27/12/2015, יום ראשון
לאחר ארגון הציוד, ירדנו בתחנת הרכבת ושם כבר המתין לנו המדריך המקומי עם שלט זיהוי. השמיים היו מעוננים וזרזיף קל ירד על ראשינו. הלכנו מרחק קצר למסעדה לאכול ארוחת בוקר, והיום כבר בחרנו לאכול כמו המקומיים - מרק נודלס עם עוף, למרות שהשעה היתה 06:00...
לאחר פחות משעה יצאנו לדרך הצרה והמתפתלת לכיוון סא פא והשוק באק הא Bac Ha.
הדרך נמשכה כשעה וחצי והיתה עמוסה בעשרות משאיות ואופנועים וגם כאן בחר הנהג להזהיר את הנהגים האחרים על כוונתו לעקוף - באמצעות צפצופים ארוכים.
לאורך הדרך ראינו לא מעט מנסרות עצים - וצמודים אליהם היו שטחים בהם ייבשו את קליפות העץ החתוכות, מהן יכינו בסוף לוחות דיקט שישמשו לבנייה
בחלק מהחצרות הקדמיים של הבתים היו גינות ירק קטנות. עשרות תרנגולות הסתובבו בחצרות. כל האזור מלא בעצי בננה, קרמבולה ועוד. כבר כאן ראינו טראסות אורז (ריקות, כי זו איננה העונה) ומעת לעת גם באפלו מים בעזרתם מעבדים כאן את השדות.
עצרנו למנוחה בעיירה Nam Khap Ban Tang וביקרנו בשוק המקומי, שם ראינו ״קצביות רחוב״ בהן מכרו כל מיני חלקי בשר משונים, בריכות עם דגים חיים אותם בחרו הלקוחות ואשר מצאו חיש מהר אם מותם האלים. וכמובן עשרות סוגי ירקות ופירות. אין משהו מיוחד לעשות בעיירה הזאת מעבר לעצירה מינהלתית.
מה שהיה מעניין כאן, ואותו ראינו במקומות אחרים, הוא שהרוב המכריע מהמוכרים בשוק - היו בעצם מוכרות. בנוסף, גם רוב הקונים היו בנות המין החזק. בנוסף, הן לא הורידו את קסדת האופנוע מהראש למרות שהיו עסוקות בפעילות ממושכת אחרת. לגבי מידת השותפות של הגברים בפעילות המכירה בשוק, מספרים שהם באים לכאן ומשתכרים מיין אורז, ואז הנשים מעמיסות אותם בסוף יום השוק על העגלות ולוקחות אותם הביתה...
המשכנו במעלה ההר, לכיוון העיירה באק הא Bac Ha, שם היה השוק של יום ראשון, בו תוכנן שנבקר, שכן שוק זה עובד רק פעם בשבוע.
ככל שעלינו במעלה ההר כך התכסה כל האזור בענן כבד, עד שהראות ירדה לטווח של 20 מטר ופחות. מילא לא הצלחנו לראות את הנוף המדהים, אבל לא מעט באפלו ירדו באותו הזמן בכביש כלפי מטה, והיתה סכנה מוחשית של התנגשות.
עם ההגעה למבואות העיירה, לאחר שעברנו את קו הרכס, ראינו את אפקט פהן Foehn בפעולה - האוויר כאן היה יבש ולכן נעלם הענן בחלקו והיתה לנו ראות לטווח של כק״מ.
ירדנו בסמוך לשוק והתחלנו לשוטט. הדבר הראשון שמשך את העין היו בנות שבט ה- Flower H'Mong בלבושן הססגוני. בכל אזור בשוק מכרו דברים שונים. אזור בעלי החיים, בו מכרו באפלו, אזור גורי הכלבים, אזור התרנגולות, אזור הסוסים. באזורים אחרים מכרו דגים, חלקי בשר לא מזוהים, מגוון פירות, תיקים רקומים וגם בגדים ונעליים. בחלק מהמקומות מכרו פיסות טבק (לפחות אני מקווה שזה מה שזה היה) וליד השקים - מקטרות הבמבוק הזמינות לעישון. גם כאן חלק גדול מהנשים חבשו מסיכות פנים כנגד לזיהום האוויר, כמו גם קסדת אופנוע...
לאחר כשעה וחצי יצאנו מהשוק ונסענו לכיוון הכפר באן פו Ban Pho, שם עלינו וירדנו רגלית לאורך הכביש שמוליך אל הכפר וממנו, הליכה של כשעתיים, כשבדרך ראינו טרסות אורז (ריקות, כי זו איננה העונה) וטרסות תירס. אבל כאן כבר חזר הענן והתיישב על האזור, ולכן הראות לא היתה כ״כ טובה. למרות זאת, הנופים היו יפים מאוד.
לאחר ארוחת הצהריים יצאנו לכיוון המלון שלנו בסא פא Sa Pa, גבוה בהרים. נסענו כשעתיים בחזרה באותו הכביש בו נסענו בבוקר. עצרנו לקנות אננס טרי וטעים בצידי הדרך,
עברנו שוב דרך Cao Lai, שם עצרנו ליד הגשר המחבר בין סין לוייטנאם ומשם המשכנו עוד כשעה עד למלון שלנו בסא פא, ה- Paradise View.
כרבע שעה לפני ההגעה למלון נכנסנו לבסיס הענן והראות ירדה ל- 20-30 מטרים במקרה הטוב, מה שגרם לנסיעה בכבישים הצרים למסוכנת משהו, במיוחד אם לוקחים בחשבון את תרבות הנהיגה המקומית.
למרות העננות הכבדה ששררה בכל האזור, עדיין הצלחנו לראות בדרך את שדות הארז המדהימים של האזור.
התמקמנו במלון ויצאנו לטיול קצר בעיירה. שמה הצרפתי של העיר סא פא היה Chapa והוא השתבש עם השנים. העיירה נמצאת בתנופת פיתוח מואץ - הרבה מאוד מבנים חדשים בתהליך בנייה או שיפוץ, כולל חלק מהמסעדות בנן אוכלים... וכמובן די הרבה כבישים כמעט בלתי עבירים להולכי רגל והכל מלא בבוץ. הראות לא איפשרה לראות דבר, ובנקודה מסויימת, אלמלא ידענו שיש כנסייה לא גדולה במרחק של כ- 25 מטר מאיתנו - היינו חולפים על פניה מבלי לדעת זאת. בסמוך לכנסייה יש מעין אמפיתיאטרון שקוע - ולא רחוק, לכיוון הכניסה לעיירה, יש גם אגם שכיום מיובש שכן העירייה רוצה להעמיקו ולהפכו למעין פארק מים.
הסתובבנו קצת ברחוב הראשי של העיירה ובדקנו את הסחורה בחנויות - חיקויים של מוצרי The North Face. כולם קונים את זה כאן, כאילו שזה המקורי. המחירים הם של עשרות דולארית בודדים למעיל גשם/רוח המשולב בפליס. באחת החנויות אפילו הראו לי את מדבקת תלת-המימד שאמורה להראות מקוריות, הטבעת שם החברה על הכפתורים והרוכסנים ועוד. המממ... האם בכל זאת יש זול וטוב? קשה לי להאמין בניסים כאלה, במיוחד כשאני יודע מה המחירים באאוטלטים בארה״ב. יש בעיר 2 חנויות שמתיימרות להחזיק גם מוצרים אמיתיים. בבדיקה מקרוב רואים את פערי האיכות. אם שואלים את המוכר - הוא מצביע על המוצרים המקוריים ועל המזוייפים.
לאחר כחצי שעה חזרנו למסעדה של המלון, שהיתה סבירה בהחלט ועלינו להתקלח ולישון. עד כיבוי האורות היו 2 הפסקות חשמל לא ארוכות בכל העיירה.
במהלך ימי הטיול עד כה, ראינו בשדות רבים קברים בסגנון סיני (מעין מיני פגודות), לא רחוק מבתי התושבים. כך סתם, באמצע השדה... המדריך סיפר שהמשפחות קוברות את הנפטר קרוב אליהן, כדי לשמור עליו. לכל נושא הקבורה יש חשיבות רבה מאוד בוייטנאם. לאחר 3 שנים ממועד הפטירה, מוציאים את המת מקברו, מנקים את עצמותיו, מניחים אותן בכד ואת הכד הזה קוברים כאמור קרוב לבית.
