון המנציח את אנטוניו גונזגה, בבית בו התגורר , הקרוי Casa de Tomas Antonio Gonzaga.
מריה הונצחה בברזיל בדרכים שונות. במדינת סאן פאולו יש עיר הנושאת את שמה Marília. בין היתר,הונפקו בולי דואר עם דמותה, נעשו סרט וסדרת טלוויזיה אודותיה ועוד ועוד.
מי שיבקר באורו פראטו Ouro Preto, מומלץ שיגיע אל כיכר "מריה דירסאו" הנושאת את שמה - Largo Marilia de Dirceu .
באחד מצידי הכיכר נמצאת שוקת שעוצבה והוקמה ע"י אלייזדיניו ("הנכה הקטן") ומאחוריה הבית בו התגוררה מריה. בית עטור חלונות ,מתחתם השמיע לה אנטוניו שירי אהבה. סמוך לכיכר ישנו גשר קטן העובר על נחל החוצה את העיר.
זהו סיפור על אהבה, שקיבלה ביטוי בספר שירי אהבה ,שהיה לפופולרי ואולי נצחי.
זהו סיפור על אהבה שלא מומשה. אהבה שהוחמצה ביד הגורל.
אהבה בין זו ששמרה אמונים, לבין זה שנסיבות הזמן והמקום גרמו לו להמיר אהבה זו בנישואין לאחרת.
יש בברזיל מי שמכנים סיפור אהבה זה, כ" רומיאו וז'ולייט " בגרסה של ברזיל.
