פרק 6 - בדרך לפמפלונה – 2.9.2024
אחרי קפה של בוקר וסנדוויץ' בקפה Ogi Berri הסמוך אנחנו יוצאים לדרך, חוצים שוב את 'גשר הזעם' ופונים דרומה. עוקפים את האזור התעשייתי של זובירי וממשיכים לאורך נהר ארגה במסלול הליכה ירוק, מוצל ורומנטי; פשוט כייף ללכת במסלול הזה! שביל ההליכה מתפתל בעקבות הנהר, ולאחר חציית הישוב Illaratz אנו עוברים ליד מבנה מנזר משופץ מהמאה ה-12 דרכו עברו עולי הרגל בדרכם, חוצים את הכפר הקטן Esquirotz ומגיעים לעיירה לאראסואנה (Larrasoana). שביל הקמינו עובר בסמוך לעיירה אך אנחנו מחליטים לעזוב אותו לרגע ולהיכנס ללאראסואנה לאור חשיבותה ההיסטורית. אנו חוצים את נהר ארגה על הגשר הימי-ביניימי הידוע בכינויו 'גשר השודדים' (Puente de los Bandidos) ונכנסים לעיירה. השם 'גשר השודדים' (לפי ניתאי גוגנהיים ידידי, המומחה מס' 1 לכל נושאי הקמינו) מקורו בכך שבאזור הגשר נהגו להסתתר שודדים ומשם לתקוף את עולי הרגל ולשדוד אותם בדרכם לפמפלונה.
לאראסואנה היא עיירה היסטורית של עולי רגל שהיוותה נקודת עצירה לצועדי הקמינו בתקופת ימי הביניים. היו בה אז 2 אכסניות לצליינים ומנזר (לא נותרו מהם שרידים) והיא הגיעה למעמד של 'וילה פרנקה' (Villa Franca), שזה ישוב של עולי רגל המגיעים מצרפת. העיירה מלאה בסמלים יעקובינים ומגינים משוריינים על קירות בתי האבן ונמצאת בה גם כנסיית סן ניקולאס מהמאה ה-13. אנחנו נכנסים לעיירה בה מתגוררים היום כ-200 תושבים, מסתובבים מעט ומתרשמים מהאסתטיקה ומהמאפיינים ההיסטוריים של המקום. יש כאן גם בר-מסעדה המגיש ארוחות בוקר וגם תפריט צליינים, אך אנחנו מחליטים לדחות את הפסקת האוכל למועד מאוחר יותר. לאחר הביקור בעיירה אנו חוצים את הגשר חזרה (מזרחה), פונים ימינה ומטפסים אל הכפר Akerreta וממנו יורדים דרך שטח פתוח כדי להצטרף לנהר ארגה. ההליכה לאורך הנהר מזמינה רחצה, אך רק אספי נענה לאתגר ויורד בזהירות דרך הסלעים לרחצה קצרה במים הקרים, בררר....
לפני הכניסה לכפר Zuriain אנחנו חוצים את נהר ארגה על הגשר (Puente de Zuriain) ומיד לאחריו משמאל קפה לה פאראדה (La Parada de Zuriain). הקפה נראה אחלה, אך יש לנו בראש להגיע למקום ששמענו עליו בכפר Irotez בהמשך, שם אמור להיות שטח מנוחה עם מים וגם תנור (Horno Irotz) שאופה לחם טרי ופיצה. אבל לצערנו לא הצלחנו למצוא את התנור הזה, או בגלל שפספסנו אותו, או כי הוא כבר לא קיים. כך או כך אנחנו מתחילים להיות רעבים ושולפים מהתיקים כל מיני כיבודים שלקחנו לדרך כדי שירגיעו מעט את רעבוננו. ממשיכים למטה לאורך הנהר דרך גשר איטורגאיז (Puente de Iturgaiz). נתיב ההליכה עכשיו על דרך מכוסה בפלטות בטון לאורך פארק ירוק (Parque Fluvial). לאחר חציית כביש N-135 במנהרה קטנה, אנחנו מגיעים לאזור פיקניק עם מים ושירותים, מצטיידים במים ומתחילים לטפס על צדו של הר נארבאל (Narval). די חם עכשיו והדרך כבר לא יפה כמקודם. הצבעים השולטים מסביב הם צהוב וחום, ואנו ממשיכים לטפס לצד הרחוק של הר מיראבאלס (Monte miravalles), ויורדים למטה לגשר ארו (Puente de Arre) גשר ימי-ביניימי נהדר על נהר Ultzama שהוא יובל של הארגה.
אם נעלה ונחצה את הגשר ניכנס לשכונות הצפוניות-מזרחיות של פמפלונה ונצטרך ללכת קרוב ל-4 ק"מ ברחובות פמפלונה עד לעיר העתיקה, ולכן (ובהמלצת בריירלי) אנו בוחרים ללכת במסלול אלטרנטיבי, מעט ארוך יותר, הממשיך כולו בפארק פלוביאל עד לעיר העתיקה. בתחילת ההליכה בפארק אנחנו הולכים לאורך נהר Ultzama ובהמשך לאחר שהנהרות מתחברים לאורך נהר Arga. יש כאן מעט סימוני דרך של הקמינו, אך כיוון ההליכה די ברור, ובעיקר ברור שנהר ארגה יוביל אותנו עד לרגלי החלק העתיק של פמפלונה ואל שער הכניסה אליו. בשלב הזה אנחנו כבר די עייפים וגם רעבים, ומתחילים לפנטז על ארוחה ברגע שניכנס לעיר. שביל ההליכה בפארק מוביל אותנו ליד בריכת השחיה העירונית (Piscina) ובהמשך אל תחנת הקמח של אנדרו הקדוש (Saint Andrew's Mill). יש כאן גם קפה (Molino Cafe) אך הוא סגור, ונראה שכל המקום הזה כולל המוזיאון שאמור להיות כאן לא מתפקדים כרגע. לקראת סיום המסלול בפארק אנחנו עוברים מתחת לגשר הכביש ומצטרפים למסלול הקמינו הרגיל המסומן על המדרכות עד לגשר מגדלנה (Puente de la Magdalena) אתו אנו חוצים את נהר ארגה אל העיר העתיקה של פמפלונה.
גשר מגדלנה ההיסטורי הוא גשר הצליינים המפורסם מהמאה ה-12, ולאחר חציית הגשר אנחנו מקיפים את חומת העיר העתיקה מצפון, עוברים את גשר הכניסה החיצוני (Drawbridge), אותו ניתן להרים עם שרשראות בעת סכנה כדי למנוע מהאויב להיכנס, עולים במעלה מסדרון הכניסה ונכנסים לחלק ההיסטורי של העיר פמפלונה דרך 'שער צרפת' הנהדר (Portal de Francia). מכאן אנו פונים שמאלה ומטפסים ברחוב המרוצף לנקודת תצפית מעולה Baluarte del Redin ('מעוז הרדין') על כל השטח שממזרח ומצפון לחומות, כולל נהר ארגה המתפתל מתחתינו. בית הקפה הסמוך לנקודת התצפית, café Caballo Blanco ('קפה הסוס הלבן'), ששימש בעבר בית חולים לעולי הרגל סגור כרגע, ואנו ממהרים לקתדרלה של פמפלונה שנמצאת ממש קרוב.
לידע כללי של צועדי קמינו פרנסס אציין רק כי העיר פמפלונה (או אירונה – Iruna בשפה הבאסקית), השוכנת על גדות נהר ארגה (Arga) היא עיר הבירה של הקהילה האוטונומית נווארה. זוהי עיר אוניברסיטאית תוססת עם כ-200,000 תושבים השומרת על קשר היסטורי קרוב עם הקמינו. העיר התפרסמה בעולם בזכות מיקומה על נתיב קמינו דה סנטיאגו – קמינו פרנסס, וגם, ואולי בעיקר, בזכות הסופר המפורסם ארנסט המינגווי אשר כתב על 'פסטיבל סן פרמין' המתקיים בפמפלונה מדי שנה, ועל מרוץ השוורים המפורסם לכבודו של הקדוש סן פרמין (San Fermin) יליד פמפלונה הנחשב לפטרון של נווארה ופמפלונה, שהוצא להורג בעריפה בשנת 303. (פירוט מורחב על הפסטיבל יגיע בפרק 8 על פמפלונה והמינגווי).
העיר פמפלונה נוסדה ע"י המצביא הרומי פומפיוס הגדול בשנת 75 לספירה. העיר נקראה בתחילה פומפאלו (Pompaelo) על שמו של המצביא, אך שם זה השתנה והפך במרוצת הזמן לפמפלונה. בתקופת האימפריה הרומית פמפלונה היתה עיר חשובה בשל מיקומה האסטרטגי ונבנו בה מבני ציבור רבים כמו הפורום ובתי מרחצאות. במאה הרביעית לספירה היתה פמפלונה תחת שלטון הוויזיגוטים, ובמאה ה-6 נכבשה ע"י הפרנקים. במאה ה-8 העיר נכבשה ע"י המוּרים, אשר שלטו בה עד שבמאה ה-10 הם הובסו ע"י מלכי נווארה. ב-1512 סופחה נווארה לממלכת קסטיליה, ופמפלונה הפכה למוצב מבוצר ומוקף חומות להגנה בפני פלישות אפשריות. בתקופת המלחמות הנפוליוניות העיר נכבשה ב-1808 ע"י צבא צרפת, ששלט בה עד 1813. במאה ה-20 החלה פמפלונה להתרחב ולשגשג; החומות שהקיפו אותה נהרסו, נבנו שכונות חדשות, הוקמו אוניברסיטה ומבני חינוך ותעשייה, אוכלוסיית העיר גדלה ורמת החיים בה עלתה.
נקודה היסטורית מעניינת: במהלך השנים רבים מעולי הרגל, בעיקר אמנים וסתתים, פותו ע"י השלטון לחזור אחרי מסעם לסנטיאגו ולהתיישב בפמפלונה בסטטוס מיוחד ומועדף, ורבים מהם אכן חזרו והתיישבו כאן (ובערים נוספות לאורך הקמינו), והם אחראים ליצירות שאנו מעריצים עד היום כמו קתדרלות, גשרים, בנינים מיוחדים, אנדרטאות ועוד. ההגירה הזאת יצרה קנאה בין התושבים המקומיים ועולי הרגל המועדפים והובילה לפיתוח רבעים נפרדים בעיר שבהמשך בוצרו כנגד גלויי האיבה ההדדיים. ב-1423 המלך קרלוס (הקבור בקתדרלה) העניק מעמד שווה לכל הרובעים בעיר והחל ליישם מדיניות של איחוד ושיתוף פעולה. כמה ערים אחרות לאורך הקמינו (אסטייה למשל) אמצו גם הם צעדים אלה. ועוד פרט היסטורי מעניין בקשר לקמינו: פמפלונה מסמנת את תחילת השלב ה-3 בקודקס קליקטוס.
הקתדרלה של פמפלונה אליה אנו מגיעים מנקודת התצפית בה עצרנו קודם, נקראת קתדרלת סנטה מריה לה ריאל דה פמפלונה (Catedral Metropolitana de Santa Maria la Real de Pamplona), והיא כנסייה רומאנית-קתולית. הכנסייה הגותית הנוכחית, מהמאה ה-15, החליפה כנסייה רומנסקית עתיקה יותר. אגב, בחפירות במקום גם נתגלו שרידים של שתי כנסיות נוספות. החזית הנאו-קלאסית של הקתדרלה עוצבה ע"י האדריכל הספרדי המפורסם, ונטורה רודריגז (Ventura Rodriguez) ב-1783. פרטים נוספים לגבי הקתדרלה לכל מי שיגיע לכאן: חלל הפנים הוא גותי, חדר הכמורה מעוצב בסגנון הרוקוקו, וקפלת הצד עשויה במגוון סגנונות. בקלויסטר הפנימי יש שני שערים/דלתות יפיפיים מהמאה ה-14, יצירות מופת של הסגנון הגותי: 'שער התמיכה' ו'השער היקר' (puerta preciosa), הדרומי, המיוחס למאסטר אסטבאן (Esteban), שעיצב וגילף גם את השער הדרומי בקתדרלה של סנטיאגו (Puerta de las Platerias). באחד משני מגדלי הקתדרלה תלוי 'פעמון מריה' שמשקלו, כך טוענים, כ-12 טון. בקתדרלה יש גם מאוזוליאום עשוי בהט (אלבסטר) בו קבורים המלך Carlos El Noble (שארל השלישי) מלך נווארה בשנים 1387 עד מותו ב-1425, ואשתו לאונור מקסטיליה, מלכת נווארה. המלך קרלוס הוא גם זה שהשלים את עבודות השחזור של הקתדרלה לאחר שזו התמוטטה ב-1 יולי 1380.
זהו, עכשיו חייבים לאכול משהו! אנחנו יורדים ברחוב המרכזי (C. Curia), ומגלים לא הרחק מסעדה עם אוכל אורגני (Café organico) לשמחתם הרבה של יובל ואספי. יש כאן שני חבר'ה צעירים, בחורה ובחור שמנהלים את העסק, ולוקח להם קצת זמן, אבל בסוף האוכל שהזמנו (כריכים עם אבוקדו ועוד כל מיני כאלה) מגיע והוא בהחלט טעים. מכאן למלון שלנו זה עוד כרבע שעה הליכה. העננים בשמים שכל הזמן איימו, החלו לטפטף, וכשהגענו למלון הגשם כבר היה חזק. המלון הפעם הוא ממש פינוק (Hotel Leyre, Leyra, 7, 31002, Pamplona), וכבר כשהזמנו אותו ידענו שהוא יככב בראש רשימת האלברגות/פנסיונים/מלונות כפריים בהם נישן במהלך הקמינו הזה, והוא אכן לא אכזב.
לאחר מקלחת ומנוחה קלה הצטיידנו במטריות ויצאנו לאכול ארוחת ערב. קצת מאוחר אמנם (תכף תשע בערב) אבל אנחנו עדיין רעבים... קרוב למלון יש כמה מסעדות וביניהן בחרנו מסעדה אסייתית בשם Udon Pamplona שהאוכל שלה גם אהוב על ידנו וגם לא כבד מדי לפני השינה. ובאמת היה אוכל מאוד טעים (פאד-תאי לאספי ולי, רמאן עם עוף בצד לגלי, וקארי טבעוני ליובל)! מחר צפוי לנו יום הליכה סולידי ונחמד מפמפלונה לפואנטה לה ריינה, כ-25 ק"מ, אבל הגשם שיורד עכשיו וצפוי לרדת גם מחר יכול להפוך את ההליכה לבוצית ומייגעת. נקווה לטוב!
