קמינו פרנסס 7 - אל פואנטה לה ריינה

פרק 7 - מפמפלונה לפואנטה לה ריינה, 3.9.2024

היום הוא למעשה יום ההליכה המשותף האחרון שלנו בקמינו פרנסס. גלי, אספי ויובל צריכים לחזור מחרתיים לארץ, העבודה קוראת, ואני אמשיך סולו לבורגוס. כן, ידענו על כך מראש כמובן, ועדיין חשבנו כולנו שגם שבוע משפחתי משותף בקמינו שווה לנו. התוכנית היא שנלך היום כולנו לפואנטה לה ריינה (יום הליכה מס' 5), ובסיומו של היום ניקח אוטובוס או מונית חזרה לפמפלונה. נישן באותו מלון בו ישנו הלילה, ולמחרת שלושתם יטוסו מפמפלונה למדריד ובהמשך לארץ, ואילו אני אנצל את היום להעמיק את היכרותי עם העיר פמפלונה, ויום לאחר מכן (5.9) אסע באוטובוס לפואנטה לה ריינה, למקום אליו נגיע היום כולנו בהליכה המשותפת, ומשם אמשיך סולו עוד 8 ימי הליכה עד בורגוס. עצוב לי מאוד שלא נמשיך כולנו יחד עד בורגוס כי היה כייף ללכת יחד. הצד החיובי (בכל רע יש גם טוב) הוא שההליכה סולו ודאי תזמן לי מפגשים מעניינים עם צועדים אחרים בקמינו כי כשאני לבד אני פתוח יותר לאחרים.

בבוקר יצאנו מהמלון מערבה, חצינו את כיכר 'הטירה' (Castillo) והעיר העתיקה והתחברנו לנתיב הקמינו המסומן על מרצפות הרחוב. בהמשך עברנו בין כיכר (ומנזר) רקולטס, לבין כנסיית סן לורנצו וקפלת סן פרמין, חצינו את הפארק המקיף את המצודה של פמפלונה, והמשכנו לאורך קמפוס האוניברסיטה של נווארה. חצינו את גשר האבן של עולי הרגל על הנהר סאדאר (rio Sadar) ויצאנו מהעיר פמפלונה והמשכנו עד לישוב Cizur Menor. הישוב הזה שמכפיל כל הזמן את אוכלוסייתו (היום כ-2,500 תושבים) הוא למעשה עיירת מעונות לינה אמידה של פמפלונה. בעבר ישבה כאן מפקדת מסדר סט. ג'ון של ירושלים, אשר סיפקה גם לינה לעולי הרגל כמחווה ל'גבירתנו של הסליחות' (Nuestra Senora del Perdon) שעדיין נערצת באזור זה. בכניסה לעיירה מצפון-מזרח ניצבת כנסייה רומנסקית מהמאה ה-12 (Sanjuanista) המוקדשת למלאך מיכאל הקדוש (Iglesia de San Miguel Archangel) (ראה צילום למטה).

מכאן התחלנו לטפס לכיוון הכפר Zariquiegui כשבאופק כבר נראות טורבינות הרוח שעל קו הרקיע. חצינו שטחי חמניות, שדות שלף ושטחים פתוחים, כשמשמאל ומעט במרחק יכולנו לראות את בתי הכפר Galar. באזור זה ממש הביסו הכוחות הנוצריים של קרל הגדול את הצבא המוסלמי במאה ה-8. הגשם התחיל להמטיר עלינו בעוז ואנחנו התכרבלנו במעילי הגשם ובשכמיות, משתדלים להירטב כמה שפחות. הדרך המשיכה לכיוון דרום מערב תוך שאנו חוצים יובל מים קטן ולאורכו שביל שמוביל לשרידי ארמון גוונדוליין מהמאה ה-16 (Guendulain Palace) כנסיה ואכסניה לעולי רגל שהיו כאן בעבר. לאחר כ-11 ק"מ הליכה מאז יצאנו הבוקר מפמפלונה, חלקה תחת גשם, הגענו לכפר Zariquiegui.

מיד בכניסה לכפר נמצאת כנסיית סן אנדרו (San Andres) עם פתח כניסה נאה בסגנון רומנסקי ולידה מים למלא וגם שלט גדול, סגול וברור (כמוהו ראינו עוד בהמשך הקמינו) האומר שתושבי הכפר Zariquiegui אינם סובלניים לאגרסיביות סקסיסטית. יפה, ואולי זה יוסיף לביטחונן של הנשים הצועדים בקמינו. אגב, ממה שאני רואה כאן בקמינו פרנסס וראיתי בעבר במסלולי קמינו נוספים, יותר נשים מגברים צועדות בקמינו. (ניתאי מאשר שזה אכן כך, ולדבריו למעלה מ-52% מהצועדים במסלולי הקמינו השונים הן נשים!). כך או כך הגשם ממשיך ואנו ועוד כמה צועדים, ביניהם ליבנה ההודית, מוצאים מחסה בתוך מינימרקט לא גדול המוקדש לעולי הרגל ונקרא: La tienda del Peregrino. יש כאן מכל טוב, כולל סנדוויצ'ים, חטיפים ומשקאות וגם שירותים, ואנחנו על זה, כולל כוס קפה חם.

מכאן אנחנו ממשיכים לטפס בשביל התלול לכוון רכס הטורבינות ו'פסגת הסליחה' (Alto del Perdon); הגשם כרגע פסק אך הותיר מאחוריו מים שזורמים במדרונות ההר ושלוליות בוציות על השביל עצמו. אנחנו מנסים לעקוף אותן כמיטב יכולתנו האקרובטית אך לא תמיד בהצלחה. ממש מתחת לקו הטורבינות וקצת לפני הפסגה נמצא המעיין העתיק Gambellacos – Fuente Reniega. הסיפורים מספרים על עולה רגל שהגיע לנקודה זו כשהוא צמא מאוד ו'מת' לשתות מים. השטן, מחופש לעולה רגל, הציע להראות לו מעיין אם הוא רק יתכחש לאלוהים. עולה הרגל סרב, ואז באורח פלא הופיע ג'יימס הקדוש (סנטיאגו), חשף את המעיין שבמקום והרווה את צימאונו של עולה הרגל במים מהקונכייה... היום הבאר יבשה לעיתים קרובות, ויש הסבורים כי אולי זה סימן לצחיחות הרוחנית של ימינו? עוד קצת טיפוס ואנו מגיעים לפסגת 'הר הסליחה' (790 מטר).

אזור הפסגה הוא חלק מהפארק האקולוגי של טורבינות הרוח ('חוות רוח' הראשונה בקנה מידה מסחרי בספרד – 1994), אך מה שיותר מעניין מבחינת צועדי הקמינו היא אנדרטת המתכת המפורסמת שיצר ויסנטה גלבטה מפלדת קורטן בשנת 1996, המתארת 12 עולי רגל מתקופות שונות, צועדים ורכובים, כאשר ראשי כולם נוטים לכיוון הרוח המערבית. על אחד הסוסים ישנה כתובת "Donde se cruza el camino del viento con el de las estrellas") שפירושה: המקום שבו שביל הרוח חוצה את שביל הכוכבים. 'שביל הרוח' הוא שביל טורבינות הרוח לאורך הרכס כמובן, ואילו 'שביל הכוכבים' הוא השביל בו אנו צועדים בדרכנו לסנטיאגו דה קומפוסטלה, וזו אכן נקודת מפגש מיוחדת. אנחנו מבקשים מליבנה ההודית, שצועדת אתנו מאז הבוקר באומץ עם רגלה הכואבת, שתצלם אותנו עם האנדרטה המיוחדת הזאת. הגשם שירד במשך היום, ועדיין מטפטף קלות, ניקה את האוויר והראות סביב פשוט פנטסטית! כשמביטים קדימה ולמטה לכוון דרום ומערב, רואים את הכפרים דרכם נעבור עד פואנטה דה לה ריינה באופק.

לאחר שאנו מרווים את צימאוננו לנוף החורפי החד והבהיר, אנחנו מתחילים בירידה זהירה. קל מאוד להחליק כאן על אבנים משוחררות שנרטבו בגשם עם הבוץ סביבן. בירידה אנחנו עוברים ליד שטחי כרמים ועצי שקד, ושדות חמניות, ואחרי מפגש עם הבתולה מריה מגיעים לכפר Uterga. יש בכפר כיכר מרכזית וגם שתי אלברגות פרטיות, כשבאחת מהן (Camino del Perdon) יש בר פופולארי ומסעדה, ואנו מתישבים כאן לשתות (בירה וקלרה) ולאכול משהו (צ'יפס). ליבנה ההודית שהלכה כל היום בכאבים מחליטה להישאר כאן לישון הלילה ואילו אנחנו ממשיכים. מכאן נמתחת דרך כפרית ושקטה ואנו צועדים אתה לכפר מורוזאבאל (Muruzabal), ואז מטפסים אל הכפר ההיסטורי אובאנוס (Obanos). חיים כאן כ-900 תושבים ויש כאן כמה מסעדות וברים, אפשרויות לינה וגם כיכר נאה עם כנסיה קהילתית מפוארת וקלויסטר מוצל.

בכפר ההיסטורי אובאנוס נפגשו האנשים המכובדים של נאווארה במאה ה-14 בניסיון להגביל את כוחה של המלוכה. המוטו שלהם (בתרגום חופשי) היה: "חופש לאנשים ולמדינה". כנסיית סט. ג'ון המטביל (San Juan Bautista) בכפר (בתמונה למטה) היא כנסייה ניאו-גותית עם מזבח מרשים ופסל של ג'יימס הקדוש. בכנסיה נמצאת גם הגולגולת של וויליאם הקדוש (St. William) ומוסיפה עניין למחזה המסתורי המוגש כאן מדי כמה שנים: The Mystery of Obanos . האגדות מספרות שוויליאם (Guillaume), דוכס אקוויטאין (Aquitaine), הרג את אחותו פליסיה (Felicia) בהתקף זעם אחרי שסירבה לשוב לתפקידה בבית המשפט לאחר עלייתה לרגל לסנטיאגו. בתשובה ומלא חרטה עלה גם וויליאם לרגל לסנטיאגו והתנער מתואר אצילותו לחיים של עוני, חרטה ותפילה. את שארית חייו הוא חי במשכן התבודדות בארנוטגי (Arnotegui). מאובאנוס לפואנטה לה ריינה עוד כ-2 ק"מ, כאשר בדרך אנחנו עוברים את החיבור של קמינו פרנסס עם הדרך האראגונית לסנטיאגו (Aragones Way) המגיעה לכאן ממחוז אראגון שבמזרח.

פואנטה לה ריינה (Puente la Reina), סיום מסלול ההליכה שלנו היום (כ-25 ק"מ), היא עיירה ומועצה מקומית בקהילה האוטונומית של נווארה וחיים בה כ-2843 תושבים (2018). זו העיירה הראשונה אחרי המפגש בין 'הדרך הצרפתית' הפופולארית (קמינו פרנסס) ובין הדרך האראגונית. פירוש שם העיר הוא 'גשר המלכה', והיא נקראת כך לכבודה של דונה מאיור (Dona Mayor), אשתו של המלך סנצ'ו ה-3, שידועה גם כמלכה מוניאדונה (Muniadona of Castile). המלכה מוניאדונה, אשר נתנה את שמה לעיירה ולגשר (שידוע גם בשמו Puente Romanico) היתה הרוח החיה מאחורי בניית הגשר הרומנסקי בעל 6 הקשתות על הנהר ארגה (Arga) לשימושם הבטוח של עולי הרגל הרבים בתקופת ימי הביניים, אליהם הצטרפו כאן גם עולי הרגל מקמינו ארגונס בדרכם לסנטיאגו דה קומפוסטלה. ('גשר המלכה' ממוקם ביציאה המערבית של העיירה ונפגוש בו ביום ההליכה הבא מפואנטה לה ריינה לאסטיה (Estella)).

בכניסה לעיירה (בסביבות 6 בערב) אנחנו עוברים מתחת לקשת המחברת בין כנסיית הצליבה (Iglesia del Crucifijo) מהמאה ה-12, הידועה גם בשמה 'כנסיית מרי הקדושה של כרי הדשא' (Iglesia Santa Naria de kas Vegas), ובין הסמינר שנמצא מצידו השני של נתיב ההליכה, וחוצים את כביש N-111 אל הרחוב ההיסטורי המרכזי, Calle Mayor. כאן חוזרים לאווירת ימה"ב עם כנסיית סנטיאגו (Iglesia de Santiago) עם חזית מהמאה ה-12 ואכסדרה עם פסל מוזהב של סנטיאגו הצליין. מערבה יותר לכיוון גשר הולכי הרגל על הנהר ארגה נמצאת כנסיית סן פדרו השליח (Iglesia San Pedro Apostol) מהמאה ה-14. אגב, על הגשר יש פסל של מרי (Our Lady of the Bird) שפעם עמד בתוך גומחה, והאגדה מספרת על ציפור שנהגה להביא במקורה מים מהנהר כדי לרחוץ את פניה של מרי. משהו שאינו אגדה אלא עובדה היסטורית הוא הידיעה שקרל הגדול התמקם כאן בעיירה פואנטה לה ריינה אחרי נצחונו בקרב עם המוּרים שנערך במאה ה-8 באזור הכפר Galar לידו צעדנו הבוקר.

כאן בפואנטה לה ריינה אנו מסיימים את יום ההליכה החמישי, יום שהיה מאתגר בעיקר בגלל הגשם והבוץ אך בהחלט יום הליכה מעניין עם הטיפוס לפסגת 'הר הסליחה' ואנדרטת עולי הרגל. בשונה מהרגיל בכל ימי ההליכה בקמינו, לא נישאר כאמור לישון בפאונטה לה ריינה אלא נחזור כולנו לפמפלונה כדי לסיים את הערב בארוחת פרידה, וזאת אכן אנו עושים, כשאספי מצליח למצוא ולהזמין לנו מונית בספרדית רהוטה, ותוך כחצי שעה לערך אנחנו חזרה במלון שלנו בפמפלונה. מקלחת מהירה ואנו יוצאים לארוחת פרידה. הפעם, אחרי התלבטות, בחרנו במסעדת הפיצות Grosso Napoletano; יש כאן מבחר גדול של פיצות, כולל טבעוניות ואפשר לחגוג. מחר בבוקר גלי, אספי ויובל כבר יהיו בדרכם למדריד ואח"כ לארץ, ואני אטייל לי בפמפלונה היפה ולמחרת אתחיל את החלק השני של ההליכה בקמינו פרנסס, מפואנטה לה ריינה ועד לבורגוס, והפעם סולו.