פרק 12 – פונטבדרה היפה!
יום הליכה 10 (25.5.22) – מרדונדלה ועד פונטבדרה (Pontevedra)
כל הלילה ירדו גשמים חזקים ברדונדלה, מלווים בברקים ורעמים. אבל כשקמנו בבוקר הגשם כבר פסק והרחובות הרטובים נותרו עדות יחידה למאורעות הלילה הסוערים. עדיין היה מעונן והגשם איים לשוב בכל רגע, אך לנו היה די בכך שכרגע יבש ואין גשם.
אתמול בערב כשהסתובבנו בעיירה ראינו אי אלו פרצופים לא מוכרים של עולי רגל (קל לזהות אותם) שהגיעו כנראה עם הדרך המרכזית, אך לא יותר מדי. הבוקר לעומת זאת יצאו יחד אתנו מרדונדלה נחילים של אנשים, המונים, איפה הם התחבאו אתמול בערב? בתחילה זה די מדכא, המעבר הזה מהאינטימיות של ׳דרך החוף׳ להמוניות של השביל המרכזי, אך לאט-לאט אתה מתחיל להתרגל (בדיוק כמו שהרגשנו בסאריה בזמנו, כשהלכנו על הקמינו פרנסס), ולאחר כשעה הליכה או משהו הרווחים בין האנשים והחבורות גדלים, מעט מהאינטימיות שבה לקמינו, וההרגשה משתפרת. כן, בסופו של דבר כל אחד הולך את הקמינו שלו, ומספר ההולכים סביבו פחות חשוב.
וכך צעדנו לנו בדרך, נהנים מהמסלול היפה ומנסים גם לראות אם צועד כאן מישהו מ'אנשי החוף', אלא שבשלב זה לא ראינו אף פרצוף מוכר. לעומת זאת התחלנו להכיר חבורות חדשות, למשל קבוצה של איזה 12-10 חבר'ה צרפתים שמחים וטובי לב בגילאי 60-50 שהביאו אתם אוכל רב ומדי כמה שעות התיישבו להם באיזה פינה בטבע ועשו הפסקת אוכל ויין, כמו שהצרפתים יודעים. אגב, באחד המקומות ראיתי אותם פוגשים רכב מסחרי, ולא אתפלא אם הם ארגנו לעצמם 'דחיפת מזון' קבועה לאורך מסלול ההליכה... בכלל, אם בנתיב החוף הגרמנים שלטו והיו הרוב, נראה שעכשיו הצרפתים הצטרפו אליהם והם מובילים יחד אתם את צועדי הקמינו פורטוגז.
הדרך היום בהחלט נוחה ונעימה, חלקה על אספלט, חלקה על דרך סלולה וחלק אחר שלה בדרכי עפר, בינות לעצים וצמחיה ירוקה. חלקה הראשון של הדרך עד לישוב Arcade הוא לאורך חלקו העליון של מפרץ ויגו, וזה כולל גם טיפוס קל למיני 'פסגה' (153 מטר), הראשונה מתוך שתיים, שנקראת Alto da Lomba, ומכאן ירידה במסלול נופי נעים בהליכה כשלפתע אנו מגלים התקהלות של איזה 40-30 איש, מה קורה פה? ובכן, מסתבר שבחורה צעירה ונמרצת הקימה כאן נקודת מכירה של מזכרות קמינו למיניהן (צדפות מתולמות, חלוקי נחל מצוירים, מציתים, באפים ועוד), וגם קצת פירות, והיא גם מציעה חותמת בדרכון הצליינים. השילוב הזה בהחלט נחמד וגם אנחנו מצטרפים לשמחה, מחתימים את הדרכונים שלנו וגם קונים קצת בננות להרגיע את רעבוננו עד שנאכל משהו רציני. וזה אכן קורה אחרי זמן קצר כשאנו עוצרים בכפר הגאליסיאני Arcade(קרוב ל-5,000 תושבים) לארוחת בוקר טובה של כריכים וקפה.
מכאן אנו ממשיכים ברחובות Arcade כשלפנינו צועדת קבוצת נערות קטלוניות וכמה מורות, שמתרגלות מדי פעם קריאות עידוד לקטלוניה, ואנחנו מצטרפים בשמחה, אולה קטלוניה! ואז מגיעים לגשר פונטֶסאמפאיו (Pontesampaio), גשר אבן היסטורי עם 10 קשתות על נהר ורדוגו (Verdugo) שנבנה בשנת 1795 על שרידי גשר רומי קדום יותר. בגשר הזה התקיים ב-9-7 יוני 1809 הקרב על פונטה סאמפאיו בו גברו הספרדים על הצרפתים. הקרב מסמן את הפינוי הסופי של גאליסיה מהצבא הצרפתי, לאחר שנסיונותיו לכבוש מחדש את ויגו ופונטבדרה נכשלו. כחצי ק"מ מכאן יש חוף רחצה (כולל מקלחות), ולמרות הפיתוי אנו מחליטים לוותר עליו הפעם לטובת הגעה מוקדמת יותר לפונטבדרה.
לאחר חציית הגשר נכנסים לכפר קטן ונחמד ששמו כשם הגשר, ויש בו רחובות צרים ובתים כפריים נאים. ענני הגשם נעלמו כבר מזמן, ועכשיו יש לנו שמים כחולים ובהירים, שהשילוב שלהם עם הירוק הכהה של העצים והירוק הבהיר של משוכות הגפנים שמסביב פשוט נהדר!
בהמשך הדרך היפה בין העצים, אנו חוצים גשר מתכת חדש להולכי רגל על נהר אוּלוֹ (Fonte Nova rio Ullo) שנבנה על שרידי גשר רומי, וממשיכים בדרך אבנים צליינית יפה מימה"ב המטפסת אל פסגת Canicouva (135 מטר). בדרך אנו פוגשים עוד נגן בחמת חלילים (מוקדם יותר פגשנו את הראשון), ולא הרחק ממנו עוד בחור שמוכר מזכרות קמינו, צמידים, תליונים, ארנקים, מחזיקי מפתחות, ועוד כאלה, וגלי רוכשת לה אצלו מחזיק מפתחות קטן עם נעל... אין ספק, הנתיב המרכזי של הקמינו פורטוגז יש בו פוטנציאל מסחרי הרבה יותר משמעותי מזה של דרך החוף, ולכן גם יש כאן יותר מוכרים ואטרקציות על נתיב ההליכה.
מכאן אנחנו מתחילים לרדת לכיוון ברטולה ופונטבדרה, ולאחר כ-7 ק"מ נוספים של הליכה בתוך שפע ירוק אנו עוברים ליד כנסיה קטנה (Capela da Sta. Marta 17) וחוצים את הנהר Rio Pobo. כאן החלטנו לא להיכנס לפונטבדרה בדרך הרגילה אלא להאריך את הדרך בעוד כ-1.5 ק"מ וללכת בדרך אלטרנטיבית, דרך נופית, יפה ופסטורלית לאורך הנהר ריו גאפוס (Rio Gafos). הדרך הזאת היא בת כ-4 ק"מ עד החיבור מחדש עם הדרך המרכזית, ואנו צועדים בה לבד. הדרך עוברת את גשר Ponte da Condesa, וקצת אחריו את גשר ולנטיין הרומנטי (Ponte Valintine), ומשם חוצה צמחיית שיחים ירוקה היא ממשיכה דרך מנהרה שקירותיה מצוירים בציורי קיר מרשימים של פרחים, ציפורים ופרפרים, ויוצאת בסמוך לאלברגה המרכזית של פונטבדרה ותחנת הרכבת של העיר. אחלה דרך!
זהו, אנחנו בפונטבדרה היפה, וזו הזדמנות לומר כמה מילים על העיר. ובכן, העיר פונטֶבֶדרָה (Pontevedra) מוקפת גבעות ושוכנת בקצה שפך הנהר לרז (Lerez) אל האוקיאנוס האטלנטי. זוהי עיר גאליסיאנית מקסימה עם מבוך של סמטאות מרוצפות אבן, כיכרות זעירות עם צלבי שחם במרכזן, ומרפסות מקושטות בפרחים. העיר מהווה מרכז כלכלי ותיירותי אזורי. בעיר חיים 83,260 תושבים (2020), ויחד עם הפרברים כ-200,000 תושבים. פונטבדרה היא העיר השנייה בחשיבותה בגאליסיה (אחרי סנטיאגו), בזכות המורשת ההיסטורית העשירה שלה. היא ידועה כעיר של אמנות והיסטוריה ומכונה 'העיר הטובה', או 'העיר של לרז' על שם הנהר שעל גדותיו היא שוכנת. העיר ידועה בזכות התכנון העירוני שלה אשר הביא לסגירת מרכז העיר לתנועת כלי רכב, ובזכות המרכז ההיסטורי שלה. במאה ה-21 זכתה העיר להכרה במספר פרסים בינלאומיים על איכות אורבנית, איכות חיים, נגישות ומדיניות הניידות העירונית.
פירוש שמה של העיר, 'הגשר הישן', מתייחס לגשר הרומי הישן על נהר לרז (Lerez), גשר בורגו (Puente del Burgo) מהמאה ה-12, אחד מסמלי העיר, שעבר מאז מספר שיפוצים וביום ההליכה מחר נחצה אותו צפונה. במהלך המאה ה-12 הפכה פונטבדרה למרכז מסחרי חשוב, והגיעה לשיא שגשוגה במאה ה-15, שאז היתה המרכז העירוני העיקרי בגליסיה. העיר העתיקה של פונטבדרה היא שניה בגודלה רק לסנטיאגו. במאה ה-16, עם עליית חשיבותו של ענף הדיג, היתה העיר עדיין הנמל הגדול בגאליסיה; אחת מספינותיו של קולומבוס, הקראק 'סנטה מריה' (ששמה המקורי לה-גלגה ('הגליסיאנית') נבנתה בפונטבדרה. רק בסוף המאה ה-16 החלה דעיכתה האיטית של העיר, דעיכה שאפיינה את כל חבל גליסיה לאחר תקופת התגליות.
עם תום הדיקטטורה בספרד, בשנת 1975, חזרה העיר להתפתח כמרכז סחר וכלכלה. בשנות ה-90 החל לפעול בעיר קמפוס אוניברסיטאי, שלוחה של אוניברסיטת ויגו, שתרם אף הוא להתפתחות העיר. מאז 1999 קיימת בעיר התחדשות עירונית אינטנסיבית ותחייה תרבותית.
עכשיו אנחנו חוצים את העיר לכיוון צפון ב-Rua de la Peregrina דרך Porta do camino, וכבר אפשר להתרשם מיופיה הרב, עיר מקסימה, מלאה בכיכרות ומבנים מיוחדים, מזרקות ועוד כאלה. בדרך אנו עובריםאת כיכר הצליינים (Praza da Peregrina) ועוצרים ליד 'כנסיית הבתולה של עולי הרגל' בעלת המבנה העגול והמרשים. אני עולה במדרגות הכנסייה ומוודא בלוח התפילות שאכן יש הערב ב-19:30 מיסה מיוחדת לצליינים. מעולה, עד אז נספיק להתארגן בדירה שלנו. בשלב הזה אנחנו נוטשים את ציר הקמינו אליו נתחבר מחר בבוקר להמשך ההליכה, וממשיכים ברחוב Michelena, עד לאן? עד לחנות הגלידות של 'ביקו'. כן חברים, יש כאן סניף נחמד של ביקו עם מוכרת עוד יותר נחמדה, ויואבי מוביל אותנו ישר אליו. אחרי שאנו מסיימים להזמין ומקבלים את הגלידות עם כל הטעמים שביקשנו, מצלמת אותנו המוכרת תמונה למזכרת, והנה היא לפניכם:
ואחרי הגלידות אנחנו ממשיכים לדירה שלנו (Duplex Casco Historico, Rua Princesa 19, 36002) שבתרגום נקראת 'דופלקס בעיר העתיקה'. הדלת הירוקה של הדירה נפתחת באמצעות קוד שקיבלה גלי אותו מתקתקים בקופסא כזאת מימין לדלת, ונכנסים. אגב, למיטב זכרוני זו הדירה היחידה בכל מסענו בקמינו בה לא ראינו את בעל הדירה בכניסה או ביציאה, או בכלל. כך או כך, הדירה הזאת היא בעלת שני מפלסים (דופלקס), וזה אומר קומת כניסה שם גם מכונת הכביסה, שהיום עבדה עבורנו, קומה ראשונה עם מקלחת ומין סלון כזה, כולל מטבחון, וקומה שניה עם 3 חדרי שינה, גלי ויואבי בשני חדרים נפרדים ואספי ואני הפעם במיטה הזוגית. מדרגות עץ לולייניות מחברות בין הקומה הראשונה לשניה וזה לא ממש נוח, אך בס"ה דירה נחמדה עם ריהוט עדכני שנראה טוב. אחרי המקלחות גלי, אספי ויואבי יוצאים ראשונים לטייל בעיר, ואני ממתין עד שהכביסה תסתיים כדי לתלות אותה לייבוש, ואז יוצא למיסה בכנסייה. בדרך לשם אני פוגש בכיכר פריירה (Praza de Ferreira) את זקני העיר פונטבדרה מנהלים ביניהם דיון, כאשר גם היונים מאזינות בקשב.
אני מטייל ב'גני קסטו סן פדרו' (Jardines de Casto San Pedro), וממשיך למנזר סן פרנסיסקו (Convent of San Francisco) והכנסייה שלו, הסמוכים לגנים. המנזר והכנסייה נוסדו ע"פ המסורת ע"י פאנסיסקו מאסיסי (Francisco of Assisi), מייסד המסדר הפרנסיסקני, בעת שעצר בפונטבדרה במהלך צעידתו בקמינו דה סנטיאגו לקראת סוף המאה ה-13, כאשר היסודות למנזר הונחו ב-1274. זו בהחלט סיבה מספיק טובה עבורי לראות את המקום מקרוב, וכך אני נכנס לכנסיית המנזר המרשימה ומתיישב בפנים לזמן מה, כדי להתרשם מהמקום, שהוכרז ב-1896 כאנדרטה היסטורית-תרבותית. מכאן דרך כיכר אורנסה (Ourense) אני מגיע ל'כנסיית הבתולה של עולי הרגל' (Igrexa da Virxe Peregrina), בדיוק בזמן לתחילת המיסה היומית הנערכת כאן לצליינים מדי ערב.
הכנסייה הזאת היא בעלת מבנה עגול ומיוחד, שילוב אדריכלי מרשים (הארכיטקט Arturo Souto) של בארוק מאוחר ונאו-קלאסי. בנייתה של הכנסייה, הנחשבת לאחד המבנים הסמליים והחשובים ביותר בפונטבדרה, החלה ב-1778 ונסתיימה ב-1794. הכנסייה הוקדשה לבתולה, שלפי המסורת מדריכה את הצליינים בדרכם מבאיונה, בדרום מערב הפרובינציה של פונטבדרה, ועד לסנטיאגו. רצפת הכנסייה מעוצבת בצורת צדפה (אחד מסמלי העולים לרגל), ובכנסייה יש פסל של בתולת הצליינים. ב-1982 הוכרזה בספרד הכנסייה כאנדרטה היסטורית-אמנותית.
אט-אט הכנסייה מתמלאת בעולי רגל, שהרי זו מיסה מיוחדת עבורם, וזו בהחלט אוכלוסיה מגוונת שלא כולה הם נוצרים קתולים (כמוני למשל), ועדיין מכיוון שבחרו ללכת בקמינו דה סנטיאגו הם מגיעים לכאן כחלק ממסעם בקמינו. בין היושבים על ספסלי הכנסייה אני יכול לזהות פנים שפגשתי במהלך יום ההליכה היום מרדונדלה לפונטבדרה, כולל ילדה הסובלת כנראה משיתוק מוחין ומובלת בעגלה ע"י אמה האנרגטית, אותן פגשנו בבוקר בנקודת המזכרות והחותמות. תוך כדי המיסה, המועברת בנועם וברוח טובה ע"י הכומר, שאומר גם כמה משפטים באנגלית עבורנו דוברי האנגלית, אני בוחן את הנוכחים סביבי בכנסיה, וחושב לעצמי שבמשך 365 ימים בשנה מתקיימות כאן מדי ערב מיסות לעולי רגל שמגיעים לכאן מכל העולם, וזה בוודאי שונה לחלוטין לעומת כנסייה שאינה נמצאת על ציר הקמינו וגם בה מתקיימות מיסות יומיות בהן משתתפים רק התושבים הקבועים של אותה קהילה.
עם סיום המיסה אני יוצא החוצה לכיכר הצליינים (Praza de la Peregrina) וממתין כמה דקות עד שמגיעים החבר'ה שלי, כמו שקבענו מראש. ממש בסמוך, בכיכר אורנסה, ניצבת כתובת באותיות כחולות גדולות: P O N T A V E D R A, ולנו זה אומר שחייבים כאן תמונה שלנו עם הכתובת, כפי שכבר עשינו לפני כמה ימים באספוסנדה, ובעבר הרחוק יותר בפורטומרין (קמינו פרנסס). אנחנו תופסים לנו פוזיציות על האותיות, ומנסים לזהות מי מהעוברים ושבים בכיכר יתאים למלאכת הצילום. ההימור הראשון שלנו נכשל, והצלמת תופשת אותנו היטב אך מקצצת את ההתחלה והסוף של שם העיר. בינתיים יואבי מאתר לנו צלמת פוטנציאלית נוספת והצילום שלה מכובד ויפה, כפי שראיתם בתמונת הפתיחה של הפרק הזה.
טוב, עכשיו זמן לאוכל. האמת היא שכבר מזה זמן אנחנו מחפשים בערים השונות בהן אנו לנים, מחפשים ולא מוצאים, את המסעדות המציעות אוכל מוזל לצליינים (12-10 אירו לארוחת 3 מנות ויין), כמו אותן מסעדות בהן היינו אוכלים מדי ערב כשצעדנו בקמינו פרנסס. כשנכנסנו אחר-הצהריים לפונטבדרה ראינו בכניסה איזו שתי מסעדות שהזמינו את עולי הרגל ל'ארוחת מניו' (Menu meal), אך לא רצינו לאכול כה מוקדם, והן גם לא נראו לנו מספיק מושכות שבכל זאת נעצור בהן. עכשיו כשאנחנו רעבים ומוכנים לאכול, אנחנו לא רואים אף מסעדה כזאת. הממ... מישהו לפני כבר אמר שזה תקציר סיפור חיינו: כשאנחנו יכולים אנחנו לא רוצים, וכשאנחנו רוצים אנחנו כבר לא יכולים...
אנחנו צועדים לאורך רחוב עולי הרגל (Rua de la Peregrina) אתו נכנסנו לעיר לפני כמה שעות טובות, רק שעכשיו הוא נראה ממש שונה, שליו ורגוע יותר, ובעצם גם אנחנו, אחרי מנוחה ומקלחת טובה. גם גלי אמרה לי קודם שממש נעים להסתובב בעיר, יש הרבה חנויות פעילות ונחמדות, הרבה מקומות לשבת, כיכרות, גינות, עיר מאוד חיה ופעילה. בינתיים אנחנו עוקפים את 'כיכר המזרקה' (Fonte dos Nenos) עם פסלי הילדים המשחקים במים (אגב, תרגום שם המזרקה הוא 'מעין הילדים'), ומכאן לא ממש רחוק מגיעים ל- Il Piccolo, מסעדה איטלקית. כן, היום בחרו מומחי האוכל שלנו (כולם חוץ ממני) שהולכים על איטלקית. למעשה אספי סגר כבר קודם עסקים עם בורגר קינג כשאכל שם מנה טבעונית, ויואבי התאהב לפני שעה במוכרת בחנות גולשים, כך שכל אוכל היה בסדר בשבילו. זה היה השלב בו הבינה גלי שהגורל הקולינרי של המשפחה כולה מוטל על כתפיה הצרות. היא הביטה במלצר החביב שהמתין להחלטתנו, ופסקה: "אוכלים כאן". וכך היה. (https://ristoranteilpiccolo.es/).
זה נגמר עם פסטה לגלי, מנת ריזוטו עם פירות ים ליואבי, וסלמון נחמד עבורי, וכמובן בקבוק יין אדום פינטו פינו, הישר מעמק הדורו שבפורטוגל. כן, כשאתה הולך על מסעדה איטלקית אתה יכול להיות רגוע שתמיד תמצא מה לאכול, והאוכל יהיה טעים. ולא משנה אם זו פסטה, או פיצה, או מה שזה לא יהיה, האיטלקים פשוט אלופים! טוב, בקבוק יין לארבעה אנשים זה לא משהו שאמור להשפיע עלינו, וכך פילסנו את דרכנו חזרה לדופלקס שלנו בעיר העתיקה, רק כדי לגלות שממש לידנו, ברחוב הנסיכה 15, שוכן בר פעיל ומסקרן שנקרא Barullo, אשר שולחנותיו מגיעים עד לדלת דירתנו. כן, אם השעה לא היתה כה מאוחרת (קרוב ל-11 בלילה), בטח היינו מתיישבים לשתות משהו.
ובינתיים סיכום קצר של יום ההליכה ה-10: אז ככה, יום הליכה ראשון במסלול המשותף של הקמינו פורטוגז, לאחר שדרך החוף התאחדה ברדונדלה עם המסלול המרכזי. חששנו מהצפיפות על הדרך, שאכן אפיינה את 2-1 שעות ההליכה הראשונות, אך אט-אט הלחץ השתחרר, נפתחו רווחים והכל נשכח. יום הליכה נופי נחמד, כולל תת-המסלול לאורך הנהר ריו גאפוס, ולא ארוך (רק 23 ק"מ). ויש גם 3 המלצות: 1. פונטבדרה היא עיר מקסימה עם המון מה לראות בה, והיא גולת הכותרת של היום הזה. כל שעה נוספת שתוכלו להקדיש לה שווה! אם מבחינת המסלול תכננתם על יום מנוחה והתלבטתם איפה, הרי שפונטבדרה היא המקום. 2. גשר פונטֶסאמפאיו (Pontesampaio) הוא גשר אבן היסטורי עם 10 קשתות על נהר ורדוגו (Verdugo), שסביבו התקיים ביוני 1809 הקרב על פונטה סאמפאיו לשחרור גאליסיה. הקדישו לו כמה דקות כדי להתרשם ממנו ומההיסטוריה שהתרחשה כאן. 3. מומלץ לקחת את העיקוף בדרך האלטרנטיבית היפה לאורך הנהר גאפוס (Rio Gafos) בכניסה לפונטבדרה.