יומן מסע לפלופונס - מרץ 2013, חלק 4

24/3/2013-; היום הרביעי

את הבוקר הזה התחלנו עם ארוחת בוקר כפרית במבנה הראשי של החווה, עם ריבות תוצרת בית ועוד. במקום גם חדר טעימות של היקב המקומי, גת שמנים ועוד ציוד המוצג כמוזיאון - וכל זה במבנה אבן יפה ומעוצב.
 נראה אם נגיע די מוקדם בערב כדי לטעום מהיינות.



מכאן יצאנו לסיבוב נוסף במונמוואסייה. פעם כביש הגישה היה מלא רק חלקו כך שמצאנו חנייה באמצע הדרך. נכנסנו שוב לאתר המרשים דרך הכניסה הגדולה ומייד התחלנו לטפס במעלה ההר אל שרידי המבצר העתיק.

 הטיפוס היה בדרגת קושי בינונית, לאורך שבילי אבן, ומסביב פריחה נהדרת ואלפי חרקים מעופפים.



 בנקודות שונות אפשר היה לעצור ולהתפעל מהנוף אל החופים והים, כמו מהמבנים היפים של העיר התחתית המשוחזרת.



 לאחר כ- 20 דקות הגענו לנקודה די גבוהה בהר, בו נמצא מינזר אייה סופיה Agia Sofia, שטוענים שהוא העתק מדוייק של הכנסייה בעלת שם זה בקונסטנטינופול.



לאחר סיבוב קצר סביב למינזר התחלנו בירידה למטה, תוך התפעלות מתמדת מהנוף המרהיב.
 בעיר התחתונה ירדנו עד לקו חומת המגן וגם שם היה מדהים.



 מכאן ירדנו בחזרה לרכב והמשכנו את המסלול המתוכנן להיום, עיירת הדייגים לימני יראקה והעיירה יראקה עצמה. הנמל של לימני ייראקה הוא בעצם מפרץ ארוך שנכנס מהים ומשמש למעגן של כמה סירות דייגים בודדות ולא התגלה כמיוחד.



השעה היתה כבר 12 כך שהחלטנו לאכול ארוחת צהריים מוקדמת באחת הטברנות במקום. הארוחה היתה סבירה וזולה, כשהדבר היחיד הראוי לציון היתה מנת הצאציקי. מכאן המשכנו לעיירה ייראקה, שהתגלתה כסתמית לחלוטין, למרות ההמלצות הרבות שמצאתי. היות והשעה היתה מוקדמת, החלטנו לאלתר טיול והמשכנו לאורך הצירים ההרריים המפותלים לכיוון קיפריסי Kyparissi.

 הדרך היתה ארוכה ומפותלת מאוד, מלאה במצוקים מרהיבים .



כביש הגישה נחצב בחלקו לתוך ההר ולכל אורך הדרך היו מפולות סלעים שאף אחד לא טורח לפנות.
 היה די מדאיג העניין הזה, שכן חלק מהסלעים היו גדולים מאוד. וסביר להניח שגם אבן במשקל 200 גרם שנופלת מגובה רב - גם היתה עושה נזק לא קטן לרכב. מייד נזכרנו בטיול שעשינו לאי טנריף, לפני עשור. הגענו לשם מייד לאחר סערה קשה שפקדה את האזור. וכשנסענו לאיזה כפר נידח, שכבה על הכביש אבן במשקל כמה עשרות ק״ג, שניכר היה שנפלה לשם זמן לא רב לפני שהגענו למקום.



 בכל אופן, בחזרה לטיול הנוכחי. הנוף היה מה שנקרא ״פראי״ ומרשים ביותר. לאורכו היו מספר עיירות שלא הצלחנו להבין מה יש לאנשים לעשות שם, שכן לא היו מקורות פרנסה ברורים (כגון שדות חלקאיים, מטעי זיתים וכו׳) - וכאמור דרך הגישה לכפרים ממש לא פשוטה. בחלקם היו מבני אבן יפים ובחלק מהמקרים הסלעים העצומים פשוט שכבו להם בגינות הבתים. למרות הציפייה שלי לפגוש סוף סוף כפרים עם בתים מאבן, כמו בצפון, כמעט ולא היו כאלה. לבסוף הגענו לכפר קירפיסי והמשכנו עד לנמל הקטן שלו, שהיה נחמד מאוד והצדיק את המסלול הארוך.



ישבנו בטברנה ושתינו אלניקו קפה ונחנו להנאתנו כשעה. לאחר מכן חזרנו שוב לאורך הכביש המפותל וזרוע הסלעים, והפעם בחרה תוכנת הניווט להחזיר אותנו למלון מכיוון אחר לגמרי, שעבר דרך אזור מלא בטורבינות רוח ולבסוף ירד מההר הגבוה לעמק ענק וירוק, מלא במטעי עצי זית ועוד- מחזה נהדר מלמעלה. לאחר שחצינו את העמק - התחברנו לאותו הכביש בו הגענו אתמול בערב לאזור.

את ארוחת הערב הקלה אכלנו בבאר של המלון, אותו המבנה ששימש לארוחת הבוקר. הפעם (יותר נכון - גם הפעם) לא התאפקנו והזמנו מנות יוגורט עם דבש. כרגיל עם היוגורט היווני - היה מצויין. גם לקחנו כוסות יין לבן מאלה המשווקים במקום, סביר.

סיכום היום הזה היה בביקור הנהדר במונמוואסייה ובטיול הלא מתוכנן לקירפיסי והמסלול המצוקי אליה. דווקא העיירות והכפרים שבמסלול המתוכנן - התגלו כאכזבה. אבל מתברר שלפעמים טוב לאלתר בזמן הטיול.


 המשך הטיול:
family.lametayel.co.il/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F+%D7%9E%D7%A1%D7%A2+%D7%9C%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%A1++%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2013+%D7%97%D7%9C%D7%A7+5