הקרנבל בברזיל – למות ולהיוולד מחדש

"העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באוויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר.

אושר הוא דבר חולף
וכבר איננו,
כמו האשליה של קרנבל.
עובד איש בפרך,
לרגע של פרח.
פושט יד, עני והלך
הם עכשיו נסיך ומלך.
הנה, הנה הם שם על אם הדרך,
 שלושה ימים הכתר לראשם... "

(מתוך "אושר" (Felicidade) – מילים: ויניסיוס דה מוריאיס, לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים, נוסח עברי: אהוד מנור. השיר מלווה את הסרט "אורפאו נגרו")

הכרזה המקורית של הסרט 'אורפאו נגרו'

מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי להיות בקרנבל בברזיל. ככל שאני חושב על זה יותר, אני משוכנע שהכל החל כשצפיתי בסרטו הנפלא של מרסל קאמי, "אורפאו נגרו". הסרט עטור השבחים (דקל הזהב בקאן, גלובוס הזהב והאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר) יצא בשנת 1959 והוא מעין עיבוד מודרני לסיפור אורפיאוס ואורידיקה מהמיתולוגיה היוונית, המתרחש בריו דה-ז'ניירו בתקופת הקרנבל. אורפאו כהה העור הוא כרטיסן בחשמלית ונגן גיטרה המככב באחד מבתי הספר לסמבה המשתתפים בקרנבל. הוא מאורס למירה אך מתאהב באורדיקה היפה. אורידיקה נמלטת מהכפר שלה בפחד מפני מישהו העוקב אחריה ורוצה להרוג אותה. היא מגיעה אל בת-דודתה סרפינה בריו דה ז'ניירו, פוגשת את אורפאו ומתאהבת בו ממבט ראשון. במהלך ליל הקרנבל נרדפים האוהבים על ידי מירה המקנאה לארוסה ועל ידי דמות המייצגת את המוות. הסרט מבוסס על מחזה מאת ויניסיוס דה מוראיס (Orfeu da Conceição) הזכור לטוב, ששיריו "הנערה מאיפנמה" (Garota de Ipanema), "ארץ טרופית" (País Tropical), "סמבה בשניים" (Samba Em Prelúdio), "אושר" ורבים אחרים הם חלק בלתי נפרד מפס הקול המלווה אותי באשר אלך.

מאז "אורפאו נגרו" ראיתי את הקרנבל בסרטים נוספים, קראתי עליו בספרים, ושמעתי מוזיקה שנכתבה לכבודו ושירים שהושרו במהלכו. מדי שנה ראיתי תמונות וכתבות שצולמו והוקרנו בטלוויזיה או הודפסו בעיתונים, ובכל פעם אמרתי לעצמי שבשנה הבאה אסע לשם, אני חייב! וכך חלפה לה עוד שנה ועוד שנה, וכנראה שמרוב שהייתי בטוח שאגיע לשם, לא מיהרתי ובחרתי לבקר במקומות אחרים. אבל בסוף זה קרה, החלטתי שזהו, מתארגנים ונוסעים, וכך יצאנו לדרך שלושה זוגות: גבי וחנן, בל ואמנון, קסי ואני. יצאנו למסע שהחל בריו דה ז'ניירו, ומשם עבר צפונה לאולינדה ולרסיפה, וסיים בסלבדור באהיה. בכל מקום בילינו כמה לילות של קרנבל, רקדנו, שתינו, צחקנו, השתוללנו, ובסוף אפילו הופענו בתהלוכת הקרנבל בבאהה (BARRA), סלבדור באהיה, מול קהל ובמות של צופים! מה תגידו???

אנחנו מופיעים מול הטריבונה בבאהה, סלבדור באהיה

איני יודע עד כמה אצליח להעביר לכם הקוראים את אווירת הקרנבל וכל מה שהרגשנו וחווינו שם באותם לילות חמים וצבעוניים, כשסביבנו חוגגים ההמונים, אלפים רבים של אנשים רוקדים ושמחים, אך לפחות אנסה, בפוסט הזה ובאלה שיבואו אחריו, ואולי גם אצליח לגרום למי מכם שעדיין לא היה שם לנסות ולהגיע (והקרנבל השנה מתקרב ומגיע!). כן, אין ספק שזו היתה חוויה מיוחדת במינה, חווית חיים, כי יש משהו בקרנבל שקשה לעמוד מולו, משהו שהוא תערובת של שמחת חיים במובנה הבסיסי ביותר, יחד עם עליצות בלי חשבון, תשוקה סוחפת, התלהבות, צבעוניות, מוזיקה וריקודים, וגם תחושה שהנה, גם אם זה רק לכמה שעות או ימים, כולם שווים, העשירים והעניים, המצליחים ואלה שפחות, אלה שיש להם ואלה שאין להם, כמו שהאמנו פעם שיכול להיות.

אמצעי מניעה מחולקים חינם בקרנבל, וכולם יודעים למה...

ומכיוון שבכוונתי לספר לכם בפוסטים הבאים על חגיגות הקרנבל השונות בהן השתתפנו בריו דה- ז'ניירו, אולינדה, רסיפה וסלבדור באהיה, ארשה לעצמי לכתוב היום מעט על הקרנבל עצמו – מהו, מיהו, מאיפה בא, ומה הפך אותו למה שהוא ונתן לו מקום כל כך מרכזי בחיי אנשים רבים בברזיל.

ובכן, אם ננסה לרדת מעט לשורשים ולהבין מאיפה הכל התחיל, נמצא כי הקרנבל של היום הוא למעשה חיבור בין חגים חקלאיים ופולחני טבע קדומים יותר, ובין התפשטות הנצרות והחגיגות לישו ולקדושים אחרים. כל אלה הולידו את הקרנבל הנוצרי, החַל ביום האחרון לפני תקופת הסיגוף בת 40 הימים (LENT) המקדימה את חג הפסחא (EASTER). בפועל מתרחשים במקומות שונים בעולם הנוצרי אירועים קרנבליים במהלך כל התקופה שבין חג המולד לתחילת צום ה-LENT. חשוב לציין כי חרף הקשר לעולם הנצרות, לקרנבל אין משמעות דתית ברורה, ובאותה עת הוא גם לא חג היסטורי או חקלאי. מה שמאפיין אותו בתרבויות השונות הינם הזלילה והשתייה (תכף הולכים לצום...), פריעת הסדר, הפרת הכללים הרגילים של התנהגות חברתית, ולעיתים קרובות היפוך תפקידים, או לפחות טשטוש חברתי ומעמדי הבא לידי ביטוי בשימוש בתחפושות או במסכות.

רקדן/נית מבית הספר לסמבה בקרנבל בריו

מעניין לראות כי לאורך ההיסטוריה ועד היום התירו ואף עודדו נציגי הסדר, השלטון והכנסייה, את קיומם של הקרנבלים השונים, על אף שבמהלכם יש ביטוי לפריקת עול ואף ללעג לממסד ולכל הקדוש והמקודש. ההסבר לכך הוא הבנתם של השלטונות כי אם הם לא יאפשרו קיומה של דרך "ממוסדת" למחאה ופורקן, עלולה חבית הנפץ החברתית להתפוצץ. ומכיוון שכך, מוטב לאפשר לאנשים לפרוק רגשות של כעס, תסכול ומחאה בתקופות מוגדרות ועל פי כללים ברורים, וכך למנוע מראש אפשרויות להתפרצויות חברתיות שיהיה קשה לשלוט בהן.

תוכנו של הקרנבל ואופיו הם, אמנם, תלויי תרבות, אולם קיומו כתופעה מאחד את בני האדם בכל התרבויות ובכל הזמנים. מעבר להסברים החברתיים יש לחפש את משמעות הקרנבל והסיבות להתרחשותו בצורך הנפשי הבסיסי של האדם. הקרנבל הוא ביטוי לקונפליקט הקיים אצל כל אחד מאתנו בין הצרכים הטבעיים, האינסטינקטיביים שלנו מצד אחד, ובין הצרכים החברתיים והתרבותיים של החברה, מצד שני. כל תרבות, מעצם טבעה, מחייבת את האדם להציב גבולות לצרכיו האנוכיים וה"חייתיים". הקרנבל הוא ביטוי להכרתה של התרבות במתח הפנימי הנוצר כתוצאה מההתאפקות שהיא גוזרת במהלך היום-יום על חבריה, ולעיסוקה בשאלת הגבולות והמגבלות. הקרנבל מעניק לגיטימציה זמנית לחציית הגבולות שהציבה התרבות ואשר נשמרים בקנאות במשך כל ימות השנה. בעת הקרנבל ניתנת חירות הביטוי לחלק הלא-רציונאלי והכאוטי המצוי במעמקי נפשו של האדם. המעשים המותרים בתקופת הקרנבל מהווים שיקוף נאמן של ה"איד" כפי שהוגדר ע"י פרויד, המאוויים המיניים הכמוסים והנטיות המוגדרות ע"י הנורמה החברתית כסטיות. זהו "קתרזיס קולקטיבי" המחבר בין צרכי הפורקן של היחיד וחגה של התרבות כולה.

הקהל ורקדני הקרנבל יחד ברחובות רובע פלורינו, סלבדור באהיה

רעיון בסיסי העומד ביסודו של הקרנבל הוא הכאוס. המשיכה אל הכאוס, למרות הסכנות שהוא טומן בחובו, אינה רק נסיגה אל הראשוני והפרימיטיבי אלא גם חזרה אל מקורות החיים. בנבכי הלא-מודע, ב"כאוס" האפל, שוכנים בצד כוחות היצר גם כוחות היצירה ואף הידע באשר לתהליכי ההתהוות ולמהותו האמיתית של האדם, הנושאת עמה את פוטנציאל ההתפתחות וההגשמה. על מנת להתנסות בחומרים המרכיבים את מקורות החיים יש לחצות את גבולות הסדר ולזנוח את ה"עצמי" המוכר לנו, ולחוות את עולם הכאוס, שבו הכל הפוך ואין בו טאבו וחוקים. תפיסה זו גם מסבירה את דמותו של הליצן בקרנבל, שחציו שחור וחציו לבן או אדום, והוא טיפש וחכם בעת ובעונה אחת, נמצא בין פשוטי העם ובאותה עת גם נכנס לחצרות מלכים, ומייצג בקרנבל יותר מאחרים את המעבר שבין הסדר לכאוס.

אחד המוטיבים השכיחים בטקסי הקרנבל הוא מוטיב המוות והלידה מחדש (מוטיב שכה בולט בסרט "אורפאו נגרו"). מוטיב זה, הלקוח מהטבע, מתאר תהליכי נפש עמוקים הכרוכים בפחד ובסבל. חשיפת התודעה באופן ישיר לתכנים הקשורים במוות ובלידה מחדש מאיימת ובלתי אפשרית, ולכן הם מתגלים לנו בסמלים, בחלומות וטקסים. במעמקי הנפש קיימת "ידיעה" שבלא וויתור על הקיים לא תיוולד הכרה מחודשת, רעננה וגמישה מהקודמת, אך הוויתור על העמדות והאמונות הקיימות נחווה כמוות, מוות של חלקים ב"אני", שהוא מחירה הכבד של ההתפתחות העתידית. דילמה זו, אותה חווה כל אדם, מקבלת את ביטויה בקרנבל, המעניק מסגרת טקסית-חברתית לביטוי סמלי של תהליכים כואבים הכרוכים בצמיחה והתפתחות.

רקדנים באולינדה ממתינים לתורם להצטרף לתהלוכת הקרנבל

הקרנבל המפורסם של ברזיל התחיל (כאביו הפורטוגלי) כאירוע בלתי מאורגן שבו מתיזים אנשים מים זה על זה ומיידים זה בזה חפצים קטנים. במאה ה-19 הפך הקרנבל לחגיגה מאורגנת שבמרכזה תהלוכה, ועם שחרור העבדים נכנסו לקרנבל הברזילאי אלמנטים מהפולקלור והמוזיקה האפריקאים, ובעיקר הסמבה. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 התפתח הקרנבל הברזילאי כחגיגה עממית לאומית, אשר התרחקה במידה רבה מהמסורת הנוצרית ויצרה מסורת משל עצמה. גם כיום הקרנבל אינו קופא על שמריו, והוא ממשיך להיות תופעה חיה ודינאמית. ביטוי מובהק לכך ניתן לראות בבתי הספר לסמבה הפזורים ברחבי ריו דה-ז'ניירו, אשר מתמקדים כל שנה בנושא אחר, ומציגים מופע חדש ושונה. בכל אחד מבתיה"ס לסמבה יש כ-5000 משתתפים, תושבי האזור של ביה"ס, וביניהם גם אישים ברזילאים מפורסמים.

רקדני בי"ס לסמבה Mocidade בקרנבל בריו

ואם אנחנו מדברים על בתי הספר לסמבה של ריו, הרי זה המקום בו אנו מצטרפים לקרנבל, כאשר כבר למחרת יום הגעתנו לריו השתתפנו בערב בחזרה גנרלית של שני בתי"ס לסמבה, MOCIDADE הירוקים, ו-SALGUEIRO האדומים, לקראת פתיחת הקרנבל. כידוע הקרנבל הרשמי בריו דה ז'ניירו מתקיים במשך 4 לילות (לעומת אולינדה ורסיפה שם הוסיפו לקרנבל עוד שבוע, ובס"ה 11 לילות). הקרנבל בריו, שהוא למעשה "מצעד בתיה"ס לסמבה", מתחיל רשמית ביום שישי, ומסתיים ב"יום שלישי השמן" (מרדי גרא בצרפתית). במשך כל ימי הקרנבל, ואף לפני כן, מתקיימות ברבעים שונים ברחבי העיר חגיגות מקומיות ותהלוכות קטנות, וכן תחרויות תחפושות ומסיבות פרטיות הנמשכות עד אור הבוקר.

הקרנבל הרשמי של ריו מאוד מאורגן וממוסחר, והוא אינו מתקיים לאורך רחובות העיר (כפי שתראו בהמשך בערים בצפון), אלא באזור מיוחד, הסמבודרומו (Sambodromo), שבו צועדים ורוקדים בתיה"ס לסמבה, ואילו הקהל, ששילם במיטב כספו, צופה בהם מהטריבונות. ביום שישי מופיעים הצעירים וקבוצה ב', שהם למעשה סניפים של בתיה"ס הגדולים לסמבה ומיועדים לצעירים ולקבוצות הבסיס. המנצחת במצעד זה עוברת בשנה הבאה לקבוצה א'. בשבת מופיעה קבוצה א' (A Grupo de Acesso) – 10 קבוצות בתי"ס לסמבה גדולות וחשובות מהדרג השני, כשהמנצחת עולה לקבוצות העיקריות והאחרונה יורדת לקבוצה ב'. בימים ראשון ושני מתחרות הקבוצות העיקריות (Special Grups), 12 קבוצות שהן לב הקרנבל והאטרקציה המרכזית בו, ואשר מתחרות ביניהן, 6 בכל ערב, במקוריות, דמיון, יצירתיות ומקצבים.

רקדני בי"ס לסמבה Salgueiro בקרנבל בריו

כל ערב של הקרנבל מתחיל בשמונה או תשע, ומסתיים למחרת בחמש לפנות בוקר, 9-8 שעות אינטנסיביות של מוזיקה וריקודים, שמחה התלהבות וצבע. עם סיום הקרנבל יוצא כל מי שיכול לחופשה, לנוח, ואילו בשבת שאחרי הקרנבל מתקיים "מצעד המנצחות", מצעד הקבוצות הטובות ביותר מבין המשתתפים בקבוצת ה- Special Group. ההופעה אינה באותה רמה כמו ביום ראשון ושני, מכיוון שרק חלק מהמשתתפים מופיע שוב, לא כולם לובשים את התחפושות, וחלק מהתפאורה שבור, ועם כל זאת – גם הופעה זו הנה חוויה בפני עצמה. סיום הקרנבל מסמן גם את תחילת ההכנות לקרנבל של השנה הבאה, הלידה שלאחר המוות. וכך מוצאים עצמם רבים, חלקם הגדול אנשים פשוטים וקשי יום, כשיש להם תכלית ומשמעות למענן שווה להמשיך ולחיות גם כאשר החיים כרוכים בקשיים, מאבקים וסבל יום-יומי, ולתכלית ולמשמעות הזאת קוראים הקרנבל!

* כל התמונות בפוסט זה, ובפוסטים הבאים של הקרנבל, צולמו ע"י חנן, אמנון ואני