טיול ליוון - אפריל 2011, חלק 9

היום הבא, יום 8 לטיול, היה מיועד לצד המערבי של הזגוריה.

המסלול כלל את הכפרים ויטסה Vitsa, מונודנדרי Monodentri (הכפרים האלה שייכים בעצם לצד המזרחי של הזגוריה), ויקוס Vikos, מיקרו פפיגו Micro Papigo ומגלו פפיגו Megalo Papino.

לגבי 2 הכפרים האחרונים, יש מקומות בהם הם נקראים Papigko... קצת לא החלטיים, היוונים האלה...



 שוב בוקר נפלא, השמש זורחת, קרירות נעימה באוויר. התעוררנו (באמת) לקול ציוצי הציפרים, התארגנות מהירה - והיידה לדרך. את היום התחלנו בכפר ויטסה Vitsa, שלא מצאנו בו עניין ולכן המשכנו הלאה לכיוון מונודנטרי.




מרבד פרחים בכפר ויטסה 




 בכניסה לכפר יש פנייה ימינה לכפר מונודנדריון Monodendrion, שם יש מינזר בשם איה פרסקבי Agia Paraskevi (תמצאו המון מינזרים בשם זה בכל רחבי יוון), שיושב על קצה המצוק של ערוץ ויקוס וממנו יש תצפית טובה על הערוץ.



מינזר אייה פרסקבי שליד הכפר מונודנטרי 



אבל אנחנו הגענו בשעה מוקדמת יחסית ולכן רוב החלק הזה של הערוץ עדיין היה אפלולי ולא איפשר צילומים.

חזרנו ועלינו לכפר מונודנטרי עצמו, שהוא מתוייר מאוד ומלא בתי קפה ומסעדות ברחוב הראשי.
בערך במרכז הכפר יש שלט שמצביע שמאלה, להמשך הכביש, ומפנה אל יער האבן ותצפית אוקסיה.
 מעבר לאותו השלט במרכז הכפר, אין שום שלט אחר שמצביע על ההגעה למקום.





זה השילוט היחיד שתמצאו ליער האבן ותצפית אוקסיה - הכפר מונודנטרי 



הפנייה ליער האבן הזה מצאתי רק ב- 2-3 מקומות באינטרנט בזמן תכנון הטיול ולכן הייתי סקרן לגביו.
ובכן, המקום הוא בעצם מעין ״יער״ של ערמות אבני צפחה אפורות בגבהים שונים, ש- ״צומחות״ בין העצים שביער.
 האתר מתחיל כ- 4 ק״מ לאחר מונודנטרי ונמשך כ- 3 ק״מ. מקום מאוד מיוחד.




יער האבן במונודנטרי 



התחנה הבאה היתה תצפית אוקסיה Oxia, שצופה על ערוץ ויקוס, והיא נמצאת כ- 6 ק״מ אחרי מונודנטרי.
פשוט ממשיכים עד לסוף הכביש שהוביל ליער האבן, עד שפוגשים שלט קטן של אין כניסה.
מחנים את הרכב ויורדים כ- 300 מטר בשביל מרוצף.
בתום השביל פונים שמאלה עוד כ- 30 מטר ומגיעים לתצפית.
 המטרים האחרונים האלה די מפחידים למי שיש פחד גבהים (כמוני).



תצפית אוקסייה 



פשוט צריך לעצום עין בלתי מכוונת ולהתקדם בזהירות, שכן התהום בת כמה מאות מטרים - נמצאת ממש סנטימטרים מהשביל.
גם כאן, לא היה שום שלט המצביע על ההגעה למקום.

שוב כדאי להזכיר שהשילוט לאתרי תיירות בכל אזור הזגוריה - פשוט רע.
אם יש שלט הכוונה - לרוב הוא רק ביוונית - וגודלו קטן ביותר.
לכן תכנון מוקדם ומיפוי מדוייק של האתרים - ממש חובה.
וגם פעמים רבות צריך סיוע של מקומיים.



הכפר הבא בו ביקרנו היה ויקוס Vikos, כפר פיצפון עם רחבה מרוצפת ענקית.
 ישבנו לאכול צהריים במסעדה נחמדה ופרחונית שבצד שמאל של הכפר, ופה התגלו הפאי הטעימים ביותר שאכלנו עד כה.




הכפר ויקוס 




 לאחר מכן נסענו לכיוון צמד כפרי הפפיגו, בדרך לא ארוכה מדי אך תלולה ומפותלת מאוד.



הדרך המובילה לכפרי הפפיגו 



הכפר הראשון היה מגלו פפיגו, שהתגלה ככפר יפה למדי, עם מסעדות רבות ולא מעט פינות חמד.
זה הכפר הראשון (מלבד מונודנטרי) שממש נראה ״חי״ עם אנשים רבים שאיכלסו את המסעדות הרבות והיפות שבכפר.
 אני מציין זאת כי מרבית הכפרים נראו ממש נטושים, אולי ראינו מישהו מפעם לפעם. כך שמגלו פפיגו היה חריג לטובה מבחינה זו.



הכפר מגלו פפיגו 


לאחר מכן המשכנו לכיוון מיקרו פפיגו (פפינגו הקטן).

לפני ההגעה לכפר יש 2 אטרקציות.
האחת היא מדרגות אבן שמחברות בין 2 הכפרים (כפי שהיה בווראדטו), ומעל לערוץ הנחל עובר גשר אבן קטן ולא מרשים כמו חלק מאלה שראינו אתמול.
כשיורדים ממגלו פפיגו, לאחר כמה מאות מטרים ניתן לראות בצד שמאל חומת אבן קטנה ומדרגות מאבן. זה למעשה סוף המסלול.
אם מתקדמים עוד קצת, ניתן לראות מצד ימין את חלק המדרגות שיורד ממיקרו פפיגו, וכאמור, מעל לערוץ הנחל, ניתן לראות את גשר האבן.

האטרקציה השנייה (והעיקרית) נמצאת ממש לפני שמתחילה העלייה למיקרו פפינגו.
 רואים מצד שמאל של הדרך, ליד חומת אבן קטנה, גרם מדרגות קטן שמוביל לאתר בשם קולימוויטיריו Kolimvitirio ברוגובו Rogovo, שהוא ערוץ מחורץ העשוי מאבני צפחה, בו זורם נחל קטן שבו בריכות קטנות ומפלונים לרוב, מראה מרהיב.




בריכות הסלע 



גם לגבי האתר הזה מצאתי אולי 2-3 הפנייות באינטרנט.
וגם כאן, לא היה שום שלט ברור, בוודאי שלא באנגלית, על הימצאות המקום הקסום הזה.



 לאחר עוד כמה מאות מטרים מגיעים למיקרו פפיגו, שהוא פחות מרשים ומתוחזק ממגלו פפיגו, אבל מצד שני הרבה יותר קרוב למצוקים המרשימים.



הכפר מיקרו פפיגו 



למיטיבי לכת, יש שם בסביבה מערה עם ציורי קיר עתיקים, שצויירו ע״י נזירים, והיא במרחק 45 דקות הליכה לכל כיוון.
גם לאתר הזה מצאתי אולי 2-3 אזכורים באינטרנט וחשבתי שיהיה מעניין לראותו, אבל 90 דקות הליכה לא קלה בשטח כבר היו יותר מדי עבורנו בשעה מאוחרת זו ביום (השעה היתה כבר אחרי 1700), ועוד ציפתה לנו הירידה הלא קלה מההר.

 לאור זאת החלטנו לוותר ולחזור למלון.