מסט. ג'ין פייה דה פורט - לבורגוס
פרק 2 – סט. ג'ין פייה דה פורט ('הקדוש ג'ון לרגלי המעבר'), 29.8.2014
אנחנו נכנסים בנסיעה לסט. ג'ין פייה דה פורט, ואַסְייר מוריד אותנו ברחבה בקרבת 'שער צרפת', אחד מארבעת שערי ימי הביניים של העיר העתיקה. לרחוב המצודה (rue de la Citadelle) המרוצף והיפה שם נמצא הגסטהאוס שלנו אסור לו להיכנס עם הרכב בשעות היום (עד 18:30). אספי מוריד את המזוודה האחת שיש לנו ואנו נפרדים מאסייר בתודה על כך שהמתין לנו עד שנסיים בשדה בפמפלונה, ואף מוסיפים לו בתשלום על מה שסיכמנו מראש, ובס"ה 150 אירו. זה הזמן לצילום פתיחה חגיגי למען ההיסטוריה, ומכאן אנו חוצים את 'שער צרפת' ועולים במעלה הרחוב אל בית ההארחה שלנו (Chambres d'Hotes Maison E. Bernat) הממוקם במבנה משופץ מהמאה ה-17, בלב האזור ההיסטורי של סט. ג'ין פייה דה פורט. בהחלט מרשים. מיקום הגסטהאוס מעולה ורחוב המצודה המרוצף כולו, על בתיו הצבעוניים נראה פשוט נהדר, לא יכולנו לבקש יותר.
גלי מתקתקת את הקוד, שולפת את המפתח הממתין לנו בתיבה קטנה ליד דלת הכניסה ואנו נכנסים פנימה שם נמצא מתיאס המארח, שמנהל את המקום יחד עם מרג'ורי, והוא לוקח אותנו לקומה השניה ומראה לנו את חדרנו ששמו 'פמפלונה'. הממ... יפה. רצפת החדר מכוסה בפרקט ותקרתו משופעת בחלקה (זהירות על הראש!). יש בחדר מיטה זוגית ושתי מיטות נפרדות, והזוג הצעיר מקבל כמובן את המיטה הזוגית. המקום הזה נראה לי יותר כמו איזה פנסיון כזה מהזן הישן, עם שטיחים כבדים בצבע בורדו המכסים את גרם המדרגות. אנחנו מתארגנים במהירות, כי יש ציוד שחייבים לרכוש דחוף להליכה מחר (מקלות הליכה לכולנו, כובעים ומעיל גשם אחד לפחות, ועוד) בגלל ששלוש מזוודות לא הגיעו ואין לדעת מתי תגענה. אנחנו מקווים שמחר, אך מי יודע?
מחליטים דבר ראשון לגשת למשרד עולי הרגל שנמצא ממש קרוב ברחוב המצודה (מס' 39) כדי להוציא דרכוני צליינים ולהתעדכן על מזג האוויר הצפוי מחר. כבר בדרך לשם אנחנו עוברים ליד חנויות המוכרות מקלות וציוד הליכה נוסף ומתעודדים מעט, נוכל למצוא כאן ציוד חסר. במשרד 'ברוכים הבאים' של עולי הרגל הצועדים בקמינו (Pilgrim Welcome Office) יש שולחן ארוך ומצדו השני יושבי 6 יועצים מתנדבים, רובם כבר לא צעירים אך עם ניסיון רב של הליכה במסלולי הקמינו והרבה רצון לעזור לנו שהגענו כדי לצעוד בקמינו פרנסס. לא כולם דוברים אנגלית (ליד כ"א יש שלט קטן אילו שפות הוא דובר), וכך אנו ממתינים כרבע שעה עד שיתפנה כריסטיאן דובר האנגלית בחולצת הבורדו שלו, בקצה השולחן. כריסטיאן שומע מאתנו על תכנית ההליכה שלנו, וגם על המזוודות שלא הגיעו ומה חסר לנו כרגע ואומר: "חכו רגע". הוא יוצא לחדר צדדי, אולי מחסן, וחוזר אחרי כמה דקות ובידו שכמיה גדולה לגשם עבור גלי. וואלה! השכמיה הכחולה שהביא מעט מלוכלכת, אבל היי, על מתנות אומרים 'תודה', וזה הרבה יותר טוב מ'אין שכמיה'. כן, מסתבר שיש אצלם במחסן המשרד ציוד רב שהושאר ע"י צועדי קמינו, כולל נעלי הליכה, מטריות ועוד, שתדעו.
כריסטיאן בודק עבורנו את מזג האוויר הצפוי באזור ההליכה ואומר שאכן גשם צפוי לרדת במהלך היום, אם כי לא ברציפות. הוא שואל, אנחנו עונים, ואח"כ אנחנו שואלים והוא עונה, ולסיום הוא מצייד אותנו ב-4 דרכוני צליינים, ולאחר שאנו רושמים את שמותינו עליהם, הוא מחתים אותם בחותמת ראשונה של המשרד. דרכוני המסע הצליניים האלה, שבספרד נקראים קרדנשיאל (Credencial del Peregrino), ואילו כאן בצרפת קרנט (Carnet de Pelerin), מקנים הנחות בכניסות לקתדרלות ומנזרים הגובים דמי כניסה, וכן זכות לארוחות צליינים מוזלות במסעדות המגישות ארוחות כאלה. שתדעו אם לא ידעתם. זהו, אנחנו נפרדים מכריסטיאן ויוצאים לרחוב המצודה לקנות ציוד חסר. כמובן מקלות, שעולים 20 אירו לשני מקלות וגם כיסויי גומי לחודי הקצה שלהם שמאפשרים להשתמש במקלות גם בעת הליכה על אספלט. לבנים וכאלה להחלפה עבור גלי ויובל בעיקר אנו לא מוצאים, ואז מאתרים חנות של קארפור מעט רחוק יותר וצועדים אליה במרץ לפני שיסגרו אותה. כאן בחנות (ובחנות ליד) אנחנו מוצאים משהו מהציוד החסר, וקונים גם מעט אוכל למחר, בעיקר פירות וחטיפים. זהו, עכשיו אפשר להסתובב קצת בסט. ג'ין, שהחלק העתיק שלה ממש מקסים ומעורר תיאבון!
ובהזדמנות זאת כמה מילים על העיירה סט. ג'ין פייד דה פורט (SJPDP). ובכן, זו עיירה ימי-ביינמית מוקפת חומה (בחלקה העתיק) עם אווירה מיוחדת ברחובות הצרים של העיר העתיקה. העיירה נמצאת בדרום מערב צרפת לרגלי הרי הפירינאים (Pyrenees) ואליה מובילים שבילים רבים שעוברים דרך מרכז אירופה. העיירה שימשה כעיר הבירה הישנה של הפרובינציה הבאסקית, חבל נאוורה התחתונה (Lower Navarre) עד לתקופת השלטון הספרדי במקום (1528-1512) כאשר המלך הנרי השני מנאוורה החליט להעביר את הבירה למקום בטוח יותר. משמעות שם העיירה: 'הקדוש ג'ון לרגלי המעבר' (Saint John [at the] Foot of [the] Pass). העיירה ידועה בעיקר בהיותה נקודת ההתחלה של הקמינו הצרפתי (Camino Frances), לפני חציית הפירינאים. למעשה זו הנקודה בה נפגשים שלושת השבילים הצרפתים הראשיים שיוצאים ממרכז צרפת בדרך לסנטיאגו: השביל שיוצא מפריז והשבילים מווזלאי (Vezelay) ומלה פואי (Le Puy-en-Velay). הקמינו הצרפתי נחשב לנתיב העיקרי והחשוב היסטורית מבין נתיבי הקמינו לקתדרלה בסנטיאגו דה קומפוסטלה. ולכן ב-1998 הכריזה אונסקו על שער הכניסה הצפוני לעיירה מהמאה ה-15 – Porte St Jacques כאתר מורשת עולמית וכמייצג את מיקומה של העיירה סט. ג'ין פייה דה פורט כמקום בו מתכנסות 3 הדרכים הצרפתיות המרכזיות המובילות לסנטיאגו דה קומפוסטלה.
בעיירה מתגוררים כ-1,500 תושבים המעניקים שירותים לצועדי הקמינו הצרפתי ואחרים המגיעים לכאן. בכיכר המרכזית Place du-Gaulle מתקיימת פעילות רבה, ושם גם נמצא משרד התיירות (19:00-09:00), יחד עם בתי מלון, מסעדות ובתי קפה. רחוב המצודה המרוצף נמתח במורד הגבעה וחוצה את הנהר משער העיירה (Porte St-Jacques) דרכו מגיעים עולי הרגל מפאריז, ווזלאי ולה פוי בדרכם לסנטיאגו ועד לשער ספרד (Porte D'Espagne). מהגשר שמעל הנהר ניב (Nive). ניתן לראות את הבתים הישנים שמרפסותיהם צופות אל הנהר. רבים מהבתים מאוד ישנים ונבנו מסלעים מטמורפיים בצבעי ורוד ואפור והם עדיין משמרים סמלים וכתובות ישנות מעל דלתותיהם. גם הכנסייה הגותית Notre-Dame-du-Bout-du-Pont ('כנסיית גבירתנו') מהמאה ה-14 שליד הגשר עשויה מסלע ורוד. הכנסייה המקורית נבנתה ע"י סנצ'ו ה-7 ('החזק') מנבארה (Sancho the Strong) כדי להנציח את 'הקרב של לאס נאבאס דה טולוסה' (Buttle of Las Navas de Tolosa) שנערך כאן בשנת 1212 כאשר השלטון המוּרי בספרד החל להתערער, כחלק ממלחמת הרקונקיסטה כנגד הפולשים המוסלמים שנמשכה כ-700 שנה, מסוף המאה ה-8 ועד סוף המאה ה-15. פנים הכנסייה מאוד פשוט וצנוע, והכנסייה עצמה ממוקמת במיקום מצוין לברך את היוצאים במסלול הקמינו, אשר עוברים מתחת לקשת שער נוטרדאם (Porte Notre Dame) של הכנסייה טרם שהם עולים על הגשר החוצה את הנהר ניב בדרכם דרומה.
אחד מהמראות היותר מרגשים בסט. ג'ין אלה האנשים שהגיעו לכאן, ביחידים, זוגות או קבוצות, ומתכוננים לצעוד בקמינו פרנסס. בגלל שבעיירה חיים רק כ-1,500 תושבים ומיעוטם נמצאים בעיר העתיקה, נראה לך שרוב האנשים שאתה פוגש באזור זה הם צועדים פוטנציאלים. אלה שהגיעו מוקדם יותר כבר מסתובבים כאן כוותיקים ומנוסים, ואחרים כמונו עוצרים כל רגע ומתפעלים ממשהו אחר. יש אווירה חגיגית חרף השמים המעוננים וטפטופי הגשם פה ושם, ותחושה מרוממת של אירוע בינלאומי, משהו שהוא גדול בהרבה מאתנו.
עם סיום הקניות שבנו לעיר העתיקה ולפנסיון שלנו, פרקנו את החבילות עם הציוד שנרכש, ויצאנו החוצה לחפש מסעדה לארוחת ערב. בעוד גלי מחפשת בגוגל המלצות למסעדות בסט. ג'ין, הובילו אותנו רגלינו למסעדה איטלקית צמחונית סמוכה שנקראת Hurrup-eta-kilk. מכיוון שיובל טבעונית ואספי צמחוני, נראה לנו מתאים להיכנס, לאחר בחינה של התפריט שהוצג בחוץ.
האוכל היה טעים, וכלל בין השאר סלט ירקות גדול, מרק מיניסטרונה, רביולי, לזניה, בירות 'בלונד' וקפה. המארחת, בת כ-45 לערך, שפעה חיוכים ושמחה לסייע לנו. בקיצור, בהחלט מקום מומלץ בעיר העתיקה לחובבי אוכל איטלקי. זהו, מפה מיהרנו לפנסיון שלנו לשנת הלילה, מחר מצפה לנו יום ההליכה הראשון בקמינו פרנסס וכולנו בהתרגשויות, יחד עם התקווה שגם המזוודות והתיקים האבודים יגיעו.
