יום ראשון, 20/9
קמנו לבוקר יפה וירדנו לארוחת בוקר פשוטה במלון. יצאנו החוצה ומצאנו שממש מול המלון יש אגמון עם מגדל במרכזו, והיו בו השתקפויות יפות של העצים הסובבים אותו, שהיו כבר בצבעי שלכת.
מכאן יצאנו לנסיעה ארוכה מזרחה ואח״כ דרומה, בדרכים יפות, לעבר מפלי קרושונהKrushuna , המוכרים גם בשם "מערטה" Maarata.
בדרך ראינו מראות שאח"כ התברר לנו שהם אופייניים לחיי הכפר בבולגריה: עגלות רתומות לסוסים ונשים השוטפות את השטיחים בכביש שמול ביתן (בהתחלה, מרחוק, לא הבנו מדוע האישה שוטפת את הכביש?). בחלק מהעיירות היו גם מטוסי קרב רוסיים (ראינו מיג 17 וגם L-29 דולפין).
כשהגענו למפלי קרושונה, מצאנו שבהתאם לשיטה הבלוגרית יש שם "קומפלקס", כלומר אתר נופש ובתי מלון – כדי לתת שירותים לבאי המקום. כל המתחם היה מלא במאות מטיילים, שכן זה היה סופ״ש - משולב בחגיגות יום העצמאות הבולגרי.
לאחר הליכה לא ארוכה הגענו לחלק התחתון של המפלים, שם יש מספר בריכות הדומות לאלה שבפאמוקאלה שבטורקיה, אם כי יותר קטנות ופחות מרשימות. עדיין, המראה היה יפה.
מכאן התחיל שביל הליכה צר במעלה ההר, בחלקו על האדמה ובחלקו על דק מעץ. היה צפוף מאוד, לאור כמות האנשים. חלק מהעלייה הוא תלול למדי. המפלים קטנים ובעונה זו היו מעט מים, כך שהחלק היפה יותר היו דווקא הבריכות שבמפלס התחתון.
הגענו עד למפל העליון ביותר ואז המשכנו לטפס עוד, עד לשיא ההר, ואז ירדנו בחזרה לחנייה בשביל שעקף את הערוץ מצפון. השביל היה רחב יותר והירידה היתה פשוטה ונמשכה כחצי שעה. לסיכום, ההמלצה שלי היא שלא להגיע עד למעלה ולהסתפק בבריכות התחתונות. במקרה שלנו הביקור נמשך כשעתיים וחצי, חלק ניכר מכך נבע מהקושי לעבור בתוך המון המבקרים, התורים שהיו להצטלם במקומות אלה - ולבסוף הטיפוס עד לקצה המצוק. נחמד, יפה, תורם לכושר ולדיאטה - אבל כאמור בהחלט ניתן להסתפק בחוג התחתון של המפלים.
מכאן המשכנו למערת דבטשקה Devetashka. מדובר במערה ענקית, בסגנון מערות הפעמונים שבבית גוברין, אבל עצומה. הפתח למערה גדול מאוד ומטעה בפשטותו. אבל כשנכנסים פנימה – נשארים עם פה פעור... יש בה 4 פתחים עיליים מהם נכנס האור ובקרקעיתו זורם נחל קטן. מתברר שבעבר הרוסים רצו להקים כאן מחסנים, ואכן בכניסה למערה יש בצד ימין בודק׳ה די הרוס ובתוך המערה יש עיגולים של בטון בקוטר של לפחות 25 מטר, שהזכירו לי את הבסיסים לתותחים של הנאצים בנורמנדי. המקום מדהים וכדאי להיות בו כשעה וחצי.
יש לשים לב שממש אין שילוט ברור להגעה למקום. כדאי לבדוק במפות גוגל במצב של תמונת לווין, כדי לזהות במדוייק. בכביש הראשי יש לנסוע עד שלט חום קטן מימין לכביש, שמפנה שמאלה לשביל שחלקו אספלט וחלקו אדמה. יש למצוא חנייה לאורך השביל (אין חניון מסודר), לשלם דמי כניסה וללכת ברגל, תוך מעבר על גשר ישן, עד לפתח המערה. תחילה מתלהבים מהפתח העצום של המערה, עד שנכנסים פנימה ומבינים לאיזה דבר מדהים נכנסנו. בקיצור - מומלץ בחום.
ומכאן המשכנו דרומה ולאחר מכן מזרחה לעיירה ווליקו טארנובו Veliko Tarnovo, שסביבה זורם נהר היאנטרה Yantra, שבעונה זו היה יבש למדי, ובחלקה הצפון-מערבי נמצא מבצר צאוורץ Tsaverets.
תחילה הסתובבנו ברכב כשעה וחצי בעיירה העתיקה, חלפנו בסמוך למבצר ונסענו לאיטנו ברחות העיר העתיקה. בסופו של דבר הלכנו לאכול את ארוחת הערב במסעדה מצויינת בווליקו טרנובו, Hadji Nikoli Inn, בה יש שולחנות בתוך המנה וגם בפטיו יפה ביותר. אנו בחרנו לשבת בפטיו, כשברקע ניגן בחור צעיר מגוון מנגינות, קלאסיות ומודרניות.
בתום הארוחה נסענו במעלה הגבעה לארבנאסי Arbanasi, הנמצאת מצפון-מזרח, ללינה במלון Arbanasi Khan היפה.
המלון והגן שלו יפים מאוד, החדרים נוחים ונקיים אך ארוחת הבוקר דלה למדי, בסגנון הבולגרי. אמנם יש לחם, גבינות, ביצים, יוגורט וריבות - אך בעיני לפחות זה לא נראה מספיק.
