27/3/2013 -; היום השביעי
הבוקר התעוררנו בתוך ענן. יותר נכון, כל הכפר וכל האזור היו מכוסים בענן. התחזית היתה של גשם, אבל לא דבר כזה פעוט ירתיע אותנו.
יצאנו מהחדר ישירות לחדר האוכל. מנהלת המקום הכינה לנו ארוחת בוקר ענקית, שכללה קערה גדולה של יוגורט מעולה.
כעבור זמן מה הצטרף אחיינה של בעלת המקום ודיברנו איתו כמעט שעה על פוליטיקה ועוד. בחור נחמד מאוד שדיבר אנגלית מצויינת, מתברר שלמד מלונאות באתונה. לאחר התארגנות יצאנו לדרך לתחנה הראשונה והיא הכפר זאטונה Zatouna.
רוב הדרך היתה גם היום דרך ענן וכבישים משובשים מאוד.
משם המשכנו למינזר פילוסופו Philosophou, שהחלק החדש נמצא קרוב לכביש אבל החלק הישן, שהוא מינזר מצוקים, נמצא כמה מאות מטרים במורד הקניון. כשהגענו לחלק החדש פגשנו את הנזיר האחראי, שקיבל את פנינו עם כוס מים קרים מהמעיין הסמוך (ללא סינון או כלור, כן?) וקוביות לוקום טעימות. קיבלנו ממנו הסבר קצר בשפה כמעט בלתי מובנת וכל משפט שני שלו היה God bless you.
המינזר החדש, שיושב קרוב לכביש, הוא קטן ולא מעניין במיוחד.

מהמינזר ניתן לראות את נופי הקניון.
לאחר סיור קצר במתחם הקטן התחלנו בירידה למינזר הישן. כל הזמן טפטף והלחות היתה גבוהה מאוד, כך שהגענו למקום נוטפים מים. כל הדרך היתה חלקלקה, כשמצד אחד המצוק ומהצד השני תהום. בחלק מהדרך השביל היה מרוצף אך לרוב זה היה שביל אדמה או אבנים. גם כאן היו מפולות אבנים שחסמו חלק מהשביל.
לאחר זמן לא רב מגיעים למינזר הישן, הצמוד למצוק, כמו רבים מהמינזרים בפלופונס.


כשהגענו למקום של המינזר הישן, התברר שיש שני שבילים - האחד ימינה והשני שמאלה. מאחר והבנו מהנזיר שכדי להגיע למינזר פרודרומו צריך לעבור גשר, הנחנו שיהיה גשר שיחבר בין 2 חלקי הקניון ולכן החלטנו לפנות לשביל השמאלי. מהר מאוד התברר שמדובר בשביל עיזים צר ביותר, צמוד למצוק, ובמקטעים מסויימים הקימו חומה רעועה כדי לשמור על המטיילים מליפול לתהום.

מכיוון שאת קורס האלפיניסטים עשינו לפני שנים רבות (במילים אחרות לא היה לנו מושג איך לעבור את המסלול) - החלטנו לחזור על עקבותינו. ואז מצאנו שיש גם שביל ימינה, שאכן הוביל תוך זמן קצר למינזר פילוסופו הישן.
בצד השני של הקניון יש מינזר גדול הרבה יותר, בשם פרודרומו Prodromou.
לאחר כמה דקות התחלנו בדרך חזרה למעלה, ואז ראינו שביל צר שיורד לעומק הקניון, אל הנהר. מכיוון שכבר היינו רטובים, החלטנו חרדת למטה, מרחק של כמה מאות מטרים בקו אנכי (מרחק של כק״מ הליכה), בשביל צר וחלקלק.
לאחר כחצי שעה הגענו אל הנהר השוצף, ואז ראינו את הגשר עליו דיבר הנזיר... ובמרחק של כמאה מטרים מעלינו (עוד כמה מאות מטרים הליכה) - ראינו את מינזר פרודרומו. אבל כבר לא היה לנו כוח ולכן התחלנו את הטיפוס המתיש בחזרה לרכב.

מכאן חזרנו לדימיצאנה לארוחת צהריים. אם עד עכשיו מצב הכבישים הקטנים האלה היה רע, הרי שבחלק הזה המצב היה פשוט גרוע. באחד הקטעים היה צריך לעבור גשרון מחורר כולו מעל לנחל גדול. מעבר לחורים בגשר (שהיו מלאים מים), המרחק ממעקה הגשר לרכב לא עלה על 10 ס״מ מכל כיוון.
בהמשך הדרך היה קטע כביש של כ- 10 מטרים שפשוט נשטף במורד ההר וכפתרון ביניים מילאו את החסר עם חצץ. רוחב המילוי היה מעט יותר מרוחב הרכב, מצד שמאל (הצד של התהום) ראינו את האספלט שהיה שם פעם - שקוע כחצי מטר... ולאורך חקים ניכרים של הכבישים אפשר היה לראות סדקים גדולים וארוכים שסימנו באופן ברור שאותו קטע כביש הולך להתפורר בקרוב מאוד לתוך התהום.

כתוצאה מכך נסעתי את כל הדרך בצמוד להר, גם אם המשמעות היתה שאני נוסע בנתיב השני. לא היה לי מושג מה לעשות אם היה בא רכב מהצד השני כי היה לי ברור שאם אני חוזר לנתיב שלי - היה סיכוי טוב שהרכב ידרדר לתהום.
אייגו הראתה את עקלקלות הכבישים:
למזלנו לא באו כלי רכב מולנו - והגענו בשלום לדימיצאנה לארוחת צהריים. גם נזג האוויר השתפר מאוד מהלך הבוקר והראות היה למרחקים ארוכים. בהמשך הבוקר נפסק גם הגשם הדק.
מכאן המשכנו לעיירה הררית יפה נוספת - סטמניצה Stemnitsa.

מסטמניצה המשכנו למינזר פרודרמו Prodomou הגדול שבנוי על מצוק. כאן ראינו מלמעלה את הנקודה בערוץ הנחל אליה הגענו בבוקר.

לאחר סיור קצר במינזר - חזרנו לדימיצאנה.
לאחר מנוחה קצרה בחדר הלכנו למבנה הראשי, שם פגשנו שוב את בעלת המקום ואחיינה. דיברנו שעה ארוכה על חג הפסח ומשמעותו, הם סיפרו על חג הפסחא ועל צמידותו ליום העצמאות של יוון מהשלטון הטורקי. בעלת המקום הכינה לי אלניקו קפה, וראיתי שלא מרתיחים את המים בפינג׳אן כפי שחשבתי, אלא יש להם מתקן חשמלי עגול המלא בחול. החול מתחמם ומשקיעים בתוכו את הפינג׳אן שמתחמם לאיטו ומניב קפה מעולה.
המשך הטיול:
family.lametayel.co.il/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F+%D7%9E%D7%A1%D7%A2+%D7%9C%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%A1++%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2013+%D7%97%D7%9C%D7%A7+8