פרק 4 – קקטוסים מוזרים ביער מכושף
יום רביעי למסע ושלישי לטיפוס – יום שבת, 1.10.2016
כן, אז כמו שנסטו הבטיח, המסלול היום התקדם בשולי המדבר האלפיני ולקח אותנו למרומי רכס מגדל הלבה (4,600 מטר), ומשם למטה לעמק בראנקו. כל היום הזה היה ממש יום טוב ומהנה של הליכה, עם עליה הדרגתית במסלול מעניין, וממש לא הרגשנו את קושי הטיפוס והחמצן המתדלדל בעליה למגדל הלבה. פשוט יום טיפוס מצוין, עם מזג אוויר שחוץ מעננים גם הציג לנו הרבה שמים כחולים, ושיסתבר בהמשך כיום הטוב והמהנה ביותר שלנו בכל מסע הטיפוס הזה לפסגת הקילימנג'רו!
יצאנו לדרך, ליום טיפוס מצוין
קצת קר, אבל המוראל גבוה
יצאנו ממחנה שירה ב-08:10 והגענו למחנה בראנקו (3,900 מטר) ב-13:50, ס"ה קצת למעלה מחמש וחצי שעות הליכה. את העלייה למגדל הלבה עשינו בפחות מארבע שעות, קצב מצוין שהפתיע גם את נסטו ואת סיימון עוזרו. ההרגשה הטובה של כולנו בגובה של 4,600 מטר במגדל הלבה סיפקה לנו הרבה אופטימיות לגבי ההמשך, כי אם בגובה כזה אנחנו מרגישים טוב (כנראה גם בעזרת כדורי אורמוקס שאנו לוקחים בוקר וערב), אז בהחלט ייתכן שנצליח לעבור את מסע הטיפוס ללא בעיות של מחלת גבהים, שהיא הדבר המפחיד ביותר בהרפתקה הזאת.
נוף בזלת אופייני
מטפסים בין הבולדרים הבזלתיים
אספי בפוזה למצלמה...
כל הדרך למגדל הלבה (שידוע גם בכינויו 'שן הכריש' – Shark's Tooth) היתה זרועה בבולדרים ענקיים מבזלת, מכוסים חזזיות בחלקם, עדות לעובדה שהקילימנג'רו הוא בעצם הר געש רדום. חוקרים מצאו שרידי לבה ובזלת שמקורם בהתפרצות שארעה כאן לפני כמאתיים שנה, ולעיתים עדיין פולט ההר אדים בעלי ריח גופרית. מדענים חוששים מהתפרצות פתאומית כפי שהתרחשה בהר סנט הלנס (St. Helens) שבמדינת וושינגטון ב-18.5.1980 (75 הרוגים ונזקים אדירים לבתים, כבישים וגשרים), והיפגעות של מטיילים מלבה והתדרדרות סלעים. התפרצות כזו אירעה כאן על הקילימנג'רו כאשר נוצר המכתש בצידו המערבי של ההר. המקומיים אגב טוענים כי ההר התפרץ לפני כ-170 שנה, למרות שהתיעוד האחרון, כאמור, של פעילות וולקנית הוא מלפני 200 שנה. למעשה נמצאים בהר הקילימנג'רו, שהוא הר געש שכבתי שהחל להיווצר לפני כמיליון שנה ומורכב משכבות של אפר וולקני, לבה, וחומרים מגמתיים אחרים, שלושה חרוטים געשיים: קיבו (Kibo) שהוא הגבוה מהשלושה (5,895 מטר) ואל פסגתו, אהורו (Uhuru), אנחנו מטפסים, מוואנזי (Mawenzi), שנמצא בגובה 5,149 מטר, ושירה (Shira), בגובה 3,962 מטר.
צועדים אל מגדל הלבה
מגדל הלבה (Lava Tower)
ליד שלט מחנה מגדל הלבה, ברקע המחנה
ליד מגדל הלבה והמחנה הנמצא לידו (המהווה מחנה לינה למטפסים ממערב במסלול למושו (Lemosho Route), ומסלול שירה (Shira Route), שמתחברים כאן למסלול מצ'אמה שלנו), אנחנו אוכלים לאנץ' בחברת להקת עורבים גדולים שמארחת לנו לחברה וממתינה לראות מה נשאיר אחרינו. הפעם לפי בקשתנו נארזה הארוחה שהוכנה לנו בשקיות ניילון ולא בקופסאות הפלסטיק הענקיות שנתנו לנו ביום הראשון. היום בארוחה שהוכנה לנו יש מין 'גוש טיגון' כזה, לא מוגדר, שמכולנו רק אספי אוכל, ואחר כך סובל מצרבות עד הערב... אגב, כאן המקום לציין כי את כל האשפה ושאריות האוכל אנחנו לוקחים אתנו, לא משאירים על ההר דבר, ובמהלך הטיפוס יורדים מדי פעם פורטרים עם שקים מלאי אשפה לתחתית ההר וכבר לא מצטרפים אלינו חזרה, וכך מצבת הפורטרים המלווים אותנו בשלבי הטיפוס האחרונים פוחתת מעט. בינתיים מרים ידידתנו מפציעה פתאום משומקום, בחבורה אחת עם שני מטפסים צעירים, (ואפילו הולכת להשתין יחד עם גלי), אך משלב זה של המסע היא נעלמת לנו עד סוף הטיפוס והירידה למטה, ולא ברור לנו אם אכן הצליחה להגיע לפסגה ואיך היה לה (בכל זאת, כיהודים ליהודיה אנו מרגישים קצת אחריות כלפיה...).
[עדכון מאוחר: שלושה ימים לאחר חזרתנו לארץ נפתרה 'תעלומת מרים' כאשר גלי הצליחה לאתר אותה בפייסבוק ומרים כתבה לה חזרה שהיא הצטרפה באמצע הדרך לשני אוסטרלים שלקחו מסלול טיפוס של שישה ימים (המסלול שאנו הולכים בו, אך ללא יום ההתאקלמות הנוסף), והגיעה אתם יחד לפסגה יום לפנינו, וכרגע היא נמצאת בארושה ומתכננת לטוס לזנזיבר... יורי אומר שהוא לא קונה את כל הסיפור הזה, בהמשך לרושם ההזוי שהיא השאירה עלינו, אבל לי זה דווקא נשמע סביר].
סביוני ענק בירידה לעמק בראנקו
גלי ליד סביון ענק
בירידה לעמק בראנקו, על המדרונות הדרום-מערביים של הקילימנג'רו, אנחנו פוגשים בצמחייה המיוחדת המלווה כל מי שמטפס באזור זה: 'יערות' של קקטוסים מסוג 'סביוני ענק' ועוד כל מיני קקטוסים מוזרים ולא מוכרים לנו בצבעים מיוחדים ויפים הגדלים על מדרונות הבזלת של הר הגעש הרדום הזה. יורי מצלם את היפים והמעניינים שבהם וגם אני מתעד את חלקם, בעיקר את סביוני הענק. המסלול עובר דרך הצומת ל'קרחון החץ' (Arrow Glacier), שלא ניתן לראותו עכשיו בגלל העננים שהולכים ומתרבים, ומתחיל לרדת בערוץ שבו זורמים מים ואשר מספק לנו גם כמה מפלים קטנים ויפים בערוץ המרכזי ובערוצים המתחברים אליו. במשך ההליכה אנחנו משחקים במשחק שבו שרים שיר ובמילה שבה עוצרים את השיר מישהו צריך להתחיל שיר חדש, ובמשחק שנקרא קונטקט, שבו צריך לנחש את המילה עליה חושב מישהו באמצעות הגדרות שמתחילות באותיות המילה שנבחרה. בינתיים העננים והאובך מתחילים לאפוף אותנו אט-אט מכל כיוון, כשהם יוצרים במפגש עם הצמחייה וקקטוסי הענק מראה של מין יער מכושף מסרטי הרי פוטר, מקום משכנו של האופל. רק הלורד וולדמורט חסר פה עכשיו או לפחות איזה חד-קרן לבן…
יער של סביוני ענק
פריחה של קקטוס בתוך הענן והערפל
והנה הפרח שלנו
לאחר ההגעה למחנה בראנקו (Barranco Camp) אנחנו מתארגנים באוהלים למנוחה, ובשבע ארוחת ערב עם התפריט הרגיל, כשהמנה הטובה ביותר מבחינתי היא המרק החם, שכל יום נקרא ע"י ידידנו גבי בשם אחר (מרק לוף, מרק ירקות, מרק אספרגוס וכד'), אך למעשה הוא אותו מרק שהוכן מקופסאות שימורים, ועדיין נחשב בעיני לדליקטס של ארוחת ערב. טקס כדורי האורמוקס נמשך, כשגלי, אספי ואני ממשיכים לקחת את הכדור פעמיים ביום, בארוחות בוקר וערב, רק שהערב יש חידוש, יורי החליט להצטרף אלינו, לקראת העלייה לגבהים שמעל 5000 מטר, וזכה לכדור ראשון, ברוך המצטרף! אחרי הארוחה אספי מלמד אותנו משחק קלפים שנקרא ג'וקר ואנחנו פוצחים במשחק סוער בו המנצחים (כל המשתתפים למעט מחזיק קלף הג'וקר) הם אלה המיטיבים לשקר…
מחנה בראנקו
ליד שלט המחנה
מרק חם בארוחת ערב, איזה כיף!
בינתיים גם הסתבר לנו שיש קליטה, כמו ערב קודם במחנה שירה, ואנו מנצלים זאת לשיחות עם הבית, גלי עם הילדים ומור הדואגים, יורי עם הילה, אני עם קסי, ואספי עם יובל ששבה לארץ. מכיוון שאנחנו שותים הרבה מים (אני היום שוב קצת פישלתי ולא שתיתי מספיק), וגם הכדורים למניעת מחלת הגבהים מוסיפים גורם משתן, ברור לכולנו שנצטרך לצאת באמצע הלילה הקר מהשק"ש והאוהל כדי להשתין, והתקווה שלנו שזה יהיה פעם אחת ולא יותר. בכל מקרה יש לנו כזכור שירותים צמודים שלנו, וזה כמובן מקל מאוד כי לא צריך לחפש באמצע הלילה (במחנה ללא כל תאורה) את השירותים הציבוריים. האמת היא שבלילה אנחנו הבנים יכולים להשתין כמעט בכל מקום, כי חושך ואף אחד לא רואה אותך, אבל בשעות האור צריך להיזהר מהפקחים שמסתובבים במחנה ויכולים לקנוס אותך. כאמור, בלילה אתה צריך להסתמך על פנס הראש שלך כדי למצוא את דרכך, וכשאתה קם חצי מטושטש ויוצא לחושך השחור לוקח לך זמן להתאפס ולהבין איפה אתה בדיוק נמצא…
ובלילה חולמים על פסגת ההר...
