קמינו פרנסס 16 - מאתאפוארקה לקתדרלה של בורגוס (Burgos)

פרק 16 – מאתאפוארקה לקתדרלה של בורגוס (Burgos) , 12.9.2024

היום יום ההליכה האחרון שלי בסיבוב הזה, מאתאפוארקה (Atapuerca) לעיר הגדולה בורגוס (Burgos), וזה הולך להיות יום הליכה קל, רק כ-20 ק"מ והכל בשטח מישורי. אתמול ביום הליכה (וערב) נהדרים מבלוראדו לאתאפוארקה הלכתי 31 ק"מ, והשארתי לי להיום פחות הליכה כדי שיהיה לי זמן להשקיע בקתדרלה של בורגוס. בסך הכל אסגור בסיבוב הזה כ-320 ק"מ ב-14 ימי הליכה כולל יום שלם של סיורים בפמפלונה. טוב, עוד לא הגיע הרגע לסכם למרות שזה מתחיל להרגיש ככה, ובכל מקרה יש לי היום בתכנון יום מלא כולל ביקור בקתדרלה של בורגוס והשתתפות בערב במיסה שם. עוד כמה צועדים שאני מכיר מסיימים היום בבורגוס, וזה מוסיף לתחושה של סיום פרק. חוץ מזה עצוב לי שלא אגיע לסנטיאגו. עד כה בכל שלוש הפעמים שצעדתי בקמינו הגעתי בסוף לסנטיאגו, והעיר הזו היא חגיגה בפני עצמה, חגיגה שאני אוהב, ומה הפעם? האמת שיש לי תכנית, אך כדי לשמוע עליה יותר תצטרכו להמתין לפוסט הבא...

בינתיים אני מתארגן, יורד לאכול ארוחת בוקר קלה (טוסט, קפה ומיץ תפוזים) ויוצא מהאלברגה כשעדיין חושך בחוץ (ספרד ללא שעון חורף). אני מחפש את החיבור לשביל הקמינו, כפי שאני עושה כל תחילת הליכה, ומשנמצאה הדרך אני מדליק מנועים ויאללה קדימה. סוזי האוסטרלית, שרשומות לנו יחד כמה אלברגות משותפות, יצאה איזה רבע שעה לפני והיא תותחית בהליכה, אז נראה באיזה קפה אפגוש אותה בהמשך הדרך.

ההליכה והטיפוס כעת הם על קרקע טרשית ומסולעת וצריך לצעוד בזהירות, עם החושך, ולשים לב טוב איפה מניחים את כף הרגל. לא הרחק מאחוריי אני רואה את דורותי הגרמנייה מהאלברגה בסאנסול (שם היתה עם היידי וקארן), צועדת לבדה ואני ממתין לה שתגיע. "אני רואה שאת לא הולכת עם חברותייך", אני אומר חצי שואל. "החלטתי שזה יותר נכון לי", היא עונה. אני חושב רגע ואז אומר בשיא הזהירות המתבקשת: "טוב עשית. נראה לי שהיידי די שתלטנית...". דורותי מביטה בי, מהססת לשניה ואז אומרת: "נכון, איך שמת לב? בקושי ראית אותנו אז כי הלכת לעשות כביסה...". אני שותק ודורו ממשיכה: "כשאני הולכת לבד אני מרגישה שזו אני. הרבה יותר נח ונעים לי". אני מחזק אותה בהחלטתה ואומר לה שזה טוב שהיא עושה מה שהיא מרגישה שנכון לה. אח"כ אני משתף אותה בכך שאני מסיים היום את ההליכה שלי בקמינו להפעם. "חבל", אומרת דורו ואני מניע את ראשי, מסמן עם היד כזה שאין מה לעשות, ועובר לדבר אתה על העיר סנטיאגו אליה היא תגיע בסוף מסעה בפעם הראשונה, מה מצפה לה שם ומה היא חייבת לראות, חוץ מהקתדרלה.

הדרך מטפסת על רמת Sierra de Atapuerca ממערב לאתאפוארקה ועולה לפסגה בגובה 1080 מטר הנקראת Cruz de Matagrande Punto de Vista ('צלב המוות הגדול') על שם הצלב שנמצא בסמוך. הצלב הזה, שהוא אחד הצלבים הידועים בעולם הצלייני-קתולי, מציין את 'קרב אתאפוארקה' בין ממלכת קסטיליה לממלכת נווארה שנערך בסמוך לכאן ובו נהרגו רבים וביניהם גם המלך דון גרסייה סאנצ'ס (el fin del rey – סופו של המלך), עליו כתבתי בפרק הקודם. מהפסגה יש תצפית נאה על האזור כולו, כולל מבט ראשון על העיר בורגוס במערב. יש כאן גם שלט גדול שמוצב ליד הפסגה, ואני שואל בחור ספרדי שהצטרף אלינו בינתיים עם חברתו, מה כתוב בשלט הזה? הוא מתרגם לאט, מחפש מילים באנגלית, ומסתבר שזה לקוח מספר יעקוביני ואומר כך: "מאז שהצליין שלט בהרי נווארה בבורגטה וראה את השדות העצומים של ספרד, הוא לא נהנה מנוף יפה מזה". הממ... אני מביט סביב והנוף בהחלט נאה, אך לא יוצא דופן ומזכיר כמה נופים יפים אחרים שכבר פגשתי במהלך ימי ההליכה במסלול הקמינו. מכאן דורותי ואני יורדים לכביש וצועדים לאורכו, עוברים ליד אוטובוס ועליו פרסום לאלברגה Via Minera (5 אירו ללילה!), ולאחר כ-250 מטר מגיעים לקפיטריה של האלברגה. דורותי מחליטה להמשיך ללכת ואנחנו נפרדים, כשאני מעדיף להצטרף לשולחן של סוזי האוסטרלית, שלוגמת בהנאה את הקפה שלה. ליד השולחן יש גם בחור אמריקני גבה קומה בשם ג'רי שמתכנן טיול משפחתי לקראלה בהודו, ואני מספר לו מעט על טיולי שם בעקבות הספר 'אלוהי הדברים הקטנים' שכה אהבתי, ומציין את 'אלוהי' כספר חובה לקריאה לפני שנוסעים לקראלה.

אחרי הקפה ומפגש עם לוסי הקנדית, שהצטרפה אלינו לשולחן, אני חוצה את הכפר, שנקרא Cardenuela Riopico, עובר לא הרחק מכנסיית S. Millan Abad, ונהנה לצלם ציור קיר נחמד במרכז הכפר של הצליין היוצא לדרכו, ומה עובר לו בראש (הצילום בסוף הפרק). הדרך ממשיכה לעבר הכפר הקטן Orbaneja, ומכאן היא עוקפת  את שדה התעופה של בורגוס מדרום וממזרח. כאן יש אפשרות לבחור בדרך יפה יותר מהמסלול הקלאסי (מסומנת בנקודות ירוקות אצל בריירלי), דרך שהולכת לאורך נהר ארלנזון (Arlanzon), וגם אסטלה המליצה עליה אתמול בארוחת ערב. אני כמובן מנסה לאתר את תחילתה של הדרך, כיוון שאינה מסומנת בשטח, ומי שעוזרת לי בחיפושים זוהי פטריסיה הספרדיה הצעירה, אחלה בחורה שכבר יצא לנו לנהל שיחות רבות בדרך, בעיקר על המצב באזורנו. היא בת 21 וזה לה הקמינו הראשון בו היא צועדת, ומתכננת ללכת עד סנטיאגו. היא מעדיפה להיצמד למסלול הקלאסי המסומן, ואחרי שאני מוצא בעזרתה את החיבור ל'דרך הירוקה', אנחנו נפרדים בצילום משותף, "כי כנראה שכבר לא נתראה עד הסיום...", כך אני אומר לה.

הכניסה לעיר בורגוס ממזרח עוברת דרך הפרבר Castanares, וליד המקדולנד'ס המקומי אני פוגש את חברותיי ברברה ולורי, איזו הפתעה נעימה אפילו שהלכנו יחד רק אתמול! אנחנו מחליפים קצת חוויות ותוכניות (הן הולכות להישאר בבורגוס יום נוסף), וכשהן מתישבות לאכול משהו אנחנו נפרדים עם חיבוקים ותמונת סלפי ומי יודע, אולי עוד ניפגש שוב באחד ממסלולי הקמינו? בכל מקרה הזמנתי אותן לבקר בארץ (אירוח עלי), ונראה אם יצא מזה משהו. טוב, הפרידות האלה מעציבות אותי קצת, אז זה הזמן לספר לכם על העיר בורגוס ולהתעודד מעט:

בורגוס (Burgos), הבירה ההיסטורית של קסטיליה וליאון, מכונה גם "השער לצפון ספרד וארץ הבאסקים". בעיר חיים כ-180,000 תושבים, ועוד כ-20,000 בפרברים סביב. חלקים מהעיר, כולל החומות, נשתמרו מתקופת ימי הביניים, ובעיר ישנם אתרים היסטוריים חשובים ובראשם כמובן הקתדרלה המרהיבה של בורגוס המוקדשת למריה, אמו של ישו, ואשר הוכרזה ע"י אונסק"ו בשנת 1984 כאתר מורשת עולמית. דמויות היסטוריות חשובות כמו הלוחם הידוע בכינויו אל סיד (El Cid Campeador) מקושרות לתולדות העיר. באשר להיסטוריה היהודית, הרי טרם גירוש ספרד התקיימה בעיר קהילה יהודית משגשגת ממנה יצאו משוררים ומלומדים חשובים כמו ר' מאיר הלוי אבולעפיה. במהלך המאה ה-14 המירו את דתם לנצרות שני רבנים חשובים תושבי העיר: ר' אבנר מבורגוס (1320), ור' שלמה הלוי מבורגוס (1390). בעיר נמצאים אוניברסיטת בורגוס והמוזיאון לאבולוציה של האדם שנפתח ב-2010 והוא אחד מעשרת המוזיאונים הפופולריים בספרד.

טוב, אני מתחבר לפארק פלוביאל (Parque Fluvial), חוצה על הגשר את נהר ארלנזון (Arlanzon) וצועד מערבה לאורך הנהר לכיוון האלברגה שלי. ההליכה בפארק מאוד נעימה, ומדי פעם חולפים על פני כמה רוכבי אופניים או רצים, וזה נחמד. אני לא רואה כאן צועדי קמינו אחרים ואולי זה כי לא כולם אימצו את המלצתה של אסטלה להיכנס לבורגוס במסלול הזה. בדרך אני רואה את האנדרטה של דייגו פורסילוס (Diego Porcelos) על גב סוסתו. דייגו הוא מייסדה של העיר בורגוס בשנת 884, והוא קבור במנזר San felix de Oca לידו עברנו אתמול. מול גשר סן פאבלו (Puenta de San Pabko) אני פונה שמאלה ומגיע להוסטל בורגוס (Mola! Hostel Burgos) שברחוב מירנדה. זהו, הגעתי! מיקום ההוסטל נראה לי אחלה, די קרוב לקתדרלה שהיא היעד המרכזי בו ארצה לבקר כאן בעיר. השעה כרגע בסביבות אחת בצהריים, וזה נותן לי מספיק זמן להתארגן וללכת לסיור מקיף בקתדרלה, ואז לחזור, להתקלח וללכת למיסה.

ההוסטל הזה ממוקם בבניין דירות ותופס איזה שלוש קומות. זה כבר לא כמו ההוסטלים שהיו לי לאורך הדרך, בדרך כלל במבנה נפרד עם תחושת בית כלשהי. כאן זה הוסטל בבית קומות שמשדר ענייניות, יעילות ועיר גדולה. בקבלה בקומת הכניסה אני מקבל את החדר שלי, עולה לקומה השניה שכוללת גם חדר-אוכל עם שולחנות וכיסאות ומטבח. מי שמעוניין יכול להכין פה אוכל וגם לשבת ולאכול סביב השולחנות. בחדר שלי יש 4 מיטות כפולות (קומותיים) והוא מיועד ל-8 אנשים, די דחוס. כמה דקות אחרי נכנסת לחדר גם דניס, בחורה בלגית צעירה וארוכת רגליים ש'עושה' את הקמינו ברכיבה על אופניים. פגשתי אותה קודם בקבלה שם היתה עסוקה באכסון האופניים שלה ועכשיו היא הגיע להתארגן בחדר. "איך זה 'ללכת' בקמינו עם אופניים?", אני שואל, והיא עונה שזה כייף, חוויה מאוד מיוחדת, וחוץ מזה זו פעם ראשונה שהיא מתמודדת עם משימה כה מאתגרת, כולל חציית הפירינאים. הם 4 חבר'ה שרוכבים יחד, היא ועוד 3 גברים, אך הם העדיפו מקום לינה אחר, יקר יותר.

אני מתארגן בחדר במהירות ויורד לקבלה, שם אני פוגש את לוסי, העו"סית הקנדית מסאנסול שפגשתי גם הבוקר במסעדת האלברגה כשהצטרפה אלינו לקפה. לוסי הגיעה לכאן עכשיו מהוסטל אחר כולה רועדת ובוכיה. היא מספרת לפקיד הקבלה שבהוסטל שבו הזמינה מקום לא נתנו לה מה שהובטח לה והתייחסו בזלזול לטענותיה והיא נפגעה והחליטה לעזוב שם, ועכשיו היא הגיעה לכאן לחפש חדר. אני מחבק אותה ומנסה להרגיעה מעט, וכשהיא מקבלת חדר ומתחילה כבר לחייך, אני נפרד ממנה ויוצא להכיר את בורגוס בדרכי לקתדרלה.

אחרי שאני חוצה את 'גשר סנטה מריה' על נהר ארלנזון (Arlanzon), אני רואה מולי את הכניסה הימי-ביניימית המדהימה 'קשת סנטה מריה' (Arco de Santa Maria) מהמאה ה-14 המובילה אותי אל כיכר סנטה מריה (plaza Santa Maria) ואל הקתדרלה. וכך, עוד טרם דרכה רגלי בתוך הקתדרלה, אני כבר נכנס לאווירה המיוחדת של המקום.

קתדרלת בורגוס (Catedral de Santa Maria) היא בעלת חשיבות היסטורית-דתית רבה ונחשבת לאחת הקתדרלות היפות ביותר בספרד. הקתדרלה היא גם האטרקציה התיירותית המרכזית של העיר בורגוס. האפיפיור לאו השלושה-עשר אמר על הקתדרלה של בורגוס שהיא ”בלתי ניתנת להשוואה”.‏ הקתדרלה מוקדשת לבתולה מריה, אם ישו וידועה בזכות סגנונה הייחודי הנאמן לגותיקה הצרפתית, ובתחרת האבן העדינה שבה. הקתדרלה, הראשונה בסגנון גותי בחצי האי האיברי, נבנתה בשנים 1568-1221 עם הפסקה של כמעט 200 שנה (החל משנת 1277). בנייתה החלה בעקבות הוראה של המלך פרננדו השלישי מקסטיליה והבישוף מאוריציו  (Mauricio). ב-1539 קרס המגדל הראשי, והוא נבנה מחדש. ב-1568 הושלמה בניית הקתדרלה. במהלך המאות ה-14 וה-15 נוספו לקתדרלה מספר קפלות (בס"ה יש בקתדרלה 21 קפלות), כולל קפלת קונדסטייבל (Chapel of the Condestable) המתומנת, שגם נחשבת ליפה ולגדולה בין קפלות הקתדרלה. אז גם הוסיפו את 'מדרגות הזהב' (Escalera Dorada), שעוצבו ע"י Diego de Siloe, את בית מועצת הקתדרלה ואת המגדל המתומן. במהלך השנים מאז ועד היום הקתדרלה עברה לא מעט שינויים, אך צורתה האדריכלית נותרה כמעט זהה ליום בו היא הושלמה במאה ה-16. בשנת 1887 הוכרזה הקתדרלה כמונומנט לאומי, וב-1984 כאתר מורשת  עולמית של אונסק"ו.

על אף שהקתדרלה הזאת קטנה יחסית במידותיה בהשוואה לקתדרלות הגותיות הצרפתיות, היא מרשימה ביותר ולא במקרה זכתה לכל הסופרלטיבים שתוארו לעיל. כשאתה מסתובב בקתדרלה כפי שעשיתי, בלווית ההסברים להם יכול כל-אחד להאזין אצלו בסמרטפון, אתה מגלה את העושר האמנותי העצום שנמצא כאן. צריך לא מעט שעות כדי ללמוד על כל קפלה, פסל, ציור או שער כניסה שנמצאים כאן, וכשאתה מסיים כולך מותש, לא נותר לך אלא להתפרקד על הספסל בחוץ כפי שעושה הצליין העייף בצילום למטה. תכנית הקתדרלה לא מזכירה כל-כך צלב, כמקובל, בגלל הקפלות הרבות הצמודות ברוחב. בחלק הדרום מזרחי של הקתדרלה נמצא קלויסטר דו-קומתי ומדרום ארמון הבישוף. הרבה מהמזבחים והקפלות בקתדרלה הם בעלי חשיבות אמנותית והיסטורית. בקצה המזרחי מסתיימת הקתדרלה בקפלה המתומנת של קונדסטייבל אשר מלאה בקישוטי תחרה, חלונות ופסלים של אבירים, מלאכים ושלטי גיבורים. שער ההכתרה הצפוני (Portada de la Coroneria) מעוטר בפסלי שנים-עשר השליחים. דרך שער זה אין כניסה. שער סארמנטאל (Sarmental) הדרומי מעוטר בתבליטים המתארים את האוונגליסטים ליד שולחנות הכתיבה שלהם.

במרכז הקתדרלה, מתחת למגדל המתומן, נמצא קברו של אל סיד, רודריגו דיאז דה ויוואר (Rodrigo Diaz de Vivar), שהיה גיבור קסטיליאני אמיץ, משחרר ספרד מעול המורים. רודריגו נודע ברחבי ספרד כ'אל סיד קמפיאדור' ('אדוני, האלוף'). המילים 'אל סיד' מקורן בשפה הערבית ופרושן 'האדון'. התואר 'קמפיאדור' ניתן לאל-סיד ע"י מעריצים ספרדים, שכן רודריגו היה אלוף בתחרויות דו-קרב וייצג את המלך בדו-קרבות על שטחים. ('קמפיאדור' הוא אדם שלחם וניצח את הלוחמים הטובים ביותר של הצד היריב בנוכחות שני הצבאות). אל-סיד היה מצביא מקורי ומיוחד, ובמהלך מסעות הקרב שלו ציווה לא פעם כי יוקראו בפניו ובפני חייליו ספרים מהקלאסיקה היוונית והרומית על נושאים צבאיים כדי לספק ללוחמיו השראה בעת קרב. לצבאו של אל סיד היתה גישה ייחודית ומקורית לתכנון אסטרטגי, ומפקדיו קיימו ישיבות של 'סיעור מוחות' לפני כל קרב, כדי לדון בטקטיקות אפשריות ובלתי צפויות. הם גם עשו שימוש רב במה שאנו מכנים היום 'לוחמה פסיכולוגית'.  

לפי האגדה, לאחר מותו של אל-סיד מפגיעת חץ בקרב (10 יולי 1099), נקשרה גופתו לסוסו 'בבייקה' בתנוחת רכיבה ונשלחה לקרב ע"י אשתו. המטרה היתה להעלות את מורל חייליו כדי שיחשבו שמנהיגם נלחם לצידם. בקרב עצמו נבהלו חיילי האויב למראה הלוחם ה'בלתי מנוצח' ששב להילחם גם לאחר שנורה, והם נסוגו לספינותיהם. לכן יש האומרים שאת הקרב האחרון שלו ניצח אל-סיד לאחר מותו. שרידי גופתו של אל-סיד הובאו לקבורה יחד עם אלה של אשתו דוניה חימנה דיאס בקתדרלת בורגוס ב-1919.

חרבו של אל-סיד, 'טיסונה', עדיין מוצגת במוזיאון הנשקייה המלכותית בארמון המלכותי שבמדריד. עשרות ספרים, מחזות ויצירות תרבות אחרות נכתבו על חייו של אל סיד, ובסרט 'אל סיד' משנת 1961 כיכבו צ'רלטון הסטון כאל-סיד וסופיה לורן כדונה חימנה. ברומן המפורסם 'דון קיחוטה' של מיגל דה סרוונטס, מניע המיתוס של הלוחם האגדי אל-סיד את דון קיחוטה לצאת לחפש הרפתקאות, ומי שקרא את הספר ודאי זוכר זאת היטב.

עם סיום הביקור בקתדרלה אני הולך לאכול משהו מהיר וחוזר לחדרי בהוסטל. בינתיים הגיעו לחדר עוד כמה משוכניו ובסך הכל אנחנו כאן 5 גברים ו-3 נשים. את דניס רוכבת האופניים כבר פגשתי קודם, ועכשיו נוספו גם אן, אשה הולנדית בת כ-65 שמרבה להשתעל ונדיה, בחורה ברזילאית במקור שבאחת-עשרה השנים האחרונות גרה באיטליה. נמצאים כאן גם בחור ספרדי שממש עכשיו הגיע וכבר יצא לנו להיפגש במהלך ההליכה, וגם בחור פיליפיני בשם ג'וני, שהיה אמור להיכנס מירדן לישראל ב-9 באוקטובר 2023... אני הולך להתקלח ולאחר מכן מתארגן לצאת למיסה בקתדרלה. אן ההולנדית שומעת שאני הולך למיסה ושואלת אם תוכל להצטרף אלי ואני אומר לה בוודאי, וכך שנינו יוצאים למיסה שאמורה להתחיל בשבע וחצי. הכניסה למיסה בקתדרלה היא מהחזית המערבית. כניסה זו נועדה למתפללים, ויש מכאן מעבר ל-2 קפלות שנועדו לתפילה. אני מתיישב קרוב יחסית למזבח, ואילו אן מעדיפה להישאר בשורות האחוריות. בקהל אני מזהה כמה פרצופים מוכרים מההליכה המשותפת בקמינו, כולל פטריסיה הספרדיה ואנה האיטלקיה ובעלה, ללא הכלב אפריקוט הפעם אך עם בחורה די צעירה, שאחרי המיסה אנה תציג לי אותה כביתה שהגיעה במיוחד להיות אתם עם הגעתם לבורגוס.

בשבע וחצי מתחילה המיסה והיא הפעם, ללקק את האצבעות! מיסה מושקעת, עם שירה ונוכחות של שמונה כמרים לבושים גלימות לבנות ומין עניבה ארוכה בשלל צבעי הקשת (בורדו, ורוד, צהוב ועוד), והפתעה בסוף. כן, לאחר סיום הקטע הפורמלי של המיסה וחלוקת לחם הקודש, קורא הכומר שניהל את המיסה לכל עולי הרגל צועדי הקמינו לבוא ולעמוד ליד הבמה. איזו הפתעה. אנחנו מגיעים ונעמדים בקשת ארוכה זה ליד זו, כ-30 צועדים. את חלקם אני מכיר, ואחרים לא, ויש גם לא מעטים שאני מכיר ולא הגיעו למיסה. נזירה חסודה שהופיעה אי מזה מגיעה אלינו, עוברת לאורך השורה ונותנת לכל אחד מאיתנו שי קטן, גלויה עם צילום של הקתדרלה עליו נכתב: Catedral de Burgos Bendicion del Peregrino ('ברכת הצליין'), כשמצדה השני של הגלויה טקסט תפילה בארבע שפות. הכומר הראשי עובר בינינו ומתיז מים על כל אחד מאתנו ולאחר מכן נושא דברים בשבחנו הצליינים שהולכים בקמינו בדרכנו לקתדרלה בסנטיאגו. מה תגידו? בעיניי היה מעמד בהחלט מכובד ומרגש, אני התרגשתי.

לאחר הטקס זו הזדמנות שלי להיפרד מכמה צועדים שהלכנו יחד בחלק מימי ההליכה, ובמיוחד מאנה האיטלקיה שהתלבשה חגיגי וכולה נרגשת. אנחנו מצטלמים ומדברים מעט על ההמשך. עבורי זה סיום ההליכה בקמינו בפעם הזאת, אך אנה עם אפריקוט והבעל אלוורו המלווה עם הרכב ימשיכו עד לסנטיאגו! וואו, אני ממש מקנא, בא לי להמשיך עכשיו עד הסוף!

זהו. תם פרק. פרק של הליכה בשליש הראשון של קמינו פרנסס, מסט. ג'ין פייה דה פורט שבדרום צרפת, לרגלי הרי הפירינאים, ועד לבורגוס שבספרד, פרק המצטרף לפרק הליכה קודם בו צעדנו בעבר בשליש המסיים של קמינו פרנסס, מאסטורגה לסנטיאגו. בחלק הראשון עד לפואנטה לה ריינה, הלכו איתי הפעם גם גלי בתי הבכורה, אספי בני הצעיר ורעייתו יובל, ומפואנטה לה ריינה לבורגוס צעדתי סולו. בסך הכל צעדתי הפעם כ-320 ק"מ ב-14 ימי הליכה כולל יום שלם של סיורים בעיר פמפלונה (אירונה), בירת הקהילה האוטונומית נווארה. זה היה מסע צעידה נהדר, מלא חוויות, ואני מקווה שהצלחתי להעביר לכם בפרקי הבלוג לפחות חלק מכל מה שחוויתי. תודה לכל מי שליווה את הפוסטים בקריאה, בלייקים ובהערות, נעמתם לי מאוד! ולכם צועדי הקמינו בהווה ובעתיד - אני מקווה שהצלחתי להוסיף לכם מעט ידע ספציפי לקראת הליכתכם במסלול זה. בואן קמינו!

תכף אחזור לחדרי בהוסטל, אחרי שאוכל משהו ואשכב לישון לכמה שעות. מחר בבוקר יש לי השכמה מוקדמת מאוד, כי ב-04:05 אהיה כבר על אוטובוס העושה דרכו מערבה מכאן. מה? למה? לאן? אתם מוזמנים להצטרף אלי ולגלות בפרק הבא.