קמינו פורטוגז 5 - בדרך לאספוסנדה

פרק 5 – עולים מהחוף להר בדרך לאספוסנדה

יום הליכה 3 (18.5.22) - מפובואה דה וארזים לאספוסנדה בנתיב החוף (Camino da Costa)

בארוחת הבוקר הנחמדה בגינה של הלנה, פגשנו את הזוג הבלגי קריסטול ומארק. שניהם בני 60 לערך, גרים באנטוורפן, בלגיה. קריסטול, כבדת גוף ונמרצת, היא המנהיגה שבין שני בני הזוג. יש לה בטחון עצמי ויכולת בינאישית והיא מדברת הרבה באנגלית טובה (וכמובן צרפתית) ומצליחה להתחבר עם רבים סביבה. מארק לעומתה שקט ומופנם יותר, משקפיים, שיער מתולתל מלבין, והוא המוח שמאחורי תוכנית ההליכה של שניהם בקמינו ונעזר כמוני במדריך של בריירלי. תכנון ההליכה שלהם בקמינו, במיוחד בתחילת המסלול, דומה מאוד לתכנון שלנו מבחינת אורך קטעי ההליכה והעצירות ללינה. מעניין, ראש בלגי וראש ישראלי מגיעים לתוצאות דומות. במהלך ארוחת הבוקר הם מספרים לנו שיש להם 2 ילדים ו-3 נכדים, ובהחלט נראה שהולך ונרקם ביננו קשר נחמד. עכשיו תשמעו קטע, מסתבר שבלילה הקודם הם ישנו בדירה בקומה השניה באותו מקום בו אנו ישנו (Caravela), והם אפילו פגשו את יואבי כשיצא החוצה לעשן! עכשיו יואבי מספר לנו על המפגש החטוף באישון לילה, וכולנו מרגישים שעוד נפגוש אותם בהמשך ההליכה בקמינו. מחר גם הם ישנים באספוסנדה, כמונו, אם כי לא בהוסטל שלנו. נו, מה תגידו, האם הם יהיו עבורנו כמו רבקה ובוב של הקמינו הקודם?

לגלי, אספי ויואבי יש חוויות מהביקור אמש בקזינו ובעיקר הרגשה טובה, כיוון שהם כבר היו בדרך להפסד וברגע האחרון הצליחו לזכות ולחזור לאיזון (break-even) ואף לצאת בזמן. סחתיין! אנחנו מתארגנים, נפרדים מהלנה ויוצאים לדרך. יום שלישי להליכה בקמינו וגם הבוקר, כמו בכל הבקרים עד כה, מקדם את פנינו גשם קל. השמיים נראים אפורים וקשוחים, ורק חילזון בודד שהזדחל לו על מרצפת המדרכה הרטובה של שדרות אלבוקרקי נראה ממש מבסוט מהמצב ולא מתכנס בקונכייתו גם כשאנו צועדים לידו. אנו מתחברים לטיילת ומתחילים לעלות צפונה בדרך שדי מהר מחזירה אותנו לבמות העץ הבלתי נגמרות ואל האוקיאנוס האטלנטי שגליו הזועמים מסתערים על החוף הלבן שוב ושוב. ההליכה היום היא בנתיב משולב של דרך החוף, כשבחלקו שתי דרכי החוף נפרדות, ואילו במרבית החלקים האחרים שלו שתי הדרכים הופכות לדרך אחת. אגב, ה-Senda Litoral  כדרך עצמאית עוד תשוב אלינו בהמשך המסלול, כאשר יום ההליכה ה-8 לויגו יהיה היום האחרון בו נצעד עליה כל היום.

בעיירה A Var-o-Mar, שאת החוף שלה אנו חוצים בהליכה על מסלול במות העץ לאחר כ-3 ק"מ, יש קהילה של כ-8,675 תושבים (2001). משמעות שם העיירה באנגלית: 'Watching the Sea'. החל משנת 1099 היה כאן כפר דייגים בשם Abonemar, שהוא המקור לשם של היום. יואבי עושה לנו 'בוק' של כמה תמונות על במות העץ ואנו ממשיכים עוד 4 ק"מ לכפר Agucadoura. הכפר הזה בו חיים 4,530 תושבים (2001) מוזכר בכתבים כבר בשנת 1258. בגלל דיונות החול היה קושי להתיישב במקום, ורק במאה ה-18 המקום זכה למעט חשיבות. ב-1730 חיו במקום 25 משפחות, אך במאה ה-19 האוכלוסיה גדלה ובהמשך אף זכתה למעמד עצמאי (1933).

בכפר אנו פוגשים את כריסטינה האמריקנית יחד עם עוד כמה צועדי קמינו. חברתה של כריסטינה היא זו שצילמה אותנו אתמול ליד האקוודוקט בוילה דו קונדה, והיא שמחה לשוחח אתנו, בעיקר על פוטבול. במקור היא מקליפורניה (בת אחת שלה עדיין גרה שם והשניה באידהו), אך עכשיו היא גרה בניו-אינגלנד, מכורה לספורט ואוהדת את הפטריוטס, כמובן, ואת טום בריידי, איך לא, אפילו שלפני כשנתיים עזב את ניו-אינגלנד לטמפה ביי ואפילו זכה אתה בסופר בול. השיחה עם כריסטינה מובילה אותנו לחפש מקום מתאים לקפה, ואנו נוחתים ב-Café Showtime הסמוך, שעל מרפסתו יושבים כמה מתושבי המקום, נכנסים פנימה ומתמקמים סביב שולחן ליד החלונות הפונים לים. יש כאן שולחן סנוקר המושך את תשומת לבנו ולשאלתנו עונה קטרינה, המוכרת והמלצרית היחידה במקום, שאנו יכולים לשחק, ומביאה את כדורי המשחק. בינתיים גם הקפה מגיע, ואז אנחנו שמים לב שהיא כבר הפעילה את המונה, כלומר שהתשלום בסנוקר הוא לפי דקות המשחק והמונה כבר רץ. טריקי, הא? טוב, אספי ואני נענים לאתגר ומתחילים משחק; אני פותח בסערה ובסוף אספי מנצח...

קטרינה המלצרית, צעירה, שמנמונת ומעט גברית, היא מסתבר אוהדת שרופה של פורטו (יש עדויות לכך בתפאורת המסעדה ובסיפוריה כמובן), ואני משתף אותה בכמה תמונות ממשחקה האחרון של פורטו אותו ראינו באצטדיון הדרגאו. עכשיו היא כבר מביטה בנו בעיניים אחרות, כך נראה לי לפחות, אך כל זה לא מפריע לה כשגלי מגיעה לשלם על הקפה והסנוקר, לתת לה עודף שכולו מטבעות של כסף יווני?!?!? את זה נגלה רק מעט מאוחר יותר לצערנו. כן, למדנו משהו, מסתבר שלא מספיק לאהוד את אותה הקבוצה כדי לזכות ביחס הוגן...

אנחנו ממשיכים במסלול החוף, מתקרבים לחוף ואח"כ מתרחקים, ואחרי כ-7 ק"מ מגיעים לאפוליה (Apulia), ששייכת כבר למחוז אספוסנדה (Esposende). במקום קהילה של 4,323 תושבים. אפוליה מפורסמת בחופי הדיונות שלה, מבני טחנות הקמח שפעלו בעבר בעזרת הרוח וכיום הוסבו ליחידות מגורים ואירוח ובתלבושות בסגנון רומאי. ייתכן ויש קשר לעיר בשם זהה באיטליה והגירה אפשרית משם לכאן בתקופת האימפריה הרומית. יש בעיר גם כנסיה נאה (Igreja Matriz da Apulia) אליה אני נכנס כדי להתרשם ולבדוק אם מחתימים כאן את דרכוני הצליינים. מסתבר שלא.

קצת אחרי אפוליה אנחנו מטפסים מעט מזרחה בדרך עפר מוצלת בעצי אורן וקצת אקליפטוס, נוף ירוק ומשובב נפש שזכור לנו היטב מההליכה בקמינו פרנסס וכאן לא נתקלנו בו עד כה, כיוון שהלכנו לאורך חוף הים. ההליכה בקטע זה של הדרך בהחלט נעימה ומזכירה לנו נשכחות. בהמשך אנחנו מגיעים לכפר פאו (Fao), צועדים לאורך נהר Cavado, חוצים אותו על גשר ברזל  (כביש N-13), והולכים לאורך צידו השני של הנהר עד למרכז העיר אספוסנדה.

אספוסנדה (Esposende) היא עיר במחוז בראגה וחיים בה ובפרבריה 34,254 תושבים (2011). בעיר עצמה חיים 9,197, והיא במעמד של עיר מאז 1993. באספוסנדה יש מרכז היסטורי שכולל מספר מבנים, ביניהם גם כמה כנסיות, כולל הכנסייה הקתוליתIgreja Matriz de Esposende. לעיר יש היסטוריה של דיג, ואחת האנדרטאות שהרשימו אותי כאן נקראת 'אנשי הים של אספוסנדה'; צילמתי אותה מכמה זויות וכאן למטה תוכלו לראות אחת מהתמונות. בעיר יש גם מוזיאון ימי, וכמובן חופי רחצה מעולים המושכים לכאן נופשים רבים.

בפתח הנמל של העיר, שם נלך מחר בבוקר, ישנו מבצר מהמאה ה-17 ולידו המגדלור של אספוסנדה. ראוי לציין עוד כי לא הרחק מהעיר (Castro de Sao Lourenco) נמצאו שרידים ארכיאולוגים מתקופת הברונזה (המאה ה-4 לפנה"ס) שקדמה לתקופה הרומית. במקום הזה גרו אנשים עד ימי הביניים והוא היה חלק ממבצרי גבעות ששלטו על תנועת הספינות בחוף האטלנטי ובנהר. במקום נמצאו שרידי בתי גרניט שמורים היטב ושלושה אתרי ביצורים.

אנחנו נפרדים מהנהר, חוצים את חלקה הדרומי של העיר ונעצרים בגלידה שבכיכר ליד הפיצריה, כפי שהמליץ הבחור הנפוליטני מפובואה; ועד שנגלה את 'ביקו' (חכו עוד כמה ימים), הגלידה הזאת היא הטובה ביותר שאכלנו כאן בפורטוגל, ויש לה כמובן טעם מיוחד כשאתה אוכל אותה בסוף יום הליכה. כמה מזקני אספוסנדה צופים בנו בעניין ממקום מושבם על ספסלי הכיכר, מנידים בראשם; הם כבר ראו פה לאורך השנים אלפי עולי רגל המגיעים מדי יום אל העיר לעת ערב או עוזבים אותה בבוקר, ועכשיו אני ממש סקרן לדעת מה עובר אצלם בראש כשהם רואים אותנו. האם הם עצמם צעדו בעבר בקמינו? ואם כן מה הם זוכרים מאז אותם ימים? ומה הם חושבים עלינו, הצועדים היום?

מפה אנחנו ממשיכים אל ההוסטל שלנו. Inn Esposende Sports Hostel, R. Conde Agrolongo 22, 4740-239. בהוסטל מקבל את פנינו פדרו, בחור צעיר, נחמד ונמרץ, שלוקח אותנו לקומה השניה ועושה לנו סיור מודרך. הוא מראה לנו את המטבחון, השירותים והמקלחות המשותפים שבמסדרון, חדר מנוחה כזה לאורחי ההוסטל (שמחר בבוקר אספי ואני ננצל אותו לתרגילי מתיחות), ואת חדרנו ובו מיטת קומותיים אחת ועוד שתי מיטות יחיד. אספי ואני לוקחים את הקומותיים ואני בוחר למעלה, הרגל המלווה אותי עוד מימי דרגשי השינה ברכבות בהודו. גלי ויואבי מתנחלים במיטות וכולנו מרוצים. זה גם הזמן למקלחת טובה, ואחריה אני יושב לכתוב כמה פוסטים בעוד גלי, אספי ויואבי חוזרים ל'כיכר הגלידה' לשתות קמפרי עם תפוזים ולשוטט מעט ברחובות הסמוכים עד שתפתחנה המסעדות הרציניות.

הערב אנחנו הולכים למסעדת הדגים המומלצת, Restaurant O Buraco שממוקמת ממש בסמוך לנהר קוואדו. במקביל אספי מאתר עבורו מסעדה טבעונית בעזרת האפליקציה 'הפרה השמחה' (Happy cow), אפליקציה למסעדות טבעוניות וצמחוניות המתבססת על המלצות הקהל הרחב; בהמשך הוא יצטרף אלינו. ובינתיים גלי, יואבי ואני כבר במסעדת הדגים, וחברים, הפעם מדובר במסעדת דגים שלא מהעולם הזה. לא זולה, אבל שווה כל סנט! למעשה ובמבט כולל אני חושב שזו מסעדת הדגים הטובה ביותר שאכלנו בה לאורך כל הקמינו, כולל סנטיאגו. כן, כן! ובזמן שאנו ממתינים למנות שהזמנו יש בחוץ שקיעה מטורפת מעל נהר קוואדו, ואנחנו כמובן ממהרים החוצה לצלם. הנה, תיהנו גם אתם!

הארוחה המעולה שלנו כללה גם בקבוק יין לכל שני אוכלים, מה שהחזיר אותנו מאוחר יותר להוסטל במצב די גרוגי. אבל לפני זה עוד הספקנו להשתלב בפרויקט בינלאומי בו אורחי המסעדה כותבים על אחד מקירות המסעדה את שמותיהם. גלי ויואבי התגייסו למשימה, מצאו פינת קיר פנויה (משימה כלל לא פשוטה), והנציחו את שמותינו בעברית! כן, כן, אז אם תגיעו למסעדה המשובחת הזו, אתם מוזמנים לחפש את שמותינו על הקיר, הפעם בקטע טוב כמובן. בתמונה למטה תוכלו לראות את גלי ויואבי רגע לפני שהמנות מגיעות, עכשיו תתארו לכם איך הם נראו בסוף... זהו, אחרי הארוחה ואחרי היין התנודדנו חזרה להוסטל, וברגע שהגענו לחדר נרדמנו תוך שניות (אני נרדמתי כבר על הסולם בעליה למיטה העליונה)...

סיכום יום ההליכה השלישי: יום הליכה סולידי (כ-24 ק"מ) ומהנה, בעיקר בגין השילוב בין חוף הים לחלק היותר הררי ומיוער במסלול. ויש גם 3 המלצות: 1. הדירה בפובואה דה וארזים (Siglas & Runas II, Avenida Mouzinho de Albuquerque 72, 4490-409), בעיקר בזכות הלנה עם דירה מתוקתקת, קבלת הפנים שערכה לנו וארוחת הבוקר שהעניקה לנו כבונוס. 2. מידת השילוב בין דרך החוף הרגילה ובין ההסתעפות המערבית שלה בצמוד לחוף האטלנטי (Senda Litoral) נתונה להחלטתכם. למדו את הדרך היטב כדי שתוכלו להחליט באיזה קטע אתם בוחרים ללכת באיזו דרך. 3. אספוסנדה היא עיר נחמדה ונעימה; לא גדולה מדי, וכזו שיש בה הרבה פינות יפות. השאירו לכם זמן לטייל בה מעט, כולל כמובן ביקור במסעדה המעולה Restaurant O Buraco.