פרק 9 - מגלים את אמריקה, או - ה'פינטה' של קולומבוס
יום הליכה 7 (22.5.22) – מאויה-וילאר ועד לבאיונה וסאבריס (Baiona & Sabaris)
היום חברים חווינו בדרכנו בקמינו פורטוגז-דרך החוף רגע היסטורי רב משמעות: בדרכנו מאויה (Oia) לסבאריס (Sabaris) הגענו לנמלה של העיר באיונה (Baiona); לנמל הקטן הזה הגיעה ב-1 מרץ, 1493 הספינה Caravel Pinta, אחת משלוש ספינות המפרשים אתן יצא קולומבוס למסעו הראשון ב-3 לאוגוסט 1492, והביאה אתה את הבשורה המרעישה על גילוי העולם החדש. רגע היסטורי חשוב מאין כמוהו לעולם ולהמשך התפתחותו הכלכלית, מסחרית, תרבותית, ומה לא בעצם?
אכן רגע היסטורי, וכשנגיע לעיר באיונה עוד נדבר עליו, אך ברשותכם בואו נחזור אחורה לתחילת היום. ובכן, אחרי לילה חורפי של ברקים ורעמים וגשם כבד שכמעט ולא פסק, קמנו לארוחת בוקר טובה אותה בישלנו לעצמנו כמיטב מסורת גונן-זוהר ובניצוח השפים גלי, אספי ויואבי. לאחר האוכל התארגנו, נפרדנו מטוני ויצאנו להמשך דרכנו בגשם קל שאיים להתחזק, לפחות לפי התחזיות. האוויר היה צלול ורענן, ונקי, איזה תענוג של בוקר, וגינות הירק, שטחי העשב והדשאים סביב כולם רטובים וירוקים במין ירוק טעים ועסיסי כזה. לא יודע אם יֶרד גשם בהמשך היום וכמה חזק הוא יהיה, אבל בינתיים מזג האוויר פשוט מעולה!
התחברנו חזרה לשביל האופניים, חלפנו על פני מלון גלזגו (Glasgow Hotel), וטיפסנו בדרך מרוצפת במעלה הגבעה, דרך שהובילה אותנו למיצג קמינו מיוחד ומדליק: ערמה של חלוקי ואבני נחל חלקות שעל כולם אמירות ובעיקר ציורים (יפים!) של עולי רגל שהולכים בקמינו. ניתן לראות כאן כמובן את דמות הצליין הקלאסי, וגם ילדים צליינים ואפילו צב ושתי פרות משה רבנו שצועדות יד ביד. יש כאן דינוזאור שבקע מביצה ובוחן את העולם, שלט דרכים, סמל הצדפה, מגדלור, שני רקדנים, התרנגול הפורטוגלי, ונדמה לי שאפילו זיהיתי את גרגמל בכבודו ובעצמו, אולי במסע תיקון אישי, אבל זה כנראה פרי דמיוני... יש חלוקי נחל עם שמות הצועדים ותאריך, על אחרים כתוב Buen Camino, יש כאלה עם שם הקמפינג שנמצא בהמשך הדרך (Mougas), ועל חלק אבן אחד כתוב באדום: "להביט ולא לקחת". נראה לי שמי שמתחזק את המקום ודואג לטושים תקינים זו אשה שגרה ממש בסמוך, כי כשאנחנו עצרנו ליד המיצג היא הציצה עלינו מאחורי גדר השיחים. כך או כך, בהחלט התרשמנו ממיצג הקמינו הזה, גלי הוסיפה על אחת האבנים הפנויות ברכה בשם כולנו, עם תאריך, והמשכנו משם הלאה.
בהמשך הדרך יואבי חיפש טבק לסיגריות שהוא מגלגל וכולנו נכנסנו לחנות מדליקה על אם הדרך. החנות הזו הזכירה לי את החנויות שפגש הארי פוטר כשהלך עם האגריד לסמטת דיאגון בלונדון כדי לקנות ציוד לפתיחת שנת הלימודים הראשונה בהוגוורטס. בערך כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו היה שם כולל כל מיני בקבוקים ובקבוקונים בגדלים שונים, חלקם בעלי מראה מוזר; פצירות, שופינים וצבתות שונות; עצים, לוחות, נעצים, מסמרים, מברשות, חבלים, צדפות, מקלות הליכה מגולפים... הכל, חוץ מטבק. המוכר שם, שנראה טיפוס בפני עצמו, ניסה לעזור אבל נהיה ברור שצריך לחפש במקום אחר. טוב, לפחות נהנינו מעט ממחסה כשהגשם התחזק...
חצינו את השפך של הנהר Mogas, עברנו את אזור Pedra Rubia (אבן אודם) ואת קמפינג מואינו שם, ואת ארמידה (A Ermida). לאחר כ-10 ק"מ הליכה מאז הבוקר הגענו לאתר הקמפינג מוגאס (Mougás campsite) שם יש הוסטל לעולי רגל ('אכסניית סולידריות'). כיוון שמכאן ועד באיונה (עוד כ-10 ק"מ) אין נקודות עצירה מסודרות לקפה או משהו, נכנסנו לקפיטריה/מסעדה המקומית של ההוסטל. מסתבר שבדיוק עכשיו הם מנקים ומסדרים את המקום, והמקסימום שהצלחנו להוציא מהם זה כוס קפה. טוב, יש לנו קצת חטיפים ופירות, אז שילבנו עם הקפה והסתדרנו.
מכאן המשכנו מעט עד קאסה ננה (Casa Nena) ואז נכנסנו לאזור המיוער והתחלנו לטפס מזרחה לכיוון ההר, לנקודה הגבוהה שלנו היום. כאן מתחילה דרך קדומה, ייתכן רומית, שנקראת Camiño da Portela. הדרך הזאת בה השתמשו ומשתמשים דורות רבים של עדרי בקר ועגלות סוחרים (על אבניה נמצאו וראינו סימנים רבים לגלגלי עגלות), היא ללא ספק אחד הקטעים הקסומים והיפים של דרך החוף במסלול הקמינו פורטוגז! בכניסה לקטע הדרך הזה וביציאה ממנו יש שערי בקר שצריך לפתוח ולסגור אחרינו, ולאורך הדרך יש צמחיה ירוקה רבה ומגוונת. הפרח שבלט אולי יותר מכל האחרים שפגשנו כאן נקרא 'אצבעונית ארגמנית' (דיגיטאליס), שפרחיו הוורודים נראים כמו אשכולות פעמונים, פרח מרהיב! ויש גם תמונה כמובן.
אחד המראות היפים תוך כדי טיפוס במעלה הדרך העתיקה הזו הוא מראה המגדלור (Cabo Silleiro Lighthouse) הניצב לאורך החוף למטה בכף סיליירו. המגדלור הזה נבנה ב-1924 (החליף מגדלור מ-1862) והוא ממוקם במקום מסוכן במיוחד לספינות המתקרבות לבאיונה. כשיצאנו מהדרך היפה הזו, כמה דקות לאחר שסגרנו את שער הבקר מאחורינו, נפרש מולנו מישור של סלעי גרניט גדולים. מכאן למעשה מתחילה הירידה הארוכה לכיוון העיר באיונה. בדרך המרוצפת הזו חצינו את הכפר Baredo, הלכנו בין עצי אורן עד לגשר קשתות (Viaduct) והגענו לנקודת תצפית יפה על העיר באיונה והנמל המפורסם שלה. ניתן לראות מכאן את כף מונטֶריאל ואת המבצר המלכותי (Castelo de Monterreal) הבנוי עליו. המבצר מוקף בחומה ימי-בינימית מרשימה וארוכה. פנים המבצר הוסב לפאראדור (מלון בתוך אתר היסטורי), שאת בניניו ניתן לראות מכאן היטב. ולי לא נותר אלא להתחיל ולפנטז על הליכה על חומות המבצר, בטוח שזה יהיה מדליק!
אנחנו ממשיכים בירידה לכיוון העיר והנמל, עוברים את שכונת סן אנטון של באיונה ויורדים ברחובות לעבר מרכז באיונה, אך בטרם נגיע לנמל אנו מחפשים ומוצאים את כנסיית סנטה ליברטה (Chapel of Santa Liberata). לכנסיה הזו יש היסטוריה מיוחדת, כיוון שהיא הוקמה כאן לזכרה של אשה צעירה ששמה אינו ידוע לי, שנולדה בבאיונה במאה ה-2. הסיפור הלא-יאמן עליה מספר שהיו לה 8 אחיות, חלקן תאומות, ומינקת, ולא ברור בגלל איזה חטא שחטאה היא נצלבה, האשה הנוצרית הראשונה שנצלבה אי פעם והפכה למרטיר (קדושה מעונה). פרט מצמרר בסיפור הזה, בנוסף לעצם הצליבה, הוא שהשליט הרומי שגזר את דינה היה (בלי לדעת זאת) אביה האמיתי. איזה סיפור ואיזו דרמה! הכנסיה הזאת לצערי סגורה לחלוטין (למעט הדלת החיצונית), אך ניתן להציץ פנימה ולראות שהיא כנראה פעילה, חרף העובדה שהמבנה מבחוץ נראה מאוד מוזנח. אגב, ממש בקרבתה יש כנסיה גדולה פעילה ומרשימה הבנויה בסגנון רומנסקי, (הכנסיה הקולגיאטית לשעבר של לה-אנונסיאדה).
בעל הקפה שליד שתי הכנסיות משכנע אותנו לשבת אצלו לכוס בירה, ואף מצ'פר אותנו במין פשיטדה תפלה על חשבון הבית. לדבריו כל בתי הקפה והמסעדות סגורים עכשיו, מה שיסתבר כלא מדויק כשנגיע לטיילת הנמל... ואכן מכאן אנו יורדים עד לנמלה של העיר באיונה (Baiona), אשר יושבת לשפת מפרץ רחב במקום בו נהר ויגו נשפך אל האוקיאנוס האטלנטי. באיונה היא כיום אתר נופש פופולארי, ובנמל שלה עוגנות סירות דיג לצד יאכטות. בעיירה חיים 12,134 תושבים (2018) שרבים מהם עוסקים בתיירות ובדיג, ובקיץ מגיע מספרם ל-45,000, כולל כ-30,000 מנוודים על הקמינו. העיר נוסדה בשנת 140 לפנה"ס, ויש לה מרכז היסטורי מימי הביניים. בעיר נמצאת מצודת מונטֶריאל (Castelo de Monterreal) שבנייתה (על בסיס מבצר קדום יותר) החלה במאה ה-12 והסתיימה במאה ה-16 והיא ממוקמת על חצי אי ומוקפת מים משלושת עבריה. נמצאת כאן גם הכנסייה הרומאנסקית איגלסיה אנטיגואה קולחיאטה דה סנטה מריה (Iglesia Antigua Colegiate de Santa Maria) (מאות 17-12) בה ניכרת השפעה ציסטרציאנית.
כפי שכבר כתבתי בפתיחה, לנמל הקטן של באיונה הגיעה ב-1 מרץ, 1493 הספינה Caraval Pinta, אחת משלוש ספינות המפרשים אתן יצא קולומבוס למסעו הראשון (ה'סנטה מריה' עלתה על שרטון עוד קודם לכן, וה'ניניה' עם קולומבוס הגיעה לספרד דרך ליסבון רק ב-15 למרץ 1493), והביאה אתה את הבשורה המרעישה על גילוי העולם החדש.מפקד הספינה, מרטין אלונסו פינזון (Martin Alonso Pinzon) היה זה שמסר את ההודעה הדרמטית, וכך היו תושבי באיונה הראשונים לשמוע על גילוי אמריקה. אין ספק, זו היתה דרמה אמיתית עבור תושבי העולם הישן (אירופה) שהיו בטוחים שהעולם מסתיים באוקיאנוס האטלנטי. כן, אז אם תגיעו לכאן ב-1 למרץ, מדי שנה, תוכלו לחגוג עם התושבים המקומיים והמוני התיירים, בפסטיבל בסגנון פסטיבלי ימי הביניים, את הרגע הזה בו העולם כולו עמד מלכת, משתאה ונפעם, מול התגלית המרעישה של גילוי העולם החדש.
בזמן שאני מצלם כמה פסלים יפים בנמל, אחרי שאמרנו "בתיאבון" לקריסטול ומארק שישבו ואכלו במסעדת El Puerto בטיילת, החבר'ה מגלים את 'ביקו' (Bico). ביקו היא רשת של גלידות מעולות, הטובות ביותר שאכלנו לאורך הקמינו. עכשיו כל אחד מאתנו בוחר לעצמו את הטעמים האהובים ואת גודל הגלידה והגביע והשמחה רבה. לשאלתנו, המוכרת הצעירה והנחמדה של ביקו מספקת לנו גם מידע איפה עוד נוכל למצוא את הגלידות שלהם לאורך הקמינו, וכל זה מאוד מבטיח לגבי ההמשך. עם הגלידות ביד אנחנו מחליטים להתפצל: בעוד שגלי ויואבי הולכים להסתובב קצת בעיר, אספי ואני הולכים לכבוש את מצודת מונטֶריאל כשהמטרה היא להקיף אותה במלוא היקפה בצעידה על החומה הגבוהה, מסלול של כ-2.5 ק"מ!
אנחנו עוברים ליד מועדון היכטות ונכנסים בשערי המצודה המרשימה הזאת, הממוקמת בפתח הנמל במִקום אסטרטגי חשוב ביותר ומוגנת בעזרת חומה, 3 מגדלים וגשר מתרומם בכניסה, ומטפסים בתוך המגדל הראשון (Torre del Reloj), בו יש גם פעמון נסתר שנועד להזעיק את יושבי המצודה בעת מתקפה מתקרבת. מכאן אנו צועדים מערבה בחלק הדרומי של המצודה בו חצי האי מחובר ליבשה, ושם על המדשאה למטה אנו רואים את האנדרטה המרשימה "מפגש בין שני עולמות" אליה עוד נגיע בהמשך. מכאן אנו פונים ועולים צפונה לאורך החומה. עכשיו מסביבנו רק ים, וכך אנו מגיעים אל המגדל השני (Torre del Príncipe) לא לפני שאנחנו מסיימים להתפעל מתותח המוצב במקום ומבקשים מישהו שיצלם אותנו לידו.
המגדל השני (הצפון-מערבי) בחומה, כיוון שהוא הקיצוני ביותר לכיוון המפרץ והים, שימש בעברו גם כמגדלור עבור הסירות השטות בים, ככל הנראה גיבוי למגדלור שראינו קודם מרחוק בכף סיליירו. הנוף מכאן למעלה פשוט פנטסטי, וגם השילוב של השמים הכחולים עם העננים, חלקם ענני גשם (אותו מבטיחה התחזית למחר), תורם את חלקו. אנו ממשיכים ללכת מזרחה על החומה עד למגדל השלישי (Torre de la Tenaza), ומכאן פונים דרומה ומשלימים את כל הסיבוב סביב המצודה עד למגדל דרכו עלינו לחומה לראשונה.
מצודת מונטריאל היא מקום בו ההיסטוריה והאגדות נפגשים. הפעם הראשונה שהמצודה האסטרטגית הזאת מוזכרת בכתובים היא בשנת 60 לספירה, כאשר יוליוס קיסר כובש את באיונה. בהמשך היא מוזכרת בהתיחס לכובשים נוספים כולל הויזיגותים והמוסלמים שהשאירו כאן כל אחד מהם את טביעות ידיהם ורגליהם. המצודה כפי שאנו רואים אתה היום נבנתה בין המאות ה-12 וה-16, והיא עדיין מרשימה ביותר; במהלך המאה ה-19 היא סיימה את תפקידה הצבאי וב-1966 נחנך כאן הפאראדור. אין ספק שהיה נחמד לבלות כאן לילה במלון הזה, בלב המצודה, אלא שהמחירים פה בשמיים, משהו שמתקרב ל-400 אירו ללילה לחדר זוגי...
כשאנחנו יורדים מהמצודה למטה, אנחנו עוברים דרך פארק משחקים מלא הורים צעירים וילדיהם; היום יום ראשון וזה מסביר את המוני המשפחות שמבלות כאן בפארק ובכל אזור הנמל והטיילת. בסמוך לפארק, על המדשאה של 'פארק הדקלים', ניצבת האנדרטה הגדולה והמרשימה שקודם ראינו מלמעלה, מחומת המצודה. האנדרטה הזאת נקראת "מפגש בין שני עולמות" (Encontro entre dous mundos), והיא מתארת את המפגש של קולומבוס ואנשיו עם תושבי העולם החדש. האנדרטה נחנכה ב-1 מרץ, 1993, בדיוק 500 שנה לאחר הגעתה של הספינה Caravel Pinta לבאיונה עם החדשות על גילוי אמריקה.
גלי ויואבי כבר ממתינים לנו על ספסל בטיילת, ויחד אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב מוקדמת (כעת בערך שש בערב) במסעדת La Pepita Burger Bar שנמצאת על הטיילת, ליד מלון פינזון. גלי ויואבי מזמינים המבורגר קלאסי כמובן, אספי הולך על המבורגר ביונד ('בשר' טבעוני), ואני נשאר נאמן לסלמון. האוכל בהחלט טעים, אך מה שאני זוכר בעיקר מהארוחה הזאת שזאת היתה הפעם הראשונה על הקמינו פורטוגז ששתיתי קלרה. כן, בהחלט הגיע הזמן! טוב, בהתלבטות מוקדמת בין לישון בבאיונה לבין לצעוד עוד כמה ק"מ כדי לאזן בין מרחקי ההליכה של היום ומחר, החלטנו מראש שנמשיך מבאיונה עוד כ-4 ק"מ ונישן באזור סאבריס-ניגראן, וכך אמנם עשינו. ואכן לאחר כשעה הליכה הגענו למלון צנוע של כוכב אחד עם השם המחייב 'ואסקו דה-גאמה', שנמצא כמה מאות מטרים מציר הקמינו. האמת, שעם שם כזה הייתי לוקח את המלון הזה גם אם לא היה עליו אף כוכב...
בקבלה של מלון ואסקו דה-גאמה פגשנו את אנריקו, בחור די נמוך, שמנמן, גוון פנים כהה ושיער שחור, שקיבל אותנו בחיוך, רשם דרכונים בזמן שאנחנו סקרנו את התמונות הרקומות התלויות על הקירות, ונתן לנו מפתחות לשני חדרים. די מהר הסתבר שבחדר של אספי ושלי המזגן לא עובד, ואנריקו החליף לנו מיד חדר ואף שדרג אותו. יפה. לאט-לאט אני מתחיל להבין שאנריקו הוא מין 'פולטי' כזה (מסדרת הטלוויזיה הזכורה לטוב 'המלון של פולטי), שעושה במלון כל דבר, רק שכאן במציאות אין לו את סיביל אשתו או את פולי החדרנית שינקו אחריו... בסך הכל החדרים במלון די בסיסיים אבל בסדר גמור, אני הייתי מעניק למלון לפחות עוד כוכב... בערב מאוחר יותר אנחנו יוצאים לשתות בירה בבר הצמוד למלון ופתאום אנריקו מופיע משומקום עם כלבו סמבה אותו לקח לטיול ערב ונכנס פנימה לדירה קטנה הסמוכה לבר שם הוא משאיר את הכלב וחוזר לעבודתו במלון. מישהו אומר שכנראה גם הבר הזה שייך לו, אז לך דע, אולי יש לו עוד כמה מוסדות כאן בסאבריס...
ולפני שנלך לישון, הנה סיכום קצר של יום ההליכה ביום ה-7: אז ככה, יום פנטסטי היה לנו היום, מאוד מגוון, לא יותר מדי הליכה (כ-23 ק"מ) ומזג אוויר טוב בסך הכל. הלכנו בנופים יפים ומתחלפים של חוף האטלנטי, חורש הררי, ונוף עירוני עם העיר המקסימה וההיסטורית באיונה, לה הקדשנו כמה שעות טובות. ויש לנו גם 3 המלצות: 1. לחתוך לכיוון הרכס ההררי אל הדרך הרומית העתיקה, ולא להמשיך ללכת על מסלול רוכבי האופניים לאורך החוף עד באיונה. 2. לעשות בבאיונה הפסקה של לפחות שעתיים-שלוש ואף יותר אם אפשר, כולל ארוחה טובה. זו עיר מקסימה עם היסטוריה חשובה וכייף לטייל בה. 3. כחלק מהסיורים בבאיונה מומלץ מאוד לעלות ולטייל על חומות מצודת מונטֶריאל, גם אם מקיפים רק חלק מהמצודה, הנוף מלמעלה מקסים ברמות על!!!
