קמינו פורטוגז 6 - ד"ש מסנטיאגו

פרק 6 – דרישת שלום מסנטיאגו

יום הליכה 4 (19.5.22) - מאספוסנדה לויאנה דו קושטלו (Viana do Castelo)

היום מצפה לנו יום קשוח, עם איזה 30 ק"מ הליכה לא קלה, אך בסופו ממתינה פנינה אמיתית, העיר ויאנה דו קושטלו, "הפנינה של קושטה ורדה". טוב, כל דבר בעיתו, ובינתיים אנו נפרדים מההוסטל הנחמד והולכים לחפש איזה בית קפה פתוח, לאכול ולשתות משהו. אמנם כבר אחרי שמונה בבוקר, אך המקומיים כאן לא ממהרים לפתוח, הכל כזה מנומנם. ליד אנדרטת 'אנשי הים' אנו מוצאים קפה צנוע המאוכלס כולו באיזה 15-10 צועדי קמינו שיושבים בפנים ובחוץ; אנחנו מצטרפים אליהם וממתינים בסבלנות עד שיתפנה שולחן. צפוף כאן ושתי המלצריות עושות כמיטב יכולתן כדי לעמוד בקצב. כולם נראים נרגשים לקראת יום ההליכה המצפה לנו, וכך גם אנחנו. אחרי קפה (טוב) וטוסט עבה אנחנו פונים מערבה וצפונה ומתחילים לעלות לאורך שפך נהר Cavado.

אחרי שלושה בקרים רטובים, קרים ואפורים קיבלנו היום יום שמשי עם שמים כחולים, איזה כייף! כנראה צריך לסבול קצת כדי ללמוד להעריך יום שבו השמש זורחת עליך. היום אנחנו גם עוזבים לזמן מה את Senda Litoral ועוברים לדרך החוף המרכזית, גם כדי לגוון בנתיב שמטפס מעט להרים ועובר ביותר ישובים, וגם כי הנתיב לאורך שפת הים מגיע לנקודה בה הוא נתקל בנהר Neiva ונאלץ לעשות עיקוף גדול המאריך את הדרך שלא לצורך. ומעל כל אלה הסיבה העיקרית להליכה היום בדרך החוף המרכזית היא רצוננו לבקר בשריד העתיק ביותר המוקדש לשליח סנטיאגו שנמצא מחוץ לספרד, ועל כך כמובן בהמשך.

מרחוק, ממש ליד חוף הים, אנחנו כבר רואים את הכתובת הגדולה 'אספוסנדה' באותיות צהובות גדולות, ואנחנו כידוע מתים על כתובות ענק כאלה מאז ימי פורטומרין העליזים כשהלכנו בפרנסס. הכתובת ממוקמת בקרבת המבצר Fort de Sao Joao Baptista שהוקם כדי לשמור על הכניסה הימית לעיר, והמגדלור שלידו. ואם יש כתובת כזו גדולה ויפה, זה מחייב גם צילום מתאים. אנחנו נוטשים את ציר הקמינו לטובת הכתובת, וכשאנחנו מגיעים אליה אנחנו מחפשים מישהו שיצלם אותנו בפוזה המתאימה. הצלמת הראשונה שמגיעה למקום לא ממש מצליחה, אך המבקרת שמגיעה כמה דקות אחריה תופסת את הרעיון ואותנו, והתמונה כאן לפניכם.

אנחנו ממשיכים עם נתיב הקמינו למארינהאס (Marinhas), עוברים ליד כנסיית Marinhas (Alminhas de Jesus Cristo de Marinhas) היפה מבחוץ ומבפנים, ממשיכים לכפר Mar (ים) ועד לבלינהו (Belinho). הכפר הבא שאנו חוצים בהמשך הדרך הוא סן אמארו (San Amaro) וכאן גם נמצא קפה קבול (Café Kabul), שהוא הזדמנות אחרונה לשתות או לאכול משהו ב-10 הק"מ הבאים, לפי בריירלי, וזה מחייב עצירה, מה גם שאנחנו כבר הולכים יותר מ-10 ק"מ מאז עזבנו את אספוסנדה. כנראה יש עוד כמה חבר'ה שקוראים את בריירלי והקפה ממש הומה אדם. אחרי המתנה של מספר דקות מתפנה על המרפסת מקום ואנחנו מתנחלים סביב השולחן ומזמינים קפה. זו הזדמנות לפגוש כמה מהצועדים אתם נפגשנו כבר קודם לכן וגם כמה חדשים שטרם ראינו. אחד מהם הוא הולנדי בשם וים שכבר יצא לפנסיה וצועד בקמינו יחד עם אשתו החייכנית. ההולנדי הזה עבד באיינדהובן בסניף של כתר פלסטיק אצל סמי סגול הישראלי, מכיר היטב את סמי וגם זוכר כמה שיחות מוטיבציה שלו עם העובדים. מה תגידו? הוא גם ביקר בארץ בעבר ואפילו יודע כמה מילים בעברית. יפה-יפה! היום, לדבריו, הם מיצו את ההליכה, מספיק להם, ותיכף יגיעו למקום בו הזמינו לינה. מאוחר יותר הם מתכננים לקחת מונית ולרדת להתרחץ בים. ראש טוב, אין מה לומר.

אשה מעניינת נוספת שאנו פוגשים היום לראשונה מזכירה לנו את שחקן הכדורגל דייגו פורלאן מאורוגוואי, ולכן זוכה אצלנו לכינוי 'פורלאן'. היא גרמניה, שיער בלונד-אפור מתולתל כזה, מבנה פנים החלטי, מעט כהה, כבת 60-50 ומאוד ורבלית. מנהיגה טבעית כזאת שמרכזת סביבה קבוצת אנשים שהולכים בשביל. עכשיו היא מראה לכולם פציעה מדממת מעט שיש לה בבוהן רגלה וזוכה להרבה סימפטיה ועצות מכל עבר. בהמשך היא תעלם לנו לכמה ימים (כנראה תישן במקומות שונים משלנו), ואז נחזור ונפגוש בה שוב עם עוד שתי חברות, כולל הופעה מפתיעה ביום ההגעה לסנטיאגו...

מסן אמארו אנו מטפסים לנקודה גבוהה, כ-150 מטר, מעל נהר נייבה (Rio Nieva) ואז מתחילים לרדת לאורך הנהר בתוך יער סבוך; המקום הזה פשוט נפלא (ראו תמונת פתיחה), אחד הקטעים היפים שהלכנו בהם עד כה! אנחנו יורדים עד לנהר, ואז ליד מבנה שפעם היה 'תחנת המים גולטה' (Azenha de Guilheta) והיום הוא בית מגורים כפרי, אנחנו חוצים את הנהר על גשר פשוט וישן, עשוי משטחי גרניט. כמות המים הזורמים עכשיו בנהר נייבה ממוצעת, אך ישנם גם זמנים בהם מי הנהר גועשים ומכסים את הגשר ואז מומלץ ללכת לגשר הכביש הרחוק יותר.

לאחר חצית הנהר אנחנו מטפסים שוב לאזור מיוער ושוב יורדים, עוברים ליד האלברגה הציבורית Dom Nausti, ובכפר Castelo do Neiva מתישבים לאכול ארוחת צהרים קלה במסעדה/סנק בר בשם Cantinho da Mena ('פינת הבנות'). לאחר הארוחה אנחנו שוב מטפסים ועולים עד לכנסיית סנטיאגו, או בשמה המלא: Igreja Santiago de Castelo do Neiva. הכנסיה הזאת היא הסיבה המרכזית למסלול בו אנו הולכים היום, ולהלן סיפורה. ובכן, במהלך חידוש הכנסייה ושיפוצה, נתגלו במקום מספר ממצאים ארכיאולוגים חשובים הכוללים מזבח מקודש מהתקופה הרומית, וכן כתובת מהכנסייה המקורית שמוקדשת  לסנטיאגו, משנת 862 לספירה. כן חברים, זהו אותו סנטיאגו שאנו צועדים בעקבותיו מפורטו ועד לסנטיאגו דה קומפוסטלה, והכנסייה הזו היא המבנה והשריד העתיק ביותר המוקדש לסנטיאגו שנמצא אי פעם  מחוץ לספרד! בהחלט חשוב וראוי להתייחסות מיוחדת מצד צועדי הקמינו, ואנו נותנים לה את הכבוד המתאים.

בכניסה לחצר הכנסייה, מימין, עומד פסל הצליין האולטימטיבי ובשלט למרגלותיו כתוב בפורטוגזית: "מחווה לעולה הרגל של דרך החוף", כשמתחת לזה כתוב במספר שפות: "פעם צליין תמיד צליין". בחצר עצמה יש עוד מספר כתובות, וכשאנחנו נכנסים פנימה לכנסיה אנחנו מתרשמים מהפשטות שלה ומיעוט הקישוטים, יחסית לכנסיות אחרות בהן ביקרנו. אין כאן מיסה כרגע ואנחנו האורחים היחידים, והכל סביב כל-כך שקט. על שלט לבן התלוי על פתח הכניסה לחלק הקרוב יותר למזבח, כתוב באותיות אדומות: "אמא, ניחוח אהבה, מהות נצחית, ארומה עילאית!".

נתיב ההליכה מהכנסייה ממשיך באזור מיוער בו אנו מופתעים עם פינת דונאטיבו (תרומה) שהשאיר כאן אדם נדיב. מתחת לשתי שמשיות ועם קישוטי קיר חמודים של ירקות מיובשים, ממתינים לנו פירות, חטיפים, משקאות וגם כיסאות ישיבה, איזו הפתעה נהדרת! אתה מוזמן להתכבד ולאכול ויכול גם להשאיר בסיום מעט כסף כאות הערכה לתורם האלמוני. שתי בחורות רומניות צעירות שצועדות בקמינו והגיעו לכאן לפנינו נפרדות מהפינה ומאיתנו (לא לפני שבשיחה קצרה אני מספר להן שאמי ילידת טרנסילבניה-רומניה) וממשיכות בצעידתן, ואנחנו נשארים לשבת עוד מספר דקות. מה אגיד לכם, פינות הדונאטיבו האלה אותן פגשנו לראשונה כשהלכנו בקמינו פרנסס הן רעיון נהדר. ונהדר גם לדעת שיש אנשים טובים באמצע הדרך ולכל אורכה המוכנים לתרום ולעזור מבלי לצפות לתמורה.  

מכאן נותרו לנו עוד כ-12 ק"מ בנתיב שעובר ליד מנזר Sao Romao מימין, עם מדרגות העולות לקפלה (Capela Snr Crasto) משמאל לדרך. אנחנו ממשיכים לכפר Chafe בו אנו פוגשים בצומת את קריסטול ומארק ומחליפים מעט חוויות, וגם מקבלים חותמת לדרכון הצליינים שלנו בסלון לתסרוקות, לא פחות!  מכאן אנו מטפסים לאזור מיוער, יורדים ל-Darque, ואז מתגלה לנו מתחתינו תמונה נהדרת של שפך הנהר ריו לימה (rio Lima) ושל העיר ויאנה דו קשטלו (Viana do Castelo). איזה מראה יפה! את הנהר חוצה 'גשר אייפל' שנפתח ב-30.6.1878. הגשר תוכנן ע"י גוסטב אייפל, המתכנן המפורסם של מגדל אייפל בפריז וגם של גשר דום לואיש בפורטו עליו צעדנו אך לפני 4 ימים, ועוד עבודות רבות נוספות כולל השלד של פסל החירות בניו-יורק. כשאנו הולכים על הגשר הזה וחוצים את נהר לימה, יש הרגשה שהגשר הזה לא נגמר, ואכן זה גשר ארוך מאוד, 645 מטר!

עם חציית הגשר אנחנו נכנסים לעיר ויאנה דו קושטלו (Viana do Castelo), עוד אחת מערי חוף האטלנטי הפורטוגזיות. ויאנה דו קושטלו היא עיר יפהפיה, ולא במקרה היא נחשבת ל"פנינה של קושטה ורדה". יש בעיר מרכז מקסים מימי הביניים וחופי רחצה שווים ממש בסמוך אליה. רבעי העיר מרושתים בשדרות מוריקות מהמאה ה-19, ויש בה סמטאות צרות ומדליקות עם בתי אחוזה בסגנון מנואליני, וארמונות רוקוקו. וגבוה למעלה, מפסגת מונטה דה סנטה לוזיה, צופה על כל העיר ׳מקדש הלב הקדוש של ישו׳ (טמפלו דו סאגראדו קוראסאו דה ז׳זוש).

לעיר, בה חיים כ-36,000 תושבים (ועם הפרברים כ-90,000), יש עבר רומי (המאה ה-2 לספירה). מאוחר יותר במאה ה-16, עידן התגליות הגדולות וביסוס מעמדה של פורטוגל כמעצמה ימית, היא שגשגה כעיר נמל חשובה לדיג בקלה ויצוא יין ופירות, והפכה לנמל הגדול בפורטוגל עם הגעת הסוכר מברזיל והסחר בזהב, במאה ה-18. בהמשך, עם הכרזת העצמאות של ברזיל ועלייתה של פורטו כנמל מתחרה, הלכה והתמעטה חשיבותה של העיר. כיום מתבססת העיר על תיירות כעיירת נופש מועדפת במחוז מיניו בזכות יופיה וחופי הרחצה הנהדרים שלה.

כשהתקרבנו לדירה ששכרנו ונמצאת ממש על כיכר הרפובליקה (Praca da Republica) השוכנת בלב העיר העתיקה במיקום פנטסטי, נתקלנו במאות צעירים חוגגים בגלימות שחורות, שרים, קופצים וזורקים את הגלימות באוויר. ובכן, מסתבר שהיום הסתיימו לימודי הסמסטר והשנה האקדמית וכל הסטודנטים יצאו לחגוג, וכל זה קורה עכשיו ממש ליד הדירה שלנו, מה תגידו? וואו, לקבלת פנים מדליקה כזאת לא ציפינו. אנחנו מסתובבים בין הסטודנטים החוגגים, שמחים בשמחתם וגם מנסים לשמוע מהם משהו. מרתה, סטודנטית אחת נרגשת (תמונתה למטה) מספרת לי וליואבי שהיום היא סיימה לימודי שנה א' בביולוגיה; לשאלתי היא עונה שהם אלה שבוחרים את התגים הצבעוניים המוצמדים לגלימות השחורות שהם נושאים על אמת ידם. תגים אלה יכולים להתייחס ולייצג את המדינה שלהם, העיר בה הם לומדים, משפחתם ועוד. היא מספרת עוד שהם הולכים לחגוג כל הסופ"ש (היום יום חמישי) במקומות שונים בעיר בתהלוכות מכוניות, מסיבות ועוד כל מיני. בקיצור, הם חוגגים ואנחנו זכינו לקבלת פנים מרשימה כאן, וכבר אנו אוהבים את העיר הזאת!

בתוך כל השמחה, הרעש והחגיגות גלי מתקשרת לבעלת הדירה, יוג'ניה, וזו מופיעה לפתע משומקום, פותחת את הדלת ועורכת לנו סיור מודרך בדירה בה נתארח הלילה. הדירה מאוד מטופחת ומרגישה מאוד חמה וביתית כבר כשנכנסים אליה. מדלת הכניסה עולים בגרם מדרגות פנימי אחד לקומה ראשונה שם יש מטבח ופינת-אוכל, מכונת כביסה וחבלים לתליית כביסה, מין חדר הסבה כזה עם מרפסת קטנה הפונה לכיכר הרפובליקה (שעדיין הומה בסטודנטים חוגגים), וחדר שירותים. לקומה השניה עולים בגרם מדרגות לוליני עשוי עץ מסוגנן המתפתל סביב עמוד מרכזי; כאן יש שני חדרי שינה, באחד מיטה זוגית רחבה וחדר שירותים עם אמבטיה (הולכים לגלי ויואבי), ובשני יש שתי מיטות וחדר שירותים עם מקלחת רגילה, לאספי ולי. מה אגיד לכם, דירת מגורים מ ע ו ל ה !

יוג'ניה, בעלת הדירה, אשה קטנה, נאה, שמנמונת וחייכנית, בגיל 45 לערך, מאוד מסבירת פנים ולבבית, ואני מרגיש כאילו זכינו בפייס עם הדירה הזו (Alojamento Local Ferros, Rua Gago Countinho 8, 4900-510). אז אם אתם מגיעים לויאנה דו קשטלו ואתם 4-3, זה המקום בשבילכם, דירה מעולה ויחסית גם לא יקרה (ל-4 אנשים זה יוצא 22.5 אירו לאחד) במיקום מעולה בפינת כיכר הרפובליקה ממנה מגיחות שבע סמטאות צרות ויפות המוקפות בתי אחוזה ומבנים חשובים נוספים. לאחר תום הסיור המודרך ועל אף שבתה ממתינה לה במכונית, יוג'ניה מכינה לכולנו כוס קפה מקינטה ומראה לנו גם כד יין קטן ועוגיות וקרקרים ארוזים שאנחנו מוזמנים להתכבד בהם. אנחנו כמובן מודים לה מאוד ונפרדים ממנה, איזה אשה ואיזו קבלת פנים!

לאחר המקלחות אספי ויואבי קופצים לסופר סמוך כדי לקנות לנו מצרכים לארוחת הבוקר מחר. לקראת 9 בלילה אנחנו יוצאים להסתובב בעיר ולאכול; אספי החליט להישאר בדירה, הוא לא לגמרי בקו הבריאות ומעדיף לנוח ולאכול משהו שיכין לעצמו כדי להיות בכושר לקראת מחר. בסך הכל היה לנו היום יום לא קל. זה לא רק המרחק שהלכנו, כ-30 ק"מ, אלא זה שתפרנו עליות וירידות בלי הכרה ועם מעט עצירות. אבל יש כאן עיר שווה, וכשהאורות נדלקים היא שווה אפילו יותר. טוב, אנחנו חוצים את כיכר הרפובליקה שעכשיו היא שקטה ורגועה אחרי כל חגיגות הסטודנטים, אוספת את עצמה לעת ערב, ויורדים דרך המבנה היפה של מוזיאון התלבושות (Museu do Traje de Viana do Castelo) בו ניתן לראות פריטי לבוש מסורתיים של איכרים, דייגים ושולי אצות מלפני מאות שנים. מכאן ממשיכים דרך רחוב פיקוטה אל 'שדרות לוחמי המלחמה הגדולה' (Av. dos Combatentes da Grande Guerra); השדרות האלה כבר מוארות חרף העובדה שהשמש עדיין לא ממש שקעה גם בעשר בלילה, ומרחוק על הר דה סנטה לוזיה (Monte de Santa Luzia) ניתן לראות את 'מקדש הלב הקדוש של ישו' והמראה מרשים ביותר, ורומנטי!

השדרות ממשיכות כמעט עד נהר לימה ומסתיימות בכיכר גדולה בה נמצא גם המבנה של לשכת התיירות העירונית. בכיכר יש תערוכה של דמויות בע"ח עשויים מפרחים, שבשעה זו של הערב כבר נראים מעט נבולים ולא בשיאם. טוב, הבטן מדברת וצריך גם לאכול משהו לפני שסוגרים הכל, ואנחנו מחפשים ומוצאים מסעדה בשם O Vasco ברחוב Grande. המסעדה די ריקה, כבר מאוחר, והאוכל? מה אגיד לכם לא מסעדה שחשוב לזכור; דג הסלמון שלהם בינוני לגמרי וגם השירות לא משהו. כן, לא תמיד פוגעים. מכאן אנחנו חוזרים לדירה ונופלים על המיטות...

סיכום ההליכה ביום הרביעי: אחלה יום, קשוח כזה אבל שווה. 30 ק"מ הליכה, מלא עליות וירידות, מפגש מרגש עם סנטיאגו שבעקבותיו אנחנו צועדים בקמינו, ובסוף היום פנינה אמיתית. ויש לנו גם שלוש המלצות לצועדים: 1. ויאנה דו קושטלו היא עיר יפהפיה ומלאה באתרים השווים ביקור. לכן מומלץ להקדיש כמה שעות לביקור בה, וזה אומר לצאת יותר מוקדם בבוקר (דבר שאנחנו לא מצליחים לעשות...). אפשרות נוספת אם אין לכם בעיה של זמן, לתכנן על יום עצירה כאן בויאנה דו קושטלו ולהקדיש את כולו לביקורים בעיר. 2. אם ההיסטוריה של הקמינו מענינת אתכם (אני מקווה שכן), הקדישו זמן לביקור בכנסיית סנטיאגו בכפר קשטלו דו נייבה. 3. הדירה של יוג'ניה בכיכר הרפובליקה היא זכייה בפייס. אל תוותרו עליה.