יום ראשון, 27/9
גם היום היה מעונן וגשום.
בדיעבד החדר במלון Valdis היה נוח ונקי וגם ארוחת הבוקר היתה אחת הטובות שאכלנו במהלך הטיול. כלומר, פשוטה – אבל לא התקמצנו בגודל המנות.
יצאנו לכיוון מינזר רילה Rila, או בבולגרית Rilski manastir, בדרך הררית יפה. כל הדרך היינו למעשה בתוך ענן.
המינזר הוא מבנה ענק המוקף חומה. המקום פשוט מדהים. המבנה מפואר ובנוי ממספר קומות, בהן גרים הנזירים, אך מותר לטייל רק בקומת הקרקע.
יש גם 2 מוזיאונים בהם מוצגים כלים עתיקים בהם השתמשו הנזירים (בין השאר סירי בישול ענקיים).
העננים שבו וכיסו את המינזר וסביבתו.
בקירות החיצוניים של הכנסייה שבפנים יש ציורי קיר מרהיבים.
העיצוב הפנימי (בפטיו) של המינזר הוא מרהיב, אין דרך אחרת לתאר זאת.
וגם הפרטים הקטנים חשובים.
מחוץ לחומה האחורית זורם לו נחל קטן – נחל רילסקה.
כתקף אותנו הרעב, יצאנו מהשער האחורי, למבנה עתיק המשמש כיום כבית מאפה. ניתן לקנות בו מטוגן הדומה לספינג', שהיה טעים ביותר וניזלל תוך שניות, לחמים ועוד. מכיוון שכל הזמו טפטף, תפסנו יוזמה ופתחנו את אחת השמשיות שלא היתה בשימוש.
אנו היינו כאן כמעט 4 שעות, פשוט אי-אפשר היה להתנתק מהמקום, למרות שמבחינת השטח שניתן לטייל בו - הוא קטן. עדיין, המקום היה מדהים ונהדר. מומלץ מאוד. אין ספק שהענן שכיסה אותנו נתן גם איזו תחושת שמימיות ביקור.
מכאן המשכנו במעלה כביש 107, עימו הגענו למינזר, לתוך ההרים, עד שהגענו ״לעיירה״ בת מספר מבנים.
משם המשכנו עוד במעלה ההר על הכביש, עד שהפך לדרך עפר, עימה המשכנו עוד מספר ק״מ. לאור הגובה בו היינו (כ- 1,600 מטר) היינו למעשה בתוך הענן. מרהיב.
חזרנו על עקבותינו ואכלנו צהריים במסעדה הצמודה למינזר והסמוכה לבית המאפה בו אכלנו קודם - אוכל טעים.
ונחל רילסקה עבר מימין למסעדה, קודם שהמשיך עוד מרחק קצר ועבר בסמוך לחומות המינזר.
מכאן חזרנו ונסענו לפירמידות סטוב Stob, ובבולגרית Stobskite Piramidi.
גם כאן ראינו בדרך מספר דברים מענינים.
מדובר באזור נוסף בבולגריה (כבר ביקרנו ב- 2 נוספים במהלך הטיול) בו הארוזיה שנגרמה מהגשם והרוח - יצרה מבנים גיאולוגיים מעניינים - מעין עמודים (״פירמידות״). הם נקראים "פירמידות" בגלל המבנה המשולש של חלק מהן (אולי יותר נכון לתארם כעמודים). חלק מהעמודים הם בעומק של 30-40 מטר, בגוונים אדומים יפים (אלה שהיו במלניק היו בגווני בז'). על חלק מהעמודים יש אבנים לא קטנות, חלקן באורך של אפילו מטר ויותר, שנראות ככובעים.
מחנים את הרכב במגרש חנייה, רוכשים כרטיסי כניסה למסלול בבותק׳ה הנמצאת משמאל למחסום המונע כניסת כלי רכב לשביל, ומתחילים ללכת.
מסלול ההליכה הוא בן כ- 1,100 מטר לכל כיוון. הנופים להרים ולעמקים שמסביב – מרהיבים.
השביל הוא כורכר ואם ירד גשם לאחרונה אז הוא די בוצי. רוב הדרך הלוך היא בעלייה. הולכים קרוב ל- 30 דקות עד שמגיעים לנקודת התצפית הראשונה. יש מס׳ נקודות עצירה בדרך, עם ספסלים. יש 3 נקודות תצפית, כשהבחורה יותר היא במרחק של כ- 1.5 ק״מ מנקודת ההתחלה. המעבר בין הנקודה הראשונה לשנייה, ובמיוחד בין השנייה לשלישית, היא על שביל צר ורעוע שמ- 2 צידיו יש תהום לא עמודה מדי - אך בוודאי לא נעימה אם נופלים. צבע הפירמידות הוא אדמדם, כך שכנראה הכי טוב להגיע לכאן בזריחה או בשקיעה. בכל מקרה מדובר במקום מעניין ויפה. ברקע ניתן לראות עמק רחב ידיים - ועוד יותר רחוק ניתן לראות את הרי רילה. הפרש הגבהים בין החניון לנקודת התצפית האחרונה הוא כ- 250 מטר.
ניתן לשהות במקום כשעתיים. מומלץ.
כמו שכתבתי – פשוט מרהיב.
יש אגדה עצובה שקשורה בפירמידות האלה, לפיה לפני שנים רבות עברה כאן בסמוך תהלוכת חתונה שיצאה מהעיירה הסמוכה Kolibite. אחד מבני הכפר בחר לו כלה מהעיירה Stob. מינהג הימים ההם היה שאת הכלה בוחרים (וגם "קונים") בני משפחת החתן. וכמובן שאסור היה לבני הזוג לעתיד להכיר זו את זה, ולכן פני הכלה היו מכוסים בהינומה. ובכן, כשעברה התהלוכה בסמוך לצלע הדרומית של ההר, ניסה אחד מבני הפמליה של החתן לנשק את הכלה. הורי הכלה, שזעמו על מעשה החבר של החתן, הפכו לעמודי אבן, כשכובעיהם על ראשם. וכך אנו אכן מוצאים כיום עמודים עם "כובעי" אבן מעליהם... ובדרך מוזרה, כל העמודים האלה אכן נמצאים רק על הצלע הדרומית של ההר....
ירדנו מההרים ומשם המשכנו לסופיה, במרחק של כשעה ורבע נסיעה.
לאחר הגעתנו לעיר נכנסנו למלון שלנו ללילה זה, מלון אנל Anel, בן 5 כוכבים. עם הגעתנו התברר לי שישדרגו אותנו לסוויטות עסקים מפוארות, מדובר בחדר שינה גדול מאוד, בצמוד לו חדר עבודה ענק - הול כניסה פרטי ועוד. שמחנו על השדרוג – וירדנו ליהנות משירותי המלון.
לאחר ארוחת ערב מעולה ולא יקרה – הלכנו לארגן את הציוד ולישון.
