יום ראשון, 23/7/2017

היום קמנו מוקדם כדי להתחיל את המסע לבקתה בהרים. כשפתחנו חלון ראינו שבמהלך הלילה ירד לא מעט גשם ועכשיו בבוקר היתה עננות של 4-6 שמיניות אבל עם טמפרטורות נוחות של כ- 19 מעלות.

אכלנו ארוחת בוקר, ביצענו צ׳ק אאוט מהמלון אך השארנו בו את כל המזוודות שכן מכאן יצאנו לבקתה שהזמנו באגם Lake Shadow.

יצאנו על כביש 1 צפונה, לכיוון אגם לואיז. אני חשבתי שנצטרך להצפין עד לצומת עם כביש Banff-Windermere Hwy ושם לבצע סיבוב פרסה דרומה, אך התברר שיש יציאה מסודרת ומשולטת, בלי צורך להגיע לצומת הכבישים.

החניון הוא מסודר, מאספלט, ויש בו מקום לכמה עשרות מכוניות. החניון מסומן כנקודה מס׳ 29 במפה של Gem Trek שמכסה את האזור הזה.

מקצה החניון יוצא שביל Redearth Creek Trail, המוליך לבקתה ,Brewster's Shadow Lake Lodge בה נשהה בשלושת הימים הקרובים. הדרך היחידה להגיע לשם היא בהליכה, כך שהיינו חייבים לקחת את כל הציוד הדרוש ל- 3 הימים האלה על הגב, דבר שחייב מחשבה רבה בעת האריזה.

בפינה של החניון יש שער מתכת מוגבה, שפעם היה בצבע לבן. אני מניח שהוא מוגבה כדי למנוע מעבר קל מבעלי החיים. עברנו את השער - וכאן התחלנו הליכה של 14 ק"מ לכיוון הלודג'.

לפני שהמראנו לקנדה התפתחו לא מעט שריפות במחוז British Columbia שנמצא מערבית למחוז Alberta, בו הרוקיס הקנדיים, אם כי גם פה התפתחה שריפה לא קטנה שבגללה סגרו אזור שלם מדרום ל- .Redearth Creek קיווינו שהשריפה לא תתפשט צפונה. בכל אופן, לא היו לנו הרבה ברירות, כך שיצאנו כמתוכנן.

המסלול נקרא כאמור Redearth Creek Trail והוא מחולק פחות או יותר ל- 3 קטעים. כשהאחרון (והקשה ביותר) הוא באורך של 2.4 ק"מ.

בתחילת הדרך השביל היה מסודר, עשוי כורכר, ועבר כל הזמן בתוך היערות. בחלק מהזמן היו עליות לא קלות.

לאחר כחצי שעה הליכה בין ים היתושים, הגענו לקטע שביל בו היתה מלפני ימים לא רבים מפולת שלגים מההר הסמוך. יותר נכון, חתיכת קרחון הידרדרה כלפי מטה. קטע של כ- 100 מטר היה מכוסה ב- 2 צדדיו בכמות עצומה של שאריות עצים, שמישהו (אני מניח צוות בעלי הלודג') היה צריך לבוא ולנסר... מתחת לכל פסולת העצים והענפים היתה שכבה רצינית של קרח.

נקודת המפגש בין המקטע הראשון והשני היה ואדי מסולע ורחב שנראה ששיטפון עבר בו לפני זמן לא רב (הואדי היה יבש לחלוטין, אבל היתה כמות עצומה של חלוי נחל), ולא הצלחנו למצוא שלט הכוונה, נראה שהוא נשטף יחד עם המים.

לאחר מספר דקות של חיפוש מצאתי במרחק של כ- 30 מטר כמה פיסות קטנות של סרט סימון אדום על אחד העצים. משם יצא מה שנראה כמו שביל מסודר, כך שהחלטנו להמשיך לכיוון הזה, בתוך היער, תוך מעבר של מספר גשרים על פני הנהר השוצף שירד מההר, עד שהגענו לצומת המשולט הבא, בו היה המקטע השלישי של המסלול.

חלק זה היה כאמור הקשה ביותר. כאן בשלט הופיע שם האגם Shadow Lake ללא ציון מרחקים. מייד לאחר צומת השבילים החלה עלייה ארוכה ותלולה ביותר. רוב הזמן היה צריך לתמרן בין שורשי עצים ואבנים בגדלים שונים. בחלק מהמקומות, המועדים להצפות, הקימו גשרי עץ. ממש נזכרנו במסעותינו בקוסטה ריקה...

לבסוף, כשכבר היינו די עייפים, הגענו פתאום למתחם הלודג', בו יש 7 בקתות לאורחים, בקתת "מועדון", בקתת מקלחות ושירותים משותפים (אין שירותים או מקלחת בבקתות) ובקתת חדר קבלה וחדר אוכל.

לסיכום המסלול, למרות שהוא לא ארוך במיוחד )רק 14 ק״מ) ואנו בכושר לא רע בכלל, היה ממש לא קל בגלל העליות ומשקל התיקים שעל הגב (שלי היה כ- 15 ק"ג עם כל הציוד). נכון שבצבא עשינו מסעות ארוכים יותר ועם יותר משקל, אבל מאז עברו כבר יותר מ- 35 שנה... בכל מקרה עשינו את המסלול בכ- 3.5 שעות כולל עצירות לצילום ומנוחה.

וזה המבט מהלודג' אל ההרים (האגם מוסתר):

לאורך כל המסלול (מעבר לחנייה שבתחילת המסלול, בה השארנו את הרכב) לא ראינו נפש חיה. זה דבר שמאפיין מקומות מרוחקים כאלה, כי במקומות המתויירים אפשר לראות מאות ולעיתים אלפי אנשים ההולכים לאורך המסלול.

לאחר קבלת הבקתה שלנו והסבר על המקום וזמני הארוחות, נחנו חצי שעה ויצאנו לסיור קצר לאגם Shadow Lake, שבצידו הדרומי נמצא הר Mount Ball המרשים. בצידו הצפוני של ההר יש קרחון ענק התלוי על בלימה. השביל התחיל מייד אחרי הבקתה שלנו, וכמו המקטע האחרון של הדרך לכאן, היה מלא בשורשי עצים והצפות.

לאחר כ- 12 דקות הגענו לצידו הצפוני של האגם. מצפון לאגם נמצא הרStorm Mountain ומצידו הדרומי נמצא הר .Haiduk Peak כל אלה היו כאמור רקע מרשים לאגם הקטן. לצערי, עקב העננות הגבוה, לא היתה השתקפות טובה על המים, אך ניתן היה לראות שבחלק של האגם הקרוב להרים, המים עמוקים יותר וצבעם כחול טורקיז.

עברנו מעל גשר מעץ מצידו הצפוני של האגם לצידו הדרומי וניסינו לשפר עמדות לטובת צילום, ללא הועיל.

בינתיים החלה רוח מערבית חזקה מאוד והחלו להישמע רעמים חזקים מכיוון הר Storm. אולי מכאן מקור שמו.

חזרנו לבקתה וסה"כ המסלול הזה היה עוד כ- 4 ק"מ.

הגענו בדיוק לשעת התה, כך שנכנסנו לחדר האוכל, שם הכין הצוות מעט מזון, גבינות, עוגות פירות וכמובן תה. four o'clock tea.... לא אכלנו הרבה שכן ארוחת הערב מוגשת כאן בשעה 18:30 בדיוק.

החלטנו להתקלח מוקדם, לפני שיהיה עומס על המקלחת היחידה (אחת לגברים ואחת לנשים), ובעיקר לפני שיהיה קר מדי.

קרוב לשעה 16:30 החלטנו לצאת שוב לאגם וכשהגענו לגשר ראינו פתאום עשן העולה באחד האזורים. נראה לי משונה שהשריפה שהיתה מדרום הגיעה עד לכאן ללא שום סימנים מוקדמים, כך שהחלטתי ללכת ולבדוק מה קורה. חציתי את הגשר והלכתי עוד מספר דקות לאורך השביל, עד שזיהיתי את מקור העשן. התקרבתי למקום וזיהיתי שם 2 טיפוסים מפוקפקים שהסתובבו קודם באזור הלודג'.

התחיל לטפטף, ולאור העננים הבנתי שבקרוב ירד גשם חזק, כך שחזרנו ללודג'. ניגשתי למשרדים כדי לדווח על 2 העבריינים האלה (בכל האזור יש איסור מוחלט על הדלקת מדורות). תוך כמה דקות התחיל גשם חזק, שנמשך כשעה. בינתיים נכנסנו לחדר האוכל כדי לאכול את ארוחת הערב.

לאחר כחצי שעה התבהרו חלקית השמיים, ואז שמענו מסוק, שהסתובב כמה דקות מעל האזור בו מצאנו את מדליקי המדורה. כעבור כמה דקות פנה המסוק לעברנו והבנו שהוא מתכוון לנחות במשטח הדשא שמול הבקתות. נזכרתי בתהליך הצבאי להנחתת מסוקים, אבל כאן אף אחד לא הדליק גוזניקים ולא זרק רימון עשן כדי להראות את כיוון הרוח....

מהמסוק ירד ברנש קשוח, שלבש ווסט ועליו שם היחידה אליה השתייך, ונכנס לחדר האוכל. לאחר שהזדהיתי כמי שמצא את 2 העבריינים. הוא תחקר אותי במשך מס' דקות ולבסוף התרצה וחזר למסוק.

קישור לפוסט הקודם

קישור לפוסט הבא