קמינו פורטוגז 15 - חוגגים בקתדרלה!

פרק 15 – חוגגים בקתדרלה!

יום הליכה 13 (28.5.22) – כ-8 ק"מ צפונית לפאדרון ועד לסנטיאגו דה קומפוסטלה

היום בסביבות שתיים בצהריים פרצנו בסערה לכיכר הסדנאות (Praza do Obradoiro), נקודת הסיום המפורסמת וההומה תמיד צליינים וצועדי קמינו שמחים וחוגגים בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה. הקתדרלה היפה של סנטיאגו השקיפה עלינו מלמעלה במבט מבין, מעריך ומחבק, ואנו חגגנו בכיכר עם כל עולי הרגל, הצועדים ורוכבי האופניים, אלה שהגיעו לפנינו ואלה שהמשיכו להגיע לכאן בסוף מסלולי הקמינו השונים, מצפון, מזרח ודרום. איזו שמחה ואיזו הרגשה נהדרת! נכון, אין לכחד, זו לא אותה התרגשות ואותה שמחה ראשונית וייחודית שחווינו כאן בכיכר הזו ממש לפני כשלוש שנים, כי מה לעשות, אין כמו הפעם הראשונה, ועדיין יש התרגשות ויש שמחה!

אחרי שסיימנו לשמוח (בינתיים), להצטלם ולצלם אחרים, מיהרנו למשרד הרישום כדי לקבל את הקומפוסטלות שלנו. כאן יש בהחלט כמה חידושים, כמו זה שעוד בחוץ עליך לסרוק ברקוד שתלוי שם על הגדר ליד שער הכניסה, ואז אתה נכנס למערכת ועונה על שאלון ובסוף התהליך מקבל ברקוד כניסה אותו אתה מציג לשומר ורק אז הוא נותן לך להיכנס למתחם, ובתנאי שאתה חובש מסיכה על הפנים. אתה נכנס ויורד קומה ושם מקבל את מספר מיקומך בתור עם ברקוד, ומכאן ואילך יכול לעקוב על המסך למטה באולם אחר קצב הכניסה לפי המספרים. כשמתקרב תורך, אתה עולה חזרה למעלה למסדרון ההמתנה הרגיל. באזור ההמתנה למטה יש בחוץ גם מדשאה, ואם מזג האוויר נאה אפשר להתפרקד על הדשא ופשוט לבדוק אצלך בטלפון און-ליין באתר שלהם (אחרי סריקת הברקוד) את קצב התקדמות התור. ואם חשבתם שכל התהליך הזה יקצר במשהו את זמן ההמתנה אז טעיתם, ושוב זה לקח לנו בסביבות שעתיים...

כשהגיע תורנו ניגשנו לחלונות הקבלה, כ"א בנפרד כמובן, והצגנו בגאווה בפני פקידי הרישום, נציגי המערכת הצליינית המאשרת את הזכאות לקבלת הקומפוסטלה, את דרכוני הצליינים שלנו עם כל החותמות. כן, אנחנו גאים מאוד בדרך שעשינו בקמינו פורטוגז, 318 ק"מ ב-13 ימי הליכה רצופים, מפורטו ועד לסנטיאגו, כל אחד לחוד וביחד כמשפחה, וקבלת שתי התעודות, תעודת הקומפוסטלה והתעודה המעידה על המרחק שצעדת, הן הכרה נחמדה לכך גם כשאינך נוצרי הזקוק לתעודת מחילה על חטאיך. אחרי התשלום וקבלת התעודות יצאנו החוצה לרחוב, ורק אז הרשינו לעצמנו לשגר קריאות לחלל הרחוב, We did it!... מכאן חזרנו שוב לכיכר הסדנאות לעוד כמה צילומים, וגם לנסות ולראות מי מאתנו יזכה בהימור שעשינו לפני יומיים ועניינו: את מי מהאנשים שהלכו אתנו נפגוש ראשון בסנטיאגו. גלי הימרה על 'דביר', בחור לא ישראלי שכל פעם צץ לנו בכל מקום אך לא יצרנו אתו קשר. אספי הימר על 'הדוגמנית' שצילם במפלים, יואבי הימר על ליבאנה הגרמניה, ואני הימרתי על סנדרה חברתה. ומי זכה?

ובכן למען הסדר הטוב צריך לומר שהראשונות שפגשנו בדרך לכיכר הסדנאות ליד הקתדרלה, כשחזרנו לשם לאחר קבלת התעודות, היו שלוש הנשים הגרמניות, הבלונדית (אותה ניסיתי לשכנע לפני יומיים ללכת ביום של פאדרון יותר, כדי להקדים להגיע היום) וחברתה לאורך כל הדרך, יחד עם 'פורלאן'. הן נראו חגיגיות במיוחד, לבושות שמלות (מתי הן הספיקו?) ומאופרות קלות. הממ... מרוב שאתה רגיל לראות מישהי כמעט כל יום בבגדי ונעלי הליכה, זה נראה מוזר לראות אותה פתאום עם שמלה. מתוך ההימורים שלנו הראשון שראינו מרחוק היה האיש המכונה 'דביר', שמאז הרגע שהפריע ליואבי בשירותים הוא לא זכה לכזאת תשומת לב מאתנו. כן, אז גלי לקחה את קופת ההימורים הוירטואלית, ובמקום השני המכובד ניצב אספי, ש'הדוגמנית' שלו (עם הבחור והבחורה שהיו אתה כל הזמן), היתה השנייה שראינו, ממש כמה שניות לאחר מכן. את ההימור שלי, סנדרה הגרמנייה, פגשנו רק בערב, ואת ליבאנה, ההימור של יואבי, לא פגשנו כלל, כנראה הקדימה אותנו ביום...

לצערנו חוץ מליבאנה לא פגשנו גם את קריסטול ומארק הבלגים, שהיו אתנו ממש מההתחלה. קרוב לוודאי שיגיעו לכאן רק מחרתיים. חבל שלא נוכל להיפרד מהם כיאות כי הם היו השותפים הכי וותיקים שלנו, עוד מהלילה הראשון בפראפיטה. ואחרי כל ההתרגשויות והמפגשים הלכנו מהכיכר לשתות בירה וקלרה ולחגוג באופן צנוע את הגעתנו לסנטיאגו. אך לפני שנמשיך הלאה בסיפורים, כי היום עדיין צעיר והערב מצפה לנו משחק הגמר של ליגת האלופות, בואו נעצור כאן לרגע ונקדיש כמה מילים לדרך אותה עשינו היום עד שהגענו לסנטיאגו.

כשקמנו הבוקר באלברגה שלנו, כל 6 הדיירים שישנו בחדר עם אספי ואיתי כבר לא היו במיטותיהם. כנראה יצאו ממש מוקדם. את הזוג ששכב לידנו במיטת הקומותיים (היא למטה, הוא למעלה) עוד שמעתי קצת כשהם מתארגנים לצאת, אך את האחרים ממש לא. אנחנו לעומת זאת התארגנו לנו בנחת (בשביל זה הלכנו אתמול יותר), אכלנו ארוחת בוקר נאה שכללה טוסטים, מיץ תפוזים סחוט וקפה, ובתשע לערך יצאנו לדרך. חלק מכובד של הדרך היום אמור להיות על אספלט, כולל בתוך סנטיאגו עצמה, אך עדיין יש גם חלקים של הליכה בדרכים כפריות, בין עצי אורן, אלון ואקליפטוס. וכך, אחרי הכפר פאראמלו (Faramello Teo) שם אנחנו פוגשים את אחד מצלבי הדרך העתיקים ביותר בגאליסיה (cruceiro do Francos) אנחנו מצטרפים לדרך צליינית עתיקה ויפה שעדיין שומרת את שמה המקורי: Rua de Francos, ואשר מובילה אותנו לכפר מוצל וירוק, Parada de Francos.

מאז שיצאנו הבוקר להליכה אני שם לב שאנחנו כל הזמן בעליה. כשהלכנו בקמינו פרנסס בעבר, יום ההליכה האחרון היה כולו בירידה, ואילו כאן בפורטוגז דואגים לך לעוד קריעת תחת קטנה לקראת סיום… עוד דבר מעניין הוא שלמעשה כל מסלולי הקמינו המוכרים (פרנסס, נורטה, פרמיטיבו, סאנאברס) מגיעים לסנטיאגו ממזרח, למעט הקמינו האנגלי שמגיע מצפון, ואילו קמינו פורטוגז בו אנו צועדים כעת מגיע מדרום, ואז הנוף שונה לחלוטין. ובינתיים הדרך נמשכת בנתיב כפרי נעים להליכה ואנו חוצים גשר על נהר טינטו (rio Tinto) וממשיכים בעליה באזור מיוער עד לעיירה מילאדוירו (Milladoiro), כאשר בפרבריה, בלב שכונה של רבי קומות, ניצבת כנסיית מריה מגדלנה (Capela de Maria Magdalena), שנראית קצת לא במקום עם הבניה הגבוהה והמודרנית שסביבה. שווה להיכנס לכנסיה, במיוחד בשעת המיסה (כפי שקרה לנו), ואף לזכות בחותמת בדרכון הצליינים.

הדרך ממשיכה, חלקה באזור מיוער וחלקה באזור בנוי, וכשאנחנו חוצים את הכפר רוצ'ה וֶלה (Rocha Vella) אנחנו פוגשים קבוצת נערים בחולצות ירוקות המציירים על לוח גדול המוצמד לקיר ממש על נתיב הקמינו מין ציור פסטורלי בחום וירוק, משהו לא לגמרי ברור אבל בהחלט נחמד. שבת היום, ובמקום אחר בכפר, בחצר פתוחה של בית פרטי, מתקיים עכשיו קונצרט של זמרת בלווי אקורדיון, כשהקהל הסבלני שיושב על הכיסאות לא נרתע מהשמש החמה אך מנסה להתגונן מפניה בעזרת כובעים, דפי תווים, וחיפוש אחר פינות מוצלות. מכאן אנחנו יורדים בערוץ שיצר הנהר סאר (Sar), שממשיך מכאן לפאדרון ולאוקיאנוס האטלנטי, וחוצים אותו על גבי גשר מימי הביניים.

המשך הדרך באזור מיוער (עם כמה סימוני חיצים מבלבלים) דרכו אנו נכנסים לאזור העירוני והבנוי של העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה. מכאן דרך הרחובות סנטה מרת'ה אריבּה ורוסליה דה-קסטרו אנחנו עוברים ליד כנסייה קטנה, Capela de Santiago. כאן לפי האמונה עצרה הכרכרה שנשאה את גופתו של סנטיאגו, בהמתנה לקבורתו. היום ממש חם, בסביבות 30 מעלות, וכשאנו מתקרבים לקתדרלה הצעירים שלי לוחצים ואנו חותכים הצידה לסניף של 'ביקו' שיואבי איתר. כן, האמת שכבר איזה יומיים לא אכלנו גלידה טובה, וההגעה לסנטיאגו היא בהחלט הזמן המתאים ביותר למפגש חוזר עם 'ביקו'. וכך, עם הגלידות ביד, אנחנו צועדים את מאות המטרים האחרונים ופורצים בסערה לכיכר הסדנאות (Praza do Obradoiro) שלמרגלות הקתדרלה של סנטיאגו.

טוב, בינתיים כבר קיבלנו את תעודות הקומפוסטלה שלנו, חזרנו לעוד כמה דקות לשמוח בכיכר הסדנאות, והלכנו לחגוג על בירה וקלרה. מכאן התפצלנו, גלי ויואבי הלכו להסתובב קצת ובינתיים גם אכלו שווארמה בלאפה, ואספי ואני הלכנו לבורגר קינג לאכול מסודר, אספי בורגר טבעוני ואני רגיל. אחרי האוכל הלכנו למלון, שבו גם התארחנו לפני כשלוש שנים כשהלכנו בקמינו פרנסס (PR Fornos, Horreo 7, 15702), מקום סולידי, מיקום טוב (פחות מ-10 דקות הליכה לקתדרלה), וגם קרוב לתחנת האוטובוס לשדה התעופה. יש כאן שני חדרי שינה עם שתי מיטות ושירותים בכל חדר, פשוט וטוב. אחרי מקלחת טובה נערכנו לצאת, כאשר גלי ויואבי הגיעו לחדרם מאוחר יותר, אחרי שכבר יצאנו.

באופן רגיל היינו מתארגנים עוד קודם ללכת למיסה בקתדרלה, שמתחילה ב-19:30, אלא שהערב מתקיים משחק גמר ליגת האלופות בין ריאל מדריד לליברפול, משחק שאסור להחמיץ, ולכן דחינו את ההליכה למיסת הערב למחר (אני אגב מתכנן ללכת מחר בנוסף גם למיסת הצהרים המיועדת לצליינים). זאת ועוד. חברת ההייטק בה עובד אספי עורכת אירוע גיבוש לכל עובדי החברה ברודוס, והוא צריך להגיע לשם מחר. זה אומר שממש מוקדם בבוקר אספי יעזוב אותנו, בצער רב... לפחות נראה יחד היום את המשחק ונחזיק אצבעות לריאל מדריד! בכלל, חשבתם על זה, לראות בספרד משחק גמר ליגת האלופות בו משחקת קבוצה ספרדית מפוארת כמו ריאל מדריד יכול להיות חוויה מיוחדת!

אספי ואני יוצאים לכיוון מרכז העניינים ומתנחלים במרפסת הפתוחה של קפה-בר פונסקה (Café Bar Fonseca), ממש ליד כיכר פונסקה, בסמוך לקתדרלה. הקפה שוקק חיים בשעה זו (שמונה בערב), וברחוב לידנו מתקיימת תהלוכה קטנה של מסיבת רווקים בלווי שני נגני גיטרה בבגדי טרובדורים וגלימות צבעוניות. החתן, מחופש לכלה, עם חצאית ורודה קצרה, רוקד עם בחור מזוקן מחופש אף הוא ולבוש גם במכנסיים קצרים וחולצה אדומה של ליברפול עם שמו של ג'רארד מאחור (שחקנה לשעבר של ליברפול והקפטן שלה). כמה דקות מאוחר יותר מסתבר שכל החבורה הזאת בכלל יושבת שולחן לידנו, וכשכולם מצטרפים לשולחן עם תום הריקודים, שני הטרובדורים מנעימים להם ולנו את הזמן בשירה ונגינה. מה אגיד לכם, הקפה שלי אף פעם לא היה טעים יותר!  

גלי ויואבי שהספיקו להתקלח בינתיים הגיעו לאזור והתחילו לחפש איזה בר לשבת בו ולראות את המשחק, ומסתבר שזה אתגר לא פשוט. כל הברים כבר הספיקו להתמלא, ובעלי מסעדות רבים הוציאו מסכי טלוויזיה החוצה כדי למשוך אוכלים שיוכלו גם לצפות במשחק. אספי ואני הצטרפנו לחיפושים, והסתבר שגם ברחבות המסעדות עם מסכי הטלוויזיה בחוץ לא ניתן למצוא שולחן לארבעה. אחרי שבדקנו יחד בר עמוס וצפוף לעייפה שבקושי אפשר היה לנשום, מצאו גלי ויואבי את מסעדת Galeon Toural. בקומה הראשונה היה צפוף מדי ונותרו רק כיסאות בר בפינה, במיקום לא נוח, וישיבה בקומה השנייה, שהיתה די ריקה, חייבה הזמנת ארוחה. אמרנו לעצמנו יאללה, בואו נשב בנוחיות ונזמין אוכל (יש כאן פיצות!), ותוך כדי המשחק גם נהיה רעבים ונגמור הכל. וכך אכן היה.

והיה גם משחק, שהתקיים בסטאד דה פרנס, פריז. המשחק אמנם נפתח באיחור של איזה חצי שעה בעקבות עומס קהל מחוץ לאצטדיון ופריצה של אוהדים, אך בסופו של דבר התחיל. ליברפול הפעילה לחץ חזק על ריאל ודי שלטה במשחק, אך טיבו קורטואה בשער הראה לאנגלים למה הוא נחשב לשוער מס' 1 בעולם היום (ובעקבות כך גם זכה בתואר השחקן המצטיין של המשחק), ובזמן שאנחנו יחד עם כל הצופים שמילאו בינתיים את כל מקומות הישיבה בקומה השניה במסעדה כססנו ציפורניים וירדנו על הפיצות ועל הבירות שהזמנו, הגיע הכישרון הברזילאי הצעיר ויניסיוס ושם גול אחד קטן כדי לנצח 1:0. זהו יותר מזה לא צריך בשביל לפצוח בחגיגות עם הזכיה ה-14 בגביע ליגת האלופות! כשיצאנו החוצה מהמסעדה פגשנו חוגגים רבים, אם כי היו כמובן גם כאלה שהתאכזבו מהפסדה של ליברפול. זהו, שמחים וטובי לב צעדנו לכיוון המלון, הגיע הזמן לסגור את היום.

בארבע לפנות בוקר אספי צריך לצאת לשדה התעופה, ועכשיו לפני השינה היה הזמן להיפרד ממנו. כמה חבל שהוא לא ממשיך אתנו עד הרגע האחרון, כבר התרגלנו להיות רביעייה, שבה היה לאספי מקום מכובד וחשוב כשומר המוראל ומצב הרוח הטוב. במרבית מקומות הלינה שנינו ישנו יחד בחדר אחד, ולפעמים גם באותה מיטה, והוא יחסר מאוד לכולנו ולי במיוחד. נתנחם בכך שהוא הולך עכשיו לעשות חיים עם חבריו לעבודה, אז שיהנה! כן, ואז לקראת ארבע בבוקר שמעתי אותו קם ומתארגן, ורגע לפני שיצא חיבוק אחרון וזהו, להתראות!

והנה כאן סיכום קצר של יום ההליכה ה-13 והאחרון: אז ככה, יום הליכה נחמד, בחלקים ממש יפה, שכולו עליה נמשכת ורצופה לכל אורכו כמעט. ועדיין זה יום מהנה ומרגש גם כי הוא קצר (רק כ-20 ק"מ, אם תישנו כמונו, כ-8 ק"מ צפונית לפאדרון), גם כי הוא יום הליכה אחרון (כבר מתחילים להתגעגע להליכה המשותפת שלנו), וגם כי היום מגיעים לסנטיאגו! ויש גם 3 המלצות: 1. אם נשארים לישון בפאדרון, כמו שמציעים אתרי הקמינו השונים, נשאר ללכת עד סנטיאגו עוד כ-26 ק"מ, וזה מחייב לצאת למחרת מוקדם אם רוצים להגיע לסנטיאגו בזמן סביר. אפשרות נוספת ומומלצת, כפי שאנחנו עשינו, היא להמשיך ללכת מפאדרון צפונה עוד 8-6 ק"מ ושם לישון, ואז למחרת לצאת כרגיל (אנחנו יצאנו בתשע, אחרי ארוחת בוקר במקום הלינה), ולהגיע לסנטיאגו רעננים, יחסית, ולא מאוחר מדי. 2. אם אין אירוע מיוחד (כמו גמר ליגת האלופות במקרה שלנו), מומלץ מאוד ללכת למיסת הערב (19:30) ביום ההגעה לסנטיאגו כשאתם עדיין עם כל החוויה וההתרגשות של ההגעה לקתדרלה. כך אגב עשינו בקמינו הראשון שלנו. ובנוסף, אם יש לכם אפשרות ועניין, מומלץ להגיע גם למיסת הצהריים למחרת (12:00), כי היא מיועדת לצליינים ולכן יותר מעניינת וידידותית עבורנו שאיננו נוצרים קתוליים (פירוט נוסף בפרק הבא). 3. השתדלו למצוא מקום לינה ברדיוס של לא יותר מ-15 דקות מהקתדרלה, כי כל האקשן והעניין מתרחשים שם, וזה מאוד נוח כשזה קרוב.