אזור דרום עמק האומו,בדרום אתיופיה הוא אזור מרתק לביקור. בראש ובראשונה מבחינה אנושית אתנית. מצויים בו שבטים וקבוצות אתניות,המשמרים מסורות ומאוד מעניין לבקר אותם ולעמוד על אורח חייהם . מעבר לכך, בדרום אתיופיה מספר אתרי טבע מעניינים, בהם ניתן לראות חיות טרף ובעלי כנף מסוגים שונים,בסביבתם הטבעית. הטיול באזור זה הוא מרתק ובלתי נשכח.
אזור דרום עמק האומו הוא אזור צחיח ברובו,מבודד ומרוחק מצויליזציה. העיר הגדולה הקרובה אליו היא ארבה מינץ' המונה כ 70 אלף נפש והרחוקה מלהיות עיר מודרנית
טיילנו בעמק האומו שבדרום אתיופיה בשנת 2004. מאמר זה נכתב ב 2018, מרחק 14 שנים ממועד קיום הטיול. נראה לי,שהאמור במאמר זה עשוי לסייע במידע חשוב למי שמעוניין לבקר באזור זה. זאת גם אם חלו מעט שינויים בכל הקשור לאפשרויות התנועה ולתשתית התיירות ,שכנראה השתפרה. לצורך הכתיבה נעזרתי בחומר השמור אצלי מ 2004.
זה היה טיול עצמאי,של אשתי ואנוכי. הטיול נמשך 12 יום. מטרתו לבקר את שבטי האומו ואת כפריהם ושווקיהם. בנוסף,ביקרנו במספר שמורות טבע ופארקים לאומיים.
בשנת 2004 אתיופיה היתה מאוד לא מפותחת. תשתית כבישים היתה רק סביב אדיס אבבה ,בטווח של עד 50 ק"מ. מעבר לכך, היו רק דרכי עפר ודרכי כורכר במקרה הטוב. הדרך היחידה להגיע אל עמק האומו היתה ברכב. לא היו שדות תעופה בדרום המדינה.
בשנת 2004, גם תשתית ללינה היתה מוגבלת. בארבה מינץ' היה מלון אחד סביר ואולי עוד שניים . מעבר לכך, לינה באוהל וכלכלה עצמית שלקחו עימנו ברכב.
כאן אציין, במאמר מוסגר, כי כעשר שנים מאוחר יותר, בשנת 2013 , קיימתי טיול נוסף באתיופיה (בצפון ובמזרח). הבחנתי,שאתיופיה השתנתה לטובה, מבחינת התייר המבקר. הכלכלה השתפרה, המדינה עברה תנופת פיתוח. תשתית התיירות היתה ברמה טובה באדיס ובצפון המדינה. שהיתי במלונות מצוינים,בעיקר באדיס,וראיתי שיפור בכבישים, מסעדות זמינות עם אוכל מערבי ועוד.
לצורך ביצוע הטיול יצרתי קשר עם מספר סוכנויות טיולים באדיס אבבה ובסופו של דבר התקשרתי עם סוכנות בשם גלקסי Galaxi. תאמתי עם סוכנות זו את מסלול הטיול וכן שתספק לנו רכב 4X4 אמין, נהג מנוסה ומדריך דובר אנגלית.
לאחר שלמדתי את האזור אליו נגיע, בעיקר תוך הסתייעות בספר מעולה על אתיופיה של הוצאת Bradt ,המתמחה באפריקה,גיבשתי את מסלול הטיול. זאת,תוך הסתייעות במידע שסיפקה לי סוכנות גלקסי. את מסלול הטיול קבעתי לפי ימי השוק, שחלו במקומות השונים (מדובר ביום שוק המתקיים פעם בשבוע בד"כ,כל פעם בשבט/כפר אחר).
הנה פרטים ויומן המתאר את מסענו לעמק האומו,כפי שבוצע על ידינו בשנת 2004 . ידוע לי כי במועד כתיבת מאמר זה,אפריל 2018, יש שני שדות תעופה בדרום, אליהם ניתן להגיע מאדיס אבבה )בארבה מינץ' Arba Minch ובג'ינקה Jinka ) וחל שיפור בתשתיות התיירות –כבישים,לינה,מסעדות וכו'. אלה סיבות טובות נוספות לבקר כאן.
יום 1, 10 ספט', יום שישי – הגעה וביקור באדיס אבבה
הגענו ב 1200 בצהריים לאדיס אבבה בטיסה ישירה מתל אביב עם אתיופן איירליינס. היום ערב ראש השנה האתיופי. הנהג שלנו סיסיי Sisey עם המדריך Abiot חיכו לנו בשדה התעופה ולקחו אותנו למלון Ghion. לאחר התארגנות קצרה במלון, יצאנו לטייל בעיר. ביקרנו בשוק של אדיס, ברחובות ראשיים ללא שם. עזובה והזנחה בכל פינה. בוודאי לא עיר מודרנית. ביקרנו מספר אתרים נוספים וגם אצל חלפן כספים,להמרת דולרים למטבע מקומי. לקראת ערב חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון. המלון היה ברמה ירודה (בעת ההיא היה מהטובים בעיר) ורמת האוכל שהוגש בו ,לא היתה מכוונת לתיירים. זה מה שיש ועם זה מסתדרים. מקבלים כנתון את המציאות אליה הגענו.
יום 2, 11 ספט' ,יום שבת - נסיעה מאדיס אבבה לארבה מינץ' Addis - Arba Minch
בשעה 0730 בבוקר עזבנו את המלון,לאחר ארוחת בוקר דלה. המדריך אביוט הגיע עם ג'יפ,נהוג ע"י סיסיי הנהג המסור שהוצמד אלינו. להפתעתנו הוצמד אלינו אדם נוסף ,בשם ירד Yared, שהסתבר שהוא טבח. היה בעברו עוזר שף במלון שרתון באדיס. הג'יפ היה עמוס בדברי מזון ואוכל יבש ,האמור לקיים אותנו בשמונה או עשרת הימים הבאים. הג'יפ היה מצויד גם באוהלים ,בהם עשינו שימוש בהמשך ללינה בשטח,או באתר קמפינג.
נסענו מאדיס, בירת אתיופיה, דרומה כ 50 ק"מ על גבי כביש ואח"כ עוד כ 390 ק"מ, בדרכים לא סלולות, עד לארבה מינץ' Arba Minch. ארבה מינץ' היא העיר הגדולה הקרובה לעמק האומו. בשנת 2004 היו בה כ 60 אלף נפש. ב 2018 , כ 70 אלף נפש. היא נמצאת כ 200 ק"מ מגבול קניה בדרום וכ 250 ק"מ מדרום סודאן במזרח. בארבה מינץ' יש שרותי תקשורת ורפואה וכן מספר מלונות ומסעדות. הדרך היחידה להגיע לדרום ,לאזור ארבה מינץ ועמק האומו ,היא בנסיעה מאדיס לארבה מינץ' ומשם עוד דרומה לעמק האומו. בשנת 2004 לא היה שדה תעופה באזור זה,כך שלא יתן היה לקצר טווחים בטיסה. בשנת 2018,יש שדות תעופה בארבה מינץ' וגם בג'ינקה Jinka . יש להניח שחל גם שיפור בתשתית הדרכים לשם. משמעות השם ארבה מינץ' היא "ארבעים המעיינות".
בדרכנו דרומה מאדיס,עצרנו לארוחת צהריים באגם לנגנו Langano Lake. משם המשכנו דרומה ועברנו ליד אגם אביה Abaya Lake ואגם צ'מו Chamo Lake, בהם נבקר בהמשך הטיול,בדרכינו חזרה לאדיס. במהלך הנסיעה עשינו מספר עצירות בדרך,כשראינו התרחשות מעניינת. לדוגמא: עצרנו בכפר בו ראינו התקהלות של ילדים (כנראה שהיו בחופשה לרגל חג ראש השנה האתיופי) . במקום אחר עצרנו ליד באר עם משאבת מים וראינו את הפעילות סביב הבאר של כפריים הבאים לקחת מים רגלית,ממרחק. במקום אחר ,עדרי בקר המובאים אל נחל לצורך שתיה ועוד ועוד. וכמובן טורי אנשים הולכים בצידי הדרך,בין כפרים ועיירות. חלקם סוחבים על גבם גזרי עץ, או טובין אחרים הדרושים למחיה.
בשעת ערב הגענו לארבה מינץ'. העיר נראתה כמו כפר . אין רחובות סלולים. הרחובות הם דרכי עפר. אין כמעט כלי רכב. אנשים הולכים רגלית,לאורך הרחובות והדרכים. זהו מראה שכיח בכל אתיופיה ומאפיין במידה רבה את אפריקה. התמקמנו במלון הקרוי Bekele Molla Hotel ממנו נשקף נוף מרהיב על הפארק הלאומי Nechisar המצוי בין שני אגמים גדולים - Chamo Lake ,Abaya Lake והסביבה. ארוחת ערב אכלנו במסעדה בעיר, לגביה היה בידנו מידע מוקדם.
יום 3, 12 ספט', יום א' – קונסו Konso והאזור
הבוקר המשכנו בנסיעה דרומה לעבר קונסו. המרחק מארבה מינץ' לקונסו הוא כ 85 ק"מ,אולם מהירות הנסיעה איטית, בגלל איכות הדרך הירודה. הגענו לקונסו לאחר כשלוש שעות נסיעה.
העיר הקטנה קונסו Konso ( ידועה גם בשם Karati) היא שער הכניסה לעמק האומו. קונסו נמצאת בגובה 1650 מ' ויש בה כ 4500 נפש (נכון ל 2018).
גם היום,כמו בכל יום,ישנן עצירות בדרך ,לפי העניין הנגלה לעיננו. בשעת צהריים הגענו לקונסו. לאחר שהתמקמנו במלון St. Mary's Hotel , יצאנו לבקר באזור. תחילה עצרנו לדקות ספורות בשוק לא מעניין בעיירה ומיד יצאנו לבקר בכפרים באזור ,מחוץ לעיר. ימי השוק השבועיים בקונסו הם חמישי ושני.
כפרי האזור של קונסו, הוכרו כאתר מורשת עולמי מטעם אונסק"ו. בתי הכפרים בנויים במבנים עגולים במורדות הרים וגגותיהם עגולים אף הם,עשויים מקש וצומח שיבש. המראה ציורי. יחוד נוסף למקום,הם עמודי טוטם Totem מגולפים בעץ ומקושטים ,המוצבים בבתי הקברות. כל עמוד מסמל ומדמה אדם שנפטר. ביקרנו בית של צ'יף,ראש כפר. הוא אירח אותנו בביתו ,הכיר לנו את הבית ואת בני הבית. אח"כ יצאנו לבית הקברות המשפחתי בטבע. לא רואים קברים. ראינו כעשרים עמודי טוטם, מוצבים באדמה, מסמלים את אבותיו ואבות אבותיו של הצ'יף, מגולפים בעץ. משם נסענו לאתר הנראה כמו מכתש ובו מראות יחודיים שיצר הטבע. קיר אבן חול גדול בגדת המכתש,מחורץ בצורות שונות. במכתש עצמו, עמודי סלע משוננים ,מזדקרים מהאדמה בשלל צורות. מקום מיוחד זה,ליד קונסו, הקרוי Gesergiyo , מזכיר את הפארק הלאומי ברייס קניון בארה"ב. כן, מראות הברייס קניון,מצויים כאן באתיופיה .
יום 4, 13 ספט',יום ב' – Arbore, Turmi Weita, וויטה,ארבורי טורמי
יצאנו מקונסו בשעת בוקר מוקדמת. יעדנו הראשון הכפר וויטה Weita ,המרוחק כ 75 ק"מ מקונסו. זמן הנסיעה כשעה וחצי. בוויטה יש יום שוק בשבת, אולם ויתרנו עליו ,שכן לא ניתן היה לבקר בו במסלול שנבחר. עצרנו כאן וראינו גברים ונשים משבטים הקרויים Tsemai וכן Ari וכן Bana. שבט הצמאי הוא שבט קטן, המונה בכללותו כחמשת אלפים נפש. שבט הארי Ari הוא שבט גדול המונה מעל מאה אלף נפש,המפוזרים על פני שטח גאוגרפי גדול יחסית בעמק האומו. הם מצויים גם ב Jinka ב Key Afar ובמקומות נוספים.
הסתובבנו בוויטה מעט לחוות את המקומיים ואף צילמתי, תמורת תשלום, מספר דמויות מעניינות. הבנתי שעבור המקומיים תשלום הוא בבחינת קיום והישרדות ושיתפתי פעולה עם נורמה זו.
משם נסענו אל ארבורה Arbore, בדרכנו אל טורמי. בארבורה יושבים בני שבט ארבורה Arbore. המרחק מוויטה לארבורה הוא 50 ק"מ ומשך הנסיעה כשעה. כאן יושבים בני שבט ארבורה. בני הארבורה מתחתנים גם עם בני שבטי אומו אחרים וכך ניתן לראות גם בני שבט האמר ואחרים. גם כאן התעכבנו מעט והמשכנו בנסיעה אל יעדנו העיקרי היום-טורמי.
לאחר נסיעה נוספת של כשעה וחצי (מארבורה לטורמי כ 70 ק"מ), הגענו אל טורמי Turmi, בסביבות השעה 1330 . ארץ שבט ההאמר Hamer משתרעת בין טורמי לדימקה Dimeka. שבט ההאמר הוא מהמעניינים שישנם באפריקה ובעולם. על בני ההאמר אספר בהמשך. תחילה אציין את אירועי היום שעברנו.
היום יום שני, זהו יום שוק שבועי בטורמי. טורמי הוא כפר קטן המונה כאלף נפש בלבד,אף שבני ההאמר מונים 40 עד 60 אלף נפש. הכפר מהווה מקום של סחר בין בני ההאמר לבין עצמם ומקום מפגש חברתי. אנשי ההאמר גרים בשטח. מסביב לכפר טורמי ומרוחק ממנו . משפחות וחמולות מתגוררות בשטח,בפיזור רחב, במעין מחנה הכולל מספר בקתות עץ מחופות בענפי עץ.
עוד טרם הגענו לכאן,ידענו שהשוק בטורמי יהיה אחד המראות המעניינים במסענו זה. הוא אכן היה כזה.
השוק התקיים שטח לא גדול בו היו מספר מאות של בני ההאמר. הם ישבו בקבוצות על הקרקע והציגו מרכולתם. ענפי עץ, גרעיני סורגום, דלעת חיה ודלעת מיובשת ועוד ועוד. לבושים ונראים בדרכם הייחודית שתתואר מיד. המראה מרהיב. אני מלווה ע"י המדריך שלנו אביוט ,המשגיח שלא יאונה לי רע כאן. בידי מצלמה. שהרי חובב צילום אנוכי. מראה כזה לא רואים תדיר. הוא ייחודי לכאן.
נאמר לי, שצילום ממרחק של קבוצת אנשים לא יעורר כעס. אני מודע לכך,שהמקומיים מוכנים שיצלמו אותם תמורת תשלום. יש הדורשים מחיר על כל קליק ויש שיסכימו למספר קליקים במצלמה עבור ביר (שטר כסף אתיופי) אחד או שניים. אביוט המדריך מסדיר את עניין התשלום וכך הצלחתי לצאת מכאן עם מספר תמונות , שאהבתי. בני ההאמר הבינו שהם יכולים להרוויח מביקור תיירים אצלם. אגב,בעת שביקרנו כאן,נוכחנו בעוד חמישה או עשרה תיירים חוץ מאיתנו. שהינו בשוק כשעתיים .
לאחר מכן, נסענו למתחם קמפינג שמוקם בשולי הכפר טורמי. זהו מתחם לאוהלים,בו יש בניין שם שירותים ומקלחת מים קרים. ירד הטבח, שקד על ארוחת ערב, המדריך והנהג הקימו אוהלים עבורינו ועבורם. לאחר מקלחת קרה, אכלנו ממעדנים שבישל לנו ירד במקום. הוא הביא כלי בישול,מיכל גז,ירקות,פירות,ביצים,מוצרי מזון יבשים ואפילו ממרח נוטלה. אכן מעדנים. תוך כדי ההתארגנות במתחם הקמפינג,ביקשנו מאביוט המדריך שלנו ,שיארגן לנו טקס ריקוד מסורתי של המקומיים. הוא דיבר עם אחד מאנשי ההאמר שהיו במתחם הקמפינג והדבר הוסדר ,תמורת תשלום של 150 ביר.
הערב החל לרדת. לאחר סיום הארוחה יצאנו לשטח. הלכנו בשביל עזים כ 10 דקות ממתחם הקמפינג והגענו למחנה חמולתי ,ממוקם בלב אזור צחיח ,שכלל כ 15 בקתות עץ . התוודענו אל הגרים במקום. שיחקנו עם הילדים ובני הנוער. לפתע פרץ גשם חזק. נכנסנו לתוך אחת הבקתות. יושב הבקתה ישנים על גבי האדמה. אבל יש להם קורת גג המכוסה ענפי עץ,המגינה מהשמש ומהגשם.
משפסק הגשם,יצאנו החוצה. כ 20 עד 30 גברים,נשים,נערים ונערות התקבצו לביצוע מופע מחול מסורתי הקרוי Evangadi. הריקוד היה בקבוצות,קבוצה של נשים ומולה קבוצה של גברים. לעיתים גבר אחד מרקד מול קבוצת נשים. החלק מהריקוד אנשי כל קבוצה אוחזים אחד בשני וניצבים בשורה מרקדת. כל זאת תוך שירה, הבעת ביטויים המלהיבים את הרוקדים. השירה כוללת שירי אהבה ודומה שהריקוד כולל אלמנטים של חיזור. המראה היה יפה וחלקו בוצע בחשיכה ,לאור הירח. איזו חוויה. נפרדנו מהמקומיים בתודה וחזרנו רגלית ,בשביל העזים,אל מתחם הקמפינג. יום מעניין מאוד היה לנו היום !! גדוש במראות ובחוויות מיוחדות.
לינה באוהל זוגי, במתחם הקמפינג של טורמי הקרוי Evangadi Lodge. בשנת 2004 בה טיילנו כאן, לא היו מלונות ומסעדות בטורמי ובאזור . זו הסיבה שסוכנות הנסיעות באדיס ציידה אותנו באוהל,בטבח ובדברי מזון. מתחם זה ישמש אותנו ללינה גם ביומיים הבאים.
מספר מילים על שבט ההאמר הייחודי הזה.
בני ההאמר נחשבים לקשוחים. הם חיים באזור מבודד ומרוחק מציביליזציה ,בתנאי אקלים צחיח. הם השבט הגדול בעמק האומו והם מונים כ 60 אלף נפש. טורמי הוא כפר בו כאלף נפש מבני ההאמר.
בדרך לכאן וכאן ראינו לראשונה בני אדם,החיים ממה שהטבע מעניק להם. ראינו אנשים שואבים טיפות מים מנחל אכזב, מלקטים צמחים למזון ועצים למגורים. הם גם מגדלים גידולי חקלאות,בעיקר סורגום (דורה) ודלעת ותלויים בגשם,אם יופיע. הדלעת משמשת למאכל, וכן ככובע לראש,וכלי לשתיית יין ובירה העשויה מסורגום. הם גם מגדלים בקר .
בני השבט הזכרים,בהגיעם לבגרות מקיימים טקס של הליכה, תוך דילוג וקפיצה מעל גבות כעשרה שוורים, העומדים אחד ליד השני (טקס האוקולי Ukuli ) , מבלי ליפול . הגברים מכסים את החלק התחתון של גופם במעין חצאית מבד, או שעוטים על גופם מעין סדין/יריעת בד,בצורת טוגה. יש גברים המשקיעים בטיפוח שיער ראשם. הוא מרוח וצבוע בחומר ומקושט בנוצה,או תכשיט. הנוצות בשיער מסמנות התגברות על אויב / הרג חיה. זהו מקור לגאווה. כדי לשמור של עיצוב שיער הראש,הגברים מניחים ראשם על שרפרף קטן ונמוך מעץ,המשמש ככרית לעת שינה וכסא בשעות הערות. חלק מהגברים עונדים תכשיט ואף עגיל באוזן. הם גם מייצרים תכשיטים אלה. הגברים משקיעים בטיפוח המראה שלהם.
הנשים עוסקות בעבודות הבית והמשפחה. הן לובשות חצאית מעור חיה, המקושט בחרוזים, המכסה את פלג גופן התחתון. חלקן חשופות חזה וחלקן לובשות סביב צווארן מעין סינר העשוי עור עזים. את שיער ראשן הן שוזרות בצמות קטנות,מצופות באוכרה,היא אבקת אבן חול אדומה,מעורבת בשומן חיה. גם את עור גופן הן מורחות באוכרה,דבר המעניק להם מראה ויופי מיוחד. ראינו נשים רבות עם צלקות בגופן . ככל שיש לאישה יותר צלקות היא נחשבת למכובדת ולנחשקת יותר (עמדה בסבל). הנשים מקשטות עצמן בתכשיטים ומצמידות צמידים לזרועות הידיים והרגליים. כמו הגברים, הן מטפחות וגאות במראה שלהן.
בחברה של שבט ההאמר גבר יכול שיהיו לו מספר נשים. יש גם הרארכיה מבחינה חברתית בתוך השבט ובתוך המשפחה. תוחלת החיים הממוצעת של בני ההאמר,נכון לשנת 2004, היא פחות מחמישים שנה.
יום 5, 14 ספט', יום ג' – אומוראטה Omorate
היום ביקרנו את בני שבט גאלאב Geleb , הקרויים גם Daasanach, בכפרים שמסביב לעיירה אומורטה Omarate וכן בעיירה עצמה, הנמצאת על הגדה המזרחית של נהר האומו Omo river.
מרחק הנסיעה מטורמי לאומורטה (מערבה) כ 70 ק"מ, משך הנסיעה כשעתיים. העיירה מבודדת ומרוחקת ,ממוקמת במקום חם וצחיח. עם הגיענו למקום,סיירנו בין בתי הכפר,ביקרנו בבית ספר . האנשים כאן ידידותיים. ראינו מספר נשים המקשטות את שיער ראשן בפקקי מתכת של בקבוקים . נשים הסוחבות על ראשן דלעות ענקיות. זקנות וילדים בפתחי בקתות מגורים בעיסוק כלשהו. תוך שאנו מסתובבים בכפר,התקבצו סביבנו כ 10 ילדים ויותר וליוו אותנו בהליכתנו. מראות אנושיים יפים. כמובן שצילמתי הרבה .
בשעות אחר הצהריים חזרנו לטורמי. לינה במתחם הקמפינג של טורמי.
יום 6, 15 ספט', יום ד' –Kangata, Murle, Kolcho
היום ביקרנו בני שבטים אחרים – שבט הקרוי בומי Bumi ושבט הקרוי קארו Karo.
יצאנו מטורמי בשעה מוקדמת בבוקר. נסענו שלוש שעות ( 50 ק"מ) לכפר מורלה Murle ( יש הכותבים שמו גם Murelle ). משם, עוד חצי שעה נסיעה אל הכפר Kangata (קרוי גם ( Kanga, יעדנו הראשון להיום. זהו כפר של בני הבומי ,על גדת נהר האומו. בני הבומי ידועים גם בשם Nyangatom. הם ידועים כלוחמים נועזים.לעיתים הם במאבק מול שבטי האמר או קארו. הם צדים תנינים בנהר, בעזרת רומח ומתקיימים מחקלאות וגידול בקר. ידוע שהם גם עוסקים בהקרבת קורבנות. מאמינים ברוחות ובטבע. שוטטנו בכפר ,בין בקתותיו. ראינו נשים וילדים ומעט גברים. הנשים חשופות חזה ועוטות בד המקיף את פלג גופן התחתון. על ראשיהן מונחת דלעת,או כד,או כל דבר הדרוש לחיי היום יום שלהם. ביד אחת הם אוחזות במקל הליכה ארוך. על צווארן מספר מחרוזות צבעוניות. בתנוכי האוזניים עגילים תוצרת עצמית,בד"כ שזורים בהם חרוזים צבעוניים קטנים.
משם נסענו חזרה אל Murle (חצי שעה) ומשם אל כפר קולצ'ו Kolcho ( 20 דקות נסיעה). קולצ'ו הוא כפר של בני שבט קארו. כדי להגיע אל קולצ'ו היינו צריכים לחצות את הנהר בסירה. יש במקום סירה ,המשמשת כטקסי, להעברת נוסעים מגדה אחת לשניה. מדובר בסירת משוטים. עלינו לסירה ,בה היו בנוסף לנוסעים גם מספר עזים.
בני הקארו מונים בסה"כ כאלף נפשות. הם מתגוררים במספר כפרים, על גדות נהר האומו.
שוטטנו בכפר,ראינו בקתות המגורים ואת החזות של אנשי הקארו. נשים וגברים,צובעים ומנקדים פניהם בלבן ובצהוב,באופנים שונים ונוהגים לקשט גופם. חלק מהנשים שערן קלוע בקווצות שיער קטנות מרוחות באוכרה אדום ובשערן נוצה. עטויות בשרשרות של צדפים וחרוזים על צוארן ועגילים בתנוכי האוזניים. עטויות עור חיה על צוארן ,או טוגה מבד,המכסים חלק מגופן העליון. החלק התחתון,מכוסה בעור דק של חיה ,בדומה לנשות ההאמר. נשים וגברים מצולקים,על גופם ואף בפניהם. ליופי. גברי הקארו נשאו נשק והיו לא ידידותיים כלפי זרים,עד מספר שנים,טרם שהגענו לבקר כאן.
משם המשכנו צפונה ממורלה אל כפר קארו נוסף בשם קולצ'ו Kolcho (מרחק ממורלה לקולצ'ו 6 ק"מ, 20 דק' נסיעה). המראה בכפר קולצ'ו היה דומה לזה של הכפר קארו וכך גם הדמויות המאכלסות אותו. כפר של בקתות עץ,מכוסות צמחים יבשים כתקרה ובינהן מהלכים דמויות צבעוניות ,כאילו לקוחים מעולם אחר.
חזרנו מקולצ'ו ,דרך מורלה לטורמי. הגענו לטורמי בשעת ערב, עייפים. בסה"כ נסענו היום כמעט שמונה שעות במהירות נסיעה איטית בדרכים מטלטלות. הנסיעה מטורמי למורלה,נמשכה כאמור 3 שעות,במהירות נסיעה ממוצעת של 17 קמ"ש ! יום ארוך. לינה במתחם הקמפינג של טורמי.
הערה: שקלנו ללון היום במורלה ולמחרת לנסוע צפונה אל שבט המורסי. החלטתי לוותר על כך,משום שרציתי לבקר בשוק השבועי בישוב קי אפר. לא רציתי גם ללון בפארק הלאומי מאגו ,בו יושבים המורסי,מאחר ובמועד שקיימנו הטיול היו דיווחים לא מעטים על מעשי עוינות וסיכון נפש של תיירים שביקרו את המורסי באזור זה. לכן חשבתי לא ללון באזור המורסי,אלא ללון בג'ינקה Jinka ומשם לבצע גיחה אל המורסי ולחזור לג'ינקה. כך גם נקטין סיכון וגם נבקר בשוק של קי אפר.
יום 7, 16 ספט' , יום ה' – קי אפר Key Afar
היום יום שוק שבועי בקי אפר Key Afar. יצאנו בשעת בוקר מטורמי לקי אפר,מרחק של כשעתיים ו 45 דקות ( 70 ק"מ). לקראת סוף הנסיעה, הבחנתי שרעייתי אינה חשה בטוב. הגענו לאתר השוק. ביקרנו בו . במקום ישנם בני שבט ארי Ari ובני שבט באנא Bena .
לאחר כשעה, הבנתי שיש הרעה במצבה של רעייתי. היא היתה חיוורת וחלושה. נתנו לה לשתות וזה לא שיפר מצבה. ביקשתי מהמדריך שיקח אותנו מיידית למקום בו ניתן לקבל טיפול רפואי. התברר שטיפול רפואי ניתן לקבל רק בארבה מינץ'. השעה היתה 1330 לערך. התחלנו לנסוע. הנהג נסע במהירות המירבית שיכול היה. הנסיעה בדרכים לא סלולות באורך כ 200 ק"מ. הנסיעה בפועל נמשכה שלוש וחצי שעות (במצב רגיל היא היתה נמשכת שעה נוספת לפחות).
הגענו אל בית החולים של ארבה מינץ' בשעה 1700. נתקבלנו שם לטיפול מיידי. רופא מקומי בדק את אשתי. נתן מירשם. ביקש שנביא את התרופה מבית המרקחת של בית החולים. המדריך ואני הלכנו לבית המרקחת קנינו את הנדרש וחזרנו אל הרופא. הוא אישפז את אשתי בבית החולים ונתן לה עירוי של מלחים. הוא איבחן מייד שהיא איבדה נוזלים. במילים אחרות, התייבשות. הרופא נתן לה את המענה הרפואי הנכון. היא אושפזה למשך פחות מ 24 שעות,עד שהתאוששה. כל זמן האישפוז היא היתה מחוברת לעירוי. היתה חלשה מאוד. בדיעבד,התברר לנו,שאם היינו מגיעים לבית החולים מאוחר יותר,יתכן והיה נגרם לה נזק. במהלך הלילה ועד שהשתחררה מבית החולים,אנוכי,הנהג,המדריך והטבח היינו כל הזמן ליד מיטתה של רעייתי,לסרוגין.
מספר משפטים על בית החולים. הצוות הרפואי היה מיומן והתרשמנו לטובה מהרופא המטפל. היחס של הפרסונל אלינו היה מצוין. האשפוז היה בחדר פרטי. איכות החדרים, הציוד ומבנה בית החולים היו ירודים מאוד. היה בו הליך בירוקרטי של הבאת תרופות מבית המרקחת אל הצוות המטפל ,ע"י המלווים של החולה. עלויות הטיפול הרפואי ,התרופות והאישפוז, היו זניחים. סך כל ההוצאות היה נמוך מחמישים דולר.
לינה - Swaynes Hotel ארבה מינץ'.
יום 8, 17 ספט', יום שישי - ארבה מינץ' Arba Minch
רעייתי שוחררה מבית החולים בשעה 1500. התמקמנו במלון Swaynes Hotel . היא היתה זקוקה למנוחה לצורך התאוששות. וכך עשינו. מלון Swaynes Hotel היה מתאים לכך. המלון הזה הוא יפה וממוקם במקום המשקיף על נוף נפלא של הפארק הלאומי נצ'יסאר Nechisar המפריד בין שני אגמים גדולים – אגם צ'אמו ואגם אבייה Chamo Lake, Abaya Lake. ישבנו בבר המלון,הנמצא בשטח מקורה ,שקירותיו פתוחים לנוף והתבשמנו.
יתרת היום נוצלה למנוחה במלון.
לינה - Swaynes Hotel ארבה מינץ'.
יום 9, 18 ספט', יום שבת – צ'נצ'ה Chencha
רעייתי התאוששה במידה רבה והחליטה להמשיך בטיול. המשך הטיול נעשה, תוך ביצוע התאמות בתכנית. על ביקור אצל שבט המורסי ויתרנו בגלל מגבלות זמן. לפי התכנית המקורית היינו אמורים לנסוע היום מג'ינקה Jinka אל כפרי המורסי ולחזור אל ג'ינקה. כאמור ויתרנו על המורסי.
היום נבקר בכפרים של בני הדורסה Dorze , בקרבת העיירה צ'נצ'ה Chencha. היום יום שבת,מתקיים שוק שבועי ססגוני,גדול ומרהיב ליד צ'נצ'ה. מרחק הנסיעה מארבה מינץ' לצ'נצ'ה כשעה ( 37 ק"מ). צ'נצ'ה היא עיירה שמנתה כעשרת אלפים איש ,בשנת 2005.
ביקרנו בכפר של בני הדורסה,נכנסנו לבית מגורים והתרשמנו מחיי כפר זה. משם המשכנו לאתר השוק השבועי שליד צ'נצ'ה. בדרך ראינו אנשים רבים הולכים ברגל ,בדרכם לשוק. חלקם עם דברים שברצונם למכור שם,כגון, קני סוכר, עלים של עצי בננות, ערימות עצים יבשים,ירקות ופרות ועוד. חלק מהאנשים נסעו ברכב ובאוטובוסים אל השוק. השוק נערך במקום פתוח, מעין מכתש קטן ורחב ובו מאות רבות של אנשים. ההתרחשות האנושית בו מגוונת ורבה. בפינה אחת עומדים ספרים המספרים ומגלחים את מי שמעוניין, בפינה אחרת מוכרים תפוחי אדמה, באחרת בננות . וכן הלאה וכן הלאה. בד"כ,אין דוכנים בשוק זה. כל אחד פורס את מרכולתו על יריעת פלסטיק ,או שקים ,המונחים על הקרקע. יש כאן אנשים, בכל הגילאים לבושים בבגדים צבעוניים . המראה מקסים. ניתן להיות כאן שעות ולחוות את המראות. כאן ניתן לצלם ללא הפרעה וללא טרוניה. מומלץ לא להחמיץ ביקור בשוק זה.
בני הדורסה שונים במראה שלהם ובלבושם,משבטי דרום עמק האומו ,בהם פגשנו עד כה. בני הדורסה נמצאים באיזור גשום יותר ,בו אדמה טובה והם עוסקים בחקלאות, בטוויה ואריגה של כותנה ומעט בגידול בקר. אזור זה ירוק,שופע צמחיה. הדורסה מגדלים מטעים של עצי אנסט , (Enset) הדומים לעצי בננה , אך ללא פירות. מגזע עצים אלה הם מייצרים קמח למאכל ומשתמשים בענפי העץ גם לבניית הבקתות שלהם. לבתי הדורסה עיצוב מיוחד, בצורת קונוס עגול ,הבנוי מענפי עץ במבוק וצמחיה שיובשה. הבתים מחופים בתקרה הבנויה מצמחיה יבשה דחוסה. בני הדורסה מונים כשלושים אלף נפש. הם גרים בכפרים בקרבת צ'נצ'ה וארבה מינץ'. הם לבושים בבגדים מערביים צבעוניים.
אחר הצהריים חזרנו לארבה מינץ' אל המלון בו לנו. רעייתי העדיפה מנוחה במלון ואני ירדתי עם המדריך לאגם צ'אמו Chamo. שכרנו במקום סירת משוטים ,כשבעל הסירה משיט אותה. הפלגנו באגם צ'אמו והתרשמנו מהחי והצומח בו. המראה מקסים. תנינים שרועים מנמנמים בפה פעור בגדת האגם, היפוטוטם פה ושם,בעלי כנף מסוגים שונים. שקנאים,פלמיגו,מריבו ,אנפות ועוד. טבע בראשיתי . מראות יפים. בדיעבד,אני שואל את עצמי,אם לא היה זה מסוכן לשוט בסירה מעין זו, באגם,בו נמצאים בעלי חיים טורפים סביבך.
לינה - Swaynes Hotel ארבה מינץ'.
יום 10, 19 ספט' , יום א' – Senkelle Swayne's Hartebeest Sanctuary
הבוקר יצאנו מארבה מינץ' צפונה, לעבר אגם אווסה Awassa . היום אנו מתחילים בדרכנו חזרה, לכיוון אדיס אבבה. בדרכינו לאגם אווסה,ביקרנו בשמורת טבע יפה ומוגנת הקרויה סנקלה Senkelle Swayne's Hartebeest Sanctuary . אמנם זה לא הספארי של טנזניה, אבל מקום ראוי בהחלט לביקור. ראינו אנטילופות מסוגים שונים ( בעיקר מסוג הקרוי Swayne's hartebeest ההולך ונכחד ) ,שועלים והרבה בעלי כנף וציפורים צבעוניות. מומלץ.
לינה במלון בעיר Awassa , על שפת אגם Awassa.
יום 11, 20 ספט', יום ב' – Awassa Lake, Abijata Lake, Shala Lake
היום נבקר במספר אגמים ופארקים יפהפיים.
בשעה 0700 בבוקר ביקרנו בשוק דגים ,המתקיים על שפת אגם Awassa. המראה מרהיב. השוק קטן יחסית, מספר דייגים וסירות דייגים פעילים במקום. הדייגים בחוף,או מתוך סירה, מנקים את הדגים שדגו וזורקים חלקי דגים לא דרושים אל שקנאים ובעלי כנף אחרים ,הנמצאים במים. המראה מרהיב. ההתרחשות במקום מרתקת. כך זה נמשך כשעה. חזרנו למלון לארוחת בוקר והמשכנו בדרכינו.
יעדינו הבא הוא מקום קרוב לאווסה, הקרוי ווונדו גנט Wondo Genet (מכונה "מקום של גן עדן" ). זהו אתר נופש ,בו יש מעיינות חמים,הממוקם באזור הררי ומיוער. לקיסר היילה סילאסי היה כאן בית/לודג',שהוא היום חלק מבית מלון . האתיופים מייחסים למקום זה חשיבות מיוחדת . לא התעכבנו כאן, לאחר שהבנו שהביקור והשהייה כאן מאכזבים.
משם נסענו לפארקים/שמורות הטבע שסביב אגם Abijata ואגם Shala , הסמוכים זה לזה. האדמה כאן בוצית ויש להיזהר שלא להיכנס לאדמה טובענית ולשקוע בה. התקדמנו ברכב עד לנקודה מסוימת (רק נהג מיומן יודע היכן לעצור בנסיבות כאלה) וממנה הלכנו רגלית. הלכנו עד למקום שהיתה סכנה גם לשקיעת רגליים והגוף בבוץ, שם עצרנו. הבטנו אל האגם והמראה היה מרהיב. אלפי עופות פלמינגו היו על שפת האגם וריחפו באויר. הרגשנו כאילו אנו רואים ציור מקסים לפנינו ,בצבעים ובגוונים של ורוד (פלמינגו) ואפור (הגם והשמיים) . היינו רחוקים מהפלמינגו מרחק של יותר ממאה מטרים. הם לא הבחינו בנו ולא הפרענו להם. יצויין, כי בדרכינו למקום,לא היתה כל אזהרה וכל שילוט המתריע מפני האדמה הבוצית והטובענית.
מראות הטבע, שראינו היום, היו מיוחדים ומרשימים.
לאחר מכן המשכנו אל אגם לנגנו Langano. שם לנו בבית הארחה השייך לממשלה,הממוקם על שפת האגם.
יום 12, 21 ספט', יום ג' – אדיס אבבה Addis Abeba
בשעת בוקר יצאנו אל עבר אדיס אבבה. בשעת צהריים הגענו אל אדיס. לאחר התארגנות במלון יצאנו לביקור בחנויות אומנות בעיר. לינה במלון Ghion באדיס.
יום 13, 22 ספט', יום ד' – טיסה מאדיס לנמיביה
בשעה 0300 לפנות בוקר המראנו בטיסה מאדיס ליוהנסבורג (דרום אפריקה) ומשם בטיסת המשך לווינדהוק (נמיביה). נמיביה היתה יעד הטיול הבא שלנו.
מידע נוסף למטייל באתיופיה
מאמרים נוספים של עמיקם שוב-עמי, בהם מידע רב למטייל באתיופיה, ניתן למצוא בקישורים הבא:
אתיופיה ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם
אתיופיה – טיול 11 יום בצפון ובמזרח Journey to North and East Ethiopia
אתיופיה – מידע מקיף למטייל Ethiopia-Essential Information
שווקים באתיופיה Markets in Ethiopia
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
